מחצית השקל/אורח חיים/שפו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים שפו

(א) (ס"ק א) ואין כו' דהא אסורים כו' ע' ס"ק ג':

(ב) (ס"ק ב) ואין להם כו' דרך שם כמ"ש סי' שצ"ב ס"ו וסי' שס"ז וסי' שס"ד ס"ג וע"ש במ"א ס"ק ג' במ"ש על דברי הרר"י:

(ג) (ס"ק ג) כמבוי כו' דהא עכ"פ בעי' צ"ה בינם לבין העכו"ם ר"ל דע"כ מיירי דבין אותן המקומות בין מקום א' לחבירו יש מבוי לעכו"ם דאל"כ כיון שיושבים בהיקף חומה אחת למה לא יהיו יכולים להשתתף כ"א א"ו דמבוי שדרי' בו עכו"ם מפסיק ביניהם ולכן אסורים לטלטל מזה לזה כמ"ש מ"א ס"ק א' וע"ז הקשה מ"א דא"כ בלא"ה צריך לחלק בסוף כל מבוי בצ"ה שלא יאסרו העכו"ם עליהן וא"כ פשיטא דמהני כו' והיה אפשר לדחות דמיירי כששכרו הרשות מהעכו"ם דא"צ לחלק בשביל העכו"ם בצ"ה או דמיירי שיש לעכו"ם פתח או חלון פתוח לאחורי ביתו לקרפוף יותר מב"ס דאין העכו"ם אוסר כדלקמן סי' שפ"ט אלא כיון דסתם הש"ע היה נראה למ"א דוחק לאוקמי כה"ג:

(ד) (ס"ק ד) ולא בעדשים כו' ועב"ח. רצה לו' דב"ח מחק בטור תיבת עדשים דלא מצינו לו זכר בש"ס אבל מ"א ס"ל דא"צ למוחקו ניהו דלא מצינו להדיא בש"ס עדשים מ"מ הטור מסברא יליף דלא עדיף מחטים שהוזכר בגמ':

(ה) (ס"ק ה) בשיל כו' ונ"ל דלפתות דידן כו' ר"ל ירק שבזמן הש"ס מבואר להדיא ברמב"ם דמערבים בו בין חי בין מבושל ואינו אוסר כ"א בשיל ולא בשיל ומ"מ לא אתי לאשמועינן כ"א דלפתות דידן לא גרע מירק ומערבין בהן חיין:

(ז) (ס"ק ז) חומץ כו' לטבל ירק כו' אם היה אוכלו בלא פת והוא יותר מאלו היה אוכל ירק עם פת דאז היה ממעט באכילת ירק בשביל הפת ואז הווי סגי במעט חומץ לטבל ירק המועט וכתב בספר ת"ש דבעינן שיהיה חזק כ"כ שמבעבע כשמשליכים אותו לארץ דאל"כ הוי ספק יין כמבואר בי"ד סי' קכ"ג לענין יי"נ ולעיל סי' ר"ד במ"א ס"ק י"ג ולבבי לא כן ידמה דאפי' אינו חזק כ"כ מה בכך הא בכל דבר משערינן כפי שהדרך לאכלו אם ללפת שעורו כדי ללפת וא"כ אכי' הוי יין ודאי והיה דרך ב"א ללפת ולטבל הירק ביין היה גם ביין השיעור כדי לטבל אלא לפי שאין דרך ב"א לטבל ביין נתנו לו שיעור אחר וא"כ בחומץ אפילו אינו חזק כ"כ שמבעבע מכל מקום כיון דדרך ב"א לטבל בו שעורו כדי לטבל מכל מקום בבשר חי כ' בס' ת"ש דבעינן דוקא מין דרכיך כמ"ש מ"א לעיל סי' ש"ח ס"ק נ"ו דאל"כ אינו ראוי לכוס ע"ש:

(ט) (ס"ק ט) בתרומה וכו' אין תרומה טהורה (ר"ל אפי' לא הוכשרה בתלוש דאי הוכשרה הא נטמאת ע"י מגעו ותרומה טמאה אפילו בזמן הש"ס אין מערבים דאינו ראוי לשום אדם) ראוי לשום אדם דכולנו טמאי מתים. עסי' תנ"ז ר"ל שם כתב מ"א דכהנים דידן אין מחזיקים בכהנים ודאים:

(י) (ס"ק י) שלא יהנה כו' והרמב"ם כו' דבעירובין דף למ"ד ע"א אי' אר"ה שבועה שלא אוכל ככר זה מערבין לו בה ככר זה עלי אין מערבין לו בה ופריך עלה מבריית' דמוכח דאפי' אמר עלי מערבים לו בה ומשני רב הונא דאמר כר"א דפליג על האי בריית' ופירש"י החילוק דבאומ' שלא אוכל מערבי' כיון דראוי לשום אדם משא"כ באומ' ככר זו עלי דאפי' ההנא' אסר עליה אין מערבין בה דאי היה מערבים היה נהנה והתוס' הקשה כמה קושי וחדא מיניהו דהא רב הונא מיירי התם בערובי תחומים וק"ל דאין מערבים ערובי תחומין אלא לדב' מצוה וק"ל מצות לאו ליהנות ניתנו א"כ אפי' אסר על עצמו הנאת הככר היה ראוי לו' דמערבים לו בה ולכן פי' דבאמת אפי אסר ההנאה על עצמו מערבים לו בה מטעם הנ"ל והא דא"ר הונא ככר זו עלי אין מערבים מיירי שהוציאוהו בלשון קונם וכיון דקונם דומה להקדש ובהקדש ודאי אין מערבין דהא אינו ראוי לשום אדם דהא אסור לכל א"כ ה"ה קונם אף דשרי לאחרים מכל מקום אתי לאחלופי בהקדש לכן אין מערבים לו בה והטור פסק כרב הונא וכפי' התוס' ולכן כתב וז"ל אבל אמר שלא אהנה ממנו נראה שאין משתתפים אע"פ שמערבים לו בה ערובי תחומים ה"ט משום דא"מ אלא לדבר מצוה ומצוה לאו ליהנות נתנו משא"כ בשתופי מובאות ואם אמר קונם הנאתו או אכילתו עלי אין משתתפים שהרי אפי' עירובי תחומים אין מערבין בו עכ"ל והוא דעת י"א שהביא הרב"י אבל דעה א' הוא דעת הרמב"ם פ"א מהלכות עירובין שכ' כלשון המחבר וכ"כ המ מ משום דפסק דלא כרב הונא וא"כ ע"כ לדידיה אפי' אסרו על עצמו בקונם מערבי' לו בה דלא גזרינן אטו הקדש וגם אין לאסרו משום איסור הנאה אף דמשתתפים ומערבים ע"ח אפי' לדבר הרשות ה"ט כמ"ש מ"א שלא כיון לאסרו על עצמו כ"א לעיקר ההנאה ולא שלא לערב בו וע' ברש"י וא"כ רמ"א שכתב כשאמר קונם לכ"ע בין לטור ובין לרמב"ם אין מערבים קשיא דל"ל דרמ"א ס"ל דגם הרמב"ם מפרש כפי' התוס' דרב הונא לא אסר אלא כשאמר בלשון קונם דגזרינן אטו הקדש אבל כשאסר ההנאה על עצמו מודה רב הונא דמערבים דלא כיון להנאה כזו וא"כ גם הרמב"ם פוסק כרב הונא ולא אמר דמערבים אלא כשאסרו על עצמו בשבועה או בנדר ולא הוציאו בלשון קונם אבל כשאומר לשון קונם מודה רמב"ם דאין מערבים כר"ה חדא דאיך יחלוק רמ"א על המ"מ בלי ראיה וגם פי' המ"א מוכרח דאי איתא דס"ל להרמב"ם כן א"כ עיקר דינו של ר"ה הוא באומר קונם דאין מערבים ולמה השמיט הרמב"ם דין זה א"ו דס"ל כפירש"י דאפי' לרב הונא גופיה אין חילוק בין לשון קונם או לשון אחר אלא אי אסרו בהנאה או באכילה וכיון שהעתיק באסרו בהנאה מערבים תו א"צ להעתיק יותר או סבירא ליה כפי' התוס' מ"מ במה שכתב הרמב"ם כשנדר מאוכל או נשבע כו' לשון כשנדר שכתב סתם כולל אפי' אמר ל' קונם ואפי' הכי מערבים:

(יא) (ס"ק יא) יהנה כו' דע"ח נמי מצוה מ"מ עושה אותו להנאתו ר"ל דהמצוה היא כדי להצילו שלא ישכח ויטלטל באיסור כמבואר ר"ס שצ"ה ולכן כתב מ"א בסי' שצ"ד ס"ק ב' דמיקרי דבר מצוה ע"ש אע"פ שעיקר הנחת העירוב להתיר טלטול הרשות והנאתו היא משא"כ עירובי תחומין דהתכלית היא דבר מצוה כדי לילך לקבל פני רבו וכדומה כמבואר לקמן סי' תט"ו ובס' ת"ש כתב כיון דאיכא נמי הנאת הגוף אף שהוא לדבר מצוה מ"מ אסור כדקי"ל בי"ד סי' רי"ז סעיף כ"ו ובס"ס רכ"א דהנודר מן המעיין אסור לטבול בו טבילה של מצוה בימות החמה כיון דממיל' נהנה וכתב מה"ט גם בעירובי תחומין אף שעירב לדבר מצוה אם הוא לדבר מצוה שיש בו גם הנאת הגוף כשאסר על עצמו הנאת הככר אין מערבין בו ערובי תחומין ואפשר להעמיסו גם בכוונת מ"א או דהמ"א עדיפא מינה קאמר:

(יב) (ס"ק יב) לא כו' שמספק כו' ר"ל אע"ג דקי"ל תחלת יום השבת קונה עירוב והא אמר למחר קודש. מ"מ כיון דסוף ב"ה הוא תחלת יום שבת ועדיין הוא בכלל ספק יום ספק לילה ניהו דהעירוב קנה אבל הקדושה לא חלה עליו עדיין שדעתו היה ודאי שלא יחול עליו שם קדושה עד שנדע שהוא ודאי שבת ע"ש בגמ':

(יג) (ס"ק יג) עד כו' דמספקא כו' ומיירי שאמר למחר יהיה חול שיהיה למחר פדוי על מעות שיש לו בבית כן פרש"י דאל"כ איך תפקע למחר הקדושה בכדי. ודע דמ"ש בש"ע בסעיף ה' ולא בעלי בצלים שלא גדלו אורך זרת. כ' התי"ט פ"ז דשבת משנה ד' וז"ל על מ"ש שם במשנה המוציא עלי בצלים וז"ל א"ל בני כו' שהם מה שהוא כמו יד לבצל והכי אמרינן בפרק בכל מערבים דעלי בצלים דאבצל זרת' פרש"י שגדלו זרת ולא שייך אלא במה שהוא כמו בית יד כו' ונכונים דבריו שמה שסביבו של הבצלים קליפות נקראו עכ"ל וכן משמע יותר בלשון הרמב"ם פ"א שכתב אלא אם הבצילי ונעשה אורך כל עלה מהן זרת עכ"ל הובא גם בס' ת"ש ודע דזרת הוא חצי אמה של ששה טפחים והיינו ג"ט וע' בי"ד סי' קצ"א סעיף ל"ו ובבאר הגולה שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.