אליה רבה/אורח חיים/רצא

אליה רבה ‏ אורח חיים רצא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] והיא מן התורה וכו'. ועיין סימן קס"ז ס"ק כ"ח וכן כתב בתשובת מהרי"ל סימן צ"ט ששלוש סעודות דרבנן וקראי דשלוש היום אשבת:

ב

[ב] [לבוש] כל המקיים וכו'. סעודות ליל שבת שהוא נגד שבת בראשית מציל מחבלי, סעודת שחרית שהוא נגד שבת של מתן תורה ניצול מגיהנום דאין שולט בלומדי תורה, וסעודה שלישית שהוא נגד שבת לעתיד ניצול מגוג ומגוג (ב"ח) ובאבודרהם כתב מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק מן אכילה שאחריה וכשיראה שמצוה לאכול שלוש סעודות לא יאכל בשום סעודה כי אם כשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה נשאר לבו פנוי לעסוק בתורה ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו וכשיעשה זה ביום המנוחה כל שכן שיעשה כן ביום המלאכה, עד כאן. ומטה משה כתב עשרה טעמים על פי קבלה עיין שם ואביאם בקצרה, א' לרמוז על שבת הגדול ושבת בראשית ושבת מתן תורה, ב' נגד אברהם יצחק ויעקב ימין ושמאל גוף, ג' נגד שלוש אותיות של חסד, ד' נגד עדן נהר גן, ה' נגד קדוש קדוש קדוש והפוחת אחד מהן מחסר קדושה אחת חס ושלום, ו' נגד בית ראשון שני שלישי, ז' נגד השם יה"ו הבא בשבת לשמוח עם ישראל ולכך יש בו קרבן מוסף, ח' נגד כתר חכמה ובינה, ט' נגד חסד גבורה תפארת, עשירי נגד נפש רוח נשמה, וכל הפוחת אחת מאלו חס ושלום הורג את הנפש, עד כאן:

ג

[ג] בכביצה וכו'. לאו דוקא אלא יותר מעט דכביצה מיקרי אכילת ארעי כמו שכתב סוף סימן רל"ב (מגן אברהם). ומב"ח שכתב משום ברכת המזון בעינן כביצה לכתחילה לא משמע הכי וכן משמע במרדכי פרק כל כתבי וסמ"ג עשין כ"ז, וגדולה מזה ראיתי שתמה מלבושי יום טוב על דבעינן כביצה זה לשונו הא לא עדיפא מסעודת ליל שבת דאמרינן בפרק כל כתבי לעולם יסדר אדם שולחנו בליל שבת אפילו אין צריך אלא לכזית עד כאן, ועיין סימן תק"כ ס"ק:

ד

[ד] משש וכו'. יען שראיתי בזה מחלוקת גדולי ראשונים שלא נזכר בבית יוסף צריך אני להזכירן. הנה ברוקח סימן נ"ד כתב דיוצא ידי שלוש סעודות בקינוח סעודה שאוכל בסעודת שחרית, שאין רגיל בחול לאכול כגון דגים או פירות אף קודם חצות וכן כתב מרדכי ואגודה בשם ראבי"ה, ובעל הלכות גדולות ור"ן כתבו דברכות המזון דוקא חשיב הפסק ומכל מקום מודים דיוצא אף קודם חצות מיהו בעינן בפת, וסברא זו כתב הכלבו דף מ"א ותשב"ץ סימן כ"ג ושבלי הלקט ותניא בשם תרגום ירושלמי, אך בשבלי הלקט שם כתב דיש נוהגים כתבו דקודם ארבע שעות אין יוצא וראיה מהא דתנן ערב פסח שחל בשבת משיירין מזון שני סעודות וספר יראים כתב הא דתני שתי סעודות היינו שתי שביעות ואותן שתי שביעות יחלקו לשלוש סעודות, עד כאן. ותימא הא בשבת דף קי"ז תנן בליל שבת מצילין מזון שלוש סעודות ואמאי לא תני נמי מזון שתי סעודות, ואפשר דלכתחילה מודים שצריך שיאכל אחר שש ומחצה דהיינו שלוש שביעות רק דיוצא נמי היכא דאי אפשר כשחולק סעודת שחרית, ויותר נראה דסבירא ליה לספר יראים דמהתם ליכא ראיה אבל באמת ממתניתין דשבת בלאו הכי ראיה גמורה מדתני בסיפא במנחה מצילין סעודה אחת ובכלים דמדיחין במנחה אלמא דזמנה במנחה הוא, ובזה מתורצים דברי התוס' שבת דף קי"ח וכן פסק הרא"ש ורבינו ירוחם וספר צדה לדרך ואבודרהם דאינו יוצא קודם מנחה, וכן כתב שבלי הלקט בשם ר"י מרינש שעשה שאלות חלום והשיבו לו ויאמר משה אכלוהו היום וגו' מה הימים מחולקים זה מזה כך השעות שלוש סעודות וכו'.והנה בספר חסידים סימן תתס"א אדם שאין לו כי אם מזון שתי סעודות ואם יחלקו אותם לשלוש סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל שתי סעודות של לילה ושל יום או יאכל ביום וכשיאכל כדי לברך יברך ואחר כך יאכל, עד כאן. והנה מה שכתב או יאכל ביום משמע שלא יאכל בלילה אלא יניח שתי הסעודות ליום, וצריך עיון דהא סעודת לילה עדיפא מסעודה שלישית, דלילה לכולי עלמא בעינן פת וכן אם טעה בברכת המזון בלילה חוזר ולא בסעודה שלישית, סימן קפ"ח סעיף ח', גם תמוה לפרש מה שכתב וכשיאכל כדי לברך וכו', ואפשר דדינא קאמר דברכת המזון חשיב הפסק כשיטת בעל הלכות גדולות הנזכר לעיל ודחוק. ויותר נראה לי דמוטב שלא יחלק הסעודה ואם אין רוצה לעשות כן יחלוק הסעודה דהיינו כשיאכל כזית או כביצה שהוא כדי לברך עליו ברכת המזון יברך ויחזור ויאכל וכדברי ספר יראים הנזכר לעיל, ומגן אברהם הביאו בקצרה ולא הרגיש בכל זה, גם מה שחולק עליו דמוטב לחלוק, נראה לי טעמו דסבירא ליה דאסור לחלוק סעודת שחרית לחצאין וזה נראה לי גם שיטת תוס' והרא"ש וסייעתם וכן מבואר בספר המנהיג סימן ס"ג ולאפוקי ממגן אברהם שהבין דלכולי עלמא אין איסור במחלק סעודה שחרית רק משום דראוי לאכול סעודה שלישית אחר מנחה דליתא, גם מה שכתב בריש סימן תמ"ד בערב פסח לחלוק קודם ד' ואחר מנחה יאכל דג או פירות וכן כתב הב"ח והיינו דעבדא בחומרת כל הדעות, ולמה שפירשתי חומרא דאתי לידי קולא הוא לחלק סעודת שחרית. וכן מרמ"א ולבוש סוף סימן זה וריש סימן תמ"ד משמע שלא יחלק. עוד ראיתי בגליון מרדכי קטן מקלף הועתק תשובה ערוכה מרבו יוסף בכור שור וזה תמצית דעיקר לסמוך על פרפרת שאוכלין בסעודת שחרית והנך ראיות (בגמרא שהבאתיו לעיל) דמשמע דעושין במנחה מיירי כשעושה סעודה שלישית מפת דאין יכול לעשות קודם מנחה אף שמפסיק בברכת המזון דנחשב הכל סעודה אחת עם סעודת שחרית גם אינו כבוד שבת לעשות סעודתו לחצאין גם הוא ברכה לבטלה שלא גמרו סעודתן ומברכין, עד כאן. ואף שאנחנו נמשכין אחר הרא"ש וסייעתו שהבאתי מכל מקום יש ראיה לדברי ספר חסידים הנזכר לעיל וכדפירשתי שיטת התוס' והרא"ש ועיין בהגהות תשב"ץ סימן כ"ג. גם מה שכתב מגן אברהם דלכולי עלמא אם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא על כל פנים אכל אחר חצות, לעניות דעתי לא נהירא דכל שמתחיל קודם חצות הוי כחולק סעודה שחרית, גם קיימא לן סימן קפ"ח דהכל הולך אחר התחלת הסעודה, וכן משמע מראיות תוס' והרא"ש דבמנחה מצילין וכו', ומכל מקום מיד אחר שש נראה דיוצא וכן משמע ברוקח סוף סימן נ"ד. עוד כתב מגן אברהם אבל אם ידוע שתמשוך סעודתו אחר חצות אסור כמו שכתב ריש סימן תע"א, עד כאן, ולכאורה שאני התם משום סעודת לילה, ואי טעמו משום מנחה נמי צריך עיון, ועיין סימן רל"ב ס"ק ד':

ה

[ה] [לבוש] ידיו מיד וכו'. ובמהרי"ל הלכות סוכה כתב דיקום וילך וימתין מעט כדי שיסיח דעתו דאם לא כן נחשב כסעודה אחת וכן כתב מלבושי יום טוב וכל אחרונים ולשון רש"ל יפסיק מעט בדברי תורה או בטיול קצת, עד כאן. בשבלי הלקט כתב דאביו היה מפליג קימעא בקריאת מזמור קטן כגון ה' רועי לא אחסר:

ו

[ו] אם יודע וכו'. ונראה לי דאפילו חל יום טוב במוצאי שבת אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלוק סעודה לשתים (מגן אברהם), משמע דבעינן דוקא פת אף בערב יום טוב וכן משמע סוף סעיף ה' וכן כתב בתשובת מהרי"ל סימן צ"ט ועיין סימן תקכ"ט ס"ק [ב'], ומשמע דאין בין קודם תפילת מנחה או אחר כך בשעה עשירית תליא מילתא:

ז

[ז] [לבוש] מי שלא אכל וכו'. כן כתבו תוס' ערבי פסחים דף ק"א והרא"ש, וקשה על מה שכתב לחם משנה פרק כל כתבי דף קי"ז לא אכל בליל שבת אין לה תשלומין ור' יוסי סבירא ליה יש לו תשלומין משום הכי לעולם מציל שלוש סעודות דהא זימנין דלא אכל ומשלים הכל אחר מנחה, עד כאן, הא קיימא לן הלכה כתנא קמא וצריך עיון, ועוד קשה מאי שנא מסעודה שלישית שאכלו קודם חצות דלא יצא כדלעיל בסעיף ב' והוא שיטת הרא"ש כדלעיל ודוחק לחלק בין קדימה לאיחור, ואפשר דבסעודה שלישית יש תקנה לקיימה עוד אחר חצות לכך קאמר דאינו יוצא מה שאין כן בשאר סעודות שאין תקנה אחרת:

ח

[ח] [לבוש] בין מנחה וכו'. דהיינו משיצאו קהל מבית הכנסת אף שהוא לא התפלל (מהרי"ל) רוצה לומר המתים וכו' פירוש כשרוצין לחזור לדינן:

ט

[ט] [לבוש] אלא בערב שבת וכו'. והא איתא כמו שכתב הבחיי פרשת יתרו (מטה משה) וכל זה לשתות מי נהר:

י

[י] [לבוש] וכן המנהג וכו'. וכן היה נוהג זקיני הגאון זכרונו לברכה אפילו בימות החורף:

יא

[יא] אין צריך לקדש וכו'. ובתוספות שבת כתב על דרך הסוד לקדש על היין. כתב של"ה דבכל שלוש סעודות יברך ברכת המזון על כוס אפילו הוא יחיד אף שאין דרכו בכך בחול, ראוי לכל סעודה להיות תרי מדאני אסי להריח בהם ועיין סימן רמ"ב ס"ק ז':

יב

[יב] [לבוש] ומעולם וכו'. וזקיני הגאון זכרונו לברכה היה מהדר דוקא אחר לחם משנה. כתב אבודרהם בשם הרא"ש שאף כל שעה שמבקש לסעוד חייב בלחם משנה ואף שאין מחויב אלא בשלוש סעודות, עד כאן, וכן כתב המגיד ובית יוסף:

יג

[יג] מחמשת מיני דגן וכו'. דוקא כשמברכין עליהם בורא מיני מזונות ועיין סימן ר"ח וסימן קס"ח סעיף ח' (מגן אברהם):

יד

[יד] [לבוש] מכל מקום טוב וכו'. ולשון השולחן ערוך וסברא ראשונה עיקר וקצת קשה מסימן קפ"ח סעיף ח':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.