כף החיים/אורח חיים/ריב

כף החיים ‏ אורח חיים ריב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כל שהוא עיקר וכו'. וכל שהוא הרוב היא העיקר כמ"ש סימן ר"ח סעיף יו"ד וכל שיש בו מה' מינין אזלינן בתרייהו כמ"ש שם סעיף ב' ובלבד שיהא בהם ממש אבל אם ערבו במים עד שהוא רך מברך שהכל כמ"ש שם סעיף ו' מ"א סק"א. א"ר אות א' י"א בהגה"ט. ח"א כלל נ"ו אות א' ועיין לעיל סימן ר"ד אות ס':

ב

ב) שם מברך את העיקר ופוטר את הטפילה משמע דהיינו דוקא אם היה דעתו בשעת ברכה לאכול את הטפל וכיון לפטור אותו אבל אם לא היה בדעתו בשעת ברכה שהיה סבור שלא יצטרך אליו ואח"כ הוצרך אליו צריך לברך. מאמ"ר אות א' חס"ל אות ד' ועיין לקמן אות ו' וכן אם בירך על הטפל תחלה ולא נתכוין לפטור את העיקר צריך לחזור ולברך על העיקר אם אין ברכותיהם שוות אבל אם ברכותיהם שוות א"צ לחזור ולברך כל שיש מן הטפל לפניו כמ"ש לעיל סימן רי"א אות כ"ד יעו"ש ועיין מש"ז אות א' ודוק:

ב) שם בין מברכה שלאחריה. ואם אכל העיקר פחות מכשיעור והטפל אכל כשיעור אם צריך לברך ברכה אחרונה עיין בתשו' משיבת נפש סימן ה' דמסיק דהפת מצטרף להדג והוי כאכל מן הדג כשיעור ומברך בנ"ר יעו"ש. ועיין לעיל סימן ר"י אות ג':

ג

ג) שם ואפילו פת שהוא חשוב וכו'. כלומר לא מיבעיא כגון צנון וזית והצנון עיקר שבשבילו התחיל האכולה ולא אכל זית אלא להפיג חורפו של צנון דהו"ל זית טפל אלא איפלו פת שהוא חשוב מכל נמי אם הוא טפל א"צ לברך עליו. ב"ח. ואם אכל מן הפת כדי שביעה מברך בהמ"ז. הלק"ט ח"ב סימן נ"ט. י"א בהגה"ט ולענין אם צריך נט"י כשאוכל פת למתק עיין לקמן אות ט':

ד

ד) שם כדי שלא יזיקנו וכו'. ומיירי דוקא כשיש לו חשק לאכול דג המליח אלא שמתיירא שלא יזיקנו בגרונו וע"כ אוכל מעט פת עמו אבל אם אוכל דג מליח שקורין הערינ"ג עם פת ודאי הפת עיקר דזה עיקר סעודתו והערינ"ג אינו אלא ללפת בו את הפת. ט"ז סק"ב. א"ר אות ב':

ה

ה) שם הגה. וי"א אם הטפל חביב וכו'. ומ"מ משום ספק ברכות להקל יש להקל ולברך לעולם על העיקר. ואם ברכותיהם שוות נראה דלכ"ע אף שהטפל חביב עליו יברך על העיקר. א"ר אות ג':

ו

ו) שם בהגה. הא דמברכין על העיקר ופוטר הטפילה וכו'. דעת הנ"ץ דוקא כשהיה הטפל לפניו כשאוכל העיקר אבל כשאינו לפניו אף שדעתו לאכול הטפל לא נפטר הטפל. אבל בעמק ברכה ושל"ה פסק דאף כשאין הטפל לפניו אם דעתו לאכול הטפל או שדרך לאכול הטפל אחריו פוטר הטפל. א"ר אות ד' וכתב שכ"מ מב"ח וט"ז ומ"א יעו"ש וכן כתב מאמ"ר אות ב' ח"א כלל נ"ו אות א' קיצור שלחן ערוך סימן נ"ד אות ב' ועיין לעיל אות ב':

ז

ז) מי ששורה אחר אכילתו מעט פת ביין שרף ואוכלי לעכל המאכל נראה לברך על היין שרף שאין כוונתו לאכול לחם רק כוונתו על היין שרף אלא מפני שחזק לו לשתותו שורה בו פת. ומ"מ אם אוכל קודם אכילתו פת שרוי ביין שרף ודאי כוונתו ג"כ לסעוד הלב והו"ל פת עיקר ומברך המוציא. מ"א סק"ג. א"ר אות ה' וכתב שם הא"ר ונראה כשהוא אחר אכילה ישתה תחלה מעט יין שרף קודם ששורה בו הפת ויברך עליו:

ח

ח) כתב בשל"ה דמדת חסידות שלא לאכול בשעת השתיה כלל אם לא בתוך הסעודה דלא בקיאין עכשיו שפיר מתי אוכלין משום מתק השתיה או משום מילוי כרס עכ"ל. והביאו העו"ת אות ב' א"ר שם וע"כ נהגו דכשיש אורחים אצל בעה"ב ומביא לפניהם שלחן מלא פירות ויין שרף דמברכין על הפירות תחלה כדי שלא יכנסו אח"כ בספק אם אוכלין אותם כדי למתק השתיה:

ט

ט) וכתב שם השל"ה דכשאוכל פת למתק השתיה יטיל ידיו בלא ברכה. מיהו בתשו' רמ"א כתב דא"צ נטילה. וכן כתב מט"מ סימן שס"ד בשם רש"ל אבל הוא ז"ל חלק וכתב דצריך נטילה יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ג וי"א בהגה"ט. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סימן קנ"ח אות כ"ב דיטול בלא ברכה יעו"ש:

י

י) שם בהגה מברך על האוכל תחלה וכו'. דאיך יתכן שיפטרנו העיקר אח"כ בברכתו למפרע וכבר נהנה בלא ברכה. ב"י בשם תה"ד:

יא

יא) שם בהגה. ואינו מברך עליו רק שהכל וכו'. כ"כ בתה"ד אבל מרן ז"ל בב"י חלק עליו וכתב דבשביל שבא למתק השתיה לא תשתנה ברכתו יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח לברך עליו ברכתו וה"נ דעת המ"א סק"ד אבל דעת הט"ז סק"ז כדברי מור"ם ז"ל לברך עליו שהכל וכן כתב א"ר אות ו' דכל האחרונים הסכימו לרמ"א וכן עיקר עכ"ל. וכתבו האחרונים כדי לצאת מספיקא ישתה תחלה קצת מן העיקר ויברך עליו ויכוין לפטור את הטפל. דה"ח אות י"ט. קיצור ש"ע שם אות ג':

יב

יב) שם בהגה ואינו מברך עליו רק שהכל וכו'. ומיהו אם הטפל חביב צריך לברך עליו ברכה המיוחדת לו. ט"ז סוף סק"ז. א"ר שם:

יג

יג) וכל טפילה הנאכלת אחר אכילת העיקר אינה נפטרת בברכתו אא"כ אוכלה במקום שאכל העיקר ולא שינה מקומו בנתיים מחדר לחדר כמו שלא נפטרת אם לא היתה טפילה. מפני שעמידתו ממקומו הוא גמר סעודתו ומה שאוכל אח"כ סעודה אחרת היא כמ"ש סימן קע"ח אא"כ היא טפילה לדבר הטעון ברכה לאחריו במקומו שאז אין עמידתו גמר סעודתו כל שלא בירך ברכה אחרונה כמ"ש שם. ר"ז אות י"א. ח"א כלל נ"ו אות א' דה"ח אות י"ט. חס"ל אות ד' קיצור ש"ע סימן נ"ד אות ב':

יד

יד) [סעיף ב'] אותם רקיקין הוי טפילה וכו'. נראה דזה דוקא אם אוכל הרקיקין עם המרקחת אבל אם אוכל המרקחת מלמעלה והשאיר הרקיקין ואוכלן בפני עצמן צריכין ברכה הראויה להם דאז עשה מהם ג"כ עיקר. ט"ז סק"ח. א"ר אות ז' סו"ב אות א' י"א בהגב"י:

טו

טו) שם שאין מתכוונים לאכול לחם. רק שבאים לדבק המרקחת עליהם שלא יטנפו הידים בדבש. ב"י מ"א סק"ו:

טז

טז) שם שאין מתכוונים וכו'. אבל במדינות אלו שמניחין המרקחת על הדובשנין שטובין למאכל א"כ כוונתו ג"כ לאכילת הדובשנין ומברך עליהם. מ"א סק"ה סו"ב שם. י"א שם. ומ"מ צריך לברך ג"כ על המרקחת וצריך לברך תחלה על הדובשנין שברכתן במ"מ שקודמת לברכה אחרת כמ"ש סימן רי"א אם לא שהדובשנים עיקר שאז א"צ לברך על המרקחת. מחה"ש. וכן אם כוונתו לאכול המרקחת ואגב אוכל הדובשנים מברך על המרקחת ופוטר הדובשנים. א"ר שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---