כף החיים/אורח חיים/ריא

כף החיים ‏ אורח חיים ריא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אם ברכותיהם שוות וכו'. כגון זיתים ותפוחים דתרווייהו בפה"ע ובא לפטור את שתיהם בברכה אחת. רש"י ברכות מ"א ע"א. ב"י:

ב

ב) שם מקדים מין ז' וכו'. דכיון שברכותיהם שוות ואחד נפטר ברכת חבירו מין ז' עדיף. טור. והטעם כיון דנשתבחה בהן א"י ראוי להקדימו בברכה. לבוש. עו"ת אות א' והא דצריך להקדים מין ז' דוקא אם רוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול משניהם מברך על אותו שרוצה לאכול ואפילו מין ז' מונח לפניו כמ"ש לקמן בהגה סעיף ה' יעו"ש:

ג

ג) שם מקדים מין ז' וכו'. אפילו הוא חצי פרי והשני הוא פרי שלם. ואם שניהם מין ז' או שניהם אינן מין ז' אז מקדים השלם. ואם אחד שלם ואחד חביב שלם עדיף. מ"א סק"א. א"ר אות א'. י"א בהגה"ט. סו"ב אות א' ח"א כלל נ"ז אות ה' והא דמצוה לברך על השלם ה"ד בשעת ברכה אבל אח"כ אם אינו רוצה לאכול כזית יש לחתוך ממנו מעט כדי שלא לאכול בריה שלמה ויכנס בספק ברכה כמ"ש לעיל סימן ר"י סעיף א' יעו"ש:

ד

ד) שם ואם אין בניהם מעין ז' וכו'. כגון אתרוג ותפוח מקדים החביב וזהו לכ"ע בין לר"י ובין לרבנן. ב"י:

ה

ה) שם מקדים החביב. והא דחביב קודם או מוקדם בפסוק כששניהם לפניו ואין קפידא לאכול זה קודם זה. אבל אם דרך אכילתם ע"פ הרפואה או ממנהג בני אדם להקדים זה לזה כגון לאכול פירות ולשתות אחריהם אין שם דין קדימה. הלק"ט ח"ב סימן קנ"ה:

ו

ו) שם איזה שירצה יקדים וכו'. אמנם הא"ר אות ב' כתב דגם אם אין ברכותיהם שוות יקדים מין ז' ואם אין בהם מז' מינים פה"ע קודם לפה"א ולא אזלינן בתר החביב יעו"ש. וכ"מ לקמן סוף סעי' ג' שכתב די"א פה"ע קודם ומשמע דאפילו פה"א חביב אפ"ה פה"ע קדים יעו"ש. וכן נוהגין העולם להקדים פה"ע לפה"א ואפילו פה"א חביב ונראה לי הטעם משום דלסתם מרן כאן כשאין ברכותיהם שוות דהיינו פה"ע ופה"א איזה שירצה יקדים ולא אזלינן בתר חביב וכיון דאיכא עוד סברה אחרתי דפה"ע קדים ע"כ נהגו להקדים פה"ע כדי לקיים גם סברת י"א שבסעי' ג' יעו"ש:

ז

ז) [סעיף ב'] ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב וכו'. ממ"ש הש"ע סברה זו באחרונה וסברה האחרת בראשונה וסתמא משמע דדעתו לפסוק כסברה ראשונה משום דרבים נינהו כמ"ש בב"י דכן פסקו בה"ג והר' יונה והתו' והראב"ד והרשב"א והמרדכי וסמ"ג והרא"ש והטור יעו"ש. וכן כתב בן א"ח פ' מטות אות ב' וכ"ה מנהג העולם כשיש לפניהם מיני פירות ובהם מין ז' מקדימין מין ז' ולא החביב ורק כשאין בהם מין ז' אז מקדימין החביב אם ברכותיהם שוות אבל אם אין ברכותיהם שוות מקדימים פה"ע כמ"ש באות הקודם ונראה לי עוד כשברכותיהם שוות ואין בהם מין ז' אם יש בהם ממין שנשתבחו בהם ישראל כגון אגוזים תפחים כמ"ש אל גנת אגוז ירדתי כתפוח בעצי היער וכו' יש להקדימם. ואם יש לפניו פירות שנשתבחו בהם ישראל וחביב נראה דבזה הדבר שקיל ואיזה שירצה יקדים:

ח

ח) שם החביב לו אז באותה שעה וזה פליג אמ"ש לעיל סעיף א' דהחביב נקרא מה שרגיל להיות חביב עליו ברוב פעמים. וכ"פ הפר"ח דהחביב נקרא מה שחביב עליו באותה שעה. וכן כתוב בס' החינוך פ' עקב והביאו א"ר אות ה':

ט

ט) ובכל מקום שמברך על האחד מפני חשיבותו או מפני חביבותו יאכל ממנו קצת ואם רצה אח"כ לאכול מן השני הרשות בידו בין אם נפטר בברכה ראשונה (כגון שברכותיהם שוות) בין שאינו נפטר בברכה ראשונה (כגון שאין ברכותיהם שוות) וצריך לברך שנית ע"ז ואוכלו אח"כ חוזר ואוכל מן הראשון בלא ברכה שאין הברכה השנייה הפסק. לבוש:

י

י) [סעיף ג'] הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע וכו'. ואפי' היה השני מן ז' כגון קמח של חטים דמברכין עליו שהכל ואותו שברכתו בפה"ע אינו מין ז' בפה"ע קודמת. וכן בפה"א ושהכל בפה"א קודמת לפי שברכות אלו מבוררים יותר משהכל. ב"ח:

יא

יא) שם בפה"ע קודמת וכו'. ואעפ"י שאותו המין שיש לברך עליו שהכל חביב עליו. ב"י עו"ת אות ג' מ"א סק"ג ולכן מי שיש לו יין שרף ומרקחת מפה"ע או האדמה אסור לו לברך תחלה על היין שרף אף שהיין שרף חביב עליו: אלא מברך על המרקחת תחלה. אבל אם המרקחת מברכת שהכל מברך על היין שרף ופוטר למרקחת כ"כ בשל"ה וסיים דלא כהמונים שמברכין לעולם תחלה על היין שרף. והביאו א"ר אות ו' וכתב אפשר ללמד עליהם זכות שאין טוב ומועיל המרקחת אם אינו שותה תחלה יין שרף ודמי קצת למי שאין רוצה לאכול משניהם בסעיף ה' יעו"ש:

יב

יב) שם איזה מהם שירצה יקדים. ואפילו אם יש בהם מז' המינין והוא חביב עליו יוכל להקדים לו השני. טור. וכן כתב בש"ע לעיל סעיף א' ואין לומר אם יברך בפה"א מקודם יפטר פה"ע דכיון שאינו מכוין לפטור כ"א לפה"א לא נפטר פה"ע וכ"כ לעיל סימן ר"ו אות יו"ד יעו"ש ועיין לקמן אות י"ד:

יג

יג) שם וי"א שפה"ע קודם זהו דעת בה"ג ושאר פו' ומבואר בדברי א"ח דל"ח ע"א ובכלבו דף ט"ז ע"ג דלבה"ג מקדים פה"ע לפה"א אפילו אם פה"א חביב לו יותר יעו"ש. וכ"כ מאמ"ר אות ה':

יד

יד) שם פה"ע קודם. מיהו בכל בו שם כתב בשם הר' דוד בן לוי ז"ל דאם היו לפניו פירות האילן ופירות האדמה ואין שם מז' המינין וגם אין שם חביב יותר מברך על פירות האילן שחשובין יותר וחשובה ברכתן יעו"ש. משמע דדוקא אם אין שם חביב אז מקדים פירות האילן לפה"א אבל אם פר"א חביב מקדים פה"א. וכ"כ הט"ז סק"ב. וכ"נ מדברי מ"א סק"ד מיהו כבר כתבני לעיל אות ו' דמנהג העולם להקדים פה"ע לפה"א אפילו אם פה"א חביב לו יותר והטעם נ"ל משום דלסתם מרן ז"ל סעיף א' אם אין ברכותיהן שוות כגון פה"ע ופה"א מקדים לאיזה שירצה ואפילו אינו חביב ולס' בה"ג פה"ע קודם ולכן נהגו להקדים פה"ע כדי לקיים ג"כ ס' בה"ג והגם דאם היו נוהגין להקדים החביב היו מקיימין ג"כ סברת י"א שהביא בסעיף א' י"ל משום דלהקדים פה"ע יש בזה ג"כ טעם בסוד דעץ רומז אל הת"ת והאדמה אל המלכות כידוע ולכן מקדימים העץ. ועוד נ"ל טעם אחר דאין מקדימין פה"א אפילו חביב כדי שלא יפטר פה"ע בברכת פה"א ואע"ג דאם אינו מכוין אינו נפטר כמ"ש לעיל אות י"ב מ"מ היכא דאפשר עבדינן על צד היותר טוב. ועיין לקמן אות ך':

טו

טו) [סעיף ד'] כל הקודם בפסוק וכו'. ואפילו אם המאוחר חביב עליו יותר טור. וזהו לדברי הפו' כרבי והודה אבל לדברי הרמב"ם הא דכל הקודם בפסוק וכו' איירי בשניהם חביבים בשוה אבל אם היה אחד מהם חביב מחבירו מקדים החביב. ב"י. מ"א סק"ה ועיין בדברינו לעיל אות ז' שכתבנו דאנן ק"ל כדברי הפו' כרבי יהודה יעו"ש. והא דצריך להקדים כל הקודם בפסוק דוקא כשנגמר הפרי אבל קודם שנגמר לא יש שום קדימה דלא משתבח קרא במדי דלא חזי. מ"א סק"ח. ח"א כלל נ"ז אות ט' קיצור ש"ע סימן נ"ה אות ג' בן א"ח פ' מטות אות ב':

טז

טז) שם וארץ בתרא הפסיק הענין וכו'. היינו ארץ זית שמן ודבש. נמצא דסדרן הוא כך חטים שעורים זיתים תמרים ענבים תאנים רמונים. והא דחטה ושעורה קודמת כגון שעשה מהם תבשיל אי פת כמ"ש סעיף ה' יעו"ש. ובאות שאח"ז:

יז

טוב) שם הלכך תמרים קודמים וכו'. והא דלא נקט זית קידם לשעורה משום דס"ל להרב"י דשעורה דקרא איירי במעשה קדרה כמ"ש סעיף ה' וא"כ היא קודמת לכל כמ"ש סעיף ו' מ"א סק"ו. מיהו בטור כתב וז"ל הלכך זית קודם לשעורה שהוא ראשון לארץ בתרא ושעורה שנית לארץ קמא עכ"ל והביאו הט"ז סק"ד וכתב דזה מיירי בתבשיל הנעשה משעורים דברכתו במ"מ ואפ"ה זית קודם יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ח דברמזים משמע דמעשה קדרה דשעורים וזית זית קודם וכ"כ בהדיא בהגהות סמ"ק יעו"ש. וכך היה נראה דעת השואל בהגהות הלבוש והביאו מ"א שם. ועפ"ז נסתפק המ"א בססי' זה באם היו לפניו יין ותבשיל שעורים וזית מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין. וזית קודם לשעורים והניח בצ"ע יעו"ש. אמנם דעת הלבוש שם בהגה במה שהשיב לשואל דדוקא בכוסס שעורים שברכתו בפה"א זית קודם אבל אם עשה מהם תבשיל שברכתם במ"מ השעורים קודמים יעו"ש וכ"כ הל"ח בפ' כ"מ או' ע"ח יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ב' וכ"ה דעת מרן ז"ל כנז' וא"כ לפי דעת מרן ז"ל והלבוש והל"ח דברכת במ"מ קודמת לזית לא יש צ"ע שכתב המ"א אלא יברך תחלה על השעורים במ"מ ואח"כ על היין ואח"כ על הזית. וכן הסכים א"ר אות י"ב. וכ"פ באה"ע והשיג על הט"ז ומ"א יעו"ש וכן פסק דה"ח אות כ"ז:

יח

חי) שם בהגה. בפה"ג חשובה והיא קודמת וכו'. ואפילו לזית שהוא ראשון לארץ בתרא כיון שברכת היין חשובה וקודמת בין בברכה ראשונה בין בברכה אחרונה שצריך להזכיר תחלה עה"ג ואח"כ עה"ע. טור. לבוש. עט"ז אות א':

יט

יט) שם בהגה. מה' מיני דגן היא חשובה ביותר וכו'. לפי שברכתן במ"מ שהיא ג"כ חשובה שמבוררת וגם קודמין ליין בפסוק. טור. לבוש. מ"א סק"ז:

כ

ך) [סעיף ה'] בפה"א אינה קודמת לברכת פה"ע זהו דעת בה"ג שהביא הטור ומדסתם כאן בש"ע משמע שדעתו מסכמת כסברת י"א שהביא לעיל בסעיף ג' יעו"ש וכ"כ היפ"ל אות ב' ועיין בדברינו לעיל אות י"ד:

כא

כא) שם הגה. ברכת המוציא קודם לברכת במ"מ וכו'. ואפילו ברכת המוציא הוא ממין שעורין וברכת במ"מ הוא ממין חטין. עו"ת אות ו' סי"ב אות ו' ואף המוציא דשבולת שועל קודמת למעשה קדרה דחטים א"א אות א' בכללי סדר המעלות:

כב

כב) שם בהגה. ברכת המוציא קודם וכו'. פי' כגון שיש שלחן ערוך לפניו לאכול פת יברך תחלה על הפת. של"ה. והביאו מ"א סק"ט וכתב נראה דמיירי בלחמניות (ר"ל לחמניות שבלילתן רכה שמברכין עליהן במ"מ בתוך הסעודה אם אוכלן לתענוג כמ"ש לעיל סימן קס"ח סעיף ח' יעו"ש) דאם הוא תבשיל ממיני דגן בלאו הכי צריך לברך על הפת תחלה כדי שיפטור התבשיל דאסור לגרום ברכה שא"צ כמ"ש ססי' רט"ו יעו"ש מיהו הער"ה אות ג' כתב דליכא איסור מרבה בברכות אלא בחנם כגון מי שלא אכל כל צורכו ומברך בהמ"ז ואח"כ מברך המוציא כדי להרבות בברכות אבל כל שיכול לפטור עצמו בברכה א' ומברך על כל א' בפ"ע ליכא איסור יעו"ש. ועיין לקמן ססי' רט"ו:

כג

כג) שם. בהגה. אבל אם אינו רוצה וכו'. ואפי' רוצה לאכול משניהם אך שלא הביאו החביב א"צ להמתין עליו. ב"י מ"א סק"י ח"א כלל נ"ז אות ג' וה"ה דא"צ להמתין למין ז' כ"כ האחרונים:

כד

כד) שם בהגה. ובלבד שיהיה דעתו ג"כ עליו וכו'. משמע דאפילו אם היו שניהם לפניו בעינן שיתכוין עליו בפירוש לפוטרו ואם לאו אינו נפטר וכ"כ ב"י בשם הרשב"א דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כונה יעו"ש והביאו מ"א ס"ק י"א. מיהו כבר כתבנו לעיל סימן ר"ו אות ט"ל דלדעת מרן ז"ל וס"ח משמע דכל שיש עוד מאותו המין שבירך עליו לפניו ואח"כ הביאו לו עוד אפילו לא נתכוון עליו ולא היה לפניו וגם הוא חשוב א"צ לחזור ולברך עליו יעו"ש:

כה

כה) שם בהגה. שיהיה דעתו ג"כ עליו וכו' ואם אוכל אצל בעה"ב כיון דאתכא דבעה"ב סמוך הוי כאלו דעתו בפי' לפטור כל מה שיביאו לו. גו"ר כלל א' סימן ז' הגרע"א:

כו

כו) [סעיף ו'] ואיהו לאו ממין ז' וכו'. פי' שאינו מפרשו בקרא. עו"ת אות ה' מ"א ס"ק י"ב:

כז

כז) שם כיון דחשיבי וכו'. פי' וגם הם בכלל חטה ושעורה דקרא כמ"ש הטור סימן ר"ח. מ"א ס"ק י"ג. משמע הא במ"מ דלא חשיב דאינו בכלל חטה ושעירה דקרא כגון אורז אין לו קדימה. וכ"כ א"א אות ב' בסדר המעלות יעו"ש. ומיהו מ"ש שם המ"א בשבולת שועל ושיפון דהוי מן שעורין זית קודם זהו לפי סברתו אבל לפי סברת מרן ז"ל ודעמיה גם השעורין קודמין לזית אם עשה מהן תבשיל כמ"ש לעיל אות טו"ב יעו"ש:

כח

כח) וזה כלל סדר המעלות שיצא לנו מסימן זה. המוציא במ"מ. ושל חטין קודמין לשעורין. בפה"ג. זית תמרים. ענבים. תאנה. רמון. בפה"ע. בפה"א. שהכל. ואם יש לפניו שני מיני פירות שאינם מן ז' או שני מיני פה"א חביב קודם ונקרא חביב אותו שחביב עליו רוב פעמים כמ"ש סעי' א' ואם שניהם חביבים ברוב פעמים אז יש לילך בתר דחביב ליה השתא כמ"ש סעיף ב' וברכת אכילה ושתיה קודמת לברכת הריח כמ"ש לקמן סימן רי"ו אות א' יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---