כף החיים/אורח חיים/קצז

כף החיים ‏ אורח חיים קצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שנים שאכלו כאחד וגמרו וכו'. וה"ה אחד שאכל וגמר ואח"כ באו שנים שיכולין לזמן. מאמ"ר אות א' ומ"מ חיוב ליכא שצריך להמתין עד שיאכלו ויזמנו אא"כ הם שנים שאכלו כאחד וגמרו ואח"כ בא ג' כמ"ש בש"ע:

ב

ב) [סעיף א'] כל היכא דאי מייתי להו מידי וכו'. אפילו קנוח כגון כמהים ופטריות ועופות. גמרא. מ"א סק"א. ואפילו אם אינם יכולין לאכול כ"א כל שהוא. ר"ז אות א':

ג

ג) שם. מצי למיכל מיניה וכו'. אעפ"י שלא אכלו כלום משבא אצלם. ר"ז שם. ואף שאינו לפניו אותו דבר מ"מ אמרינן ג"כ אלו היה לפניו היה אוכל. דרישה אות א' ומ"ש שם על הלבוש עיין א"ר אות א' שמיישב יעו"ש:

ד

ד) שם וחייבים ליתן לו וכו'. משום דמצוה שיחזרו אחר שלישי שיצטרף עמהם לזימון כמ"ש לעיל סימן קצ"ג סעיף א' והא דאיתא לקמן סימן תע"ט מצוה לחזר אחר זימון בלילי פסחים דמשמע דבשאר ימות השנה ליכא מצוה ולא חיוב י"ל דהתם צריך להזמין כדי זימון מקודם סעודה אבל הכא דוקא אם אירע בתוך סעודה צריך ליתן לו כדי להצטרף. מאמ"ר אות ג':

ה

ה) שם עד שלא אמרו הב לן וכו'. כל שלא אמרו הב לן ונברך אפילו גמרו בדעתן שלא לאכול מצטרף. לבוש. שכנה"ג בהגה"ט אות א' עו"ת אות א' אבל אם גמרו בדעתן שלא לאכול עוד ואמרו נמי הב לן וניטול נראה שאין מצטרף:

ו

ו) שם עד שלא אמרו הב לן וכו'. ולהר"ן שהביא מרן ז"ל לעיל בש"ע רסי' קע"ט מצטרף כל זמן שלא נטלו ידיהם ואעפ"י שאמרו הב לן ונברך. מ"א סק"ב. מאמ"ר אות ד' ועיין בדברינו לשם אות ב' ונראה דבכה"ג שב ואל תעשה עדיף ומשאמרו הב לן ונברך אין לצרפו וכ"נ דעת מרן ז"ל:

ז

ז) שם עד שלא אמרו הב לן וכו'. ואפילו אם רק אחד מהם אמר הב לן ונברך אין מצטרפין עוד. מאמ"ר שם וכתב ודלא כנראה מדברי הא"ר שדעתו נוטה דמצטרפין יעו"ש:

ח

ח) שם הגה. ונטילת מים אחרונים כהב לן וכו'. ואם נטל הכוס לברך אעפ"י שלא אמר הב לן ונברך ולא נטל ידיו לברך אין הג' מצטרף עמהם כמ"ש לעיל סימן קע"ט סעיף ג' שכנה"ג בהגה"ט אות ג' עו"ת אות א' א"ר אות ג':

ט

ט) שם בהגה. ונטילת מים אחרונים וכו'. ט' אכלו דגן וסברו שהם עשרה ונטלו מים אחרונים ולקח המברך כוס ואח"כ ראו שהם ט' אינם יכולין לתת כוס לאחד שיצטרף לעשרה כיון שאמרו הב לן ונברך או נטלו מים אחרונים כדין ג' מהר"י זיין בתשו' שערי ישועה כ"י שער ד' סימן א' ברכ"י אות א' שע"ת אות א' בי"מ אות ג':

י

י) שם בהגה. כהב לן ונברך דמי. ל"ד אלא דעדיפא הוא כמ"ש לעיל רסי' קע"ט אלא משום דאמרינן הכא דכהב לן ונברך הוי סילוק ולא מצטרפי לכן כתב דכהב לן ונברך דמי דבהא סגי לשלא יצטרפו מאמ"ר אות ה' ועי"ש שכתב על חלוק השכנה"ג דדבריו תמוהים יעו"ש:

יא

יא) שם בהגה. כהב לן ונברך דמי. כתב הב"ח מיהו נראה דמצוה הוא שיחזרו לאכול ויברכו המוציא כדי שיזמנו עמו. והסכים לדבריו המ"א סק"ג. אבל הא"ר אות ד' כתב על דברי הב"ח הנז' דאין זה ברור ואין לו שורש ומשמע בש"ס ובפו' ומסתבר דזה הוי כאכילה אחרת לגמרי כיון שצריך לברך לפניה יעו"ש והביאו שע"ת אות א' וע"כ נראה כיון דלא יש חיוב בזה לחזור ולאכול שב ואל תעשה עדיף:

יב

יב) [סעיף ב'] ואחד אכל כזית ירק וכו'. ואם כבר בירך ברכה אחרונה שוב לא יכול לזמן עמהם דכבר נסתלק מהם. ולא דמי לסימן קצ"ד ס"א דאם קדם אחד ובירך שמצטרף לזימון דהתם עכ"פ אכל לחם. מ"א סק"ד. א"ר אות ו' סו"ב אות ג' ר"ז אות ד' בי"מ אות ב' ועיין לעיל סימן קצ"ד אות ה':

יג

יג) שם ואפילו לא טובל עמהם אלא בציר. וכגון שאכל כזית עם הציר. לבוש. דציר שע"ג ירק מצטרף לכזית כמ"ש לקמן סימן ר"י יעו"ש. וכ"כ א"א אות ו' ר"ז אות ב':

יד

יד) שם או לא שתה עמהם וכו'. שהרי שתיה בכלל אכילה ויכולין לומר נברך שאכלנו ת"ו ברכות מ"א ע"א. ב"י ולבוש:

טו

טו) שם חוץ מן המים. משום דלא זייני כדאיתא בר"פ בכל מערבין ב"י. לבוש. מיהו המ"א סק"ו חולק וס"ל אף בשתה מים מצטרף יעו"ש. והביאו א"ר אות ה' וי"א בהגב"י. וכ"פ הר"ז שם וח"א כלל מ"ח אות י"ג. אבל הבי"מ אות ד' פסק כדברי מרן ז"ל דבשתה מים אין מצטרף יעו"ש וכן הסכים בס' בגדי ישע ובמגן גבורים וכ"פ החס"ל אות א' בן א"ח פ' קרח אות ה' וכן עמא דבר:

טז

טז) שם מצטרף עמהם. וצריך ליזהר שיאכל כזית זה או שישתה רביעית זה עמהם בישיבה על שלחן אחד כמ"ש לעיל סימן קצ"ג אות י"ד ואות ט"ז יעו"ש:

יז

טוב) שם אבל ששה לא וכו'. האגור כתב בשם א"ז דששה אוכלי פת וד' ירק מצטרפין. והב"ד ב"י וכתב דלענין הלכה פשיטא דלא חיישינן לדברי א"ז דיחידאה הוא יעו"ש. וכ"פ הלבוש כדעת הטור והש"ע דרובא דמינכר בעינן. וכ"פ הב"ח. ואע"ג דכתב הער"ה אות א' דדעת הרז"ה פ"ג שאכלו נראה כדעת האגור והכי איתא בירושלמי ובב"ר פ' צ"א יעו"ש מ"מ כיון דאיכא פלוגתא בזה ובעשרה איכא הזכרת השם יש להחמיר ובעינן ז' אוכלי פת דוקא אבל ששה לא ואין מזמנין בשם. וכ"כ האחרונים. ר"ז אות ב' ח"א כלל מ"ח אות י"ג דה"ח אות ה' קיצור ש"ע סימן מ"ה אות י"ד. בי"מ אות ב' חס"ל אות ט' בן א"ח פ' קרח אות ה':

יח

חי) [סעיף ג'] ואין נפטר בבהמ"ז וכו'. דהא אפילו האוכל פת אם אכל דבר אחד אחר הסעודה חייב לברך עליו ואין בהמ"ז פוטרתו כמ"ש לעיל סימן קע"ז ס"ב כ"ש זה שלא אכל פת כלל. ב"י ומ"א סק"ז מיהו אם שתה יין משמע בב"י בשם הרשב"א דמפטר בבהמ"ז משים דזיין וכענין שאמרו גבי תמרים יעו"ש וכן הוא לקמן סימן ר"ח סעיף י"ז יעו"ש. ומיהו משמע שם דלכתחלה לא יעשה כן לפוטרו בבהמ"ז משום דצריך לברך על כל מין ברכה הראויה לו. וכ"כ מ"א סק"ז. סי"ב אות ד' מאמ"ר אות ז' ר"ז אות ה'. ואע"ג דהט"ז סק"ב כתב דבהמ"ז אינה פוטרת מעין ג' וכ"כ הברכ"י אות ב' דכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל וגם כתב שם דכן הסכים הרדב"ז סימן תשע"ה וכתב הטעם משום דהמברך מכוין לפטור עצמו מאכילת דגן שהוא ברכת ג' והמכוין לפטור עצמו מברכת מעין ג' והוי כונת המברך לענין אחד והשומע לענין אחד יעו"ש מ"מ הא ק"ל סב"ל אפילו כנגד מרן ז"ל ואפילו כנגד הרוב כמ"ש לעיל סימן ח"י אות ז' יעו"ש וע"כ בדיעבד אם נתכוין לצאת בבהמ"ז של המברך יצא אלא דלכתחלה לא יעשה כן להכניס עצמו בספק אלא יתכוין שלא לצאת בבהמ"ז של המברך ויברך הוא בעצמו על מה שאכל ברכה הראויה לו. ועיין בי"מ אות ה' ושע"ת אות ה' מה שדחו טעם הרדב"ז יעו"ש:

יט

יט) שם עד שיאכל כזית פת. ולפי דיש ספק אם יברך ענט"י על כזית פת יש לאכול כביצה כדי לצאת מספק ברכות וכמ"ש לעיל סימן קנ"ח אות ח' יעו"ש:

כ

ך) שם די"א דבירק וכו'. ודוקא באכל כזית כמ"ש סעיף ב' ועוד דלא עדיף מפת ודגן דצריך כזית. וכ"כ הלבוש מ"א סק"ח:

כא

כא) שם ואם אינו רוצה לא יתנו לו לשתות וכו'. וכ"פ הלבוש וב"ח. ואמנם הכנה"ג בהגב"י כתב שראה לרבותיו ורבים מגדולי הדור נוהגים שאם היו שנים אוכלים ובא שלישי אם היו יכולין להזקיקו ליטול ידיו ולאכול עמהם כזית דגן היו עושין וא"ל היו נותנין לו כזית ירק או כוס של יין ומזמנים עמו יעו"ש. והביאו מ"א סק"ט וכתב שכן נוהגין עכשיו. א"ר אות ו' ר"ז אות ב' חס"ל אות יוד. קיצור ש"ע סימן מ"ה אות יו"ד. מיהו החק"ל חא"ח סימן מ"ז כתב על דברי כנה"ג הנז' דאין מקום להקל לכתחלה נגד דעת הגאונים ורוב הפו' ולכן אסיק לענין הלכה דלכתחלה לא יתנו לו לשתות רק לתת לו כזית דגן לכתחלה אעפ"י שאינו פת ש"ד יעו"ב. וכ"כ החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סימן ע' דלכתחלה יש ליתן כזית פת הבאה בכסנין כדי לצרפו וכ"ש אם מתחלה אכל כזית פת הבאה בכסנין עם שני אוכלי פת גמור דלכ"ע מברכין בזימון יעו"ש. והב"ד הבי"מ אות ו':

כב

כב) שם יזמנו עמו וכו'. והמברך יהיה אחד מאוכלי פת והוא חייב לברך ברכה אחרונה על מה ששתה ושיעור השתייה צריך שיהא דוקא רביעית מכל משקין וא"צ דוקא יין וכמ"ש בסעיף ב' לענין צירוף עשרה. עו"ת אות ב':

כג

כג) ג' שאכלו פת ורביעי שתה כוס א' יוכל לענות על ברכת הזימון כמו שעונים הם. הרמ"ע סי' קי"ב כנה"ג בהגב"י עו"ת שם. מ"א סימן קצ"ח ר"ז אות ג'. והיינו אם עדיין לא בירך ברכה אחרונה שאם בירך אינו יכול לענות כמו שהם עונים כמ"ש לעיל אות י"ב אלא עונה כמו שאר אדם שלא אכל עמהם כמ"ש לקמן סימן קצ"ח יעו"ש. ועיין בדברינו לשם אות ה':

כד

כד) [סעיף ד'] מצוה שיברך וכו'. שהוא חייב מה"ת ויוציא את אחרים בין שאכלו כדי שבעם בין שלא אכלו כדי שבעם. לבוש:

כה

כה) שם. מצוה שיברך וכו'. מי שאכל כזית דגן והוא שבע כגון שהוא זקן או חולה או שאכל קודם יכול להוציא אחרים אף לס' בה"ג דסבר דמי שאכל כזית אינו מוציא כ"א למי שאכל שעור דרבנן הכא שאני דהרי הוא שבע וכ"ש שהאחרונים דחו סברתו ולכן אם יש בסעודה אדם גדול ולא אכל אלא כזית אף שלא שבע הוא יברך כיון שכל האחרונים חלקו על בה"ג. הרדב"ז בתשו' כ"י סימן ב' אלפים רכ"ד. ברכ"י אות ד' שע"ת אות ח' מיהו הבי"מ אות ב' חולק וכתב דמסתמיות הש"ע משמע דאף שיש גדול צריך לברך מי שאכל כדי שביעה יעו"ש. וכן במ"ש הרדב"ז במי שאכל מקודם ואח"כ אכל כזית דמוציא אחרים שאכלו כדי שביעה חלק עליו הבי"מ אות ג' וכתב כיון שלא שבע עכשיו אלא במה שאכל מקודם אינו מוציא שאכלו כדי שביעה יעו"ש:

כו

כו) שם. מצוה שיברך וכו'. ואם אינם יוצאים בברכתו של זה אלא כל אחד ואחד מברך לעצמו אעפ"י שזה שלא אכל אלא כזית הוא אומר ברכת הזימון ליה לן בה. ב"י. מ"א סק"י. א"ר אות יו"ד. סו"ב אות ה' ועיין לעיל סימן קפ"ג סעיף ז' ובדברינו לשם אות ל"ז:

כו) שם. מצוה שיברך וכו'. מי שהוא ספק אם אכל שיעור דאורייתא אין ספק מוציא מידי ודאי. הלק"ט ח"ב סימן זר"ע. והביאו הברכ"י אות ח' וכתב היינו למאי דק"ל דמצוה לברך מי שאכל שיעור דאו אבל אי האחרים לא ידעו אפילו לא אכל אלא שיעור דרבנן מוציא דלא ק"ל כבה"ג יעו"ש. וכ"כ הבי"מ אות ד':

כז

כז) שם. מי שאכל כזית יכול להוציא וכו'. ואע"ג דזה שאכל כזית אינו חייב אלא מדרבנן מוציא משום דאפילו לא אכל כלל יכול להוציאן כדאמרינן בפ' ראוהו ב"ד כל הברכות כולם אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין וטעמא משום דכל ישראל ערבין זה לזה וא"צ כזית דגן אלא שיוכל לומר שאכלנו. תו' והרא"ש פ"ג שאכלו. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ג. מ"א ס"ק י"א:

כח

כח) וכתב שם המ"א ומשמע לכאורה דאם הם שנים שאין צ"ל שאכלנו יכול להוציא חבירו אעפ"י שלא אכל ומ"מ ברס"י קצ"ג משמע דאינו מוציא חבירו אא"כ אכל וכ"מ. בתו' בשם הירושלמי עכ"ל. וכן הוכיח הא"ר אות ח' דאם לא אכל כזית אינו יכול להוציא אחרים כלל אפילו בשנים יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות ו'. ועיין בדברינו לעיל סי' קצ"ג אות א':

כט

כט) שם. יכול להוציא וכו'. האוכל אכילה גסה שא"צ לאותה אכילה מוציא אחרים י"ח והוא שנהנה גרונו מאותה אכילה. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ"ג שאכלו. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ג'. מ"א ס"ק י"ב. א"ר אות ט'. סו"ב אות ה'. ר"ז אות ט'. בי"מ אות ה'. ועי"ש מה שהשיג על המו"ק. שע"ת אות ח':

ל

ל) שם הגה. וי"א שאינו חייב לברך מדאו' אם לא שתה וכו' כ"כ המרדכי פ"ג שאכלו בשם ס' יראים וז"ל אחרי דק"ל כר"מ דאמר כזית דאו' ע"כ דק"ל ושבעת זו שתיה וא"כ לא מחייב מדאו' אא"כ שתה אם הוא צריך לשתות אבל אם א"צ לא אמרה תורה שישתה אלא לתיאבון הלכך מי שאכל ולא שתה לא מצי להוציא אחרים י"ח שאכלו ושתו דלא אתי דרבנן ומפיק דאו' עכ"ל. והביאו ב"י וכתב שכ"כ הכלבו ושה"ל. אלא דמרן ז"ל בב"י כתב על דברי ס' יראים הנז' דאינו נכון שהרי כתבו התו' פ"ג דקראי אסמכתא בעלמא וכו'. וכתב שכן דעת כל הפו' והכי נקטינן דאכל ולא שתה אעפ"י שהיה מתאוה לשתות מוציא אחרים י"ח עכ"ל אלא דמור"ם ז"ל בד"מ אות ו' כתב דמ"מ טוב ליזהר אם אחרים שאכלו ושתו יכולין לברך דיברכו הם עכ"ל. וכך הם דבריו כאן בש"ע. מיהו הב"ח פסק כס' יראים דדינא הוא דאינו מוציא לזה שאכל ושתה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דכן עיקר. אבל הער"ה אות ה' הסכים כדברי מרן ז"ל יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות י"ב והרבה להשיג על דברי הב"ח ומ"מ סיים דטוב ליזהר כמ"ש מור"ם ז"ל יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים דדוקא לכתחלה יש ליזהר וכדעת מור"ם ז"ל. א"ר סוף הסי' מש"ז אות ד'. ר"ז אות ז'. בי"מ אות ז'. אבל בדיעבד או בשעת הדחק שכולם צמאים לשתות יכול לברך אפילו מי שצמא לשתות. לבוש:

לא

לא) ואם מקצתן אכלו לשובע ולא שתו ומקצתן לא אכלו לשובע ושתו מוטב שיברכו שאכלו לשובע דחייבין מדאו' לדעת רוב הפי' דלא איכפת לן בשתייה. מ"א ס"ק י"ב. י"א בהגב"י. ר"ז שם. בי"מ שם:

לב

לב) שם בהגה. יברך מי ששתה. ואם כבר שתה כשיעור שתיה אפי' תאב לשתות יכול להוציא אחרים י"ח אפי' לכתחלה. עו"ת אות ד'. וכן הסכים א"ר או' יו"ד. וכן אם אינו צמא אפי' שלא שתה כלל חייב מדאו' כ"מ מדברי ס' יראים שהבאנו לעיל אות ל' וכ"כ העו"ת שם. א"ר שם. שע"ת אות ע':

לג

לג) שם יברך מי ששתה והיינו אם יוצאים בברכתו של זה אבל אם כל אחד מברך לעצמו יוכל לומר ברכת הזימון אפילו מי שלא שתה כמ"ש לעיל אות כ"ו יעו"ש וכ"כ א"ר אות יו"ד. שע"ת שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---