שערי תשובה/אורח חיים/קצז

שערי תשובה אורח חיים קצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) עמהם עיין בה"ט. ועיין בא"ר שכתב שאין לזה שורש ומשמעות בש"ס ופוסקים שיהיה מצוה לחזור ולאכול ומסתבר דזה הוי כאכילה גסה כו' ע"ש וע' בבר"י בשם תשובת שערי ישועה כת"י ט' שאכלו וסברי שהם עשרה ונטלו מים אחרונים ונתנו הכוס לברך וראו שאינם רק ט' אין מועיל לצרף אחד ע"י שיתנו לו לשתות כדי לברך בשם כמו דלא מהני לזימון בג' ע"ש:

(ב) מצטרפין. ע' בה"ט ועמ"ש בש"ת לעיל סי' קצ"ד ענין זה:

(ג) המים. ע' בה"ט וע' מ"ש ב"ר דמ"ש בש"ל דשתה רוב רביעית מצטרף לא נמצא לו חבר בפוסקים:

(ד) של אלו עבה"ט ועיין בבר"י דמסתימת דברי הכ"י משמע דלא יצא וכ"כ הרדב"ז בתשובה סי' תשע"ה משום דהמברך מכוין לפטור עצמו מאכילת דגן שהוא ברכת ג' והמכוין לצאת הוא לפטור עצמו מעין ג' ולכן לא יצא שהמברך מכוון לענין אחר והשומע לענין אחר ע"ש. וקצת צ"ע כיון שהטעם דיין נמי מיזון זייני הוי ככונה לענין אחר שמברך על המזון וגם לפי מ"ש לעיל סי' ק"ח מתשובת הרדב"ז סי' שס"א דש"ץ שהיה אנוס ולא התפלל יוצא בתפל' של קול רם לתשלומין אע"פ שמוציא שאינו בקי לשם חובה ובבר"י למד מזה לענין יחיד בזה שרוצה לצאת ידי חובת תשלומין בחזרת הש"ץ אע"פ שהכוונות אינם שוים ע"ש ולכן נראה דהסומך על המג"א לא הפסיד ומכ"ש דבא"ר כתב בשם מהר"ש שעשה כן לכתחלה ואמר לזה המצטרף שיכוון ויצא בבהמ"ז ע"ש:

(ה) שביעה עיין בה"ט ובבר"י כתב בשם הרדב"ז בתשו' כת"י סי' ב' אלפים רכ"ד דמי שאכל כזית והוא שבע כגון שהוא זקן או חולה או שאכל קודם יכול להוציא אחרים דאף בה"ג מודה כו' ואם יש בסעודה אדם גדול ולא אכל רק כזית אף שלא שבע הוא יברך כיון שכל האחרונים חלקו על בה"ג כו' ע"ש: וע' בא"ר שכתב בשם ע"ת להסתפק אם כבר אכל ובקביעת אכילת כזית נעשה שבע צ"ע למעשה אם חייב מדאורייתא ומדברי הרדב"ז אלו משמע דבכה"ג אינו חייב מדאורייתא ולדידן דנהגינן שכ"א מברך בלחש אין נ"מ בזה דבלא"ה רשאי לזמן אף שלא אכל אלא כזית במ"ש הב"י ומ"ש בשם הלקוטי ע"ש בספק אם אכל שיעור דאורייתא וע' מ"ש לעיל סי' קפ"ד מדברי הפרי מגדים ביו"ד ע"ש. ומ"ש בבה"ט והוא שנהנה גרונו במ"א סיים בה באותו אכילה ע"ש. וע' בענין הנאת גרונו בשו"ת פמ"א ח"ב סי' כ"ו ולענין אכילה גסה בענין שיהיה נהנה גרונו בכל אותה האכילה של כדי שביעה ואם נפשו קצה עליו ואין גרונו נהנה אין ראוי לברך לא לפניו ולא לאחריו ועיין בא"ר:

(ו) ששתה עיין בה"ט וע' בא"ר דמוכח מהפוסקים דאם שתה אע"פ שעדיין צמא חייב וכן נוטה דעת הע"ת אבל אם אינו צמא אע"פ שלא שתה כלל חייב ע"ש וכ' עוד דכל סעיף ז' כשאין מברך כ"א לעצמו כו' וכבר מבואר לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף