כף החיים/אורח חיים/קצו

כף החיים ‏ אורח חיים קצו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אכל דבר איסור וכו'. ואלו שאין מפרישין חלת האור מעיסתן אעפ"י שאינה אלא מדרבנן אין זימון ביניהם. הרשב"א בשם הראב"ד. ב"י. עט"ז אות א':

ב

ב) שם אכל דבר איסור וכו'. משמע בב"י דה"ה בגזל חטים וטחנן ואפאן אעפ"י שקנאן בשינוי אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף אבל הב"ח כתב דאפילו את"ל דבאוכל דבר אסור בעצמו כגון טבל ונבלה וטרפה ואפילו איסור דרבנן דאין מברכין עליו כלל מ"מ בגוזל או גונב חטה וטחנה ואפאה ועשה לחם פשיטא היא דלבסוף חייב לברך לד"ה ואינו אפילו מנאץ דדמים הוא חייב לו ובברכה ראשונה נמי אפשר דיש לברך אבל בגוזל לחם או מצה אפויה אסור לו לברך בתחלה כיון דלא קנה ליה בשינוי אבל לבסוף יכול לברך יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד' וכן דעת המ"א ריש הסימן וכ"כ א"ר אות א' ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה לענין בהמ"ז שהיא דאורייתא יש לברך כדי שלא יהא מוסיף על חטאו ויש להרהר בתשו' קודם הברכה ויכוין ליתן הדמים לבעלים אבל ברכה ראשונה לא יברך אלא יהרהר הברכה בלבו. ואם קנה אותו בשינו ואח"כ לקחו אותו אחרים י"ל אף הב"י מודה דמברכין. א"א. וכן אם קנה אותו ביאוש אפילו לחם אפוי ואח"כ לקחו אותו אחרים לד"ה מברך בתחלה ובסוף ר"ז אות ד':

ג

ג) שם. אכל דבר איסור וכו'. עיין ט"ז סק"א שהכריע לומר דאוכל איסור בשוגג יברך אחריו יעו"ש והביאו א"ר אות ב' וכתב דיש לסמוך עליו כיון דהרבה פו' ס"ל דמברך באיסורין יעו"ש. וכ"פ הר"ז אות א' מיהו בתשו' עולת שמואל סימן ג' השיג על הט"ז וכתב דאף אם אכל איסור בשוגג אינו מברך יעו"ש. וכן בתשו' כתב סופר סימן כ"ב האריך בזה ומסיק להלכה דגם באכל בשוגג אינו מברך יעו"ש:

ד

ד) שם ואין מברכין עליו וכו'. דבהמ"ז וה"ה כל ברכות אחרונות מצוה הן ואם היו מברכין אותם על האיסור הו"ל מצות הבאות ע"י אכילת איסור שהיא עבירה. לבוש:

ה

ה) בס' באר עשק סימן ק"ט התיר לברך למי ששותה סתם יינם. וכבר הושג בשו"ת הלק"ט ח"א סימן יו"ד ובשו"ת בית יהודה יו"ד סימן כ"ב ובשו"ת שאלת יעב"ץ סימן מ"ה ברכ"י אות ג'. וכן המאמ"ר אות א' השיג עליו וכתב דאין לברך יעו"ש. וכן אם אכל ספק איסור תורה אין מברך מש"ז אות א'. אבל אם אכל ספק איסור דרבנן משמע דמברך:

ו

ו) היה נדור מן הככר ואמר לו תן לי ואוכלנו אבטיח שניקר ואמר לו תן לי ואוכלנו יין ונתגלה ואמר לו תן לי ואשתנו לא יתן שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו כיוצא בו לא יושיט ישראל אבר מן החי לבני נח ולא כוס יין לנזיר ועל כולם אין מברכין עליהן ואין מזמנין עליהן ואין עונין אחריהן אמן תוספתא פ"ב דדמאי. ומשמע דגם בסוף לא יברך ודלא כאותה תשובה שהביא שע"ת אות א' בשם גדול אחד יעו"ש. ועיין לקמן אות יו"ד:

ז

ז) מי שאכל פת שנילוש בחלב או בשומן שאסור מדרבנן שמא יבא לאכלו עם בשר י"ל דלא מיקרי כ"כ איסור. הגרע"א. ועיין ביו"ד סימן צ"ז סעיף א' מיהו הפתה"ד אות ה' כתב בשם מוהריט"א דכל דבר שאסרו חז"ל מאיזה טעם שיהיה חשוב איסור גמור וע"כ כתב דאם ביטל איסור במזיד כיון דקנסוהו רבנן לאסרו עליו אם עבר ואכלו במזיד אין מברכין עליו ואין מזמנין עליו יעו"ש. והביאו השד"ח אס"ד מע' ז' אות ג' יעו"ש. ונראה דבכ"ז כיון דהמאכל עצמו מותר ודבר אחר גרמא לו האיסור יש להרהר בתשובה על מה שעשה ולברך כדי שלא יהא מוסיף על חטאו ר"ל:

ח

ח) [סעיף ב'] אם אכל דבר איסור וכו'. בב"י כתב דהרי"ו בשם הרמ"ה כתב שאינו מברך עליו אלא שהוא ז"ל הכריע לומר דגם הרמב"ם מודה בכה"ג דמברך עליו וכ"כ בב"י לקמן סימן ר"ד ופסקו בש"ע שם ג"כ סעיף ט' יעו"ש מיהו הב"ח שם פסק כהרמ"ה יעו"ש. וכ"כ הברכ"י בזה הסימן בשיו"ב על דברי מרן ז"ל דאין דבריו מוכרחים וכתב דבס' הפרדס כתב בפי' דאף אם אכל דבר איסור מפני רליו שהוא מסוכן לא חשיבא הנאה ואינו מברך עליו כלל יעו"ש אבל הלבוש פסק כדעת מרן ז"ל וכתב הטעם משום דאין זה עבירה דוחי בהם אמר רחמנא ולא שימות בהם. וכ"פ שם המ"א ס"ק כ"א וכתב הטעם משום דמצוה קעביד להציל נפשו יעו"ש. א"א שם אות כ"א. מאמ"ר בזה הסימן אות ג' ר"ז אות ה' ח"א כלל מ"ח אות ח"י. עולת שמואל סימן ג' כתב סופר סימן כ"ב אלא שכתב דהרוצה להחמיר על עצמו יברך בתחלה על דבר המותר ויפטור גם האיסור יעו"ש. וכ"נ להורות דכיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל יש לפוטרו בדבר המותר ואם א"א לו אז יש להרהר הברכה בלבו כמ"ש לעיל סימן קס"ז אות ע' וסימן קפ"ה אות ה' יעו"ש. וכ"ז אם יש הנאה באוכל ההוא אבל אם לא יש הנאה בלאו הכי אין לברך כמ"ש לקמן סימן ר"ד סעיף ח' יעו"ש:

ט

ט) שם מברכין עליו. ומזמנין עליו כעל היתר גמור לבוש. אבל המש"ז סוף אות א' כתב דדוקא מברכין ולא מזמנין וכתב שכ"מ בש"ע יעו"ש. ונ"מ לדידן דיש ליזהר לכתחלה שאין לאוכלו אצל האוכלין כדי שלא יתחייבו בזימון למ"ד אבל אם כבר אכל אצל אחרים אין לזמן עליו דהא אפילו לענין ברכה כתבנו באות הקודם דאין לברך יעו"ש:

י

י) [סעיף ג'] ואחד נזהר מפת כותי וכו'. יש לענות אמן אחר המברך על דבר שהשומע נוהג בו איסור כגון האוכל פת עכו"ם וכיוצא בו דברים שאחרים נוהגים בהם איסור ומברך עליהם יכולין הנוהגין איסור לענות אחריו אמן דדוקא כשאוכל דבר שהוא אסור לו אין עונין אחריו אמן דברכתו ניאוץ אבל כשהוא אינו נוהג בו איסור ברכתו ברכה ויש לענות אחריו אמן הנוהג בו איסור מידי דהוה אזימון דק"ל דמזמנין עליו. ברכ"י אות ד' בשם זכרון משה. שע"ת אות א' ועיין לעיל אות ו':

יא

יא) אחד אוכל גבינה ושנים בשר מצטרפין דהאוכל גבינה מצי אכיל עם האחרים. אגודה פ"ג שאכלו. וכ"כ הרוקח ה"ב סימן של"ד. והב"ד מ"א סק"א. וכ"כ מהר"א בן טאווה בס' התשב"ץ ח"ד סימן כ"ט והביאו י"א מה"ב בהגב"י אות ח' וה"ד באוכל גבינה רכה או חלב אבל אם אכל גבינה קשה אין מצטרפין לפי המנהג שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה ע"י קינוח והדחה כמ"ש ביו"ד סיען פ"ט. מ"א שם. ר"ז אות ז'. ועיין באות שאח"ז:

יב

יב) בשבת (ר"ל שבוע) שחל ט"ב אין מזמנין יחד האוכלין בשר והנזהרין מלאכלו ואוכלין גבינה כיון דאין שום אחד מהן יכול לאכול עם חבירו. אגודה פ"ד דתענית. מיהו בהגמ"נ הקשה ע"ז דהא יכולין לאכול יחד לחם יעו"ש. וכ"כ רש"ל בביאורי סמ"ג דיכולין לזמן יחד. והמ"א שם כתב דקשה להקל נגד כל הגאונים הנ"ל יעו"ש. וכן הסכים א"ר אות ג' דאין מצטרפין יעו"ש וכן מסיק במקום שמואל סימן צ"ד דשב ואל תעשה עדיף ואין להצטרף יעו"ש. והביאו שע"ת אות ג'. ונראה דכ"ז הוא דוקא אם מתחלה כל אחד הביא ככרו מלוכלך זה בבשר וזה בגבינה והתחילו לאכול אבל אם מתחלה הביאו הככרות נקיים ואפילו אם רק אחד מהם הביאו לו מתחלה פת נקי והתחיל לאכול כזית ואח"כ נתלכלך ואכלו או אפילו אם מתחלה הביאו כל הככרות מלוכלכים אלא שאח"כ הביאו פת נקי לפני אחד מהם ואכל ממנו לכ"ע מצטרפין דהא יכולין כלם לאכול מאותו פת נקי והיא מצרפן ודוק:

יג

יג) מי שאינו אוכל בשר ע"פ צוואת הרופאים שמזיק לו והפת שלו נלוש במעט חלב אשר עדיין תורת לחם עליו לענין ברכת המוציא ואוכל על השלחן עם שני בני אדם שאוכלין בשר עם פת לכ"ע אין מצטרפין כיון דשניהם אינם יכולין לאכול זה מזה הוא מחוק הרופאים והם משום בשר עם חלב. מהר"ם מרוטונבורג האחרונים סימן ו'. והביאו השד"ח אס"ד מע' ז' אות א':

יד

יד) מי שנזהר שלא להיות על שלחנו נר של חלב וחבירו הביא נר של חלב על השלחן שלא ברצונו אין זה מפסיק לזימון ויכולין להצטרף כי אין זה תלוי באכילה כלל. רו"ח אות א':

טו

טו) שם ואחד אינו נזהר וכו'. ונמצא כתוב שאותו שאינו נזהר צריך לברך ברהמ"ז שהרי הוא ראוי לאכול עמו אבל הנזהר לא יברך שהרי אין יכול לאכול עמהם ואף שאין לו הכרע מן התלמוד מ"מ דברים של טעם הם וכך קבלתי. וה"ה היכא שאכל א' פת של חלב והשני של שומן שבלילתה עבה שחייבין בהמוציא שאותו שאכל פת חלב יברך בהמ"ז שהרי הוא ראוי לאכול אח"כ פת של שומן תפארת שמואל על הרא"ש פ"ג שאכלו. ועיין לעיל סימן קס"ח אות ח"ן:

טז

טז) שם וה"ה לג' שמודרין וכו'. ואעפ"י שיכולין לישאל על נדרם ולהתירם מ"מ עדיין לא נשאלו. טור. לבוש. וכ"פ א"ר אות ה' ברכ"י אות ז' וכתב שכן הוא דעת רוב הפו' ותמה על ס' גן המלך סימן פ' שכתב דהמזמנים לא הפסידו יעו"ש. בי"מ אות ה':

יז

טוב) שם וה"ה לג' שמודרין וכו'. אבל אם היה אחד מהם מודר הנאה משנים מצטרפין דנהי דהוא אינו ראוי לאכול עמהם הם ראוים לאכול עמו. וכ"כ התו' פ"ק דערכין. עט"ז אות ב' וכן אם היו שנים מודרים משלישי מצטרפין כיון שהשלישי יכול לאכול עמהם א"ר אות ד':

יח

חי) ראובן נשבע שלא ידבר עם שמעון ואכלו ביחד עם אחר אין ראובן יכול לזמן לפי שהוא מדבר עם שניהם ואומר להם שיהיו מזומנים לברכה. מהר"י פראג"י בתשו' כ"י סימן ק"ה. ברכ"י אות ח' שע"ת אות ג' ועיין ביו"ד סימן רכ"א סעיף יו"ד ובש"כ שם ס"ק נ"ד:

יט

יט) שם בהגה. אבל אם אוכלין מככר בעה"ב וכו'. ביו"ד סימן רכ"א ס"ה מבואר דאסור להם לאכול בקערה אחת שמא יאכל מחלקו אא"כ שדרך בעה"ב שחוזר וממלא הקערה לאחר שאכלו ואז מותר יעו"ש וא"כ ה"נ ע"כ מיירי בדרך זה. ט"ז סק"ג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---