כף החיים/אורח חיים/קסב

כף החיים ‏ אורח חיים קסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הנוטל צריך להגביה ידיו וכו'. וסי' לדבר וינטלם וינשאם. טור. וכ"כ הרב ז"ל בשה"ע פ' עקב. וטעם ההגבהה כתבו הפו' וטור ומרן ז"ל משום שלא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים כמבואר בב"י ובש"ע ולפ"ז כתב בש"ע דאם שפך רביעית בב"א או הטביל ידיו שא"צ להגביה ידיו אבל הרב ז"ל כתב בשה"מ שם טעם בסוד שלעולם צריך להגביה הידים אחר הרחיצה. וגם כתב עו"ש טעם אחר משום דעתה בנט"י כוונתינו היא לגרש משם הקלי' הנאחזות בהם והגבהתן למעלה אחר הרחיצה כדי שלא יחזרו הקלי' להתאחז בהם כבראשונה ולכן צריך להעלותם עד כנגד הראש ממש ולפחות כנגד הפנים יעו"ש. ונפ"ז אין חילוק דאפי' שופך רביעית בב"א אי מטביל ידיו צריך להגביה הידים:

ב

ב) ועתה נבאר סדר הנטילה והשפשוף וההגבהה ע"פ דברי האר"י ז"ל. תחלה יקח הכלי ביד ימין ויתנו לשמאל וישפוך מן השמאל על ימין ג"פ רצופים על כל היד דהיינו האצבעות עם הכף עד פרק הזרוע. ואח"כ יקח הכלי ביד ימין וישפוך על שמאל ג"פ רצופים על כל היד כנז' ואח"כ ישפשף ב' הידים זה בזה ביחד ג"כ ג"פ. ואח"כ יגביה ידיו כנגד ראשו ולחבר ב' הזרועות באופן שלא יצאו קשר הזרועות לאחור בסוד וכל אחוריהם ביתה. וגם צריך לפשוט כפות ידיו כמי שרוצה לקבל בהם איזה דבר. וזה לרמוז קבלת הטהרה רק ראשי האצבעות יהיו מעט זקופים למעלה ויברך ענט"י ואח"כ יורידם מכנגד ראשו וינגבם. ואע"ג דבשה"מ שם ד"ה ענין נט"י וכו' כתב דיעול ב"פ רצופים על כל יד ואח"כ ישפשף פ"א מ"מ ממ"ש אח"כ בד"ה ענין הנטילה והאכילא וכו' דכשנוטל יד ימין יכוין בהוי"ה דע"ב וביד שמאל בהוי"ה דס"ג וכו' משמע דצריך ליטול ולכוין כמו נט"י שחרית דהיינו בפשוט ומלא ומלא דמלא דהוי"ה דע"ב ביד ימין. וכן בהוי"ה דס"ג ביד שמאל. וכן בשפשוף בהוי"ה דמ"ה ור"ל נטילא א' דיד ימין יכוין במלא דמלא דהוי"ה דע"ב. ובנטילה שנייה בהוו"ה מלא דע"ב ובג' בהוי"ה פשוטה. (והטעם דנטילה ג' בהוי"ה פשוטה ולא א' אע"ג דפשוט בכתר ומלא בחכמה וכו' כידוע משום דכך סדר נט"י האחרונה גדולה מכלם כמ"ש לקמן אות י"ג יעו"ש ועוד י"ל כי כך הוא סדר המשכת המוחין תחלה בבינה ואח"כ בחכמה ואח"כ בכתר ממטה למעלה כידוע ליח"ן ודו"ק) וכן עד"ז ביד שמאל אלא שהוא בהוי"ה דס"ג. וכמ"ש בפע"ח שער הברכות פ"ג ובעו"ת שער התפלה יעו"ש. וכ"כ בסי' הרש"ש ז"ל כוונת נט"י לאכילה כמו נט"י שחרית אלא שבנט"י שחרית צ"ל בסרוגין אחת הנה ואחת הנה משום שבתא וכמ"ש בשער הכוו' דף א' ע"ד והב"ד לעיל סי' ד' אות י"ב יעו"ש אבל נט"י לאכילה א"צ להיות בסירוגין כיון דליכא משום שיבתא אלא ג"פ רצופים על כל יד. וכן בענין השפשוף אע"ג דמשמע שם בפע"ח ובעו"ת דדי בפ"א בסי' הרש"ש ז"ל כתב דצ"ל ג"פ בין בנט"י שחרית בין בנט"י לאכילה וכתב הכוונה שלהם דהיינו בשפשוף א' יכוין במלא דמלא דהוי"ה דמ"ה. ובשפשוף שני בהוי"ה מלא דמ"ה. ובשפשוף ג' בהוי"ה פשוטה יעו"ש. וכ"כ הרב שמן ששון ז"ל ח"ד על שה"מ פ' עקב דמ"ש בשה"מ פ' עקב ד"ה ענין נט"י וכו' עד ד"ה ענין הנטילה והאכילה וכו' אינו מהרב ז"ל אלא הוא ממהר"ם אלשיך זלה"ה וגם הרש"ש ז"ל לא סידר לכוין רק מ"ש הרב ז"ל יעו"ש ועיין בן א"ח פ' שמיני אות ד' ודוק. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' קנ"ח אות ה' וסי' ד' אות ט"ז: וזה סדר כונת הנטילה והשפשוף בין לשחרית בין לסעודה

ב) יד ימין א' יוד ויו דלת. הי יוד. ויו יוד ויו. הי יוד

ב) ב' יוד הי ויו הי

ב) ג' יהוה

ב) יד שמאל א' יוד ויו דלת. הי יוד. ואו אלף ואו. הי יוד.

ב) ב' יוד הי ואו הי

ב) ג' יהוה

ב) שפשוף א' יוד ואו דלת. הא אלף. ואו אלף ואו. הא אלף.

ב) ב' יוד הא ואו הא

ב) ג' יהוה

ג

ג) ואם צריך לילך איזה אמות ממקום שנטל למקום שסועד שם יש להגביה ידיו רק מעט בענין שלא יחזרו המים ויטמאו את ידיו ואח"כ כשיגיע למקום שסועד אז יגביה ידיו כנגד ראשו כנז' ותכף יברך ואחר הברכה יורידם מכנגד ראשו אבל עדיין הם מוגבהין מעט בכדי שלא יחזרו המים לטמא הידים וינגבם אבל לא יגביהם קודם שעת הברכה כמ"ש בזוה"ק פ' נשא דקמ"ה פ"א דאסור ליה לבר נש לזקפא אצבען בזקיפו למנגא אלא בצלותא ובברכאן וכו' יעו"ש. ואם ההליכה חשיבה הפסק עיין לקמן סי' קס"ו אות ו' ואות יוד:

ד

ד) שם צריך להגביה ידיו וכו'. יש מפרשים משום שאין הידים מטמאות משקין אלא עד הפרק אבל משקין שנגעו חוץ לפרק טהורין. וכן אין המים שניים מטהרין את הראשונים אלא בעודן בתוך הפרק אבל אם יצאו ממים ראשונים שבתוך הפרק חוץ לפרק ואח"כ שפך עליהם מים שניים מטהרין אותו מים שחוץ לפרק ואם חזרו ליד טמאוהו ולפיכך צריך להגביה ידיו כדי שלא יחזרו ממים ראשונים שיצאו חוץ לפרק ויטמאו את הידים. וזהו לפי סברת הרא"ש והטור ודעמייהו כמבואר בטור וב"י. אבל הרשב"א כתב בתשו' דכל הנוטל עד לפרק העליון שהוא סוף הכף המחובר לזרוע וחוזר ונותן שניים עד אותו פרק עצמו א"צ להגביה דלמאי נחוש שהרי למקום שנתן הראשונים יתן השניים וליוצאים למעלה מן הפרק ההיא על קנה הזרוע אין לחוש שאותם אין להם שום טומאה שלא גזרו אלא על הידים. וההיא דפ"ק דסוטה בשלא נטל אלא עד פיצול האצבעות ולפיכך צריך להגביה יעו"ש והביאו ב"י וכתב שכן הוא דעת האגור בשם ר"א כהן יעו"ש. וזהו שכתב כאן בש"ע דאם נוטל עד חיבור היד א"צ להגביה ידיו שהוא כדעת הרשב"א והאגור. וזהו ג"כ שהגיה מור"ם ז"ל על דברי הש"ע ויש חולקים בזה ר"ל הרא"ש והטור דסברי דאפי' נטל עד חיבור היד צריך להגביה משום דלא אפשר לצמצם ויצאו ממים ראשונים חוץ לפרק ואז אין להם טהרה במים שניים ושמא יחזרו ויטמאו הידים וע"כ צריך להגביה ודוק וכ"כ המ"א בריש הסי' יעו"ש. ועיין לקמן אות ט' ומיהו הט"ז סק"ב מפרש דדעת החולקים שכתב מור"ם ז"ל הוא דעת הערוך שמביא בב"י דס"ל מים היוצאים מטמאים בזרוע יעו"ש. ועיין א"ר אות ה' ולקמן אות ט' ואות יוד:

ה

ה) שם הגה. דהיינו ראשי אצבעותיו. כ"כ רש"י ז"ל וכתב עליו ב"י משמע שטעמו מפני שסובר שא"צ ליטול לחולין אלא עד מקום חיבור האצבעות לכף ולכך א"צ להגביה אלא מקום הצריך נטילה יעו"ש. ולכן הביאו מור"ם ז"ל כאן על דברי הש"ע משום דה"נ מיירי בש"ע לסברת האומרים שא"צ ליטול כל היד עד חיבור הזרוע וכמ"ש בססי' קס"א אבל לסברת האומרים דצריך ליטול עד חיבור הזרוע הא כתב הש"ע דח"צ להגביה ועיין מ"א ומאמ"ר סק"א ודוק. ומ"ש שם המ"א דכוונתו דלא יגביה הידים לגמרי שא"כ יצאו המים לזרוע תחת בגדיו ולא ינגבם ואח"כ בשעת אכילה יחזרו ויטמאו את הידים יעו"ש נראה דזה לא שכיחה דאף אם יצאו מעט מים לזרוע תחת בגדיו הם נבלעים בבגד דלא שכיח כ"כ מים שיצאו תחת הבגד ויחזרו וע"כ אין לחוש לזה ויש להגביה כל היד לגמרי כסתם הש"ע ואע"ג דאנן נהגינן ליטול עד חיבור הזרוע כמ"ש לעיל ססי' קס"א ולדעת מרן ז"ל אם נוטל עד חיבור הזרוע א"צ להגביה משום דמים היוצאים חוץ לפרק טהורים כמ"ש באות הקודם מ"מ לפי דברי האר"י ז"ל יש טעם בסוד בהגבהת היד נגד הראש בשעת ברכה כמ"ש לעיל אות ב' יעו"ש. וע"כ יש להגביה כל היד לגמרי ולא חיישינן לשיצאו המים תחת הבגד ויחזרו חדא משום דכיון דאנן נוהגין ליטול כל היד לדעת מרן ז"ל הרי מים היוצאים הם טהורים ועוד דגם לדעת הרא"ש י"ל דלא שכיח כ"כ מים שיצאו ויחזרו בשעת אכילה ודוק:

ו

ו) שם הגה. וה"ה אם משפילן וכו'. מיהו הב"ח תמה על דברי מור"ם הללו וכתב דהגם דהרב ב"י פי' כן בספרו ושהסכים עמו מהר"י חביב לא נסמך דעתו על זה וכתב בש"ע הנוטל צריך להגביה ידיו למעלה וכו' ואיך יבא הרב בהגהתו לפסוק דבהשפיל ידיו מתחלה ועד סוף דשפיר דמי ולע"ד מדוקדק מפרש"י דאם השפיל אצבעותיו למטה (והיינו משום שלא יבואו המים על ראשי אצבעותיו וכמ"ש באות שאח"ז) לא יצא י"ח ואוכל בלא נט"י והכי נקטינן עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ז' עו"ת אות ב' וכ"פ רש"ל ביש"ש פכ"ה סי' נ"ה דיגביהם דוקא יעו"ש. וכ"כ של"ה בשער האותיות דף פ"א ע"א. וכ"כ ברקנ"ט פ' עקב ע"פ הקבלה. והב"ד מ"א סק"א וכ"כ לעיל אות א' דלפי דברי האר"י ז"ל צריך הגבהה דוקא יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

ז

ז) וכתב שם הב"ח דצריך להגביה ידיו בתחלה כדי שיהיו נטולין גם ראשי אצבעותיו דאין ספק דכשישפיל האצבעות למטה לא יבואו המים אלא על אורך האצבעות מכל הצדדין מסביב אבל לא יבואו על ראשי האצבעות שהם פונים למטה ולכן צריך להגביה ראשי האצבעות בתחלה כדי שיהיו המים נשפכין גם על ראשיהם דבזה יוצא י"ח נט"י יעו"ש. וכ"כ של"ה שם בהגה ראיתי הרבה המיניים שופכין על היד מן הצד וראשי האצבעות נשארו בלי נטילה והרי הוא כאלו לא נטלום אלא צריך להגביה ראשי אצבעותיו דהיינו יכוף היד ויהיו ראשי האצבעות למעלה מכף היד. ולא שיזקוף כל היד למעלה רק יזקוף האצבעות למעלה גבוה מעל הכף יעו"ש. ונראה דגם לפי דברי הנז' אם יעמיד האדם כך ידיו לא יבואו המים על כל היד אלא דנפקא לן מזה דצריך האדם להשגיח בשעת נטילה ולהפך את ידיו באופן שיבואו המים על כל היד וגם על כל הצדדין ודו"ק:

ח

ח) וכתב שם השל"ה ע"ב בהגה. קבלתי לאחר שנטל ידיו והגביהם קודם שיעשה הברכה יאמר הפסיק שאו ידיכם קודש וברכו את ה' ואין זה נקרא הפסקה עכ"ל. והביאו א"ר אות א' סי"ב אות א' מיהו בדברי האר"י ז"ל לא נזכר שי"ל פסוק זה. וכ"כ החס"ל בסי' קס"ו אות א' דיש מי שחושש שלא לומר שאו ידיכם קודש קודם ברכת ענט"י כדי שלא להפסיק בין נטילה לברכה. וכ"כ שם הרו"ח דלפי המקו' אין לומר שאו ידיכם קודש וכו' ופסוק ואשא כפי אל מצותיך וכו' כ"א מקודם שיטול ידיו. וכ"כ בספרו כף החיים סי' כ"ב אות א' ועיין לעיל סי' ד' סוף אות ט"ז ולקמן סי' קס"ו אות ד':

ט

ט) שם הגה. ויש חולקין בזה. עיין מ"ש בזה לעיל אות ד' ומ"ש א"ר אות ד' דנ"ל יש חולקין עיקר וגם מ"ש באות א' בשם האר"י ז"ל. דהגבהה מועיל שלא יתאחזו בהם החיצונים יעו"ש. וע"כ יש להגביה ידיו אפי' אם נטל כל היד עד חיבור הזרוע וההגבהה היא שיזהר באופן שלא יחזרו המים מהזרוע ויטמאו הידים משעת נטילה ועד הניגוב דהיינו אחר המים שניים ולפי דברי האר"י ז"ל שצריך ג"פ אחר מים שלישיים דקודם לכן אף אם יחזרו הרי שופך עליהם עוד לטהרן ובשעת הברכה יגביה ידיו למעלה כנגד הראש ולפחות כנגד הפנים ואחר הברכה תיכף יורידם מכנגד הראש ורק יהיו מוגבהים מעט בענין שלא יחזרו מים מזרוע לידים וינגבם וכמ"ש לעיל אות ב' ואות ג' יעו"ש. מיהו בדיעבד אם לא הגביה ידיו א"צ ליטול פ"ב כיון דאינו אלא חששא בעלמא שמא יחזרו ועוד דאנן נוהגין ליטול עד חיבור הזרוע ולדעת מרן ז"ל א"צ להגביה ועוד דאנן נוהגין ליטול ג"פ וי"א דאם נוטל ג"פ א"צ להגביה וע"כ מכל הטעמים הנז' נראה דבדיעבד אם לא הגביה א"צ ליטול פ"ב:

י

י) שם וכן אם שפך על שתי ידיו רביעית בפ"א וכו'. וכ"ש אם שופך על כל יד רביעית בפ"א. ט"ז סק"ג. ומיהו בב"י כתב ע"ז דלדעת הערוך שפירש הטעם שצריך להגביה ידיו מפני שמים היוצאים מטמאים בזרוע אפי' במטביל ידיו צריך שיגביה דהא איכא למיחש שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים עכ"ל. אלא מה שלא חש מרן ז"ל כאן בש"ע לדעת הארוך משום שכבר כתב קודם לזה בב"י על דברי הערוך שאין כן דעת המפ' יעו"ש. ומיהו לדידן כבר כתבנו לעיל אות ח' דלפי דברי האר"י ז"ל בכל ענין צריך להגביה אפי' אם שפך רביעית בפ"א ואפי' אם הטביל ידיו יעו"ש:

יא

יא) שם הגה. וי"א דאם שופך על ידיו ג"פ וכו'. הא דכתב בשם וי"א וכו' משום דבב"י כתב ע"ז דאינו רואה טעם לזה ולכך לא כתב מרן ז"ל זה בש"ע והלבוש והמ"א סק"ב הגם שכתבו קצת טעם לזה מ"מ סיים שם המ"א (היינו לתירוץ אחרון אבל לתירוץ א' גם להרא"ש מועיל מחה"ש) דלדעת הרא"ש אינו מועיל ג"פ יעו"ש וכ"פ א"ר אות ו' ולפי דברי האר"י ז"ל כבר כתבנו באות הקודם דבכל ענין בעי הגבהה יעו"ש והכי ק"ל:

יב

יב) [סעיף ב'] להסיר מהם הלכלוך *וכל דבר שחוצץ כגון טיט וכיוצא כמ"ש לעיל סי' קס"א סעי' א' יעו"ש. ומיהו דבר פשוט הוא שאם ידיו נקיות די לו בב"פ. ב"י. וכ"כ המרדכי בפ' אלו דברים בנטילת שחרית בעינן ג"פ ולפני סעודה ב"פ ולאחר סעודה פ"א וסימניך לחשף מים מגב"א עכ"ל. ד"מ אות ג' פרישה אות ב' ומיהו לפי סודם של דברים גם בנט"י לסעודה וידיו נקיות צריך ג"פ כמ"ש לעיל אות ב' יעו"ש:

יג

יג) שם וגם אנו המים הם טמאים, והטעם משום דעיקר דין הנטילה הוא שישפוך מן הכלי ב"פ על ידיו, הראשונים מעבירין הטומאה מן הידים ונטמאו והשניים מטהרין הראשונים מטומאתן וכמ"ש בב"י והלבוש סעיף א' וכשנותן הראשונה להעביר הלכלוך הרי לא נתן אותם לשם טהרה ונעשו שניים ראשונים להעביר טומאת הידים וע"כ נטמאו גם השניים וכמ"ש הלבוש סעיף ב' יעו"ש:

יד

יד) שם וא"צ מים שניים. ומיהו לדעת הראב"ד אף בנותן רביעית בבת אחת צריך מים שניים כמ"ש בב"י. וכ"כ מ"א סק"ג. ולפי דברי האר"י ז"ל צריך ג"פ אף בנותן רביעית בב"א וכן במטביל ג"כ צריך ג"פ כדי שתבא עליהם הכוונה שכתבנו לעיל אות ב' יעו"ש וכ"כ לעיל בסי' קנ"ט אות צ"ג יעו"ש. ועיין לקמן אות ל':

טו

טו) שם הגה. וה"ה אם היו לו מים רבים. פי' יותר מרביעית. לבוש. מ"א סק"ד:

טז

טז) שם בהגה. הנוטל ידיו צריך לשפשפם וכו'. וכ"כ מרן ז"ל בב"י דמשמע מדברי הטור דהנוטל ידיו צריך לשפשפם וכתב שכן כתב ג"כ הרמב"ם בפי"א מה' מקואות והכלבו בשם הראב"ד וסמ"ג בשם התוספתא יעו"ש. וכ"כ א"ח ובס' תמים דעים סי' ס"ו הביאם הברכ"י אות ב' וכ"כ הלבוש סעיף ז' ל"ח פכ"ה אות פ"ה עו"ת אות ה' מט"י אות א' ומ"ש הב"ח דנקטינן דאין צריך לשפשף אלא אם ירצה ישפשף ודלא כמור"ם ז"ל כבר תמה עליו הא"ר אות ט"ו וכן תמה על מרן ז"ל שנסתפק בב"י בדברי הכלבו יעו"ש. ומיהו גם הב"ח סיים דהמנהג לשפשפם ואין לשנית יעו"ש. וכן כתבנו לעיל אות ב' דלפי דברי האר"י ז"ל צריך דוקא לשפשף וגם צריך ג"פ יעו"ש. ומיהו נראה דמכל מקום בדיעבד אינו מעכב דאינו אלא למצוה. ועיין דרישה אות ב':

יז

טוב) שם צריך לשפשפם וכו'. בטור כתב בזה אפילו אם שפך על כל יד רביעית וא"כ גם מי שמטביל ידיו צריך גם כן שפשוף אחר כך זו בזו שהרי רביעית בב"א הוה כטבילה כמ"ש בס"ד. ט"ז סק"ד. סו"ב אות ג':

יח

חי) [סעיף ג'] נטל מקצת ידו וחזר והוסיף וכו'. משום דילפינן מטבילה וכמו שאין טבילה לחצאין כך אין נטילה לחצאין לבוש. עו"ת אות ו' ואפי' אם שפך על מקצת ידו רביעית בב"א וגם מה שהוסיף אח"כ על מקצת האחד היה רביעית לא מהני. ר"ז אות ז':

יט

יט) שם טופח על מנת להטפיח וכו'. זהו דעת הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מקואות דין ז' והכלבו בשם הראב"ד ז"ל אבל דעת הרא"ש והר"ש בריש מס' ידים והטור ז"ל דאם בשפיכה ראשונה לא נטל עד הפרח חשיב כמאן דליתיה וצריך ליתן שפיכה אחת עד הפרק ואח"כ שפיכה שניה ומשמע דאפי' אם יש עדיין טופך על מנת להטפיח אינו מועיל וכמ"ש בב"י ובב"ח וכן כתב הראב"ד בהשגות על הרמב"ם שם דטופח ע"מ להטפיח אינו מועיל בזה יעו"ש (ומ"ש הכלבו בשם הראב"ד דמועיל זהו הראב"ד אחר וכמ"ש המאמ"ר אות ח' יעו"ש) אלא שדעת מרן ז"ל שפסק בש"ע להקל משום דס"ל ספקא דרבנן לקולא גם בענין זה אבל דעת האוסרין לא ס"ל להקל בענין זה וכמ"ש הטעם בב"י ובב"ח יעו"ש וכן כתב הט"ז סק"ה דראוי להחמיר ולפסוק כדעת הטור דלא מהני רק אם חוזר ושופך שפיכה אחת עד הפרק יעו"ש. (ומ"ש הנה"ש אות כ' ומאמ"ר אות ח' על דברי הט"ז הנז' עיין מש"ז אות ה' שמשייב יעו"ש). וכ"נ דעת הב"ח להחמיר כדעת הטור והביאו מ"א סק"ה וכ"כ א"ר אות ז' בשם הנ"ץ. ר"ז אות ז' וכתב שם הא"ר ופשוט דאם שופך ג"פ דמותר בפעם ראשון לחצאין דהא שופך אחר כך עוד ב"פ. וכן בפעם ראשון שמסיר הליכלוך גם לחצאין מסירו עכ"ל וכן כתב העו"ת אות ו' דבמים שבאין להסיר הליכלוך סגי גם בחצאין ומיהו יש עוד סברא אחריתי שכתבו הרא"ש והר"ש שם והביאה ב"י שאם לא נטל בשפיכה ראשונה עד הפרק צריך לנגב ואח"כ חוזר ליטול כדינו יעו"ש אמנם הפו' לא חששו לסברא זו. וע"כ לענין דינא לדידן שנוטלין ג"פ אם הפסיק בראשונה שלא נטל עד הפרק ואח"כ השלים מותר כיון ששופך עוד ב"פ אח"כ עד הפרק בב"א והמחמיר לנגב ואח"כ לשפוך ג"פ וכן השופך להסיר הלכלוך אם מנגב ואח"כ חוזר ליטול ג"פ תע"ב. ומיהו בענין הלכלוך לפעמים שהיא מחכך יד בחברתה וא"כ לפ"ז לפום דינא צריך לנגב ואח"כ חוזך ליטול וכמ"ש בסעי' שאח"ז יעו"ש:

כ

ך) וכתב שם הב"ח ראיתי מרבותי שהחמירו ולא נטלו ידיהם מכלי שקורין הנעפ"ס עם הענדי"ל כיון שא"א בשפיכה ראשונה עד הפרק והעולם מקילין ויש להם על מי לסמוך מיהו בזה צריך ליזהר למשמש באותו הענדי"ל כל שעת שפיכת המים דרך שם כ"א לא ימשמש תמיד הנטילה פסולה דכבר פסק כח גברא במה שיצאו המים בראשונה דרך שם כדלעיל סי' קנ"ט עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות י"א. והט"ז סק"ה כתב דדבר פשוט שלא אסרו להוסיף על מים ראשונים אלא אם שפך על מקצת ופסק ואח"כ רצה לעשות שפיכה שנייה על השאר אבל אם אין פוסק מלזוב כגון בכלי שיש לו הענדי"ל של נחושת אעפ"י שאין זב בפ"א על כל השיעור של היד אין בכך כלים דכיון שאין פוסק מלזוב מקרי שפיכה אחת והמחמיר בזה היא מן המתמיהין רק שיש חשש לענין כח גברא ע"כ צריך להפכו תמיד כדלעיל סי' קנ"ט ס"ט עכ"ל אלא מ"ש הט"ז והמחמיר בזה הוא מן המתמיהין כתב עליו הא"ר אות ח' דלא דק דהא צריך לסכרו בכל פעם ואולי דבזמן קצר כזה לא מיקרו הפסק עכ"ל. ומיהו המ"א סק"ה החמיר וכתב שאין ליטול מכלי שפיו צר שאין יכול לשפוך בב"א על היד עכ"ל. ומ"ש הא"ר שם על דברי המ"א הנז' דליתא דבכלי שיוכל לשפיך בלא הפסקה מודה הב"ח דמותר נראה דגם המ"א יודה לזה דלפום דינא מותר ולא כתב שאין ליטול מכלי שפיו צר אלא רק מצד חומרא בעלמא דחיישינן שמא לא יטול יפה. וכ"כ קיצור ש"ע סי' מ' אות ד' ועיין בדברינו לעיל סי' קנ"ט אות ס"ח ואות ס"ט ודוק:

כא

כא) שם אבל בשניים נוטל מקצת ידיו וכו'. פי' אע"ג שנגב מקצת היד יכול ליטול מקצתו השנייה. מ"א סק"ו. ר"ז אות ז' ומיהו יש מפרשים דבמים ראשונים אין מוסיפין כלל ואפי' בשפיכה שנייה רמ"ש הטור וב"י וב"ח אלא שדעת הב"ח להקל במים שניים כדעת הש"ע יע"ש. וכן הוא דעת האחרונים ומ"מ ירא שמים יצא את כולם ויזהר לשפוך כל הג"פ כל פעם על כל היד בשפיכה אחת בלא הפסקה:

כב

כב) [סעיף ד'] שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה וכו'. היינו היכא שהיה מחכך יד הנטולה בחברתה שאינה נטולה כדי ליטול שתי ידיו לא הועיל כלום אלא אדרבא הנטולה נמי נטמאה מזו שאינה נטולה אבל היכא שחברתה כבר נטולה וגנובה וזו שנטל עכשיו שפך עליה שתי פעמים ינטהרה שפשפה בחברתה כדי לקנח המים שעליה בחברתה הנגובה ידיו טהורה. ב"ח. וה"ד כגון שלא הסיח דעתו מידו הנטולה כבר קודם שנגע בידו השנייה הנטולה עכשיו דאל"כ חזרה להיות שנייה ומטמאה חברתה ועיין לקמן ריש סי' קס"ד:

כג

כג) שם שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה וכו'. ל"ד בדשפך שפיכה אחת אלא דה"ה בדשפך שתי שפיכות על ידו אחת ואח"כ שפשפה בחברתה נמי שתי ידיו טמאות וליכא הכא שום נטילה אחר שפשוף זה לטהר ידיו עד שינגב. ב"ח. מט"י אות ג' וכן אפי' אם שפך על יד אחת ב"פ ועל השנית פ"א מזיק השפשוף. מט"י שם. ועיין לקמן בהגה ססעי' ו' ובדברינו לשם אות מ' אבל אם שפך על כל אחת ואחת ב"פ ואח"כ שפשפם זו בזו כתב שם המט"י משמע דידיו טהורות וכדמוכח בסעי' ה' יעו"ש. ועיין לקמן אות כ"ח:

כד

כד) שם על ידו אחת ושפשפה בחברתה וכו'. לא תידוק דוקא בשפך על ידו אחת הוא דגרע השפשוף בחברתה שעדיין לא נטל אותה הא אם שפך על ידו השנית ג"כ בפ"ע ואח"כ שפשפה דאינו מזיק השפשוף דליתא דהרי לקמן סעי' ו' כתב נטל שני ידיו זו לעצמה וזו לעצמה וכו' והגיע ידיו זו לזו ידיו טמאות. ובודאי הא דקתני נמלך ארחא דמילתא נקט דהה"נ אפי' נתכוין מתחלה ע"ד להגיען זו בזו במים שניים טמאות. דהרי לא התירו אלא בשופך על שני ידיו כאחת כמ"ש בסמוך ובסעי' ה' משום דשתיהן נחשבות כא' משא"כ בחילקן במים הראשונים שהרי לא החשיבן כא' והכא דנקטי ידו א' ושפשפה בחברתה לישנא דמתני' רפ"ד דמס' ידים נקטי. מט"י אות ב' יעו"ש:

כה

כה) שם לא עלתה לו נטילה וכו'. כתב בס' גן המלך סי' א' דאם מתחלה נתכוון לשפשף אחת בחברתה כשמנגבן וחוזר ונוטלן כראוי שאין לו לברך ענט"י משום ברכה לבטלה לפי שיש מקום לומר דנטילה א' היתה כהוגן כמ"ש בפסקי ת"ו דסוטה והביאו התה"ד סי' נ"ט יעו"ש. והביאו י"א בהגה"ט וכתב דלו נראה דיחזור ויברך דהא מרן ז"ל בבד"ה סי' קנ"ט כתב דאין לסמוך ע"ז שכתבו התו' יעו"ש. אבל המאמ"ר אות ט' כתב דבזה גם התו' מודו דיחזור ויברך דהא כתב מרן ז"ל שם בבד"ה דאי איתא לדברי ר"ת מיירי שידו הראשונה היתה טהורה באופן שא"צ לנגב והיינו ששפך מידו שנטהרה כבר על השנייה ובלא נגיעה וכמ"ש לעיל בסי' קנ"ט סעי' ו' אבל הכא ששפשף יד בחברתה אעפ"י שמתחלה כיון לכך אף התו' מודו ואין כאן ספק ברכות יעו"ש. מיהו נראה לי דאינו חוזר ומברך מטעם אחר והוא משום דיכול לברך קודם נטילה וכמ"ש לעיל סי' קנ"ח סעי' י"א וע"כ הכי נמי בכל הני דאמרינן דלא עלתה לו נטילה וצריך לנגב ולחזור וליטול אם לא ידע וכבר בירך ואח"כ נזכר שלא עשה כהוגן או שהזכירוהו אחרים אם לא הסיח דעתו מן הברכה ולא הפסיק בדברים אלא תיכף נגב ידיו וחזר ונטל כראוי א"צ לחזור ולברך דהא הוי כמי שבירך קודם נטילה דעלתה לו אבל אם הסיח דעתו מן הברכה או שהפסיק בדברים אחרים או כגון שהמים במקום רחוק וצריך להפסיק איזה זמן עד שיבואו אצלו צ"ל בשכמל"ו על הברכה שבירך כבר וכמ"ש לקמן סי' ר"ו סעי' ו' ואח"כ כשחוזר ונוטל כראוי חוזר ומברך:

כו

כו) שם נטמאת חברתה. וה"ה המים שבידו הראשונה נטמאה מיד השנייה. מ"א סק"ז. א"ר אות ט' וצריך ניגוב לב' ידיו אף לראשונה דאין מים שניים מטהרין ראשונים כ"א הטומאה שמחמת היד זו ולא כאן שיש במים ב' טומאות. א"א אות ז':

כז

כז) שם צריך שישפוך לו אחר וכו'. והטעם פי' מהרש"ל ז"ל דאם יהא שופך בעצמו מיד זו לחברתה ואח"כ מחברתה לזו איכא למיחש דילמא בשעה שנטל בראשונה והגביה ידו יצאו המים בשפיכה הראשונה שעליה מתוך הפרק לחוץ לפרק דשוב אין להם טהרה בשפיכה שנייה ואח"כ יחזרו וירדו לתוך הפרק בשעה שיטול הכלי ביד זו שנטלה תחלה וישפוך על חברתה כי אז צריך להוריד ידו כדי לשפוך על חברתה ויטמא ידו ע"כ. והביאו הב"ח וט"ז סק"ז. ומ"א סק"ח. ומיהו זהו דוקא אם אינו נוטל עד פרק הזרוע אבל אם נוטל עד פרק הזרוע ליכא חששא זו שיחזרו המים ויטמאו הידים לדעת מרן ז"ל דס"ל דהמים שחוץ לכף היד טהורים כמ"ש לעיל אות ד' יעו"ש. והט"ז שם כתב עוד ט"א דשמא יגע יד הנטילה ביד שאינה נטילה עדיין. והטמא ולזה לא יועיל אח"כ מה שיטול אותה אבל כשישפוך אחר ישפוך על שניהם בב"א עכ"ל אמנם דעת מרן ז"ל נראה דלא חייש לטעם זה דשמא תגע יד הנטולה בשאינה נטולה דהא כתב אח"כ או ישפוך על כל אחת רביעית ואי חיישינן שמא תגע אף שיטול רביעית חיישינן שמא תגע קודם שיטול השנית ותטמא אלא ודאי דס"ל דלא חיישינן להא משום דאפשר ליזהר שלא ליגע. והמ"א שם כתב עוד ט"א דאם נוטל הכלי בידו הלחה נטמא אוזן הכלי מהמים ואם חזר ואחזו בידו הראשונה נטמא ידו ממנה וצריך לנגבה כמ"ש ס"ח אלא שכתב דאפשר לשפוך על כל יד בפ"ע הראשונים ושניים יעו"ש ור"ל דישפוך מים ראשונים ושניים זה אחר זה בב"א על ידו הראשונה ואח"כ ג"כ על ידו השנייה שאז ליכא חששא זו שיטמא אוזן הכלי ויחזור לטמאות ידיו. ומיהו זהו דוקא אם היה אוזן הכלי נגוב בתחלה דמועיל לי זה התיקון אבל אם היה מלוחלח הרי מתחלה כשתפסו נטמאו המים שבאוזן וטמו ידיו ואין להם עוד תיקון עד שינגבם. וע"כ צריך ליזהר בשעת נט"י כשנוטל הכלי ליטול שצ"ל אוזן הכלי שתופס בו ליטול שיהיה נגוב ואם לא אפשר צריך ליזהר דכשנוטל הכלי בימינו ליתן לשמאלו כדי לשפוך על ימין תחלה אחר שנתן הכלי לשמאל ינגב יד ימין באיזה דבר כדי להוליך מהם לחלוח מים הטמאים שקבלו מאוזן הכלי ואח"כ ישפוך עניהם ג"פ זה אחר זה בב"א כמש"ל אות ב' ואח"כ כשחוזר ונוטל הכלי ביד ימין לשפוך על שמאל יתפוס אותו במקום אחר שלא נגעו בהם ידיו וטמאו המים. וינגב יד שמכל ג"כ תחלה מלחלוח מים הטמאים שקבלה מאוזן הכלי ואח"כ ישפוך עליה ג"פ זה אחר זה ויתן הכלי בארץ ואם נותנו לאחר צריך ליזהר שלא יגע בידיו ואם נגע ביד האחר בעוד ידיו מלוחלחות צריך לנגב וחוזר ליטול וכמ"ש בסעי' זה:

כח

כח) שם צריך שישפוך לו אחר וכו'. או ישפוך על כל אחת רביעית וכו' ונראה דכ"ז התקונים הוא מפני שרוצה לשפשף אחר שפיכה אחת אבל אם שופך על כל יד ג"פ ואח"כ משפשף ידיו וכמ ש לעיל אות כ' ע"פ דברי האר"י ז"ל א"צ לכל זה דהא כבר נטהרו ידיו וגם המים שעליהם ולא נשאר עוד חששא. ועיין מ"א סק"ח ולעול אות כ"ג:

כט

כט) שם או ישפוך על כל אחת רביעית וכו'. משמע דאם שפך רק על ידו אחת רביעית ונגע בחברתה קודם ששפך עליה נטמאה בחברתה. וכ"כ מ"א סק"ט יעו"ש. א"א אות ט' מאמ"ר אות י"ד. וצריך לנגב ואח"כ חוזר ליטול. ח"א כלל מ' אות ג' ועיין לקמן אות ל"ב ואות ל"ד:

ל

ל) שם שהשופך רביעית כאחת א"צ מים שניים וכו'. ומ"מ אע"ג דלפום דינא השופך רביעית כאחת א"צ למים שניים מ"מ כיון דלפי דברי האר"י ז"ל יש טעם בסוד לנט"י ג"פ כמ"ש לעיל אות ב' יש ליזהר וליטול עוד ב"פ אעפ"י ששפך בפעם ראשון רביעית וכן נכון לעשות דבשפיכה ראשונה ישפוך רביעית בב"א על כל היד כדי להנצל מאיזו חששות ואח"כ ישפוך עוד ב"פ להשלים הג"פ כדי שתבא עליהם הכוונה שכתבנו לעיל אות ב' יעו"ש. ועיין לעיל אות י"ד:

לא

לא) שם אם נגע בהם אחר וכו'. חיסור לשון יש כאן וכצ"ל וכן אם נגע בהם אחר וכו' והוא מלתא באפי נפשה לומר שאם נגע בהם אחר דינו כשפך על ידו אחת ושפשפה בחברתה דריש הסעי'. ב"ד סי' ע"ח. ור"ל אף ששפך גם מים שניים על ידיו או רביעית בב"א ואח"כ נגע בהם אחר דינו כשפך על ידו אחת ושפשפה וכו' דצריך לנגב ואח"כ חוזר ליטול. ועיין הלק"ט ח"א סי' ער"ה שכתב דאפי' תינוק בן יומו מטמא הידים יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' שמיני אות ט"ז:

לב

לב) שם עד שישפוך גם זה על השנייה. וכתב רש"ל ביש"ש סי' ל"ג דאם נגע ביד טמאה על יד ראשונה שנטל שניים א"צ לנגבה רק נותן אח"כ מים עליה דכיון שכבר היו טהורים לגמרי אעפ"י שנטמאת מיד האחרת מהני מים השניים יעו"ש. והביאו מ"א סק"י. מיהו דעת הב"ח והמט"י שכתבנו לעיל אות כ"ג אפי' אם נגע ביד הטמאה ביד ראשונה שנטל שניים צריך לנגב ואח"כ חוזר ליטול יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות י"ב דלפי טעם שכתבו הפו' דאין המים השניים מטהרין אלא המים שנטמאו מחמת היד עצמה ולא מחמת חברתה משמע דלא כרש"ל ואין תקנה אלא בניגוב יעו"ש. וכ"נ דעת א"א אות יו"ד יעו"ש. וכן יש להחמיר:

לג

לג) יש עושין כלי שניקב משוליו ותחוב בו כמין יתד העב בראשו והולך ומשתפע וכשרוצה ליטול דוחק בראשי אצבעותיו את היתד כלפי מעלה וניצוקים המים מהכלי ע"ג ידיו והוא ייתר נכון מהברזא שבכלים שצריכין חזרה והסרה לכל שפיכה ושפיכה ואעפ"י שהיתד רגיל להיות תמיד מלוחלח ולחותו מחובר במים שבכלי אין מיטמאין מהיד כשנוגע בהם מידי דהוה נוגע במים שבכלי שאינם מתטמאין וכמ"ש לעיל סי' ק"ס סעי' י"א. ל"ח פכ"ה אות פ"ד. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ה' מ"א סק"י. א"ר אות ח' אלא שכתב עליו המ"א שם דמ"מ יש לחוש שלאחר שנטל הראשונה וחוזר ודוחק הברזא בידו הלחה נדבקו מים טמאים בברזא וכשחוזר ודוחק בידו השנייה נטמאה מהמים הלחים לכן יטול רביעית כאחת עכ"ל. והביאו א"ר שם. ולפ"ז נראה דה"ה אם שופך על יד הראשונה ג"פ בב"א זה ע"ג זה ואח"כ דוחק בברזא ביד ראשונה לשפוך על השנייה דלית לן בה דהא ליכא מים טמאים על ידיו לידבק בברזא. ועיין לעיל סי' קכ"ט אות מ':

לד

לד) שם א"צ לכל זה. אבל אם נגע בהם אחר טמאות. מ"א ס"ק י"א. מאמ"ר אות יו"ד וכתב דבחנם הצריך עיון ע"ז הא"ר יעו"ש. וצריך לנגב ואח"כ חוזר ליטול כמ"ש לעיל אות ל"ב יעו"ש. ואם כבר בירך ואח"כ נגע בה אחר וטמא ידיו נראה דא"צ לחזור ולברך דהא בירך על נטילה כשרה אלא דאח"כ נטמאת ודומא להא דסי' קס"ד סעי' ב' שכתבנו שם שאין לברך יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סי' מ' אות ו' ועיין ח"א כלל מ' אות ג' שכתב דאף אם נגע בהם אחר בעודם לחות ובירך ואח"כ נזכר דיחזור ליטול ולא יברך. וכ"מ שם דה"ה אם נטל ידו אחת מרביעית ונגע בשנייה קודם שנטלה ואח"כ נטל השנייה ובירך ואח"כ נזכר דחוזר ליטול ולא יברך יעו"ש. ועיין לעיל אות כ"ה ודוק:

לה

לה) [סעיף ה'] שתי ידיו כאחת וכו'. אבל אם נטל ידו אחת ושפך ממנה על שנייה אעפ"י שנתכוין ליטול שניהם טמאה וכמ"ש בסי' קנ"ט ס"ו. מ"א ס"ק י"ב. דדוקא אם נתכוין תחלה ונוטלן יחד חשיב כיד אחד אבל אם דעתו ליטול כ"א בפ"ע בנטילה זו ונגעו מטמאין זא"ז. א"א אות י"ב. ועיין לעיל אות כ"ד:

לו

לו) שם ואפי' ד' אות ה' וכו'. עיין לעיל סי' ק"ס ססעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד:

לז

לז) [סעיף ו'] נטל שתי ידיו וכו'. ונמלך עיין לעיל אות כ"ד שכתבנו דנמלך לא דוקא אלא דה"ה אפי' נטלן מתחלה להגיען אח"כ זו בזו במים שניים שנטל כל אחת בפ"ע אם נגעו זו בזו קודם שנתן עליהן מים שניים טמאות וצריך לנגב ואח"כ חוזר ליטול יעו"ש ובאות כ"ג:

לח

לח) שם וצריך לנגב ידיו וכו'. כל היכא דאמרינן בכיוצא בזה דצריך לנגב אין תקנה אפי' לשפוך עליהם רביעית בב"א ואפי' יותר מרביעית לא מהניא. מאמ"ר אות ט"ו. וכ"כ הלבוש דלחזור וליטול בלא ניגוב אינו מועיל ואפי' אם יתן עליה מים כמה קבין לא יטהרו את המים הטמאים שעל הידים יעו"ש. והביאו המאמ"ר שם. ומיהו טבילה אם בא להטבילם במקוה או במעין בלא ניגוב ש"ד. מאמ"ר שם:

לט

טל) שם וליטול שניהם כאחת. וה"ה אם שופך על כל יד ב"פ או ג"פ ואח"כ משפשם דאין מיטמאין עוד וכמ"ש לעיל סעי' ב' יעו"ש:

מ

מ) שם הגה. וכ"ש ליזהר שלא ליגע וכו'. ומשמע דאם נגע צריך לנגב ואח"כ חוזר ליטול. וכ"כ המאמ"ר אות י"ב. א"א אות יו"ד. ועיין לעיל אות ל"ב:

מא

מא) [סעיף ז'] אם שפשף ידיו זו בזו יזהר שלא יגע וכו'. היינו לאחר שנטל מים שניים או שנטל מרביעית ואפ"ה כשנוגע במקום שלא נטל נטמאו המים מ"א ס"ק י"ג:

מב

מב) שם יזהר שלא יגע וכו'. כתב ב"י נראה דהיינו לדברי האומרים דנט"י עד חיבור האצבעות לכף היד אבל לדברי המצריכים ליטול עד מקום חיבור הכף לזרוע ליכא למיחש להכי דמשם ולמעלה אין שם יד עליו לשום דבר ואינו מטמא ומיהו לדעת הערוך גם בזרוע שייך טומאה עכ"ל. ומיהו כבר כתב מרן ז"ל בב"י קודם לזה על דברי הערוך שאין כן דעת המפ' והבאנו דבריו לעיל אות יו"ד יעו"ש וכן בסעי' א' פסק מרן ז"ל דהנוטל עד הפרק א"צ להגביה ולא חש לסברת הערוך דס"ל המים היוצאין חוץ לפרק מיטמאין בזרוע יעו"ש. וא"כ נמצא שזה שכתב מרן ז"ל יזהר שלא יגע וכו' הוא לדברי האומרים דנט"י עד חיבור האצבעות לכף אבל להמצריכין ליטול עד חיבור הכף לזרועות א"צ ליזהר בזה. וכ"כ א"ר אות ט"ז. מיהו נראה כיון דאפשר לצאת לד"ה יש ליזהר לכתחלה אבל בדיעבד אם אירע ונגע בשעת שפשוף בזרוע חוץ ממקום שנפלו בו המים א"צ לחזור וליטול:

מג

מג) וכתב ב"ד סי' ע"ח נראה שצריך ליזהר להתקין היד בענין שילכו המים למטה בתחתית היד הסמוך לזרוע מלמטה מצד הכף של יד כי רגילות הוא שאין המים הולכין שם עד הסוף לגמרי עד הזרוע והיכא דא"א יזהר שלא ישפשף כי ע"י השפשוף יטמא אותו מקום לשאר כל היד ולכן יותר טוב שלא ישפשף ויצא ידי נטילה למ"ד עד האצבעות עכ"ל והביאו הזכ"ל אות ן' יעו"ש. מיהו מ"ש היכא דלא אפשר ליזהר וכו' יותר טוב שלא ישפשף נראה דיכול לשפשף מתחת אותו מקום שמסתפק דהא א"צ לשפשף על פרק הזרוע אלא רק לקיים מצות שפשוף וע"כ היותר נכון הוא נראה לשפשף מתחת אותו מקום שמסתפק בו דלא אפשר לבא שם מים כדי לקיים כוונת השפשוף שכתבנו לעיל אות ב' יעו"ש ומיהו זהו דוקא היכא דלא אפשר כנז' אבל ודאי דלכתחלה צריך ליזהר ולעיין היטב בשעת שנוטל שיבואו המים על כל הצדדים של היד כדי לקיים מצות נטילה כתקנה. כמ"ש לעיל אות ז':

מד

מד) [סעיף ח'] נטל ידו אחת וכו'. והיינו כגון שלא נטל כ"א הראשונים איירי דאי נטל את השניים הרי טהרו השניים את הראשונים שע"ג היד ולא נשאר בהם טמאה. ב"י בשם הר"ש. וכ"כ הל"ח אות פ"ה. מ"א ס"ק ט"י. ומ"ש הט"ז סק"ז דגם במים שניים אם חזר ונגע בהם שיטמאו את הידים כתב עליו המט"י אות ד' דליתא אלא לעולם טהורים לגמרי כדין רביעית שלם ששפך על שני ידיו בב"א יכתב דגם מדברי הלבוש והל"ח מוכח דלא ס"ל כהט"ז וכן עיקר יעו"ש וכ"כ המאמ"ר אות י"ז יעו"ש. ועיין לקמן אות מ"ח:

מה

מה) שם ושפשפה בראשו. כתב המ"א ס"ק י"ד פי' בכובע בראשו. וכתב עליו המחה"ש דזה הכריחו לפרש בכובע דל"ת בראשו ממש דהא מבואר ססי' קס"ד דאם נגע תוך הסעודה בראשו נטמא ידו וצריך נטילה אפי' הראש נגוב ודלא כמ"ש מור"ם לחלק עכ"ל וכן פי' הא"א דברי המ"א יעו"ש. מיהו מדברי הש"ע לעיל סי' ד' סעי' ח"י וסי' צ"ב סעי' ז' ולקמן סי' קס"ד סעי' ב' משמע כדברי מור"ם ז"ל דדוקא אם מחכך בראשו נטמא ידו אבל אם נגע בשערו לבד ולא חיכך לא נטמאת ידו יעו"ש. וכ"כ א"ר אות י"ז ר"ז אות ב' וכ"כ לעיל סי' ד' אות ע"ד וסי' צ"ב אות ל"ב בשם כמה פו' יעו"ש. ועיין לקמן סי' קס"ד אות ט"ו:

מו

מו) שם ושפשפה בראשו וכו'. וכתב שם הל"ח דדוקא שפשף בראש או בכותל הוא דקתני שאם חזר ונגע בהן טמאה אבל אם שפשף וקנח במפה לא קתני דטמאה יעו"ש והביאו מ"א ס"ק ט"ז וכתב דאין לסמוך ע"ז עכ"ל ונראה דהיינו אם יש מים בעין על המפה וכמו בראשו ובכותל שאין נבלע בהם המים אבל אם נבלע המים בתוך המפה אין מטמא עוד. ועיין בלבוש. וכתב המחה"ש דלפי דעת המ"א יש ליזהר מלקנח עצמו במפה שכבר קינח בה חבירו והוא טופח ע"מ להטפיח. ואף שרובן נוטלין מרביעית מ"מ לא רבים יחכמו ליטול עפ"י הדין וא"כ אפי' רביעית טמא והמטפחת מטמא יד הנוגע עכ"ל. ונראה דהיינו בסתם בני אדם אבל אם יודע בחבירו שהוא ת"ח ועושה נטילה ע"פ הדין ליכא למיחש:

מז

מז) שם טמאה וכו'. וצריך לנגב ואח"כ חוזר ליטול וכמ"ש לעיל אות כ"ג ואות מ' יעו"ש:

מח

מח) שם ואע"ג דכל כמה דלא שפשף מטהרין בשפשוף וכו'. והטעם שמטהרין בשפשוף אע"ג דלא נטל כ"א שטיפה אחת ואין בה רביעית מבואר בב"י ולבוש משום דאתו משיירי טהרה יעו"ש. מיהו הל"ח שם תמה על הב"י וכתב דהנוטל פחות מרביעית אפי' דאתו משיירי טהרה אם לא שפך ג"פ נשארת היד בטומאה עם המים אלא הטעם דאם ניגב ידו טהורה משום דנגיבת היד במטפחת או בראש או בכותל באיזה דבר שיהיה היא המטהרת היד במקום מים שניים אלא שזה יש ביניהם שאם טהר היד במים שניים אין עוד טומאה לנוגע במים שעל ידיו או שהניחו במקום אחר אבל אם טיהרם בנגיבה הנוגע באותו המים מיטמא בהן יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק ט"ז. א"ר אות ח"י. וכ"כ המאמ"ר אות י"ז דנראין דברי הל"ח ומ"א יעו"ש. ומ"ש בזה הט"ז כבר כתבנו לעיל אות מ"ד דאין כן דעת הפו' יעו"ש. ובענין מים שבאו משיירי טהרה כבר כתבנו לעיל סי' ק"ס אות ע"ח יעו"ש. ומ"ש המ"א דאפי' נטל שניים צריך לנגב כבר כתבנו לעיל בסי' קנ"ח אות פ"ח ופ"ט דאפי' המטביל ידיו צריך לנגב יעו"ש:

מט

מט) שם שהשופך רביעית כאחת וכו'. וה"ה אם שפך עליהם מים שניים אם היו ידיו נקיות או ג"פ בידיו מלוכלכות דאין שם מים טמאים וכמ"ש באות הקודם ובאות מ"ד יעו"ש. ועיין לעיל אות י"ד:

נ

נ) [סעיף ט'] צריך ליזהר וכו'. ואם אחר שנטל את הראשונים נמצא על ידיו קיסם או צרור ידיו טמאות. ואע"ג דרפוים הם ובאו בהם המים ואין כאן חציצה ידיו טמאות. לפי שמים שעל הצרור לטמאו מחמת ידיו והמים השניים אין מטהרין אלא שע"ג היד והמים שעל הצרור נשארו בטומאתן וחזרו וטמאו את היד. משנה פ"ב דידים ופי' הרא"ש והר"ש שם. ב"י. לבוש. וצריך לנגב ידיו ואח"כ חוזר ליטול וכמש"ל אות כ"ג ואות מ' יעי"ש. ועיין א"א אות י"ז מ"ש לצדד בזה ומ"מ נראה דיש להחמיר כמו שכתבנו:

נא

אנ) שם או שם דבר וכו'. ואפי' דבר שהוא מבריית המים אם לא ריסקן מטמאין היד. וה"ה שלג וברד כשלא ריסקן ונמצאין על היד דטמא וכן יש להורות מ"א ס"ק י"ז. א"ר אות ך' ר"ז אות י"ד. ועיין בדברינו לעיל סי' ק"ס אות מ"ז ואות ס"ד ודוק:

נב

בנ) שם ואם שופך רביעית וכו'. עיין מ"ש לעיל אות י"ד ואות ל' ודוק:

נג

גנ) [סעיף יוד'] מי שיש לו מכה בידו ורטיה וכו'. ואע"ג דבסי' קס"א סעי' א' כתב דרטיה חוצצת שאני הכא דמיירי בדאיכא מכה בידו שאינו מסיר הרטיה מחמת הכאב ולא חיישינן שיגע באוכלין בבשרו שתחת הרטיה כמ"ש לעיל סי' קס"א אות ו' יעו"ש. וכ"מ בב"י כאן שכתב בשם הרא"ש יעו"ש:

נד

דנ) שם די לו שיטול שאר היד וכו'. ואע"ג שאין נט"י לחצאין כמ"ש סעי' ג' ה"מ כשנוטל חצי היד ואח"כ חצי היד אבל הכא שאינו יכול ליטול חציה השני לא הוי נטילה לחצאין ודומה למי שנקטעה אצבעו שנוטל שאר היד טור וב"י בשם הרא"ש. לבוש. עו"ת אות ז' ואם נפלה הרטיה בתוך הסעודה עיין לעיל סי' קס"א אות ז':

נה

הנ) שם שלא יגע ברטיה וכו'. ר"ל שלא יגעו המים ברטיה. כ"ה בטור. וב"י ולבוש. והטעם משום דכל ששפך מים ראשונים קצת על הרטיה אין מים שניים מטהרין אותם כמ"ש בסעי' הקודם גבי צרור וקיסם יעו"ש. א"א אות ח"י:

נו

ונ) שם או ישפוך רביעית וכו'. זהו הנכון ומ"מ ראוי שיכרוך על הרטיה צלצול קטן רך ולבן משוה הזוהמא לנקיות. רש"ל פכ"ה סי' ל"ז. שכנה"ג בהגה"ט אות ו' ט"ז סק"ח. א"ר אות כ"א. והטעם שיותר נכון לשפוך רביעית בב"א משום דא"א ליזהר ולצמצם שלא יגעו המים כ"א סמוך לרטיה. מש"ז אות ח' ועיין לעיל אות י"ד:

נז

זנ) שם הגה. נוטלין מים ראשונים וכו'. כן הוא במס' חולין דף ק"ה ע"א והטעם כתב בלבוש משום דאין בהם סכנה כמו במים אחרונים שלא גזרו עליהם אלא משום טמאה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---