ביאור הגר"א/אורח חיים/קסב

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים קסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א הנוטל כו'. שיטת רש"י וסה"ת שאין חשש יציאת מים חוץ לפרק וחזרה אא"כ הלכו מים ראשונים לבד חוץ לפרק ולא האחרונים וה"ה בתוך הפרק היה שייך חשש זה אלא שבתוך הפרק ע"כ צריך ליטול בין הראשונים בין האחרונים ודוק ברש"י שם וחוץ לפרק לכ"א כדאית ליה דהיינו עד מקום שצריך נט"י והר"ש כ' עליו דאגב חורפיה לא עיין במתני' דבמתני' תנן הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק כיצד נטל את הראשונים עד הפרק ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאה ע"כ. פי' שאין מים שניים מטהרות את הראשונים חוץ לפרק וז"ש ומטהרות עד הפרק ואין תפיסה לרש"י שגירסא אחרת לרש"י כמ"ש הפוסקים וכמ"ש ברש"י שם ודעת הרא"ש ורמב"ם וש"פ כדעת הר"ש. והרשב"א בתשובה כתב שאין החששא שיצאו המים מעל היד עצמה אח"כ חוץ לפרק אלא אותן המים ששופך חוץ לפרק יטמאו שם מחמת הידים ויחזרו לפרק ומתני' ס"ל כדעת הברייתא עד פיצול אצבעות והידים מטמאות עד הפרק של כף היד וכתב אבל דדידן דקי"ל שצריך נט"י עד סוף כף היד א"צ לזה ולכן השמיט דין זה בת"ה שדעתו כדעת הרי"ף שצריך נט"י עד סוף כף היד כמש"ש אבל לשיטת רש"י והר"ש אין חילוק ולעולם צריך להגביה ודעת הערוך ג"כ כפי' הרשב"א אלא דס"ל שג"כ בזרוע מקום טומאה ולכן צריך להגביה לעולם. והקשה מהרי"א לרש"י והר"ש שהחששא מפני יציאת מים וחזרתו א"כ ה"ה דמהני בהשפלה ותי' דחיישינן לחששת הרשב"א וכ' דלשיטת הרי"ף והרשב"א דצריך נט"י עד סוף כף היד הדק"ל דליכא לחששת הרשב"א כנ"ל ותי' ב"י דאין ה"נ אלא דה"ק שלא יגביה ואח"כ ישפיל ואף שלדעת הערוך לעולם חיישינן כנ"ל מ"מ יחידאה הוא דכל הפוסקים ס"ל דאין טומאה חוץ לכף היד וכ' המרדכי וסמ"ג בשם התוס' דמטביל ידים א"צ להגביה וכ' בסמ"ק דה"ה בשופך רביעית בפ"א וטעמם דס"ל כשיטת הר"ש דהחשש משום יציאת המים וחזרתם אבל במטביל ורביעית אין מים טמאים כלל וכן לרש"י אבל לרשב"א וערוך אין חילוק וע' כ"ז בב"י:

דהיינו. רש"י שם ורא"ש וכשיטתם דס"ל שאין מקום נטילה אלא באצבעות כנ"ל:

שלא כו'. ער"ש בפ"ב דידים מתני' ג' בפ"ק דסוטה כו' וכ"ד הרא"ש וש"פ דאפי' יצאו שניים נמי חוץ לפרק אפ"ה מטמאין את הידים וכנ"ל:

וה"ה אם כו'. ב"י בשלמא לדעת רש"י שנוטל עד קשרי אצבעותיו ומשם עד הקנה מקום טומאה שמא יצאו המים משם אבל לדעת הרי"ף דצריך נט"י עד הקנה ומשם ואילך אין מקום טומאה ואף דערוך ס"ל דשם ג"כ מקום טומאה יחידאה הוא וכל הפוסקים חולקים עליו וכמש"ל ואין חשש אלא לאותן המים שיצאו מהיד לשם א"כ כי משפילם מתחיל' ש"ד מהרי"א וכמש"ל. וכתב ב"י ומ"מ רצו חכמים לתקן יותר בהגבהה על סמך הקרא וינטלם וינשאם כמ"ש הטור ושיטה אחרת לרשב"א כמו שכתבתי לעיל דס"ל שחששא דגמ' הוא שמא יצאו הראשונים חוץ לקשרי אצבעותיו ויטמאו מחמת כף היד ששם מקום טומאה ורב כשיטתו דס"ל נט"י עד קשרי האצבעות אבל אנן דקי"ל עד הקנה א"צ ולא ס"ל פי' הר"ש והרא"ש וז"ש והיינו כו' וז"ש בהג"ה ויש חולקים בזה והוא שיטת הר"ש והרא"ש וכן מ"ש בהג"ה הראשונה וה"ה אם כו' היינו לשיטתם אבל לשיטת הרשב"א לא מהני ומ"ש ג"כ בהג"ה דהיינו כו' ג"כ כשאינו נוטל אלא כו' כנ"ל:

וכן המטביל כו'. תוספתא ברפ"ב דידים והטעם שאין שם מים טמאים כלל למד ב"י מזה דה"ה לרביעית בפ"א וכמ"ש תוס' בפ' כ"ה ק"ז א' ד"ה דלא כו':

וי"א כו'. ר"ל אם יש לכלוך ואם אין לכלוך אפי' בב"פ וכמ"ש בס"ב דס"ל כרש"י דמים שניים מטהרים הראשונים בכ"מ ולא חיישינן ג"כ שיצאו הראשונים ולא השניים וס"ל דא"צ שניים אלא כשאין מגביה ידיו:

ב

ס"ב הנוטל כו'. תוס' בד"ה הנ"ל דהא דתנן בפ"ב מים ראשונים ושניים אף לחולין דלא כהרמב"ם כמ"ש לקמן ודוקא כשאין לכלוך בידיו:

ואח"כ שופך כו'. ירושלמי פ"ח דברכות ופ"ב דחלה הביאו הר"ש פ"א דידים והרשב"א בת"ה ע"ש תני המים שלפני המזון רשות ושלאחר המזון חובה אלא שבראשונים נוטל ומפסיק ובשניים נוטל ואינו מפסיק מהו נוטל ומפסיק ר' יעקב בר אחא אמר נוטל ושונה כו' וכ' הרשב"א פי' הראב"ד ז"ל שופך פ"א ומפסיק ואח"כ שופך פעם שנייה כדי לטהר המים הראשונים וכמ"ש בפ"ב דידים כו' וכן הסכים הרא"ה שם ומשמע אף לחולין מדקאמר שם ר' שמואל בר יצחק בעי נוטל ושונה ואת אמר רשות אית בעי מימר מהלך ד' מילין ואת אמר רשות ואר"י בר אידי על הראשונים נאכל בשר חזיר ועל השניים יצאה אשה מביתה כו' וזה ודאי לחולין דלא כהרמב"ם אלא שהר"ש פי' פירוש אחר להירושלמי וע' בת"ה ומזה ראיה למ"ש בסי' קפ"א ס"ח י"א כו' דכל שא"צ מים שניים א"צ ניגוב כמ"ש בס"ס קנ"ט והרמב"ם שם אזיל לשיטתו:

וגם אלו המים כו'. כ"כ תוס' ורא"ש כנ"ל אבל הרמב"ם כ' דוקא לתרומה וכמש"ל בשמו ועיין בהקדמתו למס' ידים וכן נראה מפי' הר"ש כן במתני' א' פ"א בד"ה מוסיפין על השניים כך דין נ"י כו' מנגב ידיו במפה והן טהורות כו' ובנ"א שם כתב דהמים שניים צריך מפני שאם יגע במי השפשוף או ככר תרומה יטמא וזהו לתרומה וכ"פ הרע"ב שם בד"ה מוסיפין כו' אע"ג דידיו טהורות כו':

ואם כו' וה"ה כו'. שם בתוס' ממתני' דרפ"ב דידים אבל דעת הראב"ד ורשב"א דבכ"ע צריך ב"פ:

הנוטל ידיו צריך כו'. תוספתא הביאה הר"ש פ"ב דידים מתני' ב' וכ' שם ובשלא נטל כ"א הראשונים כו' ומיהו אפשר דשפשוף בעי לעולם אלא שפי' דשפשוף היינו ניגוב אבל הרא"ש בחולין כתב שפשוף כמשמעו וכ"כ הטור ורי"ו וכ"כ הרמב"ם בריש ידים בהקדמתו:

ג

ס"ג נטל כו'. גיטין ט"ו ב':

ואם כו'. שם בעיא דלא איפשטא ולקולא בדרבנן וכל ספק ידים טהור:

בד"א כו'. מתניתין ריש ידים מוסיפין כו' וכפי' הר"ש והרא"ש שם:

ד

ס"ד שופך כו' אפי' כו'. מתני' בפ"ב מתני' ג':

לפי כו'. ר"ש והרא"ש:

הלכך כו' לפיכך כו'. רא"ש בפכ"ה והטור:

ואם אין כו'. שם ושם וכמ"ש בס"ה:

או ישפוך כו'. שם ושם וכנ"ל בס"א שאין שם מים טמאים כלל ומשמע כאן דאף ברביעית צריך שפשוף:

שעשו כו'. ב"י וכמש"ל סי' קנ"ט סי"ט:

אם נגע כו'. לכך כו'. או כו'. הג"מ:

ה

ס"ה מתוך כו'. כמ"ש במתניתין שם נוטלין ד' וה' כו' וכן בתוספתא והביאה הר"ש שם וז"ש ואפי' ד' כו':

ו

ס"ו נטל כו'. תוספתא הביאה הר"ש שם:

ז

ס"ז אם כו'. היינו כשאינו נוטל רק עד קשרי אצבעותיו כמ"ש בס"א לבד דעת הערוך. ב"י:

ח

ס"ח נטל כו'. תוספתא הביאה הר"ש שם מתני' ב':

אע"ג כו'. מתני' שם ותוספתא שם וכפי' הר"ש שם על התוספתא במתני' ב' וכ"ז במים הראשונים שם:

ט

ס"ט ואם כו'. ב"י כנ"ל:

י

ס"י מי כו'. ולא הוי נטילה לחצאין דהוי כמו נקטע האצבע ואע"פ שאמרו התירו מפה כו' כאן שאינו מסירו מחמת כאב ל"ל וכמו שמותר לאוכלי תרומה דזריזין הן:

וצריך כו'. כנ"ל ס"ט:

נוטלים כו'. פ' כ"ה ק"ה א':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.