מחצית השקל/אורח חיים/קסב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קסב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) דברי הגאונים (ר"ל הר"י והרמ"א) צל"ע כו' דהידי' אין מטמאים. ר"ל דמים הראשונים שנותן על הידים שנטמאו מחמת הידים כמ"ש בסעיף ב' (וראשונים שכ' ברוב הסי' הזה ר"ל שנים ושני' ר"ל שלישי' אלא לכן קרי לשנים ראשונים לפי שהם ראשונים הבאים לטהר משא"כ ראשונים ממש אין באים כ"א להסיר הלכלוך ואם ידיו נקיים א"צ להם מה"ט קרי לשלישית שני') היינו דוקא תוך הפרק היינו מקום הצריך נטילה לכל חד כדא"ל כמבואר ס"ס קס"א. ולדעת הרא"ש הוא עד מקום חיבור אצבעות לכף היד וכן אם זב חוץ לפרק מן מים הראשונים שנטל תוך הפרק שקבלו שם טומאה מן היד שתוך הפרק ועתה הם חוץ לפרק אפי' נטל עליהם מים שניים חוץ לפרק נשארו בטומאתן כי חוץ לפרק אין מים שניים מטהרים וכמ"ש מ"א אח"ז:

מים שנים ח"ל אין בכך כלום: דהא הם מצד עצמם טהורים וחוץ לפרק אין מקבלים טומאה:

וכן צריך להגביה. ר"ל אם התחיל להגביהן ועי"ז זבו ויצאו מים ראשונים קודם שנטל שנים חוץ לפרק והם נשארו טמאים כי חוץ לפרק אין להם טהרה וכששוב ישפילם אסור שלא יחזרו מים ראשונים שיצאו כו':

אפי' נוטל עד הזרוע כו' ר"ל אפי' לדע' א' שבס"ס קס"א והוא דעת הרי"ף וכ' שם שי"ל כן וא"כ מקום טהרתן וטומאתן עד הזרוע מ"מ יש לחוש שיצאו המים לחוץ עד הזרוע כנ"ל:

וה"ה אם רצה להשפיל כו' דאז ודאי לא יצאו חוץ לפרק ודעת הרשב"א כו' אלא עד הפיצול היינו למאן דס"ל כהרא"ש והוא דעה ב' שבס"ס קס"ב דא"צ ליטול אלא עד מקום חיבור אצבעות לכף היד והרשב"א ס"ל אפי' לדעה זו דאין מקום הנטילה כ"א עד מקום חיבור אצבעות לכף היד. מ"מ משם עד הזרוע המים מטמאים ומטהרים ע"י מים שנים אלא חיישינן ( בלי חששת הרא"ש והיינו אפי' משפילם מתחלה ועד סוף דליתא לחששת הרא"ש ועוד דלרשב"א מים שנים מטהרים אפי' חוץ לפרק אם לא לחוש שיצאו על הזרוע) שמא מים הראשונים נטל ח"ל ר"ל דא"א לצמצם ליטול עד סוף חיבור האצבעות ושמא יטול קצת יותר דא"כ אותן המים שנטל למעלה ממקום חיבור האצבעות נטמאו שם דהא לרשב"א גם שם מקום טמא ואם היה נוטל גם השנים על אותו מקום שוב היה נטהרים ע"י מים שנים דהא לרשב"א יש שם מקום טהרה אלא דחיישינן שמא שנים לא יטול כ"א עד סוף חיבור האצבעות וישארו הראשונים בטומאתן:

או ששפכן יותר ממים ראשונים. ר"ל ניהו דמים ראשונים נטהרו ע"י מים שניים שנתן עליהם לדעת רשב"א דהמים מטהרים עד הקנ' מ"מ כיון ששפך השנים יותר מן הראשונים והם ביד למעלה מן הראשונים סמוך לזרוע א"כ שם המים שניים הם ראשונים ונטמאו ולא נטהרו ע"י מים שנים:

ויחזרו ויטמאו כו' ר"ל כשיזובו למטה על האצבעות כי אין הזרוע מקום טומאה. ומחששת הרא"ש לא מיירי הרשב"א ומיירי שמשפילן מתחלה וע"ס כנ"ל:

ובמטביל כו' צריך ג"כ להגביה כ"כ הרב"י דאע"ג דלהרשב"א וערוך אפי' למעלה ממקום דין נטילה יש מקום טומאה וטהרה. מ"מ הא דרביעית ומי טבילה אין מקבלים טומאה מן הידים היינו דוקא במקום נטילה. אבל חוץ למקום טבילה (נטילה) לא כיון שכ' כשאינו נוטל כל היד כו':

וזהו כדעת הרשב"א. דלהרא"ש אפי' נטל עד הזרוע צריך להגביהן כמ"ש מג"א לעיל:

וצ"ל דחזר בו. ר"ל לעולם ס"ל בש"ע כהרשב"א וא"ש מ"ש היינו כשאינו נוטל כל היד כו' ומ"ש וכן אם אפשר כו' רביעית כו' וכן המטביל כו' בזה חזר פה בש"ע ממ"ש בספרו ב"י וס"ל דגם לרשב"א וערוך מהני נטילת רביעית או טבילה דאפי' חוץ למקום נטילה אין רביעית ומי טבילה מקבלים טומאה:

דהא הפוסקים כ"כ. דבנטל מרביעית או טבל א"צ להגביה בשם התוספתא. ואפשר דהג"ה זו (וה"ה אם משפילן) צ"ל אחר וי"א שכ' רמ"א עמ"ש המחבר דאם נטל כל היד א"צ להגביה עז"כ רמ"א די"א והיינו הרא"ש ולדידי' שפיר מהני אם משפילן מתחלה:

(ס"ק א) ראשי כו' שאין צריך ליטול אלא האצבעות דרש"י אזיל לשיטתיה מה שפירש בחולין פרק כל הבשר דא"צ ליטול יותר לכן ג"כ א"צ להגביה יותר:

א"א לפרש כן שלא כ' מזה בס"ס קס"א כצ"ל ר"ל דא"כ צ"ל דרמ"א ס"ל כרש"י דא"צ ליטול כ"א האצבעות והוא כדעת הרא"ש והוא דעה שניה שהובא בס"ס קס"א וכיון דהרב"י כ' שם דראוי לנהוג ליטול עד הקנה ורמ"א לא הגי' משמע דגם הוא ס"ל דלא כהרא"ש:

ולי נראה שכוונתו כו' ולא ינגבם. ר"ל בשלמא אי אינו מגביהן כ"כ דלא יצא המים ע"י ההגבהה כ"א עד הזרוע ניהו דנשארו אותן המים בטומאתן כנ"ל מה בכך כיון דשוב אין משפילן עד אחר הניגוב ובשעת הניגוב ינגב גם המים שיצאו חוץ לפרק ותו ליכא למיחש למידי אבל אם יגביהן יותר מדאי ויכנסו תחת בגדיו על הזרוע וישארו אותן המים בטומאתן כנ"ל ובשעת הניגוב לא ינגבן דאין דרך לנגב תחת הבגדי':

דאסור להשפילן כו' ר"ל דרש"י בא ליישב למה אמר הש"ס דצריך להגביה הידים הא אם משפילן נמי ש"ד דס"ל כהרא"ש כנ"ל ולכן פרש"י ראשי אצבעות ור"ל דראשי אצבעות עכ"פ צריך להגביה בשעת נטילה דאל"כ ירדו המים מצדדי האצבעות כו' ולא יהיו ראשי האצבעות נטולים לכן יגביה כו' וישפוך עליהם וכיון דבתחלת הנטילה צריך להגביהן שוב אסור להשפילן מחשש שכ' הרא"ש כנ"ל ר"ל דחיישי' שמא יצאו ראשונים ח"ל כו'. ולפ"ז לפי סדר נטילה של רוב העולם שהידים בשוה ואין ראשי אצבעות זקופי' לא למעלה ולא למטה א"כ לא יבאו המים לחוד היד שהוא לצד מטה לארץ כי המים יורדים אילך ואילך לכך צריך ליזהר להפך היד בשעת נטילה אילך ואילך כדי שיבאו המים גם על החוד של היד הנוטה לארץ:

(ב) (ס"ק ב) ג"פ א"צ כו' וז"ל מהרי"ל כו' ומ"מ צ"ע כו' עב"י מ"ש בשם הכלבו והביאו ג"כ במעדני י"ט פ' כ"ה סי' ח"י ועמ"ש עליו מעדני יו"ט:

ואפשר דהמים שביד כו' א"נ ס"ל כהרשב"א כו' תו לא חיישי דמים שניים ושלישים לא הלכו לשם רק ראשונים גרידא כ"ה לא חיישי' דעכ"פ שני' או שלישים ג"כ יצאו לשם ונטהרו הראשונים:

אבל לדעת הרא"ש אינו מועיל כו' והיינו לתי' אחרון אבל לתי' א' גם להרא"ש מועיל א"כ ע"כ הא דאמרי' דצריך להגביה מיירי דוקא כשהיו ידיו נקיות דא"צ ליטול רק שני פעמים:

(ג) (ס"ק ג) הנוטל כו' ויש בה כדי ב' שטיפות והיינו כשאין בהם רביעית אלא באים משירי טהרה המבוארים לעיל סי' ק"ס סעיף י"ג:

ובתה"ק השמיט זה כו' וכ' הכל בו בשם הראב"ד בשם כו' כצ"ל במ"א:

(ד) (ס"ק ד) מים רבים. פי' יותר מרביעית ר"ל בשלמא אם אין לו רק רביעית מצומצם כשנטל תחלה להעביר הלכלוך א"כ חסר מן הרביעית ולכך צריך ליטול שני פעמים משא"כ אם יש לו יותר מרביעית א"כ במה שהוא יותר מרביעית יעבור הלכלוך וישאר רביעית ולכן סגי בנטיל' אחת כיון שהוא רביעית:

(ה) (ס"ק ה) טפח כו' ובהכי מתישבא כו' דברפ"ב דגיטין דף ט"ז ע"ב בעי אילפא ידים טהורות לחצאין או לא ומפרש הש"ס דמבעי' לי' כגון שנטל חצי היד ואח"כ הוסיף ונטל חצי יד השני (וזה דין הנזכר פה בש"ע) ופריך הש"ס ותפשוט מדר' ינאי דאמר אין ידים טהורות לחצאין ומשני דר' ינאי מיירי שכשנטל חצי היד השני' כבר נתנגבו המים שעל חצי היד שנטל תחלה עד שאין בהם טופח על מנת להטפיח ואיבעי' דאילפא היא כשעדיין המים שעל חצי יד הראשונה טופח על מנת להטפיח. וקשיא ליה למ"א למאי דס"ד מעיקרא דלא אסיק החילוק בין טופח על מנת להטפיח או לא אדפריך ממימרא דר"י ה"ל להקשות ממתני' דהא תנן במס' ידים אין מוסיפים על הראשונים ופי' אם נטל חצי יד אין להוסיף אח"ז וליטול חצי יד השנייה. והיינו משום דאין ידים טהורו' לחצאין. וג"כ ה"מ לשנויי דמתני' מיירי בדליכא טופח על מנת להטפיח. א"ו דממתני' לא המ"ל דמתני' מיירי לכתחלה. וכ"מ הלשון אין מוסיפי' ואילפא מיירי דיעבד אם כבר נטל לחצאין דכ"מ הלשון ידים טהורות לחצאין. ולכן בעי למפשט מדר' ינאי דאמר ג"כ האי לישנא אין ידים טהורות לחצאין דמשמע אפי' דיעבד לא מהני. וכיון דהסברא חיצונה לא היו מחלקים בין טופח עמ"ל או לא ובכל ענין אין ידים טהורות. דהכי ג"כ הוי ס"ד המקשן מדר' ינאי אלא דאילפא חידש סברא זאת לפי מסקנת הש"ס דאפשר בטופח עמ"ל הידים טהורות לחצאין וכיון דלא אפשטא ודין נט"י דרבנן אזלי' בספיקו להקל וא"כ אין להוסיף להקל כ"א במה דמצינו דנסתפק אילפא דהיינו דיעבד אבל לכתחלה לא מצינו דנסתפק אילפא נשאר סברא חיצונה דאפי' בטופח עמ"ל אסור:

וב"ח כתב דבטור ורא"ש משמע כו' מדלא העתיקו אבעיא דאילפא ע"כ ס"ל דפשט' דלישנא דר' ינאי מיירי אפי' בטופח עמ"ל ומאי דמשני הש"ס דר' ינאי מיירי בליכא טופח עמ"ל הוא דיחוי בעלמא ונקטו הפוסקים כפשטא דלישנא דר"י ואפי' בטופח עמ"ל אין טהורה לחצאין:

ולכן אין ליטול מכלי שפי' צר כו' כ"כ הב"ח וז"ל וראיתי רבותי שהחמירו ולא נטלו ידיהם מכלי שקורין האנ"ד פא"ס עם הענדי"ל כיון שא"א בשפיכ' א' עד הפרק עכ"ל והט"ז תמה עליו דמה בכך אע"פ שאין זב בפעם א' על כל השיעור של יד אין בכך כלום כיון שאינו פוסק מלזוב מקרי שפיכה אחת עכ"ל. ובס' א"ר כ' עליו דלא דק דהא צריך להפכו ולסגור ההענד"ל כל פעם וכמש"ל סי' קנ"ט ס"ט וכ"כ הט"ז גופיה פה וסיים אולי בזמן קצר כזה ל"מ הפסק וסיים אבל מ"ש מ"א סתם אין ליטול מכלי שפיו צר כו' משמע בכל כלי שפיו צר אע"פ שיוצק כל עת בלי הפסק בנדון כזה מסכים הא"ר עם הט"ז:

(ו) (סק"ו) שנייה כו' אע"ג שנגב ר"ל דאי איכא טופח ע"מ להטפיח אפי' בראשונים שרי אע"כ דליכא טופח על מנח להטפיח וא"כ ה"ה דנגוב לגמרי דדינם שוה:

(ח) (ס"ק ח) שישפוך לו פי' כו' מותר לשפשפם. ר"ל דמה"ט צריך שישפך לו אחר. כיון דצריך לשפשף ידיו כמ"ש רמ"א סעיף ב' וא"כ בשלמא אי אחר שופך ע"י בקל יוכל ליטול שני ידיו כא'. דהאחר ישפך על ידיו כא' ואז מותר לשפשפם ואין אח' נטמאה בחברתה כיון שנטלן כא' הוי השני ידים כיד א' כמ"ש סעיף ה' משא"כ כשיטול בעצמו א"א לשפוך על שתי ידיו כא' וא"כ אסור לשפשפן דיד א' נטמאת בחברתה:

וב"ח כתב בשם רש"ל. נתן שני טעמים אחד שישפוך לו דוקא אדם אחר. חדא דכששופך כו' והגביהו כאשר הוא הדין שצריך להגביהו כמ"ש סעיף א':

ואם נטל הכלי כו' זהו טעם שני:

ומ"מ אפשר כו' ר"ל דלשני הטעמים שכ' מהרש"ל יש תקנה שיכול הוא בעצמו ליטול דהיינו לשפוך על כ"י ראשונים ושניים דכבר נטהרו מים הראשונים ואזדא לה טעם א' שיחזרו המים דהא קודם שיצאו חוץ לפרק נטהרו ועל כן צריך לו' שלא יגביהן עד אחר שנטל גם מים שניים וגם טעם שני ליכא דכשאוחז באוזן הכלי בידו הלחה לא נטמא האוזן דהא המים שעל היד טהורים:

אלא מחוורתא כמ"ש. דהיינו טעם מג"א משום השפשוף דא"כ א"א לשפוך על כל יד בפ"ע ראשונים ושנים כמ"ש מ"א לעיל דצריך לשפשף בשפיכה ראשונה כו':

(ט) (ס"ק ט) על כל א' כו' משמע דאם שפך כו' ונגעה בחברתה ר"ל שעדיין חברתה לא נטל ודייק לה מדכ' על כל אחד. דרביעית אין מקבלים טומאה. אפי' שלא במקום נטיל' כמ"ש סי' ק"ס ס"ס י"א ע"ש ס"ק ט"ו:

(י) (ס"ק י) על השני'. ואם נגע כו' א"צ לנגבם כו' דכיון דכבר היו טהורים כתב היש"ש הטעם דוקא בסעיף ד' דלא נטל רק מים ראשונים נגע ביד אחרת דאז יש לאותן מים שני מיני טומאות. א' משום אותה יד שנטל כדין כל מים ראשונים שטמאים ב' עכשיו נתוסף להם טומאה במה שנגע בידו שניה הטמאה אין מים שנים כשיטול שנית ידו אחד יכולים לטהר שני מיני טומאות דלא מצינו דמים שנים מטהרים כ"א טומאה א' דהיינו כשהמים טמאים מצד היד שנטל. והיינו כל מים הראשונים וא"כ הכא שכבר נטל ידו הראשונה שני פעמים וא"כ נטהרו מים ראשונים ואין להם כ"א טומאת אחת מה שנגע בידו השניה. וטומאה א' מים שנים מטהרים לכן א"צ לנגב כ"א ליתן שוב עליהם מים שנים ודיו:

ל"ל בה כמ"ש סי' ק"ס ס"ס י"א. ר"ל דאם נגע בידו הטמאה במים שבכלי לא נטמאו המים:

ומ"מ כו' נדבקו מים טמאי' ר"ל מים שבידו שהם טמאים כדין מים ראשונים:

וכשחוזר ודוחק וכו' דהא צריך להחזיר הברזא בכל שפיכה וכמ"ש לעיל ס' קנ"ט סעיף ט' ודברי ל"ח אינן מובן לי דמשמע קצת דבכלי כהאי לא בעי' שיחזור בכל שפיכה ולא ידעתי למה. אמנם כשנוטל רביעית בפעם א' ל"ל בה אפי' נוגע בידו הלחה באוזן כלי ומתלחלח ומתדבק שם מאותן מים מה בכך הא המים טהורים כשנטל מרביעית. וגם כשאוחז באוזן הכלי בידו שני שעדיין לא נטל אין בכך כלום לא נטמאו המים מצד נגיעתן בהן ביד טמאה כמ"ש פה:

(יא) (ס"ק י"א) א"צ כו' טמאות ומ"מ א"צ ניגוב וסגי שיטלן שנית כיון דהמים היו טהורים וכמ"ש לעיל בס"ק י' בשם יש"ש עיי"ש:

(יג) (ס"ק יג) אם שפשף כו' או שנטל מרביעית כו' עס"א וע"ד מ"ש. ר"ל דלא תיקשי ממ"ש ס"א דרביעית אין מקבלים טומאה. ועז"כ לעיין בס"ד ר"ל מ"ש מ"א בס"ק ט' שני יישובים בזה:

(יד) (ס"ק י"ד) בראשו כו' עס"ס קס"ד. ר"ל דזה הכריחו לפרש בכובע דל"ל בראשו ממש הא מבואר ס"ס קס"ד דאם נגע תוך הסעודה בראשו נטמא ידו וצריך נטילה אפי' הראש נגוב. דלא כמ"ש ר"מ רבקש לחלק:

(טו) (ס"ק טו) טמאה כו' של"נ ידו שנית. דאי נטל שנית הרי שני' טהרו הראשונים וליכא מים טמאים כלל:

(טז) (ס"ק ט"ז) מטהרים כו' וא"צ מים שנים. דהידי' טהורי' מיד ע"י נטילה ראשונה אלא דהמים טמאים. ובאים מים שניים לטהר מים ראשונים שעל היד. וכשמנגב ידיו מיד אחר נטילת מים ראשונים הרי ידיו טהורים וא"צ שום למים שניים:

ומ"מ אפי' כו' דצריך לנגב (הר"ש) הובא בב"י בסי' זה על דין דהכא שכ' וז"ל תוספתא הנוטל ידיו צריך לשפשף ר"ל לקנח מים שעל ידו במפה או בשאר דבר. וכדאמרי' פ"ק דסוטה כל האוכל פת בלי ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא וכשלא נטל כ"א הראשונים איירי דאי נטל השניים כו' הרי טיהרו שניים את הראשונים כו' ומיהו אפשר דשפשוף בעי לעולם עכ"ל. וצ"ל לפי אותו צד דבנטל שניים א"צ שפשוף הא דאמרי' כל האוכל בלי ניגוב ידים כו' מיירי כשלא נטל שניים. ולפי אותו צד דאפי' נטל שניים צריך ניגוב ע"כ משום מיאוס כדלעיל ס"ס קנ"ח. אמנם כיון דבכל ענין בעי ניגוב אפי' נטל שניים הא דצריך מים שניים ולא סגי בראשונים גרידא וע"י ניגוב כמש"ל בשם מהרי"א יישב מהרי"א וז"ל הובא בב"י סי' קס"ה (ובא ליישב קושייתו דשם אביאנו בסי' קס"ה) שמאחר שזה האיש י"ל ליטול מים שנים אע"פ שבאים לטהר הראשונים עכ"ז לטהרת ידים הם שהרי אם הי' נוגע במקום שנגב ידיו מהראשוני' חזרו ידיו להיות טמאות כו' עכ"ל מבואר מזה טעם מים שנים פן יגע בידיו מקום הלח שנגע שם עססי' קנ"ח משמע שם מדסתים דפשיטא להרב"י דאפי' נטל שניים צריך ניגוב:

וכ' הל"ח כו' כדרך המקנחים כו' וז"ל דוקא שפשף בראש או בכותל הוא דקתני כו' אבל קינח במפה לא קתני דטמאה וטעמא רבא איכא כיון שהשפשוף הזה במקום מים שנים כי שפשף כדרך כל הארץ במטפחת וכיוצ' בה מטהרת היד לגמרי כדין מטהר במים שנים אבל שינה ושפשף בראש וכותל אע"פ שידו מטהרת כו' מ"מ אין כח בשפשוף הזה לטהר כמים שנים לטהר גם המים הואיל ולא קינח כדרך המקנחים כו' ולבר מן דין כו' דכל דין נט"י מדברי חז"ל והם אמרו כו' שיכולים לחלק בדיניהם כפי חכמתם ודעתם עכ"ל ועיין בט"ז שכ' סברא אחרת לחלק בין מטפחת לראש וכותל:

וצ"ע מנ"ל הא. והא דדייק מדנקט ראש וכותל ולא נקט מטפחת אין דיוק זה כדאי לחדש דין. גם י"ל דאורחא דמלתא נקט דמטפחת שקינח בה אין דרך שוב לנגוע בה ולפ"ד מ"א יש ליזהר לקנח א"ע במפה שכבר קינח בה חברו והוא טופח על מנת להטפיח אף שרובן נוטלין מרביעית מ"מ לא רבים יחכמו ליטול ע"פ הדין וא"כ אפי' רביעית טמא והמטפחת מטמא יד הנוגע:

(יז) (ס"ק י"ז) או שום ד"א כו' משמע דהלכה כרשב"ג דס"ל דכל דבר הבא מבריית המים דין מים יש להם לכל דבר כן הקשה הרב"י על הטור ובאמת קשה גם להרב"י אותה הקושיא:

ובי"ד כו' ממעט בשפופרת כו' ר"ל אם יש שני מקואות זה אצל זה וא' מקוה כשרה וא' מים שאובים או א' מקוה שלם ושניה מקוה חסר' או שניהם חסרים ובצירופין שיעור מקוה אם יש בכותל שביניהם נקב כשפופרת הנוד דהיינו כרוחב שני האצבעות הסמוכים לאגודל ויכול לחזור באותן האצבעות הנקב אילך ואילך הוכשרו שני המקואות ואם יש דבר מה באותו הנקב ועי"ז נתמעט הנקב משיעור שפופרת הנוד אין מצטרפים כ' ש"ע שם דאפילו יש בנקב דבר שהוא מבריית המים ממעט משיעור שפופרת הנוד וצ"ל דדין לטבול בו קל משפופרת הנוד ועי"ז הקש' התוי"ט דהסברא אדרבא להיפוך:

דלהרא"ש וטור דפסקו דלא כרשב"ג דוקא אם רסקן וכ"כ רמ"א בהג"ה לעיל סי' ק"ס לענין נט"י:

על היד דטמא ודוקא דליכא רביעית מים והוא פשוט:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.