דרישה/אורח חיים/קסב

דרישה ‏ אורח חיים קסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

גרסיגן בפ"ק דסוטה א"ר חייא בר אשי א"ר מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה וסי' לדבר וינטלם וינשאם אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה תניא נמי הכי כו' הנה שיטה זו נתפרש על ארבע דרכים לפי' הפוסקים והביאו הב"י א' לא' ולא נתפרשו מפי הב"י כל הצורך וגם בקצת נלע"ד מוכרח היפך מפירושו והנה שיטת הרא"ש והסמ"ג וגירסתם ורוב המפרשים מפורשים בדברי רבינו הטור וא"צ להאריך. הדרך השני הוא דרך הערוך שכתב שחששו שמא יצאו המים לזרוע שלא נטל אותו במים כו' דמשמע דס"ל שאין החששא שיצאו המים ממקום שיטמאו שם על הידים ויצאו על הזרוע ויחזרו על הידים אלא על הזרוע עצמו יבאו המים בתחילת הנטילה ויקבלו שום טומאה מהלכלוך ויחזרו משם על הידים ובאמת שכן משמעות הברייתא שתניא כוותיה דרב שאמר בה שלא יבואו המים שחוץ לפרק ויטמאו את הידים ולא קאמר שחיישינן שיצאו המים לשם ויחזרו ויבואו וק"ל אלא שק' לפי שיטת הערוך איך יתפרש משנה דפ"ב דמסכת ידים דתנן בה הידים מטמאין ומטהרין עד הפרק כו' וצ"ל שגרס גירסת רש"י וס"ל שכשיצאו שניהן חוץ לפרק אין כאן טומאה לכשיצא א' מהן חוץ לפרק אפילו שיצא ובא מתחלה על הזרוע ולא היה מעולם על פיסת היד קיבל טומאה על הזרוע וכשחזר ובא על היד מטמאתם וצ"ל לפי סברתם אפילו לגירסת רש"י הא דמסיק במשנה וקאמר נטל הראשונים חוץ לפרק כו' לאו דוקא ראשונים דה"ה אם יצאו השניים ולא יצאו הראשונים וחזרו שטמאו את הידים וחדא מנייהו נקט וזה דוחק ועיין מ"ש לקמן מה שנ"ל לדעת הערוך. אבל לדעת רש"י וגירסתו מ"ש במשנה נוטל את הראשונים חוץ לפרק הוא דוקא דגם הוא סבר שהחששא הוא מכח המים שיצאו ממקום חיוב הנטילה ויחזרו על הידים אע"פ שרש"י אינו מצריך להגביה אלא ראשי אצבעותיו ולא כל היד משום דס"ל דמקום הנטילה אינו אלא על האצבעות וכדעת הרא"ש וסייעתו וכמ"ש רבינו בס"ס קס"א וחייש שיצא המים מהאצבעות לפיסת היד ומשם יחזרו להאצבעות ולא יקבלו עוד טהרה ולא חייש שיקבלו מים הטומאה מפיסת היד בלא חזרה מהאצבעות דאף ששם הוא ג"כ טמאה לענין קידוש ידים ורגלים מ"מ לענין חולין ותרומה לא גזרו שם טומאה ומש"ה לא חששו לטומאת אותו מקום מצד עצמו וק"ל. ומ"ש בגירסת רש"י שהביא הב"י נטל הראשונים והשניים עד הפרק צ"ל דט"ס הוא וצ"ל חוץ לפרק וכן הביא ה"ר שמשון ל' רש"י בפ"ב דמסכת ידים וכמ"ש ב"י מיד אחר זה וכן מצאתי בספר מוגה בלשון רש"י בגמרא בפ"ק דסוטה דף ד' ע"ב אבל ב"י שכתב אדברי רש"י משמע דטעמא כו' נראה דלא הגיה כלום דא"כ לא מסתמא משמע דהא בהדיא כ"כ וק"ל. אבל הרשב"א מפרש שיטת רב שג"כ ס"ל לרב דא"צ נטילה לחולין אלא להאצבעות ולהכי הצריך להגביה ידיו משום חששת אותה טומאה שעל פיסת היד עצמו שיקבלו המים שבאו מתחלה שמה שם טומאה וירדו על האצבעות אם לא יגביהם עד שעת הניגוב ומש"ה פסק דהנוטל גם פיסת היד א"צ להגביה ידיו כלל דלמאי ניחוש דהא משם והלאה אף אם באו שמה מים מתחלה על הזרוע אין מקבלין טומאה. ולשמא יצאו המים מפיסת היד על הזרוע להכי לא חיישינן וצ"ל לשיטת פי' הרשב"א הא דתנן נטל לחוץ ליד וחזרו טמאה בין לגירסת רש"י בין לגירסת רוב הפוסקים דר"ל דאם אירע כך שיצאו וחזרו וטמאו את היד אבל לא החמירו לחשוש זה בסתם נט"י. הרי לך ג' שינוים פי' לשיטת רוב הפוסקים ושיטת בעל הערוך ושיטת הרשב"א. ועוד בה רביעית והוא שיטת תלמידי ר"י שכתבו אדברי הרי"ף שהביא להא דרב הנ"ל ולתני כוותיה כו' שבא להשמיענו שבשעת הנטילה צריך ליזהר שלא יגביה ידיו למעלה עד שינגבם כו' ודבריהן לפי הנראה תמוהים המה ונדחקו בהם מהרי"ן חביב ז"ל וב"י מאד. ואמת שגם פי' ב"י קשה על הלשון וכמעט שא"א לאומרו שבודאי לא באו ת' ר"י לסתום אלא לפרש ואיך סתמו דבריהן לכתוב היפך הנראה מדבריהם ואין כן דרכן של ת' ר"י של' מבואר ביותר ובפרט מה שסיימו וכתבו ז"ל שאם יגביהן יקבלו המים ששופך באחרונה לטהר מים שעל הידים טומאה מהזרוע ויחזרו ויטמאו הידים כו' שבזה צריכין לדחוק מאוד ולומר לשיטת פי' מהרי"ן ה"פ שאם יגביהם אזי המים הראשונים שיצאו כבר מהידים ובאו על הזרוע יחזרו על הידים על המים שניים ששפך באחרונה על הידים כדי לטהרם ולא יועילו לו אותן מים שניים לטהרם שהרי יחזרו ויקבלו טומאה ממים ראשונים שחזרו מהזרוע על השניים שעל הידים. וזהו דוחק מאוד שה"ל לפרש ולא לסתום ביציאת המים על הזרוע וחזרן. לכן היה נלע"ד שכוונת ת' ר"י שמ"ש שלא יגביה ידיו שאינו קאי על פיסת היד וראשי האצבעות אלא ר"ל הזרוע נקרא יד וכמורגל בפומא דאינשי לקרות גם הזרוע יד והא דקאמר שלא יגביה הזרוע היפך מלשון רב שקאמר שיגביה ידיו ור"ל פיסת היד (ובפרט להפוסקים שסגי בנטילת האצבעות לחודיה אינו צריך שיגביה אלא האצבעות וע"ז הזהירו ת' ר"י שלא יגביה שאר פיסת היד) או האצבעות ונתן סימן לדבר וינטלם וינשאם נ"ל ה"ט משום דס"ל לת' ר"י דמ"ש רב צריך להגביה ידיו אינו ר"ל שינשאם למעלה אלא כדרך שכל אדם עושה בשעת נטילה שדרך העולם הוא כשנוטלים הידים מהכלי שעומד לפניו ומשפשפים בידים זה בזה אזי הכלי תולה נגדם ופושטים ידיהם לצד הכלי ושופכין מים על ידיהם או פושטין ידיהם לפתוח הברזא שבכלי שנוטלין ממנו אזי ממילא הידים קצת מגביהן למעלה וכמ"ש מהרי"ן חביב לשיטת ר"י שכל אדם כשנוטלים רגיל המים לירד למטה גם על הזרוע והיינו מטעם שהידים הן קצת משופעים למעלה וכ"כ רמ"א בש"ע ע"ש ולא בא רב להזהיר שיגביהם עוד אלא בא לומר שבדרך שהידים הן בשעת נטילה כן יהיו עד אחר הניגוב שלא יורידם והיינו שיגביה ידו ר"ל הזרוע בשעת הניגוב שאז ממילא ירדו למטה והשתא א"ש שכתבו תר"י ובא להשמיענו שלא יגביה לא שבא להזהיר על הגבהת פיסת היד שזהו נעשה מעצמו אלא ר"ל שלא יגביה הזרוע אחר הנטילה שאז ירדו המים שכבר באו בשעת הנטילה ממילא על הזרוע למטה על המים השניים ויטמאו הידים וכמ"ש לעיל ומ"ש צריך שיגביה ידיו למעלה ר"ל יהיו בהגבהתן כמו שהיו בשעת הנטילה עד אחר הניגוב ומה שהכריחו לתלמידי רבינו יונה לפרש היא הקושיא הגדולה שהקשו הכל למה הזהיר והצריך רק שיגביה ידיו והלא עדיף טפי היה שישפיל הידים מתחלה ועד סוף ולפי מ"ש נתיישב זה משום שדרך הנטילה הוא שהידים מוגבהים קצת ממילא עד שעל הרוב יצאו המים ובאין קצת על הזרוע או על פיסת היד לשיטת הרא"ש וסייעתו וקאמר שמאחר שכבר יצא אזי לפחות יזהר שיעמוד על עמדו וזהו קצת פשיטות פי' מהרי"ן לטעמו של רב אלא שהוא מפרש שכוונת תר"י ברפואה אחרת להורידן ממש היפך דעת רב ובאמת אין פי' עולה יפה מכח הקושיות שהקשה עליו הב"י וגם ממה שהקשיתי כנ"ל. ולפי מ"ש לשיטת תר"י נראה שיתיישב הקושיא הנ"ל למה יגביה ולא ישפילן לדעת הכל שכל הפוסקים והמפרשים אין גם אחד שיכתוב בפירוש למאן סברא הנ"ל שכתבתי לשיטת רב לפי פי' ר"י ודו"ק. ואם נפשך ירחק זה מ"מ נראה לי ליישב דעת רוב כל הפוסקים דמש"ה עדיף טפי להגביהן ולא להשפילן מתחלה ועד סוף משום שבשעה ששופך מים על הידים א"א שלא יבאו המים מכח השפיכה גם למעלה ממקום הנטילה למר כדאית ליה שהרי א"א לצמצם ולשפוך בכיון עד הפרק ולא למעלה ממנו קצת וכיון שבאו גם למעלה מהפרק אף שאין שם טומאה אפ"ה חששו מפני הלכלוך שירד דרך שם על הידים דכיון שאין שופך מים בכוונה איכא למיחש שמא השניים לא יגיעו שמה לנקותם ואף שהרא"ש ור"ש וסמ"ג ורבינו כולם פה אחד ענו ואמרו שהחשש היא שמא יצאו המים ממקום הנטילה חוץ למקומן ויחזרו ולזה היה עדיף ההשפלה מהגבהה. י"ל שלפי שדרך הנטילה שיצאו המים ממקום הנטילה חוצה ויש לחשש גם לזה מש"ה נקטו החששא הגדולה חשש טומאה שהיא עדיפא מחשש לכלוך ודו"ק. ולעד"נ שזו היתה כוונת בעל הערוך שכתב שמא יצאו המים לזרועו שלא נטל אותו במים שהוא חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים וכתב ב"י עליו ואין כן דעת המפרשים ויתר התימה בעיני על בעל הערוך שהוא נגד הגמרא דפרק כל הבשר דת"ר קידוש ידים ורגלים עד הפרק כו' דאליבא כל הלשונות המחמירין והמפרשין אין גם אחד בהן שיאמר שיש צד טומאה מהיד ולמעלה על הזרוע ולפמ"ש ניחא דל"ד טומאה קאמר אלא שטומאת לכלוך קאמר. ועוד שכתב הכלבו סוף דף י"ו בשם הראב"ד והביאו הב"י בס"ס זה שכתב בהדיא שהאי כוונת הנזכר בגמרא בידים אפילו במקום הנטילה לאו טומאה ממש קאמר אלא טומאת לכלוך אלא שלא הצריכו נטילה אלא ביד משום דמשם והלאה אף שהוא ג"כ מלא ליכלוך מ"מ אינו נוגע שם בשעת האכילה משא"כ בידו ומש"ה לא חששו אלא להמים שיצאו שמה או שבאו שמה מתחלה ונתלכלכו שהמה יחזרו על הידים ומש"ה הצריכו שיגביהו הידים. וכתב עוד שם הכלבו שיש לחשוש למים השניים שיצאו שמה על הזרוע ולפיכך צריך להגביה בשניים משום דלחששא זו יש לחשוש יותר למים השניים מלהראשונים וכמ"ש פי' שם בס"ד והכי וודאי הוא כוונת בעל הערוך במ"ש שלא נטלו אותו במים שהוא חוץ לפרק ר"ל דהוא מלוכלך. והב"י בעצמו כתב בסימן זה בד"ה והרמב"ם אלא הטעם מפני שנטמאו המים מחמת לכלוך הזרוע וכו' אלא שהב"י פירשו טומאה ממש. ולעד"נ יותר שדעתו כהראב"ד שר"ל טומאת לכלוך ולאו טומאה ממש. גם מ"ש אדעת האגור שהביא כאן ז"ל כתב האגור בשם א"ז מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה אבל אנו שנוטלין ג"כ אין לחשוש ע"כ וכתב ב"י עליו ואיני רואה טעם בזה עכ"ל. ובאמת שצריך ליתן לב לדעת בעל האגור בשם א"ז דלאו קטלא קנים נינהו בפרט שגם הרמ"ה הביאו בהגהותיו וכתב שכן נהגו להקל. ונלע"ד דה"ט מפני שס"ל להנך רבואתא שהחשש מפני ליכלוך של הזרוע או מפני שיצאו המים הראשונים ולא השניים אבל אם יצאו גם השניים למקום שיצאו הראשונים אף שירדו טהורים הידים וכגירסת רש"י וסיעתו אלא שחששו להחמיר שמא יצאו הראשונים ולא השניים ויחזרו. וס"ל להאגור ולהא"ז בד"א בשעה שאין שופכין על הידים כ"א שני פעמים אבל כששופכין ג' פעמים על הידים טהורין ולא החמירו לומר שמא יצא הראשון ולא יצא שום אחד מהאחרונים זה ודאי לא אמרינן דהא אם יצא א' מהאחרונים נטהרו הראשונים לגירסת רש"י וק"ל. וזה נלע"ד ברור בדעת האגור. ומ"מ ב"י בשם מהר"י אבוהב שתירץ קושיא זו שמש"ה צריך שיגביהן משום דאין מקום הנטילה כ"א על האצבעות וחששו שמא באו המים גם על פיסת היד כו' ומסיק וכתב שלדעת הרי"ף שצריך ליטול עד חיבור היד לזרוע אכתי ק' ע"כ. לפי מה שהבין ב"י בדעת הערוך שיש מקום טומאה גם בזרוע א"כ להרי"ף יש ליישב בדרך הזה שמש"ה צריך להגביהן שיש לחשוש שיבאו מים על הזרוע וירדו על הידים וטפי הוה ליה למיכתב שתירוץ זה לא יתיישב לדעת רוב הפוסקים שכתבו שהחשש הוא שמא יצאו המים ממקום חיוב הנטילה חוץ למקומן ויחזרו ואז אין מקבלין טהרה וגם זה לא נתיישב לדעת מהר"י אבוהב דלמה יגביהן הלא עדיף הוה שישפלם גם תימה קצת היא בעיני שמתחיל וכתב ז"ל ויש לשאול לדעת המפרשים שהחשש אינו אלא מפני המים שנטמאו ביד ויצאו חוצה לה שיחזרו ליד כו' וסיים וכתב ע"ז ז"ל ותירץ מהר"י אבוהב כו' ואין תירוצו עולה לדעת הני מפרשים וכמ"ש ודוחק לומר שה"ק שמתחלה כתב ב"י שיש לשאול לדעת המפרשים (ושמהר"י אבוהב תירץ כו' לשיטתו ולא קאי אהני מפרשים וגם לדעת הרי"ף מסיק וכתב ז"ל ולעד"נ דאפשר לומר כו' ובעיקר ישובו של ב"י נראה דר"ל והואיל והוצרך לומר בסיפא במים אחרונים צריך להשפילם דאז א"ש ל' צריך ודוקא קאמר נקט נמי ברישא ל' צריך אע"פ שהוא ל"ד. והוא דוחק לכך יותר נראה מ"ש ודו"ק. עוד כתב הב"י בשם הכלבו (ע"ש סוף דף י"ו) שכתב בשם הראב"ד ז"ל שאלו הראשונים מטהרים המים כו' ויש שם חסרון הניכר וה"ג מים הראשונים מטהרים את הידים ומים שניים מטהרים המים שעל הידים כו' ואח"כ גרסינן ויחזרו המים הראשונים שהן טמאין ויטמאו את הידים כו' וראייה לגירסא זו שהרי כתב בסמוך ומ"ש הראשונים מטהרים את הידים כו' עד ובאין השניים ומדיחין אותם המים כו' וכן איתא בכלבו בהדיא ואח"כ גרסינן כי המים השניים מדיחים את הטשטוש כו' א"נ חסר וכן צ"ל כי המים ראשונים מדיחין את הטומאה ומים שניים מדיחין את הטשטוש. ומ"ש הילכך חששו שמא יצאו מים שניים חוץ לפרק והם מטושטשות מאותו מקום שהם ראשונים. ר"ל הזרוע הואיל ולא הודח תחלה נמצא כשיצאו אליו מים השניים אז נתלכלכו מאותו מקום ונעשין כדין מים ראשונים מאותו לכלוך. ולכך נקט מים שניים דאילו יצאו גם הראשונים אזי ליכא למיחש למידי שהרי יטהר הזרוע כמו שנטהר היד מב"פ מים שבאו עליו. אלא שאיכא למיחש שלא יבואו עליו הראשונים ויבואו עליו השניים לחוד וכ"ש אם יבואו עליו הראשונים לחוד שנתלכלכו ג"כ מהיד אלא שנקט שניים לרבותא דאף אם לא באו ראשונים אלא השניים לחוד אפ"ה יחזרו ויטמאו מחמת לכלוך הזרוע וזהו שסיים לכתוב לפיכך צריך להגביה ידיו בשניים ודו"ק:

ב

ואח"כ ישפשפם ז"ל ב"י וממ"ש רבינו ואחר כך ישפשפם משמע דהנוטל ידיו צריך לשפשפם וכ"כ הרמב"ם בפי"א דמקואות וכ"כ הכלבו בשם הראב"ד וכ"כ הסמ"ג בשם התוספתא ור"ש כתב תוספתא זו בפ"ב דמסכת ידים וז"ל הנוטל ידיו צריך לשפשף שפשפה בחבירתה טמאה בראשו או בכותל טהורה כו' ופי' צריך לשפשף כלומר לקנח מים שעל ידיו במפה או בשאר דברים שהידים צריכים ניגוב וכו' ושיפשוף ר"ל קינוח הוא כי הא דר"פ וכו' עכ"ל. ולפי זה אין מכאן ראייה דצריך לשפשף שתי ידיו זו בזו בשעת נטילה. אבל אין משמעות פי' זה בהרמב"ם. גם הרא"ש כתב בפרק כל הבשר ז"ל והנוטל צריך שישפוך אחר על ידיו ואם אין אחר יאחז בראשי אצבעותיו הכלי וישפוך על ב' ידיו או ישפוך על זו רביעית וע"ז רביעית ואחר כך ישפשפם זו בזו עכ"ל. נראה מדבריו שהוא מפרש מאי דתניא בתוספתא צריך לשפשף היינו לומר שצריך לשפשף ב' ידיו זו בזו עכ"ל ב"י ונ"ל דמהרא"ש שכתב ואח"כ ישפשפם זו בזו נראה בהדיא דלא פי' כהר"ש שפירשו נגיבה רק חיבוק ידים זו בזו. אבל לשון רבינו שכתב אח"כ ישפשפם ולא כתב זו בזו אין ראייה שאינו מפרש כפי' הר"ש שאפשר שר"ל ישפשפם ינגבם במפה וכתב עוד ב"י שר' ירוחם כתב בשם הרא"ש והכלבו בשם הראב"ד שמשמע ששפשוף זה רשות מיהו אפשר לדחות וליישב וכו' ע"ש ובד"מ העתיק לשון הב"י בקיצור דצריך שפשוף ובש"ע כתב הב"י הפסק בקיצור כלשון הטור ולא כתב לומר דצריך שפשוף וכלשונו וככתבו העתיקו הרמ"י בש"ע שלו. ואני תמה שפשוף זה למה הוא בא אי לטהר את הידים הא כבר טהורים הם ממים שניים ושלישים ששפך עליהם. ועוד איך יטהרו משפשוף זה אי כבר לא נטהרו בג' השפיכות מה יוסיף ומה יתן השפשוף הזה לטהר יותר מג' שפיכות. ואי בא כדי לנקות הידים מלכלוך והזוהמא הא כבר הוסר משם ע"י מים הראשונים דאל"כ גם מים השניים גם השלישים לא גמרו טהרת הידים מחמת חציצה וזוהמא. גם מלשון רבינו אינו נראה שכוונתו שצריך שפשוף שמ"ש ואחר כך ישפשפם נראה דקאי אמ"ש לעיל נטל ידו אחת ושפשפה טמאה ונ"ל דמשום שלא קבלה טהרה משום הכי כתב אלא יעשה א' מג' מיני נטילות ואז יכול לשפשף. ואין לדקדק מדכתב לפיכך הנוטל ידיו צריך שישפוך לו אחר עליהם. מדמצריך לו אחר שישפוך עליהן ודאי הוא משום צורך שפשופו ומזה נשמע שצריך לשפשף דז"א דאי משום השיפשוף קשה למה צריך לשפוך לו אחר ישפוך הוא עצמו בידו האחת על ידו השניה ויטהרה ואחר כך ישיב וישפוך בידו הטהורה על השניה ויטהרה ג"כ ואח"כ ישפשפם ואין לומר שבא לומר תיקון זה שישפוך לו אחר אם לא ירצה ב' שפיכות. ז"א שאפילו באחר ששופך על ידיו צריך לשפוך ב' פעמים על ידיו. גם קשה אי דעת רבינו והרא"ש היה לאשמועינן בזה דצריך שפשוף קשה דאיך סמכו דין צורך שפשוף לדין אחר והוא אם נטל ידו האחת ושפשפה בחבירתה הוה ליה לכתוב דין זה בפני עצמו כי כלל גדול ודין גדול הוא בנטילת ידים ולא לעשות ממנו טפל לסומכו דרך אגב לדין אחר וכי קצרה ידם ולכתוב בכאן ואח"כ צריך לשפשפם. לכן נראה דעם שהוא אינו ניגוב ממש כמו שכתב ר' שמשון. מ"מ לצורך ניגוב הוא בא שאף שכבר נטל ידיו במים שניים ושלישים לטהר את הראשונים ושם טהרה עליהן מ"מ הם בולעים ממים טמאים הנשארים על ידיו. וזהו שאמר שישפשף ידיו זו בזו או בראשו או בכותל להעביר המים שהם על ידיו. והא ראייה שמטעם זה הצריכו בהדחת מים אחרונים של מליחת בשר ג' פעמים שהמים הג' באים להעביר מים השניים הבלועים ממים הראשונים האסורים משום דם. וראייה לדברי ג"כ ממ"ש בסוטה מבואר לעיל שצריך ניגוב וכל האוכל בלא ניגוב כאילו אוכל לחם טמא והיינו מטעם שכתבתי דכל זמן שלא העבירו אותן מים לגמרי יש קצת מהם עליהן אף שרש"י פי' שדבר מאוס נקרא טומאה מ"מ צ"ל שהוא משום שמץ טומאה דאל"כ למה בטבל את ידיו וכן בשופך רביעית עליהן בפעם אחת א"צ ניגוב. ואף שהב"י כתב בשופך רביעית על ידיו בפעם אחת שא"צ ניגוב ומ"מ מצריך רבינו כאן שפשוף. יש לחלק דכיון דלא טבל לידים לא עדיפי הנך רביעית ששפך בבת אחת יותר ממים שניים או שלישים שנתנו על ידים לענין זה שצריך לפחות להעביר המים שהן בעין על הידים מפני שבלועים קצת מטומאה שהיה מתחלה על הידים וכיון שהשפשוף צורך ניגוב הוא מש"ה לא כתבו הרא"ש ורבינו לדין בפני עצמו שאף אם לא שפשף לא עיכב אם נגבן היטב. ולכך לא חזר וכתבו ג"כ הרמב"ם בפ"י דברכות שתמה על זה ב"י ע"ש. ובזה שקטה תלונת תמיהתו. וממה שכתב רבינו בסימן קס"ה וז"ל ויראה לי להכריע דאחר ששפך על ידו פעם אחת וישפשף יברך אשר יצר וכו' משום דמשמע דעכ"פ צריך לשפשף תחלה מיד לאחר שפיכה ראשונה כדי להעביר הליכלוך וכ"כ שם בש"ע וגם בסוף סי' קנ"ח כ"כ ב"י בשם ר' ירוחם וכ"כ ש"ע ע"ש. וכן משמע מביאורי מורי על הסמ"ג עשין כ"ז. כתב ב"י בד"ה והרשב"א כתב בת"ה כו' עד ולפיכך אם בא כו' שם יש ט"ס וכצ"ל ולפיכך אם בא עכשיו ליטול החציה הנשארת מפסיק בניגוב כלומר שאם יצאו המים שעל כו' ודו"ק. עוד שם בד"ה ואפשר שזה כו' עד ובאמת שנכון לומר שלזה נתכוין רבינו בדבריו אלה אע"פ שאינו מפורש כל הצורך בלשונו ר"ל מ"ש וי"מ שניים פי' מים אחרונים ל' י"מ דכתב ר"ל דקאי אלמעלה ממנו שהא דתנן מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים ר"ל מים שלפני הסעודה ושלאחר הסעודה ולדבריו יהיה הירושלמי פי' למשנה וזהו דלא כפי' ר"ש דאף דר"ש מפרש הירושלמי שפירשו רבינו מ"מ ס"ל דאין הירושלמי קאי אמתניתין לפרשה אלא מלה מלה קתני הירושלמי והמשנה מפרש ר"ב כדפירש רבינו תחלה וזהו שכתב אע"ג דלא מפרש בדבריו כל הצורך ר"ל שיסבור רבינו שהירושלמי מפרש המשנה וק"ל. שם בד"ה ודע דהא דיד נטמאת בשפשוף כו' עד וכ"כ נמי על הא דתנן לשני ידיו משטיפה א' ר"מ מטמא כו' והלכתא כת"ק. אין להקשות הא כתב הב"י לעיל סימן ק"ס בשם התוס' והרא"ש ז"ל ומשמע שהם סוברים דהלכה כר' מאיר דלא ק"מ דשם קאי אפירוש ר' שמשון דלפי שיטתו פי' גם הרמב"ם וכ"ע מודים דהלכה כר' מאיר. וכאן קאי לשיטת פירוש הרמב"ם לאותו משנה דפ"ב דידים דמיירי בדין אחר ושם גם ר"ש מודה דהלכה כת"ק ע"ש בפי' הר"ש ורמב"ם לאותו משנה בנטל ידו א' בשטיפה א' ותמצא כדברי וק"ל: שם בד"ה וממ"ש רבינו ואח"כ ישפשפם כו' עד ומיהו אפשר דשיפשוף בעי לעולם. ר"ל אף שהוכחתי שהתוספתא דמצריך שפשוף איירי כשלא נטל כ"א הראשונים. מ"מ גם אם נטל השניים ג"כ צריך שיפשוף אבל גם לפי האי ואפשר התוספתא ע"כ לא איירי אלא בנטל מים ראשונים לחוד ואין להקשות. וכי בשופטני עסקינן שיטול מים ראשונים לחוד וינגבם הלא לא סגי בהכי דהא צריכין גם מים שניים אם לא שישפוך רביעית בפ"א ומזה לא איירי דא"כ אין כאן צד טומאה ואפי' נט"י משירי טהרה ע"כ בעינן שפיכה ב"פ על ידיו או רביעית וכדתנן בפ"ב דמסכת ידים נטל ידו א' בשטיפה א' ידו טהורה שתי ידיו בשטיפה א' ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית וכתבו התוספות ע"ז בפרק כל הבשר והביא ב"י לעיל סי' ק"ס בד"ה וצריך שיהא במים כו' ז"ל פי' ואפילו באין משירי טהרה דלא בעי רביעית בשנוטל בשתי שטיפות והשתא דליכא אלא שטיפה אחת צריך רביעית בשטיפה זו. אבל בנוטל ידו א' לא צריך רביעית כי אתי משיורי טהרה אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים עכ"ל הרי לפנינו דאפילו באתו משירי טהרה מ"מ בעי' שתי נטילות לידיו מ"מ לק"מ דהא כתב בתוספתא הנ"ל דאם נטל ידו א' די בשטיפה א' כי אתו משירי טהרה ובלבד שיהא בה כשיעור שתי שטיפות ומזה איירי נמי רבינו שמשון הכי שמפרש התוספתא דמוכח מינה דאיירי בלא נטל אלא נטילת מים ראשונים דמיירי בנטל ידו א' ומשירי טהרה וכן כתב ב"י בהדיא בסמוך בד"ה והא דתניא בתוספתא כו' עד דע"כ לא מטמא בתוספתא אלא כשנטל ידו א' בפחות מרביעית דאתו משירי טהרה כו' הרי שדקדק לומר שאיירי שנטל ידו א' ומשירי טהרה וזהו מטעם שכתבתי דאי איירי בשתי ידיו דהא היו צרכין ע"כ שתי נטילות אם כן לא היתה שם טומאת מים וק"ל. וזהו דלא כמ"ש מהו' מרדכי יפה בש"ע שלו. עוד שם בב"י בד"ה כתב הכלבו בשם הראב"ד כו' עד נראה דהיינו כו' לדברי האומרים כו' אבל לדברי המצריכים ליטול עד מקום חיבור הכף לזרוע ליכא למיחש להכי כו' ולעד"נ פשוט דז"א דהכלבו בשם הראב"ד לטעמייהו דכתב דטומאה הנזכר בידים היינו טומאת לכלוך ושגם בזרוע יש לכלוך וכמ"ש ב"י בעצמו לפני זה לעיל וק"ל. עוד שם בד"ה והא דתניא כו' עד דכל כמה דלא שפשף מטהרים בשפשוף כן הוא הל' ג"כ בפי' ר"ש וכ"כ בש"ע וצ"ל דה"פ דכל כמה דלא שפשף אין להם תיקון מטומאתן אלא לטהרן בשפשוף מ"מ לאחר ששפשף בהן חוזר ונטמא בנגיעתן ולכאורה היה נלענ"ד להגיה ושצ"ל דכל כמה דלא נגע בשיפשוף:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.