כף החיים/אורח חיים/קנד

כף החיים ‏ אורח חיים קנד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] וכן בתים וחצרות וכו'. ועזרות שלנו לא עדיפי מבתים וחצרות ושמא כיון שמתפללין תדיר בהם כל זמן שהם נדחקים נעשו קודש. מהרי"ט ח"ב חי"ד סי' ד' כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"א. א"ר או' א' ח"א כלל י"ז או' מ"ו מיהו המו"ק בסי' זה פשיטא ליה דהיא קדושה כקדושת בהכ"נ ותמה על מהרימ"ט יעו"ש. והביאו המחב"ר או' א' ועיין לעיל סי' קנ"א או' ב' וא"כ קמפנדריא בעזרות כה"ג אסור. וכ"כ א"א או' א' ועיין לעיל סי' קנ"א ס"ה:

ב

ב) גן ופרדס ואצטבא שסביב העזרה אעפ"י שפתוחים לעזרה אין בהם קדושה ויכול להשתמש בהם ואם היה פתוח לעזרה נגד ההיכל אעפ"י שהמקום הוא חול ראוי להחמיר שלא לנהוג בו קלות ראש. מהרי"ט שם. כנה"ג שם. מ"א שם. א"ר שם. ח"א שם:

ג

ג) חדר שהוא סמוך לבה"מ ולא הוקבע להיות סניף לבה"מ אלא לפעמים ברוב עם התפללו בו ועתה רוצים לעשות באותו חדר מקוה מעין לטבול בו אנשים ונשים עיין בתשו' מהר"ם שיק סס"ט שצדד להקל ולהתיר יעו"ש. והב"ד א"ח או' א' מיהו ממ"ש לעיל או' א' בשם מהרי"ט והמו"ק נראה דיש לאסור כיון שמתפללים בו כ"ז שנדחקים חלה עליו קדושת בהכ"נ ואח"כ ראיתי שכ"כ התו"ח או' א' וסיים דההיתר פשוט שימכרו זט"ה במא"ה חדר הנ"ל ויחללו הקדושה על מעות ואח"כ יקנו אותה בחזרה ואז מותרים לעשות אותו אפי' מרחץ כמבואר בסי' קג"ג ס"ט יעו"ש. וזהו דוקא בשל כפרים אבל בשל כרכים אין לו תקנה כמבואר שם בס"ז ובס"ט יעו"ש:

ד

ד) בהכ"נ גבוה ותחת בהכ"נ משתמשים שם לדירה וכיוצא ומעולם לא נתקדש לשם קדושת בהכ"נ כ"א מקרקע בהכ"נ ולמעלה, ושוב היו מתפללים שם וגזברי הק"ק היו מוחין שלא יתפללו ולא שמעו האם חל קדושה בתחתית הבהכ"נ הנז' ואסור להשתמש דרך חול עיין בשו"ת לב חיים ח"ג סי' ט"ל שהעלה דאין מקום לחוש שם לאיסור כי לא חלה קדושה ומותר להשתמש בז תשמיש חול יעו"ש. ועיין פתה"ד ח"ג דף ש"ז ע"ד מ"ש בנידון זה יעו"ש. א"ח שם:

ה

ה) מה שנוהגים להניח עצים לצורך הסקה בבה"מ בחורף בבנין ההמוך לבהכ"נ או לבה"מ הנקרא פאליש וגם ע"ד הנהוג בכל ק"ק לשמור התיבה של טחינת המצות בפאליש עיין בא"א מהגה"ק מבוטשאטש שלמד זכות בזה וכתב דהוא בכלל ב"ד מתנה יעו"ש. א"ח שם:

ו

ו) שם הגה. וי"א דלא מקרי ארון וכו'. הגה זו מקומה בסעי' ג' על מ"ש הפ"ע וארגז וכו' וכ"ה בלבוש. וכ"כ האחרונים. עו"ת או' א' מאמ"ר או' א':

ז

ז) שם בהגה אבל ארון הבנוי בחומה וכו'. וה"ה הבנוי בכותל של עץ דהוי כחדר בעלמא מ"א סק"ב א"ר או' ב' י"א בהגב"י סו"ב במק"ח או' ב' א"א או' ב' ח"א שם או' מ"ז:

ח

ח) שם בהגה שנעשה לשמירה וכו'. ואם עשו ארה"ק משן סלע שמחובר מעיקרו בלאו ה"ט דלשמירה עביד אין בו קדושה דכל כמחובר לא נאסר כמו דאין מעילה במחובר לקרקע או"ז בה' בהכ"נ סי' שפ"ו ועיין בס' מנחת פתים דף מ"ג ע"ב מ"ש בזה יעו"ש א"ח או' ב':

ט

ט) שם בהגה וכ"ש אם הספרים מתקלקלים וכו'. וא"כ לא היה ראוי מעיקרא לתשמיש קדושה ולא חלה עליו שם קדושה דהא לא מקרו תשמיש דידיה אלא מזיק דידיה הואיל והוא מקלקלו ב"י בשם המרדכי מ"א סק"ג:

י

י) שם בהגה דמותר ליטלן משם כתב המ"א סק"ד פי' ויהיה לו דין קדושת בהכ"נ עכ"ל ור"ל דבדאי לשין מותר דקאמר מור"ם ז"ל ל"ד דמה איסור יש אם נוטל הס"ת מזה ונותנה בארון אחר אלא בא להשמיענו על קדושת המקום ההוא דמותר ליטול הספרים משם ויהיה המקום ההוא פנוי כדין קדושת בהכ"נ להניח בו שאר תשמישי בהכ"נ ונראה שזהו ג"כ כוונת הלבוש שכתב ומותר ליטלן לשאר תשמישין ור"ל מותר ליטול הספרים משם ולהנית המקום לשאר תשמישין של בהכ"נ ועיין עו"ת או' ב' ומאמ"ר או' א' מה שנדחקו לפרש בדברי מור"ם ז"ל יעו"ש וכ"כ הא"א או' ד' דה"ה כל תשמיש דתשמיש דין קדושת בהכ"נ יש להם כבסעי' ו' בהגה יעו"ש ועיין לקמן או' קמ"ג:

יא

יא) והנה יש עושין ארון עץ תוך חלל החומה וי"ל תשמיש קדושה הוה וכן לפעמים שוטחים חתיכות בגד בתוך החומה שלא יתקלקלו הספרים ואם נקרע הבגד ואין ראוי עוד לשם מותר לעשות ממנו מפות לשלחנות של בה"מ שלומדים עליהם לפרוש לכבוד שבת די"ל דלב ב"ד מתנה עליהם ולט"ז או' ז' כל שאין ראוי עוד שרי א"א או' ג' וכ"כ התו"ח או' ב' ארק של עץ והוא בנוי בחלל החומה זהו עיקר ארה"ק שנקרא חשמישי קדושה אבל אם הוא עומד בלבדו בלתי בנוי בחומה הוה כמו אה"ק שבנוי בחומה שנעשה רק לשמירה וכתב מ"א סק"ב דה"ה הבנוי מכותל של עץ הוה כחדר בעלמא ודחה דברי המהר"ם שיק ססי' פ' יעו"ש ונ"ל דהכל תלוו אם עשו אותו לכבוד הס"ת ולא משום שמירה אז הו"ל תשמישי קדושה ועיין לקמן או' ס"ה: וכ"ז להנוהגים שאין עושים תיק לס"ת אלא רק עמודים וגוללין אותו במטפחת ואחר הקריאה מצניעין אותו באה"ק אבל להנוהגים לעשות תיק לס"ת מעל ומצופה במשי או בכסף וזהב ע"י מסמרים ולא יסירו הס"ת מהתיק הנ"ז אפי' בשעת הקריאה ואחר הקריאה מניחים אותו עם התיק בחלון שבכותל שבצד המתפללים הנקרא היכל אותו החלון לכ"ע לא הוי כ"א לשמירה בעלמא וקדושתו כקדושת בהכ"נ ומ"ש ביו"ד סי' רפ"ב סעי' י"ב דארון והמגדל שמניחין בו ס"ת אעפ"י שאין מניחין בו ס"ת אלא כשהוא בתיק צריכין גניזה היינו נמי לפי שפעמים מניחין בהם בלא תיק כדמשמע בב"י שם וכ"כ בהדיא הב"ח שם ודלא כמ"ש הגר"א שם שם או' כ"ח ועיין ב"י שם מ"ש על המגדל שהוא ספסל וכ"כ באה"ג שם ובזה נדחה החילוק שכתב הגר"א יעו"ש ודו"ק:

יב

יב) כתב הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תק"ל דבכל גלילות ישראל ממזרח שמש ועד מבואו נהגו להניח הס"ת מעומד ומנהג אבותינו תורה היא ואע"ג דר"ת ס"ל מושכב עדיף היינו דאזיל לשיטתיה דאמר במזוזה נמי מושכבת כס"ת ולוחות (כדאיתא בתו' מנחות דל"ג ע"א ד"ה הא) אבל הרמב"ם ורוב מפ' ז"ל חלוקים עליו וכי היכי דפליגי עליה במזוזה פליגי עליה בהנחת ס"ת וכו' ואע"ג דס"ת שבארון היה מושכב ל"ק משום דלאו לקריאה עומד משא"כ בספרים שלנו יעוש"ב והביאו הפתה"ד או ב' וכתב גם הוא כמה סמוכות לזה וכתב שכן הוא ג"כ דעת מרן ז"ל בסי' ל"ב בב"י ובש"ע שם כעי' מ"ה גבי פרשיות תפילין וביו"ד סי' רפ"ט סעי' ו' גבי מזוזה שפסק כרש"י והרמב"ם והטור שצ"ל מעומד ודלא כר"ת ותמה על דברי הרב אדני פז שכתב שצריך לעשות ארגז והס"ת מונח בתוכו שהוא דרך כבוד וכו' יעו"ש

יג

יג) [סעיף ב'] השוכרים בית וכו'. כתב ב"י בשם מהרי"ן חביב דאפי' שיהיה בית דירה למעלה על הבית שמתפללים אין למחות ובלבד שינהגו בנקיות בבתים שלמעלה מבית התפלה ע"כ והביאו הט"ז סק"א וכתב וע"כ אין להשכיר חדר להתפלל בו אם אין למעלה ממנו נקי עכ"ל וכ"כ א"ר או' ג' ועיין בדברינו לעיל סי' קנ"א או' ע"ד ואו' ע"ה שכתבנו שומר נפשו ירחק מזה שלא לדור למעלה מבית התפלה יעו"ש:

יד

יד) שם אין לו דק בהכ"נ ואף שאין להם קדושה לענין מכירה מ"מ אין יכולין לנהוג בהם מנהג בזיון כנה"ג בתשו' סי' כ"ו ברכ"י או' א' שע"ת או' א' ועיין לעיל סי' קנ"ג או' פ' ובתשו' ח"ס חא"ח סס"י ל' וסי' ל"ב:

טו

טו) ואם נעשה ברשות המלך אף שאין להם בו אלא חזקה יש בו קדושה מהר"ש הלוי סי' מ"ו י"א מ"ב בהגב"י או' א' וכעין זה כתב בתשו' ח"ס חי"ד סי' רכ"ה יעו"ש ולא כתב מהר"ש הלוי ז"ל לחלק בין נעשה ברשות ללא נעשה אלא דוקא מבהכ"נ שהמלכות מקפדת שלא יבנו בהכ"נ אלא ברשותם אבל בה"מ שאין הקפדה למלכות אם יבנו בלא רשות בה"מ אף שלא נעשה ברשות המלך דין בה"מ יש לו ואינן יכולין למכרו אם לא זט"ה במא"ה כנה"ג בתשו' הנ"ז י"א שם או' ב" ברכ"י או' ב' שע"ת שם:

טז

טז) [סעיף ג'] תשמישי קדושה וכו'. בטור כתב תשמישי מצוה כגון סוכה ולולב שופר וציצית אין בהם שום קדושה ויכולין להשתמש בהם ע"כ והביאו ב"י בסי' כ"א והוכיח שם בב"י לומר דהיינו לאחר שעבר מצותן דוקא אבל כל שלא עבר זמן מצותן אסור להשתמש בהם ודלא כהטור וכ"פ שם בש"ע סעי' א' גבי ציצית יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים כנז' בדברינו לשם על סי' כ"א, וכתב שם הד"ע או' א' בשם הכלבו הא דתשמישי מצוה נזרקין היינו דלא צריכי גניזה אבל לאנהוגי בהו מנהג בזיון לאו אורח ארעא עכ"ל וכ"כ הד"מ בזה הסי' או' א' בשם א"ז וכתב ולכן אסור לדרום על הושענות הנזרקות עכ"ל ועיין עוד בדברינו לסי' כ"א או' ה':

יז

טוב) שם כגון תיק של ספרים וכו'. וה"ה מקק ספרים ומקק מטפחותיהם שבת פ"ט, מ"א סק"ה א"ר אות ד' ודע דהא דנאסר התיק של ספרים וכו' וארגז שנותנין בו ס"ת וכו' היינו כגון דאזמניה וצר ביה חד זמנא כמ"ש ביו"ד ס' רפ"ב סי"ב או צר ביה חד זמנא ע"מ למיצר ביה לעולם ואפי' לא אזמניה כמ"ש בסה"ק קול יעקב על א"ח סי' מ"ב אות י"ג וא"ו י"ז יעו"ש:

יח

חי) שם כגון תיק של ספרים ומזוזות, בטור כתוב כגון תיק של ספרים תפילין ומזוזות וס"ת, וכ"ה במגלה כו' ע"ב ומה שלא נכתב בש"ע תיבות תפילין וס"ת אפשר שנשמט מן הדפוס, והפתה"ד אות ג' כתב דלא נחית מרן לפרט וכדדייק לשון כגון יעו"ש, וצ"ע על דבריו דהא גם הטור כתב לשון כגון ופרט:

יט

יט) שם כגון תיק של ספרים וכו'. אבל תיק קמיע של כסף אחר שנתקלקל הקמיע מותר להנות ממנו כמ"ש לעיל סי' קנ"ג אות קנ"ח יעו"ש ומותר להשתמש בו כמ"ש באו' שאח"ז:

כ

ך) שם. כגון תיק של ספרים. היינו נביאים וכתובים כמ"ש לעיל סי' קנ"ג סעי' ב' ונראה דה"ה לשאר ספרים והיינו אם עשוים בגלילה אבל ספרים המודפסים ומכורכים נראה דהוי התיק תשמיש דתשמיש:

כא

כא) שם. וארגז שנותנין בו ס"ת וכו'. ואותן תיבות המיוחדות לשום שם ספרים שלנו שהספרים מכוסים בנייר או בעור או בקרשים מיקרי התיבה תשמיש דתשמיש ואפי' לפעמים נותנים בהם קונטרסים קודם הכריכה משום דאזלינן בתר רוב תשמישיהו. ברכ"י בשיו"ב או' א' בשם ר' יהודה בן הרא"ש יעו"ש ועיין לקמן או' כ"ג:

כב

כב) שם. וכסא שנותנין עליו ס"ת. היינו משום דנותנין עליו לפעמים הס"ת בלא מטפחת דאז הוי תשמיש קדושה אבל אם לא נותנין עליו הס"ת כ"א עד שפורסין עליו מפה לא יש לו כ"א דין בהכ"נ משום דהוי תשמיש דתשמיש. ב"י. מ"א ומחה"ש סק"ו. א"א חו' ו' וא"כ זהו לפי המנהג שאין עושין תיק לס"ת ומונח בו תמיד כ"א כורכין אותו במטפחת ולפעמים נותנים הס"ת בעצמו בלא פתיסת מפה על הכסא ולכך הוה הכסא תשמיש קדושה אבל לנוהגין לעשות תיק לס"ת ולא יסור ממנו אפי' בשעת קריאה כמ"ש לעיל או' י"א אין לכסא שמניחין עליו ס"ת כ"א דין בהכ"נ כיון דהוי תשמיש דתשמיש. וגם לפי המנהג שאין עושין תיק לס"ת כתב ב"י דתיבות שלנו כיון שלעולם אין מניחים עליהם ס"ת בלא בגד פרוסה עליהם תשמיש דתשמיש הוו ושרי יעו"ש. ועיין לעיל או' י"א:

כג

כג) שם. ווילון שתולין לפני ההיכל וכו'. היינו למנהג התלמוד שהיו לפעמים כופלין אותו ומניחין ס"ת עליו כדאמר רבא. ונראה שקביעות היה לזה דאל"כ הו"ל תשמיש בעלמא ואין בו קדושת ארון, אבל האדנא דלא נהגינן הכי לא הוה תשמיש קדושה אלא תשמיש דתשמיש כ"כ ב"י וכ"כ רמ"א בס"ו ט"ז סק"ג. פרמ"ג במש"ז או' ג' וא"א או' ז' ח"א כלל י"ז אות מ"ח, ועיי' לקמן אות מ"ו:

כד

כד) שם. וצריך לגנזן. וגניזה היינו במקום המוצנע א"א או' ה':

כה

כה) שם הגה. ודוקא הדבר שמניחין בהם דבר קדושה וכו'. זה הכלל כל שנוגע ממש בקדושה בלי הפסק אעפ"י שאין כ"כ לכבוד רק קצת שמירה כמו ארגז וכו' (לאפוקי ארון בחומה) והנעשה לכבוד אעפ"י שאין נוגע כ"כ כמו טסי כסף ומכסה על הקרשים הואיל ומונח על הקדושה אעפ"י שיש הפסק. תשמיש קדושה הוה משא"כ פרוכת שלנו בסעי' ו' אע"ג דדבר יקר וכבוד הוא מ"מ הוה כמחיצה ואין מונח כלל על הקדושה, א"א או' ח' והב"ד האחרונים:

כו

כו) שם בהגה. כגון המכסה שעל הקרשים וכו'. שדרכן היה לעשות לספרים תיק של קרשים ועליהם היו מכסין במכסה לנוי ולכבוד והואיל שהיא עשויה לכבוד הקדושה לכן נחשבת לתשמישי קדושה אף שאינה נוגעת בקדושה עצמה, מ"ב אות ט"ז. ובענין תפוחים ורמונים שעושין לס"ת לנוי עיין ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ט"ז ובברכ"י שם וזכ"ל חא"ח או' ח' ואכמ"ל:

כז

כז) שם בהגה, דהוי תשמיש דתשמיש וכו'. הרב הלבוש ז"ל סיים וז"ל וכל כיוצא בזה מותר להשתמש בו ומשמע דאפי' תשמיש דחול שרי דלא קדיש כלל ואעפ"י שמבואר לקמן ס"ו דתשמיש קדושה אית ביה יש לחלק דשאני התם דמיירי בדבר שהוא בבהכ"נ דאעפ"י שאין בו קדושת ארון מ"מ קדוש קדושת בהכ"נ דלא גרע מספסלים אבל אין הקדושה שלו משום שהוא תשמיש לס"ת דכל תשמיש דתשמיש אין הקדושה נתפסת עליו. והילכך כאן שאינו בבהכ"נ אין בו שום קדושה כיון דהוי תשמיש דתשמיש, מאמ"ר אות ד':

כח

כח) שם דהוי תשמיש דתשמיש וכו'. כותרות עמודי ס"ת מעצמות יקרים אסור לעשותן עמודים למגלה, כן הסכימו שתי נרות המזרחיות רבני ירושלם בשו"ת פרי הארץ ח"ב סי' ג' וכן הסכים מורי הרב ז"ל ושאר רבני עיר קדשנו תוב"ב, ברכ"י אות ג' זכ"ל אות ת' ועיין א"א שבגליון הש"ע אות א':

כט

כט) שם בהגה אסור לכבס וכו'. ונ"ל דיש ליזהר שלא לכבסן ע"י גויה ומש"כ דטליתות וכן המנהג שלא לכבסן ע"י גויה ושלא לכבסן עם דברים אחרים של חול אלא לכבסן בפ"ע ע"י ישראלית. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' א"ר או' ו' סו"ב או' ב' ועיין לעיל סי' כ"א סעי' ג' ובדברינו לשם או' טו"ב בס"ד:

ל

ל) שם. במ"ר מפני הכבוד. וגם לא במי המשרה אלא בנתר ובורית מפני הכבוד. מרדכי פ"ב דמו"ק או' תתנ"ח, וא"כ ה"ה לכל דבר סרוח אז מאוס אין לכבס בו מפני הכבוד:

לא

לא) שם. במ"ר מפני הכבוד. וה"ה כל תשמישי מצוה ג"כ אסור לכבס במ"ר כדאיתא בסוף ר"ה לענין שופר וכ"כ התוס' כריתות ו' יעו"ש ס' מנחת פתים דמ"ג ע"ב. א"ת או' ד':

לב

לב) [סעיף ד'] מטפחות ס"ת וכו'. כתב המרדכי בפרק בני העיר בשם א"ז צריך ליזהר שלא יהיו מטפחות של ס"ת נביאים וכתובים ושאר ספרים שעטנז לפי שפעמים מחמם בהם ידיו שכורכים סביב ידיו בימי הקור, והביאו ב"י בסי' זה וכ"פ בש"ע יו"ד סי' ש"א סעי' ט' וכתב שם מור"ם בהגה דה"ה מטפחות שפורסין על השלחן שאוכלין עליו או שקורין עליו בבהכ"נ מפני שלפעמים מקנח בהם ידיו ומתחמם בהם יעו"ש, וכתב שם הט"ז ס"ק י"א דה"ה דאסור לעשות המעיל של ס"ת שקורין מענטלי' או המפה שכורכין סביב הס"ת עצמה מכלאים יעו"ש. ומ"ש הא"ר או' כ"ב להתיר במענטלי ומפה מכלאים וחלק על הט"ז עיין מש"ז או' י"ב שכתב שבמרדכי כאן מבואר דאסור יעו"ש וכ"כ עיקרי הט"ד סי' ח' או' כ"ז יעו"ש. אבל הפרוכת שלפני ארה"ק או המפות שפורסין בארון תחת הס"ת ואין יוצא עם הס"ת מותר להיות מכלאים. מור"ם שם בהגה סעי' י"א וט"ז שם. וכ"ב הלבוש בססי' זה. וכתב שם הא"ר ושע"א ש"י או' ך' שאם טעה ועשה מעיל של סעטנ"ז ה"ז הקדש טעות ויעשה ממנה פרוכת יעו"ש. ועיין מש"ז שם. שכתב דאפשר דא"צ לעשות ממנו כלום דהוי הקדש ונדר טעות יעו"ש ול"נ דטעם הא"ר ושע"א דכיון דנתנדב דבר זה למצוה ואפשר לעשות ממנו ג"כ דבר מצוה צריך לעשות:

לג

לג) שם. יכולין לעשות מהם וכו'. משמע דרשות הוא אם ירצו יכולין לעשות מהם וכו' אבל אין חייב בדבר ויכולין לגנזן בפ"ע, וכ"כ ב"י ביו"ד סי' רפ"ב. וכ"כ הב"ח שם. ט"ז שם סק"ז. ש"כ שם ס"ק י"ב:

לד

לד) שם. מטפחות ס"ת שבלו יכולין וכו'. אבל אין יכולין לתתם לעניים, הרב מהר"ש בן הרשב"ץ, ברכ"י בשיו"ב או' ג' שע"ת או' ג' וכן אסור לעשות מהם כיס לתפילין דהויא הורדה. שו"ת בית יהודה סכ"ז, וכ"כ השד"ח באסיפת דינים מ"ע בהכ"נ או' כ"ז בשם הרב מהר"ח מודעי יעו"ש. וכ"כ בשו"ת חיים לעולם סי' ה' והב"ד א"ח או' ה' ועיין לקמן או' ט"ל:

לה

לה) שם. תכריכין למת מצוה וכו'. משום שצרכיו מוטלין על הצבור. הרב המאירי בשיטתו למגלה דל"ה ע"א, דברי מנחם בהגה"ט או' ב':

לו

לו) שם. וזו היא גניזתן. כתב הרב ח"ס ח"ו סי' יו"ד דאסור לעשות מאה"ק ישן ארון למת מצוה יעו"ש. והב"ד השד"ח באסיפת דינים מ"ע אבילות או' קצ"ה אבל הפ"ת כתב עליו דחילוקו אינו מכרח כ"כ והביאו הפת"ע או' יו"ד. וזהו דוקא אם גונזין הארון עם המת כמבואר שם בתשו' ח"ס אבל בזה"ז דאין קוברין המת בארון כ"א דוקא מטלטלין אותו בתוכו עד בה"ק ואח"כ מחזירין הארון למקומו נראה לכ"ע הוא דאסור דהא לא התירו במטפחות למת מצוה אלא דוקא תשמיש של גניזה ולא תשמיש אחר שאינו של גניזה:

לז

לז) [סעיף ה'] ס"ת שבלה וכו' וה"ה שאר ספרים. ואסור לשורפן אעפ"י שבלו ונמחקו. שו"ת באר שבע סי' מ"ג. מ"א סק"ט. וכתב שם המ"א דה"ה בכל תשמישי קדושה דהוי בכלל לא תעשון כן לה' אלהיכם וכו' כמ"ש סס"י קנ"ב וכ"כ הרמב"ם במל"ת סי' ס"ה שהמאבד כתבי קודש עובר בלאו עכ"ד. א"ר או' ז' סו"ב או' ג' מיהו בתשו' זר"א ח"ב סי' קל"ג העלה דוקא ס"ת צריך קבורה בכלי חרס אבל דפים בלויים מספרי הדפיס א"צ כלי חרס ומ"מ גניזה בעו ואסור לשרפם וגם לא לקברם מפוזרים אלא יקברם בתוך שקים או תיבות ודלא כהרב באר שבע סי' מ"ג דהצריך כלי חרס יעו"ש ועי"ש ע"ד מה שהקשה על הב"ד חיו"ד סי' קמ"ה שהתיר לנהוג מנהג בזיון בספרים הנדפסים בכתב רש"י אם אין בהם שמות וסתר דבריו יעו"ש. והביאו הזכ"ל ח"ג חיו"ד או' ס' יפ"ל או' ב' ועיין עוד ג"כ בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ל"ז שכתב דכתבי קודש שמתרבים בכל שנה ושנה הקרועים והבלואים כשמנקים הבתים לימי הפסח ואין עליות בהכ"נ מספיקות לכולן ובפרט שיש לחוש ח"ו לסכנת שריפה וגם נתנו כתבי קודש לימים שעברו תוך חביות גדולות ונתנו אותם בבה"ק ונגבנו כולם או רובם עי"ג ובאו לידי בזיון גדול עד שמקנחין עצמן בהן פסק הרב רישד מפראג להתיר לשורפן מעט מעט בצנעא תוך כלי חרס אי אבנים ולהצניע האפר עד מות ח"ו איזי חכם ואז יגנזוהו בגימא אצל ת"ח ודוקא בס"ת חלילה לשורפם או לאבדם ביד כמבואר באו"ח סי' קנ"ד וביו"ד סי' רפ"ב והרב המחבר ז"ל שם חלק עליו והדאה דמה שאסור בס"ת אסור ג"כ בכתבי קודש הנדפסים והשיב ג"כ על דברי הרב חוות יאיר שהקל בנדפסים לפי שהמדפיס עכו"ם יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט חא"ח סי' ח' או' י"ב ועי"ש בעיקרי הד"ט שהביא עוד כמה רבוותא דס"ל דאף מה שמדפיסים לדוגמא בעלמא להגיהם מטעיותיהם הנקראים פרובאס חייב לנהוג בהם קדושה ואסור להשתמש בהם לדברי חול ולאבדם בידים יעו"ש, והביאו היפ"ל או' ג' ועוד עיין לקמן או' נ"ו ואו' נ"ט:

לח

לח) ובענין מכירת אותיות הדפוס להתיכן אפילו לעכו"ם לכאורה איכא תלתא למעליותא שאינו אותיות רק הפוכות, ובשעת תשמישן עוד אין הקדושה בעולם להקראות תשמישי קודש, וגם נשתנה מאוד בהיתוך אלא דמסתברא צד החומרא טפי דכיון דגוף המתכות נעשה להוליד הקודש לא נפיק מכלל שימוש הקדושה ממש אבל להתיכן לצורך ישראל מישן לחדש ודאי שרי, ס' מאורי אור בחלק באר שבע דף ל"ח ע"א א"ח און ז' ועיין בסה"ק קול יעקב על יו"ד סי' רע"ו אות צ"ז:

לט

טל) מפה של ס"ת מרוקמת כסף שבלתה ואינה ראויה לכלום שרי לשורפה כדי לעשות ממנה דבר אחר לס"ת, הרב פרי העץ ז"ל בתשו' כ"י, אבל הרב חק"ל ז"ל במ"ב חי"ד סי' יו"ד דנ"א ע"א חלק עליו והעלה לאסור דתש"ק אסור לשורפם, והרי עיקר המפה שמתלבש בה הס"ת כששורפה הולכת לאיבוד והריקים שבה אינו אלא נוי למפה, ובסו"ד תמה על הרב חו"י ז"ל סי' קס"ב שכתב דתש"ק שנתקלקל לגמרי וא"א להשתמש בי עוד אזלא קדושתייהו יעו"ש דהוא היפך פסק הרמב"ם ומ"ם יעו"ש פתה"ד או' ו':

מ

מ) שם מניחין אותו בכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים, מגלה כ"ו ע"ב וכתב הב"י ביו"ד סי' רפ"ב דמה שהצריכו לתתו בכלי חרס הוא כדי שלא ירקב כ"כ במהרה דכל מאי דאפשר לתקוני שיעמוד ימים רבים מתקנינן, וכ"כ ב"י בסימן זה בשם הר"ן וכ"כ הט"ז שם סק"ז בכלי חרס שיש לו קיום ימים רבים עכ"ל וכ"כ הט"ז בסי' זה סק"ד ומש"ז או' ד' ומשמע מכל זה דוקא כלי חרס מפני שיש לו קיום ולא כלי של דבר אחר, ועיק כנסת יחזקאל סי' ל"ז:

מא

מא) שם וגונזין אותו בקבר ת"ח, ואם יש קשש שמא ישרפום הגוים יניחם בכלי חרס במקום צנוע, הרשב"ש סי' ס"ב יעו"ש. ער"ה או' ב' ועיין מש"ז או' ה':

מב

מב) שם אפי' אינו שינה אלא הלכות, פי' משניות וברייתות ולא שמש ת"ח בגמרא ט"ז סק"ה, מ"א סק"י:

מג

מג) [סעיף ו'] אין עושין מתיבה כסא לס"ת, דקדושת תיבא חמירא טפי שמצניעין בתוכה ספרים ולפיכך אסור לפחות קדושתה ולעשותה כסא שמניחין עליו ס"ת לשעה. הר"ן פ' בני העיר מ"א ס"ק י"א. א"ר או' ח' וכתב שם המ"א דמשמע במרדכי דאפי' הבנוי בחומה כמ"ש בסעי' א' אסור לעשות ממני כסא, עכ"ל ור"ל לפי טעם הראשון שכתב מור"ם ז"ל בהגה סעי' א' דארון הבנוי בחומה שנעשה לשמירה לא מיקרי תשמישי קדושה, וע"ז כתב המ"א דאע"ג דלא מיקרי ת"ק מ"מ עכ"פ כיון דמצניעין בו ס"ת תמיד אין לעשות ממנו כסא שאין מניחין עליו ס"ת כ"א לשעה אבל לפי טעם השני שכתב מור"ם ז"ל שם אם הספרים מתקלקלים בו והסירו משם הס"ת ואין מניחין עוד בו ודאי גם המ"א יודה דמותר לעשות ממנו כסא כיון דת"ק לא מיקרי וגם ס"ת אין מניחין בי' ובזה נסתלק הצ"ע שכתב הא"ר שם והא"א או' י"א על דברי המ"א הנז' יעו"ש ועיין מחה"ש סקי"א ודו"ק:

מד

מד) שם כיס לס"ת אסור. וכ"ש שאסור לכרוך מפה של ס"ת בס' הפטרות כדאיתא בגמרא, ומפה שפורסין על השולחן אסור לפרוס על העמוד שלפני החזן מהרי"ל מ"א ס"ק י"ב א"ר או' י"א סו"ב או' ב' ' מהר"מ פדווה סי' פ"ב ואע"ג דעל המפה מונח תדיר יותר מעל הפרוכת מ' מ כיון שאינו מונח תמיד עליו אינו עדיף, א"ר שם, ועיין לקמן או' מ"ז:

מה

מה) שם כיס לס"ת אסור ופרוכת שלנו משמע דמותר א"ר אד' יו"ד מאמ"ר או' ו' וכתב והכי מוכח המשך לשון מור"ם וברור הוא עכ"ד. ועיין לעיל או' כ"ג:

מו

מו) שם הגה ופרוכת שאנחנו תולין בפני הארון אין לו קדושת ארון וכו'. דלעולם אין נותנין עליו הס"ת בלי מטפחת, מ"א ס"ק י"ג וכתב א"ר או' י"א דפרוכת שלנו אפי' לעשות מפה שעל העמוד מותר וכ"מ בתשו' ב"ח סי' י"ז ודלא כדמשמע מדברי מ"א יעו"ש:

מז

מז) כתב מהר"ם מפדווה ז"ל סי' פ"ב דמפרוכת ההיכל עושין כסוי לתיבה ואם לפעמים נוהגין להנית ס"ת על הפרוכת עושין מכסיי התיבה ומהמפות של ס"ת פרוכת עכ"ל והביאו כנה"ג בהגה"ט, ועיין לעיל או' מ"ד:

מח

מח) ומה שנהגו לפרוס הפרוכת לחופה לחתנים כתב המ"א ס"ק י"ג משום דלב ב"ד מתנה עליהם וכמ"ש סעי' ח' וכ"כ א"ר או' י"א. י"א באגב"י:

מט

מט) נהגו בעה"ק ירושת"ו שמהפרוכת שתולין לפני היכלי הקודש בבהכ"נ לוקחין גדולי העיר והרבנים בחג הסיכות ופורסין אותם בכותלי סכותיהן. וכן פורסין פרוכת ע"ג כסא של אליהו הנביא והסנדק יושב עליו. וחקר ע"ז הרב מוהראב"ם ז"ל הובא בס' בני בנימין סי' ל"ת אי אריך למיעבד הכי להשתמש הדיוט בתשמישי קודש. וכן על מה שנהגו שם לפרוס פרוכת הקודש על חופת החתנים ונשא ונתן בזה בדברי הפו' מענין לענין באותו ענין וזה הלכה העלה דאין בזה שום חשש פקפוק דכל המקדיש אדעתא דחבר עיר הוא מקדיש ולב ב"ד מתנה עליהם וכו' והסכים על ידו הרה"ג ראש"ל יש"א ברכה זלה"ה שם בסי' ט"ל כוותיה וכטעמיה יעו"ש. והב"ד השד"ח באסיפת דינים מ"ע בהכ"נ או' ט"ל. א"ח או' ו':

נ

נ) מטפחות שפורסין על ס"ת יכולין לפרסם בכותל סביב בהכ"נ וכן כלי כסף וכלי זהב שמשימים על הס"ת יכולין להניחם על העמודים סביב לבהכ"נ, בנימין זאב סי' קע"ד. כנה"ג בהגב"י, מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' יו"ד:

נא

נא) כתב הט"ז ביו"ד סי' רפ"ב ס"ק י"ג דאסור ליקח ספר ולהניחו תחת ספר אחר כדי להגביהו שיהא נוח לו לראות לעיין בתוכו אא"כ מונח הספר כבר אז מותר להניח השני על גביו יעו"ש. ומיהו דעת המ"א שם להתיר והביאו א"ר שם. י"א בהגב"י:

נב

בנ) ולא ישרטט שום קונטריס על הספר לפי שהספר יש בו קדושה שהרי כתוב בו כתבי קודש וקונטריס אין בו קדושה עד שיכתוב בו ואסור לכתוב בספר פלוני חייב לי כך וכך. ס"ח ס" תתצ"ח. מ"א שם. א"ר שם. י"א שם:

נג

גנ) לא יצניע אדם קולמוס או שום חפץ בספרים, וכן לא ישים אדם על הספר קולמוס או. סכין להצניע כשהולך שיהא מזומן לו דנמצא שלא לצורך הספר עשה ואסור, אבל כשמעתיק מותר להנית על השיטה קולמוס או סכין כדי שיהא מוכן למצוא התיבה אבל לא יניח ספר או קונטרסים על הספר כדי שלא יטעה בשיטות. ס"ח סי' תתצ"ט ותתק"ב ותתק"ג. א"ר שם:

נד

דנ) לא יהנה אדם מספר כגון אם הוא יושב בחמה ומשום לפניו ספר להגן מפני השמש ואם בשביל שאינו יכול ללמוד מפני שהשמש זורחת על הספר ועל האותיות והוא מגין בספר כנגד השמש כדי שיהא לו צל על הספר ועל הכתיבה מותר רק לא יכוין להנאתו ס"ח סי' תתק"ד. מ"א שם. א"ר שם. י"א שם:

נה

הנ) אל יצניע אדם קונטרסים שלא נכתבו בספר להצניע. וקונטרסים שכותבים בו תורה שבכתב אל יצניע בספר שכתוב בו תורא שבע"פ. וקונטרס שכתוב בו תורה שבע"פ אל יצניע בספר שכתוב בו תורה שבכתב. ס"ח סי' תתק"ז. מ"א שם. א"ר שם. י"א שם:

נו

ונ) פעם אחת הוציאו צדיק מקברו והכוהו בא לאחד לחלום ואמר לפי כשהייתי רואה הספרים נמחקים לא הייתי קושרם בטבלאות לכך היציאוני והכוני. ס"ח סי' תתקי"א:

נז

זנ) חייב אדם להזהר מאד בכבוד הספרים ואם חלל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. ס"ח סי' תתקט"ז:

נח

חנ) אמרינן בשבת דל"ב ע"א נשים וע"ה מתים בעון שקורין לאה"ק ארנא דצריך לומר ארון הקודש. ומיהו נמצא כמה פעמים בגמרא ובפו' ארון וצ"ל דכשעוסק בלימוד שאני שהכל דבר שבקדושה ורש"י כתב ארנא כך היו קורין למגדלים שלהם אבל ארון שם מיוחד גם לאה"ק. מ"א שם:

נט

נט) וכתב שם המ"א תפה אני על גדולי הדור שאין מוחין בהעושין בדפי הספרים כתבי הקידש כשקישרין אותן ובודאי זה איסור גמור שמורידין אותן מקדושתן וראוי לגונזן שלא יהיו מונחין בבזיון עכ"ל וכתב עליו המו"ק שאין דבריו אמורים רק בכתבי קודש גמורים אמנם הדפים המקולקלים שיוצאים בראשונה מתחת מכבש הדפוס לנסיון ולהגיהם ודאי נראה שזוהי תקנתם כדי שלא ילכו לאיבוד יעו"ש. מיהו הרב עיקרי הד"ט חא"ח סי' ח' או' י"ב הביא מכמה רבוותא דס"ל דאף מה שמדפיסים לדוגמא בעלמא להגיהם מטעיותיהם הנקראים פריבא"ם חייב לנהוג בו קדושה ואסור להשתמש בהם לדברי חול ולאבדם בידים, ועוד הביא שם כמה וכמה פו' כי צווחו ככרוכיא על הני אומני דמשתמשין מדפי כתבי הקודש הנדפסים שחותכים אותם ומדבקים ג"כ אותם בדבק בתחילת הספר וסופו שיש בהם קדושה אף הנדפסים ע"י עכו"ם יעו"ש. יפ"ל או' ג' ועיין לעיל או' ל"ז:

ס

ס) שם הגה. ופרוכת שאנו תולין וכו'. אין יכולין לשנות שלא להניח פרוכת מסיבה שהארון מבהיק. שו"ת זר"א סי' כ"ו. מחב"ר או' ג' שע"ת או' יו"ד:

סא

סא) שם בהגה שאינן קדושים כמו הם שאינן לא לנוי ולא למלבוש רק לסימן שלא יטעו ב"י בשם מהרא"י סי' רכ"ה מ"א ס"ק י"ד, ור"ל שידעו איזה ס"ת יוציאו מן הארון לצורך הקריאה שנגלל למקום שצריך לקרות חובת היום או יודעים בו שהוא מוגה, וא"נ היד שעושים לס"ת שבה מראין לקורא שלא יטעה בקריאתו מחה"ש ס"ק י"ד וכ"נ מדברי הא"א ס"ק י"ד שמפרש מ"ש לסי' שלא יטעו כפי' השני של מחה"ש דהיינו היד שעושין לס"ת שבה מראין לקורא וכו' ומיהו סיים שם המ"א דעכשיו נהגו לתלותן בס"ת לנוי עכ"ל ור"ל כיון שמניחין אותו לנוי הוה תשמיש קדושה וכמ"ש ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ט"ז יעו"ש וכ"כ א"א שם. וא"כ לפ"ז מותר נמי לעשותו מכלונסים. וכ"כ מ"ב או' ל"א:

סב

סב) [סעיף ז'] הבימה כגון בימה שהיו עושין וכו'. וה"ה הבימה שאנו עושין בבהכ"נ שקורין להם אלמימר"א שאין להם אלא קדושת בהכ"נ, לבוש וכ"כ הפרישה או' ט' א"ר או' י"ב ועיין לעיל סי' ק"ן סעי' ה' בהגה וביו"ד סי' רפ"ב סעי' י"ד:

סג

סג) שם. אין להם קדושת ארון וכו'. וכן הלוחין העשוין לספרים שלנו שאינן נגללין. א"ר שם. וכ"כ הט"ז ביו"ד שם סק"י:

סד

סד) [סעיף ח'] הארון וכו' מועיל בו תנאי וכו'. פי' בתחילת עשייתו מועיל בו תנאי להשתמש אפי' תשמיש של חול. וכתב הב"ח והיינו דוקא במקום מיוחד שבארון ומוקף מחיצות מסביב והכי משמע בירושלמי הביאו המרדכי ר"פ בני העיר ר' יונה עביד ליה מגדל ואתני עליה עיליא דספריא וארעיה דמאנין פי' התנה עליו שחלק העליון של מגדל ישימו בו ס"ת וחלק התחתון ישימו בו כלים של חול והיינו כשכל חלק היה מוקף מחיצות מסביב אבל ודאי דאסור להשתמש שאר תשמיש של חול עם הס"ת בחלק אחד ביחד כדפי' באורך בססי' קנ"ג עכ"ל וזהו לפי סברתו בססי' קנ"ג שכתב הרש"ל דנהגו להניח אצל ס"ת בארון יריעות פסולין וחומשים וספרים והוא ז"ל כתב דאין להקל יעו"ש. אבל דעת הפו' נראה דהתנאי מועיל בארון אפי' להניח אצל הס"ת דברים של חול מדלא אשתמיט חד מנייהו לאשמעינן דהתנאי מועיל דוקא אם יש בו מחיצה אחרת אלא אדרבא מסתמיות דבריהם משמע דבכ"ג מועיל התנאי, ומה שהתנה רבינו יונה על המגדל שחלק העליון לס"ת וחלק התחתון לתשמיש חול י"ל לפי שדרך המגדל להיות בו מחיצות ולפיכך התנה כן על צד היותר טוב אבל לא לעכב וכ"מ שם במרדכי ר"פ בני העיר שאחר שהביא דברי ר' יונה כתב וכי היכי דאתני ר' יונה צריך להתנות בזה"ז על כורסיא שהוא תשמיש לס"ת שאל"כ אסור להשען עליו להנאתו ואפי' ספרים אסור להניח עליו עכ"ל והא הכסא אין דרך לעשות בו מחיצות וקאמר דמהני ביה תנאה ועוד הא קאמר להניח עליו ספרים משמע דע"י התנאי מותר להניח במקום שמניחין ס"ת מניחין שאר הפרים אלא ודאי משמע דאפי' על מקום שמניחין ס"ת מהני התנאי להשתמש בו דברי חול וכ"מ מסתמיות דברי הפו' כנז' ובעיקר דברי רש"ל וב"ח עיין ט"ז סק"ז ומ"א ס"ק י"ד ובדברינו לעיל סי' קנ"ג או' ט' ודו"ק. ומיהו לכתחלה ודאי דנכון הוא לזהר שלא להניח בארון דברים של חול אצל הס"ת בעת שס"ת מונח בתוכו ואפי' ע"י תנאי משום כבוד הס"ת:

סה

סה) והך קדושת ארון הוא דוקא כשעושין אותו שיהיה קבוע לעולם בו ס"ת אבל אם עושין אותו לזמן כגון בהרבה מקומות בעו"ה שנחרבו הבהכ"נ ע"י הרקים ובחזרתן עשו ארון קטן לס"ת לאיזה זמן עד כי ירחיב ה' גבול ישראל לעשות ארה"ק כראוי נראה דלאחר שנעשה ארון השני לקביעות נתבטלה הקדושה של הראשון ודומה לבהב"נ ששכרוהו לזמן שאין בו קדושה בהכ"נ וע"כ מותר לשום בתוכו ספרים, וגם זה הוה בכלל לב ב"ד מתנה עליהם. ט"ז שם. ומיהו היותר נכון להתנות עליו מתחלה כיון שיודעין שאח"כ יבטלוהו:

סו

סו) וכתב שם הט"ז ולולא דמסתפינא אמינא מלתא חדתא דהא דאמרינן בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה היינו כל זמן שראוי לקדושה גדולה אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז וראיה ממטפחות ס"ת שבלה שעושין ממנה תכריכין למת וזו היא. גניזתה והא ודאי שבהיותה קיים אסור לעשות כן אלא על כרחך כיון שטעון גניזה שפיר הוה ליה הך גניזתה ה"נ הוה עדיף טפי לעשות בה תשמיש קדושה להחזיק בה ספרים ממה שתהיה פנויה לגמרי בלי קדושה כלל עכ"ל, אמנם הבכ"ש על מס' מגילה הביא כמה ראיות מהש"ם דלא כהט"ז אלא גניזה עדיף מלהשתמש קדושה קלה יעו"ש, ומ"ש הט"ז להביא ראיה ממטפחות ס"ת שבלו אין זו ראיה כמ"ש לעיל או' ל"ו דלא הותר בהם אלא דוקת תשמיש של גניזה ולא תשמיש אחר יעו"ש, וכ"כ הנה"ש או' א' על דברי הט"ז הנז' דאינה ראיה יעו"ש. וכ"כ היפ"ל או' ד' שמצא כתוב בגליון, הש"ע על דברי הט"ז הנז' דביו"ד סי' ר"ץ פסק מרן ז"ל הפך מזה יעו"ש, וכ"ב הברכ"י בשיו"ב או' ב' בשם רבי' יהודה בן הרא"ש רמי שהיה לו ס"ת מונחת בארון ועשה לו ארון אחר והושם בו דאסור להניח בראשון גמרות ופירושים משום שמורידו מקדושתו כדאמרינן גבי תיבותא דאירפט דאסור למימבד מיניה כורסיה והביאו הכר"ש ושע"ת או' י"א יעו"ש וכ"כ לעיל או' ל"ד ואו' ט"ל בשם כמה פו' דלא כהט"ז יעו"ש ודו"ק:

סז

סז) בהכ"נ שיש בה ארון בנוי בחומה כמין חדר וסמוך לו שני עמודים א' לצפון וא' לדרום יכול להשתמש בעמודים אלו כמו שירצה כמו ספסלי בהכ"נ שו"ת זר"א סי' ז"ך. מחב"ר או' ה' שע"ת או' ג':

סח

סח) שם מועיל בו תנאי וכו'. והתנאי מועיל לכל תשמיש קדושה להוציאן לחולין ממש אח"כ רק ספרים בקדושתייהו קיימה מש"ז או' ז' ועיין לקמן או' ע"ד:

סט

סט) שם בהנה ואי אפשר לזהר וכו'. משמע הא אפשר ליזהר אין אומרים מסתמא לב ב"ד מתנה עליהם וכ"כ א"א או' ט"ו ומשמע הא אם התנו מהני התנאי אפי' בדברים שאפשר ליזהר בהם וכ"כ התו"ח או' י"א:

ע

ע) שם בהגה ואע"ג דלא התנו וכו'. ודוקא במה שמבורר המנהג להקל אבל במא שאינו מנהגא אין לנו להקל דאפשר דלא התנו ע"ז א"ר או. י"ג ועיין בשו"ת אבני צדק חא"ח סי' י"ג ע"ד הסגולה שאשה המפלת תעשה מפה חדשה לס"ת והמפה הישינה תטול לעצמה ותכרוך בה את בטנה שכתב שם להתיר יעו"ש והביאו א"ת או' ט' והתו"ח או' י"ט יעו"ש:

עא

עא) שם בהגה ואע"ג דלא התנו וכו'. ומסיים שם בחה"ד נדחקתי כדי ליישב קצת מה שאין העולם נזהרין עכ"ל ומשמע שם דראוי לכל אדם כשמתנדב דבר או הגזברים כשקונין להתנות שיהיו רשאין להשתמש בהם מ"א ס"ק ט"ו א"ר שם ח"א כלל י"ז או ן':

עב

עב) [סעיף ט'] המתנדבים ס"ת וכו'. נהגו שבכל כלי הקדש שמתנדבים מנורות כסף ורמונים ולוחות כסף וזהב ופרוכת לכתוב שמם עליהם והטעם דאין נדבת היחידים מבטל נדבת הצבור דיכולין להתנדב הרבה כמותן אבל בדבר שהצבור נדחין מפני נדבת היחיד אין לו לכתוב שמו עליו הרב צמח צדק סי' ן' והאריך בזה ברכ"י או' ד' ועיין לקמן או' ק"ז:

עג

עג) שם אסור להגיחו בס"ת אחר ויש מתירין. הנה דעת האוסרים הוא דעת הרשב"א ז"ל שהביא בב"י שכתב כיון שעל דעת אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר אסור להניחו בס"ת אחר משום דבעי עלויא ודעת היש מתירים הוא ע"פ מ"ש מרן ז"ל בבד"ה ע"ש רבי' יונה דלא בעי עילויא יעו"ש ועיין במחב"ר סי' קנ"ג או' א' שכתב דמ"ש בש"ע סי' קנ"ד סעי' ט' נראה שהוא היפך מ"ש בסי' קכ"ג סעי' ד' דשם כתב דעת המתירים באחרונה דמשמע דדעתו לפסוק כהמתירים והכא סתם לאסור משמע דדעתו לפסוק כהרשב"א וכן הקשה המאמ"ר בסי' זה או' ח' וכתב ויש ליישב יעו"ש והמחב"ר שם תירץ דבסי' קנ"ג מיירי בדיעבד ולכך הניח דעת המתירים באחרונה לפסיק כמותן אבל בסי' קנ"ד דלא שייך דיעבד והוי כלכתחלה סתם כדעת האוסרין וכתב וכפי זה בדין דסי' קנ"ד ודאי נקטינן כהרשב"א דאין שם דיעבד והוי לכתחלה ואפשר דכ"ע מודו לאסור בזה שלא כדברי מרן בבד"ה וסיים והגם שכתבנו דבדין דסי' קנ"ד יש לאסור אם נהגו באיזה עיר בההיא דסי' קנ"ד להתיר אף בגלולותינו שקבלנו הוראת מרן ז"ל אין למחות בידם מטעם מור"ס בהגה דהוי כלב ב"ד מתנה עליהם יעו"ש והביאו הזכ"ל או' ב' ועיין לעיל סי' קנ"ג או' ח"י:

עד

עד) שם בהגה. משום דלב ב"ד מתנה וכו'. ואע"ג דבתחלה הניחו בביתם ואח"כ הקדישום ב"ד עוקרין מעיקרא כמו בקדושין מש"ז או' ט"ז תו"ח או' י"ב:

עה

עה) [סעיף יוד'] אין מוחין בידם וכו'. שאני אומר התנו עליו מתחלה לכך כיון שמשתמשין לכבוד תורה אבל בראשי חתנים דעלמא לא שאין אדם מתנה בעטרות שהן תשמישי קדושה שישתמש בהן הדיוט לכבוד עצמו ב"י בשם הר"ן מ"א ס"ק ט"ז וכתב שם המ"א משמע דאם התנו בהדיא בשעת עשיית העטרה שיניחו בראשי חתנים דעלמא שרי כמ"ש סעי' ח' ובירושלמי עכ"ל וכ"כ א"ר או' י"ד דאם התנו בפי' מהני תנאה כמו בסעי' ח' ודלא כהעו"ת וכ"כ המאמ"ר או' ט' ודחה דברי' העו"ת יעו"ש וכ"כ המש"ז שם:

עו

עו) שם בראשי חתנים דעלמא מוחין וכו'. ומשמע דאם התנו בפי' להניח בראשי חתנים דעלמא מותר להניח בראשם כמ"ש באו' הקודם ומ"ש בסי' תק"ס סעי' ד' דגזרו על עטרות חתנים שלא להניח כלל היינו דוקא אם עשויה לשם חתן לא כן העשויה לשם ס"ת שלא גזרו בזה וכ"כ היפ"ל או' ה' בשם הרמ"ה ז"ל ועיד י"ל כיון דאין נעשית לשם חתן וגם אין מניחה כ"א דוקא בעת שקורא בתורה כ"כ לא גזרו:

עז

עז) [סעיף יא'] נרות של שעוה וכו'. וה"ה וכ"ש מנורות שקורין ליכט"ר שהם בבית אלילים דאין להשתמש בה בבהכ"נ ואפי' בביתו ט"ז סק"ח והביאו י"א בהגב"י מיהו הא"ר או' ט"ו כתב על דברי הט"ז הנ"ז דהוא מסופק בזה דשאני נר שהוא דבר מצוה כדלעיל סי' קנ"א אבל מנורות לא גרעו מלובש מלבוש שיעבדם בשעת התפלה וסיים ובביתו פשיטא דאין איסור במנורות הנ"ל יעו"ש ומ"ש הט"ז דאין להשתמש בה אפי' בביתו אע"ג דלהדיוט פשיטא דמותר כמ"ש מור"ם ז"ל בהגה ובש"ע יו"ד סי' קל"ט סעי' ט' וסעי' י"ג נראה דהאי בביתו ר"ל שמדליק לביתו וללמוד בה ג"כ וע"כ החמיר הט"ז והא"ר מיקל ומ"ש המש"ז או' ח' דהאי בביתו היינו לנר שבת ויו"ט הוא תימה שהרי נר שבת ונר בהכ"נ הם שוים כמ"ש ביו"ד שם סעי' י"ג וא"כ מאי אפי' דקאמר הט"ז ומהו הקולה שהקיל הא"ר כיון שהם שוים וע"כ מה שכתבנו נראה העיקר ויש להקל כהא"ר דלהאיר לביתו וללמוד מותר כיון שאין עיקרה לדבר מצוה כ"א להאיר לביתו ואגב הוא לומד וספסלים מבית עכו"ם להעמיד בבהכ"נ שרי שצורך אדם הם להתפלל ולישב עליהם מש"ז שם:

עח

עח) שם וכבן שמשן וכו'. כלומר דאז מותרין להדיוט דנתבטל בכבוי אפ"ה אסורין לגבוה עו"ת או' י"ד ועיין ביו"ד סי' קל"ט סעי' ט' וסעי י"ב וט"ז שם סק"ח וש"כ סק"ז ובדברינו לעיל סי' י"ג או' ז' ודו"ק:

עט

עט) שם אסור להדליקם וכו'. וה"ה שאסור לעשות נרות של מצוה משעוה הנוטף מנירות בבית העכו"ם ב"ח ביו"ד סי' קל"ט בשם מהרש"ל א"ר או' ט"ז וכתב ודלא כמהרש"ה שהביא בהגמ"נ להתיר וגם דלא כס' בית הלל בסי' קל"ט שהתיר יעו"ש וכ"כ ח"א כלל י"ז או' נ"ב ועיין לעיל סי' קנ"ג או' קס"ז:

פ

פ) שם אסור להדליקם בבהכ"נ וה"ה לנר שבת וחנוכה כמ"ש ביו"ד סי' קל"ט סעי' י"ג וכן אפי' ללמוד בהם אסור תשב"ץ סי' תי"ז ש"כ שם סק"ח וה"ה לכל נר מצוה וה"ה לכל מילי דמצוה אין עושין מדבר שנעשה לע"ג מ"א ס"ק י"ז א"ר שם ועיין לקמן או' ץ'

פא

פא) מפה שמכניסין התוגראים ילדיהן כשמכניסין לאומתם ודתם אסר לעשותו מפה לס"ת אבל מותר ללפף בו הילדים למילה חו"י סי' קס"א א"ר או' ט"ו א"א או' י"ז:

פב

פב) בית שנעבד בו ע"א אפי' נעבד בקבע אין איסור להתפלל בו הרא"ם ח"א סי' ע"ט כנה"ג סי' קנ"א בהגה"ט מ"א בזה הסי' ס"ק י"ז א"ר או' ט"ו ומיהו לעשות מבית זה בהכ"נ קבוע נראה דמודה הרא"ם דאסור א"ר שם א"א שם ובית תפלות של עכו"ם שאין שם שום צלם ודמות כלל מותר לעשות ממנו בית תפלה לישראל או בה"מ וגם מצוה איכא לקדש ש"ש שו"ת שואל ומשיב מה"ק ח"ג סי' ע"ב א"ח או' י"ב:

פג

פג) שם אסור להדליקם בבהכ"נ. ואם לא הודלקו מעולם לא נאסרו בהזמנה בעלמא תשו' ח"ס סי' מ"ב וכ"כ בעיקרי הד"ט סי' ח' או' ל"ח בשם ס' פרשת הכסף דנרות של עיע"ז אין נאסרין בהזמנה לחוד ומתר להדליקם בבהכ"נ ולנר שבת ולנר חנוכה יעו"ש ואם הודלקו וכבו ורוצה להתיך השעוה שנשתנו המיקל לא הפסיד והמחמיר תע"ב ח"ס בתשו' הנ"ז א"ח או' י"ג

פד

פד) עכו"ם שהיה לו חתיכת שעוה ונתן חציו לע"ז על נרות מותר ליקח ממנו החצי השנית לנרות של מצוה שו"ת בית שלמה א"ח סי' ל' ועיין בשו"ת חסד לאברהם שכתב בעכו"ם שהביא שעוה מבית ע"ז והגיד במסל"ת שלא נעשה עמו דבר לע"ז שאין להחמיר בזה ועכו"ם נאמן במסל"ת יעו"ש. א"ת שם:

פה

פה) פרח שושן שהיה בבית עכו"ם אסור לעשות ממנו מנורה לבה"מ רק למכרו לצורך הדיוט ומן המעות יקנו מנורה. שו"ת אמרי אש חי"ד סי' נ"ד, א"ח או' י"ב:

פו

פו) שם הגה. מומר עו"ג שנתן וכו'. אבל מן העכו"ם מקבלים כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ד סעי' ב' בהגה ובש"ע שם סי' רנ"ט סעי' ד' וכ"כ הט"ז סק"ט א"ר או' י"ז. והטעם כתב בש"כ שם סי' רנ"ד סק"ד משום דהוי כמו קרבן שמקבלין קרבנות מן העכו"ם. ובהג"א פ"ק דב"ב כתבו טעם בדבר מפני שהצדקה מכפרת ע"כ אין מקבלין מהן אבל נדרים ונדבות אין באין לכפר עכ"ל, וכ"כ הט"ז שם סק"ד. ואף דקי"ל דעכו"ם שהתנדב דבר לבהכ"נ מקבלין ממנו מ"מ לסיועי לבנין בהכ"נ אין מקבלין כמו שאין מקבלין לבנין בהמ"ק כמ"ש הרמב"ם בה' שקלים. שד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ או' מ"ט בשם שבילי דוד חי"ד סי' רנ"ד יעו"ש:

פז

פז) שם. מומר עי"ג שנחן שעוה וכו'. וכ"כ ב"י ביו"ד סי' רנ"ט ומור"ם שם סס"י רנ"ד והטעם כתב שם בב"י משום דאמרינן מכם ולא כולכם להוציא את המומר יעו"ש. וכתב הש"כ שם בסי' רנ"ד סק"ה דבתשו' המבי"ט ח"ב סי' רי"ד נראה שמקבלין מן המומר שכתב שם אע"ג דאמרינן אדם כי יקריב מכם להוציא את המומר היינו בקרבן ודמי ליה אבל בהקדיש לעניים או הקדיש בית לבהכ"נ כנידון דידן מקבלין וכו' יעו"ש. והביא מ"א בזה הסי' ס"ק ח"י. ומשמע מדברי הש"ך הנז' דהמבי"ט חולק על דברי מר"ן ומור"ם ז"ל וכ"כ המחה"ש ס"ק י"ח וא"א או' ח"י ולפ"ז לענין דינא צריך לפסוק כדברי מר"ן דמור"ם ז"ל שאין מקבלין מן המומר שום דבר לצורך בהכ"נ. וב"כ ס"ח סי' תתקל"ח מומר לע"א אם רצה לבנות בהכ"נ או ס"ת להשכיר הסופר לכותבה אין שומעין לו ואין מקבלין ממנו יעו"ש. וכ"כ בסי' תרפ"ז אלא ששם כתב דאם רוב ישראל נתנו המעות ומיעוט המומר מותר לשתפו עמהם יעו"ש. ומ"ש המ"א שם בשם ס"ח סי' תרפ"ז דאם נתן מעות לכתוב ס"ת בשמו שרי כבר הקשה עליו הגהות הגרי"פ שבגליון הש"ע יעו"ש, וכתב שם בס"ח סי' תתקל"ח דאם עשה טובה מן הדין שלא ליהנות ממנו כמו איש אלהים שצוהו הקב"ה שלא ליהנות מירבעם יעו"ש, ועיין שד"ח כללים מע' מ' או' קפ"ח:

פח

פח) שם. מומר עו"ג שנתן וכו'. ואפי' מומר לחלל שבתות לבד אין מקבלין כדאיתא בחולין דף ה' וכ"כ הרמב"ם פ"ג ממעשה הקרבנות. מ"א שם. ח"א כלל י"ז או' נ"ב. ומשמע שם בגמ' ובהרמב"ם שם דדוקא מומר לע"ז ולחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלין אבל מומר לשאר עבירות מקבלין יעו"ש. ודלא כהמש"ז או' ט' ועיין ביו"ד סי' ב' סעי' ה' ובס' זבחי צדק על סעי' הנז' אימתי נקרא מומר לעבירות הנז' יעו"ש:

פט

טפ) [סעיף יב'] אם הוא מאוס אסור וכו'. משמע אפי' מותר באכילה כגון שיש ששים כנגד העכבר אפ"ה אין מדליקין בו מפני שהוא מאוס ואמרינן ביה הקריבהו נא לפחתך. עו"ת או' ט"ו. וכ"כ המ"א ס"ק י"ט בשם ת"ח כלל כ"ב והבחיי ורי"ו והרא"ש פ'. ג"ה אלא שבשם הרשב"א בת"ה בית ד' שער א' כתב דאם הוא בענין שאסור באכילה אסור בהדלקה וכ"פ הט"ז ביו"ד סי' ק"ד סק"ד ובזה הסי' סק"י אבל המאמ"ר או' י"א השיג על דברי הט"ז הנז' והעלה לדינא דכל שהוא מאוס אע"ג דאיכא ס' אסור לבהכ"נ וכתב דהכי משמע לשון הש"ע כאן שתלה הדבר במיאוס ולא באיסור יעו"ש. וכן הרב מנחת יעקב כלל כ"ב השיג על דברי הט"ז והסכים לדינא דאסור אע"ג דאיכא ס' יעו"ש. והביאו המאב"ר שם. וכ"פ א"ר או' ח"י, נה"ש או' ב' וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' ק"ד סק"ט. מש"ז שם או' ד' ער"ה שם או' ו' ופחות מס' אפי' אין מאוס אסור. מש"ז שם. ואם הוא מאוס לדידיה אפי' שאין מאיס לאחרים אסור לו להדליק כנה"ג שם בהגב"י סוף הסי' פר"ח שם. מש"ז שם, ואם אינו מאוס לו אף שמאוס לאחרים מותר להדליקו. א"ר או' י"ח. פר"ח שם. מש"ז שם. ער"ה שם אות ז' א"א בזה הסי' או' י"ט. ועיין מש"ז בזה הסי' או' יו"ד שכתב דאפשר לבהכ"נ כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפיחתך ודוקא בביתו נר שבת וחנוכה ויא"צ וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה יעו"ש. ומשמע דנר יאצ"ט שמדליקין בבהכ"נ אם הוא מאוס לאחרים לא ידליק

צ

צ) שם. אסור להדליקו בבהכ"נ. וה"ה לכל נרות מצוה. כנה"ג שם בשם רש"ל. וכ"כ הער"ה שם. או' ו' דה"ה לכל נר מצוה כגון נר של שבת ושל חנוכה ושל ת"ת. וכ"כ המש"ז שם וא"א כאן או' י"ט וכתב שם המש"ז דה"ה נר של יאצ"ט, ועיין לעיל או' ף':

צא

צא) שמן שהקצה לבהכ"נ והדליקו מקצתו ונשאר מקצתו דהשתא לא הוייא הזמנה לחוד לעולם הוא זמנו ואסור ליהנות ממנו אלא א"כ מכרוהו זט"ה במא"ה וקנו מדמיו ס"ת דמעלין בקודש ואם אין בו אלא הזמנה א"צ עילוי. הרשב"ץ ח"ב סי' קע"א י"א מ"ב בהגב"י או' ו' ברכ"י או' ו' שע"ת או' ח"י:

צב

צב) שם. אסור להדליקו וכו'. חמאה מטרפה שרי לגבוה כמו חלב שרי. א"א או' י"ט. אבל מדבר טמא אין להדליק דיש בו משום הקריבהו נא וכו' תו"ח או' י"ז:

צג

צג) ומותר להדליק בבהכ"נ נאפ"ט הגם שריחו רע קצת והגם שאינו ראוי לאכילה דלא מיקרי מאוס והכל תלוי אם הוא מאוס. מהר"ם שי"ק סי' פ"ג. תו"ח שם:

צד

צד) [סעיף יג'] נר של בהכ"נ וכו'. זהו דוקא במי שנדר נר לבהכ"נ אבל הנרות שעושין הגזברין דרך ליקח במו"ש כל אחד נר לביתו ומשתמש בהן תשמיש חול דהו"ל לב ב"ד מתנה עליהן אבל באותם שעומדים על המנורה אסור לקרות בהן דבר של חול. מ"א סק"ך א"ר או' י"ט. ח"א כלל י"ז או' נ"ב. ועיין באו' שאח"ז:

צה

צה) שם. נר של בהכ"נ וכו'. מסתמיות דברי מרן מוכח דאפי' דבר של חול יכול לקרות והרב מ"א תמה על מרן והאריך בזה והמו"ק האריך בזה לישב דברי מרן ומסיק דאפי' דבר חול יכול לקרות יעוש"ב דפירש דבריו דיכולין להשתמש מנגה נגדו בחוץ כי בתוך בהכ"נ בלא"ה אסור לעשות צרכי רשות ותשמישי חול. מחב"ר או' ו':

צו

צו) לכל הדברות ולכל הסברות אסור להדליק הפיפ"א של טאבק"ו מנר בהכ"נ. הרב מהרי"ע בשו"ת בית יהודה ח"א ססי' כ"א. מחב"ר או' ז' שע"ת או' ך' עיקרי הד"ט סי' ח' או' ד' י"א מ"ב בהגב"י או' ה' אבל מבה"מ שרי. מ"ץ או' כ"ו. רו"ח סי' קנ"ג או' ג' ומ"ש שם השע"ת דבנר יאצ"ט שדולק כל המעל"ע יש להתיר א"נ לע"ד דהא כשמדליקין נר יאצ"ט אפי' של כל המעל"ע אומרים בפי' שמדליקין נר זה לכבוד בהכ"נ לעילוי נשמת פ' וא"כ ודאי הוה עליה קדושת בהכ"נ ואין להדליק ממנו הפיפ"א דמאי שנא:

צז

צז) מי שאבד מעות בהכ"נ בלילה לא יקח נר מלפני ארה"ק לבקש מעותיו לאור הנר אבל אם ירא פן יחבאו גנבים בבהכ"נ מותר ליקח נר ולחפש, ס"ח סי' תתי"ג. כנה"ג בהגב"י. עו"ת או' י"ז. א"ר או' י"ג. יפ"ל או' ח' והיינו מטעם שכתוב לעיל בסי' קנ"א ס"ד דכל שהוא לצורך בהכ"נ ולשמירתו מותר וכ"כ בלבוש שם ודכוותא הכא ואצ"ל אם היו המעות של מצוה שגבו אותם לצורך שמן המאור לבהכ"נ וכדומה משאר מצות דשרי בפשוט, יפ"ל שם:

צח

צח) [סעיף יד'] אין מדליקין נר של הדיוט וכו'. משמע אבל נר של מצוה מותר להדליק מנר בהכ"נ וכ"כ ב"י דכל נר של מצוה בין של שבת בין של חנוכה בין לצורך ת"ת בין לצורך חולה שיש בו סכנה או חיה דין אחד להם עכ"ל. ומשמע דמותר להדליק זה מזה וכ"כ בהדיא בש"ע סי' תרע"ד ס"ב יעו"ש וכתב שם בש"ע ודוקא להדליק זה מזה בלא אמצעי אבל ע"י נר של חול אסור ויש מתירין גם בזה וכו' יעו"ש. ואנן ק"ל כסתם מרן ז"ל דאין להתיר להדליק אלא דוקא זה מזה בלא אמצעי ורק בשעת הדחק יש לסמוך על היש מתירין. ועיין בדברינו לעיל סי' י"ג או' ז' ודו"ק:

צט

צט) כתב רש"ל מדליקין נר במו"ש מנר בהכ"נ כדי לילך לבית דהוה נמי מצוה כדאמר במדרש על מה זכה שאול למלוכה על שהאיר אביו במבואות האפילות נרות הרבה. והביאו הב"ח סי' תרע"ד יעו"ש. ט"ז בזה הסי' ס"ק י"א:

ק

ק) שם. אין מדליקין נר של הדיוט וכו'. וכתב בס' מט"מ סי' תתקפ"ה דיש לגעור ולמחות על אותן שמדליקין נרותיהם ע"י שפחות מנר בהכ"נ חוץ ממו"ש דשרי ונר של הבדלה קרוי נר של מצוה קודם שהבדיל אבל אחר שהבדיל כבר עבר ויכול להדליק ממנה וכ"כ הב"ח בסי' תרע"ד. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ת או' י"ז. א"ר או' ך' ושם תירץ קושית המ"א בס"ק כ"א שכתב מה קדושה יש בנר הבדלה יעו"ש:

קא

קא) שם. ויש מי שאומר וכו'. נראה מפני שהיא סברה יחידית כתב אותה בשם יש מי שאומר כי כן דרכו דהא בב"י לא הביא פלוגתא בזה וכן הב"ח בסי' תרע"ד כתב להתיר אם צריך לכבותן יעו"ש. ועיין מש"ז או' י"א. והטעם כתב הגר"א דלא חמירי מנר חנוכה דלאחר שדלקו זמן שיעורן מותר ליהנות מהן יעו"ש:

קב

קב) שם. אבל כשצריך לפדותן מותר. המכבה נרות הדולקות בבהכ"נ לפני ההיכל לא טוב עשה בעמיו וצריך סליחה וכפרה ותיקונו שיחזיק לומדי התורה ויכבדם בכבוד ומורא וכו' אך בענין שמשי הקהל דנוהגין לכבות התמידין הדולקות בפני ההיכל ביום ט"ב לילו ויומו מלבד דאין בו צד איסור אלא אדרבא יפה נהגו להראות עוצם החרבן וכו' ואחר חצות היום דולקים אותם בחזרה לב חיים ח"ג סי' מ"ח יעו"ש. א"ח או' ט"ו:

קג

קג) שם הגה מיהו לא נהגו ליזהר וכו'. ואין לנו אלא דברי מרן ז"ל של כל בני הגולה באר עשק סי' נ"ח י"א בהגב"י וכן הב"ח בסי' תרע"ד השיג על דברי מור"ם הללו וכתב דלא נהירא אלא מנהג זה הוא טעות והביאו א"ר בזה הסי' או' ך' יעו"ש:

קד

קד) [סעיף טו'] בני כרך שקנו ס"ת והתנו וכו'. אבל אם לא התנו יהיה נשאר הס"ת לנשארים וא"צ ליחן לזה שהולך כלום דהא קנו אותה אדעתא דתשאר פה וממילא הוי ס"ת בחזקת הנשארים אלא שהתנאי גורם שיתנו לו דמים ט"ז ס"ק י"ב:

קד) שם אין נותנים לו אלא מה שתנן בלבד. והטעם כתב בב"י כי לא התנו אלא לחלק מבורר באותה שעה ולא יעשו שומא אחרת ואם היה ראוי להסתפק בלשונם למה נתכוונו הייתי דן כמו כן דין זה דכיון דממ"נ ס"ת נשאר לנשארים אלא שצריכים דמים להחזיר שאין ידועים כמה מצו למימר ס"ת ממ"נ דידן ואי משום דמי אייתי ראיה ושקול ודמי להאי דיתומים אומרים אנו השבתנו ולה האי דאילן דמדמי להו להדדי פ' המקבל (בבא מציעא דף ק"י ע"ב) עכ"ל ולפי טעם האחרון אפי' הוזלו הספרים א"צ ליתן לו אלא כשער הזול לבוש ונ"ל דאם היה התנאי שאם ירצה הוא יתן להם דמיהם ויקח הס"ת אעפ"י שנתרצה אח"כ ליתן להם הס"ת מ"מ אין נקראים מוחזקים כיון שיש בידו לסלקן כמ"ש בח"מ סי' קט"ו יעו"ש מ"א ס"ק כ"ג א"ר או' כ"א י"א בהגב"י:

קה

קה) שם אין נותנין לו וכו'. ואף שיש אחד שרוצה לזכות בחלקו וליתן לו כמה ששוה עכשיו יכולין למחות כ"מ בתשו' בנימין זאב סי' קס"ג א"ר או' כ"ב:

קו

קו) שם אין נותנין לו וכו'. מיהו בשותפין שקנו בית והיה תנאי ביניהם שיתנו לו חלקו כ"ז שירצה ואח"כ הוקר ורצה ליטול חלקו צריכין ליתן' לו כפי מה ששוה עתה כיון דאפי' בלא תנאי יכול למכור חלקו לאחר והוה שקיל דמי ט"ז ס"ק י"ב א"ר או' כ"א מש"ז או' י"ב:

קז

קז) ראובן שהיה לו בית סמוך להיכל בית הכנסת ובנה אותה נאה ורצה לערבו עם בהכ"נ כדי להרחיב בהכ"נ ועכבו הצבור בידו מחמת שהיו מקומות ישיבה שם שירדו ממעלתם והסכימו שיעשה מן הבית היכל לבהכ"נ וכן עשה ורוצה לכתוב שמו עליו אין יכולין לעכב עליו שגם התורה כותבת ומפרסמת העושה מצוה הרשב"א סי' תקכ"א והביאו מור"ם ז"ל ביו"ד סי' רמ"ט סעי' י"ג בהגה. מ"א ס"ק כ"ג וכתב הא"א או' כ"ג היינו אם נתרצו תחלה שיבנה אבל בע"כ אין רשאי להתנדב ולכתוב שמו עליו וכ"כ הרכ"ש וכ"כ בשו"ת מהר"ם שי"ק חא"ח ס' פ"א באחד שנדר שויתי וכו' לבהכ"נ וחתם שמו עליו ורבים מערערים במה שחתם שמו וכתב שם שראוי ונכון במה שחתם שמו על דבר מצוה אבל יראה שיהיה בדרך שלום יעו"ש וכ"כ בשו"ת פרשת מרדכי סי' ז' ע"ד אדם מסוים שהתנדב סך אלף זהובית לבנין בימה שקורין בס"ת שם בבהכ"נ והצבור מעכבים בידו כאמרם ג"כ הם לבנות בבית מקדש מעט ולא לקרוא עליו שם יחיד בלבד כי חרפה הוא להם והעלה שם דיכולין הצבור לעכב להקפיד ואף כשרוצה למסור יפה לצבור לא מהני ודינו של יחיד למסור נדבתו לצבור ויצורף אל נדבתם ומן כלל הנדבה יקחו לצורך בנין הבימה ומה שיוותר מנדבתם אשר א"צ להוצאות הבנין הנ"ל דינו מבואר בסי' קנ"ג סעי' ה' יעו"ש והב"ד א"ח או' ט"ז וכ"כ בתשו' צ"צ סי' ן' באחד שעשה ציור מנורה על דלתי ארה"ק בלי ידיעת הצבור ואח"כ רוצה לחתום שמו שיכולין לעכב עליו לומר שגם הם רוצים להשתתף בזה דצורת המנורה על דלתי אה"ק מבפנים נוהגין כן בכל הקהלות עפ"י האחרונים שהוא מגין על הפרעניות שלא תבא וחושבין זה למצוה גדולה וכו' וכיון דהאי יחיד מקפיד על חתימתו יכולין להחזיר לו מעכשיו אף שמתחלה שתקו שסברו שהוא מזכה לצבורא ומוסר יפה וכו' והביאו שע"ת או' כ"א יעו"ש ועיין לעיל או' ע"ב ובסי' ק"ן או' מ"ד:

קח

קח) אחד בנה בהכ"נ ורצו הקהל להשתתף עמו במעות ולא רצה כדי שיהי' לו ולזרעו לשם וכלה זרעו. ס"ח סי' תק"ג. מ"א שם. אם אין לאדם מצוה קבועה לדורות מה הנייה יש לו. מ"א שם בשם מד"ר פ' אחרי.

קט

קט) וכתב בשד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ או' מ"ג באחד שתקן מנורה והביאה לבהכ"נ ולפי שלא נעשה בהידור וגם שעשויה מבדיל לא הוטב בעיני טובי הקהל ולאחר שתלאה בבהכ"נ צוו להוציאה מבהכ"נ ונתנוה בחזרה להמקדיש ונסתפקתי אם רשאי להנות ממנה ומצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' רצ"ט באחד שנתן מורה שעות לבה"מ ותלאו על הקיר וע"ז רבו עליו אנשים והשליכו החוצה את המ"ש ונשאל אם יוכל להשאל עליו אחר שבא ליד גבאי והשיב דיכול לישאל דע"כ לא נחלקו אי מועיל שאלה בבא ליד גבאי אלא כשהנותן בעצמו רוצה לחזור בו אבל כאן הוא חשב לעשות מצוה שהיא תפארת לו מן האדם וכיון שהשליכו החוצה מוכרח להביאו אל ביתו ואדעתא דהכי לא נתן וקרוב לומר דא"צ לשום שאלה דיש אומדנא גדולה ואדעתא דהכי שיהיו עומרים עליו ככסלא לאוגיא לא נתן ואף שיש רבים שרוצים בזה מ"מ הזא חשב לעשות מצוה שלא יהיה למורת רוח לשום אדם ורק מהיות טוב ישאל עליו שלא מאותו בה"מ שהם נוגעים ויעשה פתח שאילו ידע שיהיה צעקת רבים לא נתן עכ"ל והביאו א"ח שם.

קי

קי) מותר להביא מנורות של בהכ"נ לעת הצורך לחדר שמתפללין בו במנין אם ישאלו טובי העיר אף שלחדר אין קדושת בהכ"נ והוי תשמיש פתותא מבהכ"נ כיון שגם זה תשמיש מצוה. שו"ת בנין ציון החדשות סי' י"ב. אבל בשמחה שעושין בקום מלך חדש ומדליקין נרות בבתים וחצרות ג' ימים לכבוד המלך אין ליקח המנורות של בהכ"נ כדי להדליק בהם כיון דאפשר במנורות אחרים ואין צורך בדבר הזה. שו"ת שמש צדקה תא"ח סי' ו' שד"ח שם או' כ"ט. א"ח שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---