כף החיים/אורח חיים/קמז

כף החיים ‏ אורח חיים קמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לאחוז ס"ת וכו'. דהכי איתא בסוף מגילה ובשבת דף י"ד ע"א. א"ר פרנך א"ר יוחנן כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה. דכתבו שם התו' יש מפ' מצות אחיזה וקשה מאי רביתא פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן לכך פי' ריב"א בלא אותה מצדה שעשה באותה שעה שאם אחז ס"ת ערום וקרא בו אין לו שכר מן הקריאה וכן אחזו לגוללו או להגיהו עכ"ל. וכ"כ התו' בשבת שם. וכ"כ הרא"ש, והב"ד ב"י. ומשמע מדברי הגמ' ופי' ריב"א הנז' דהא דאסור לאחוז ס"ת ערום הוא דוקא אם יש מצוה באחיזה ההיא כגון בשעת הגבהה או הקריאה או הגלילה שאחר הקריאה או אם צריך להגיה בו איזה דבר בעת הקריאה. דהא נקבר ערום בלא אותה מצוה קאמר אבל אם לא אוחזו משום מצוה כגון הניטל ס"ת להניחו במקום אחר או שגוללו קודם הקריאה אל מקום הקריאה או שאוחז יריעות של ס"ת שלא בשעת הקריאה כדי להגיהם וכיוצא בזה אין בזה איסור לאחוז בלא מטפחת כיון שלא יש מצוה באחיזה ההיא וכן כתב מהרש"ו ז"ל בשער הכוו' דף מ"ט ע"ב שאין החיוב הזה אלא בעת קס"ת בציבור שאז מתגלים אורות עליונים כאמור אבל שלא בשעת קס"ת כגון שצריך לתקנו או לענין אחר אין בכך כלום עכ"ל. ומסתברא דר"ל דדוקא בשעת קריאה שיש מצוה וגם שאז האורות מתגלים קאמר אבל אם לא בשעת קריאה או שאין מצוה באחיזה ההיא אין בכך כלום כדמשמע מדברי הגמרא. ועיין בן א"ח פ' תולדות או' ח"י שכתב דאם בשעת שהוא פותח הס"ת להראות הכתב להקהל רואה שאינו פתוח באותה פ' שקורין וצריך לגלול שנים או שלושה דפין צריך לאחוז במטפחת גם לפ"ד מהרש"ו ז"ל יען כי מפורש בשער הכוו' שם דבעת שפותח הס"ת בהיכל כדי לקרות מתגלית הארת התורה הכתיבה בתוכו לחוץ אל כל הקהל וכתב דכן יש ליזהר הש"ץ ג"כ בעת שקורא בצבור ונשלם הדף שצריך למשוך היריעה צריך לאחוז ע"י מטפחת יעו"ש. אמנם לפי מ"ש נראה שאין הכרת לזה מדברי מהרש"ו ז"ל וגם מדברי הגמ' ופי' ריב"א ז"ל שהבאנו לעיל נראה דאין איסור אלא דוקא אם יש מצוה באחיזה ההיא ובענין זה לא יש מצוה ומ"מ יש להחמיר. ועיין בדברינו לעיל סי' קל"ד או' יו"ד:

ב

ב) שם אסור לאחוז ס"ת ערום וכו'. כתב ב"י דהמרדכי כתב דה"מ בידים סתם אבל נטל ולא הסיח דעתו לא קפדינן ע"כ וכתב ב"י ואפשר שע"ז סומכין האשכנזים שאוחזין ס"ת ערום בשעה שמגביהין אותו להראות הכתב לעם ומיהו מצאתי כתוב בשם אגודה דאפי' סמוך לנטילה קאמר עכ"ל מיהו מור"ם ז"ל בד"מ או' ב' כתב דאני מבני בניהם ולא ראיתי מנהג זה ביניהם אלא אדרבא נזהרין שלא ליגע בס"ת ערום אבל בשאר כתבי קודש אין נזהרין כלל ולא ראיתי מימי מי שחשש לזה בשאר ספרים עכ"ל והב"ח כתב ע"ז דאסור לאחוז ערום וכו' פי' הקורא בתירה צריך לאחוז בעמודי התורה בשעת ברכה וקורא כדלעיל סס"י קל"ט ואסור לו לאחוז בעמודי הספר בלא מטפחת ומנהג שלנו שאין נזהרין בזה סומכין על מ"ש המרדכי ע"ש ראבי"ה בסוף מגילה דה"מ בידים סתם אבל נטל ולא הסיח דעתו לא קפדינן וכו' וסיים דכל ירא שמים לא יאחז בעמודי ס"ת ערום בלי מטפחת וכן ראיתי מן המדקדקים דבין בשעה שקירין בין בשעה שמגביהין אוחזין בעמודי ס"ת ע"י כנף הטלית ושמעתי שכך נוהגין במדינת אשכנז ונכון הוא עכ"ל וכן דעת המ"א בריש הסי' דאפי' בעמודים אסור לאחוז ערום יעו"ש. וכתב הפר"ח או' א' דמדברי הב"ח יראה דאפי' כרוך במטפחת אסור לו לאחוז בעמודי הספר בלא מטפחת או ע"י כנף הטלית וליתא דנהי דכשהוא ערום אסור לאחוז בעמודיו וכמו שדקדק מוהרי"ט ח"א סי' קל"ו מדברי הרמב"ם וכ"נ מדברי הב"י אבל כשהוא כרוך במטפחת פשיטא דשרי לאחיז בעמודי הספר אפי' בלא מטפחת עכ"ל וכ"כ י"א בהגב"י מיהו הנה"ש או' א' כתב דאם הס"ת כרוך במטפחת לכ"ע שרי לאחיז בעמודים בלא מטפחת ומ"ש הב"י שהאשכנזים אוחזים ס"ת ערום בשעה שמגביהין וכו' היינו שהיו אוחזין אותו בלי מטפחת סביבו יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' א' דאם הס"ת כרוך במטפחת מותר לאחוז בעמודים בלא מטפחת יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' וא"א בריש הסי' יעו"ש. ועיין בתשו' ניב"י חא"ח סי' ז' שכתב דבעמודים ודאי שיש להתיר אחר הנטילה ויפה נהגו בני אשכנז יעו"ש אמנם מה שנראה מדברי הנה"ש שם דגם מה שהתיר הט"ז סק"א לאחוז בעמודים בלא מטפחת היינו אם הס"ת כרוך במטפחת ליתא אלא נראה שהט"ז מתיר אפי' אם אין הס"ת כרוך במטפחת כמובן למעיין וכ"כ המאמ"ר שם. וכ"מ בתשו' שב יעקב סי' י"א דבעמודים מותר לאחוז בלי מטפחת יע"ש והביאו פ"ת וא"ח או' ב' וכ"נ דעת הא"ר או' א' כדעת הט"ז. נמצא דג' מחלוקות בדבר דלדעת הב"ח לפי הבנת הפר"ח אפי' אם הס"ת כרובה במטפחת אסור לאחוז בעמודים בלא מטפחת ולדעת הפר"ח ודעמיה אם הס"ת כרוכה במטפחת מותר לאחוז בעמודים בלא מטפחת ולדעת הט"ז ודעמיה אפי' אין הס"ת כרוכה במטפחת מותר לאחוז בעמודים בלא מטפחת. ועיין בנוב"י שם סי' ח' שכתב דהרוצה להחמיר שלא ליגע בעמוד ס"ת אלא בהפסקת טלית רשאי ובלבד שיהיה בצנעה יעו"ש והביאו מחב"ר או' ג' ובספרו לד"א סי' ג' או' יו"ד ושאר אחרונים מיהו מדברי הב"ח הנ"ז כראה כיון דאיכא בזה פלוגתא הרוצה להחמיר אין בו משום יוהרא ואדרבא נכון לעשות כן וכ"כ לעיל סי' קמ"ו או' כ"ב בשם הפתה"ד יעו"ש. ומנהג הספרדים לעשות תיק לס"ת מעשה עץ ומצופה במשי או בכסף וכשמגביהין הס"ת להראות הכתיבה לעם אוחזין בתיק ומגביהין ובשעת הקריאה אוחזין במטפחת כמ"ש לעיל סי' קל"ט או כ"ד בשם האר"י ז"ל יעו"ש:

ג

ג) שם. בלא מטפחת. פי' ולא סגי בנטילת ידים. עו"ת או' ב' והוא ממ"ש בב"י בשם האגודה והבאנו דבריו באו' הקודם דאפי' סמוך לנטילה קאמר דאסור לאחוז ס"ת ערום וכן הוא סברת מור"ם ז"ל בהגה שכתב ובס"ת אפי' בכה"ג אסור ור"ל דלא מהני נט"י. וכ"כ הלבוש, ודעת מר"ן ז"ל גם לאחוז בעמודים לא סגי בנט"י כמ"ש בב"י והבאנו דבריו באו' הקודם שכתב על דברי המרדכי ואפשר שע"ז סומכין האשכנזים שאוחזין ס"ת ערום בשעה שמגביהין וכו' וההגבהה של האשכנזים היא בעמודים מפני שאין נוהגין לעשות תיק של עץ לס"ת כמו שעושק הספרדים ומדקאמר ע"ז סומכיו האשכנזים משמע דלדידיה לא ס"ל הכי וכן דעת הלבוש דגם לאחוז בעמודים לא סגי בנט"י רק אם הס"ת כרוכה במטפחת:

ד

ד) שם. ערום בלא מטפחת. ואני שמעתי שיש מפרשים דהאי ערום לא קאי אס"ת אלא על האדם האוחז ס"ת שאם הוא ערום מטלית מצוייץ נקבר ערום. מהר"ט מילדולה ז"ל בספר מים רבים חי"ד סי' נ"ג, י"א מ"ב בהגה"ט או' א' ועוד עיין מאמ"ר או' ב' שכתב שיש שפירשו ערום על האדם דאדם שהוא ערום לא יאחוז בס"ת ודחו דבריהם וכתב דכל הפו' כתבו כדברי מר"ן ז"ל דערום על הס"ת בלא מטפחת יעו"ש. ונ"מ דנכון להחמיר גם לפי יש מפרשים אע"ג דלפום דינא ק"ל כדברי מר"ן ז"ל וכהסכמת כל הפו' דערום קאי אס"ת. וכ"כ היפ"ל או' א' דהני מילי סיועי מסייע' ליה למ"ש הרב מעשה אברהם חא"ח סי' ל"ו דאין לעלות ולקרות בס"ת וגם לעשות שום מצוה הנוגע לס"ת בלתי הדור בלבושו בטלית על ראשו וכו' מיהו כתב שם אבל אין לעכב המצוה בשביל זה יעו"ש:

ה

ה) שם הגה. וי"א דה"ה שאר כתבי הקודש. כ"כ התוס' בשבת דף י"ד ע"א דקצת משמע דלאו דוקא ס"ת דהא כל כתבי הקודש תנן במס' ידים (פ"ג) שמטמאין את הידים עכ"ל וכתב המ"א סק"א וא"כ גם רצועות התפילין וכ"ש בתפילין עצמן אסור לאחוז ערום דהרי מטמאין הידים ומיהו בחגיגה דכ"ד ע"ב כתבו התוס' דרצועות של תפילין עם התפילין לא שייך דרבי פרנך וכו' וכ"כ הרא"ש במס' ידים וא"כ משמע דמותר לאוחזן ערום. ומיהו כתבי קידש דוקא כשכתובין אשורית על העור ובדיו כדאיתא במשנה (שם פ"ד) וכ"כ הרמב"ם (פ"ט מהלכות אבות הטומאה) ומיהו במגילה שכתובה כדינה צריך ליזהר דמסתם הרמב"ם ש"מ דלא ק"ל כשמואל (מגילה ז' ע"א) דאמר אסתר אינה מטמאה ידים עכ"ד וכ"כ המו"ק בסי' תרצ"א דמגילת אסתר בעיא מטפחת כדאיתא בחלק דף ק' ע"א. והביאו מחב"ר שם או' ג' וכ"כ בס' האשכול ה' ת"ת סי' י"ב דאסור לאחוז המגילה ערום יעו"ש. מיהו בהרדב"ז ת"ב סי' י"א כתב דזה למאן דמפרש דערום קאי אאדם אבל למאן דמפרש דקאי לס" "ג בהגב"י וכתב וכן עמא דבר, וכן בתשו' שב יעקב חאו"ח סי' ' א' ברכ"י או' א' וכ"כ א"ר או' א' דמ"ש רמ"א דלא נהגו להחמיר בכתבי הקודש י"ל דקאי אמגילה דבשאר ספרים שלנו לעולם מותר. וכ"כ בתשו' פנים מאירות ח"א סי' ע"ו דהעולם אין נזהרין לאחוז מגילה ערומה ויש להם על מה שיסמוכו. והביאו מחב"ר או ד' יעו"ש. זכ"ל או' מ' ועיין לקמן או' ז'

ו

ו) וכתב עו"ש הרדב"ז דלכל הפירושים תורה שבע"פ מותר לאוחזן בין כשהוא ערום בין כשהם ערומים, והביאו כנה"ג שם. ועיין בא"ר שם שכתב דיש להחמיר אף בספרים שלנו כשידוע שידיו מטונפות. יעו"ש ולפ"ז גם בספרים דתורה שבע"פ יש להחמיר שלא לאוחזן כשידיו מטונפות:

ז

ז) שם בהגה. ולא נהגו כן. פי' אף באותן שכתובין אשורית על העור ובדיו כגון מגילה כ"מ מפשטיות דברי רמ"א ז"ל וכ"כ א"ר או' א' והב"ד לעיל או' ה' וכ"כ בתשו' פנים מאירות ח"א סי' ע"ו, וכ"כ בביאור הגר"א, ודלא כמ"א סק"א. והטעם דלא נהגו כן אפשר לומר משום דהתוס' כתבו קצת משמע דל"ד ס"ת כמ"ש לעיל או' ה' והגמרא פ' חלק (סנהדרין דף ק' ע"א) ג"כ אפשר לפרש בענין אחר, ומ"מ כבר כתבנו לעיל או' ה' דיש פלוגתא בזה וע"כ נכון להחמיר לאחוז המגילה בעת הקריאה בבגד או בעמוד שלה או לפחות שלא יסיח דעתו מן הנטילה כמ"ש רמ"א ז"ל ודוקא לגבי שאר כתבי הקודש יש להקל בשלא יסיח דעתו מן הנטילה אבל לאח"ז ס"ת בלא מטפחת אין להקל בנטילה כמ"ש רמ"א ז"ל וכ"כ לעיל או' ג' יעו"ש:

ח

ח) שם בהגה. וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו. נ"ל בסתם ידים דחיישינן שמא נגע במקום מטונף והטעם דמהני נט"י לשאר כתבי הקודש מפני שהמרדכי מיקל אפי' בס"ת כמ"ש לעיל או' ב' והתוס' כתבו קצת משמע דל"ד ס"ת כמ"ש באו' הקודם וע"כ כתב רמ"א ז"ל בדרך פשרה דלכתבי הקודש די בנטילת ידים אבל לא לס"ת ודו"ק:

ט

ט) שם. גדול שבאותם שקראו בתורה גולל. דהכי איתא בסוף מגילה א"ר שפטיה א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ס"ת דא"ר יהושע ב"ל עשרה שקראו בתורה הגולל ס"ת קיבל שכר כנגד כולם ע"כ. והביאו הטור. ופי' רש"י ז"ל עשרה שקראו שנאספו, וקראו הג' או הז' כחוק היום, ולפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה נקט עשרה שקראו בתורה עכ"ל. והטור כתב בשם בעל העיטור איכא מ"ד יו"ד ל"ד אלא גדול שבבהכ"נ ואיכא מ"ד יו"ד דוקא ז' שקראו בתורה ומתרגם ומפטיר וש"ץ עכ"ל וכתב ב"י נראה שלדברי הפי' הב' שכתב רבינו בשם העיטור גדול שבקוראים קאמר בדוקא עכ"ל וכך הם דבריו כאן בש"ע שכתב גדול שבאותם שקראו בתורה גולל לאפוקי גדול שבבה"נ, וכ"כ הב"ח דלסברא בתרא דוקא הגדול שבקוראים הוא הגון לגלול ואעפ"י שיש הגון ממנו בבהכ"נ וכך נראה מדברי ב"י עכ"ד:

י

י) שם. גדול שבאותם שקראו בתורה גולל. ופי גולל דקאמר הכא כתב בשה"ג ע"ש רבי' ישעיה אחרון הוא הגולל ס"ת קודם שיתחילו לקרות ומעמיד הס"ת על מקום קריאה וא"כ הוא הממציא הקריאות לקרות בהן ולכך שכרו גדול. וי"מ הוא הגולל אותו לאחר שקראו בה כדי לכרוך אותו במטפחת עכ"ל. והביאו הב"ח וכתב דפי' י"מ הוא הנראה מדברי הטור ובעל העיטור שהביא וכן נראה מדברי כל הפו' יעו"ש, וכ"כ העו"ת אות ג' מאמ"ר אות ד':

יא

יא) שם. ורגילין לקנותו בדמים וכו'. צ"ע כיון שהגדול גולל מה ענין לקנותו וצ"ל דמ"מ מי שמעלה בדמים יותר הוא קודם להגדול כדי לחבב המצוה מ"א סק"ג והמאמ"ר או' ו' כתב דמילי מילי קאמר ור"ל דמתחלה כתב דין התלמוד דגדול שכולם גולל והדר קאמר מנהגא ואין המנהג חולק בזה על דין התלמוד דמ"ש בש"ס גדול גולל לפי שלא היו נוהגין בקניית המצות כלל אבל במקים שנהגי לקנות המצות גם הגלילה יכולין לקנות. וכ' דגם המ"א י"ל דהבין כן ודלא כהא"ר וסיים דבמקומם אעפ"י שנהגו לקנות כל עולה ועולה לא נהגו לקנות. הגלילה אלא נוהגין שהעילה אחרון הוא הגולל ונהרא נהרא ופשטיה דכיון דנהגו כן כל העולים אדעתא דהכי עולים ויודעים שהאחרון גולל וכאלו האחרון קונה המסיים והגלילה ואין כאן בזיון לגדול שבהם יעו"ש, וכן המנהג פשוט ברוב המקומות דהמסיים גולל או הש"ץ ונהרא נהרא ופשטיה. ועיין לקמן או' ל"א:

יב

יב) שם ורגילים לקנותו וכו'. קהל שקנו אמירת קדיש בתרא לש"ץ ויום אחד לא התפלל שלא היה שם והתפלל אחר אם כשברכו מי שבירך אמרו שיאמר אותו פלוני הש"ץ כל שלא נמצא הש"ץ שם יאמר אותו בעל החסרונות אבל אם כשברכו המי שבירך אמרו שיאמר אותו הש"ץ ולא פירשוהו בשמו אז כל מי שעומד להתפלל נכנס במקום הש"ץ ואומר הקדיש, שכנה"ג בהגה"ט או' א' אמ"ל הלכות מצות ס"ת או' י"ז. לד"א סי' ב' או' טו"ב:

יג

יג) אם קונה הלכות ס"ת בעזרה מתפלל יוצר ולא רצה להפסיק ושלח לאוהבו לעשות המצוה יכול בעל החסרונות לעכב, ואם בעל המצוה יכול לעשותה ואין סיבה מחמתו מונעת יכול לתת המצוה למי שירצה שכנה"ג שם או' ב' אמ"ל שם או' ח' לד"א שם או' ח':

יד

יד) מי שקנה מצוה ורוצה להלוך לעיר אחרת מצי משוי שליח במקומו ואפי' כבר יצא ולא עשה שליח מצי משוי שליח, שכנה"ג שם בשם מהר"י מברונא, ובתשו' סי' ח' כתב דיכול ג"כ למכור ואין בעל החסרונות מצי מלעכב על ידו יעו"ש והביאו י"א במ"ב בהגה"ט או' ג' אמ"ל שם או' ה' לד"א שם או' ה' ובספרו ברכ"י סי' קנ"ג או' י"א ואם חלה בעל המצות ואינו יכול לבא לבהכ"נ מצי משוי שליח במקומו אם לא חולה כ"כ דאפי' הווי מייתי לגבי לא הוה מצי לעשות המצוה. שכנה"ג שם בשם הנ"ז וכתב דהיינו כשאין שם מי שקנה חסרונית אמ"ל שם. לד"א שם:

טו

טו) מי שקנה מצוה לשנה ועשה מצותו לי' חדשים ומת ויורשיו אינם רוצים לתת דמי המציה אלא לפי הערך או שימכרו המצוה לו' חדשים ומה שיחסר ישלמו ובעל החסרונות ממאן ואומר שהוא נכנס במקום המת אם יש מנהג הכל לפי המנהג ואם אין מנהג שורת הדין אם היורשין רוצין להחזיק במצוה לית דימחי בידייהו ואם אינם חפצים תמכר עד זמן הקצוב וכל מה שיחסר ישלמו היורשין ואין חיוב להקהל להטפל בזה אלא היורשין ואם תמכר ביותר ליורשין שכנה"ג שם או' ג' אמ"ל שם או' ו' לד"א שם או' ו' מיהו העו"ח בסי' קמ"ד או' ו' חלק על הכנה"ג בהיכא דהותירו וכתב דהריוח של הקהל כי אין משתכרין בצדקות והביאו אמ"ל שם אבל הא"ר בסי' זה או' ב' כתב דלא שייך בענין זה אין משתכרין בצדקות וכתב דמעשים בכל יום דלפעמים אפי' קונה המצוה מוכרה ומרויח בה יעו"ש:

טז

טז) שנים שקנו מצות ביחד והתנו ביניהם מי שאינו בבהכ"נ יטול חבירו במקומו ומת אחד מהם בטל התנאי. שכנה"ג בהגב"י סי' קנ"ג או' כ"א בשם מהר"י מברונא אמ"ל שם או' ז' לד"א שם אות ז' אבל הא"ר שם כתב נראה דשייך ליורשיו:

יז

טוב) מי שזכה באיזה כבוד או מצוה בק"ק אין מעבירין אותה הימנו אם לא שיש טענה נגדי. ואפי' בדבר דמזמן לזמן קאתי אלא א"כ נתברר שמחל ונתיאש. ואפי' אם בא ת"ח לזכות באותה מצוה אין מעבירין אותה ממי שהחזיק בה אפי' אם היא ע"ה מהראנ"ח ח"ב סי' ע' כנה"ג סי' קנ"ג בהגב"י. אמ"ל שם לד"א שם:

יח

חי) ואין דין זה אמור אלא ברוצים להעביר המצוה והכבוד לגמרי ממי שיחזיק בו אבל אם בא לזכות במצות וגם הראשון יעמוד במצותו כגון מי שהחזיק שיתפללו בביתו ובא אחר ועשה ביתו בית תפלה שיתפללו, בו אעפ"י שקצת מהאנשים שהיו מתפללים בבית המחזיק הראשון מתפללין בבית המחזיק השני אינו יכול לעכב על ידו. הראנ"ח שם סי' פ"ח. כנה"ג שם. אמ"ל שם. לד"א שם. ועיין לקמן סי' ק"ן או' ז' ובסי' קנ"ג על סעי' י"ז:

יט

יט) כתב המרדכי בסוף פ' בני העיר לענין יין הבדלה כל מי שיתן יותר לצדקה הרי הוא זוכה ולא שייך ירושה במצות. והביאו ב"י סס"י קנ"ג. וכתב בס' שלחן מלכים דהא דאין ירושה במצות מיירי כשזכה במצות בלי נתינת מעות אבל מי שקנה המצוה לזמן במעות זוכין בה יורשיו אמ"ל שם לד"א שם. וכ"כ שכנה"ג סי' קנ"ג בהגב"י או' ך' וכן אם קנאה בפי' לו וליורשיו אחריו לא שייך לומר אין ירושה במצות שכנה"ג שם ובאו' ח"י יעו"ש ועיין לעיל או' ט"ו:

כ

ך) מקום שנהגו למכור המצות בכל חודש ואעפ"י כן מוכרים אותם ברגלים וחל רגל בשבת קונה המצות ברגל זוכה במצות ס"ת במנחת הרגל שחל בשבת, כ"כ י"א שם או' ב' ואמ"ל בה' מצות ס"ת או' ב' בשם תשו' כנה"ג סי' י"ט אבל הלד"א סי' ב' או' ב' כתב דאין ראיותיו מכריעות ונראה שזכה במצות ס"ת במנחת שבת שהוא רגל קונה המצות בחודש וכתב שכן ראה שנהגו באיזה עיירות:

כא

כא) אם יש תקנה שאבי הבן דוחה לבעל המצוה להוליך ס"ת לתיבה וכשיש ב' אבות הבנים הנילד ראשון אביו קודם וראובן קנה המצוה ובתוך זמן מצותו יום ג' נולד בן לשמעון ויום ה' נולד לראובן ראובן קודם ואם יש מנהג יעשו כמנהגם. והנולד בנו ראשון אפי' מילה שלא בזמנה הוא קודם לאבי הבן שנולד לו בן אח"כ והיא מילה בזמנה. תשו' כנה"ג סי' ס"ט י"א שם או' ד' אמ"ל שם או' ט' לד"א שם או' ט':

כב

כב) אם לא היה אבי הבן בקהל נהגו לתת המצוה לבנו או לאחיו ואם יש אבי הבן אחר בקהל אף שבנו נולד אח"כ הוא יעשה המצוה. ואם שני הבנים נולדו ברגע א' מי שהוא ראוי יותר לפי חכמתו וכיוצא קודם. וכן אם אין מנהג להקדים לאבי הבן שנולד בנו ראשון כשיש שנים הולכים אחר חשיבות האדם להקדימו. תשו' כנה"ג סי' ך' אמ"ל שם או' יו"ד. לד"א שם או' יו"ד. ועיין לעיל סי' קל"ה או' כ"א ואו' כ"ב. ועוד עיין מדברים אלו בדברינו לסס"י קל"ד. ולקמן בש"ע סס"י קנ"ג:

כג

כג) שם הגה. י"א שאם המעיל וכו'. ובאגודה סוף מגילה כתב דמעיל התחתון דהיינו המפה יהיה המשי לצד הס"ת ומעיל העליון יעשה המשי לצד חוץ דומיא דארון שהיה מבית ומחוץ בזהב ובאמצעיתו עץ עכ"ל והביאו מ"א סק"ד ועיין ס"ח סי' תתקל"א וא"ר או' ג' וסיים שם בא"ר ומ"מ בעל נפש יעשה המפה בשני צדדים בשוה אף שנותן פשתן באמצע ע"כ וכתב באגודה שם יזהר שלא יתהפכו המפות הרגילות להיות מבפנים כדאמרינן בקרשים שהיה רושמים בקרשים א"ר שם:

כד

כד) וכתב בשו"ת שערי צדק חא"ח סי' י"ג דמותר לעשות מעץ חיים של ס"ת לשנות מצד העליון לעשות ממנו צד התחתון, ואין בזה הורדה כלל כי אדרבה יותר נקרא תשמיש קדושה הצד התחתון כי בו אוחזין הס"ת בשעת ברכה ובשעת הגבהת הס"ת יעו"ש וזהו למנהג האשכנזים שאוחזין בעמודין בשעת ההגבהה כמ"ש לעיל אות ג' ועיין בשו"ת מהר"ם חא"ח סי' ע"ה בענין ס"ת שנשבר עץ חיים של ימין ולאחר התיקון נתקטן וא"א ליתנו עוד בימין אי רשאי להחליף של ימין לשמאל ושל שמאל לימין וכתב להתיר יע"ש. א"ת או' ג':

כה

כה) שם בהגה. ואין לעשות מפות וכו'. וכ"כ בש"ע לקמן סי' קנ"ג סעי' כ"א. וכתב הט"ז ביו"ד סס"י רפ"ב תשמיש דתשמיש שרי יעו"ש, והביאו מ"א סק"ה, וכתב ומיהו בתשו' מהרי"ל סי' קכ"א כתב דאף פרוכת אסור לעשות מדברים ישנים ופרוכת שלנו תשמיש דתשמיש הוא כמ"ש סי' קנ"ד ס"ו, ובתו' פ"ב דמגילה איתא כלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה, אבנים וקורות שחצבו מתחלה להדיוק אין בונים אותן בהר הבית וכ"כ הרמב"ם ספ"א מה' ב"ה משמע דאפי' הם חדשים כל שנעשו להדיוט אסור, ומיהו העולם נוהגים לעשות אפי' מישנים וכמ"ש מהרי"ל ונ"ל דס"ל דבה"מ שאני ועוד כ"ל דוקא כמות שהן אסור להשתמש בהן אבל אם שינה צורתן ועשה מהן כלי אחר שרי שהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות עכ"ל. וב"כ העו"ת סי' קנ"ג אות מ"ד דדוקא בלא שינוי הוא דאסור. סו"ב אות ב' וכ"כ חו"י סי' קס"א, דע"י שינוי מותר יעו"ש, ועיין מט"י בסי' קנ"ג אות ד' מה שפקפק בדברי המ"א וכתב דבגד חדש שלא נשתמש בו הדיוט כ"א פעם או פעמים ועדיין הבגד בחידושו יכול לעשות ממנו מפה לס"ת ומה גם שמשנה צורת הבגד ואינו ניכר וכתב שם שהורה כן הלכה למעשה וכן הורו המורים במעשה כזה יעו"ש והביאו מחב"ר בק"א בזה הסי'. וכ"כ בס' בני יהודה דף ס"ז ע"ב דיש חילוק בין בגד חשוב שלא ילבשוהו אלא לפרקים ובין הנלבש בקבע ובין שמשנים צורתו הראשונה ונעשה צורה אחרת בשינוי דלא הדר ויש להתיר וכך נהגו בעיר המהוללה ליוורנו יעו"ש, והביאו ברכ"י בסי' קנ"ג אזת ט' אלא שכתב אבל מהר"י פראג"י בתשו' כ"י סי' צ' לא התיר אלא בתכשיט ולבוש הנעשה לנשים ולא נשתמשו בו דמותר לקורעו ולעשות מפות לס"ת ע"כ. ועיין במו"ק בזה הסי' ובאר יעקב דף ט' שהתירו לעשות מבגד אשה ג"כ והביאו ראיה ממשנה ערוכה פ' כ"ח דכלים משנה ה' יעו"ש, והב"ד מחב"ר סי' קנ"ג אות ח' שע"ת שם אות ל'. וכ"כ הזר"א ח"ג א"ח סי' י"ו וכ"כ הער"ה בסי' קנ"ג אות ז' דאפי' ליכא מעשה ושינוי והם ישנים שרי וחלק על המט"י יעו"ש. ומיהו נראה לענין דינא דבעינן שיהיו נראין עדיין כחדשים מפני כבוד הקדושה וכן אם יש בהם צורת בגד של הדיוט צריך לשנות אותם מפני כבוד הקדושה, ועיין בס' מאורי אור בחלק באר שבע דף ל"ח ע"א שכתב באיסור מעילים מתשמיש הדיוט לכאורה מסתברא דוקא במניח בעין אבל בשינוי מעשה כדידן שרי. אכן המדייק במעשיו יש להחמיר אפי' בשינוי מעשה ואפי' פרוכת שאינו קודש כמעיל יש להרחיק מפני המון קריא נושקין בתינוק ואיכא הרהורא. וה"נ לעשות טלית גדול וקטן מבגד משי של אשה אף דשרי מדינא אסור משום הרהורא וכן שאר בגדיו מלבד באמו ובתו ואשתו כדאשכחן בנדרים מ"ט סוף ע"ב דביתהו דרבי יהודה עבדת גלימא וכו' והוה ר"י מצלי ביה ודו"ק, והביאו א"ח סי' קנ"ג אות כ"א ונראה דהא דאיכא הרהורא הוא דוקא אם ניכר שזה הבגד של אשה אבל אם אינו ניכר שרי, ומפות של קיטל שלובשים ביוה"כ לס"ת אפשר בלא שינוי שרי דקצת תשמיש גבוה הוא שמתפללים בהם בבהכ"נ ובפרט דהעולם נוהגים להקל. א"א אות ה':

כו

כו) שם. ואין לעשות מפות וכו'. ואם רוצים לעשות לס"ת על עמודי העץ ציפוי לנוי מנחושת שנשתמש לכלי הדיוט ע"י שינוי מותר. מור ואהלות באהל מנירה הטהורה סי' ג' והביאו שדי חמד באסיפת דינים מע' בהכ"נ אות ד' א"ת אות ה':

כז

כז) שם ואין לעשוח מפות וכו'. ודוקא תשמישי קדושה אסור אבל לא תשמישי מצוה ולכן מותר לעשות מהם כיס הטלית. שכנה"ג סי' קנ"ג בהגב"י או' ט"ו. ובס' בית הלל בסי' קל"ט כתב דאף טלית גופיה מותר. וכ"מ בתשו' ב"ח סי' י"ז א"ר או' ד' ומיהו מתשמיש מגונה מכנסיים וכדומה נראה דאין לעשות. א"א או' ה' ועיין לקמן סי' קנ"ג או' קס"ז:

כח

כח) שם ואין לעשות מצות וכו'. והיינו דוקא בדבר שהוא תשמיש קדושה עצמו כגון אותם הנזכרים בא"ח סי' קנ"ד אבל תשמיש דתשמיש כגון אותם הנז' שם מותר לעשות מבגד ואם נעשה כבר תשמיש קדושה ממנו אסור לעשות אח"כ ממנו תשמיש דתשמיש דאין מורדים ואעפ"י שאנו מחמירין שלא לעשות ממנו תשמיש דקדושה מ"מ להקל לא אמרינן דלא נתפס ביה הקדושה ט"ז ביו"ד סס"י רפ"ב. א"ר בזה הסי' או' ד'

כט

כט) וכתב שם הט"ז סק"ח דהאומר כסף זה לתשמיש ס"ת אין בו משים אמירה לגבוה דהא יכול למוכרה ודוקא גבי צדקה אמרינן כן בסי' רנ"ח סעי' י"ג, ע"כ, והביאו א"ר שם וכתב וכן מצא בתשו' מהרי"ל דאף שקנה בגד למפה מצי למיהדר ביה אף שכבר נדור מעיקרו מפה לס"ת וסיים מ"מ צריך לקיים נדרו ולקנות מעיל אחר:

ל

ל) שם ואין לעשות מפות וכו'. ואם באו שוללים ושללו מבהכ"נ המלבושים היקרים הכפורת וכדומה ועשו מהפרוכת מכסה למטה שלהם ואח"כ הוחזרו הכלים הנ"ל לבנ"י אפי' לשיטת דאין לעשות מפות לס"ת מדברים ישנים ואין ליקח מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה היינו אם מתחלקו היה תשמיש חול אבל מי שגנב תשמיש קדושה ועשה בו תשמיש חול בזה לא נתחלל קדושתו ומעולם לא יצא מכת קדושתו ע"י שוללים ובוזזים. מחנה חיים סי' ט"ז, והביאו התו"ח אות ה' א"ח אות ד':

לא

לא) [סעיף ב'] יכול מי שירצה לקנות להושיט המעילים וכו'. מי שנותנים לו להגביה הס"ת ולגלול וא"א לו לעשות שתיהם יגביה ויתן לאחר לגלול דהוא עיקר הגולל כמ"ש סס"ד אבל כשמכבדין אותו להושיט המעיל הגלילה עדיפא דהיא עיקר המצוה וכדאמרינן ביומא כ"ה אותו שזכה בקטורת אומר לחבירו זכה במחתה מעי' מ"א ס"ק י"א א"ר אות ה' א"א אות ו' ח"א כלל ל"א אות י"ג שע"א שער יו"ד אות כ"ג, וכתב עו"ש השע"א טעם אחר מפני שהיה קודם הגלילה, וזוהי למנהג שעושין ההגבהה אחר הקריאה כמ"ש לעיל סי' קל"ד אות טו"ב ומפטיר אעפ"י שקורא מה שכבר קראו מ"מ כיון שאומר גם הפטרה וברכות עדיף מעולה לתורה בלא ברכות, א"א אות י"א דעיין לעיל סי' קל"ד אות י"ב:

לב

לב) כשרואה מצוה רשאי להניחה ולילך לראות מצוה אחרת, מ"א שם, א"ר שם, ועיין לעיל סי' קל"ד סוף אות י"ב:

לג

לג) שם בהגה כי אין זה שייך לחזנים. דבשלמא אם לא היה יכול לקרות בתורה אלא הש"ץ הוא היה זוכה בהוצאה אבל מעשים בכל יום שא' מתפלל וא' קורא, מ"א סק"ו בשם המרדכי, מיהו הפר"ח אות ב' כתב משמע דבהולכה שייכא לחזנים מהא דאמרינן בירושלמי פ' בא לו אהא דתנן חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכ"ג וכ"ג עומד ומקבל ופרכינן עלה בירושלמי בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מולכין את התורה אצלן אלמא שראוי הוא שיוליך החזן הס"ת בעצמו ואולי י"ל ליישב המנהג שלא נהגו כן דכיון שהחזן הולך למקום הס"ת ומלוה אותו די בכך ומקרי הולך אחר התורה ע"כ ועיין בדברינו לעיל סי' קל"ד אות יו"ד:

לד

לד) [סעיף ג'] הגולל ס"ת יעמידנו כנגד התפב וכו'. פי' הגולל ס"ת ורוצה להעמיד הגלילה כדי להדקו יעמיד הגלילה אצל התפר כדי שאם יקרע ע"י ההדוק יקרע התפר, ורש"י פי' ששם ראוי להדקו יפה, והביאו ב"י:

לה

לה) [סעיף ד'] הגולל ס"ת וכו'. בשעת הגלילה יאמר לך ה' הגדולה וכו' כלבו. מ"א סק"ז סו"ב אות ג' ויש נוהגין לומר יה"ר מלפניך ה' או"א שיגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת טובך ותכנס להם לפנים משורת הדין, סו"ב שם שע"א שער יו"ד אות כ"ד:

לו

לו) שם, גוללו מבחוץ וכו'. בס"ף בני העיר ופי' רש"י הגולל ס"ת מענין לענין והוא יחיד וס"ת מונח לו על ברכיו גוללו מבחוץ העמוד שהוא חוצה לו גוללו, ויגול מצד חוץ לצד פנים שאם יאחוז עמוד הפנימי ויגול לצד חוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ וכשהוא מהדקו כשגמר מלגלול ובא להדקו יאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו שמצוה להראות את העם כשמהדקו במסכת סופרים, והתו' כתבו פר"ח דקאי אקשר מטפחת, כשקושר מטפחת סביב הס"ת יהא הקשר מבפנים כלפי הכתב שאם יהיה מאחריו כשיפתח הס"ת יהא צריך להפכו על הכתב להתיר הקשר ואין זה דרך כבוד, והר"ן כתב גוללו מבחוץ למי שאוחז אותו קאמר שתהא הכתיבה כלפי הגולל ולא כלפי מי שאוחז ס"ת, וכשהוא מהדקו שמי שאוחז ס"ת מהדק אותו אחר שנגלל כדי שיעמוד הכרך מהודק צריך שתהא הכתיבה כלפי המהדק ולא כלפי הגולל כללו של דבר הכתיבה ראויה שתעמוד כלפי אותו שעוסק בס"ת מפני כבוד התורה, ואחרים פירשו שהיו נוהגים שהיה ס"ת נתון בתיק ומש"ה קאמר שאם רצה לגוללו מצד זה לצד זה שגוללו מבחוץ כלומר שמוציאו מן התיק ואין גוללו מבפנים שמא יקרע וכשהוא מהדקו כלומר שמהדק הכרך אחר שנגלל נותן הספר בתיק ואח"כ מהדקו שם ואינו רשאי להדקו מבחוץ שאין זה כבודו עכ"ל, והב"ד ב"י, ונראה דיש לחוש לכל הפירושים דהיינו אם הגולל הוא יחיד וס"ת מונח על ברכיו יתן הצד שהוא צריך לגלול לצד חוץ ויגלול צד של חוץ דאם יגלול צד של פנים יתפשט הצד של חוץ ויפול לארץ, וכשהס"ת בלא תיק ובא לקשרו במטפחת יהיה הקשר של מטפחת מבפנים כלפי הכתב שאם יהיה מאחריו כשיפתח הס"ת יהא צריך להפכו על הכתב להתיר הקשר ואין זה דרך כבוד, ואם הס"ת נתון בתיק ורוצה לגוללו מצד זה לצד זה מוציאו מן התיק וגילל ואין לגיללו מבפנים שמא יקרע. וכ"כ בש"ע לקמן סעי' ו' ונראה דהא דאין לגלול בתוך התיק הוא דוקא אם רוצה לגלול הרבה דחיישינן שמא ימהר בגלילה ויבא לידי קריעה אבל אם רוצה לגלול ב' ג' דפין בנחת בתוך התיק ליכא חששא וכן מנהג העולם כשנצרכין לגלול מעט ב' ג' דפין גוללין בנחת בתוך התיק ואין מוציאין הס"ת לחוץ:

לז

לז) שם בהגה. ויתחיל לגלול מבחוץ וכו'. משמע דדוקא קאמר שיתחיל מבחוץ דכשמתחיל לגלול מבפנים יש לחוש ח"ו שתפיל הס"ת לצד חוץ, מ"א סק"ז:

לח

לח) [סעיף ה'] מוטב תגלל המטפחת סביב הס"ת ולא יגלול ס"ת וכו'. פי' שלא ישים ס"ת בחיקו על המטפחת ויגלול ס"ת כדי שתכרך במטפחת, טור, והמ"א סק"ח פ' שלא יאחוז המפה בידו ויגלול הס"ת סביבו:

לט

לט) [סעיף ו'] הגולל ס"ת בתוך התיק טועה, דאם גילל בתוך התיק נוח להקרע' ט"ז סק"ד ועיין לעיל סוף אות ל"ו:

מ

מ) [סעיף ז'] אין המפטיר מתחיל וכו'. בברכות ההפטרה לבוש, א"ר אות ז' וכ"כ כנה"ג בתשו' א"ח סי' ב' וסי' ג' והביאו הברכ"י אות ב' וכ"כ אמ"ל בדיני קריאת הפטרה אות ד' לד"א סי' ח"י אות ד' ח"א כלל ל"א אות י"ד וכ"כ המחה"ש סק"י דכוונת הש"ע דאין להתחיל אפי' בברכות ההפטרה עד שיגמור כל הגלילה כדי שישמע הגולל גם ברכת ההפטרה עכ"ל ועיין בדברינו לעיל סי' קל"ב אות ו' ד"ה גם:

מא

מא) שם אין המפטיר מתחיל וכו'. נראה דבב' וה' שאומרים יה"ר אחר הקריאה א"צ להמתין על הגילול דאינו אלא מנהג וגם יש בו משום ביטול מלאכה לעם, מ"א סק"י, א"ר שם:

מב

מב) [סעיף ה'] עד שיגללו הראשון במפה שלה: כלבו ומ"מ. א"ר או' ט' וזהו למנהג שאין עושין תיק לס"ת אלא כורכין אותו במפה אבל במקום שעושין תיק לא יפתחו השני עד שיסתמו התיק של הראשון:

מג

מג) שם בהג ומוציאן ב' הספרים כאחת. וכ"כ הלבוש אמ"ל בדין הקמת ס"ת או' ח' לד"א סי' ד' או ח' ואעפ"י שי"א שאין להוציא השניה מהארון ער שמחזיר הראשונה לרקומה כמ"ש המ"א ס"ק י"א בשם הירושלמי ומ"ס פי"א וכ"כ הפר"ח או' ח' מ"מ המנהג פשוט גם בק"ק הספרדים כמ"ש מור"ם ז"ל דביום שיש ב' או ג' ספרים מוציאים כולם כאחת והטעם כתב האמ"ל שם מפני כבוד הצבור שלא להטריחם לקום ב' פעמים יעוש. מיהו אם אירע ששכחו הקהל להוציא הס"ת הב' ונזכרו בעוד שהיו קוראין בספר א' סדר היום אין להוציא הס"ת הב' עד אחר גמר קריאת הס"ת בסדר היום דהא מעיקר הדין צ"ל כן אמ"ל שם. לד"א שם:

מד

מד) שם בהגה. ומוציאין ב' בספרים כאחת וכו'. ובענין הקדיש שאומרים אחר קס"ת הריב"ש כתב בתשו' מנהגים חלוקים בענין קדיש ביום שמוציאין בו ב' ספרים או' ג' ואנו בני ספרד נוהגין לומר קדיש בין ספר א' לשני וחוזרים ואומרים קדיש אחר קריאת ספר שני. ובר"ח טבת שחל להיות בשבת שמוציאין ג' ספרים א"א קדיש אחר ספר ראשון לפי שאין קורין בו אלא ששה וכיון שלא גמרו לקרות חובת היום שהם ז' אין לומר קדיש עד אחר ספר שני וכן חוזרין ואומרים קדיש אחר ספר שלישי והוא דעת הרא"ש פ' הקורא עומד. וכ"כ רי"ו והרד"א בשם גאון וביום אחרון של חג שמוציאין ג' ספרים אעפ"י שקורין בראשון יותר מז' א"א קדיש עד אחר ספר שני שלא לחלק בימים שמוציאין ג' ספרים בין זה לזה. ועוד דכיון דטעמא דקרינן פ' בראשית כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לומר סיימו את התורה ואינם חפצים לקרות עוד אין להפסיק ביניהם כלל. ב"י ססי' רפ"ב. אמ"ל בדין שנים פשוטות ומעוברות או' י"ד. לד"א סי' יו"ד או' י"ד, ובחו"ה של פסח שקורין בספר ראשון ג' גברי אין אומרים עליו קדיש שלא נשלמה עדיין חובת היום עד אחר קריאת ספר שני. וכן ר"ח חנוכה שחל בחול שמוציאין ב' ספרים אין אומרים קדיש עד אחר קריאת ספר שני מטעם הנז' ובמנחת שבת ומנחת תענית צבור א"א קדיש אחר קס"ת דקדיש שאומרים קודם עמידה קאי על קס"ת אמ"ל שם. לד"א שם. וכ"כ בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש:

מה

מה) וכל זה למנהג בני ספרד אבל מנהג בני אשכנז ביום שמוציאין ב' ס"ת אין אומרים כ"א קדיש אחד אחר קס"ת הראשונה כמ"ש המ"א ס"ק י"ב דמניחין השניה על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמרו הקדיש על שניהן. וכתב עוד שם המ"א נראה דה"ה דביום שיש ג' ס"ת יניחו שלשתן על השלחן בשעת הקדיש כדי לומר קדיש על שלשתן ולא נהגו כן יעו"ש ור"ל דביום שיש ג' ס"ת אין מניחין שלשתן על השלחן בשעת אמירת קדיש אלא ב' וג' ואומרים קדיש אחר השניה והשלישית מונחת אצלה. וכ"כ הא"א או' י"ב כשיש ג' ספרים אומרים קדיש אחר השניה ואין מניחין הראשונה על השלחן, וכ"כ דה"ח או' ב' שע"א שער יו"ד או' י"ב. קיצור ש"ע סי' מ"ט או' א וכ"ז הוא מנהג בני אשכנז בזמן שהספרדים נוהגים לומר ב' קדישים אבל בשאר הזמנים כגון בחו"ה של פסח או ר"ח חנוכה שחל בחול שמוציאין ב' ספרים או במנחת שבת ומנחת יו"ט הם שוים כנז' וכ"כ שע"א שם או' יו"ד ואו' י"א דה"ת שם או' א' ח"א כלל ל"א או' ל"ה. קיצור ש"ע סי' כ"ג או' כ"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---