אליה רבה/אורח חיים/קמז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קמז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] ספר תורה ערום וכו'. ונכון ליזהר הקורא ומגביה והגולל לאחוז אפילו בעמודי ספר תורה על ידי כנף הטלית (ב"ח), וכן כתב בתשובת מהר"י טראני סימן קל"ו והט"ז מקיל בזה, ושכן נוהגין אפילו המדקדקים. אך מגן אברהם הביא ראיה מהא דמטמאין ידים כמו היריעות, ולעניות דעתי נראה לי משום לא פלוג רבנן, גם דמי לתפילין דמטמאין הידים ונוגעין בהם ערומים, וכן אפילו כתבי קודש להרב רמ"א, גם התוס' במגילה דף ז' אינם אלא כמסתפק אם אסור גם בכתבי הקודש. כתב מגן אברהם דוקא כשכותבין אשורית על העור ובדיו כמו מגילת אסתר, אבל ספרים שלנו מותרים, עד כאן, ומשמע אפילו קודם נטילה. ומה שכתב רמ"א ולא נהגו להחמיר בכתבי הקודש יש לומר דקאי אמגילה, דבשאר ספרים שלנו לעולם מותר מיהו דוקא בסתם ידים אבל כשידוע שהם מטונפות יש להחמיר:

ב[עריכה]

[ב] שבאותם וכו'. ורגילין לקנות וכו'. פירוש עכשיו רגילין דבזמן הש"ס היה לגדול בחינם אף שאחר נותן דמים, ומגן אברהם הבין דקאי בזמן הש"ס, ולכן נדחק לפרשו ולא דק בזה. ונוהגין לקנות הוצאה והכנסה מטעם ברוב עם הדרת מלך (מהרי"ל). כתב כנסת הגדולה סימן קנ"ג בשם מהר"י ברונא שנים שקנו מצוות ביחד והיתנו ביניהם מי שאינו בבית הכנסת יטול חבירו במקומו ומת אחד מהם בטל התנאי, עד כאן, ונראה דשייך ליורשיו. וכהאי גוונא כתב שיירי כנסת הגדולה סימן זה דמי שקנה ומת אף שיש בעל החסרונות (רצה לומר כמו שנוהגים במקומותינו לקנות שהיית) שייך ליורשיו, מיהו במקום שיש מנהג הכל לפי מנהג, וסיים דיורשי המת מחויבים להטפל במצוה ולשלם להקהל דמי מצוה שקנה (יורשיהם) [מורישם] או ימכרו המצוה ומה שיחסרו ישלמו להקהל, ואם מכר ביותר הריוח ליורשים, עד כאן. ועולת תמיד סוף סימן קמ"ד כתב דלא נהירא דאין משתכרין במצוות בצדקה אלא הריוח להקהל, עד כאן. ולעניות דעתי לא שייך ענין דאין משתכרין להכא, דהתם טעמא כדאיתא בעשרה יוחסין דבהקדש אין משתכרין משום דאין עניות במקום עשירות ובצדקות דילמא מתרמי להו עניים וליכא למיתבה ליה, וכל הנך טעמים לא שייכי הכא וכיון שקנה המצוה לעצמו ונותן דמי לצדקה הרי היה שלו, וכן מעשים בכל יום שאפילו בעל המצוה עצמו לפעמים מוכרה לאחר כשנצרך לכך ומרויח בה, וכן משמע במגן אברהם סימן ש"ו ס"ק ט"ו. כתב בתשובת נחלת שבעה סימן ד' מעות מצוות עיקרו לעניים ולא לכלי קודש מיהו הגבאים יכולין לשנותן ועיין שם עוד ליתן למס. עמק ברכה סימן ה' דאין רשאין לעכב מעות מצוה לעצמו אלא יתנו לגבאים. כתב בתשובת צמח דוד סימן ע"ב מי שרצה לקנות מצוה בעשרים ואחר נתן שלושים אם אינו בטוח יכול הגבאי לכוף ראשון שיקח בעד עשרים, עד כאן. ובמגן אברהם סוף סימן קנ"ה העתיק דבריו ואחר כך חזר השני וכו' וכתב עלה ולא נוהגין כן. ותמיהני כשחזר מבואר בתשובה גופיה דנוהגין לכוף להאחרון לשלם הכל אלא כזה שאינו בטוח ואין הגבאין רוצין להניח לשני צריך שיקח הראשון בעשרים דשני הוא כמאן דליתא, ואפשר לנהוג הכי. כתב ים של שלמה פרק ה' דביצה, נהגו חסידי איסטרייך מה שאדם מוציא מפיו אף שהשני הוסיף בדמים ונשאר המצוה בידו אפילו הכי נותן לצדקה מה שכבר הוציא מפיו, עד כאן. מי שקנה מצוה לשנה ובתוך השנה גירש המלך ליהודים אם שמע בשעת הקנין הוה ליה להתנות, ועיין מזה בתשובת מנחם עזריה סימן ס"ד ומגן אברהם שם. כתב שיירי כנסת הגדולה במקום שנוהגין לקנות חסירות או מי שקנה המצוה עצמו הולך לעיר אחרת או חלה לא מצי משוי שליח במקומו, ועיין לעיל סימן קל"ג ס"ק י"ב בקדישים:

ג[עריכה]

[ג] יש אומרים אם המעיל וכו'. והוא מהמרדכי, וכתב הטעם דומיא דמזבח הקטורת, וצריך עיון הא אדרבה היה מצופה בזהב בחוץ, ובספר חסידים סימן תקל"ה כתב דומיא דקרשים שהיו מצופים זהב בפנים. ומגן אברהם כתב נראה לי שיש טעות סופר במרדכי וצריך לומר דומיא דארון וכן כתב באגודה סוף מגילה דמעילים דהיינו המפה יהיה המשי לצד הספר תורה ומעיל העליון יעשה המשי לצד חוץ דומיא דארון שהיה מבית ומחוץ בזהב ובאמצעיתו עץ עד כאן לשונו, ודחוק. גם תמיהני ששינה בלשון אגודה שכתב זה לשונו, כשמכסין הספר תורה במפה ויש שם שתים או שלושה מפות יהפוך המפה תחתונה נגד הספר תורה ומפה עליונה היפה מבחוץ, עד כאן. הרי דמיירי כשאין במפה עצמו שינוי אלא שבשני הצדדין שוה, אבל כשיש במפה עצמה שינוי אפשר דלא מהני מעיל עליון. לי היה נראה פירוש המרדכי שמזבח הזהב היה לפנים ומזבח הנחושת היה בחוץ, ומכל מקום אין זה ראיה גמורה למפה שכורכים גם המשי סביב הספר תורה, ואפשר דלכך כתב רמ"א שלא נהגו כן. מיהו מגן אברהם כתב שיש לנהוג כן, ומכל מקום נראה לי דבעל נפש יעשה המפה בשני צדדים בשוה אף שנותן פשתן באמצע. כתב באגודה שם יזהר שלא יהפכו המפות הרגילות להיות מבפנים כדאמרינן בקרשים שהיה רושמים בקרשים:

ד[עריכה]

[ד] מדברים ישנים וכו'. ודוקא בלא שינוי עולת תמיד סוף סימן קנ"ג, וכן כתב מגן אברהם דאם שינה צורתן ועשה מהן כלי אחר שרי דהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות, עד כאן. וקשה דהתם טעמא כדפירש רש"י סוף ויקהל דחביבין המראות מן הכל שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות וכו', ועוד פירשו רמב"ן וגור אריה ודברי דוד דנחושת קלל היה ואף שנעשה כיור לא נשתנה מראיתו עיין שם, ויותר הוה ליה למגן אברהם להביא ראיה מחח ונזם דכתיב קודם. וכתב שיירי כנסת הגדולה דוקא תשמישי קדושה אבל תשמישי מצוה כגון כיס לטלית מותר, ובספר בית הלל בסימן קל"ט כתב דאף טלית גופיה מותר וכן משמע בתשובת ב"ח סימן י"ז. כתב הט"ז ליו"ד סימן רפ"ב כתב בתשובת מהרי"ל אין לעשות תשמישי ספר תורה מבגד שנשתמש בו הדיוט, ויליף לה מדדרשינן מהמזבח וכו' ואותן שנוהגין כן יש למחות, עד כאן. ואני עיינתי בתשובה גופיה סימן קכ"ב ולא כתב שיש למחות אלא זה לשונו, ואף דנהגו עלמא לעשות מבגדים ישנים לאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו וכששואלין אמינא להו לקנות חדשים לכך עדיף חדש טפי עד כאן לשונו. משמע שאין למחות אלא כששואלין אמרינן להם שלא לקנותן ואם קנאן אפשר דמותרין, והיינו דסיים עדיף חדש טפי משמע דאין איסור בישנים. ונראה לי דמזה הטעם כללו הלבוש בבבא ראשונה עם מטפחת קרוע דאין איסור בדבר, גם דקדק וכתב ואסמכוהו אקרא, ולא כתב בלשון מהרי"ל ויליף לה וכו' שאינו אלא אסמכתא, ויתבאר עוד סוף סימן קנ"ג. כתב הט"ז שם דוקא תשמישי קדושה לעצמה אבל תשמיש דתשמיש הנזכרים בסימן קנ"ד מותר בישנים, ומגן אברהם הקשה עליו הא פרוכת שלנו הוא תשמיש דתשמיש ואפילו הכי אוסר מהרי"ל, עד כאן. ואפשר דבימי מהרי"ל היו נוהגין להניח לפעמים ספר תורה על הפרוכת כמו שכתב שיירי כנסת הגדולה והוי משמש עצמו. אך קשה מה שכתב המרדכי פירוש ר"י ניהו דלגבי טלית לא היינו אוסרין אם נשתמש בו הדיוט וכו', משמע בקדושה אף תשמיש דתשמיש אסור, ואפשר משום רבותא דסיפא דשל כותים אסור נקט טלית. ואם נעשה כבר תשמיש קדושה ממנה אסור לעשות אחר כך ממנו תשמיש דתשמיש דאף שאנו מחמירין שלא לעשות ממנו תשמיש דקדושה, מכל מקום להקל לא אמרינן דלא נתפס ביה הקדושה ועיין תשובת ב"ח שם. כתב הט"ז שם ס"ק ח' ונראה דאם אומר כסף זה לתשמיש ספר תורה אין בו משום אמירה לגבוה דהאי יכול למכרה, ודוקא גבי צדקה אמרינן כן, עד כאן. וכן מצאתי בתשובת מהרי"ל שם דאף שקנה בגד למפה מצי למיהדר ביה אף שכבר נדר מעיקרו מפה לספר תורה, ומכל מקום צריך לקיים נדרו ולקנות מעיל אחר, ועיין לקמן סימן קנ"ג ס"ק [כ"א]:

ה[עריכה]

[ה] הכתב כנגד המגביה וכו'. וכשאני גולל אני נוהג לכוף עמודי תורה אצלי שתהא בשוה כמו שהיה מונחת עד שנגללו כולו ואז הכתב נגדי ונגד המגביה וסייעתא מצאתי בשיירי כנסת הגדולה ופשוט דאם מכבדין לאחד הגבהה וגלילה שיקח הגבהה ואם כיבדו גלילה והושטת מעילים יקח גלילה. ועיין ביומא דף ע' דמצוה לראות עשיית המצוות משום ברוב עם הדרת מלך, מכל מקום רשאי להניחה ולילך לראות מצוה אחרת כיון שאינו עסוק בה:

ו[עריכה]

[ו] ולא יגלול וכו'. שזה בזיון לתורה וכו' מטעם זה נראה להחמיר שלא יחזיק ברצועות התפילין כדי שיגללו הבתים מרצועות אלא יחזיק התפילין בידו ויגלול הרצועה ממנה, אף דיש קדושה ברצועות מכל מקום בבתים יש קדושה יותר כדלעיל סימן ל"ב ועיין לעיל סימן י':

ז[עריכה]

[ז] המפטיר מתחיל וכו'. הלבוש בברכות הפטרה, אף דבש"ס ושולחן ערוך לא נזכר מברכות אלא מהפטרה סבירא ליה הכי מסתברא דזיל בתר טעמא וכן פסק באר שבע דף נ"ח. כתב מגן אברהם דבשני וחמישי שאומרים יהי רצון אחר הקריאה אין צריך להמתין על הגולל דאינו אלא מנהג:

ח[עריכה]

[ח] לגלול ספר תורה במטפחתיו. רש"י סוטה דף ל"ט, כתב מטה משה סימן רנ"ד אין להגביה ספר תורה עד שהביא ספר תורה שניה קודם כדי שלא יעמוד החזן בטל בלא מצוה:

ט[עריכה]

[ט] עד שיגלול הראשונה. במפה וכו' (כלבו ומטה משה):

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.