כף החיים/אורח חיים/קמו

כף החיים ‏ אורח חיים קמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לצאת ולהניח ס"ת וכו'. דגרסינן בפ"ק דברכות דף ח' ע"א ועוזבי ה' יכלו זה המנית ס"ת כשהוא פתות ויוצא. והביאה הטור וב"י ולבוש. ועוד איתא שם בגמ' בעי רב פפא בין פסוקא לפסוקא מהו תיקו. ופי' הב"ת כיון דאינו קורא בתורה. דבין פסוקא לפסוקא היה המתרגם מתרגם ואין בו משום ועוזבי ה' יכלו אעפ"י שהוא פתוח או דילמא כיון דהס"ת פתוח אסור וכיון דאסיקנא בתיקו אזלינן לחומרא עכ"ל. וכ"פ הטור לחומרא. וכ"כ הפר"ח או' א'. מט"י או' א' ומה שלא כתבו מרן ז"ל בש"ע משום דלא נהגינן עתה לתרגם כמ"ש בסי' הקודם וא"כ ודאי שהוא אסור שיוצא בשעת קריאה. וכ"כ המט"י שם. מיהו המ"א סק"א הביא דין זה דאסור לצאת בין פסוק לפסוק וכתב דנ"מ בשבועות שאומרים אקדמות עכ"ד. ור"ל שיש מקומות באשכנז נוהגים ביום שבועות שכהן מברך על התורה וקורא פסוק ראשון מחובת היום ואח"כ אומרים אקדמות ואח"כ מסיים הקריאה וע"ז כתב המ"א דאסור לצאת בעת אמירת אקדמות כמו שאסור לצאת בין פסוק לפסוק בעת שמתרגמין אבל הא"ר או' א' כתב דמשמע מלבוש דמותר לצאת באקדמות דהא גוללין הס"ת בשעת אקדמות משא"כ בין פסוק לפסוק אף בזמניהם שהיו מתרגמין משמע שלא היו גוללין דאי היו גוללין למה אין רשאי הקורא לסייע למתרגם וכ"מ בסי' קל"ט ס"ד וה' עכ"ל אמנם לפי מ"ש לעיל סי' קמ"ה או' ד' בשם הפר"ח דאפי' אם מכסין הכתב בשעת התרגום אסור לחזן לסייע למתרגם כיעו"ש א"כ אין ראייה מדברי הא"ר ויכול לומר שהיו מכסין הכתב בשעת התרגום ואפ"ה אסור לצאת וה"ה לאקדמות וכמ"ש המ"א מיהו הט"ז בסי' תצ"ד תמה על מנהג זה שמפסיקין באקדמות דהא אפי' לספר בד"ת אסור וכתב שמקרוב הנהיגו רבנים מובהקים לשורר אקדמות קודם שיתחיל הכהן הברכה של קריאת התורה וכ' ראוי לנהוג בכל הקהילות וגם ביציב פתגם שאומרים ביום שני אחר פסוק א' של הפטרה ראוי לנהוג כן יעו"ש וכן המנהג פשוט בין הספרדים שבזמן שאומרים פזמונים בעת קס"ת כגון ביום שבועות או לחתן וכדומה שאומרין אותם קודם שיתחיל בברכת התורה כדי שלא יהיה הפסק. בקריאת התורה ומנהג נכון הוא:

א) שם אסור לצאת וכו'. ואם קורין לאדם באמצע קריאת התורה לעלות לבהכ"נ הסמוך שרי ואין שום פקפוק וכן היה מנהג בירשות"ו אמנם מי שאינו קורא הפ' שמ"ת לא יעלה לבהכ"נ אחר שבקריאה זו ששומע מפי ש"ץ יוצא י"ח וע"י הליכתו לעלות לבהכ"נ אחר מאבר הקריאה שקורין בעוד שהוא שם לד"א סי' ח' או' כ"ה בי"מ או' ח':

ב

ב) שם. אסור לצאת ולהניח ס"ת וכו'. אע"ג דנשארו עשרה בבהכ"נ. פרישה ודרישה או' א' ער"ה או' א' מ"ב או א' מיהו אשה מותרת לצאת חוצה בשעת קריאת התורה. שע"ש פת"ע או' א' ול"נ להחמיר אם לא יש צורך לצאת:

ג

ג) שם. אבל בין גברא לגברא ש"ד. ודוקא מתוך דוחק גדול או אונס גמור וזולת זה לא יצא. סדה"י כנה"ג בהגה"ט מ"א סק"ב א"ר או' ב' סו"ב או' ב' לד"א סי' ח' או' כ"ה והיינו כששמע קה"ת כבר או שדעתו לבא מיד ומסופק אני אם בא אדם לבהכ"נ באמצע קס"ת לחפש אדם וכדומה אם רשאי לצאת באמצע הקריאה ועין מ"א קל"ח סק"א משמע כה"ג ג"כ אסור וצ"ע. א"א או' ב' והביאו הרו"ח או' א' וכתב לדעתי זה פשוט שלא יצא באמצע הקריאה דהא מיקרי עוזבי ה' שעוזב התורה ויוצא ואפי' אם כבר שמע קס"ת בבהכ"נ אחר ויצא י"ח עכ"ז אסור יעו"ש. מיהו נראה זה שכבר שמע ויצא י"ח או שדעתו לשמוע בבהכ"נ אחר במקום שמתפלל מותר לצאת בין גברא לגברא אפי' בלא דוחק וכן עמא דבר:

ד

ד) שם. אבל בין גברא לגברא ש"ד כתב הפר"ח או' א' מסתברא שכיון שהשלים הקריאה אעפ"י שעדיין לא ברך אשר נתן לנו יכול לצאת עכ"ל. אבל המט"י או' ב' חלק עליו וכתב כיון דהך ברכה שייכא לקריאה חשיבה כוותה והוי בכלל ועוזבי ה' יכלו וכ"ש למ"ד דברכת התורה לפנים ולאחריה הוייא מן התורה לכן נראה דאין לצאת בין גברא לגברא עד שישמע הברכה מפי העילה ויענה אמן יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ב' ומ"ש הער"ה או' ב' יש לדחות:

ה

ה) שם. בין גברא לגברא ש"ד. והיינו בנשאר עשרה המ"ש לעיל סי' קמ"ג או' ד' וב"כ מ"ב או' ב':

ו

ו) שם בין גברא לגברא ש"ד, הואיל וס"ת אינה פתיחה, ב"ח, פרישה או' ג' וכ"כ הלבוש הטעם משום שהס"ת נגללת. ולדידן שמכסין הכתב במפה בין גברא לגברא חשיבה נמי אינה פתוחה. ועיין לעיל סי' קל"ט ס"ה ובדברינו לשם או' ל"ג:

ז

ז) שם בין גברא לגברא ש"ד. מסתברא לי כשאין לוי וקורא כהן עצמו דמותר לצאת דבין גברא לגברא הוא הוא דהא דקאמר בין גברא לגברא היינו דאז הוי הפסק. פתוחי חותם ז"ל ד"א ע"א והסכים לדבריו הפתה"ד או' ב' אלא שכתב שם הפתה"ד נראה דאין להקל להתיר לצאת בזמן קצר הרבה שבעוד שהוא יוצא פותחין הס"ת דהגם שהיה תחלתו בהיתר דכשקם ממקומו לצאת היתה התורה נגללת מ"מ כיון שבסוף יציאתו הס"ת פתוח אסור יעו"ש:

ח

ח) [סעיף ב'] כיון שהתחיל הקורא וכו'. ואע"ג דבגמרא שם איתא כיון שנפתח ס"ת וכו' כתב מרן ז"ל בב"י נראה דלא מיתסר לדבר מעת שנפתח ממש אלא מעת שיתחיל הקורא לקרות וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה"ת דין ט' עכ"ד וכך הם דבריו כאן בש"ע. וכ"מ מדברי רש"י ז"ל שם שכתב ובפתחו וכשהתחיל יעו"ש. וכ"נ דעת הל"ת פ"ק דברכות או' ל"ב ועי"ש מה שתמה על הלבוש שלא כתב כדברי ב"י יעו"ש והביאו א"ר או' ג' והמט"י או' ג' כתב דגם לשון הלבוש פתיחה דנקט הכוונה היא על הקריאה יעו"ש מיהו המ"א סק"ג כתב דפשט הגמרא והפו' משמע דמשנפתח הס"ת אסור והביאו הסו"ב או ג' אבל המט"י שם כתב דאנו אין לנו אלא פסק הש"ע שהתיר הדיבור בפתיחה דקודם הקריאה יעו"ש וכ"כ הלד"א סי' ח' או' כ"ג כדברי מרן ז"ל בי"מ או' א' וכ"כ דה"ח או' ג' שע"א ש"ד או' י"א:

ט

ט) שם אסור לספר אפי' בד"ת, ואפי' להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרש דבר אסור. הרי"פ ס"ק דברכות, והביאו מ"א סק"ד, אבל הד"מ אות א' כתב בשם תא"ו ג"ב ח"ג דלהורות דבר הלכה או לפרוש מדבר אסור לפי שעה ש"ד, ועיין לקמן אות י"א שכתבנו דהאחרונים לא התירו להורות כ"א בין גברא לגברא אבל לאפרושי מאיסורא ש"ד אפי' בשעת קריאה יעו"ש:

י

י) שם אפי' בין גברא לגברא, כ"כ הר"י פ"ק דברכות דאע"ג דמותר למיפק בין גברא לגברא לדבר אסור כדאמרינן כיון שנפתח ס"ת אסור לספר ואעפ"י שסוגרים הספר בינתים אפ"ה אסור שלא אמרו כ"ז שיהיה פתוח אלא כיון שנפתח דמשעה בפעם הראשונה אסור לספר כלל עד שייסמו כל הפרשה עכ"ל, והביאו ב"י וכתב הטעם משום דאיכא למיחש שמא ימשוך הדיבור אף בשעה שקורין עכ"ד, וכן פסק כאן בש"ע וכ"כ בדרשות מהרי"ל שלא היה לומד אפי' בין גברא לגברא והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א' אבל הב"ח כתב על דברי הר"י הנ"ז דלא נהירא דהא לפרש"י לא אסור אלא בקול רם לפי שמונע אחרים מלשמוע ובין גברא לגברא אין שם שומע כיון שאין שם קורא בתורה וא"כ למה לא יספר בד"ת כיון שאינו מונע אחרים משמוע אלא בע"כ בין גברא לגברא אין בו איסור כלל והכי נקטינן וכך נהגו עכ"ד, והביאו שכנה"ג שם עו"ת אות ב' מ"א סק"ג סי"ב אות ג' וכן דעת הפר"ח אות ב' להקל בין גברא לגברא יעו"ש ומיהו מ"ש שם הפר"ח להקל אפי' בדברי חול עיין לקמן אות י"ד שכתבנו דאין כן דעת האחרונים יעו"ש ומשמע מדברי הב"ח דאפי' בקול רם מותר ללמוד בין גברא לגברא אבל בסדה"י כתב דבין גברא לגברא יכיל לעסוק בתלמודו בינו לבין עצמו ולא יודע לרבים שלא יקלו בכך עכ"ד, וכ"ה דעת הא"ר אות ד' וכ"כ הלד"א שם דפשט המנהג דת"ח ויראי ה' קורין בין גברא לגברא בלחש בי"מ אות א' וכ"כ החס"ל אות י"ג, ומי שלומד בין גברא לגברא יזהר שישתוק וישמע ברכו ויענה ברוך ה' וכו' א"ר שם בשם מי"ט, וכן יזהר לענות אמן בכונה אחר ברכת העולה:

יא

יא) וכתב שם הא"ר דה"ה בין גברא לגברא מותר להורות הוראה לפי שעה דלא שייך בזה לומר שיהא להרגיל הלשון ולהמשיך, וכ"כ דה"ח אות ג' שע"א ש"ד אות י"א מ"ב אות ו' והלד"א שם והבי"מ אות ב' כתבו דה"ה לאפרושי מאיסורא בין גברא לגברא שרי אבל הא"א אות ד' והלב"ש כתבו לאפרושי מאיסורא שרי אפי' בשעת קריאה וכ"כ דה"ח שם והשע"א שם כתב דאם א"א ע"י רמיזה אז מותר לומר בדרך קצרה, וכ"כ מ"ב או' ה' ועיין לעיל אות ט' ועוד עיין לעיל סי' ק"מ אות י"ב שכתבנו דמותר לחכם שעלה לקרות בתורה לדרוש אח"כ בד"ת גודל מצות הצדקה כדי שהעולין אחריו יעשו נדבה יעו"ש:

יב

יב) שם ואפי' אם השלים הוא הפ', פי' שקרא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום, ב"י בשם הרשב"א. עו"ת אות ג':

יג

יג) שם ויש מתירים לגרוס בלחש, וי"א שאם יש עשרה וכו'. ויש מתירים למי שתורתו וכו' כתב ב"י דלענין הלכה כדאו הם הנך רבוותא דשרו לסמוך עליהם ובבד"ה כתב דמ"מ נכון לכוין אדם דעתו בכל הפרשיות ולשומעם מפי ש"ץ, וכ"כ בש"ע בסוף סעי' זה, ועיין לעיל אות יו"ד מ"ש בשם האחרונים ומשמע דדעתם להחמיר בכל זה ואין להתיר כ"א לעסוק בד"ת דוקא בלחש בין גברא לגברא:

יד

יד) שם ויש מתירין וכו'. ובשל"ה החמיר מאד וכתב כשהחזן מתחיל לקרוא בתורה אפי' מי שקרא כבר הפ' ועבר עליה כמה פעמים ואפי' הוא ת"ח או עוסק בתורה ראוי לו לבטל ולא להסיח דעתו מהקריאה ולענות אמן אחר העולים וההפטרה לתשלום ץ' אמנים הצריכים לו וכל בעל נפש ישגיח בזה ואל יחלל התורם בעיני ע"ה והקלים שבראותם בעלי התורה שמניחים שמועתם ועוסקים בעניניהם ולימודם מהבילים גם הם דברי הדת ועוסקים בשיחת חולין ונמצא גורם ח"ה ועונשו גדול כמ"ש בסי' מעיל שמואל קו"מ של"ה דע"ז סע"ג. יפ"ל ח"ג, ועיין לקמן אות ח"י:

טו

טו) שם הגה, בדברי תורה, לאפוקי בדברים בטלים אסור אפי' בין גברא לגברא, עו"ת אות ו' וכ"כ המט"י אות ד' דמה שהקיל הפר"ח לשטת רש"י ז"ל בין גברא לגברא אפי' בדברי חול דליתא יעו"ש וכ"כ א"ר אות ד' בשם של"ה, לד"א סי' ח' אות כ"ג בי"מ אות ה' חס"ל אות י"ג, וכ"כ בשו"ת מראה יחזקאל סי' כ"ו דבעת שעושין מי שבירך אז מותר לדבר ד"ת דוקא אבל דברים בטלים חלילה להתיר, וכ"כ בס' ארץ חמדה בהקדמה באזהרות יעו"ש, והב"ד א"ח אות א' ועיין מאמ"ר אות ז' שהקשה על דברי העו"ת הנז' דדברים בטלים אסור אפי' שלא בשעת קריאת התורה דלעולם אסור לספר דברים בטלים בבהכ"נ כמבואר לקמן בהלכות בהכ"נ ותירץ דלאו דברים בטלים ממש קאמר אלא כל שאינו ד"ת אעפ"י שמותר לספר אותם דברים בבהכ"נ כמבואר לקמן מ"מ לענין זה דברים בטלים קרינן ליה ואסור

טז

טז) שם ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום וכו'. משמע שדין זה מוסכם מדלא כתבו בלשון יש מתירין כהנך דלעיל וכ"כ לקמן בסי' רפ"ה סעי' ה' בסתם, וכ"כ מט"י אות ז' וכתב דהכי ק"ל וכן נוהגין רוב המדקדקים ודלא כהפר"ח שחלק ע"ז יעו"ש, וכתב בת"ה סי' נ"ד דאפי' דליכא עשרה דצייתי לס"ת שרי, והביאו כנה"ג בהגב"י. ומ"א סק"ה ומיהו זהו לפום דינא אבל כבר סיים הש"ע דהנכון שבכל פרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמעם מפי הקורא, ומשמע דחוזר גם על קריאת שמו"ת וכ"כ בב"י דהרמב"ם כשחזר הפ' בעת ההיא היה שותק בזמן שש"ץ קורא עד בין גברא לגברא יעו"ש, וכתב הל"ח פ"ק דברכות אות ל"ח דטעם הרמב"ם כטעם הש"ע יעו"ש, וכתב עו"ש הל"ח דמ"מ מי שירצה לדקדק ולכוון דעתו להקורא אף בזה יתבלבל שא"א שיכוין להשלים הפסוק בכל פעם שיתחיל הקורא וגם שמיעת הקריאה יבלבלוהו שלא ידע בכל פעם באיזה מקים שסיים עכ"ל והביאו א"ר אות ד' וכתב עליו דמ"ש רא"א שיכוין להשלים הפסוק בכל פעם שיתחיל הקירא מה בכך אפשר להפסיק באמצע הפסוק ומ"ש דשמיעת הקריאה יבלבלוהו וכו' לא חששא היא דמסתמא יתחיל מספיקא במקום הידוע לו שקרא וגם אפשר ליזהר שלא ישכח המקום אלא שסיים דאין נראה להקל אלא למי שתורתו אומנתו ובזה מהני תורתו אומנתו אף לדידן עכ"ד ובשעה"מ פ' ואתחנן כ' ביום הששי תקרא כל הפ' של השבוע שמו"ת וביום השבת תשמע כל הפ' מפי הש"ץ ותכוין בהוי"ה שלימה דבן דההי"ן וכו' ומשמע דיש חיוב וטעם בסוד לשמוע כל הפ' מפי' ש"ץ ולא יוכל לקרא בעת ההיא שמו"ת. וכ"מ מהזוה"ק שהבאנו לקמן או' ח"י וכ"כ בשער הכוו' דס"ב ע"א דהאר"י ז"ל היה משתדל מאד לקרות הפ' שמו"ת ביום ו' אחר תפלת שחרית זולת אם אירע לו שום אונס גדול מאד שאז היה קורא הפ' שמו"ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעודת שחרית כמו שצוה רבינו הקדוש לבנו ולא כמו אותם הקורים אותה באמצע תפלת שחרית דשבת עכ"ד. וכ"כ הלד"א סי' ח' או' כ"ג דיש להחמיר ולזהר לקרות קודם שמו"ת ואם נאנס יקרא אחר התפלה יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' קל"ב או' ו':

יז

טוב) שם וכ"ז אינו ענין לפ' זכור וכו'. הכא פשיטא ליה למרן אך לקמן בסי' תרפ"ה כתבא בלשון יש אומרים. ברכ"י או' ב' ועיין ברכ"י סי' תרפ"ה או' ב' ומחב"ר סי' זה או' א' שכתב לכל הדברות ולכל האמירות פ' שקלים והחדש לאו דאורייתא יעו"ש. ועיין ט"ז ומ"א סי' תרפ"ה מ"ש בזה יעו"ש ואם שכחו הצבור לקרות פ' שקלים צריכים לחזור ולהוציא ס"ת מההיכל ולקרותה ולברך לפניה ולאחריה ואם עבר אותה שבת אין לה תשלומין אבל אם שכחו פ' פרה יקראוה לשבת הבא קודם פ' קדש. ואם בשבת שלאחר פורים טעו וקראו פ' פרה והפטרה בחשבם היום היה פ' פרה צריכים לחזור ולקרות פ"ב בשבת הבאה אמ"ל בדין נפל טעות בסדר קס"ת או' ה' ואו' ז' לד"א סי' ט' או' ה' ואו' ז':

יח

חי) שם והנכון שבכל הפרשיות וכו' לכוין דעתו וכו'. נכון לשמוע קס"ת מתוך החומש כדי לכוין היטב. ולא יקרא הפ' בעל פה אלא שומע מהש"ץ ושותק אמ"ל בדין הנהגת הצבור בעת קס"ת אות כ"ד, לד"א שם אות כ"ד בי"מ אות ו' חס"ל אות י"ג, וכ"כ בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ו ע"א כד סליק ס"ת לתמן (ר"ל על התיבה) כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת בזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו ולית רשו לעמא למפתח פימהון אפי' במילי דאורייתא וכ"ש במלא אחרא אלא כולהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוה דכתיב וכפתחו עמדו כל העם ואזני כל העם אל ספר התורה, אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרא ביה מתפתחן תרעי שמייא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואיבעי ליה לבר נש למימר הכי בריך שמיה דמארי עלמא וכו' עכ"ל, ומשמע מדברי הזוה"ק הנז' דבעת הוצאת ס"ת מן ההיכל אין לדבר שום דבר של חול מפני שבעת ההיא מתפתחן תרעי שמייא דרחמין ובעת הקריאה אין לומר אפי' ד"ת משום שצריך לשמוע הקריאה של ס"ת, וכן י"ל דברי החיד"א בס' תורת השלמים אות א' שכתב בעת הוצאת ס"ת מן ההיכל אין לדבר כלל ר"ל דברי חול ודלא כמו שהבין הבי"מ והקשה עליו יעו"ש, ועיין לעיל סי' קל"ד או' יו"ד:

יט

יט) [סעיף ג'] אסור לספר כשהמפטיר קורא וכו'. שאין המצוה תלויה בקורין לבד אלא בכל המצויין שם, ב"י בשם רי"ז נתיב ב' לבוש סעי' ד' עו"ת או' י"ב, ועיין לקמן סי' רפ"ד סעי' ג' ובדברינו לעיל סי' קל"ב או' ו' ד"ה גם דע וכו' יעו"ש:

כ

ך) [סעיף ד'] א"צ לעמוד וכו'. וכ"ב הטור דלא ראינו מי שנוהג כך לעמוד דמ"ש וכפתחו עמדו כל העם אותה עמידה שתיקה היא יעו"ש וכ"ה ב"י בשם בעל המנהיג, וכ"פ ב"י ריש סי' קמ"א וכתב שכן נוהגים, וכ"פ הפר"ח בזה הסי' או' ד, וכתב וכן עמא דבר, וכ"כ המט"י או' ט' ועי"ש מ"ש על דברי הט"ז סק"א יעו"ש, מיהו כתב ב"י שם בשם המרדכי שהר"ם היה עומד בשעת קריאת התורה וכן נוהגים קצת אשכנזים וצרפתים יעו"ש, וזהו שכתב מור"ם ז"ל כאן ויש מחמירין ועומדים וכו' וכתב שם הב"ח דלאו מדינא היה נוהג כך אלא כמו שהיו ישראל עומדים בהר סיני כדכתיב אנכי עומד וכו' אבל בין לגברא לגברא פשיטה דא"צ עמידה אף לנוהגין לעמוד בשעת קריאה יעו"ש, וכ"כ שם הפר"ח דמי שרוצה לנהוג כמהר"ם ז"ל אין מזניחין אותו ובין גברא לגברא לכ"ע יכול לישב יעו"ש, וכ"כ מ"א סק"ז, והט"ז סק"א כתב דראוי לנהוג כמהר"ם ז"ל וכ"כ בסדה"י שראה קצת אנשי מעשה שנוהגים לעמוד ולזקוף בשעת קה"ת ומנהג טוב וכשר הוא והב"ד כנה"ג בהגב"י וכ' שגם הוא ראה נוהגין לעמוד בשעת קה"ת ולישב בין גברא לגברא יעו"ש, ובל"ח פ"ק דברכות או' ל"ו משמע דמדינא צריך לעמוד ולא מצד חומרא וכ"כ הרמ"ע סי' צ"א והב"ד א"ר או' ד' יעו"ש, אמנם בשעה"כ דמ"ח ע"ד כתב דמנהג האר"י ז"ל היה יושב במקומו עד סיום קריאת הפ' ולא כאותם הנוהגים לעמוד עכ"ד, וכ"כ בפע"ח שער י"ד פ"א, מ"ח מסכת יום שני פ"ה או' ח' ומשמע דאפי' בעניית ברוך ה' המבורך וכו' לא היה עומד, וכן נתפשט המנהג עכשיו כהאר"י ז"ל דאפי' חסידים ואנשי מעשה אין עומדים לא בעת הקריאה ולא בעניית ברוך ה' וכו' ועיין באו' שאח"ז ואו' כ"ב:

כא

כא) היושבים בשעת קריאת התורה צריכים לעמוד מ"מ בכל פעם כשקורא אומר ברכו את ה' המבורך משום דדבר שבקדושה הוא. משאת בנימין וסוף הספר בהגהותיו לחלק א"ח סי' א' והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ה' וכ"כ הט"ז סק"א, מ"א סק"ו, י"א בהגב"י, סו"ב או' ז' מיהו השכנה"נ שם כתב דאין כן מנהגינו, וב"כ הלד"א סי' ז' או' ד' דאין המנהג כן, וכ"כ לעיל באות הקודם ע"ש האר"י ז"ל דלא היה עומד אפי' בעניית בריך ה' וכו' וכן עמא דבר:

כב

כב) אין להחמיר כשקורין בס"ת ואחרים יושבים, קול אליהו סי' ה', והביאו עיקרי הד"ט סי' ו' אות ט"ו, פת"ת, א"ח אות ב' מיהו הפתה"ד אות ג' האריך בזה וכתב דכיון דאיכא מחלוקת הפו' בזה ליכא יוהרא אמאן דבעי לעמוד ואפי' כל הצבור יושבים אלא שסיים דיש למנוע מלעמוד משום שכתב מהרח"ו ז"ל דמנהג האר"י ז"ל שלא היה עומד בשעת קה"ת וק"ל, דכל היכא דאיכא מחלוקת בין הפו' דברי הקבלה תכריע והמחמיר לקום לא עביד כהכרעת הקבלה שהיא העיקר יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' כ"ה אות ע"ה:

כג

כג) ואם כל הצבור עומדים בעת קריאת עשרת הדברות אינו נכון, ואם איזה יחידים עומדים לית לן בה, ולפי מ"ש בריש מחב"ר אות ח' דהאר"י לא שאני ליה בין יחיד לצבור א"כ אפי' יחיד לא יעמוד, אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים, לד"א שם אות ה' ובספר טוב עין סי' י"א כתב דאם כולם קמים בקריאת עשרת הדברות אין לשום יחיד לישאר מיושב וכעין מה שקרא תגר הכנה"ג באה"ע סי' ס"ב על היושב בעת ז' ברכות שבחופה כיון שנהגו אחרים לעמוד יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט שם, פת"ת שם, א"ח שם, ועיין זכ"ל אות ס':

כד

כד) שם. א"צ לעמוד וכו'. אפי' העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני הס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ, והא דהוצרך לומר ביו"ד סי' רמ"ב סי"ח לפי שהס"ת ברשות אחרת משמע דהעומדים על הבימה צריכים לעמוד היינו בשעה שמגביהין אותה. וכ"ה בב"י שם בשם הרשב"א וכ"ה בתו' מנחות דף ל"ג, מ"א סק"ו. מיהו בא"ר סי' קמ"ט כתב דבשעת הגבהה יש לעמוד לכל הצבור משום כבוד ודלא כמ"א יעו"ש. והביאו מ"ב בשער היצון אות ח"י ועיין ט"ז שם ס"ק י"ג ובסי' רפ"ב שם סעי' א' וב' ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---