כף החיים/אורח חיים/פז

כף החיים ‏ אורח חיים פז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] גרף של רעי ועביט של מי רגלים וכו'. והכי איתא בפ' מי שמיתו דכ"ה ע"ב ת"ר גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות ק"ש כנגדן ואעפ"י שאין בהן כלום. ופי' רש"י גרף ועביט שניהם כלי חרס הם אלא של רעי קרוי גרף ושל מ"ר קרוי עביט ע"כ, וכתב הרא"ש דמסתבר דבעץ אסור מפני שהוא מובלע בתוכו ומלא זוהמא אבל של זכוכית מותר, וכ"פ הטור וכך הם דברי מרן ז"ל ואע"ג דהרשב"א ז"ל מתיר בשל עץ כיון דהרא"ש והטור אוסרים דחשבי ליה כשל חרס מפני שהוא בולע ומלא זוהמא וכ"פ מרן ז"ל הכי נקטינן. וכ"כ האחרונים:

ב

ב) שם צריך להרחיק מהם כמו מצואה, לפניו מלא עיניו ולאחריו ד"א ממקום שכלה הריח. טור וב"י ועו"ת. וכ"כ האחרונים:

ג

ג) שם אפילו הטיל בהם מים, דכיון שמיוחדים לכך הויא להו כבה"כ ואפי' אין בהם ריח רע, הרא"ש פ' מ"ש סי' ד"ן, וכ"כ הרמב"ם פ"ג דק"ש דין י"ב והב"ד ב"י, מ"א סק"א. ר"ז אות א' והר' יונה כתב דטעמא דלא מהני בהו נתינת מים כדמהני במ"ר משום דדיינינן להו כמו צואה ואסור מן התורה מוהיה מחניך קדוש אבל מי רגלים אינם אסורים אלא מדרבנן דלא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הילכך סגי להו בנתינת מים עכ"ד, והביאי ב"י. וב"י נתן טעם אחר דמי רגלים היינו טעמא דשרי בנתינת מים משום דצלולים הם ומתערבים במים ומתבטלים משא"כ בגרף ועביט שמה שבלוע בהם אינו מתערב במים כדי שיתבטל הילכך לא מהני. להו נתינת מים עכ"ד. והביאו ט"ז סק"א. וכ"כ הלבוש. ר"ז שם. וכתב א"ר או' א' דלטעם הב"י אין איסור עביט אלא מדרבנן כמו מי רגלים אבל לטעם הר"י אסור מדאורייתא ונ"מ לענין ספיקא יעו"ש. וכ"כ העו"ת אות ב' אלא שכתב וצ"ע לדינא יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' ע"ג אות ח' וסי' ע"ד או' ז' ד"ה ודע ולפי הטעם שכתבו הרא"ש והרמב"ם ז"ל שמיוחדים לכך וכו' כתב המ"א שם דאם הכלי מיוחד ג"כ לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין אם אין בו צואה ולא ריח מותר. והביאו הסו"ב או' א' א"ר או' ב' ה"ב או' א' ר"ז אות ב'. אמנם המחה"ש על המ"א סק"א כתב דזהו דוקא לטעם הרא"ש והרמב"ם אבל לטעם הרב ב"י שכתב דהבליע אינו מתערב עם המים אפשר אפי' מיוחד גם לתשמיש אחר אסור יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' א' דיש להחמיר. והביאו החס"ל אות ח':

ג) עוד כתב המ"א שם דה"ה אם מיוחד להשתין ובכל פעם שמשתין נותן לתוכו רביעית מים שרי. והביאו הסו"ב שם. א"ר שם. ר"ז שם. אבל הי"א בהגב"י כתב על דברי המ"א הללו דיש להחמיר דהא כיון דטעמא הוי כמ"ש מרן ז"ל דרביעית מים לא מהני אלא לצלולים דמתערבין במים ומתבטלין אבל מה שבלוע לתוך הכלי אינו מתערב במים כדי שיתבטל א"כ ה"ה והוא הטעם הכא שא"א שבעוד שהוא משתין שאינו בולע הכלי איזה דבר מועט א"כ מה מהני הטלת רביעית מים אחר הבליעה עכ"ד. מיהו המחה"ש שם הבין בדברי המ"א הנז' דאיירי כגון שנתן המים קודם השתנה שכתב דזהו מספיק גם לטעם הרב ב"י דלא היה בשום פעם בלוע ממי רגלים לבדן אלא במי רגלים שכבר נתבטלו במים קודם שנבלעו בו עכ"ד. וכ"כ לפרש המאמ"ר או' ג' בדברי המ"א יעו"ש:

ד

ד) שם אבל אם הם של מתכת וכו' מזה יש ללמוד דה"ה בגרף של רעי של כלי חרס שאינו מצופה אם הוא חדש שעדיין לא נשתמשו בו שמותר לקרות כנגדו ובתוך ד"א שלו ואע"ג דמתחלה האומנים עושין אותו בשביל כך, ואע"ג דבאות הקודם אמרנו שי"א דדינו כבה"כ ובסימן פ"ג סעי' ב' כתוב דאם הזמינו לבה"כ אסור לקרות בתוכו י"ל דדוקא לענין הרחקה עשו אותו כבה"כ אבל לא לענין זה להיות כבה"כ ממש לאסור אותו בהזמנה דאי לא תימא הכי היאך מתירין בשל מתכות אם הוא נקי וכי בה"כ אם הוא נקי מותר אלא צ"ל דלאו כבה"כ ממש חשבינן ליה אלא דוקא לענין הרחקה אבל לא לכל מילי. ועוד האיכא רבוותא דנתנו טעם אחר לאיסור עביט כמ"ש באות הקודם. ועוד דאפילו לענין בה"כ עצמה היא בעייא דלא איפשיטא ויש מן הגאונים שפסקו לקולא כנזכר בדברינו לעיל לסי' פ"ג אות ה' יעו"ש. ודיינו אם נחמיר בזה דווקא במה שנזכר בדברי הראשונים ולא להוסיף עוד אסורים מדעתינו. ודלא כמי שנסתפק בזה. עיין יפ"ל אות א' ודו"ק:

ה

ה) שם או של זכוכית. והטעם כתב ב"י בשם התוס' מפני שאינו בולע. מיהו הפר"ח כתב להחמיר בשל זכוכית. וכ"כ הט"ז סק"ב דלמאי שכתב רמ"א סי' תנ"א די"א דלא מהני אפי' הגעלה לכלי זכוכית ה"ה דיש להחמיר כאן דחד טעמא הוא כיון שי"א שזכוכית גרע מחרס עכ"ד. אמנם הא"ר אות א' כתב על דברי הט"ז הס' וז"ל דלא דק דודאי לא גרע מכלי חרס אלא ס"ל לי"א דדמי לכלי חרס. וכ"כ הט"ז גופיה שם והא דלא מהני להו הגעלה משום דאין יוצא מידי דפיו כיון דברייתו מן החול אבל מ"מ לא בלע כ"כ כמו כלי חרס ולכן מותר הכא. ותדע דהמרדכי והאגודה פ' מי שמיתו מתירין ובפ' כל שעה אוסרין בהגעלה אלא כדאמרן. ועוד הא כתב הט"ז ומ"א דבדיעבד מותר אפילו בלא הגעלה עכ"ל. וכן באות ב' חזר להקשות על דברי הט"ז הנז' יעו"ש, וגם י"א בהגה"ט כתב להקשות על דברי הט"ז וכתב להתיר יעו"ש. וכן הסכים הברכ"י אות ב' להתיר בשל זכוכית כפסק הש"ע ועי"ש מ"ש על דברי הפר"ח וי"א יעו"ש, והביאו שע"ת אות ב'. וכ"כ האחרונים. ר"ז אות ב' בי"ע בדינו ק"ש דערבית אות ל"ז. קיצור ש"ע סי' ה' אות י"ג. בן א"ח פ' בא אות ך':

ו

ו) שם או של חרס מצופה. כתב ב"י היינו של חרס המצופין בזכוכית שמקצתן שלצד חוץ הוא של חרס ומקצתן שלצד פנים הוא של זכוכית אבל הב"ח כתב צריך שיהיו מציפין מכל צדדין מבית ומחוץ. וכ"כ העט"ז אות א'. שכנה"ג בהגב"י אות א'. ונראה לסמוך בכלי זה על המתירין כשכפאו על פיו. א"ר אות ג':

ז

ז) שם אם הם רחוצים יפה. והוא שלא יצא ריח ממנו. ב"י בשם ס' אהל מועד. עט"ז שם. מ"א סק"ג. בי"ע שם. קיצור ש"ע שם. בן א"ח שם:

ח

ח) שם אם הם רחוצים יפה. משמע דכל שהם רחוצים יפה בין של זכוכית בין של מתכת מותר וא"צ ליתן לתוכן מים אפי' אם הם של זכוכית וכמו שפסק מרן ז"ל בב"י ודלא כהתוספות והמרדכי שהצריכו להטיל רביעית מים בשל זכוכית כיעו"ש בב"י. וכן פסק הב"ח וכתב שכן פסק בש"ע. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות ב'. ר"ז שם. קיצור ש"ע שם. בן א"ח שם. ומ"ש ב"י זה בשם התוספות הוא בתוספות ברכות דף כ"ה ע"ב והוא אם תעשה ד"ה גרף וד"ה בלבד דיבור אחד וכ"מ מהנוסח שהביא ב"י שהם דיבור אחד. וכ"כ הגהות הגר"א שם בגליון הש"ס הנד"מ דבדפו"י הוא דיבור אחד וכ"מ במרדכי ודלא כמהרש"א יעו"ש. ומ"ש הט"ז סק"ג על שם התוספות הוא שלא בדקדוק דמשמע מדבריו דהתוספות מקילין דאם נתן לתוכן מים אפי' אין רחוצין יפה מותר וז"א דהתוספות מחמירין דאפי' אם הם רחוצין יפה צריכין ליתן לתוכן מים כמבואר בב"י וב"ח וכ"מ בעט"ז. ומ"ש הבאה"ט בסק"ד לשון הט"ז כמו שהוא לא דק. ומ"ש המש"ז אות ג' לפרש בדברי הט"ז ועשה דברי התוספות שני דיבורים וגם עשה דברי התוספות לקולה וגם שהוא מן הדקדוק מן דברי התוספות ד"ה ובלבד אין נראה כן מדברי הב"י אלא משמע שהוא דיבור אחד וגם משמע דדברי התוספות לחומרא וגם משמע שכן אמרו בתוס' בהדיא ולא מן הדקדוק כיעו"ש וכמו שהוכיח המאמ"ר אות ד' יעו"ש. ועוד עיין ח"ע על הט"ז סק"ג מה שהקשה על דברי המש"ז הנז' ודו"ק:

ט

ט) [סעיף ב'] גרף ועביט של חרס או של עץ. שכפאו וכו'. אבל של מתכת אפילו אינו רחוץ מהני כפייה דאין איסורא אלא מתוכו. מ"א סק"ד. א"ר אות ד'. מש"ז אות ד'. ר"ז אות ג'. בי"ע שם אות ל"ח. והוא שאין ריח רע יוצאת ממנה. ועיין בדברינו לעיל סי' ע"ט אות י"ט:

י

י) שם ויש אוסרין. דכיון שהוא בלוע בתוכו הוי ברו כתוכו. טור. ט"ז סק"ד. ר"ז אות ג':

יא

יא) שם והלכה כדברי האוסרים. ואם נתן הגרף או העביט בתוך כלי אחר מותר. ב"י בשם ס' אהל מועד ובשם הרי"ץ גיאת. וכ"כ הלבוש עד שיכפה עליהן כלי אחר שהן מכוסין בו או העמידן בתוך כלי אחר שמחיצותיו גבוהין יותר מן הגרף ועביט עד שאין נראין הוו נמי כמכוסין ומותר אם אין כאן ריח רע עכ"ל. מיהו דעת הל"ח בפ' מי שמיתו אות קנ"ט נראה להחמיר ובעינן דוקא שיכפה עליהן כלי וכמ"ש בש"ע ססי' זה או אם המחיצות יהיו גבוהות יותר מיו"ד יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ה' בשם הנ"ץ יעו"ש. ועיין עוד לקמן באות שאח"ז ד"ה וכתב וכו':

יב

יב) [סעיף ג'] מותר לקרות ק"ש בבית שיש בו צואה וכו'. וכן אם כפה עליהם כלי וכו' ואם היא תחת המטה ואין מרגלי המטה לארץ ג"ט הוי ג"כ כסתומה ומכוסה במטה. ומג"ט ולמעלה צריך הרחקה כשיעור שצריך להרחיק מצואה. ואם הצואה לאחר המטה נמצא שאין לה היתר מצד כיסוי רק מצד חציצה שהמטה חוצצת בינו לצואה ולא מהני בזה אא"כ הוי המטה גבוה י"ט כמו שאר מחיצות שדינם ביו"ד. כ"מ המסקנא בטור. ט"ז סק"ה, וכ"כ הב"ח וז"ל ולענין הלכה נקטינן דמטה שאינה סתומה מכל צד כמטות שלנו והגרף לאחר המטה אינה חוצצת אלא צריך להרחיק שיעור הרחקה לפניו כמלא עיניו ולאחריו ד"א ממקום שכלה הריח וכן כשהם לפני המטה כך הדין וא"צ שיוציאנו ותחת המטה הוי כטמון ודוקא כשרגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע ג"ט שאז א"צ לשום הרחקה אבל ג"ט ומג' ולמעלה לא הוי כטמון וצריך להרחיק שיעור הרחקה אבל מטה שכולה סתומה מכל צד מסביב הוי מחיצה גמורה בגבוה עשרה וחוצצת וא"צ להרחיק כלל עכ"ל, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד', מ"א סק"ד, וכתב שם המ"א דדוקא כשהמטה חוצצת מכותל לכותל אבל בלאו הכי לא חשיבא מחיצה יעו"ש. והביאו י"א בהגב"י. וכ"כ העו"ת אות ג', א"ר אות ו', א"א אות ד', ר"ז אות ד', בי"ע אות ט"ל חס"ל אות ט', שת"ז אות ט', אבל אם עשה מחיצה לשם כך א"צ לחצוץ מכותל לכותל אפי' היא מחיצה עראי כגון מחצלת או סדין. ר"ז שם. מיהו דעת המאמ"ר אות ו'. דגם במטה אין לחלק בין חוצצת מכותל לכותל או לא אלא בכל גוונא שרי כל שהיא גבוהא עשרה ורחבה שיעור הראוי (היינו ד"ט עיין ח"א אות י"ט) להקרא מחיצה יעו"ש וכ"נ דעת הח"ע על מ"א סק"ד יעו"ש. וכתב שם המאמ"ר דאף לסברת המ"א והעו"ת ז"ל אם אינה רחוקה מהכתלים ג"ט חוצצת דכל פחות מג' כלבוד דמי. ועיין לקמן אות י"ג:

יב) וכתב עו"ש המ"א דה"ה אם כפה עליהם כלי ויש קצת אויר בין הכלי לקרקע כגון שבולט קצת מצד אחד אמרינן לבוד אבל אם הכלי פתוח למעלה אפילו פחות מג' אסור דבעינן שיהא מכוסה עכ"ד. והביאו י"א שם. א"ר אות ה'. ר"ז שם. ח"א כלל ג' אות כ"א. בי"ע שם אות מ'. וכתב שם הח"א דמכ"ש אם כסה בחול ואפר או בגד דמותר לקרות בסמוך לו ואפי' באותו בית מותר:

יג

יג) שם וכן אם כפה עליהם כלי וכו'. ואם עשה מחיצה של בני אדם ג"כ שרי לקרות ק"ש בתוך ד"א אם אין ריח רע יוצא מהם ואם הם כנגדו צריך שלא יהיו נראים מבין רגלי הנעשים מחיצה ואפילו אם אין בין רגל לרגל ג"ט רק דאותם האנשים שנעשו מחיצה לא יוכלו לענות אמן על ברכות ק"ש אא"כ בהחזרת פנים ורחוקים מן הצואה ד"א ואין מגיע להם ר"ר. פתה"ד אות ב' ועי"ש. ועיד ע' בדברינו לעיל סי' ע"ט אות ט"ז:

יד

יד) שם וכן אם כפה עליהם כלי וכו'. ועיין מש"ל סי' ע"ו אות ה' בענין אם התינוק יושב על הגרף ובגדיו משולשלין מכאן ומכאן דמותר לקרות כנגדו יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---