אליה רבה/אורח חיים/פז

אליה רבה ‏ אורח חיים פז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אפילו הטיל וכו'. ואין בו ריח רע דגרע עביט ממי רגלים עצמן שהן צלולים ובטלים במים מה שאין כן עביט (בית יוסף), לפי זה מכל מקום אינו אלא מדרבנן כמו מי רגלים, אבל רבינו יונה כתב דעביט אסור מדאורייתא כמו צואה, ונפקא מיניה לענין ספיקא. כתב הט"ז דלמאי דכתב רמ"א סימן תנ"א דיש אומרים דלא מהני הגעלה לכלי זכוכית הוא הדין שיש להחמיר כאן כיון שיש אומרים זכוכית גרע מחרס, עד כאן. ולא דק דודאי לא גרע מכלי חרס אלא לא סבירא ליה ליש אומרים דדמי לכלי חרס, וכן כתב הט"ז גופיה שם והא דלא מהני ליה הגעלה אפילו כשתשמישו בצונן היינו כשדרך לשייר שם פתיתין והוה כבוש כמו שכתב הלבוש שם, גם נראה לי דהא דדמיא לכלי חרס היינו לענין דלא מהני הגעלה משום דאין יוצא מידי דפיו כיון דברייתו מן החול, אבל מכל מקום לא בלע כל כך כמו כלי חרס ולכן מותר הכא, ותדע דהמרדכי ואגודה פרק מי שמתו מתירין ובפרק כל שעה אוסרים בהגעלה אלא כדאמרן, ועוד הא כתבו הט"ז ומגן אברהם דבדיעבד מותר אפילו בלא הגעלה:

ב

[ב] של מתכות וכו'. לשון הרשב"א של מיני מתכות. כתב של"ה דף ס"ו ירגיל אדם שיהא לו עביט של מתכות או זכוכית ויהיה רחוץ ונקי ויטול לתוכו רביעית מים שמשתין בו ואז מותר לו לברך אשר יצר וללמוד תורה אצלו, ונראה לי אם הוא נקי ואינו יוצא שום ריח רע מהכלי אז די כשירחצו מערב שבת לערב שבת וטהור ידים יוסף אומץ, עד כאן. כתב מגן אברהם אם הכלי חרס ועץ מיוחד גם כן לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין אם אין בו צואה ולא ריח מותר, והוא הדין אם מיוחד להשתין ובכל פעם נותן לתוכו רביעית מים שרי. כתב הט"ז לפי מה שכתב רמ"א בסימן תנ"א דלא מהני הגעלה לכלי זכוכית הוא הדין שיש להחמיר כאן כיון שזכוכית גרע מחרס, עד כאן. ולא נהירא דהא כתב איהו גופיה דבדיעבד שרי רק לכתחילה מחמיר והיינו דוקא בחומרא דחמץ, גם מה שכתב דגרע מחרס תמוה דהא אף למחמירין רק שם היינו דחשבינן ליה כמו כלי חרס כמו שכתב בית יוסף שם אבל ודאי דלא גרע:

ג

[ג] מצופה וכו'. נראה לי דהיינו מה שאנו קורין גליזרט (מגן אברהם) והלבוש כתב מצופה באבר וכתב הב"ח מצופה מכל צדדיו מבית ומבחוץ, ובדברי בית יוסף משמע לי דאין צריך מבחוץ, ונראה לי לסמוך בכלי זה על המתירין כשכפאו על פיו:

ד

[ד] שכפאו וכו'. פירוש של חרס או של עץ אבל של מתכות אפילו אינה רחוץ מהני כפייה דאין איסורו אלא מתוכו:

ה

[ה] והלכה וכו'. אבל כפה עליהן כלי אחר שהן מכוסים בו מותר (לבוש) וכן משמע בסוף סימן זה, ולא מפליגי כן בכלי בין שהוא גבוה שלושה או פחות מעשרה טפחים. כתב מגן אברהם דאפילו יש קצת אויר בין הכלי לקרקע כגון שבולט קצת מצד אחד אמרינן לבוד, אבל אם הכלי פתוח למעלה אפילו פחות משלושה אסור דבעינן שיהא מכוסה. עוד כתב הלבוש אם העמידן בתוך כלי אחר שמחיצותיו גבוהין יותר מן הגרף ועביט עד שאין נראין הווין כמכוסין ומותר אם אין ריח רע, עד כאן, אבל הנחלת צבי חולק בזה דלא מהני אם לא כשמחיצותיו גבוהין יותר עשרה טפחים וכן נראה דעת לחם חמודות דף כ"ח. ומבואר בש"ס דאם העמיד הגרף ועביט תחת המטה שאין רגליו גבוהין שלושה טפחים מארץ הוי כלבוד ואין צריך לשום הרחקה ומרוב פשיטתו נראה דלא הזכירו שולחן ערוך ולבוש, אבל שלושה טפחים ומשלושה למעלה צריך הרחקה:

ו

[ו] בבית וכו'. ואם המטה מפסיק בין העביט כגון שעביט בצד אחד מותר לקרות בצד שני אם המטה חוצצת מכותל ומחיצותיו מכל צד גבוה עשרה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.