מראי מקומות/אורח חיים/נה

מראי מקומות אורח חיים נה

צירוף קטן בעריסה לעשרה

הב"י בסעיף א-ד-ה, הביא מחלוקת בזה, ויש להעיר דהרמב"ן במלחמות בברכות צב, סובר דלא קי"ל כרבי יהושע בן לוי שצירף קטן בעריסה למנין, וכתב הרמב"ן שם שכן היא קבלת הגאונים ושכן כתב ר"ח בשם הגאון, ע"כ, וכן הראב"ד בהשגות שם סובר כך וכתב שכן סובר גם בה"ג, ע"כ, וכן בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קצד, מבואר דרבינו יעקב ורבינו שמשון ס"ל דאינו מצטרף לעשרה, (ונראה דתשובה זו אינה מהגאונים), והאשכול בהל' תפילה ד"ה ושמענו (טז:), כתב דשמע מרבותיו דהני שמועות דקטן פורח או קטן היודע למי מברכין מצטרפים אין הלכה כמותן, ע"כ, ומאידך בהל' סעודה ד"ה וכתב (ל.), כתב בשם הרי"ף דקטן היודע למי מברכין מצטרף, ולא הביא חולק, ומ"מ מבואר דדעת האשכול ורבותיו דאין לצרף קטן שאינו יודע למי מברכין, ונמצא דנדחה לחלוטין דברי המתירים לצרף תינוק בעריסה. ועי' במה שכתבתי בסי' קצט,י.

אי מהני ליתן לקטן חומש כדי לצרפו

הטור והב"י בסעיף א-ד-ה בד"ה ויש שמתירין, הביאו בזה מחלוקת, ועי' במה שכתבתי בזה בסי' קצט,י.

אם ישן מצטרף לעשרה

הב"י בסעיף ו-ז, הביא בשם מהר"י בי רב שישן מצטרף למנין, והרבה הט"ז להקשות ע"ז, ויש להעיר שמה שהקשה הט"ז שאפשר להעירו אינה טענה דרבי יהושע בן לוי שהתיר קטן בעריסה לא התירו מדוחק ולא אמר שעדיף לחזר אחר גדול, וכל היתר השנוי בש"ס סתמא אין לנו לומר שהוא מדוחק, וא"כ ה"ה לישן, ומה שהקשה איך מביא ראיה מן השוטים, אינה קושיה שהראיה היא לא מהשוטים שמשיחים שיחת חולין אלא משאר עמא הצדיקים שבאותו מנין שמצרפים אותם, וזה שלא מוחים בהם כי אינם מקבלים תוכחה, וחזי מאן גברא רבה דקמסהיד עלה, ומה שהקשה מהשו"ע בסי' קכד, שהצריך שיכוונו לברכות, י"ל דדוקא בחזרת הש"ץ צריך שיכוונו כיון שעיקר תקנתה היא בשביל אלו שאינם בקיאים שיצאו בשומע כעונה והם ודאי צריכים לכוון, וא"כ אף כשכולם בקיאים צריך לכוון מעין עיקר התקנה, ואע"ג שהמקור לזה הוא מהרא"ש בתשובה הביאו הטור בסי' קכד, ושם כתב שקרוב להיות ברכה לבטלה כי ברכת שליח ציבור נתקנה לאמרה בעשרה, משמע דה"ה לכל מה שנתקן בעשרה, מ"מ נראה לפרש שכוונתו לומר בזה רק טעם למה צריך תשעה כיון שנתקנה בעשרה, ולא טעם למה צריך שיכוונו כי בזה יש טעם אחר וכמו שכתבתי, ודלא כהדרישה שכתב שם באות א, דכתב הרא"ש רק קרוב בעיני ולא ממש, כי נתבאר בב"י לעיל שאפי' ישן או משיחים שיחת חולין מצטרף, ע"כ, דהא התם התיר הב"י להתחיל להתפלל ואם יש חשש ברכה לבטלה לא היה מתיר, והכי נמי מסתברא שהרא"ש אמר כן רק בחזרת ש"ץ, דהא ריב"ל בברכות מז:, התיר תינוק בעריסה, וא"כ אף לחולקים עליו נימא דבעי' רק גברא דחזי, אבל לא מסתבר שחלקו עליו עד כדי להצריך כוונה, דאין לנו להגדיל המחלוקת.

העומד מן האגף ולחוץ האם מצטרף לט' שעומדים בפנים

הב"י בסעיף יג, הביא דזה תלי בפלוגתא דריב"ל ורב, ויש להעיר דהמנהיג בדיני תפילה סי' מג ד"ה בפסח, כתב דהלכה כרב דאינו מצטרף.

עניית אמן בקדיש או ברכה לאחר כדי דיבור

יש הסוברים שאפשר לענות אמן אפי' שעבר זמן תוך כדי דיבור מהברכה, ומביאים ראיה מסוכה נא:, גבי אלכסנדריא של מצרים, שהיו מניפים בסודרים והעם רואה ועונה אמן, ומסתמא עבר כדי דיבור, ונפק"מ לברכה בשידור רדיו וכדו', אולם הב"י בסימן קכד,יא, הביא מתרומת הדשן שאפשר לענות כל עוד לא כלה אמן מהציבור, וא"כ בשלמא אם במקום המברך יש ציבור שעד שכלה אמן מפיו כבר עונה הציבור שבבית ששומע השידור, א"כ שפיר הוי כאלכסנדריא, אבל כגון שידור רדיו וכדו' שאין שם ציבור שעונה א"כ לא דמי לאלכסנדריא, דהא טעמייהו הוא כדברי התרומת הדשן הנ"ל, שהציבור הרחוק היה עונה קודם שתכלה אמן מהקרובים, ולא דמיא לשידור דהתם אין זכר לקדיש, ואע"ג שיש את השידור אינו נקרא זכר כיון שאינו חלק מענין הקדיש משא"כ עניית האנשים היא חלק מענין הקדיש, ומ"מ לדברי מי שאומר שאפשר לענות כן, א"כ לכאו' לסברתו ה"ה שיענו אחר הקלטה של קדיש או ברכה אפי' אחרי כמה שנים, דכיון שעבר תוך כדי דיבור כבר אין סברא לחלק בין לאחר כדי דיבור לבין אחר כמה שנים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף