כף החיים/אורח חיים/יח

כף החיים ‏ אורח חיים יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לילה לאו זמן ציצית הוא וכו'. ומ"מ מותר לצאת לר"ה בליל שבת בטלית עם הציצית ולא הוי משוי. שהם נוי הבגד ותכשיטיה. ב"י לבוש ט"ז סק"א פת"ע אות א' וכ"כ לעיל סי' י"ג אות ב' בשם כמה פוסקים יעו"ש:

ב

ב) שם להרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטיר וכו' אבל מ"מ מותר לעשות ציצית בלילה לטלית המיוחד ליום אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל טלית המיוחד ליום אם לובשו בלילה פטור. ולא הוה תומ"ה ודוגמא לדבר אין מחוסר זמן לבו ביום וזמן ממילא קאתי. פרמ"ג במש"ז אות א' והביאו פתח הדבור אות א' [ומ"ש עוד ראיה הפתה"ד להכשיר מדברי הלבוש סי' תרכ"ו סעי' ג' מסוכה שעושין בבית תחת הגג יעו"ש, ושם בפלוגתא תניא, לא הביא ראיה אלא להחזיק עוד בדברי ההכשר גם ממקום אחר ור"ל עיקר טעם המש"ז ועוד יש הכשר ג"כ מסי' תרכ"ז] וכ"כ בן א"ח פ' לך לך אות י"ח להתיר כמ"ש המש"ז, וכ"כ פת"ע אות ב':

ג

ג) אם עשה ציצית בשבת, אם בשוגג עשה י"ל דכשרים הם, אבל אם עשה במזיד בהא איכא לעיוני, פרמ"ג שם פת"ע שם עוד נסתפק שם הפרמ"ג אם יחד כסות ללילה ועשה בו ציצית דפטורה אז ואח"כ נמלך ויחדה לכסות יום אי הוה תולמ"ה הואיל בעת שעשאן היתה פטורה או דילמא כיון דלאו מחוסר מעשה לא הוי תולמ"ה, והניחו בצ"ע, ובתשו' נאות דשא סי' ס"ב הכריע דאין חילוק בין נעשה בפיסול לבין נעשה בעת שהיתה פטורה שלא לצירך דבכולהו שייך תולמ"ה ופסול עי"ש, והביאו פת"ע שם:

ד

ד) כסות יום שיחדו ללילה וחזר ויחדו ליום כשר ויכול לברך עליו, ואין בו משום תולמ"ה, נאות דשא שם סי' ס"ד פת"ע שם:

ה

ה) כסות בת ד' כנפית שהיה בו כלאים בשפה שלו ועשה בו ציצית ואח"כ חתך הכלאים ממנה, י"ל דהוה תולמ"ה כיון דבעת עשייתן לא קרינן בה אשר תכסה בה עתה שאין לנו כלאים ואפילו נאמר מן התורה מותר כלאים עתה רק מדרבנן, מ"מ מדרבנן הוי תולמ"ה. פרמ"ג שם, פת"ע שם:

ו

ו) כסות המיוחד לאשה אם מתעטף בו איש מסתפק חמד משה אי רשאי בלא ציצית יעו"ש. והביאו פרמ"ג בא"א אות ג' פת"ע אות ד'. ע"כ יש לעשות בו קרן אחת עגולה כדי להנצל מן הספק. ועיין עוד לקמן סי' י"ט אות ד':

ז

ז) שם בהגהה. וספק ברכות להקל. על כן אין לברך וכו' מכאן נראה דכל מקום שאומרים סב"ל ר"ל שלא לברך מספק כלל ושיא"ת עדיף כיון דברכות דרבנן ויש חשש דלא תשא וכו' ע"כ אין לברך במקום דאיכא ספק. וכ"כ אנן בעניותין בסי' ד' אות נ"א בשם כמה רבוותא יעו"ש:

ז) והיכא דאיכא ס"ס במילי דברכות. יש אומרים דמברכים, התה"ד סי' ל"ז. בני חייא סי' שפ"ז והביאו יד מלאכי בכללי הדינים אות תצ"ב וכ"כ הרב הנ"ז בני חייא ז"ל בסי' ר"ד וכ"כ הלח"מ פ"ד מהלכות ברכות ה"ו לדעת הרמב"ם ז"ל וכ"כ הפר"ח בא"ח סי' תפ"ט סעי' ז' וח' וכ"כ הער"ה בא"ח סי' ק"ח אות ז'. מאמ"ר סי' י"ז אות ג' ויש אומרים דאין לברך אע"ג דאיכא ס"ס. הרב לחם חמודות בהלכות ציצית אות א'. וכ"כ משאת משה ז"ל ח"א סי' א' עד דאיכא תלת ספיקי' וכ"כ הפרמ"ג ביו"ד סי' ח"י במש"ז ס"ק ט"ז וכ"כ החיד"א בברכ"י סי' ז' אות ג' ובמחב"ר, וה"ד לעיל סי' ז' אות ה':

ז) וכתב הזכ"ל בהלכות ברכות ח"א וח"ג באות הס' דסב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרוב, יעו"ש, וכ"כ החידא שם בברכ"י וז"ל הגם דאינן בארץ צב"י אתכא דמרן סמכינן מ"מ בענין ברכות נקטינן להקל דשוא"ת עדיף במקום אסור ברכה דהא עיקרא כולהו ברכות אין מעכבות וכן ראיתי רבותי נוהגין עכ"ל, וא"כ הכא נמי אע"ג דמרן ז"ל בב"י פסק כהרמב"ם ז"ל, אנן יש לפסוק כס' מור"ם ז"ל בהגהה משום סב"ל ואין לברך עליו אלא כשלובשו ביום והוא מיוחד ג"כ ליום, או לובשו ביום והוא מיוחד ליום ולילה, כאשר יבואר באות שאח"ז:

ח

ח) שם בהגהה, והוא מיוחד ג"כ ליום, וכן אם הוא מיוחד ליום ולילה ולובשו ביום כמבואר בדברי מרן ז"ל דליכא פלוגתא בזה. וכ"כ הלבוש. עו"ת או' א' ואות ג' שכנה"ג בהגב"י אות ב' וכ"מ מדברי הט"ז סק"ג וכ"כ ר"ז אות ב, שתילי זיתים אות ד', בן א"ח פ' לך לך אות ט"ז. ודלא כב"ח שכתב המיוחד ליום בדוקא:

ט

ט) שם בהגהה, והוא מיוחד ג"כ ליום, ודוקא לענין ברכה משום סב"ל אבל לענין להטיל בו ציצית יש להחמיר באיסורי תורה כחמרות ב' הסברות דהיינו להטיל ציצית בכסות המיוחד ליום ולילה אף אה לובשו בלילה כסברת הרא"ש, וכן להטיל ציצית אפי' לכסות המיוחד ללילה אה לובשו ביום כס' הרמב"ם ז"ל, וכ"כ עו"ת אות ב' וכן דעת המ"א ז"ל בסק"ג כמ"ש המחה"ש. א"ר או' א' וכ"כ ר"ז אות ב' בן א"ח שם, אמנם מ"ש שם הבן א"ח דמרן ז"ל לא גילה דעתו בכסות המיוחד ללילה ולובשו ביום, צ"ע דהא מרן ז"ל גילה דעתו בב"י שכתב לענין הלכה נקטינן כהרמב"ם ז"ל ובש"ע כתב דדעת הרמב"ם ז"ל מה שלובש ביום חייב אפי' מיוחד בלילה ואין לומר מפני שהביא בש"ע דעת הרא"ש כי כן דרכו שאעפ"י שפוסק הלכה בב"י בש"ע מביא דעת החולקים ג"כ כמבואר בסי' ע"ט סעי' ב' ובב"י שם ובסי' פ"ח ובכ"מ. ועיין עט"ז ומאמ"ר אות א' וצ"ע, מיהו מה שכתב ר"ז שם שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי עכ"ל זה ענין אחר לפי שמור"ם ז"ל בד"מ אות א' דחה פסק מרן ז"ל כאשר יעו"ש לכך כתב שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי ודו"ק:

י

י) שם בהגה, ואחר תפלת ערבית וכו' מי ששכח או הזיד ולא נתעטף בציצית כל היום, אחר שיתפללו ערבית יתעעף בלא ברכה, פסקי מהרא"י ז"ל סי' קכ"א, שכנה"ג בהגב"י או' ד', עו"ת או' ד' שתילי זיתים או' י"א, מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' ט' אות ד':

יא

יא) שם בהגהה, ואחר תפלת ערבית וכו' בתענית צבור כשלובשים טלית במנחה כשמגיעים לברכו יסור הטלית מעליו דכיון שאין לובשים טלית אלא לקיים מצות ציצית נראה כאלו סובר לילה זמן ציצית הוא אם לא יסירנו מעליו, ב"ח מ"א סק"א ר"ז אות ג' ודלא כשכנה"ג בהגב"י אות ג' שכתב וז"ל מנהגי דכשהן מתפללין סמוך לשקיעת החמה תפלת מנחה שאינו יוצא מביה"כ עד תפלת ערבית ואני נשאר בעלית ותפילין שעלי עד אחר תפלת ערבית עכ"ל, וכ"כ מוהרח"ו ז"ל בשער הכוונות סוף נוסח התפילה על האר"י זלה"ה כשהיה מתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה ורואה שכבר שקעה החמה היה תיכף מסיר מעל ראשו תש"ר ואח"כ היה מוריד הטלית בין כתפיו משום דלילה לאו זמן ציצית הוא עכ"ד, ועיין לקמן סי' למ"ד אות ה':

יב

יב) שם בהגה, ואחר תפלת ערבית וכו' כתב ברכ"י אות א' בשם רבינו ישעיה הראשון בת' כ"י סי' ר"י וז"ל מ"ש אלי כי החולק עליך אוסר להתפלל עם ציצית מצוייצת בתפלת ערבית, ואתה השיבות דהאי דאמרו וראיתם אותו פרט לכסות נילה הני מילי לברך אבל להתכסות למה לא, דע לך כי אסור להתעטף בציצית ואפי' בלא ברכה משקיעת החמה דהכי אמרינן שלהי פרק הקומץ אמר רבי אלעזר כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה. והאריך הרב בזה, ובסוף כתב לילה לאו זמן ציצית הוא וכיון שאינה מצות ציצית אם יתעטף בלילה עובר בעשה כדאמר רבי אלעזר בתפילין למ"ד לילה לאו זמן תפילין עכ"ל, גם הרב המקובל הק' מהר"ר יוסף בן ג'יקעילא בת' כתב שהוא איסור גמור. והביא דבריו בית דוד סי' ט' יעו"ש והביאו ברכ"י שם זכ"ל ח"א אות ט' ח"א אות א', וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דתפילת מנחה על האר"י ז"ל שהיה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה ותיכף היה מסירם מעל ראשו והיה חושש בדבר הזה מאד עכ"ל, והביאו ברכ"י שם, וכתב וכן ראוי ליזהר, וה"ה סידור בי"ע אות ל"ג בדיני ברכת טלית גדול, זכ"ל שם שע"ת אות א', חס"ל אות א', וכתב שם החס"ל לפי הנראה מדברי האר"י ז"ל, שאם איחר להתפלל מנחה וחושש שבאמצע תפילה בעומדו בתפילת י"ח תשקע החמה, יותר טוב שלא יניחם, עכ"ל, אמנם לפי הנראה משער הכוו' זה אינו מוכרח שהרי כתב מוהרח"ו ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דתפילת מנחה על האר"י ז"ל שהיה נזהר מאד לאומרה בציצית ותפילין ושלא לאומרה אלא סמוך לשקיעת החמה כנז' בגמרא על פסוק יראוך עם שמש וכו' ולמעלה מזה כתב שהיה נזהר מאד בתפלת המנחה שלא לאומרה בלא חזרה אלא בתחילה בלחש ואח"כ בקי"ר כמו בתפלת שחרית וכו' ואף אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט וכו' עכ"ד, משמע שאפילו היה אומר תפילת המנחה סמוך לשקיעת החמה ואפי' אם היה זמן מועט לשקיעתה, עם כל זה היה נזהר מאד לאומרה בציצית ותפילין, ולא היה חושש לשמא תשקע החמה באמצע התפלה, אבל החששה היא לאחר שהתפלל מנחה ושקעה החמה היה נזהר מאד להסיר מעליו ציצית ותפילין תיכף, [ועוד יש ללמוד ממ"ש הרב שם בדרוש א' דתפלת מנחה ובדרוש ג דק"ש וז"ל כי בתפלת המנחה סמכנו על הק"ש דשחרית ומן השיריים שנשתייר מן זווג דשחרית וכן מה שנשאר מן המוחין וכו' אנחנו עושים זווג תפלת המנחה, אבל אינו מספיק גם לעשות בו זווג תפלת ערבית וכו' כי כבר כלו ונפסקו בתפלת המנחה וכו' עכ"ל, א"כ כיון שזווג תפלת המנחה הוא מן השיירים דתפילת שחרית עדיין יום הוא ומדת יום מיקרי, אבל אחר תפלת מנחה כיון שנפסקו שיירי מוחין של שחרית וגם שקעה החמה צריך להסיר תפילין וציצית תיכף, כיון שלא נשאר לא יום ולא מדת יום שהם שיירי המוחין של שחרית, ודו"ק] ונראה דהחס"ל לא ראה דברי האר"י ז"ל בשורשם, ועוד עיין לקמן אות כ"א דאיכא מ"ד דיוכל לברך וללבוש הטלית עד צאת הכוכבים וא"כ הכא כיון שמברך ולובש הטלית קודם שקיעת החמה אין לחוש בשביל הספק שמא תשקע החמה באמצע התפלה והוא מעוטף בציצית כיון דלא יש ספק ברכות אלא ספק לבישת טלית אחר שקיעת החמה ואין לחוש לזה הספק:

יב) מנהג בית אל יכב"ץ להתפלל מנחה בטלית ותפילין והחזן נשאר עליו ציצית ותפילין עד אחר גמר החזרה ובערב שבת מתפללין מנחה בטלית לבד ונשאר עליהם הציצית עד שעושין קבלת שבת, דהיינו בתחילה אומרים מזמור לדוד הבו לה' וכו' ואח"כ אומרים באי כלה ג' פעמים ואח"כ אומרים מזמור שיר ליום השבת וכו' ומזמור ה' מלך וכו' וכל זה מעומד ואח"כ חוזרים לומר מזמור לדוד וכו' ומקיפים בו את התיבה שבבה"כ כדי להמשיך אור מקיף ואומרים באי כלה ג"כ ג"פ וחוזרים להקיף פעם שנית ואומרים מזמור שיר ליום השבת וכו' וה' מלך וכו' ואח"כ פושטים הטלית תיכף, ואע"ג דהרב אמר בשער הכוונות דרוש קב"ש דף ס"ו ע"ד להקיף השולחן שבבית שעליו י"ב לחמים של שבת, בית אל יכב"ץ שבתוך עיר קדשינו ירושלם תובב"א נוהגים להקיף התיבה שבבית הכנסת, וכן נוהגים ג"כ אנשי בית אל יכב"ץ שברחובות ירושת"ו:

יג

יג) שם בהגה, ובליל יוה"כ יתעטף בעוד היום גדול ויברך עליו, וכ"כ בכנה"ג בהגב"י בשם מהר"י וייל סי' קצ"א וקצ"ב שכן נוהגים באשכנז להתעעף מבעוד יום ולברך, [ומ"ש הכנה"ג שכן זכורני שכתב הרא"ש בהל' ציצית וכו' עיין מ"ש עליו יד אהרן בהגב"י] וכן העיד מהרש"ו ז"ל בשער הכוונות דרוש יוה"כ על מר אביו מהרח"ו ז"ל שהיה מתעטף בציצית קודם שתשקע החמה ומברך עליו, וכן נהג הוא ז"ל אחריו, והב""ד יד אהרן בסי' תרי"ט בהגה"ט. ברכ"י שם אות א' שלמי חגיגה דף שי"ט ע"ד. זכ"ל ח"א אות ט' בשם כמה פוסקים. וכתב דלא כהח"י יעו"ש:

יד

יד) שם בהגה, ובליל יוה"כ יתעטף בעוד יום וכו' אבל בלילה אין לברך על טלית אף המיוחד ליום, פרמ"ג בסי' תרי"ט בא"א אות ד' זכ"ל שם וכ"כ מהרח"ו שם בס' הכוונות דאפי' בליל יוה"כ שיש בחי' טלית אין צורך לברך עליו יעו"ש, והב"ד י"א שם, וכתב שם הברכ"י דהמתאחר בליל יוה"כ עד הלילה כדי שלא יברך אין נכון לפרוש מן הצבור, ותו דאין שום פיקפוק לברך כיון דמהרח"ו זצ"ל מברך כאשר העד העיד בנו מר שמואל זלה"ה עכ"ל, והביאו שלמי חגיגה שם זכ"ל שם ודלא כהח"י ;

טו

טו) שם בהג"ה, ובליל יוה"כ יתעטף וכו' בב"ח כתב הטעם להדמות למלאכים, והביאו מ"א סק"ב, וכתב המחה"ש להיות שהס"מ מעיד לפניו ית' יש לך עם בארץ כמלאכים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, הרי שמזכיר הס"מ גם העיטוף עכ"ל, מיהו לפי דברי האר"י זלה"ה בשער הכו' בזה הלילה יש בחי' עיטוף בטלית גדול כאשר יעו"ש, וכמש"ל, ומנהג בית אל יכב"ץ כולם מתעעפים בטלית גדול בזה הלילה ויש מהם אשר נשאר עליהם הטלית עד הבקר ומתפללים בו שחרית ומוסף ומנחה ונעילה. אבל לא ערבית במוצאי יוה"כ מפני שנסתלקה אותם הבחינה. והוי כשאר לילות שאין לובשים ציצית בתפלת ערבית, אמנם כשלובשים הטלית בערב יוה"כ לובשים אותו קודם שקיעת החמה ומברכים עליו וכמש"ל בשם מהרש"ו שהעיד על מר אביו ז"ל, וכן יש לכל אדם לעשות כן כיון שבזו הלילה יש בחי' עיטוף בטלית גדול, וגם כדי להתפלל כל תפילות יוה"כ באימה וביראה ותבא עליו ברכה טובה:

טז

טז) כתב מנחם עזריה בת' סי' ק"ז, דמה טוב לקיים מצות ציצית בט' באב בטלית קטן בלבד באותו היום וכו' ובכה"ג נכון הדבר שלא ללבוש טלית גדול בשחרית ליודע סודו וכו' יעו"ש. והביאו שע"ת אות ד', אמנם מנהג בית אל יכב"ץ להתפלל שחרית ט' באב בציצית ותפילין רש"י ור"ת כמו שאר הימים כמנהג הרש"ש ז"ל הביאו הברכ"י סי' תקנ"ה או' א' ושע"ת שם או' ב' ואין חילוק בסדר התפלה וכוונת ציצית ותפילין וברכותיהם וכוונת התפלה משאר הימים, רק אחר עלינו לשבח מביא השמש אפר מקלה ולוקחים ממנו ונותנים על מצחיהם ואומרים כל סדר הקינות מתחילה ועד סוף, וגם בתפילת מנחה לובשים ציצית ותפילין כמו שאר הימים אין הפרש, וכמעט רוב בתי כנסיות של עיר קדשינו ירושלים תובב"א עושים בשחרית כן כמו בית אל יכב"ץ ויה"ר שנזכה לראות בשמחת ירושלים ובנין ביה"מ בב"א, ועיין לקמן סי' ל"א אות ה', וסי' ל"ח אות כ"א:

יז

יז) סעי' ב', סדינים אעפ"י שאדם וכו' כתב בהגמ"י פ"ג דלהרמב"ם שסיבר כסות לילה ביום חייב יש לחוש בסדינים שיש להם ארבע כנפות ומתכסים בהם בבקר וחייבים בציצית. ושמעתי שרבינו אליהו היה עושה להם ציצית. מיהו פירש שר"ת פטר סדין בציצית אפי' כשהוא כסות יום עכ"ל והביאו ב"י וכתב וז"ל ומנהג פשוט שלא להטיל ציצית לסדינים בין הה של פשתן בין הם של צמר ולא פקפק אדם בדבר עכ"ל. והב"ד מ"א סק"ג וכתב וז"ל וטטמא לא ידענא למה יפטרו של צמר ובספר יראים כתב ג"כ שחייבים וכו' ובתוספות (מנחות) דף מ"א ע"א כתבו דגבי ציצית אין לחלק בן הצעה ללבישה עכ"ל. וסיים דבסדין של צמר יעשה קרן אחת עגולה לפטור מציצית אליבא דכ"ע עכ"ל. פרמ"ג א"א אות ג' וכ"כ ר"ז אות ה'. חס"ל אות ב'. עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' ט' אות כ"ג. בן א"ח פ' לך לך אות י"ז. וכתב שם הפרמ"ג אבל בסדינים של פשתן או של שאר מינים אין להקפיד. דיש אומרים דאין עושין לפשתן כלל ציצית עיין סי' ל"ט סעי' ו' (ובדברינו שם על סעי' ב' אות ו') ושאר מינים י"ל דכמה פוסקים סוברים שהם מדרבנן. ואיכא ס"ס שמא פטורים מן התורה ושמא הלכה כסות המיוחד ללילה פטור ביום, וכל שיש ב' ספיקות מן התורה אף בדרבנן רק ספק אחד שפיר דמי. עיין יו"ד סי' ק"י בזה עכ"ל. (ועיין בזה ש"כ ביו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס בארוך ובקצור אות ט"ז. ובס' זבחי צדק סי' ק"י בדיני ס"ס י"ח. ועוד עיין שם בס' זבחי צדק ס"ס ט"ז שכתב מכמה פו' דעבדינן ס"ס מפלוגתא דרבוותא. ועוד עי"ש בס"ס ל"ה שכתב דעבדינן ס"ס אפילו בסברא דחויה ואפי' נגד מרן ז"ל יעו"ש. שכן פסק להלכה ולא כיש חולקין. ואכמ"ל) ועוד איכא ספק שלישי דשמא הלכה כמ"ד אין חייב בציצית אלא דרך לבישה ולא דרך הצעה כמ"ש הד"מ אות ב' ומ"א שם בשם המרדכי, וכ"כ בן א"ח שם, וסיים וז"ל וע"כ אין להקפיד בסדינים של שאר מינים, אבל בשל צמר אע"ג דיש בו ג"כ ס"ס כיון דאפשר לתקן בנקל בקרן אחת עגולה לא סמכינן באיסור תורה על ס"ס זה עכ"ל, ולע"ד נראה הטעם כמ"ש הרב זבחי צדק שם בס"ס כ"ט בשם סדר אליהו רבה ז"ל בשער א' דף מ"ח ע"א והרב נחפה בכסף סי' ד' דף ל' ע"ב והער"ה בא"ח סי' פ"ג אות ב' בסופו דכל מידי דלית ביה פסידא ואית ליה תקנה לא מתירינן לכתחילה בס"ס יעו"ש, והכא נמי בסדין של צמר כיון דאית ליה תקנה בקרן אחת עגולה ולית ביה פסידא לא מתרינן לכתחילה בס"ס אבל בשאר המינין כיון דאית בהו ג' ספיקות יש להתיר, ומ"ש א"ר אות ד' שמצא בגיליון ש"ע וז"ל הואיל ואין התחלת תשמישו ביום לא מיקרי תשמיש יום כלל אפי' להרמב"ם עכ"ל, זה אינו דפעמים אדם מתכסה בסדין ביום עצמו כגון שבאה לו שינה בחצי היום או בשליש היום וא"כ הו"ל התחלתו ביום וע"כ יש ליזהר כמש"ל:

יח

יח) [סעיף ג'] מאימתי מברך על הציצית וכו'. לא נוכל למצוא זמן מוגבל לזה השיעור בין תכלת ללבן כי הכל לפי המקומות והזמנים, כי בקיץ יש זמן ארוך מעלות השחר עד יציאת השמש על הארץ ובחורף הוא זמן קצר כי לפי חשבון אורך זמן היום יהיה אורך זמן מעלות השחר עד עלות השמש על הארץ. כידוע וכנזכר בגמרא פסחים דף צ"ד ע"א עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, ויעו"ש במפרשים ומ"א סי' פ"ט סק"ב ובדברינו לשם או' ד' ואכמ"ל, וכאשר יהיה זמן עלות השחר ארוך כמו בקיץ לא במהרה ניכר אור היום לא כן בחורף שזמנו קצר, ומנהג עיר קדשנו ירושלם תובב"א לשער שעה אחת קודם צאת גוף השמש על הארץ כל זמן בזמנו בקיץ ובחורף יהיה וכפי שחושבין זמן הנץ החמה דהיינו צאת השמש על הארץ (דלא כב"ד חא"ח סי' ל"ו) כך חושבין זמן ברכת ציצית ותפילין שיהיה שעה אחת קודם, ועיין לקמן סי' ח"ן אות יו"ד:

יט

יט) שם משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, בימי החורף שימי עננים הם ולא ניכר היטב אם נכיר בין תכלת ללבן לענין טלית, או כשיעיר שיכיר חבירו הרגיל עמו קצת לענין תפילין מיתר להניחם כיון דקיי"ל לילה זמן תפילין ומדרבנן הוא דאסור שמא ישכחם ויישן בהם הו"ל ספיקא דרבנן לקולא וכו, שו"ת שואל ומשיב מ"ג ח"ב סי' קס"ב, והביאו פתחי עולם או' ו', ועיין באו' שאח"ז ובאות כ"ב:

כ

ך) שם בהגהה, ואם לבשו מעלות השחר ואילך י"א דמברך וכו' זה סברת המרדכי בפ"ב דמגילה והביאו ב"י שכתב וז"ל דציצית כיון דלא כתיב ביה יום בהדיא אלא וראיתם אותו בראיה תליא מילתא ומעמוד השחר שרי לכתחילה וכן עמא דבר עכ"ל, וכ"כ הלבוש סברא זו בסתם, מיהו אח"כ כתב י"א שאין לברך עליה לכתחילה אלא משיכיר בין תכלת וכו' וכ"כ א"ר אות ה' דיש להחמיר, קיציר ש"ע סי' ט' אות ט', ובפרט לדידן דאיתכא דמרן סמכינן ודעתו דעת עליון להחמיר מיהו בחורף אם השעה דחוקה המיקל להניח מע"ה ואילך אין גוערין אותו, כמ"ש הפרמ"ג בא"א אות ד' והביאו פתחי עולם שם ;

כא

כא) שם בהגהה, ואם לבשו מעלות השחר ואילך וכו' כתב מ"א סק"ד ונראה לי דה"ה בערב עד צאת הכוכבים עכ"ל, ופי' דבריו המחה"ש וז"ל ר"ל כיון דהגהת רמ"א זאת נובעת מהמרדכי וכו' ה"ה די"ל כן גם בערב עד צאת הכוכבים עכ"ל, וכתב הפרמ"ג בא"א אות ד' ומיירי שעדיין לא התפלל ערבית דאל"ה הוי כתרתי דסתרן אהדדי יעו"ש, וכ"כ ר"ז אות ח', וכל זה לדעת המרדכי דס"ל דיכול לברך לכתחילה מעלות השחר ואילך אבל מרן ז"ל דס"ל דאינו יכול לברך עד שיכיר בין תכלת ללבן לא גילה דעתו אם יכול לברך ג"כ אחר שקיעת החמה כל זמן שמכיר בין תכלת ללבן, או דוקא בשחר דאתי יומא וחשיב יום לשאר מילי חשיב ליה יום נמי לענין ציצית ויכול לברך משיכור בין תכלת וכו' אבל בערב משקיעת החמה ואילך דאתי לילה וגם כל זמן בין השמשות הוא ספק שמא הוא מן הלילה אינו יכול לברך ואפי' מכיר בין תכלת ללבן וצ"ע. מיהו כבר כתבנו לעיל אות י"ב בשם הפוסקים והאר"י ז"ל דאסור להתעטף בציצית משקיעת החמה ואילך ואפי' בלא ברכה, ואפילו אם נסתפק לו אם שקעה החמה דאיכא ס"ס שמא לא שקעה ואם תמצא לומר שקעה שמא הלכה כמ"ד דיכול לברך כל בין השמשות עד צאת הכוכבים אפ"ה לא יברך כמש"ל אות ז' דסב"ל אפי' היכא דאיכא ס"ס יעו"ש:

כב

כב) שם בהגהה, ואם לבשו קודם לכן כגון בסליחות לא יברך וכו' ואם טעה ובירך קודם עלות השחר שוב לא יברך. דלהרא"ש כסות המיוחד ליום אם לבשו בלילה חייב כמ"ש בסעי' א' וסב"ל, וכ"כ עמודי השלחן על קיצור הש"ע וסי' ט' אות י"ד בשם מ"ב, פתחי עולם אות ח' בשם פ"ת, וכ"כ אנן בעניותין לעיל סי' ח' אות ס"ב בשם החס"ל אות ט"ו:

כג

כג) שם בהגהה, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך. לשון התשב"ץ בב"י ימשמש בו ומניח על ראשו ומברך וכ"כ א"ר אות ו' וכ"כ עו"ת אות ח' בשם תשו' בנימין זאב סי' קצ"ז. ועיין מש"ל סי' ח' אות ס"ב שיש מחלוקת בזה ור"ל שהמרדכי בהל' תפילין כתב בשם ר"י דלא דמי ציצית לתפילין, דתפילין ליכא חיוב למשמשן דלא סגי בלאו הכי יוצא נמי גבי ברכה בהכי, אבל גבי טלית דלבוש וקאי, קצת נראה דצריך להפשיטו ולחזור וללובשו ולברך עליו עכ"ל, וכן ראוי לעשות מי שלבש טליתו קודם אור היום ולא בירך עליו כמו בסליחות וכדומה, או אפי' ביום כגון ששכח ולא בירך על הטלית ואח"כ נזכר אחר שלבשו שיפשיטנו ויברך עליו ויחזור וילבישנו דאין פסידא בזה אע"ג דיש מתירין במשמוש לבד בלא הפשט והמחמיר תע"ב, ועוד עיין מ"ש שם בסי' ח' אות מ"ב ואות מ"א ואות מ':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---