כסף משנה/בית הבחירה/ז

כסף משנה ‏ בית הבחירה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות עשה ליראה מן המקדש וכו' ולא מן המקדש אתה ירא וכו'. בפרק קמא דיבמות (דף ו':):

ב

ואיזהו יראתו וכו' עד אלא יקיפו מבחוץ. שם ובפרק הרואה (ברכות דף נ"ד):

ומ"ש ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה. בפרק בני העיר (מגילה דף כ"ח:) אמרינן הכי לגבי בית הכנסת וכ"ש לבית המקדש:

ג

וכל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין וכו' עד ויקרבוך. בפרק שני דמדות (משנה ב') וכר"י:

ד

כל שהשלים עבודה וכו'. בפרק הוציאו לו (יומא דף נ"ג) כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כשהן נפטרים לא היו מחזירים פניהם והולכים אלא מצדדין פניהם והולכים ומשמע דמצדדין דקתני היינו משום דא"א לאדם לילך לאחוריו לגמרי וכן א"א לו לילך לאחוריו אלא מעט מעט אע"פ שהוא מצדד ולפיכך כתב רבינו מעט מעט. ומ"ש בנחת איני יודע לו טעם דבכלל מעט מעט הוא וסמ"ג השמיטו:

ה

לא יקל אדם את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה וכו'. בפרק הרואה (ברכות דף נ"ד):

וכל הנכנס לעזרה יהלך בנחת. כתב הראב"ד פי' שלא ילך דרך הדיוטות:

ו

ואסור לכל אדם לישב בכל העזרה וכו'. בסוף פרק אלו נאמרין (דף ו':) ופ"ק דתמיד (דף כ"ז.) ופ"ב דיומא (דף כ"ה):

ומה שכתב והסנהדרין שהיו יושבים בלשכת הגזית לא היו יושבים בחציה של חול. בפרק ב' דיומא (דף כ"ה.) אמרינן דלשכת הגזית היתה בנויה חציה בקדש וחציה בחול מדקתני התם דזקן יושב במערבה ואי לאו דחציה בחול היכי מצי יתיב:

ז

אף על פי שהמקדש היום וכו'. בפרק בני העיר (מגילה דף כ"ח) ופירקא קמא דיבמות (דף ו':).

ומה שכתב מה שמירת שבת לעולם וכו'. לשון סיפרא:

ח

בזמן שהמקדש בנוי וכו'. בפרק הרואה (ברכות דף ס"א:) אהא דתנן לא יקל ראשו כנגד שער המזרח אמר רבי יוחנן לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה וכשאין גדר ובזמן שהשכינה שורה ופירש"י מן הצופים מקום שיכולים לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולים לראותו. וברואה שיכול לראות משם פרט אם מקום נמוך הוא. ובשאין גדר מפסיק בינו להר הבית. ובזמן שהשכינה שורה שבית המקדש קיים:

ט

אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב וכו'. בפרק הרואה (ברכות דף ס"א) [מדין שיפנה אמנם מדין שינה לא נזכר שם אלא (בדף ה') גבי אבא בנימין].

ומה שכתב וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים וכו'. בירושלמי בפרק הרואה (דף י"ד:) וכל הדברים הללו ביארתי באר היטב בספר בית יוסף שעל טור א"ח בסימן ב' עיין עליו ויש ט"ס בדברי רבינו וצריך להגיה וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקדש אלא לצפון או לדרום או יסלק הקדש לצדדין וכן כתוב בספרי רבינו המוגהים:

י

ואסור לאדם שיעשה וכו'. עד אעפ"י שיש לה ז' קנים. בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ג):

יא

שלש מחנות היו במדבר וכו' עד מעלה יתירה בבית עולמים. בפרק בתרא דזבחים (דף קי"ו קי"ז):

יב

כל ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות וכו':

יג

עשר קדושות הן וכו'. בפ"ק דכלים (משנה ז):

ומ"ש ואין קוברים בתוכן מת עד שירצו שבעה טובי העיר. לשון המשנה שם ומשכיבין x לתוכן מת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו ופירש שם רבינו עד שירצו אנשי המדינה בכלל או שבעת טובי העיר שאם רצו לקוברו במקום מהמדינה יוכלו לקוברו יצא המת מהמדינה אין להם להחזירו למדינה לקברו שם ואפילו ירצו כולם, נראה שהוא מפרש דמשכיבין לתוכן מת היינו שמניחין אותו במשכבו ואין קוברין אותו בעיר עד שירצו בני המדינה. ובהשגות א"א לא שמעתי כאן לא רצון טובי העיר וכו' נראה שהוא גורס ומסבבין לתוכן מת עד שירצו ואין בדבריו השגה לדברי רבינו כי לא שמעתי אינה ראיה:

רצו בני העיר להוציא הקבר מהמדינה וכו'. עד מפנין אותו. באבל רבתי פרק י"ד ובירושלמי סוף נזיר איתיה נמי אלא שיש שם קצת חילוף:

יד

ירושלים מקודשת וכו'. בפ"ק דכלים (משנה ח):

ואלו דברים שנאמרו בירושלים אין מלינין וכו'. בס"פ מרובה (בבא קמא פ"ב:) י' דברים נאמרו בירושלים אין הבית חלוט בה ואינה מביאה עגלה ערופה ואינה נעשית עיר הנדחת ואינה מטמאה בנגעים ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות ואין עושין בה אשפתות ואין עושין בה כבשונות ואין עושין בה גנות ופרדסין חוץ מגינת ורדין שהיתה מימות נביאים הראשונים ואין מגדלין בה תרנגולין ואין מלינין בה את המת ובגמרא יהיב טעמא לכולהו ופירש"י אין הבית חלוט בה כדין בתי ערי חומה:

ומ"ש ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב. תוספתא בפ"ו דנגעים.

ומ"ש ואין משכירין בה בתים. בפ"ק דיומא (דף י"ב) ובפרק בני העיר (מגילה דף כ"ז) ומפרש טעמא מפני שאינן שלהם ופירש"י אין משכירין בעלי בתים את בתיהם לעולי רגלים אלא בחנם נותנים להם ונכנסין לתוכן.

ומ"ש ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה וכו'. בתוספתא (שם) ובספ"ק דבתרא כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא ר"ע אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קבר בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים ולא נגע בהם אדם מעולם. ואע"ג דאמר ר"ע משם ראיה מחילה היתה עשויה להם והיתה מוציאה את הטומאה לנחל קדרון כדאיתא בירושלמי סוף נזיר לא חש רבינו לכתוב אלא דברי ת"ק.

ומ"ש וכן לא יגדלו הכהנים תרנגולים בכל א"י וכו'. משנה בס"פ מרובה (בבא קמא דף ע"ט:):

טו

הר הבית מקודש ממנה וכו'. בפרק קמא דכלים (משנה ח'):

ומה שכתב ומותר להכניס המת עצמו להר הבית וכו'. בפרק אלו דברים (פסחים דף ס"ז) ובפרק היה נוטל (סוטה דף כ' ע"ב):

טז

החיל מקודש ממנו וכו'. בפ"ק דכלים. כתב הראב"ד אף זה מדבריהם עכ"ל:

ומ"ש ובועל נדה:

יז

עזרת הנשים מקודשת וכו'. בפ"ק דכלים עזרת הנשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת.

ומ"ש אבל מן התורה מותר לטבול יום להכנס למחנה לויה. בפ"ק דיבמות (דף י'):

יח

עזרת ישראל מקודשת וכו'. בפרק קמא דכלים עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבים עליה חטאת ותני עלה בתוספתא שחייבין על זדונה כרת:

יט

עזרת הכהנים מקודשת ממנה וכו'. גם זה שם:

כ

בין האולם ולמזבח וכו'. גם זה שם.

ומה שכתב וקרועי בגדים כתב הר"י קורקוס ז"ל דאפשר דטעמו מדכתיב ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו הוקשו קרועי בגדים לפרועי ראש:

כא

ההיכל מקודש וכו' בית קדש הקדשים וכו'. גם זה בפרק קמא דכלים:

כג

מקום שהיה בעלייה וכו'. תוספתא פרק קמא דכלים ואיתא בפרק כיצד צולין (פסחים דף פ"ו) ואף על פי ששם שנינו אין נכנסים לה אלא פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמיים בשבוע ואמרי לה פעם אחת ביובל נקט רבינו כמאן דאמר אחת בשבוע דהיא סברא מציעתא:

בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן וכו'. בתוספתא דכלים פירקא קמא הכל נכנסים לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים נכנסין לויים [אין לויים] נכנסין ישראלים [מצוה] בטהורים אין טהורים נכנסין טמאים מצוה בתמימים אין תמימים נכנסין בעלי מומין ומפרש בסוף עירובין (דף ק"ה) מצוה בתמימים אין שם תמימים נכנסין בעלי מומין מצוה בטהורים אין שם טהורים נכנסין טמאים אידי ואידי כהנים אין ישראלים לא.

ומה שכתב רבינו טמא ובעל מום וכו'. שם בסוף עירובין איבעיא להו טמא ובעל מום אי זה מהם נכנס רב חייא בר אשי אמר רב טמא נכנס דהא אשתרי בעבודת צבור ר"א אמר בעל מום נכנס דהא אשתרי באכילת קדשים ופסק רבינו כר"א דפליג ארב משום דאמר טומאה הותרה בציבור ובפירקא קמא דיומא (דף ו':) איתמר טומאת המת רב נחמן אמר הותרה בצבור ורב ששת אמר דחויה היא בצבור וקיימא לן דהלכה כרב ששת לגבי רב נחמן באיסורי ואם כן דחויה היא בצבור ולא הותרה ולפי זה הנוסחא הנכונה בספרי רבינו היא יכנס בעל מום ואל יכנס טמא כמ"ש בספרים ולא כמו שראיתי מי שהגיה יכנס טמא ואל יכנס בעל מום וטעות הוא בידו שעלה בדעתו שמה שכתב רבינו שהטומאה דחויה בצבור הוא טעם להקל בטמא ואינו אלא הוא טעם להחמיר בטמא כמו שכתבתי:

וכל הנכנסים להיכל לתקן יכנסו בתיבות. בפרק רביעי דמדות (משנה ה) ולולין היו פתוחים בעלייה לבית קדש הקדשים שבהם היו משלשלין את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים ויש לתמוה דמשמע ממתניתין דדוקא בקדש הקדשים אמרו ולא בהיכל ורבינו שכתב הנכנסים להיכל x מנין לו.

ומה שכתב אם אין שם תיבות או אי אפשר להם שיעשו בתיבות יכנסו דרך פתחים. בתוספתא דכלים פירקא קמא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף