הר המוריה/בית הבחירה/ז

הר המוריה ‏ בית הבחירה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ולא

מן המקדש וכו'. יבמות ו' ב' ובתו"כ קדושים פ"ז יעו"ש היטיב.

ב

או

במנעלו וכו'. שם ושם וברכות נ"ד א' ותוספתא שם פ"ו ובספרי תצא פיסקא רנ"ח. ומש"כ במנעלו שברגליו כן הוא הלשון בברכות ס"ב ב'. ור"ל וכ"ש כשאוחז מנעליו בידיו דזהו מגונה טפי אמנם שם במשנה ובתו"כ ובספרי ובתוספתא הגי' באופן אחר יעו"ש. וכן הוא ביבמות שם.

באפונדתו. רש"י ז"ל פי' שם שהוא חגור חלול להכניס בו מעות אבל רבינו פי' שם בפי' המשניות דהוא בגד התחתון מפני הזיעה ואסור ליכנס בו אם לא שיהיה עליו בגד אחר מלמעלה יעו"ש והנה מלשון התוספתא שם דאיתא שם ובאפונדתו החגורה עליו מבחוץ ועיי"ש בירושלמי משמע לכאורה כרבינו דמבחוץ דווקא אסור. ולרש"י י"ל דה"ק דווקא כשהוא מבחוץ אסור משא"כ כשנושא בצנעא שרי וכמש"כ התוס' בפסחים ז' א' יעו"ש אמנם שם בש"ס איתא ולא במעות הצרורים לו בסדינו ובאפונדתו מופשלת לאחוריו. לרש"י ניחא יותר ולרבינו צ"ל דה"ק שהיא מופשלת לאחוריו מלמעלה על הבגדים ואין לו בגד אחר מלמעלה ויותר נראה לומר כי גרס בש"ס דידן כמו שהוא בתוספתא וירושלמי וכבר העירותי מזה בחי' בברכות שם ועי' ב"מ כ"ו א' תוס' ד"ה בהר וכו' שחילקו בענין אחר בזה וכתבו דבאמת כשאוחז המעות בידו שרי ורק בצרורות בסדינו אסור יעו"ש היטיב ודע דמדלא הזכירו התוס' שם הא דפונדתו י"ל דמפרשים כפי' רבינו א"נ י"ל דס"ל דפונדתו אסור אפי' בלא מעות רק כיון שהוא מיוחד למעות נראה שהוא הולך לעסקיו והרי הוא דרך בזיון וצ"ע בזה וע"ע שבת ק"כ א' בפירש"י ורבינו שהולכים כ"א לשיטתו.

ועיין במל"מ שתמה למה לא הביא הא דאיתא בשבת ס"ו א' סמוכים שלו יוצאים בהם בשבת ונכנסים בהם בעזרה כסא וסמוכות שלו וכו' ואין נכנסים בהם בעזרה יעו"ש ואני אוסיף לתמוה על לשון המשנה דשם למה נקט התם לעזרה לנקוט רבותא יותר דאף להר הבית אסור ויש לעיין בזה.

והנה רבינו לא הביא זה ג"כ בהל' שבת פי"ט יעו"ש והטעם נראה פשוט כי הוא מפרש כסא וסמוכות שלו לא קאי זה על כסא של הקיטע כמש"כ רש"י רק הוא מפרש דמיירי בכסא דעלמא וסמוכות שלו קאי על הכסא ור"ל הסמוכות של הכסא ולא ידוע לו מה הוא יעו"ש בפי' המשניות בשבת לכן השמיטו ובהיתר הסמוכים של הקיטע לא הוצרך להשמיענו כיון דלא כתב איסור ממילא משמע דמותר וכן בקב של הקיטע מבואר בירושלמי שם דשרי ליכנס בהם בעזרה לכן השמיטו רבינו.

מבליעו

בכסותו. למד כן מהא דברכות כ"ד ב' ושם ביארתי היטיב בעזר ה'.

מצוה. הא מפני הגשמים אסור ויש לעיין א"כ איך עלו העם להר הבית מפני הגשמים בימי חוני המעגל בתענית י"ט א' ואולי שם היו סכנה ויש לעיין בזה.

ג

נכנסין

דרך וכו'. כן הוא במ"ב פ"ב דמדות וכן הדין גבי מזבח כדאיתא לקמן פ"ז מהלכות מעשה הקרבנות הי"א יעו"ש. ויש לי ראיה להביא מהא דכתיב ביחזקאל מ"ו (והובא בברכות ס"ב ב' ובמגילה כ"ט א') ובבא עם הארץ לפני ה' במועדיכם הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב והנכנס להר הבית הוא הולך ממזרח למערב א"כ צפון הוא ימין ונגב הוא שמאל.

שהוא

וכו'. ופסק כר' יוסי דנימוקו עמו וכ"פ שם בפי' המשניות ועי' כעין זה בסנהדרין מ"ב ב' ומ"ד ב' יעו"ש (ועי' במסכת סופרים פי"ט הי"ב וע"ע במדרש רבה נשא פ"ח ובפרקי דר' אליעזר פי"ז וע"ע בס' שבט יהודא).

ד

מהלך

אחורנית וכו'. יומא נ"ב ב' נ"ג א' וע"ע באו"ח סי' קכ"ג סעי' א' וביו"ד סי' רמ"ב סעי' ט"ז יעו"ש.

אחר

תפלה וכו'. משמע מזה קצת דפסיעות שאחר התפלה צריך ג"כ לצדד מעט ולא שיהיה לאחוריו ממש.

ה

של

עזרה וכו'. כ"כ ג"כ רבינו בפי' המשניות שם בפ"ט דברכות יעו"ש אולם רש"י ז"ל פי' דקאי על כותל המזרחי של הר הבית שהוא שער שושן והנה לרבינו משמע קצת דיכול להקל את ראשו בהר הבית גופיה ורק כנגד פתח שער ניקנור אסור ולרש"י פשיטא דבהר הבית אסור להקל ראש ואתי לאוסופי דבחוץ להר הבית אסור כל שהוא כנגד שער המזרחי אבל לכאורה יקשה על רבינו דהא לקמן בסעי' ח' אסר אף מן הצופים ולפנים והוא חוץ לירושלים ופשיטא שאסור חוץ לשער הבית ג"כ וג"כ מבואר ביומא ט"ז א' דשער שושן הוא מכוון כנגד שער נקנור ונגד בית קה"ק יעו"ש כל הסוגייא ועי' לעיל פרק ו' הלכה ד' אע"ג דהעזרה לא היתה מכוונת באמצע הר הבית כמו שנתבאר למעלה פרק ה' ה"ו מ"מ השערים היו מכוונים זה נגד זה. והנה מצינו עוד פלוגתא כזה בספ"ה דתמיד וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח ופי' שם רבינו וז"ל מעמיד המצורעים שכבר טהרו מצרעתם בשערי המזרח כדי שיהיו מזומנים לזרוק עליהם דם האשם כמו שיתבאר בסוף נגעים עכ"ל והיינו שער נקנור אולם רש"י ז"ל בפסחים פ"ב א' פי' דהיינו שער שושן דהוא בכניסת הר הבית יעו"ש היטיב ואולי טעם רבינו כאן משום דגבוה שער ההיכל כ"ב אמה מקרקע הר הבית כמו שנתבאר לעיל פרק ו' ה"ד א"כ לא היה מכוון נגד קה"ק לכן פי' דמיירי נגד שער העזרה. אבל כ"ז דחוק. לכן נראה יותר דפליגי בזה בפי' שער מזרח דלרבינו קאי זה אשער ניקנור ולרש"י קאי זה אשער שושן וכההיא דתמיד הנ"ל וע"ע בתענית ט"ז ב' לא היינו נוהגין כן אלא בשער המזרח ובהר הבית וכתב רש"י וז"ל כלומר בזמן שביהמ"ק קיים כשמתפללין בהר הבית נכנסין בדרך שער המזרח עכ"ל מבואר דהוא אזיל לשיטתיה דכאן דשער מזרח הוא בהר הבית אולם רבינו כתב שם דמיירי בשער הר הבית ובשער העזרה משום דהוא אזיל לשיטתיה דשער המזרח סתם קאי על שער העזרה ואולי טעמו משום דבכלים פי"ז מ"ט איתא התם ב' אמות היו בשושן הבירה יעו"ש ולא קאמר בשער המזרח סתם אבל לדינא לא פליגי וצ"ע בזה.

יהלך

בנחת. הראב"ד פי' שלא ילך דרך הדיוטות ועי' בהל' דעות פ"ה ה"ח יעו"ש היטיב.

ו

לישב

בכל וכו'. יומא כ"ה א' וס"ט ב' סוטה מ' ב' מ"א ב' קדושין ע"ח א' סנהדרין ק"א ב' ירושלמי פסחים פ"ה ה"י יומא פ"ג ה"ב וסוטה פ"ז ה"ד.

ועיין במל"מ מה שחקר בזה אם הוא אסור מה"ת והנה מאי דהוכיח דאסור מה"ת דאל"כ מאי פריך הש"ס בקדושין ע"ח ב' מהא דשמואל שוכב יעו"ש והנה לפי דבריו יוקשה דהא פשיטא דמה"ת אסור דאל"כ מנ"ל דמלכי בי"ד מותרין מהאי קרא דכתיב וישב דוד ודילמא זה הי' קודם גזירה וכן המדרש דהובא [בתוס'] בסוטה שם דכה"ג מותר לישב מקרא דכתיב ועלי יושב יעו"ש ומאי ראיה דילמא היה קודם גזירה אבל אח"כ גזרו גם עליהם אבל יש ליישב על פי מאי דאיתא בט"ז או"ח סי' תקפ"ח וביו"ד סי' קי"ז ובחו"מ סי' ב' דכל דבר שמפורש להיתר לא גזרו רבנן ולא יכולים למיגזר (ועי' בכ"מ פ"א מהל' עדות ובלח"מ שם דפליגי בזה) א"כ שפיר דייקו כל חד כדאית ליה או דמלכי בי"ד מותרין או דכה"ג הותר. וא"כ אין ראיה מהך דקדושין דאם נימא דשמואל שכב בהיכל ה' א"כ לא היו יכולין חכמים ליגזר ופשוט ועי' לקמן פ"ח ה"ב יעו"ש. ועיין בבעה"מ ח"ב י"ט ב' אות שי"א דהמל"מ לא ס"ל כן יעו"ש ועיין בחולין י"ב א' תוס' בד"ה פסח וכו' ובכורות כ' א' ד"ה ואיבעית אימא וכו'.

ועיין זבחים י"ט ב' תוס' ד"ה וליתיב וכו' וע"ע ביומא כ"ה א' ד"ה אין ישיבה וכו' שכתבו דלצורך עבודה שרי ליתיב יעו"ש ואולי מכאן יצא לו להמהרימ"ט שהביאו המל"מ דהבא להשתחוות ולעבוד עבודה שרי לישב יעו"ש אך אין הנידון דומה לראיה דשאני הכא דהישיבה היא צורך עבודה משא"כ מי שבא להשתחוות ולזבוח והכי משמע ממאי דמקשה בירושלמי שם ושם מהא דהשלישית היתה במקומה ומשני דעמדה במקומה ולא ישבה יעו"ש ואם איתא מאי קושיא ומהא דיומא שם ס"ט לא מוכח דאסור דקריאה לאו עבודה היא כדאיתא שם ס"ח ב' אבל מהירושלמי דפ"ג דיומא יש להוכיח דאסור אף שנכנס להשתחוות ולזבוח דאל"כ היו יכולין לישן אותם הבאים להשתחות ולזבוח יעו"ש היטיב ודו"ק ומדברי התוס' דזבחים י"ט ב' משמע דצורך עבודה נמי אסור לישב כי אם ע"י סמיכה דווקא וזה מותר אפי' שלא לצורך עבודה כדאיתא בירושלמי דסוטה שם יעו"ש וצ"ע בזה.

אלא

בחציה וכו'. וכ"כ לעיל פ"ה הי"ז ויש לעיין לכאורה א"כ ל"ל להש"ס להוכיח ביומא שם דהיה חציה בחול מהא דזקן יושב במערבה לוכיח מהא דסנהדרין יושבים שם ואולי לפי שמסנהדרין לא מוכח דהיתה חציה בקדש והוצרך להוכיח מהא דפייס שחציה בקדש לכן הוכיח ג"כ מינה דמהא דזקן יושב במערבה מוכח דהיתה נמי חציה בחול. א"נ י"ל דהתם מיירי שהיו יושבין ע"י סמיכה דלענין ישיבת בי"ד מיקרי זה ישיבה כמבואר בסוף סי' כ"ח בחו"מ ובעזרה שרי ישיבה כזו אבל הא דזקן יושב במערבה מיירי ע"כ ישיבה ממש דאל"כ ל"ל במערבה דווקא הא בכ"מ שרי בכה"ג (ועי' יד דוד מה שרמזתיו לעיל פ"ו ה"ח יעו"ש) אלא ודאי מיירי בישיבה ממש וכיון שהוכחנו דהיתה חציה בחול א"כ בסנהדרין נמי היה ישיבה ממש וא"צ לאוקמי דמיירי ע"י סמיכה והבן (ומ"מ יש לעיין אם הותר לבי"ד לעמוד בסמיכה דהוו תרתי דסתרי דנימא דלענין עזרה לא הוי כישיבה ולענין דין הוי כישיבה וה"ז דומה קצת למש"כ בסמ"ע שם בסי' כ"ח ובסי' י"ז יעו"ש היטיב וצ"ע בזה), ועי' ס' שער המלך שהקשה אמש"כ התוס' בזבחים ט"ז א' ד"ה מיושב וכו' דאם נימא דישיבה אסור בעזרה מה"ת הא דצריך קרא למצוה בעבודה דמעומד היינו לאסור לעובד בהשתחוואה יע"ש והקשה השעה"מ ומנ"ל לאסור ע"י השתחוואה דזה שרי לענין קידוש ידים ורגלים כדאיתא שם י"ט ב' ודילמא השתחוואה שרי והפסוק אתי לאסור ע"י סמיכה דזה אסור ג"כ בקידוש ידים ורגלים יעו"ש וכן הקשה שם הצאן קדשים דלימא דאתי לאסור עמידה מן הצד יעו"ש היטיב, ואולי יש לומר דא"כ מנ"ל לאסור אף בדיעבד מדשני קרא דילמא חד קרא למצוה לאסור סמיכה וחד קרא למצוה לאסור ע"י השתחוואה ולמצוה ולא לעכב אלא ודאי דחד קרא סגי להכי דעמידה משמע עמידה ממש וקידוש ידים ורגלים שאני דגלי קרא דבעינן שיקדשו ידיהם ורגליהם כאחת. והלשון עמידה משמע עמידה ממש והא דשרי סמיכה בעזרה היינו משום דלא כתיב שם עמידה. וצ"ע בזה.

ז

שמותר

להכנס לשם וכו'. עי' לעיל פרק ו' הלכות י"ד וט"ו יעו"ש היטיב.

ח

שהמקדש

בנוי וכו'. עי' ברכות ס"א ב' וז"ל (פיסקא לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח וכו') א"ר יהודה אמר רב לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה איתמר נמי א"ר אבא בריה דר' חייא בר אבא הכי א"ר יוחנן לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה ובשאין גדר ובזמן שהשכינה שורה ת"ר הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום ובגליל לא יפנה אלא מזרח ומערב ור' יוסי מתיר שהיה ר"י אומר לא אסרו אלא ברואה ובמקום שאין שם גדר ובזמן שהשכינה שורה וחכמים אוסרים חכמים היינו ת"ק איכא בינייהו צדדין תניא אידך הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום ובגליל צפון ודרום אסור מזרח ומערב מותר ור' יוסי מתיר שהיה ר"י אומר לא אסרו אלא ברואה ר' יהודה אומר בזמן שביהמ"ק קיים אסור בזמן שאין בהמ"ק קיים מותר ר' עקיבא אוסר בכל מקום ר"ע היינו ת"ק איכא בינייהו חו"ל רבה הוי שדיין ליה ליבני מזרח ומערב אזל אביי שדינהו צפון ודרום על רבה תרצינהו אמר מאן האי דקא מצער לי אנא כר"ע ס"ל דאמר בכל מקום אסור עכ"ל והנה רבינו פסק בהא דלא יקל אדם וכו' דדווקא בזמן שביהמ"ק קיים אסור אבל בהא דאין נפנים וכו' פסק כר"ע וכן פסק הרא"ש שם בברכות סי' כ"ז כ"ח וכן פסק שם הרשב"א בחי' דהלכה כר"ע וכ"מ שם ברי"ף ובה"ג יעו"ש היטיב והטעם דנפנים הוא לא דמי לקלות ראש ומגונה טפי וכתבתי זה לפי שראיתי בס' יראים סי' שכ"ד שכתב וז"ל ואין הלכה כר"ע אלא כר"י קי"ל דקם ליה ר' יוחנן כוותיה וגם רב נמי קאי כוותיה ואע"ג דאמרינן התם רבה שדא ליבני מזרח ומערב וכו' לא קי"ל כוותיה דהא ר' יוחנן ואביי דשדינהו צפון כולהו פליגי עליה ופי' לא יקל קלות ראש כדתניא הנפנה לא יפנה צפון ודרום אלא מזרח ומערב פי' לצד בבל (אולי צ"ל להיפך) ומן הצופים ולפנים וברואה עכ"ל הבין דהקלות ראש היינו הא דנפנים. ומדברי כל הראשונים מבואר דאינו כן ויחידאה הוא. ועי' בטור ושו"ע או"ח סי' ג' יעו"ש (ועי' בסמ"ג שמשמע מריש דבריו כהיראים יעו"ש סי' קס"ד. והנה רבינו מחלק דבזמן שביהמ"ק קיים היה אסור מן הצופים ולפנים אבל בזמן שאין ביהמ"ק קיים אסור כנגד שער המזרח. והנה י"ל דהמשנה דלא נקטה כי אם כנגד שער המזרח מיירי בזמן שאין ביהמ"ק קיים וס"ל דהיינו שער ניקנור ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל הל' ה' דמתחלה נקט רבינו לשון משנתינו דמיירי בכל זמן והיינו כנגד שער ניקנור אבל מן הצופים ולפנים אינו אסור רק בזמן שביהמ"ק קיים ועם כל זה יש לעיין בזה.

ט

בין

מזרח למערב וכו'. מקורו מברכות ה' ב' והנה מרש"י ותוס' מבואר שם דדווקא בזמן שאשתו עמו יעו"ש. אמנם מדברי רבינו מבואר דאין נפק"מ בין אשתו עמו או לא וכמש"כ הב"י שם בסי' ג' וכן סתם בשו"ע שם שנכון ליזהר אפי' בשאין אשתו עמו ותמהתי כי בסי' ר"מ סוף הסי' לא הזכיר כלל דעת רבינו יעו"ש וכבר העירותי מזה בחי' לפ"ק דברכות יעו"ש.

והנה הא דלא חילק בין יהודה לגליל ובין מדינות שהם ממזרח או ממערב א"י להמדינות שהם מצפון או מדרום א"י עי' בב"י ובט"ז שם שהאריכו בזה וכתבו שאין תלוי בא"י כלל רק תלוי במקום השכינה ולכן בכל מקום מזרח ומערב אסור וצפון ודרום שרי יעו"ש (והדרכי משה השיג על הב"י וכתב דווקא נגד א"י הוא דאסור יעו"ש) ונ"ל קצת ראיה לזה מהא דרבה הוה שדי ליבני וכו' והוא היה בצפון א"י כדכתיב מצפון תפתח וכו' ועי' ב"ב כ"ה ב' (ואף דרש"י כתב שם דבבל היתה במזרחה של א"י יעו"ש ובאמת כן מוכח מכמה מקומות דא"י נקרא מערבא לגבי בבל מ"מ משמע שהיא נוטה יותר לצד צפון. והחקירה רבה בזה ואכ"מ).

לא

ישב ופניו וכו'. עי' מרן שמקורו מהירושלמי פ"ט דברכות. והנה אמרתי להעתיק מחי' לברכות מש"כ בזה וז"ל ובירושלמי לפנינו איתא כך תני המטיל מים ה"ז הופך פניו לצד צפון המיסך את רגליו ה"ז הופך פניו לצד דרום א"ר יוסי ב"ר בון הד"א מתניתין מן הצופים ולפנים ר' עקיבא אומר בכל מקום ובלבד במקום שאין שם כותל תני המסיך את רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו כלפי מערב אלא לצדדין ר' יהודה אומר בשעת המקדש ר' יוסי אומר מן הצופים ולפנים ר"ע אומר בכל מקום ובלבד במקום שאין שם כותל עכ"ל וא"כ צ"ע למה לא חילק הרמב"ם בין צפון לדרום דהו"ל למיכתב דיהא פניו לצד צפון. וטעם לדברי הירושלמי נ"ל כי הוא מפרש צופים שם מקום ועי' לעיל מ"ט ב' ובמש"כ שם וכן נראה קצת מדברי הרמב"ם הנ"ל והיה למזרח המקדש מדקתני לא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח וקאמר עלה הש"ס דמצופים ולפנים אמרו אלמא דצופים היינו ממזרחו של המקדש ותנועת האדם היא מימין לשמאל כידוע בחוש (ועי' בס' עיקרי דינים סי' ה' אות כ"ח ובסי' ל"ה אות ל"ז) והו"א דאסור להפוך פניו בצפון משום דלאחר הטלת מים ליחוש שמא לא יכסה פירועו תיכף ונמצא שפירועו למערב לצד המקדש וקמ"ל דלהא לא חיישינן (משום דאיתא תמיד כ"ז ב' כסי וקום יעו"ש) ובהמיסך את רגליו הו"א דדווקא שיהיה פניו לצד צפון דאי הוי פניו לדרום ונמצא כשעומד ומהפך פניו למזרח נמצא שאחוריו לצד מערב קמ"ל דלהא לא חיישינן ונמצא שפיר פסק הרמב"ם דמותר להטיל מים לצפון או לדרום והוא מפרש דר' יוסי ב"ר בון הוא אמורא וקאמר דהך מתניתא מיירי רק מן הצופים ולפנים אבל בכל מקום שרי והך דר"ע הוא ט"ס מהך דלקמן ועי' בב"י סי' ג' בד"ה גרסינן בירושלמי וכו' מה שנדחק בביאור הירושלמי ולמה לא הביאוהו הפוסקים יעו"ש אמנם לפי מש"כ ניחא הכל והדין הזה לא שייך עכשו רק בזמן שביהמ"ק קיים ומצופים ולפנים אולם עכשו בכל ענין שרי להטיל מים אפי' למזרח ולמערב וכמש"כ הרמ"א שם בהג"ה סעי' ה'.

ובהכי מיושב מה שהקשה הגר"א שם בס"ק י"א דהא בירושלמי הזה מבואר דיש חילוק בין צפון לדרום יעו"ש ואמת דכ"כ המגן אברהם ס"ק ו' בשם היכל הקדש (ועי' מש"כ בסי' א' ס"ק מ"ז יעו"ש) אמנם לפי מש"כ בירושלמי בבאורו נכון כהרמב"ם. ובס"ק י"ג כתב הגר"א דעיקר הגי' ברמב"ם כצ"ל המטיל מים מן הצופים ולפנים ישב ואחוריו כלפי הקדש או יסלק הקדש לצדדין עכ"ל (ועי' בב"י בד"ה ולענין להטיל מים וכו' שם הביא הרמב"ם בלשון זה ישב ופניו כלפי הקדש והגר"א הגיה שצ"ל ואחוריו ומקורו מהתוספתא פ"ג דמגילה יעו"ש (וט"ס שם בתוספתא וצ"ל המיסך את רגליו פניו כלפי הקדש יעו"ש בבאורו הגדול) והקשה הגר"א שם דהא ר' יוסי פליג וס"ל דדווקא מן הצופים ולפנים משום דאזיל לשיטתיה הכא אולם ר"ע דס"ל הכא בכל מקום אסור ה"ה הכא נמי יעו"ש בס"ק י"ג אמנם לכאורה יש ליישב זה ולומר דס"ל להרמב"ם כיון דבתוספתא דמגילה לא הזכיר דר"ע כלל רק דברי ר"י י"ל דבהא מודה ר"ע ולא פליגי רק במיסך רגליו דאסור בכל מקום. אבל גוף דברי התוספתא צ"ע במה שהתיר במיסך את רגליו ופניו כלפי הקדש והכא בש"ס דילן ליכא מאן דשרי בהא לפנים מן הצופים לכן נראה לענ"ד דגירסא שלפנינו פניו כלפי העם יותר נכון ור"ל לא מיבעיא דאחוריו אסור להיות כלפי הקדש אלא אפי' פניו נמי אסור להיות כלפי קדש ויותר טוב להיות כלפי העם אף שמקודם לזה קא חשיב הרבה דברים דצריך לנהוג כבוד בציבור אבל הכא כבוד קודש עדיפא (ומיירי דלא היו אחוריו ולא פניו לצד הקדש) ושוב קמ"ל דמטיל מים רשאי כל שאין פניו כלפי הקדש. ואף אם נימא דר"ע פליג ע"ז וכשיטת הגר"א י"ל דלא פליגי רק אדין דמיסך רגליו דכאן בתוספתא מבואר דהמיסך רגליו צריך להיות פניו כנגד העם ולא כנגד הקדש דאסור בכל ענין ובכל מקום דלא כר' יוסי דס"ל דווקא מן הצופים ולפנים אבל בדין מטיל מים לפי שלא מצינו בש"ס שחולק בזה למאי נימא לאפושי בפלוגתא כן י"ל לשיטת הרמב"ם. אבל עוד נראה לענ"ד לפרש דהא דנקט ברישא המיסך רגליו פניו כלפי העם לא מיירי כלל לענין המקדש רק הוא מילתא בפ"ע כל מי שמיסך רגליו היינו שדחקוהו ואנסוהו נקביו צריך להיות פניו כלפי העם ואחוריו כלפי השדה משום כבוד ציבור (ועי' בכורות מ"ד ב') ושוב מתחיל ענין בפ"ע המטיל מים מן הצופים ולפנים צריך שיהא אחוריו כלפי קדש דווקא (ולפי"ז צ"ל דהרמב"ם ס"ל דר"ע לא פליג עלה כלל דליכא למימר דפליג אדין דמיסך כיון דלפי"ז לא הוזכר דין דמיסך רגליו לענין מקדש וק"ל) ובדין מיסך רגליו אסור בכל ענין לעומת המקדש וכר"ע רק לענין הטלת מים שרי באופן שיהיו אחוריו למקדש ובזה לכאורה יש די לקיים דברי הרמב"ם בין לנוסחת הכ"מ מהירושלמי ובין גי' הב"י והגר"א ומהתוספתא דמגילה וכנ"ל.

שוב ראיתי בבאור הגר"א בס"ק י' שכתב דהתוספתא לא חש רק על אחוריו ולא על לפניו וכ"ה שיטת הירושלמי דהקפיד דווקא על אחוריו למערב הא אחוריו למזרח ופניו למערב שפיר דמי ולכן שפיר פסק בתוספתא דמטיל מים אחוריו כלפי הקדש והמסיך רגליו פניו כלפי הקדש יעו"ש היטיב אבל לא זכיתי להבין דא"כ במטיל מים אמאי צריך אחוריו כלפי קדש כיון דלא קפיד רק אאחוריו (אבל באמת בזה לק"מ דע"כ לא קפיד רק אאחוריו ולא בלפניו היינו דווקא במיסך ולא במטיל מים דבמטיל מים יש לחוש לפני' דבאחוריו אין שם שום פירוע והטעם ק"ל וכן מבואר בלשון הגר"א) ושם הביא הירושלמי הנ"ל בלשון אחר וז"ל המטיל מים ה"ז הופך פניו לצד צפון המיסך את רגליו ה"ז הופך פניו לצד דרום ר' יוסי אומר מן הצופים ולפנים ר' עקיבא אומר בכ"מ ובלבד שאין שם כותל עד כאן לשונו ופי' דזה מיירי בגליל והירושלמי לא קפיד במיסך רק באחוריו ומיירי בגליל לכן המיסך את רגליו ה"ז לא יהפוך אחוריו לדרום רק פניו לדרום ור"ע דפליג וסבירא ליה בכל ענין אסור היינו אפילו פניו לדרום נמי אסור ואפי' מן הצופים ולחוץ יעו"ש והוכיח מכאן בס"ק י"ג דלר"ע דהלכתא כוותיה בכל ענין אסור אף להטיל מים יעו"ש היטיב. אמנם לא זכיתי להבין כלל אם נימא דהברייתא הראשונה מיירי בגליל איך שייך ע"ז ר"י אומר מן הצופים ולפנים וכי גם בגליל היה מקום ששמו צופים ואף אם נימא דמפרש צופים מקום שרואים משם ירושלים וגם בגליל היה רואין את ירושלים ודוחק. ובאמת יש לדחוק כי באמת פליג ר"י ע"ז וס"ל דלא מיבעיא בגליל דמותר אלא אפי' ביהודה מצופים ולחוץ שרי. עדיין יקשה ולמה בברייתא ראשונה שנה בגליל דין מטיל מים ג"כ ובשניה דמיירי ביהודה למה לא תני דין הטלת מים רק תני דין דמיסך רגליו לחודא ואי נימא דהבריתא השניה סמך אהראשונה א"כ ל"ל למיהדר ולמיתני הא דר"ע דמכ"ש דרישא ידעינן לה דמה אם להטיל מים אסור כ"ש להסיך רגליו ועוד שלדברי' ס"ל לר"ע דבגליל ובכל מקום שצפון לירושלים או לדרומה של א"י אסור מן הצפון ומן הדרום וכמו בגליל לת"ק וא"כ יקשה על הרמב"ם שהשמיט דין צפון ודרום בגליל וכבר כתב הב"י והט"ז דר"ע לא ס"ל לחלק בין גליל ליהודה דבכל מקום מזרח ומערב אסור וצפון ודרום שרי הן אמת כי בטור י"ל כמש"כ הדרכי משה אות ב' דכל המדינות שלנו הם מערביים לא"י אמנם על הרמב"ם לא שייך זה כי דרכו להביא כל הדינים כמות שהם בכל מקום.

לכן מכל הלין טעמי י"ל כי הרמב"ם גריס כגי' דלעיל ובפרט שגירסא שלפנינו מסכמת לזה (דר"י ב"ר בון הוא אמורא ולא זהו ר"י שנזכר בברייתא החולק עם ר"ע) גם מש"כ שר' יוסי אזיל לשיטתיה דהכא דס"ל דדווקא ברואה ושם ס"ל ג"כ מן הצופים ולפנים יעו"ש ולענ"ד נראה דבזה פליג הש"ס שלנו עם הירושלמי והתוספתא הנ"ל דרואה אינו מן הצופים ולפנים כדאיתא בש"ס לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה וכו' אלמא דרואה לאו היינו צופים, ועוד יקשה לי לדברי הגר"א דכתב דהירושלמי אינו אוסר רק באחוריו למערב ופניו למזרח הא איפכא שרי א"כ יקשה אמאי נקט בירושלמי אלא לצדדין לאשמעינן רבותא יותר דאחוריו למזרח שרי ואפ"ל דהא דנקט אלא לצדדין אין כוונתו צפון ודרום אלא הצדדין מביהמ"ק למזרח ולמערב וכמו הצדדין דאיתא בש"ס דידן איכא בינייהו צדדין דשם שרי אחוריו למערב ופניו למזרח אבל א"כ י"ל דלהכי נקט בירושלמי אחוריו למערב לרבותא דהיתרא דבצדדים בכל ענין שרי אבל לעולם אף בפניו כלפי הקדש אסור, אבל זה לק"מ דאיך יכתוב לשון דאיכא למטעי ביה משום רבותא דהיתירא, ועיי"ש בב"י דלרבותא נקט אחוריו כלפי הקדש (ובעזר ה' מצאתי קצת מזה בס' משכנות יעקב סי' ג' עי"ש).

אמנם אף להגר"א ולגירסתו שגורס ברבינו וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים ישב ואחוריו כלפי הקדש יש ליישב ג"כ כיון דבש"ס דידן לא נזכר דין הטלת מים כלל לכן יש לנקוט טפי כדברי המיקל והא דפסק הש"ס הלכה כר"ע היינו דווקא לענין מיסך ולא לענין הטלת מים. והנה אין רצוני להאריך עוד בזה כי כבר הארכתי בזה הרבה ודעת לנבון נקל.

י

בית

תבנית וכו'. ר"ה כ"ד א' וע"ז מ"ג ב' מנחות כ"ח ב'.

בצורת

מנורה וכו'. עי' מש"כ לעיל פ"ג ה"א ונתבארו דינים הללו היטיב ביו"ד סי' קמ"א. והא דכתב חמשה ושמנה ולא כתב רבותא יותר דאפי' ששה מותר. י"ל דלא נימא דאנר אמצעי קפיד משא"כ בששה דליכא נר אמצעי להכי שרי משא"כ בחמשה דהוי דומיא טפי למנורה. לכן כתב רבותא דאפי' חמשה שרי ושוב קמ"ל דלא מיבעיא פחות דשרי אלא אפי' יותר נמי שרי. ובש"ס איתא של חמשה ושל ששה וכו'.

יא

וכנגדן לדורות וכו'. עי' זבחים קט"ז ב' וספרי במדבר פיסקא א' ובמ"ר נשא פ"ז וע"ע לקמן פ"י מהל' מעשה הקרבנות ה"ה וע"ע לעיל פ"א ה"ה מש"כ בזה. וע"ע בתוספתא פ"ק דכלים ועי' רש"י סנהדרין מ"ב ב').

והחיל

ועזרת הנשים. והסורג לא חשיב דאם נימא דלחיל לא היה מחיצה בפ"ע א"כ הסורג הוא החיל ואי נימא דלחיל היה מחיצה בפ"ע א"כ מחיצת הסורג לא היה מועיל כלל רק לענין שבת וכדעת הרא"ש ולא לענין קדושה וכמו שנתבאר בפ"ה ה"ג יעו"ש היטיב.

יב

שמביאין

ממנה וכו'. כ"ה בפ"א דכלים מ"ו וע"ע במנחות מ"ה ב' תוס' ד"ה קרבו וכו' ועיי"ש ס"ט ב' ע"ז ב' פ"ג ב' ופ"ד א' ובתו"כ אמור פי"ג ובבכורים הדבר פשוט בכמה דוכתי ועי' הל' בכורים פ"ב ה"א יעו"ש היטיב.

ויש לעיין קצת אמאי לא חשיב בכור דאינו קרב הבא מחו"ל כדאי' לקמן סי' ק"ט סעי' ה' והנה לדעת הסוברים דרבינו ס"ל דבכור בחו"ל אינו קדוש כלל כמבואר שם במש"כ וא"כ הוי כמו תרומות ומעשרות שאינו חייב בחו"ל ולא מטעם קדושה נגעו בה אבל לדעת הסוברים דמיקדש קדוש רק דאינו קרב צע"ק א"נ סתם משנה ס"ל כסתם משנה דתמורה כ"א א' דאם באו תמימים יקרבו יעו"ש היטיב ועי' באליה רבא בכלים שם שכתב דבכורים שאינם באים מחו"ל לאו משום קדושת א"י רק מחמת שחובת קרקע היא יעו"ש היטיב ומזה ראיה לדבריי הראשונים ועוד י"ל לפי שהטעם שאינם קרבים לפי דאתקישו למעשר דגן שחובת קרקע היא לכן לא חשיב לה.

יג

עשר

קדושות וכו'. שם במשנה איתא הך דעשר קדושות קודם הך דא"י מקודשת מכל הארצות ומשמע מזה דזה נמי בכלל הקדושות וא"כ איתא י"א קדושות וכתב ע"ז רבינו במשנה ט' כי מתניתין אתי כר"י דמשווה בין האולם ולמזבח להיכל בחמשה דברים א"כ הם חד קדושה וכ"כ הר"ש שם אולם הרע"ב כתב בשם הגאונים דא"י מקודשת מכל הארצות אין בכלל זה וכ"כ הרא"ש שם וכ"ה בערוך ערך עשר יעו"ש וכ"ה דעת רבינו בכאן אמנם הגר"א באליהו רבא הסכים לדבריו שבפי' המשניות יעו"ש וע"ע במ"ר נשא פ"ז.

את

המצורעים וכו'. עי' מגילה י' ב' ברש"י ובשבועות ט"ז א' ברש"י ועי' ערכין ל"ב ב' תוס' ד"ה וקדשו וכו' ובר"ש כאן וברא"ש יעו"ש היטיב ועי' בברכות ו' ב' בתוס' שם ד"ה הא לן וכו' יעו"ש ועי' תו"כ מצורע פ"ד יעו"ש.

עד

שירצו וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א לא שמעתי מכאן רצון טובי העיר ולא רצון אנשי העיר אלא לעולם אין קוברין בהן אבל אם רצו לסבבו בעיר כדי להרבות בהספדו ובכבודו עד שירצו קרוביו להוציאו מסבבין עכ"ל ומרן כתב דגי' רבינו היתה ומשכיבין לתוכן מת עד שירצו ור"ל דישכב במשכבו ואין קוברין אותו עד שירצו שבעת טובי העיר או אנשי העיר יעו"ש אמנם הרע"ב כתב וז"ל ומסבבין לתוכה מת מותר לנשאו בעיר ממקום למקום עד מקום שירצו טובי העיר לקברו שם יצא המת מן העיר אין מחזירין אותו בעיר לקברו שם ואפי' רצו טובי העיר דכיון דיצאה טומאה מן העיר אין מכניסין אותה בתוכה עכ"ל ולפי"ז א"צ לחדש גירסא חדשה וקמ"ל דכל זמן שלא יצא פשיטא דמותר לקוברו ורק משום דכיון שיצא אין מחזירין אותו והו"א דה"ה דאין רשאי לסובבו ממקום למקום ורק דהוא קונה מקומו קמ"ל דלא דמותר לסבבו ממקום למקום וכ"כ הגר"א וז"ל מסבבין אותו ממקום למקום בתוך העיר ואינה קונה מקומו אבל אם יצא אין מחזירין אותו שאין מחזירין טומאה לעיר והיינו דכתיב (ד"ה ב' ט"ז) גבי עוזיהו ויקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא. שקברוהו בשדה הקבורה אשר למלכים ולא קברוהו בקברות המלכים אשר בעיר כי אמרו מצורע הוא וישב מחוץ למחנה ומת שם ולא יכלו להחזירו שוב לעיר שאין מביאין טומאה לעיר (וכ"ה בתוספתא פ"ק) עכ"ל והנה הראב"ד ז"ל מפרש עד שירצו להוציאו. ומתוך זה מחדש חומרא דאין קוברין בתוכן מת ועליו להביא ראיה. והנה יש ראיה לדברי רבינו מהא דאיתא לקמן הלכה י"ד ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה וכו' מבואר מזה דדווקא בירושלים אין מקיימין קברות אבל לא בשאר עיירות המוקפות חומה ושם יבואר עוד מזה אי"ה. ודע שהתוס' יו"ט כתבו וז"ל ומש"כ הרב לנשאו בעיר ממקום למקום כלומר בכל עיר ועיר מעיר לעיר עכ"ל הך מעיר לעיר לענ"ד אין לו ביאור דדווקא באותו העיר שרי אבל בעיר אחרת לא דמה אם הטומאה שהיתה כבר בעיר אין מחזירין אותה כ"ש בטומאה חדשה שאין מכניסין אותה וצ"ע בזה.

מפנין

אותו וכו'. משמע מזה דדווקא בעיירות המוקפות חומה הדין כן אבל לא בשאר מקומות ועיין בהל' טומאת מת פ"ח שם כתב דיני פינוי המת יעו"ש ולא הזכיר דין זה אמנם המעיין בתוספתא פ"ק דב"ב ובפי"ד דשמחות ובפ"ז דנזיר בירושלמי ה"ג משמע שדין זה נוהג בכל מקום ששם לא נזכר שדין זה דווקא בערי חומה ועי' בתורת האדם להרמב"ן כ"ד א' נמי משמע כן שמפרש בכל עיירות הדין כן. והנה למש"כ מר"ן בתחלה דגי' רבינו היתה משכיבין לתוכן מת עד שירצו. י"ל דרבינו מפרש דה"ק דמשכיבין את המת בקבר דהיינו שקוברין אותו עד שירצו לפנותו אבל לפי"ז יש לעיין א"כ איך כתב רבינו בדין הקודם דאין קוברין בתוכן מת עד שירצו ז' טובי העיר ודילמא שרי לקוברו בכל ענין רק הפינוי תלוי ברצון ז' טובי העיר או בכל אנשי העיר אבל י"ל דזה נדע מכ"ש אם תלוי ברצון אנשי העיר לפנותו כ"ש שלא יקברוהו בלא רצונם מתחלה ודו"ק. ובאמת בלשון רבינו בפי' המשניות אינו מבואר אמאי קאי הך עד שירצו אם על הקבורה או על הפינוי יעו"ש היטיב וזה החילוק בין ירושלים לשאר ערי חומה דבירושלים מחוייבין לפנות המת משם כדאיתא בהלכה י"ד משא"כ בשאר ערי חומה ברצון אנשי העיר או ז' טובי העיר הדבר תלוי.

חוץ

מקבר וכו'. בתוספתא דב"ב שם וז"ל כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא ר"ע אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קבר בית דוד וקבר חולדה הנביאה היה בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם אמר להם משם ראיה מחילה היתה להן והיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון עכ"ל ופסק רבינו כת"ק דאין הלכה כר"ע מחבריו וזה פשוט ומעכשיו תבין גירסת הגר"א במס' שמחות שם שהגיה וז"ל כל הקברות מפנין חוץ מקבר מלך ונביא אמרו לר"ע מעשה בקבר חולדה שהיה בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם אמר להן ר"ע משם ראיה מחילה היתה עשויה להם ומוציאין את הטומאה לנחל קדרון עכ"ל ובירושלמי דנזיר איתא שם וז"ל כל הקברות מתפנין חוץ מקברי המלך ומקברי הנביא א"ל לר"ע והלא קברי בני דוד מתפנין וקברי בני חולדה היו בירושלים ולא נגע בהן אדם לפנותן מעולם א"ל לר"ע משם ראיה מחילה היתה שם ומשם היתה טומאה מקדרת ויוצאת לנחל קדרון עכ"ל ויותר נראה לגרוס והלא קברי בני דוד וקבר חולדה היו בירושלים ולא נגע וכו' להשוותן עם התוספתא וכן יש להגיה לפענ"ד במס' שמחות שם והא דאיתא בפל"ה באבות דר"נ וז"ל ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וחולדה הנביאה שהיה שם מימות נביאים הראשונים וכשפינו את הקברות מפני מה לא פינום אמרו מחילה היתה שם שהיתה מוציאה את הטומאה לנחל קדרון עכ"ל וצ"ל דאתיא כר"ע אמנם הגר"א הגיה שם וז"ל נביאים הראשונים אמרו מחילה היתה שם וכו' ולפי"ז י"ל דאתיא כרבנן נמי וגם הם מודים דהיו שם מחילה רק דהם אינם תולים בהכי דה"ה דאם לא היו שם מחילה לא היו מפנים אותם ור"ע ס"ל דמותר לפנותם רק מפני שהיו שם מחילה לכן לא הוצרך לזה (וע"ע בתוספתא פ"ו דנגעים) ועי' מלכים א' י"ג שם פירש"י ועצמות אדם ישרפו עליך וכו' ופי' דקאי על ירבעם יעו"ש והא אין מפנין קבר מלך וי"ל דהתם על פי הדבור שאני וק"ל.

בין

מד' וכו'. כ"ה בתוספתא פ"ק דב"ב ובמס' שמחות שם יעו"ש היטיב והנה בשאר עיירות מבואר שם דאם היה יותר מחמישים אמה לכאן ולכאן אין מפנין אותו פחות מכאן מפנין אותו והוסיף כאן רבינו דאם היתה יתר מחמישים אמה לכאן ולכאן דאין מפנין אותו היינו דווקא בשאר עיירות אבל בערי חומה דתלוי ברצון אנשי העיר או ז' טובי העיר מפנין אותם לכשירצו וה"ט דפחות מזה הוא מזיק הרבים אבל ביותר מזה אין מזיק הרבים לכן בשאר עיירות אין מפנין אותם אבל בערי חומה הדבר תלוי ברצונם וכנ"ל וכ"ז פשוט וברור ומכאן תבין הגהת הגר"א בשמחות שם יעו"ש היטיב וכ"ה בתורת האדם. אבל בירושלמי נזיר איתא שם וז"ל קבר שהקיפתו העיר משלש רוחות מפנין אותו משתי רוחות אית תניי תני מפנין אותו אית תני אין מפנין אותו אמר רב חסדא מ"ד מפנין אותו בנתון תוך שבעים אמה ושיריים מ"ד אין מפנין אותו בנתון חוץ לשבעים אמה ושיריים מ"ד מפנין אותו בעשוי כמין "גם" מ"ד אין מפנין בעשוי כמין "היא" עכ"ל.

ודע עוד שלשון רבינו ז"ל שהקיפתו העיר. משמע שהיתה העיר סביב לבית הקברות וכן הלשון בירושלמי ובתוספתא שם אולם במס' שמחות שם היתה הגירסא קבר שהקפתו את העיר ומשמע דה"ק שהיה מקיף את העיר וכן הגיה הגר"א שם שגורס היה מקיף את העיר יעו"ש וכן מפרש הפני משה בירושלמי שם אף ששם הגי' שהקיפתו העיר יעו"ש. וא"כ אנן נפרש כן דברי רבינו דכאן.

יד

שאוכלים

שם וכו'. במשנה שם איתא לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם מע"ש וקדשים קלים ורבינו שינה הלשון וכתב בהדיא ירושלים וא"כ לכאורה א"צ לכתוב לפנים מחומתה ואולי לדייק דדווקא לפנים מן חומתה אבל שערי ירושלים לא נתקדשו כדאי' בפסחים פ"ה ב' ומיושב בזה מה שתמה המל"מ (אבל יותר נראה לומר דאתי לאפוקי שלא נימא דנאכלין בכל הרואה כמו שילה ועי' זבחים קי"ב ב').

ואין

מעבירין וכו'. כ"ה באבות דר"נ פל"ה ובתוספתא פ"ו דנגעים איתא לפנינו ואין צוברין בתוכה עצמות אדם אבל הוא ט"ס וצ"ל כמו כאן כמו שנראה מדברי מרן.

ואין

משכירין וכו'. מבואר מזה דשכר מטות נוטלים ודלא כר' אלעזר ב"ר צדוק ביומא י"ב א' ובמגילה רפ"ד יעו"ש היטיב ועי' בתוספתא דמע"ש פ"א. ובאבות דר"נ איתא זה בשם ר"י דאין לוקחין שכר מטות ומצעות יעו"ש ונראה לענ"ד דט"ס הוא דאיהו ס"ל דירושלים נתחלקה לשבטים ויכולים להשכיר אפי' בתים אלא ודאי דצ"ל כמו בש"ס שם והבן.

לגר

תושב. בב"ק פ"ב ליתא זה רק באבות דר"נ שם ובתוספתא דנגעים שם (וע"ע ספרי תצא פיסקא רנ"ט יעו"ש) ונ"ל דלהכי כתיב גבי נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה דמיירי בגר תושב האוכל נבלות ולכן הוא נקרא גר אשר בשעריך ולא בשערי ירושלים (ע"ד לא תוכל לאכול בשעריך דקאי ג"כ על ערי הגבולים שחוץ לירושלים) וע"ע ב"מ קי"א ב' יעו"ש היטיב (וקצת צ"ע מהא דאיתא ביבמות מ"ח ב' יעו"ש היטיב) ועי' בירושלמי פאה פ"ח ה"ז (ובפי' "הניר" שם ששגה בזה ועיי"ש היטיב בספרי ראה פיסקא ק"י ובפיסקא ש"ג יעו"ש היטיב והם היו גירי צדק יעו"ש היטיב.

קברות. ר"ל אף שקוברין בה מ"מ אין מקיימין בה וצריך לפנות מתוכה ומכאן ראיה מוכרחת לרבינו בהלכה י"ג וכמש"כ שם ס"ק כ"ה אולם להראב"ד ז"ל י"ל דה"ק דאף קברות שקברו שם קודם שנתקדשה היו מוציאין ממנה לאחר שנתקדשה וצ"ע בזה. וי"ל עוד האי אין מקיימין ר"ל שאין עושין בה קברות דהא בבבא קמא איתא ואין עושין בה אשפתות ורבינו שינה וכתב אין מקיימין בה אשפתות ועי' היטיב בתוספתא פ"ו דנגעים ובאדר"נ שם. ודווקא בה הוא דאין עושין קברות הא בעיירות המוקפות חומה עושין קברות וכדעת רבינו.

נחרשת

שמא וכו'. כ"ה בתוספתא דנגעים שם.

אילנות

וכו'. עי' אבות דר"נ ותוספתא דנגעים יתר הדברים שמונה רבינו הכל מבואר שם ושם ובב"ק פ"ב ב' וש"נ.

טו

זבים

וזבות וכו'. דמכאן מתחיל מחנה לויה כדלעיל הלכה י"א ובמחנה לויה אסורים אלו ליכנס כמבואר לקמן פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ג יעו"ש היטיב וה"ה דבעל קרי אסור ליכנס עי' מל"מ.

המת

עצמו וכו'. עיי"ש בפ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ד יעו"ש.

טז

ובועל

נדה וכו'. במשנה שם איתא רק עכו"ם וטמא מת ורבינו שהוסיף ג"כ בועל נדה הוא מסוגיית הש"ס דפסחים ס"ח א' ועי' יומא ו' ב' ובתוס' שם ועי' לקמן פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ה ובמר"ן שם. וכתב הראב"ד על זה וז"ל א"א אף זה מדבריהם עכ"ל וכ"ה דעת רבינו כמש"כ בפי' למשניות דמה"ת אף מת עצמו מותר בכל מחנה לויה אף בעזרת נשים וכמש"כ בהלכה י"ז ולפי שדין הר הבית הוא מדאורייתא שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם הוצרך הראב"ד לפרש דמעלת החיל אינה רק מדרבנן ופשוט. ועי' תוס' חולין ב' בד"ה שמא וכו' שמשמע מדבריהם דדווקא טמא מת ולא טמא שרץ משולח משם יעו"ש היטיב ועי' בתוס' זבחים ל"ב ב' בד"ה ור' יוחנן וכו' בסה"ד דשם משמע להיפך דאף טמא שרץ ונבלה אסור יעו"ש היטיב. ועיי"ש בזבחים ל"א ב' ד"ה ובטמאים וכו' שם כתבו דשרי יעו"ש היטיב ויש לעיין קצת בזה.

יז

מדבריהם. יבמות ז' ב' פסחים צ"ב א' הוריות ה' ב' זבחים ל"ב ב' וכתבו התוס' בפסחים וביבמות שגם דעת תנא דברייתא נמי הכי ס"ל דר' יוחנן לאו תנא הוא דלפלוג אתנא ושוב כתבו אף דיש לדחות דר"י סמך עצמו אתנא דמתניתין דכלים דס"ל דמדאורייתא שרי דאל"כ אף בחיל [יהיה אסור] טבול יום דעד שער ניקנור מיקרי הכל הר הבית וכנ"ל בהלכה י"א וכ' שם בגי' הש"ס וז"ל וכן ראיה ממתניתין דתמיד פ"א מ"א בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עכ"ל וכבר קדמוהו התוס' בעצמם בראיה זו עי' זבחים ל"ב ב' ד"ה ור"י וכו'. וע"ע בתמיד כ"ו א' במפרש שם מש"כ שם בזה יעו"ש היטיב וע"ע ביבמות ברשב"א ובריטב"א שם.

ועיין כאן בר"ש שכתב דר"י ס"ל דמחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי יעו"ש ועי' בתוס' דיבמות שם ובתוס' זבחים שם שכתבו דזה לא תלי בהך פלוגתא דמחוסר כפורים דזב כזב דמי אי לא דבהא כו"ע מודו דלאו כזב דמי ולא פליגי רק לענין פסח הבא בטומאה יעו"ש. וע"ע ברשב"א ובריטב"א דיבמות שם יעו"ש.

וטמא

מת וכו'. במשנה איתא סתם ואין חייבין עליה חטאת וקאי אפי' על כל הטמאים אפי' זב ומצורע דאסורים מה"ת בהר הבית מ"מ אין חייבין על שגגתן חטאת דאין חטאת בשגגה רק בדבר שחייב כרת על זדונה כדאיתא בכריתות ב' א' דלא חשיב שם רק הנכנס למקדש אבל לא בהר הבית דאין אלו רק באזהרה וכמש"כ רבינו בפ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ח והו"ל למיתני רבותא יותר ואי לא מסתפינא אמינא שט"ס יש כאן וכצ"ל אבל מה"ת מותר לטבול יום ליכנס למחנה לויה וטמא מת. וטמא שנכנס לעזרת הנשים אינו חייב חטאת ומילי מילי נינהו וקמ"ל דמה"ת אף טבול יום דטומאה חמורה כמו מצורע וזב מותר ליכנס לעזרת נשים ושוב קמ"ל דכל טמא שאסור מה"ת ליכנס לעזרת נשים והיינו מצורע או זב אין חייב חטאת. ודבר זה ישר בעיני מאד.

יח

וטמא

שנכנס וכו'. מדלא כתב סתמא והנכנס לשם חייב כרת מבואר מזה דדווקא טמא ממש אבל מחוסר כפורים אינו חייב כרת וכן דעתו בפי' בפ"ג מביאת מקדש הלכה ט' וכבר השיג עליו הראב"ד שם ושם יתבאר אי"ה ובמשנה איתא וחייבין עליה חטאת אבל רבינו כתב העיקר דכל שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת לכן כתב העיקר וממילא נמשך ממנו הנידון.

יט

ולכפרה

וכו'. הך לכפרה לא נזכר במשנה ולא ידעתי מה היא ואולי הכוונה על הווידוי שמתודה בשעת הסמיכה כדאיתא לקמן הל' מעשה הקרבנות פ"ג הט"ו ועיי"ש הלכה י"ב ודו"ק וע"ע יומא צ"ו ב' ומגילה כ' ב' יעו"ש היטיב ולפי שיש סמיכה שלא בווידוי להכי נקט שתי סמיכות סמיכה שיש בה ווידוי כמו בחטאת ואשם וכן יש סמיכה בעולה ותודה ושלמים יעו"ש היטיב. (ובמ"ר נשא איתא בסתם שישראל מותרים בעזרת כהנים אבל ע"כ מיירי בצריכים לאלו הדברים דאל"כ ישראל עדיפי מלוים יעו"ש היטיב והבן אבל מאי דאיתא שם ישראל מעורבי שמש צ"ע הא עדיין מחוסר כפורים ויש לעיין) והטעם שמותרים ליכנס לאלו דברים הנה בסמיכה ותנופה בעינן יד הבעלים דווקא אמנם שחיטה כתבו הר"ש והרע"ב דאע"ג דשחיטה יכולה להיות ע"י כהנים מ"מ לא אסרו לישראל ליכנס לשחוט (ועי' מש"כ לעיל בהלכה ו' דדבר המפורש בתורה להיתר לא יכלו חכמים לגזור ע"ז יעו"ש וה"נ דכוותה כ"א יאסרו זרים ליכנס א"כ לא יהא השחיטה מותר בהם ויש לעיין קצת בזה דיכולים לשחוט ע"י סכין ארוכה) אמנם הגר"א באליה רבא כתב וז"ל סמיכה ותנופה היא בבעלים דווקא ושחיטה מצוה בבעלים עכ"ל וצ"ע לכאורה מהא דפסחים ס"ד ב' דהתם פריך וכי סגיא דלאו ישראל שחיט יעו"ש ואם איתא מאי קושיא והא מצוה בבעלים (הן אמת דיש ליישב זה דא"כ הו"ל למינקט שחטו הבעלים וקבל הכהן דבזה נכלל שפיר כל פסח ישחטהו בעלים שלו אי כהן כהן אי ישראל ישראל משא"כ עכשו משמע דישראל שוחטו ולא תלי בבעלים. א"נ י"ל מדתני שחט הישראל וקבל הכהן משמע קצת כמו בקבלה כהן לעכובא ה"נ בשחיטה בעינן זר לעכובא) ועי' ברכות ל"א ב' ועוד דוכתי טובי דמשמע דהכהנים היו שוחטין ולא ידעתי היכן נשנה שיהא מצוה בבעלים לישחט. ואולי לפי שמצות שחיטה יכולה להתקיים ע"י הבעלים עצמו כמו ע"י כהנים ממילא מצוה בו יותר מבשלוחו. וצ"ע. ועי' פסחים ז' ב' מבואר כהגר"א. ורבינו שלא הזכיר דין זה י"ל דמפרש כך וכי מצוה לשחוט ולאכול לא לישחוט ולא ליכול והבן. ועי' ברא"ש שם שכתב דנגד המזבח היינו בצפונו או בדרומו דינו כעזרת כהנים לענין זה יעו"ש אבל במ"ר נשא איתא שם דד' אמות אצל המזבח אסורים יעו"ש.

כ

וקרועי

בגדים וכו'. במשנה שם איתא שאין בעלי מום ופרועי ראש. וקרועי בגדים לא נזכר שם וכתב מרן בשם ר"י קורקו"ס דקרועי בגדים חד דינא אית להו עם פרועי ראש מדכתיב ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו יעו"ש ויפה כתב שכן דעת רבינו בפ"א מביאת מקדש ה"ד יעו"ש היטיב.

וכתבו שם הר"ש והרא"ש וצריך טעם לת"ק מאי שנא הני מהני הא כולהו מחללי עבודה כדאיתא בזבחים כ"ג וכולהו נמי במיתה כדאיתא בסנהדרין פ"ג ומחוסר בגדים נמי כיוצא בהן ולא חשיב ליה הכא ושמא היינו טעמא דת"ק דבע"מ ופרועי ראש פסולין בגופן אבל אינך פסולין מחמת דבר אחר והא דחשיב גבי היכל שלא רחוץ ידים ורגלים ואילו מחוסר בגדים ושתויי יין לא חשיב תנא ושייר אבל מדר' יוסי דסיפא קשה דלא שייר אלא חדא מחוסר בגדים לחודיהו ועוד דתני מניינא וי"ל משום לפעמים נכנסין לתקן כדתני בתוספתא דכלים פ"ק הכל נכנסים לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים נכנסים לוים אין לוים ישראלים נכנסים והשתא כשהכהנים נכנסים לתקן אסור בבע"מ ופרועי ראש ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים אבל בגדי כהונה אסורים בלבישה שלא בשעת עבודה דלא הותר כלאים שלא בשעת עבודה ועוד דלא נתנו ליהנות בהן כדאמרינן ביומא ס"ט עכ"ל (וצ"ע דהא התם מסקינן דיכולין ליהנות בהם במקדש ועי' תוס' יומא כ"ג ב' ד"ה יש וכו' ובתוס' שם ס"ט א' ד"ה בגדי כהונה וכו') והנה מה שמבואר מדבריהם דפרועי ראש מחללי עבודה אין כאן דעת רבינו בפ"א מהל' ביאת מקדש ה"ט וי"ד ועיי"ש במרן מה שהערה מקור לדברי רבינו וי"ל דהר"ש והרא"ש גרסי התם קשיא יעו"ש בתענית י"ז ב' ובסנהדרין כ"ב ב' (ואי קשיא לי הא קשיא לי על רבינו דכתב דהעובד בבגדים קרועים חייב מיתה ועבודתו כשרה ועל כרחך מיירי בבגדי כהונה דאי לאו הכי הא הוי עבודתו מחוללת וחייב מיתה בלא"ה מטעם דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם ועל כרחך מיירי בבגדי כהונה וא"כ איך כתב דאין עבודתו מחוללת הא רבינו פסק בפ"ח מהל' כלי המקדש ה"ד היו מטושטשין או מקורעין וכו' ועבד עבודתו פסולה יעו"ש וצריך ע"כ לחלק בין מקורעין דהתם דמיירי מקורעין לגמרי דלא לכבוד ותפארת הם ובין קרועים דבאמת הם שלמים רק קרוע מחמת אבלות דבזה לא נתבטל כבודו ותפארתו ועי' לקמן פ"א מהל' ביאת מקדש וצ"ע בזה) וע"ע רדב"ז ח"ה סי' צ"א.

אמנם מה שתירצו הם דלכן לא נקטה המשנה שתויי יין ומחוסרי בגדים משום דלא הוו פסולו מגופו א"כ יקשה על רבינו למה חשיב קרועי בגדים אף דלא הוו פסולין מחמת עצמם וכן קשה משתויי יין למה לא חשיב לה רבינו והגר"א באליה רבא כתב וז"ל הא דלא תנא ת"ק שתויי יין דלא קא חשיב אלא אותם שחייבין על ביאת מקדש והשתוי בין האולם ולמזבח אסור ובהיכל חייב להכי בין האולם לא קתני ליה דלא מחייב ובהיכל לא קתני ליה דהא בין האולם נמי אסור והיינו דלא תנא נמי מחוסר בגדים דהוה כשתויי יין ור' יוסי פליג בשתוי להכי קא חשיב ליה עכ"ל אמנם לרבינו לא אפשר לומר כן דהא כתב בפ"א מהל' ביאת מקדש הט"ו שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים והוא שתוי יין או שיכור משאר המשכרין או פרוע ראש או קרוע בגדים כדרך שקורעין על המתים אע"פ שלא עבד עבודה ה"ז לוקה יעו"ש היטיב.

ולכן נראה לענ"ד ליישב בדרך אחר (והוא ע"ד הגר"א) דהנה רבינו כתב שם בהלכה י"ז דאסור לכל אדם בין ישראל בין כהן ליכנס מתחלת עזרת ישראל ולפנים כשהוא שתוי או שכור או פרוע ראש דרך ניוול או קרוע בגדים אע"פ שאינו באזהרה שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש שיכנס בו מנוול יעו"ש א"כ הרי שתוי יין ושיכור אסור ליכנס בכל עזרה רק שאינו חייב ע"ז לכן לא תנייה הכא דאסור בין האולם ולמזבח דלא קחשיב רק מילתא דהתם שרי והכא אסור אבל הך מילתא אסור בכולה עזרה משא"כ בע"מ דבכולה עזרה שרו ליכנס רק הכא בין המזבח והאולם אסורין ואי קשיא א"כ אמאי חשיב פרועי ראש ורבינו חשיב נמי קרועי בגדים הא זה אסור בכל העזרה י"ל דתרי גווני יש בפרועי ראש חד דרך ניוול וזה אסור בכל העזרה ויש נמי פרוע ראש שלא דרך ניוול הוא כמש"כ רבינו שם שגדל שערו עד שנעשה מחלפת ולא היה דרך ניוול ה"ז מותר ליכנס לעזרת ישראל יעו"ש ובוודאי מש"כ מותר ליכנס לעזרת ישראל לאו דוקא דה"ה לעזרת כהנים נמי שרי כגון הישראלים הנכנסים לצרכיהם לסמיכה ולשחיטה ולתנופה וכי היו צריכים לגלח מחלפת שערותם הא וודאי דלא אמנם בין האולם ולמזבח אסורין הכהנים אפי' בזה וכן יש לחלק בקרועי בגדים דאותם הקרועי בגדים שהם דרך ניוול אסור בכל העזרה משא"כ אותם קרועי בגדים שמחמת אבל שמותרים ליכנס בהם ורק בכהנים בין האולם ולמזבח אסורים ליכנס דאיתקש לפרועי ראש לכן חשבינהו שפיר והא דלא קחשיב מחוסר בגדים י"ל דרבינו ס"ל דזה לא מיתסר ליכנס בין האולם ולמזבח שלא בשעת עבודה אף דחמירא דמחלי עבודה מידי דהוה אשלא רחוץ ידים ורגלים דמחלי עבודה ומ"מ כתב רבינו בפי' המשניות בהדיא דלא אסירי ליכנס בין האולם ולמזבח ועוד הא הרא"ש והר"ש כתבו בהדיא דמחוסרי בגדים היו נכנסים שלא בעידן עבודה בין האולם ולמזבח ודו"ק. ובזה אתי שפיר נמי אמאי אסרו בבע"מ ופרועי ראש וקרועי בגדים ולא אסרו במחוסרי בגדים ובשלא רחוץ ידים ורגלים אבל לפי"ז אתי שפיר כיון דבפרועי ראש ובקרועי בגדים יש בו צד ניוול וכן בבע"מ יש בו משום הקריבהו נא לפחתך לכן החמירו בזה אפי' בין האולם ולמזבח משא"כ במחוסר בגדים וכן בשלא רחוץ ידים ורגלים ודו"ק ועי' בתוס' יו"ט מש"כ בזה והנראה לענ"ד כתבתי ועוד יבואר מזה אי"ה במקו"א ומי שיישב בטוב טעם ישא ברכה מאת ה' (וע"ע כאן במל"מ).

ועיין סוכה מ"ד א' דאיתא שם דהכהנים בע"מ נכנסין בין האולם ולמזבח כדי להקיף בערבה ומשמע שם דהני מעלות הוי דרבנן ועי' יומא מ"ד ב' ואי"ה במ"א יבואר. (ועי' פסקי תוס' מס' תמיד סי' ט"ז וט"ס שם וצ"ל ואפי' בשעת ערבה אלא כהנים בע"מ עכ"ל וע"ע שם ובמדות סי' י"ח דפסק כר' יוסי יעו"ש היטיב) וע"ע בעירובין ק"ה א' דמשמע קצת דהוי דאורייתא ועי' בר"ש וברא"ש בפ"ק דכלים שם.

כא

אלא

רחוץ וכו'. כ"ה דעת ת"ק אולם ר' יוסי ס"ל דגם בין האולם ולמזבח אין נכנס שלא רחוץ ידים ורגלים ופסק כת"ק ועיי"ש בתוספתא וע"ע בפי' רבינו שם. ודע דכתבו התוס' בזבחים נ"ח ב' בד"ה הא מני וכו' וז"ל וא"ת דהכא משמע דמאן דלית ליה כוליה מזבח בצפון קאי הוה כיור בין אהל מועד ובין המזבח ובתוספתא פ"ק דכלים נכנסין בין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים וחכ"א אין נכנסין ושמא ס"ל כר' מאיר דאמר נכנסין עכ"ל וכתב ע"ז בגליון הש"ס וז"ל קשה לי הא ר' יוסי ס"ל בשמעתין דכוליה מזבח בצפון קאי ואפ"ה ס"ל במשנה ספ"א דכלים דאין נכנסין שלא רחוץ בין אולם ולמזבח וצ"ע עכ"ל ולא ידעתי מהו סח אדרבה כיון דס"ל כוליה מזבח בצפון וא"כ הוי כיור משוך בין מזבח ואהל מועד ולא הוי כיור בין מזבח ואולם לכן היו נכנסין שם שלא רחוץ ידים ורגלים ואדרבה אי נימא דר"י ס"ל דלאו כולה מזבח בצפון וא"כ הוי הכיור בין האולם ולמזבח ממש שפיר הוה קשה א"כ איך נכנס לכיור שלא רחוץ ידים ורגלים וא"כ איך פריך הש"ס ונוקמה כר' יוסי ובממוצע הא על כרחך לא ס"ל ממוצע דא"כ איך נכנסין לכיור אבל אי מהא לא אירייא די"ל דמשו"ה הוי הכיור משוך מכנגד המזבח ולדרום משום דאל"כ לא היו יכולין לבא אל הכיור משום דאינו רחוץ ידים ובזה ניחא דאל"כ לוכח מהך גופיה דר"י ס"ל דכוליה מזבח בצפון קאי דאל"כ הוה הכיור בין האולם ולמזבח וא"כ איך נכנסין אליו לדידיה אלא ודאי דמזה לא מוכח מידי די"ל דמשום זה עצמו הוה משוך מכנגד המזבח ולדרום והא דמוכח הש"ס מר' יוסי הגלילי היינו משום דהוא אמר טעמא דלכן היה המזבח משוך לדרום כי היכי דלא ליהוי כנגד הפתח ודוק היטיב בכל מש"כ כי לדעתי נכון הוא בעזר ה'. ואולי הוא ט"ס וצ"ל הא ר' יוסי ס"ל בשמעתין דס"ל לאו כולה מזבח וכו' והבן היטיב.

כג

מכוון

על קה"ק וכו'. פ"א בשבוע וכו' עי' מרן מש"כ ע"ז ועי' בתוס' יו"ט פ"ד דמדות מ"ה שכתב להשיג עליו יעו"ש.

מצוה

שיהיו כהנים וכו'. עי' כ"ז בתוספתא פ"ק דכלים ובעירובין ק"ה א' ובפי' רבינו למדות שם יעו"ש.

לא

מצאו טהורים וכו'. מסידור לשון רבינו משמע דעדיף ישראל טהורים מכהנים טמאים והיינו כברייתא קמייתא דעירובין ק"ה א' ומרן הביא ע"ז הא דתני רב כהנא לסיועי כהני דעדיף בכהנים טמאים מישראלים טהורים יעו"ש ולא ידעתי מאין למד כן בדברי רבינו. ובעין משפט משמע כמו שכתבתי. ועוד יבואר מזה אי"ה לקמן.

ועיין מש"כ המל"מ בדין אם נמצא טומאה בעזרה דמטמאין לוים ולא כהנים ודווקא כהני חדתי לא מטמאין אבל אם יכול להיות ע"י הכהנים שנטמאו כבר בהיכל תו לא מטמאין לוי חדתי יעו"ש.

יכנס

בע"מ וכו'. כ"ה גי' מרן. וגי' המבי"ט שאליה רמז מרן צ"ל יכנס טמא ולא יכנס בע"מ שהטומאה דחויי' בציבור ולזה הסכים המל"מ יעו"ש אמנם בעין משפט משמע כדברי מר"ן. והנה לפי גי' המבי"ט דטמא עדיף מבע"מ והנה מדכתב רבינו מקודם לא מצאו תמימים יכנסו בע"מ וכו' ומשמע דעדיפי כהנים בע"מ מישראל תמימים וכ"ש דעדיפי כהנים טמאים מישראלים טהורים וכדעת מרן לעיל בד"ה לא מצאו טהורים אמנם לנוסחת מרן דעדיפי בע"מ מטמאים א"כ י"ל דלעולם כהנים בע"מ עדיפי מישראל תמימים ומ"מ ישראלים טהורים עדיפי מכהנים טמאים. והבן. והנה לכאורה מהברייתא דהביא רב כהנא לסיועי כהני משמע קצת דהעיקר כגי' מרן דהכי איתא התם מצוה בתמימים אין שם תמימים נכנסים בע"מ מצוה בטהורין אין שם טהורים נכנסין טמאים וכו' משמע דעדיפי בע"מ מטמאין ועי' במה שהביא רבינו במדות שם לשון התוספא דפ"ק דכלים ומשמע שם דבע"מ עדיפי מטמאים וישראלים טהורים עדיפי מכהנים טמאים יעו"ש היטיב מסידור לשונו ויש לעיין בזה.

להיכל

לתקן וכו'. עי' מרן מה שתמה דמשמע ממשנה דמדות שם דדווקא בקה"ק הוא כן ולא בהיכל יעו"ש והנה מלישנא דתוספתא פ"ק דכלים והובאה בפי' המשנה לרבינו במדות שם משמע דקאי נמי על ההיכל ובפרט לפי מש"כ לפנינו בעירובין שם הכל נכנסין בהיכל לבנות ולתקן וכו' ועלה קאי מצוה שיכנסו בתיבות וק"ל ופשוט. ועי' בהג"ה במרן מש"כ בזה אולם מש"כ ואע"ג דבתר הכי מייתי קרא ויבאו הכהנים לפנימה בית ה' לטהר לאו למימרא דדווקא בקה"ק אלא דל"ת בקדש דווקא לכנסו אבל לא בקה"ק אלא כל קדש במשמע עכ"ל ומשמע מזה דס"ל דהאי קרא קאי בקדש הקדשים ואילו בעירובין שם משמע דמיירי בהיכל יעו"ש היטיב. א"כ לק"מ כלל. ומש"כ בהג"ה וז"ל וסבר רבינו דכיון בתוספתא אפי' בקדש מיירי לא פליגי אמתניתין דמתניתין רבוותא קתני אבל ה"ה להיכל עכ"ל וצ"ל דהרבותא הוה דאפי' בקדשי קדשים משלשלין אומנין. אבל בפסחים כ"ו א' מסקינן שם דמעלה עשו בבית קדשי הקדשים יעו"ש ומשמע דבהיכל לא עשו מעלה זו. אמנם כבר כתב המל"מ דהא דתירץ שם הש"ס כן היינו לאביי אבל אליבא דרבא דהלכתא כוותיה דלא אפשר ולא קא מכוין אסור אה"נ דה"ה בהיכל הדין כן יעו"ש וע"ע בפסקי תוס' מדות סי' י"ט דמשמע כרבינו יעו"ש היטיב. ועי' יומא נ"ד א' דהיו גוללין את הפרוכת ומראין להן את הכרובים יעו"ש ויש לחלק בין צבור ליחידים ועי' במ"ר פרשת אחרי מות פ' כ' ופרשת במדבר פ"ב יעו"ש היטיב.

והנה כתומי לדבר בפרק זה. אמרתי להעיר בדבר א' עי' בשעה"מ הי"ח שהביא מס' שדה יהושע דקדשי קדשים אינן נאכלין רק בעזרת כהנים יעו"ש שהשיג עליו מלשון רש"י דקדושין נ"ב ב' ומלשון רבינו יעו"ש. ובאמת תמוה הוא מאד דמבואר בתוספתא בפ"ק דכלים דכל העזרה הוא כשר לאכילת קדשי קדשים יעו"ש היטיב וכן מבואר יותר בזבחים נ"ו א' יעו"ש היטיב ושם קי"ב ב' ובדוכתי טובי. ופשוט הוא מאד.

ובענין גוף הדבר אי נשים נכנסות בעזרה עי' חגיגה ט"ז ב' דאף ר' יוסי דס"ל נשים סומכות רשות מ"מ אינן סומכות רק בעזרת נשים ואהכי קורין לה עזרת נשים משום דמשם ולהלן אין הנשים נכנסות לה ודומיא דנקרא עזרת ישראל משום דמשם ולהלן אין הישראלים נכנסין ה"נ מעזרת נשים ואילך אין הנשים נכנסות ואולי זה דעת רש"י ז"ל שהביא מהך דכלים יעו"ש היטיב והבן. ומה שהקשו התוס' והא סוטה נכנסה להניף וכן נזירה יעו"ש הנה פשיטא מסוטה לק"מ וכי סוטה מקבלת קידושים והא א"א היא רק דעיקר הקושייא מנזירה. וי"ל כי גם התנופה היתה לפני שער ניקנור וכן משמע ברמב"ם הל' סוטה פ"ג וכן משמע בסוטה כ' ב' דלא היתה כלל בעזרת ישראל ואי משום דכתיב והניף לפני ה' ה"נ כתיב והעמידה לפני ה' ועיין ירושלמי סוטה פ"א ה"ה וה"נ י"ל בנזירה ויש לעיין בזה. ודע דמה"ת פשיטא דמותרת ליכנס לעזרה מדכתיב אל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה הא אח"כ שרי והבן וע"ע לקמן פ"ג מכלי המקדש ה"ג מש"כ מזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.