כובע ישועה/בבא קמא/צא/א

כובע ישועה בבא קמא צא א

דף צ"א ע"א

דקביל סהדי וברח. פרש"י דא"ל ממה לשלם דלית ליה נכסי. והקשה בספר חדות יעקב בלא ברח נמי מה יגבו מאתו ע"ש. והנ"ל ע"פ מ"ש הטור סימן צ"ט מהרא"ש דאין כופין ללוה להשכיר עצמו לפרוע חובו, ואפשר שגם ר"א דמחייב להבעל להשכיר עצמו לפרנס אשתו מודה בשאר חוב, דשאני מזונות, דכתיב בכתובה ואנא אפלח ע"ש. ומדכתב בלשון אפשר מוכח דיש מקום לומר דגם בחוב יסבור ר"א דכופין להשכיר עצמו וי"ל דרש"י סובר כן. גם י"ל למש"ש שאין כופין אותו לעשות מלאכה שלא אמרה תורה אלא והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט ע"ש, ומשמע דבדליכא עבוט אין כפיה אחרת, וכיון דזה במלוה כתיב וכדאמרינן בב"מ (קטו.) דאתה נכנס לשכר כתף בלא זקפן במלוה ע"ש. א"כ בנזקין דסתמא כתיב שלם ישלם שור תחת השור י"ל דחייב גם להשכיר עצמו כדי לשלם וע"כ מיירי בברח. והנ"ל דפרש"י כן משום דלרבא קיימינן, ובכתובות (פח.) אמר רבא אר"נ דב"ח גובה שלא בפניו משום נעילת דלת בפני לוין, וסובר דגם בנזקין שייך כדי שתנעול דלת מפני המזיקין ובאית ליה נכסי יגבו מנכסיו שלא בפניו. ובשיטה מקובצת כתב מהרמ"ה דלא נחתינן לנכסים שלא בפניו בלא אודי לסהדי אלא מתירא משום דנפיק לב"ד ע"ש. וזה דלא כרש"י וצ"ל דס"ל דבנזקין לא תקנו משום דלא שכיח, ועי' בש"ך סי' ל"ט סק"ב בד"ה ועתה ובתומים ריש סי' ק"ו:

ש"מ יש אומד לנזקין ש"מ. עמ"ש הרמב"ם פ"א מחובל הלכה י"ח דבאבד החפץ ואמר החובל לא היה בו כדי להזיק וכמו אנוס אני והנחבל אומר היה בו כדי להזיק ישבע הנחבל ויטול. ולשון היש"ש סי' ל"ו שאוקמינן אחזקה שאין דרך אבן קטנה לחבול. ובסי' ל"ח כתב דבטוען המזיק שהיה ראוי להיזק בודאי אבל א"י אם ראוי להיזק גדול כזה נוטל הנחבל בלי שבועה דמודה במקצת הוא וא"י לישבע ומשלם עכ"ד. ונראה מדבריו דבטוען המזיק שאינו יודע אם היה ראוי לשום היזק דאינו מש?אי"ל נשבע הנחבל כמו בטוען המזיק ברי. וצ"ע מכתובות (יב:) בהא דמשארסתני נאנסתי דנאמנת להוציא כתובה מטעם ברי ושמא וחזקת הגוף. וברמב"ם פי"א מאישות הלכה י"א כתב דמחרים סתם הבעל על הטוען שקר ע"ש. וה"נ יהני ברי דנחבל נגד שמא דמזיק שלא יצטרך לישבע כיון דחזקה דאין דרך אבן קטנה לחבל מסייע לנחבל. ובאבן העזר סימן ס"ח בפתחי תשובה סק"ט הובא מהבעל התרומות דבהא דכתובות צריכה שבועה ע"ש. אך ביש"ש בכתובות פ"ק סי' מ' נראה דמסכים להרמב"ם דא"צ שבועה ע"ש. ואף שאין החזקות מגדר אחד עם כל זה צ"ע לחלק לזה בינייהו [ובמש"ש ביש"ש דבהעדאת עדים שייך מתוך שאינו יכול לישבע משלם, הנה הפתחי תשובה בחו"מ סימן ע"ה סק"ה כתב מהבשמים ראש להיפך]. ודע דמלשון הרמב"ם וכמו אנוס אני, נראה שפטורו מטעם אונס, וכן כתבו במפרשי הים דאונס גמור הוא דפטור גם בנזקין ע"ש. ובמגיה במחנה אפרים הלכות נזקי ממון סי' ה' כתב מהרמב"ן דגם אונס גמור חייב במזיק ע"ש. ואפשר דגזה"כ דשאני? אונס זה משאר אונסין:

לקולא קאמר או לחומרא. וא"ל בין לקולא בין לחומרא [עי' יבמות (קכא.) בתוד"ה לקולא] דאין סברא דינקוט שיעור ת' זוז רק בשביל בינונים וזולתם לפחות ולהוסיף:

אין נותנין זמן לחבלות. ביש להחייב מעות או מטלטלי בהלואה נמי אין נותנין זמן זולת באין לו אלא קרקע, עי' חו"מ סי' ק' וע"ש בסמ"ע שכתב שאף בלא נתינת זמן א"א לב"ד להגבות קרקע רק לאחר הכרזה וה"ז אומר שישתדל מעות ושלא יצטרך שהיית ימי הכרזה ע"ש ובמגיד משנה ריש פכ"ב ממלוה. וצע"ק דיהני טעם זה גם לחבלות דגם לחבלות לא מזבנינן בלא הכרזה, ובחו"מ סי' קי"ט לא הזכיר חבלות דליזבין בלא אכרזתא, אך בהלואה כשלא יתן בתוך ל' מעות מאז יתחילו ימי ההכרזה ויפסיד הזמן, וצ"ל דמקולי הלואה הוא שלא לחוש לספק זה וא"כ לא תקשי אי בחבלות לא מקילינן וחיישינן לזה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף