כובע ישועה/בבא קמא/מא/ב
כובע ישועה 
בבא קמא מא ב
הביאהו לב"ד וישלם לך. לכאורה המ"ל בשני כ"ע המכחישות זא"ז אם נהרג ע"י שור זה או שאר ספק דהשור אינו נהרג מספק ובכופר נחייבו וכעין שכתב המגיד משנה פ"י מנז"מ הל' ה' להרמב"ם דכופר דכפרה מחמרי' בספיקו ואינו כשאר ספק ממון דקולא לנתבע ע"ש. וצריך קרא לכה"ג דתם פטור מכופר דל"צ כפרה. והיה אפשר לומר דגם להרמב"ם ספיקי להחמיר אינו אלא מדרבנן דלא עדיף מאיסורין להרמב"ם דסד"א רק מדרבנן לחומרא כנודע. וא"א לאוקמי קרא דבעל הבור נקי לכה"ג. אך למ"ש האחרונים דר"א דס"ל בכריתות דף י"ז דחייב א"ת על חתיכה א' ספק חלב ספק שומן ע"כ ס"ל סד"א מה"ת לחומרא [עיין מלא הרועים ערך סד"א אות דו"ה] והכא לר"א קיימינן וא"כ אפשר לומר כמ"ש כשנדמה ספק בחיוב כופר לספק באיסורין. ואף דאיכא חז"מ דבעלים מה"ת לחומרא דחז"מ אינה חזקה המכרעת [עיין בנתיבות סי' נ"ד] אך לא עדיף אוקימתא זו מאוקימתא דע"פ ע"א וע"פ בעלים ובמתכוין לאינו בן חיוב:
מודה בקנס הוא. מהתוס' נראה דשייך שבועה דעד אחד בקנס. נגד הירושלמי שהובא ברא"ש פ"ו דשבועות סי' ה' דאין ע"א מחייב שבועה בקנס כיון שאפילו יודה פטור. ובספרי נפש חיה בבבא מציעא דף ג' ע"ב ד"ה עדים כתבתי להעיר להסוברים דבקנס דפלגא נזקא כשהודה מהני גם תפיסה בעדים יתחייב שבועה אכפירתו שעי"ז לא יוכל לתפוס וכמ"ש הכ"מ בחיוב דעדים זוממין מש"ה [עיין מה שכתבתי בדף ע"ח ע"ב ד"ה תיקו] והקצות החושן ריש סי' ע"ג מדמה חיוב שבועה לחיוב הזמה ע"ש. ולפי זה היה אפשר לומר הכי גם בקנס דח"כ אם היה חייב. אך י"ל דאף אי שייך שבועה בקנס שבועה דעד אחד ליתא בקנס דהר"ן פ"ו דשבועות [הובא בש"ך ריש סי' צ"ה] הקשה אמאי לא יחייב ע"א שבועה אקרקע כיון דשנים מחייבין ממין ותירץ כיון דהורע כח קרקע בשני עדים בהעידו שנתן לו לשמור קרקע ופשע דפטור דאין דין שמירה בקרקע הורע כחו בע"א אף כשהעיד דשייך למערער ע"ש. וא"כ ה"נ י"ל כיון דהורע כח ב' עדים בקנס כשהעידו בתר הודאתו למאי דקי"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הורע נמי כח ע"א בקנס אף בכפר הבע"ד שלא לחייבו שבועה ועיין בדברי משפט [[דברי משפט/חושן משפט/עג|ריש סי' ע"ג==. אך למאן דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב דאליביה לא הורע כח קנס בעדים יתכן שבועת ע"א בקנס. ועיין במלא הרועים ערך הודאה בקנס אות ט"ז דמצדד דר"א ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. ובמה שכתבו התוס' דהא דאינו נשבע נגד העד חשיב מודה בקנס הקשה במלא הרועים שם אות ב' מדף י"ד דע"פ עדים פרט למודה בקנס ואח"כ באו עדים ופריך למאן דאמר חייב מאי איכא למימר והקשו התוס' דילמא למעוטי מודה בקנס לחודיה ותי' דזה א"צ למעט דמתני' היא לקמן ואי בע"א פטור נימא דע"פ עדים ממעט ע"א דפטור מטעם מודה בקנס אלא ודאי דעל פי עד אחד לא חשיב מודה בקנס ע"ש. ולכאורה תקשה כזה בשבועות דף ל"ד דבעדי קנס לא מ"ל ראיה בלא ידיעה דמי לא בעי למידע אי נכרית בעל או ב"י וכתב הר"ן דאף אי אמר לא אנסתי אשה מעולם לא הוחזק כפרן ע"פ עדים הללו לפי שזה בפשיעתו מתחייב ואין משלם קנס ע"פ עצמו ע"ש. וא"כ נימא דע"פ עדים ממעט דוקא כשכל חיובו ע"פ עדים ולא כשצריך צירוף דיבורו בצירוף העדים שיוחזק כפרן [וכעין דממעטינן מודה בקנס ואח"כ באו עדים דמפרשינן ע"פ עדים שלא יהא דבר זולתם] וצ"ל דבזה לא משמע להש"ס רבותא יותר ממודה בקנס גמור. אך קשה לומר כזה בהא דעד אחד: