תוספות/בבא קמא/מא/ב
היכא דבדק צור כו'. אע"ג דשחיטה בצור כשירה מכל מקום כיון דהך שחיטה כעין סקילה אסרה תורה ומשני אטו סכין כתיב בהדיא ולא אתיא צור אלא מריבויא כך הוא עיקר שחיטה בצור אפילו לשחוט לכתחילה כמו בסכין ולפיכך אין לחלק כלל בין צור לסכין ובדין הוא דליבעי לאתויי ברייתא דבכל שוחטין בין בצור בין בקרומית כו' (חולין דף טו:). דמשמע לכתחילה אלא דניחא ליה להביא המשנה ומ"מ סמיך אברייתא דשריא אפילו לכתחילה ובהאיש מקדש (קדושין דף נו:) מייתי הברייתא אהך מילתא גופה:
נפקא להו מאת בשרו. משמע דרבי יוסי הגלילי דריש אתין דאיהו דריש לקמן נקי מדמי ולדות ותימה דבפרק המקשה (חולין דף ע: ושם) גבי הא דתנן רבי יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא בטהורה טהור דדריש מהלכי כפים בחיה טמאתי לך ופריך קלוטה במעי קלוטה ליטמא דמהלכי ד' [במהלכי] ד' היא ומאי קשה הא קתני בטמאה טמא והאי בטמאה הוא דרבי יוסי הגלילי וכיון דדריש אתין ע"כ כר"ש ס"ל דאוסר גמל במעי פרה כדמוכח בפ"ק דבכורות (ד' ו:) דמאן דשרי לא דריש אתין וי"ל דבחולין פריך מקלוט שראשו ורובו דומה לאמו דמודה ר"ש דשרי כדמוכח פרק קמא דבכורות (שם) א"נ רוצה ליישב דברי רבי יוסי הגלילי דבחולין אפילו לרבנן דבכורות:
כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש. אע"ג דבפ"ק דקדושין (ד' ל:) דריש נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר את ה' אלהיך תירא השוה הכתוב מורא אב ואם למורא שמים לא הוה ניחא ליה למדרשיה לאוקמי לעשה יתירא:
לרבות ת"ח. וא"ת מפני שיבה תקום למה לי תיפוק ליה מהכא[1] וי"ל דהכא ברבו מובהק כדתנן (אבות פ"ד משנה י"ב) מורא רבך כמורא שמים או ברב מופלג דהוי כעין רבו[2]:
נקי מחצי כופר. לא בעי למימר נקי מדמי ולדות כרבי יוסי הגלילי משום קושיא דאנשים ומדמי עבד דהיינו שלשים של עבד לא קאמר דכריש לקיש ס"ל[3] דאמר לקמן (ד' מג.) כשאין השור בסקילה דלא משלם קנס ואע"ג דכופר מחייב רבי אליעזר היינו משום דדריש אם כופר לרבות כופר שלא בכוונה כרבי יוחנן דלקמן אבל אם עבד לא דריש דה"ק ר"ל לקמן וסברא דרבי עקיבא דס"ד דתם משלם דמי עבד מן העלייה כדלקמן לית ליה לרבי אליעזר וא"ת ולימא נקי מדמי עבד ממש משויו דבמקום דלא משלם קנס משלם דמים כדמשמע לקמן הלכך אצטריך למפטר תם וי"ל כיון דבתם ליכא קנס בכוונה[4] שלא בכוונה נמי פשיטא דלא משלם דמים א"נ אין סברא להעמיד פטור דנקי אלא אחיובא דכתיב בפרשה בהדיא כגון כופר וקנס ודמי ולדות ולפי הטעמים הללו א"ש נמי לרבי עקיבא דדריש לקמן נקי מדמי עבד כלומר משלשים של עבד ולא בעי למנקט נקי מחצי כופר משום דאפילו מועד נמי פטור שלא בכוונה ולא בעי לאוקמי נקי מדמי בן חורין דמועד איכא דמים שלא בכוונה כדמוכח לקמן אלא היינו טעמא כדפרישית או משום דדמים לא כתיבי או משום דכיון דלא אשכחן כופר בתם לא אצטריך למעט הדמים וא"ת והא לקמן ילפינן אשו שלא בכוונה משור שלא בכוונה אע"ג דליכא כופר באש וי"ל דלא דמי דבאש לא שייך כופר כלל הלכך משום כופר לא שבקינן דמים אבל שור דשייך ביה כופר ואפ"ה ליכא כופר בתם אין סברא לחייבו דמים שלא בכוונה ועי"ל טעם אחר לר"א דמסתבר ליה לאוקמי בכופר מבכל דבר דהכי משמע ליה פשטיה דקרא מדכתיב בתריה ואם שור נגח הוא שישלם כופר וא"ת לרבי יוסי הגלילי דאמר[5] תם משלם חצי כופר וקאמר נקי מדמי ולדות טפי הוה ליה למימר נקי מחצי כופר מטעמא דפרישית וי"ל דאין דומה לו סברא לפוטרו מחצי כופר מאחר שחייבו הכתוב ח"נ:
הביאהו לבית דין וישלם לך. וא"ת והא לרבי יהודה מועד משלם כופר שלם אע"פ שהשור נסקל דכתיב והשור יסקל וכתיב אם כופר יושת עליו א"כ משלם מן העלייה אע"ג דלענין ניזקין משתלם מגופו דצד תמות במקומו עומדת וי"ל דשאני מועד דגלי ביה קרא ושמא מצד מועדת מחייבו הכתוב כופר שלם אבל תם דלא כתיב בהדיא לא מצי למילף אלא מניזקין וניזקין גופייהו מגופו:
על פי עד אחד או על פי בעלים. בריש פרק התערובת (זבחים ד' עא. ושם) ובריש פרק כל האסורים (תמורה ד' כח. ושם) פי' הקונטרס דשור אין נהרג על פי בעלים לא נוגח ולא רובע משום דמודה בקנס הוא ותימה לר"י היכן מצינו דהריגת שור הוא קנס[6] ובפ"ק דסנהדרין (ד' י.) נמי דקאמר פלוני רבע שורי הוא ואחר מצטרפין להורגו משום דאין אדם קרוב אצל ממונו ומה בכך מ"מ יפטר מטעם דמודה בקנס[7] ונראה דהיינו טעמא דלא מחייב על פי הבעלים אפילו יהיו ב' כגון של שני שותפין ומעידין עליו משום דאדם קרוב אצל ממונו דהא דאמרינן בסנהדרין דאין אדם קרוב אצל ממונו ה"מ כשבאין להעיד ג"כ על חבירו דמתוך שנאמן על חבירו נאמן גם על שורו כדמוכח סוגיא התם אבל אמר שורי נרבע לא מבעיא לן דפשיטא דקרוב אצל ממונו הוא כיון שלא בא להעיד על חבירו:
מודה בקנס הוא. דקיימא לן פלגא נזקא קנסא ונראה דהוה מצי למפרך אעד אחד דאין סברא לומר שלא יחשוב מרשיע עצמו כשמודה ואין רוצה לישבע[8] ואף על גב דעל ידי העד בא עליו חיוב זה אלא הפשוט יותר נקט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ותמה מהר"ם דילמא יש בזה ב' עשה. ותי' דתוס' לשיטתן דס"ל בד"ה כיון, דלא ניחא להו למדרשיה לאוקמיה בעשה יתירה. וכ"כ הרי"ף בעין יעקב, והוסיף דאין להקשות לתירוץ התוס' שאמרו דהכא ברבו מובהק, דמשמע דמפני שיבה תקום הוא בת"ח שאינו רבו, אם כן האי קרא דאת ה"א תירא שהוא ברבו מובהק למאי איצטריך כיון דאפילו בשאר ת"ח כתיב מפני שיבה תקום, כ"ש רבו מובהק, הא ל"ק, דהתם מיירי לקום מפני ת"ח ולכבדו אבל מורא לא שמענו אלא ברבו מובהק, ומיהו העיר דאי מיירי ברבו מובהק, היכי אמר הכא לרבות ת"ח, דמשמע כל ת"ח, היל"ל לרבות רבו, ומציין לעיין בדבריו במס' פסחים. ועי' עוד מהר"ם שיף ובחידושי הגרי"ז (הל' תלמוד תורה פ"ה הי"א). ועי' אילת השחר.
- ↑ מבואר מדבריהם דגם ברב מופלג שלא למד ממנו תורה אינו מיסב בפניו ולפי המבואר בפ' ערבי פסחים (פסחים קח. ורשב"ם שם) הטעם שאינו מיסב בפני רבו הוא משום מורא רבו כמורא שמים וילפינן ליה מאת ה' אלהיך תירא. תרומת הדשן ח"א סי' קלח. וכן מבואר לפ"ז דברבו שאינו מובהק מיסב כיון דלית ביה להאי דינא לדבריהם, עי' בזה בעמק ברכה (סדר ליל פסח סימן ב).
- ↑ עי' פני יהושע.
- ↑ והקשה בפני יהושע דהא מה ששור תם פטור בכוונה מכופר ומקנס של עבד אינו משום קולא דילי', אלא משום דאמרינן הביאהו לב"ד וישלם לך, ושלא בכוונה נמי דפטור היינו מדרשת הכתובים דהשור יסקל ומגזירת הכתוב, אבל דמים שלא בכוונה אמאי לא ישלם, דלמה ניקל במיתת האדם טפי מבשאר נזקו או מיתת ממונו. ומבאר בברכת אברהם דמאחר דחזינן ע"י סברת הביאהו לב"ד וישלם לך, דכה"ג היכי דהרג אדם, ליכא דין תשלומין בתם, דכל היכא דדין התורה צריך להתקיים הוא דין מיתה, ליכא שום דין תשלומין על שור תם, שוב לא שייך תשלומי הקנס או הדמים, דעל הריגת אדם הדין הוא סקילה, וכה"ג בע"כ לא הטילה התורה עוד דין תשלומין.
- ↑ עי' מהר"ם שיף שציין גמ' לעיל (טו.).
- ↑ בקובץ ביאורים (אות כג) תמה מלקמן (דף מד) דשור הפקר שנגח חייב מיתה, ומה קנס שייך שם דאין שם בעלים.
- ↑ עי' מהר"ם שיף ואילת השחר.
- ↑ עי' מהרש"א ומהר"ם שיף.