אילת השחר/בבא קמא/מא/ב
תוד"ה לרבות. עי' בחידושי מרן רי"ז הלוי (הל' תלמוד תורה פ"ה הי"א) דביאר דברי התוס' דרבו מובהק חייב לקום מדין מורא וכיבוד ולכן חייב כמלוא עיניו, משא"כ בסתם ת"ח חיובו מדין והדרת, וע"ז בעי שיעור ד' אמות, ולפי"ז צ"ל דבקושייתם דחשבו דקרא דאת ה' אלוקיך תירא מיירי בסתם ת"ח הי' אפשר להקשות גם למה ת"ח סגי בשיעור ד' אמות, הא בדין כיבוד ומורא אין שיעור ד' אמות רק בהידור, וכן צע"ק לפי"מ דמשמע כאן בתוס' ד"ה נפקא דמאן דדריש אתין אוסר קלוטה במעי פרה, ולדידן דפסקינן להלכה דשרי הרי דלא דרשינן אתין נמצא דלדידן אין קרא מיוחד לרבו מובהק אלא דכולהו ילפינן מוהדרת, וא"כ בכולהו הי' צריך להיות השיעור ד' אמות.
וברשב"א מבואר לתירוץ א' דגם רבו שאינו מובהק נכלל בקרא דאת ה' אלקיך תירא, ולדידי' ע"כ גם דין מורא אינו רק בגדרי הידור, דהא ודאי רבו שאינו מובהק אינו חייב לקום רק בד' אמות, וגם בתירוץ הב' דמוקי קרא דאת ה' אלוקיך תירא רק ברבו מובהק, מ"מ בענין שיעור קימה לרבו שאינו מובהק ודאי אין נפק"מ בין שני תירוצי הרשב"א. (מהדו"ק)
הביאהו לב"ד וישלם לך. יש להוכיח דבתם שמשלם מגופו אם אין השור קיים אין אפילו חיוב לצאת ידי שמים, דאל"כ לפי"מ דמסקינן דכופרא כפרה, ולהצד דאין ממשכנין על הכופר וס"ל להריטב"א והרמב"ן בריש מכות דרק חיוב מצוה עליו ולמה לא בעי קרא דס"ד דיהי' חייב חצי כופר כיון דאין חיובו אלא כלפי שמיא, ואפילו שסוקלין את השור, ואין לגבות מגופו, יתחייב כופר דחיובו כפרה לשמים, וע"כ דכשאין השור פטור מלשלם אפילו לצי"ש.
והנה לר"ע דאין מיעוט מחצי כופר אלא דפטור מחמת דהביאהו לב"ד וישלם לך, יש להסתפק אם לפי"ז שייך באמת השור להניזק אלא דלמעשה אין לו כלום, או דבשביל שיש סברא דהביאהו לב"ד וישלם לך אין כלל חיוב לגבותו, ונפק"מ לענין הדין דאין דנין השור אלא בפני בעליו, דלפי"ז בנגיחה שני' צריך שיהי' נוכחים יורשי הניזק הראשון כיון דיוחלט השור וזוכה תיכף אחרי הנגיחה, אלא למעשה לא יצוייר נפק"מ דהא כבר נתחייב סקילה ול"צ לדון עליו לחייבו עוד פעם סקילה. והנה לקמן דף מ"ב ע"ב מבואר דאף בשחטו לא יזכה, הרי דבשביל שעומד להסקל אין כלל זכות לזכות דאם הי' זוכה א"כ כששחטו הא השור הוי של הניזק. (מהדו"ק)
עפ"י בעלים מודה בקנס הוא. הנה בקצוה"ח סי' א' הביא שיטת הסמ"ע והש"ך שם דס"ל דבהודאה דלא בפני סמוכין מהני תפיסה של הניזק, וקשה א"כ יצוייר שיודה בפני ב"ד שאינם סמוכין, ומ"מ אינו נפטר מחמת הודאתו כיון דאינם סמוכין ויועיל תפיסה, ולזה איצטריך קרא לפוטרו לגמרי, וכעי"ז הקשה באור שמח פ"ט מה' נזקי ממון הל' י"א לשיטת הראב"ד דבפ"נ מהני תפיסה ע"י הודאתו א"כ מאי פריך מודה בקנס הוא, ובפשוטו היה נראה דחיובי התורה לא מיירי מחיובים בידי שמים, וכן מחיובא דאינו אלא ע"י תפיסה, דלא מצינו שהתורה תדבר מחיוב שכל עיקרו לענין תפיסה, וצע"ק בכס"מ פכ"א מעדות הל' ו', ומ"מ לא מצינו שכל הפסוק מיירי רק בתפיסה, והנה ילפינן דמכה אדם פטור דקלבד"מ ולמה קוראין לו פטור הא מחוייב ביד"ש, וע"כ דכל שאינו חייב בדיני אדם נחשב בלשון התורה פטור, אלא דעדיין צ"ע להרמב"ן והריטב"א דכל חיוב כופר אינו אלא ביד"ש דבזה ע"כ כל הדין אינו מיירי אלא ביד"ש.
ואפשר דהנה בתוס' ד"ה נקי מבואר דכיון דתם אינו משלם כופר או קנס אפילו שזה לא מחמת פסוק אלא דלא יצויר שיתחייב קנס או כופר מ"מ לא צריך קרא למעט מדמים, וכבר תמה בפנ"י ע"ז, וע"כ דס"ל להתוס' דאם מצד ההלכות שבו יוצא דאינו משלם קנס או כופר הו"ל כמי שנתמעט מכופר וקנס, ולשיטתם אפשר לומר דכיון דאם פ"נ קנס לא יצויר חיוב כופר, הו"ל כאילו כתוב בתורה דאין חיוב חצי כופר וממילא לא יבוא להתחייב לענין תפיסה, וכן מבואר לקמן דף מ"ב ע"ב דבקדם ושחטו לא צריך קרא כיון דעיקר החיוב דתורה כשהרג הוא לסוקלו דממילא לא משמע חיובא להשתלם לא ישתנה החיוב כשחזר ושחטו דהו"ל כאילו נכתב מיעוטא ופטורא לענין קנס או כופר, וכעי"ז יש להוסיף על מה דהקשה מהר"ץ חיות דנימא דיגבה מגופו ליהנות שלא כדרך הנאתו, כיון דדין התורה הוא ליסקל ולא ליהנות הו"ל כאילו כתוב פטור, ואע"ג שיצויר אופן לגבות שלא כדרך הנאתו מ"מ התורה הא מיירי מהרגיל, ובדרך הזה הו"ל כאילו כתוב בתורה לא תהנה ולא תגבה וממילא אפילו אם יצויר אופן צדדי לגבות כופר יפטר.
וכעי"ז אפשר ליישב מה דיש לעיין מה דפריך הביאהו לב"ד וישלם לך, הא יוכל לגבות דמי רידיא או לרכוב עליו ואפילו עד בית הסקילה לר"ת, והי' יכול להוכיח מכאן דרידיא עלייה דמרא הוא כדמוכחינן לקמן דף צ"א ע"א, ולהנ"ל ודאי עיקר הגוביינא היא מגוף השור ועל מה דעומד לכך, ואם כי יכול למצוא היכי תימצי דיגבה זה בשור ששייך לחייבו ח"נ אז שפיר אף אם יצויר הגוביינא מהרידיא הי' אפשר לומר דזה ג"כ גובין אבל לא יכלל בפסוק חיוב כופר בתם כיון דמה דשייך לגבות הוא רק מרידיא, ומגוף השור אין גבייה והו"ל כאלו כתיב פטור על תם. (מהדו"ק)
נקי מחצי כופר וכו' כופרא כפרה. יש לעי' דלמ"ד יוחלט השור הא לא מצינו בתם חיוב להגבותו מהשור, אלא דממילא זוכה בהשור, א"כ אי ס"ד דתם ישלם חצי כופר מגופו היינו דהי' מקבל ממילא חלק בהשור וכיון דס"ל דכופרא כפרה ואם נימא דאין להניזק זכות ממון כמש"כ הריטב"א והרמב"ן בריש מס' מכות, נמצא דלא שייך שיזכה זכות בהשור המזיק אלא דהמזיק צריך לשלם כדי שיתכפר, אבל כיון דצריך מגופו כמו בנזקין וחיוב כזה דיוחלט השור לא שייך בכפרה דאינו חיוב ממון, א"כ איך שייך להתחייב חצי כופר, ומזה יש להוכיח דגם דין יוחלט השור הוא בעיקרו חיוב על המזיק להגבותו אלא דממילא זוכה בו וכאן יהי' רק חיוב עליו להגבותו את השור. (מהדו"ק)
תוס' ד"ה עפ"י ע"א. הקשו על רש"י דהוי מודה בקנס א"כ איך הוא ואחר מצטרפין להרוג השור, והנה יש לעיין בדברי רש"י דהוי מודה בקנס דמשמע דלולא זאת הי' נהרג עפ"י עצמו, ולכאורה נהי דהודאתו הי' מהני מה שנוגע להפסיד ממונו, אבל מ"מ הא לעשות דינים וחיובים על השור הא לענין זה לא שייך הודאה דהא הוא העיד על השור, וע"כ צ"ל דס"ל לרש"י דכיון דהוא שלו ונוגע להפסדו מהני הודאתו מדין הודאת בע"ד גם לעשות דינים בהשור, ולזה הוצרך לטעם דהוי קנס.
אמנם כיון דהוי קנס ולא שייך לעשות התחייבות מצדו לענין שיצא מזה פסק סקילה על השור, ממילא יוצא דלענין סקילה לא הי' בכלל דין הודאה, דהא דין הודאה מה שנוגע לחלקו לחייבו ולהפסידו לא הי' ע"ז הודאת בעל דין שמזה יצא פס"ד על השור, וכיון שזה אינו, ממילא לא שייך כלל לדון לחייבו על השור סקילה דלא שייך כלל דין הודאה לגבי זה ושוב אפשר לחייבו עפ"י עדים וה"נ הוא ואחר מצטרפין להורגו, [וכמדומני שכבר חלקו האחרונים דכאן לא יפטר כשיבואו עדים אח"ז לפירש"י ואיני זוכר איך ביארו למה כאן שונה מתמיד], והיינו דלא דמי דהודאה תמיד על גוף הדבר כגון שורי תם הזיק דאז לכהפ"ח יש דין הודאה שחייב ח"נ וע"ז אם באו עדים יש לדון משום מודה בקנס ואח"כ באו עדים, אבל כאן מה ששייך שיהי' כמו הודאה הוא מה שנוגע להפסדו אלא דעי"ז יהי' דין הודאה גם על הסקילה, וכיון דחלק הפסדו הוי כקנס נמצא דלגבי עצם ההריגה אין כאן כלל דין הודאת בע"ד ושפיר יסקל אם יבואו עדים אח"כ. [ועיין מש"כ לקמן בדף מ"ג ברש"י ד"ה מאי לאו]. (מהדו"ק)
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |