יש סדר למשנה/ברכות/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ ברכות ח

ה

הר"ב ד"ה בש"א שברא מאור האש. שברא דמשמע לשעבר. ולא בורא דמשמע להבא וכו' ע"ש בסוגיא נ"ב: פיסקא בש"א שברא כו' אמר רבא בברא כו"ע לא פליגי דברא משמע [לשעבר ויפה לאמרו שעל בריית האור שברא בששת ימי בראשית משבחין אותו לפי שבמ"ש נברא כדאיתא בפסחים נ"ד רש"י]. כי פליגי בבורא ב"ש סברי בורא [דבר שהוא בורא תמיד והא לא שייכי הכא שהרי כבר נברא] דעתיד למברא וב"ה סברי בורא נמי דברא משמע. מתיב רב יוסף יוצר אור ובורא חושך (ישעיה מ"ה) יוצר הרים ובורא רוח (עמוס ד') בורא השמים ונוטיהם (ישעיה מ"ב) אלא אמר רב יוסף בברא ובורא כעל"פ דברא משמע כי פליגי במאור ובמאורי דב"ש סברי חדא נהורא איכא בנורא וב"ה סברי טובא נהורי איכא בנורא תניא נ"ה א"ל ב"ה לב"ש הרבה מאורות יש באור העתקתי הסוגיא בציון מקומות הפסוקים כי בתורה אור לא נדפס כהוגן. ומצוה למי שיש יכולת בידו לומר טעמו של רב יוסף דדילג מנביא לנביא וגם בנביא אחד הקדים המאוחר והאחיר המוקדם כאשר תמצא בהציון אשר שמתי לפניך מעתה פי' הר"ב צ"ע שפי' נגד מסקנת רב יוסף וקראי מסייע ליה לרב יוסף ואיתותב רבא. וגם תמיהני על תוי"ט שכתב ד"ה בורא כתב הר"ב משמע נמי לשעבר וכו' הלא לזה גם ב"ש מודים לב"ה ובפ"ב מ"ב דפיאה ובשאר דוכתי החליט התוי"ט דלא יתכן שהר"ב יפרש לפום ס"ד דגמרא אלא שיחויב לפרש כפי מסקנת הש"ס. מכ"ש הכא דאי אפשר לפרש כך בתר דאיתותב הך סברא דרבא מכל הני קראי דמייתי רב יוסף. ולפום רהיטא להקל אמרתי לפמ"ש בס"ד בתכ"ש דמה דאי' לפנינו אמר רבא בברא וכו' אולי צ"ל רבה והטעם דלא מצינו שיקדים הש"ס מימרא דרבא לרב יוסף שהיה רבו כנודע בכמה דוכתי וגם לא מצינו שיקשה רב יוסף לרבא תלמידו בלשון מתיב ר"י ואשר ע"כ אם היה הגרסא אמר רבה לפני הר"ב יש לומר דרצה הר"ב לפרש אליבא דרבה דהלכתא כוותי' לגבי רב יוסף בכל מקום. איברא דחיקא מילתא טובא ואין מתקבל על הלב. וכי אתי הלכתא ומפיק לקראי ובאין ספק קבלה רבה מיניה דרב יוסף בתר דשמעי' להנך קראי וגם תנ"ה דמייתי הש"ס סייעתא לר"י אין לזוז מיניה. והוי יודע דלשון הר"ב ד"ה וב"ה אומרים בורא נמי משמע לשעבר. ברם התוי"ט העתיקו בורא כתב הר"ב משמע נמי לשעבר וכ'. השכיל התוי"ט להקדים מלת משמע קודם נמי. דלפי משמעות לשון הר"ב שהקדים מלת נמי קודם למלת משמע יורה כאילו בורא דוקא לשעבר לב"ה כמו ברא לב"ש דאין לו מובן אחר כי אם ברא לשעבר ואין זה האמת כי מצינו בורא על העתיד ישעיה ס"ה פי"ז עי' שם פי"ח אשר אני בורא כי הנני בורא וגו' וכל הנך על העתיד כפירש"י שם. לכן שפתי צדק ידעון רצון ותיקן התוי"ט בהעתיקו בורא משמע נמי לשעבר כלומר לאפוקי מב"ש דסברי דבורא רק דעתיד למברא פירושו. אבל ב"ה סברי דבורא משמע לעתיד ומשמע נמי לשעבר. וזה ברור גם למסקנת רב יוסף בברא ובורא כעל"פ דברא משמע. ולא נקט נמי משמע. משום ברא דנקט בהך כללא. ובברא לא שייך למנקט מלת נמי. דאין לו אלא חדא פירושו לשעבר. אבל ודאי יודה רב יוסף דבורא להבא נמי משמע כדמוכח מפסוקי' שכתבתי לעיל. ומשמע נמי לשעבר כדמוכח מהפסוקים דמייתי רב יוסף יוצר אור ובורא חשך וכו' וישמע חכם ויוסיף לקח במ"ש התוי"ט עוד בזה"ל וכתבו תוס' ונימא ברא דלפי פשוטו דלשעבר משמע וי"ל דלשון קרא עדיף ע"כ וסיים התוי"ט פי' על זה דכתיב בורא חשך בורא רוח בורא השמים כדמייתי להו בגמרא עכ"ל התוי"ט. אמנם לפנינו בתוס' זה לשונם ד"ה בברא כעל"פ וא"ת הואיל ול"פ בלשון ברא אמאי אומר בורא וי"ל דלשון קרא עדיף ע"כ וכתב המהרש"א על תירוצם של תוס' קצת קשה דהא אכתי לא אסיק אדעתיה דהא לישנא דקרא דא"כ תקשי לב"ש כדפריך רב יוסף וק"ל. הנה המהרש"א הניח זה בקושיא לפי שסבר דראשי תיבות של ול"פ היינו ולא פליגי. אמור מעתה דתוס' מקשו זה למסקנת רב יוסף הואיל ולפי פשוטו ר"ל ע"פ דקדוק לה"ק וכן שגור בפי כל דברא פירושו לשעבר ואין לברא מובן אחר כי אם לשעבר לבד כמו שכתבתי לעיל אבל בורא סובל משמעות שניהם לשעבר וגם להבא כמבואר למעלה וא"כ אמאי אמר בורא מוטב לומר ברא דמשמע לפי פשוטו לשעבר. ועל זה תירצו תוס' דלשון קרא עדיף וכמו שפי' התוי"ט דכתיב בורא חשך וכו' כדמייתו להו בגמרא ואל תקשה לפי פירושי בתוס' דכתבו זה למסקנת רב יוסף. דחסר בתחלת דבריהם לציין בברא ובורא כעל"פ. אך כמה פעמים מצינו קיצור דברים בהתחלת הדיבור ואין בזה די השגה. ואי קשיא לי הא קשיא לי בזה שכתבו תוס' לשון קרא עדיף הלא גם ברא לישנא דקרא הוא. זכר ונקבה ברא אותם. אשר ברא אלקים לעשות. למן היום אשר ברא (דברים ד' ל"ב) וראו מי ברא אלה (ישעיה מ' כ"ו) כי ברא ה' חדשה (ירמיה ל"א כ"ב) וא"כ קושי' התוספות במקומה עומדת. והנה המהרש"א וסמיכת חכמים שהם עסוקים בדברי תוס' אלו. ולא הערו מזה כלום לא ידעתי מה היה להם דברים פשוטיים בישוב על זה שהרי גם ברא כתובה בתורה והנביאים. וצ"ע ואם מצד ההכרח אשר לא יגונה רציתי לומר על צד הדחוק דבורא לישנא דקרא יוצר אור ובורא חשך אע"ג דבקרא פירושו על אור היום וחשכת לילה אפ"ה על אור הנה אומר בורא שהוא להאיר מפני החשך ולחשך קרא אור אכן לפמ"ש התוי"ט בכוונת תוס' דכתיב בורא רוח בורא השמים. גם הדוחק הלז אי אפשר לאמרו ומצוה ביד כל אדם לפרוק על נכון ולבארו. ומה שיש לשום עין על ההפרש הנוסח שבין ב"ש דאמר שברא והוי השי"ן לתשלום אשר והיינו אשר ברא. וכמו שכחו וגבורתו מלא עולם. שעשה נסים. שעקר עבודת כוכבים מארצנו וכדומה אבל ב"ה אמרו בורא וכן בכל הברכות דאמרינן בורא לא מצינו תוספת השי"ן. ויש לדבר בם במקום אחר בס"ד. ואגב אודיע חידוש דין שלא ראיתי עדיין בין ראשונים ואחרונים את הדבר דתניא בדר' אליעזר פרק עשרים בזה"ל בין השמשות של [מוצאי] שבת היה אדם הראשון יושב ומהרהר וכו' נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו וכו' ופשט ידיו לאור האש וברך בורא מאורי האש וכו' ר' יונה אומר כיצד חייב אדם לברך על כוס של יין לאור האש ואומר ברוך בורא מאורי האש וכשמחזירין ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קדש לחול ואם אין לו יין פושט את ידיו לאור האש ומסתכל בצפורניו שהם לבנות מן הגוף ואומר ברוך בורא מאורי האש וכיון שהרחיק ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול ואם אין לו אש פושט את ידו לאור הכוכבים שהן של אש ויסתכל בצפורניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך בורא מאורי האש ואם נתקדרו השמים תולה אבן מן הארץ וכו'. והנה הטור או"ח בסי' רצ"ח כתב ונוהגין להסתכל בצפרנים וכן איתא בדר"א וסמך מהא דתנן וכו' חידוש שלא הזכיר גם את זה דאית' בפירקא דר"א דאם אין לו אש שמברך על הכוכבים גם במ"ש הטור ריש הסימן מברך על הנר בורא מאורי האש אם יש לו ואין צריך לחזור אחריו וכו' הוי לי' להטור לכתוב דעכ"פ לאור הכוכבים יברך אם אין לו נר. ודחיקא לומר דלפי מה דקי"ל דאין צריך לחזור אחריו ע"פ סוגיא דברכות י"ג אין מחזירין על האור ע"ש דאין צריך לחזור אחר הכוכבים. שהרי ברור דאין בזה טורח כלל. כשהכוכבים מאירים להסתכל בהם ואין מי שיכחיש שהדלקת הנר לצורך ברכה זו היא מרובה בטרחא יותר מזה. ובשלמא שלא כתב לזה דאיתא בפדר"א דאם נתקדרו השמים תולה אבן מן הארץ וכו' כלומר שמוציא אש מן האבנים דמברכין עליו במוצאי שבת כמבואר פסחים נ"ד וכה"ג טוש"ע סי' הנ"ל יש ליישב משום דטורח רב איכא ואנן קי"ל כרב וכר' זירא בסוגיא דברכות י"ג. דאין מחזירין על האור. אבל השמטה זו דאם לא נתקדרו השמים דצריך לברך על הכוכבים לא ידעתי למה השמיטו גם מגמרא דילן פסחים ב' דאמרי' הא קמ"ל דאור דכוכבים נמי אור הוא דתנן [צ"ל דתניא] הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים ע"כ חזינן להדיא דכוכבים מיקרי אור. והוי יודע דבשנים קדמוניות הייתי תמה על שלא נזכר דין דהנודר מן האור שאסור באורן של כוכבים באחד מן הפוסקים. ורציתי לומר בדרך חידוד דכל תירוצו של סוגיא דפסחים דנ"מ לנודר מן האור היינו לפי הס"ד דמאן דאמר נגהי נגהי ממש. אבל לפי המסקנא שם ג' דלכו"ע אור אורתא הוא אין הכרח לזה וכוונת הפסוק הללוהו כל כוכבי אור היינו ממש אור אורתא היא. ואחר שימת עין בסוגיא תראה דברים נכונים הם לאמרם. ואפ"ה לתועלת לא הועיל שהרי עכ"פ ממאי דתניא להדיא דהנודר מן האור אסור באורן של כוכבים לא ה"ל לפוסקים להשמיט דבר זה מן הלכה ומצוה לפרוק. הדרן לקמייתא דמאי דאיתא לפנינו פדר"א פושט ידו לאור כוכבים וכו' ואומר בורא מאורי האש לכאורה נראה דצ"ל בורא מאור האש. דנהי כשמברך על אש ממש אומר בורא מאורי האש כב"ה דאמרו בסוגיא נ"ג הרבה מאורות יש באור ופירש"י וכן הר"ב שהרבה גוונין יש בשלהבת. אדומה לבנה ירקרקת. אבל באור של כוכבים צ"ע לדינא שהרי חוש הראות מעיד דחדא נהורא איכא או י"ל משום דנוסח הברכה נתקן על רוב שמברך על הנר בורא מאורי האש הלכך גם כשמברך על הכוכבים יברך ג"כ מאורי האש. גם יש מקום עיון דמלשון הטור ושו"ע וכן בלבוש נראה דבכל אופן כמבואר להדיא למעלה מלשונו שהעתקתי:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.