ישועות יעקב/אורח חיים/רמב

ישועות יעקב ‏ אורח חיים רמב

ישועות יעקב - אורח חיים - סימן רמב

הלכות שבת

א

(א) עיין בט"ז שהביא לשון הש"ס כל שומר שבת וכו' ולי נראה לבאר הדבר עפ"י מה שביארתי לשון של הטור שהביא מאמרים הרבה הנוגעים לענין כבוד שיכבד האדם השבת ומאמר ראשון אלו שמרו ישראל שבת ראשונה לא הי' אומה ולשון וכו' דכתיב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב אח"ז ויבא עמלק ונראה לי ביאור הדבר כי חכמי התולדות הסכימו ביום השבת אשר שולט בו מזל שבתאי אשר כל אשר נעשה בו הוא שממון ותהו לא יצלח בו כל הנעשה ויום תוגה הוא וגם מה שמבואר בס' אבודרהם בשם הרמ"ה הא דאמרו שני מלאכים מלוין האדם בליל שבת לביתו מלאך טוב אומר כך ומלאך רע בע"כ יענה אמן דהיינו שבע"ש בסופו משמש צדק ובתחילת ליל שבת משמש מאדים. ומעתה מה שאסור בעשיות מלאכה אין זה מהפלאה כי הוא שממון ותהו כל הנעשה בו. אמנם מה שהוא עפ"י צווי השם לשמוח בו הוא נגד מזל היום כי כפי מזלו אין בו שמחה וע"כ כשאנו שמחים בו ואין אנו עושים מלאכה מורה כי מצד מצות ה' עושה גם שניהם. וזהו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו להורות ע"י שמירת שבת בשמחה שאין אנו משגיחין על מזל ואין מזל לישראל שומרי שבת. והנה כל יסוד ענין עמלק שמלאו לבו לעשות מלחמה עם ישראל בעת יציאת מצרים. מבואר בירושלמי דאנשי מלחמתו יום גנוסיא שלהם הי' ביום זה דהיינו יום לידתם ואין אדם נופל ביום גנוסיא שלו כי מזלו ביום לידתו ברום המעלות וע"כ לא יכלו ישראל לו עד שאמר משה ליהושע שיבחור אנשים צדיקים שבידם להוריד ולשלוט על המזל והנה הא דיצאו מן העם ללקוט כי היה בדעתם שעיקר שמירת שבת מן מלאכה הוא לסבות כי מזל שבתאי שולט בו אבל במן שיורד מן השמים למה לא ימצא אצלם כי שבתאי שולט בארץ וכל הנעשה בה אבל במן שיורד מן השמים דרך נסים בזה אין כח המזל לבטל כי הנס הוא למעלה מן המזל וע"כ יצאו מן העם ללקוט וכיון שהיה בדעתם ששביתה מן המלאכה הוא מצד המזל וחשבו כי יש מזל לישראל ע"כ בא עמלק שהביא אתו אנשים אשר עפ"י המזל היה בידם לנצח את ישראל ולא היה כח בישראל לעמוד נגדו והיה מוכרח משה לבחור אנשים המה יעמדו נגדו להוריד המזל אבל אלו שמרו ישראל שבת ראשונה לא היה כח בעמלק להלחם עמהם כי ישראל למעלה מן המזל כנ"ל. ובזה נראה לי דשמירת שבת מבטל דעות הנפסדים האומרים שהעולם נמסר לכוכבי לכת וזהו דעת דור אנוש והבן:

עוד נראה לי בדרך יותר קרוב כי באמת הדבר תמוה ישראל עם קדוש וזה זמן קרוב שיצאו ממצרים והאמינו בה' ובמשה עבדו למה זה יצאו ללקוט ומשה אמר להם עד מתי מאנתם לשמור וכו' ראו כי ה' נתן לכם את השבת ואמרתי בפירושי תורה כי כל מה שצוה הנביא מחויבים לשמוע בקולו אך לפי שהוא נגד צווי ה' שלפי דעת האומרים דעד מתן תורה היה להם דין ב"נ להחמיר ואנן קי"ל עכו"ם ששבת חייב מיתה והקשו התוס' חולין דף ל"ג איך שמרו ישראל את השבת נימא מי איכא מידי דלישראל שרי כו' ותירצו כיון דנצטוה על השבת לא שייך בזה איסור דלא ישבותו ע"כ מיאנו ישראל לשמוע לקול משה כי חשבו שעדיין לא יצאו מכלל בני נח וצווי משה הי' נגד הצווי דיומם ולילה לא ישבותו וע"כ לא רצו לקבל מצות שבת ואמר להם משה ראו כי ה' נתן לכם את השבת דירד בששי לחם משנה וכיון דנצטוו ע"ז ממילא בטל איסור דלא ישבותו. וכיון שאמרו שעדיין הם בכלל בני נח א"כ הם לא יצאו עדיין משליטת המזל כמו כל האומות כמ"ש הכתוב מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה ואמנם באמת דעת הרמב"ן כי מעת שקבל אברהם לקיים כל התורה מאותו עת דין ישראל להם והיינו דאמר הקב"ה מה דעתך דקאי צדק במזרח וכו' וכמ"ש ויוצא אותו החוצה דהיינו למעלה מן המזל וישראל דלא שמרו שבת הראשונה בחשבם שיש להם דין ב"נ והמה תחת המזל בא עליהם עמלק באותן אנשים שיום גנוסיא שלהם ביום זה ובכח המזל בא עליהם אבל אי היו שומרים שבת ראשונה כמו שאר דברים שהאמינו במשה דכיון דיצאו מכלל בני נח אין עליהם חיוב זה דיום ולילה לא ישבותו וכמו דבאמת יעקב שמר את השבת וכן אברהם תיקן עירוב תבשילין משום שיצאו מכלל ב"נ ואז אין המזל יוכל להרע להם היו כובשים זרע עמלק שבא בכח המזל והדברים מתוקים מאד והארכתי בזה בפירושי על התורה:

ב

(ב) לזרז את עצמו לכבד את השבת. בש"ס דביצה בהא דפליגי ר"א ור"י ביו"ט דר"א אומר או כלו לה' או כלו לכם ור"י אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם אמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן לכם דכתיב וקראת לשבת עונג וכתב הב"ח דמזה דקדקו הפוסקים דהלכה כר"א מדקאמר הכל מודים בשבת משמע דאתי לאשמעינן דאף ר"א דס"ל ביו"ט כלו לה' בשבת מודה וקשה כיון דאין הלכה כר"א דתלמידי שמאי הוא אטו טעמא דב"ש אשמעינן א"ו דהלכה כר"א וזהו טעמו של המרדכי דפסק כר"א. ומזה מבואר דלא כדעת העולת שבת שכתב דבשבת כלו לכם א"כ אף לר"י יש חילוק בין שבת ליו"ט דביו"ט חציו לכם ובשבת כלו לכם א"ו דבשבת נמי בעינן חציו לה' אלא דבשבת בעינן נמי לכם וכדעת המ"א והדבר ברור. והנה גם בשבת יש חילוק בין ר"א לר"י דלר"א דביו"ט יוכל להיות כלו לה' אלא דבשבת צריך להיות נמי הלכה משום דכתיב וקראת לשבת עונג אבל אינו צריך להיות מצומצם חציו לכם אלא דצריך שיענג ביום השבת ואם עוסק בתורה ותפילה עד אחר חצות לית לן בה אבל לר"י דס"ל חציו לכם בעינן ממש חציו וע"כ אסור להתענות עד אחר חצות וע"כ פסקו הפוסקים כר"י משום דמבואר בירושלמי הביאו הטור לקמן סימן רפ"ח אסור להתענות בשבת עד ו' שעות והיינו עד אחר שש כמבואר בפוסקים והיינו חציו מעש ובזה יתבאר בטוב לשון המרדכי פ"ק דשבת דכתב ואסור להתענות עד אחר שש שעות בשבת אבל מותר לעסוק בתורה ותפלה דקי"ל כר"א ותמהו עליו דהא בשבת אף ר"א מודה ובזה א"ש דבשש שעות תליא בפלוגתא דר"א ור"י וכן הא דמר בריה דרבינא פסחים דף ס"ח דיתיב בתעניתא משום שהתענית עונג לו תלי' ג"כ בפלוגתא דר"א ור"י וזה ברור:

במגן אברהם כתב בשם תיקון שבת שיאכל בכל סעודה דגים ואני ראיתי ביש"ש דגטין פרק השולח כתב שהוא לא היה אוכל דגים בליל שבת שהוא מאכל החביב עליו מאד והניחו עד סעודת שחרית להראות דכבוד יום קודם לכבוד לילה עוד הביא הרב בשם ס' צ"צ דאם הנכרים מיקרים השער יש לעשות תקנה שלא יקנו דגים כמה שבתות עד שיוחזר השער למקומו והביא ראיה ממשנה סוף פ"א דמסכת כריתות דתנן האשה שיש עליה חמש לידות מביאה קרבן אחד ומותרת לאכול בקדשים ומ"מ השאר חובה עליה להביא אח"כ מעשה ועמדו קינין בדינרי זהב ואמר רשב"ג שאשה שיש עליה ה' לידות מביאה קרבן אחד ואין השאר חובה עליה ועמדו בדינרי כסף הרי דאף שדרוש זה הוא על דברי תורה בשביל תיקון להבא שלא יוכלו להביא קרבן כלל ויאכלו קדשים כשהם מחוסר כפרה לכך מותר משום עת לעשות לה' הפרו תורתך ה"ה בזה עכ"ל ואם לדין יש תשובה עפ"י מ"ש במקום אחר במה שהביא רבינו יונה במס' ברכות אהך דקי"ל בזמן ק"ש של ערבית דאסור לקרות מחצות ואילך כדי להרחיק האדם מן העבירה והקשה הרב איך יתכן שבשביל שלא יתבטל במצות ק"ש לא יקרא ק"ש מחצות ואילך ויתבטל מצוה דאורייתא משום סייג דרבנן וכתבו דהפי' שלא יקרא ק"ש בברכותיה ורבינו יונה כתב דעיקר קושייתם ליתא דהרי בטלו לולב בשבת וסדין בציצית דפטרי ב"ש משום סייג דרבנן עייש"ה ואני כתבתי דהני גאונים שהביא רבינו יונה ח"ו לא נעלם מהן דבר זה אלא דלא העמידו חז"ל דבריהם אלא היכי דיש חשש שיעבור עבירה בקום ועשה ע"כ עקרו חז"ל מצוה דאורייתא בשב ואל תעשה כמו שם דחששו שיעבור ד"א ברה"ר או שיעבור על איסור כלאים שלא במקום מצוה אבל כאן עיקר הסייג שלא יאמר אוכל קימעא ויתבטל ממצות ק"ש לא יתכן שיבטל תיכף מצות ק"ש משום חשש ביטול מצות ק"ש זהו דעת הגאונים ע"כ כתבתי ומעתה ה"ה לענין זה חשש רשב"ג היה שלא יאכלו קדשים כשהם מחוסרי כפרה ויעברו בקום ועשה לכך דרש שלא יביאו קרבן חובה אבל כאן עיקר החשש שהנכרים מיקרים השער ולא יאכלו דגים וע"כ נאסר שלא לקנות דגים הרי שניהם מטעם אחד קאתינן עלה עכ"ז כבר הורה זקן ומוסמך:

ג

(ג) שהשעה דחוקה. עיין בדברי המ"א שתמה על הרמב"ם בפירוש המשנה פאה פ"ח שכתב בהך דמי שיש לו מזון י"ד סעודות לא יטול מן הצדקה וכתב דהך סעודה שרוצה לאכול במוצאי שבת יאכל בשבת למנחה והרי זהו הי' דעת הש"ס שבשבת דף קי"ח בתחלה ואח"ז מסקינן דא"צ כלל כדר"ע דאמר ר' עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ועיין לקמן סימן רע"א שישבתי דברי רבינו בטוב טעם ודעת ובלא"ה לא ידעתי מה קשיא ליה פשיטא כיון דאפשר לאכול שלש סעודות בשבת ולא יצטרך לבריות דצריך לעשות כן שיאכל סעודה שלישית ולא יאכל בע"ש כלום:

· הבא >מעבר לתחילת הדף