כף החיים/אורח חיים/רמב

כף החיים ‏ אורח חיים רמב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אפי' מי שצריך לאחרים וכו'. צריך לזרז עצמו לכבד את השבת. דהכי איתא במס' שבת ד' קי"ח ע"א. א"ר יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים. רב נחמן בר יצחק אמר אף ניצול משעבוד מלכיות. אמר רב יהודה אמר רב כל המענג שבת נותנין משאלות לבו. טור. וכתב מהרי"א ז"ל דנותנין לו נחלה בלא מצרים הוא מדה כנגד מדה שכשם שהוא מפזר מעות בלא שיעור לצורך שבת כן יתנו לו נחלה בלא שיעור. וכן מה שאמרו ניצול משעבוד מלכיות לפי שמקבל עליו עול שבת מעבירין ממנו עול מלכיות. וכן נותנין לו משאלות לבו כדי שיוכל למלא חפצו מכל עונג שירצה ב"י. וגם הנשים חייבות בעונג שבת. פרישה סי' ר"פ ומש"ז שם. ועונג שבת הוא אכילת בשר שמן ביותר ודגים ומשקה מבושם ושתיית יין. ב"ח. ועיין לקמן או' יו"ד.

ב

ב) וכתב בזוה"ק פ' פקודי דרנ"ב ע"ב וז"ל כד עייל שבתא מתסדראן תמן כל פתורי דבני עלמא דאקרו בני היכלא דמלכא ואלף אלפין ורבוא רבוין ממנן קיימי על אינון פתורי האי חיויתא עילאה על אלין ארבע שרפים עאל בההוא אתר וחמא כל אינון פתורי ואשגח בכל פתורא ופתורא והיך מענגי ליה לכל פתורא ופתורא וקיימא ובריך ליה לההוא פתורא וכל אינון אלף אלפין ורבוא רבויין כלהו פתחי ואמרי אמן. ומה ברכה היא דבריך על האי פתורא דמתסדר ואתענגא כדקא יאות אז תתענג על ה' וכו' כי פי ה' דבר. וכולהו אמרי אז תקרא וה' יענה וכו' רוחא עלאה דאקרי זכותא"ל כד ההוא פתורא אתענג בכולהו סעודתי. בסעודתא בתראה תליתאה מסיים ואמר על כל אינון קדמאי ואמר אז יבקע כשחר אורך וכו' כבוד ה' יאספך. וכל אינון שבעין נהורין אחרנין בכל סטרין פתחי ואמרי הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' עכ"ל. וע"כ כיון דמלאכי עליון רואין השלחן צריך ליזהר שלא להניח עליו דבר בזוי וגם כשמניח פירות על השלחן צריך להניח בעין יפה ואפי' אם הוא לבדו יושב על השלחן:

ג

ג) שם. אפי' מי שצריך לאחרים וכו'. והא דאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות היינו בדלא אפשר ליה אבל אפשר ליה צריך לכבדו כדי יכלתו. דגרסינן בשבת קי"ט ע"א עשירים שבכל הארצות במה הם זוכי' במה שמכבדין את השבת והא דא' ר חייא בר אשי אמר רב אפי' דבר מועט ועשאו לכבוד שבת הוי עונג וא"ר פפא אפי' בכסא דהרסנה היינו למי שהשעה דחוקה לו. טור והביאו הט"ז סק"א וכתב דג' חלוקות יש אם אם הוא איש אמוד וראוי לו לצמצם במזונות כדי שלא יהיה עני מ"מ בשבת לא נאמר כן ויכבד לפי יכלתו. ואם הוא איש שיש לו מעט משלו וצריך לאחרים הוא בכלל חיוב עונג והיינו ההיא שאמרו אפי' בדבר מועט לכבוד שבת כגון כסא דהרסנא וכ"ש שחייב בג' סעודות אבל אם השעה דחוקה לו ביותר דהיינו שאין לו כלום משלו ומוטל הכל על הצדקה אז אינו בכלל חיוב ענג ואין חייב אלא בשני סעודות והיינו דר"ע עשה שבתך חול וכו' יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' ט"ז:

ד

ד) שם. צריך לזרז עצמו וכו'. ואל יאמר היאך אחסר פרנסתי כי אדרבא אם יוסיף יוסיפו לו כדקתני תחליפא אחוה דרבנאי חזואה כל פרנסתו של אדם קצובה לו מר"ה לר"ה חוץ מהוצאת שבת ויו"ט והוצאת בניו לת"ת אם מוסיף יוסיפו לו. ואמרינן נמי גבי הוצאת שבת ויו"ט אומר הקב"ה בני לוו עלי ואני פורע. וכיון שכן הוא אל ידאג כי נאמן הוא בעל חובו לפרוע לו חובו. טור:

ה

ה) גרסינן בפסחים דס"ה ע"ב אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן לכם דכתיב וקראת לשבת עונג. פי' משום דבחד קרא כתיב עצרת תהיה לכם ובקרא אחרינא כתיב עצרת לה' אלהיך ופליגי בה רבי אליעזר ורבי יהושע רבי אליעזר סבר או כולו לכם פי' לאכול ולשתות ולשמוח בו או כולו לה' פי' ללמוד ולשנות. ורבי יהושע סבר חלקהו וחציו לה' חציו לכם. וקאמר דבשבת כ"ע מודו דבעינן לכם. טור. והביאו מ"א סק"א וכתב ודלא כעו"ש שכתב דבשבת אם רוצה לעשות הכל לכם עושה ובלבד שלא יבטל זמן התפלה יעו"ש. וכן מבואר בשער הכוו' דף ע' ע"ג דיש תיקון נעשה ע"י תפלה ויש תיקון נעשה ע"י אכילה ויעו"ש טעם הסוד:

ה) וכתב בתיקונים תיקון ע' ד"ה פקודא דברית מילה וכו' וז"ל וכל מאן דנטיר שבת ואוקיר ליה ומענג ליה בגין יקרא דקב"ה. הכי קב"ה יהיב ליה אתר לעילא בנייחא דלא טרח ביה ונח תמן מכל טרחא דהאי עלמא דטרח בכמה גלגולי ועובדין עכ"ל ומ"מ אע"ג דאכילה ושתיה בשבת מצוה משום עונג שבת צריך ליזהר שלא יאכל הרבה וכמו שצוה המגיד למרן ז"ל למעט באכילה ושתיה אפי' בשבתות ויו"ט וכמ"ש במגיד משרים פ' כ"א יעו"ש ורק שיעשה הכל לכם יחוד וכו' ועיין עוד לקמן סי' רצ"ח או' ו':

ו

ו) וכתב הרמב"ם ר"פ ל' דשבת דכבוד ועונג שבת מד"ס הוא אבל להתענות בשבת נראה מדבריו בפ"א דשבועות דאסור מה"ת כמ"ש הרשב"א והרדב"ז. ומדברי הטור סי' תקנ"ב משמע דאין חובה על האדם לאכול בשר ולשתות יין בשבת ודוקא אם נמנע משום אבל הוא דאסור. וכ"ה בהדיא בתר"י פ' מ"ש יעו"ש. ודלא כהרב בית יעקב סי' ע"ג יעו"ש. ער"ה או' ג'. ולענין ג' סעודות אי הוה מה"ת או אסמכתא בלבוש סי' רצ"א משמע דהוה מה"ת אבל הא"ר שם או' א' ובסי' קס"ז או' כ"ח כתב דהוה מדרבנן וקרא אסמכתא יעו"ש. מש"ז או' א':

ז

ז) שם. צריך לזרז עצמו וכו'. אבל אינו חייב להצר עצמו לשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת. הרמב"ם פ"ל ב"י. וכ"כ בסדה"י והביאו כנה"ג בהגב"י. וכ"כ העו"ת או' א' דאם אין בידו גם דבר מועט דלא מחייב לשאול על הפתחים בשביל כבוד שבת יעו"ש:

ח

ח) וכתב בס"ח סי' תתס"ג טוב ארוחת ירק בשבת ואהבה עם אשתו ובני ביתו. וכבדתו שיכבד השבת שלא יריב עם אשתו ובני ביתו. וכתב בזוהר הכועס בשבת כאילו אוקיד נורא דגיהנם. עוד בזוהר פ' צו ת"ח אתקריאו שבת וחייבין לענגא להו בכל מיני מאכל ומשתה ובלבושין שפירין כגוונא דשבת והמבזה ת"ח כאילו מבזה שבת שהוא אצלו עובד כוכבים. א"ר או' א':

ט

ט) שם. לכבד את השבת. ולא יפחות משני תבשילין. זוהר פ' בראשית דמ"ח ע"ב. מ"א סק"א. ונראה דה"ד אם אוכל בימות החול א' סגי בשבתבשנים משא"כ אם כבר אוכל בימות החול ב' צריך להוסיף בשבת ולאכול ג' וכן ע"ז הדרך אם אוכל בחול ג' יוסיף עוד בשבת ד' כדי שלא יהא מאכלו של חול כמאכלו בשבת וכ"נ מלשון התיקונים תיקון כ"א וז"ל ובכלא צריך למעבד בשבת תוספת דאם הוה רגיל למיכל ביומא דחולא נהמא וחמרא יוסיף בשבת בשרא הה"ד ששת ימים תעבוד וכו' יעו"ש. ובר"ח שח"ל בשבת צריך להוסיף עוד תבשיל משאר שבתות לכבוד ר"ח ואהני ליה שלא ישכח מלומר יעלה ויבא ויותר טוב אמר עם הספר. רו"ח או' ב':

ט) אע"ג דבכל סעודה אפי' סעודת מצוה צריך לחסר מין מאכל אחד הראוי להיות או להניח מקום פנוי בשלחן בלי קערה מן הקערות הראויות לתת שם לזכור החרבן כמבואר בש"ע סי' תק"ס בסעודת שבת ויו"ט מותר ואיסורא נמי איכא אם מקומו ניכר שפנוי משום כך. נזר ישראל סי' ל"ד או' ט"ז:

י

י) ובתיקוני שבת כתב שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים יעו"ש והביאו מ"א סק"א וכתב דצ"ל דכל אחד לפי טבעו כמ"ש סי' רכ"ח עכ"ל. מיהו בשער הכוו' לא נזכר בהדיה שצריך לאכול דגים בשבת רק ממ"ש בדף ע"ב ע"ג בפזמון של ליל שבת ונונין עם רחשין משמע שהאר"י ז"ל היה אוכל דגים בליל שבת אמנם בפע"ח שער י"ח פ' כ"ב כתב בהדיא דיש לעשות סעודה ג' בדגים כי הדג עינו פקיחא ואז הארה מא"א לז"א וכו' יעו"ש, וא"כ משמע משער הכוו' ומפע"ח דבליל שבת אכילת הדגים הוא רק לתענוג כמו שמוסיפין שאר פירות אבל בסעודת מנחה צריך לקבוע סעודתו עליהם ושאר מינים הוא רק לתענוג וכן יש לנהוג מי שאפשר לו לכבד השבת. ויש להקדים אכילת דגים קודם לבשר כמ"ש לעיל סי' זק"ן או' ל"ח יעו"ש:

יא

יא) ואם הוא איש עני והדגים ביוקר ואינו יכול לקנות כ"א דבר מועט לכבוד שבת ורוצה לאכול ממנו מעט בליל שבת לתענוג והשאר לקבוע עליו סעודת מנחה לקיים מאמרי האר"י ז"ל יש להניח כל הדגים לפניו בליל שבת לאכול ממנו מעט ואח"כ יצניע הנשאר לסעודת מנחה אבל לא יניח דבר מועט על השלחן מה שצריך לאכול ?מק בלילה כי אין כבוד להניח דבר מועט על השלחן כ"א בעין יפה כמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש:

יב

יב) ואם העכו"ם מיקרין שער הדגים לפי שרואין שהיהודים קונים לכבוד שבת נכון לתקן שלא יקנו דגים, וראיה ממשנה ספ"א דכריתות צ"צ סי' כ"ח. מ"א סק"א. וכ"פ הפר"ח במנהגי איסור ס"ק ט"ו. י"א בהגה"ט. וכתב בית הלל ליו"ד סי' רי"ח דדוקא אם נתיקר יותר משליש שהיה מקודם כמו בהידור מצוה עד שליש אבל בפחות משליש או שליש אין לעשות תקנה ומחוייבים לקנות יעו"ש. אמנם הא"ר או' א' והתו"ש חלקו עליו וכתבו דאין לחלק משום דאיכא עניים דאינם יכולין לקנות ביוקר יעו"ש. ונראה דבזה הולכין אחר ראות עיני הדיין וכפי המקום וכפי השעה:

יג

יג) ואם נתייקרו הדגים מחמת עצמם ולא מחמת הסוחרים אז אין לעשות תקנה שלא לקנות. גור אריה יהודה סי' ז':

יד

יד) קהל שראו שהעכו"ם מוכרי דגים מיקרים השער ביותר ובשביל זה עשו רובם הסכמה בחרם שלא יקנה מהם שום יהודי אסור לקנות מהם גם ע"י עכו"ם אמצעי. וגם אם נתנו לו במתנה אסור דמתנה כמכר. בית יהודה חי"ד סי' ל"ב יעו"ש. אמנם מ"ש דגם אם נתנו במתנה אסור הער"ה או' ג' חלק עליו וכתב דליתא דכיון דעיקר התקנה היא משום יוקר השער מתנה אינו בכלל קנין לענין זה אא"כ אמרו כן בפירוש יעו"ש. וכ"כ בשו"ת שאילת שלום סי' ע"ז:

טו

טו) ונראה דמי דיש לו דגים מקודם התקנה מותר לאכלם אם לא שהתנו בתקנה בפי' ודלא כמשמע בס' בית הלל שם. דהא כוונת התקנה משום יקרות וזה כבר יש לו. א"ר שם. ער"ה שם. וכן מי שהיה בעיר אחרת ולא ידע מהתקנה וקנה שם דגים לככיד שבת והביא עמו לביתו מותר לאכלם. כר"ש:

טז

טז) שם שהשעה דחוקה לו וכו'. היינו מי שיש לו מזון י"ד סעודות לאכול כל ימות השבוע בכל יום ב' סעודות לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' וברמב"ם בפי' המשנה כתב דלא יאכל במ"ש כלום ויאכל סעודה ג' בשבת. ומ"מ אם אין לו אלא ב' סעודות לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' מ"א סק"ב. ור"ל דדוקא ביש לו י"ד סעודות בזה ס"ל לרמב"ם דיקדים סעודת מ"ש לאוכלה לערב ביום שבת כדי לקיים מצות ג' סעודת בשבת אבל באין לו רק ב' סעודות ליום שבת בזה גם הרמב"ם מודה דאינו אוכל כ"א ב' סעודות ולא יטול מן הצדקה לאכול סעודה ג' וכ"כ א"א או' ב' ומיירי כגון שבמו"ש יהיה לו מה לאכול כגון שיתנו לו וכה"ג ולא יצטרך ליקח מן הצדקה אבל אם במו"ש יצטרך ליקח מן הצדקה מוטב שיקחנו בשבת ויהיה לו ג' סעודות ולא יאכל במו"ש. לב"ש סק"ב. ועיין ביו"ד סי' רנ"ג ורנ"ו סעי' א' ודע דמי שאין לו משלו כלום ולוקח מהצדקה צריך ליתן לו הגבאי ג' סעודות בשבת כמ"ש ביו"ד סי' ר"ן סעי' ד' יעו"ש. וכ"כ תו"ש או' א' ועי"ש מ"ש על הט"ז. ומ"מ טוב ונכון לכל אדם לזרז עצמו להכין לו גם סעודה רביעית לליל מ"ש מפני שמצותה גדולה כמ"ש במקומו בס"ד:

יז

טוב) לוין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה. מ"א שם בשם הירושלמי. יש מפרשין לוין מעכו"ם או מישראל דרך התר. ויש מפרשין ברבית דרבנן. ויש מפרשין אפי' בריבית קצוצה. עיין מחב"ר או' ו' שהאריך בזה. וע"כ שומר נפשו ירחק מזה ואין להתיר אלא מעכו"ם או מישראל דרך התר. ואם יש עליו לפרוע שכר שכיר הוא קודם לעונג שבת שלא לעבור על כמה לאוין ועשה אלא רק אם אפשר שלאחר שנותן לו יבקש ממנו שילוה לו:

יח

חי) אם שלחו לו דבר מאכל לאוכלו בשבת אסור לאוכלו בחול. ס"ח סי' תתס"ו. ואם שלחו לו לאכול בשבת ולא היה צריך לו אם יודע שאם אוכלו בחול מקפידים לא יוכל לאוכלו בחול אלא מצניעו לשבת הבאה ואם הוא דבר שאינו יכול להצניע יאכל בחול שלא יהא לאבוד. ס"ח סי' תתס"ז:

יט

יט) שם. מפני כבוד השבת. כלומר שלא יכבסו בע"ש שיהיו פנוים לכבוד שבת. מ"א סק"ג. וכ"כ המחב"ר או' ז' בשם כמה פו' דהטעם הוא כדי שיניחו ע"ש כולו לצרכי הכנת שבת. וכתב וכן נהגו לכבס ביום אחד משבוע חוץ מע"ש ודלא כהרב ידי אליהו תיקון כ"א שתפס דדוקא ביום ה' יכבס ולא קודם יעו"ש. ומ"מ אם אפשר יותר טוב לכבס ביום ה' או ביום ד' משום דמיום ד' ואילך הוא מכלל שבת הבאה כמ"ש לעיל סי' קל"ב או' ו' דביום ד' מקבלין הארת הנפש משבת הבאה וביום ה' מקבלין הארת הרוח וביום ו' הארת הנשמה יעו"ש. וא"כ כיון שבהם מקבלין הארת שבת הבאה טוב לכבס בהם בגדי שבת הבאה כדי שיהא מכין לשבת בימים שמקבלין בהם הארת שבת. ודע דדוקא לענין כיבוס בגדים מקדימים ליום ה' וד' אבל לענין סעודת שבת צריך להכין דוקא בע"ש וכמ"ש לקמן סי' ר"ן יעו"ש:

כ

כ) שם. מפני כבוד השבת. ואם היה שם אונס ולא כיבסו בה מותרין לכבס בע"ש. מט"י או' ד':

כא

כא) התקנה לא היתה אלא שאם ירצו לכבס יכבסו ביום ה' ולא שעכ"פ יכבסו. ידי אליהו שם. ופשוט דכל שיש לו בגדים מכובסים ונקיים א"צ לכבס בכל שבוע וכן נהגו. מחב"ר או' ח':

כב

כב) שם הגה. נוהגין ללוש כדי שיעור חלה וכו' וראיה לזה מתענית דכ"ד דביתהו דרבי חנינא כל ע"ש היתה מסקת התנור שיהיו סבורים שאפתה פת. ומ"מ מוכח מדברי רמ"א שהטעם שצריך לאכול פת כשר וא"כ צריך לאכול החלות בשבת ולא פת אחר. מ"א סק"ד. ור"ל דבתענית משמע דאופין בעש"ק רק משום כבוד שבת אבל מדברי רמ"א משמע גם כדי לאכול פת כשר. ולכן כתב ח"א כלל א' או' ד' ולכן הנוהגין לאכול פת פלטר של גוי בחול מ"מ יש ליזהר שבשבת יאכל דוקא פת ישראל. וכ"כ קיצור ש"ע סי' ע"ב או' ו' ועיין לקמן סי' שכ"ה סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

כג

כג) שם בהגה. כדי שיעור חלה וכו' וגם כדי לקים מצות חלה לפי שאבדה חלתו של עולם כדאיתא בירושלמי דשבת פ"ב מ"א שם. וכ"כ רש"י ז"ל בשבת ל"ב ע"א בשם בראשית רבה יעו"ש. ור"ל לפי שאבדה חלתו של עולם כמ"ש לכך צריכה האשה להפריש חלה בע"ש לתקן אותו הפגם:

כד

כד) ודע כי אעפ"י שבזה"ז החלה נשרפת עכ"ז אין ראוי לסמוך על דברי המקילין להפריש כל שהוא אבל צריך ליזהר להפרישה כשיעורה האמתי ע"פ הסוד אחד ממ"ח חלקים. שה"מ פ' שלח לך ויעו"ש הסוד, ועיין בש"ע יו"ד סי' שכ"ב סעי' א' ובהגה שם שבסוף הסי' ודו"ק. ונראה דאף מי שסומך על המקילין לכל הפחות כשהאיש רוצה ליקח רשות מאשתו כדי לקיים מ"ע של החלה יש להפריש אחד ממ"ח כדי לקיים המצוה בשלימות ע"פ הסוד שכתב האר"י ז"ל. וגם האשה יש לה לעשות כן לפחות באיזה ימים כגון בימים נוראים וכדומה כדי לקיים המצוה בשלימות:

כה

כה) גם צריך ליזהר כאשר עושין העיסה רכה מאד וכשעורכין אותה על הלוח עורכין אותה עם מעט קמח כדי שלא תתדבק העיסה בלוח ובידים צריך לכוון כשמפריש החלה שתהיה דעתו גם על הקמח ההוא הנדבק בעיסה וכמ"ש הר"ן זלה"ה במס' קידושין פ' האומר. באופן שיותר טוב שלא יפריש החלה עד שיערוך הלחם על הלוח ואח"כ ישרוף החלה כ"א הפרישה מקודם ושרפה אינה מועילה אל הקמח. שה"מ שם:

כו

כו) גם טוב ליזהר כשאוכל פת של מי שאינו מוחזק בכשרות שיפריש ממנו תלה קודם שיאכלנו ובפרט בפת פלטר שרוב פעמים אינם זהירין להפריש חלה שה"מ שם:

כז

כז) גם צריך ליזהר כשעושין עיסה לצורך פת הבאה בכסנין שהם כעין כיסין וממלאין אותם מדבש ואגוזים וכיוצא וכן כשעושין מן העיסה צפיחית בדבש או מיני לביבות המתבשלות במים וכן כל כיוצא בזה צריך להפריש מהם חלה לפי שתחלת בלילתן היתה קשה ולא רכה כעין תבשיל. שה"מ שם. ומיהו עיין ביו"ד סי' שכ"ט ובש"כ שם שיש פלוגתא בזה וע"כ אם יש לו עיסה אחרת יש להניח זו אצלה ולהוציא מאותה העיסה ולכוין לפטור את זה ואם אין לו אחרת יש להפריש מזו חלה בלא ברכה רק קודם שיפריש יאמר הרני בא לקיים מצות הפרשת חלה מן העיסה לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי נועם וכו' ויפריש חלה ואח"כ יאמר הרי זו חלה תרומה:

כח

כח) שם בהגה. לעשות מהם לחמים וכו'. וכתב העו"ת בשם ס' הכוו' דיש לעשות החלות אחת גדולה ואחת קטנה ואמצעית ובליל שבת יבצע על האמצעית וביום שבת על הגדולה ובסעודה ג' על הקטנה עכ"ל אמנם בשער הכוו' שהוא מדברי האר"י ז"ל לא נזכר מזה כלום וע"כ לא ראיתי מי שנזהר בזה:

כט

כט) שם בהגה. והוא מכבוד שבת ויו"ט. אמרו עליו על שמאי הזקן כל יום היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה, אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום, תניא נמי הכי ב"ש אומרים מחד שביך לשבתיך וב"ה אומרים ב"ה יום יום, ביצה ט"ז ע"א. טור. וכתב הב"ח דמדברי הרמב"ן מבואר דהלכה כבית הלל אבל הא"ז כתב אע"ג דמדה אחרת היתה בהלל הזקן אפ"ה מודה הלל דמדת שמאי עדיפא טפי, וכ"מ במעשה דההוא קצב (שבת קי"ט ע"א) שאמר וכל בהמה נאה שמצאתי אמרתי זו לכבוד שבת וכו' וכן עיקר עכ"ל. והביאו הט"ז בסוף סי' זה. וכ"כ בפרישה או' י"ד. מ"א סי' ר"ן מיהו במ"מ מחלק בין חפצים נאים וכלים חדשים שאינם מצויים תמיד הלכה כשמאי אבל במאכלים הלכה כב"ה. והביאו פרישה שם. א"ר או' ט' ונראה דגם במאכלים דבר שאינו נמצא בטוב בע"ש וש להזמינו מקודם וכמ"ש לקמן סי' ר"ן בס"ד:

ל

ל) מצות עונג שבת גמרא גמירי לה עד דאתא ישעיהו ואסמכה אקרא דכתיב וקראת לשבת עונג וכו' וכשם שיש עונג באכילה כך יש עונג בהנאת הגוף ומצוה על האדם לענג א"ע בהנאת גופו שגם היא נקראת עונג דכתיב אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג. ס' יראים סי' צ"ט. והביאו הב"ח וכתב משמע שיש ליזהר שלא ילך יחף בשבת. ומיהו עיין לעיל סי' ב' סעי' ו' בהגה ובדברינו לשם או' כ"ג דשם כתוב אפי' בחול לא ילך יחף יעו"ש, וי"ל דכאן יש איסור נוסף דעובר ג"כ משום עונג שבת:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---