ישועות יעקב/אורח חיים/לח

ישועות יעקב ‏ אורח חיים לח

סעיף א

א

(א) חולה מעיים פטור מן התפילין. בספר מגן אברהם כתב דמשמע מדברי תוס' כתובות דף ק"ד בהך דרבי דאין להחמיר על עצמו זולת רבי שהיה נזהר בקדושה יתירה ובאמת שכן מבואר בלשון התוס'. ואמנם מ"מ אין ראיה דבאמת קיי"ל דמצטער ומי שאין דעתו מיושבת אין מניחין תפילין משום שאינו יכול להזהר מהיסח הדעת. ואמנם במצטער וספק אם יהיה בידו להיות נזהר מהיסח הדעת הנה תלוי בזה דאם הוא מחויב בהנחת תפילין אין לפטרו משום חשש שאינו יכול להזהר מהיסח הדעת אבל אם הוא פטור אלא שרצונו להחמיר על עצמו בזה אם יש חשש שלא יהיה נזהר מהיסח הדעת למה יחמיר על עצמו בדבר שיכול לבוא לידי איסור היסח הדעת. ומעתה כיון דמבואר בש"ס חזי' דהוי מצטער טובא א"כ יש חשש היסח הדעת וכיון דחולי מעיים פטורים מן התפילין למה יכנס לבית הספק היסח הדעת וע"ז שפיר תירצו דרבי היה יכול לעמוד על עצמו וחייב בתפילין וגם היה נזהר בקדושה יתירה וליכא חשש היסח הדעת כל כך וזה ברור:

סעיף ב

ב

(ב) ואם יראה לו וכו'. עיין במגן אברהם הביא בשם מנחם עזריה דאף אם יכול להיות נזהר לחלוץ תש"ר די. וכוונתו דעל תש"י אין חשש כ"כ כיון דאין בהם שם אבל בתש"ר יש בהם שי"ן בקמטים. ותמוה לי מיכל בת כושי שמיחו בידה חכמים מחמת חשש דאין יכולים ליזהר מגוף שאינו נקי למה מיחו בידה חכמים שלא להניח תפילין של יד ובתשובה הארכתי בזה בסוגיא דעירובין דף צ' שם דמשמע דאין חילוק בין של יד לשל ראש:

סעיף ג

ג

(ג) מוחין בידם. התוס' במסכת עירובין שם אהא דקאמר הש"ס דבדבר זה אי נשים יכולין להניח תפילין תליא אי נשים סומכות רשות והקשו שם אמאי לא תוכל להניח תפילין ומאי איסורא איכא בדבר וכתבו דלפי שהנשים אינן יכולין ליזהר שיהיה להם גוף נקי ולכך אמרו בירושלמי דמיכל בת כושי מיחו בידה חכמים עש"ה וכפי הנראה שהאחרונים לא ראו דברי תוס' הנ"ל:

סעיף ח

ד

(ד) כותבי תפילין הם ותגריהן כו'. ברייתא במסכת סוכה דף כ"ו והרמב"ם השמיטה. וכתב הרב ב"י דסמך על הירושלמי שחולק על זה ואין זה דרכו של רבינו לדחות דברי הבבלי נגד הירושלמי. ונראה לפע"ד דרבינו סמך על סתמא דסוגיא דערכין דף ג' ע"ב הכל חייבים בתפילין כהנים כו' פשיטא מהו דתימא הואיל ופטורים מתפילין של יד דאמר מר ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו בש"ר נמי לא ליחייב קמ"ל דש"י אינו מעכב ש"ר.

והנה הא דלא אפשר בש"י היינו בשעת עבודה, מבואר מזה דאף בשעת עבודה חייבים בש"ר. ואמנם בש"ס דזבחים דף י"ט דקאמר כהנים בעבודתן כו' פטורים מן התפילין ופירוש משום עוסקין במצוה. והנה תרי סוגיות סותרות אהדדי ויש מכאן ראיה די"ח בין אפשר לקיים שניהם ובין א"א לקיים שניהם. וס"ל לרבינו דהך ברייתא אשמעינן דאף באפשר לקיים שניהם פטורים מהנחת תפילין וכיון דסתמא [דגמרא] דערכין לא סברא כן השמיטה רבינו.

ואמנם העיקר נראה לי כדעת הרר"י הובא בב"י דהא דמוכרי תפילין וכו' פטורים מן התפילין היינו מלהניח כל היום אבל בשעת ק"ש ודאי חייבים משום קבלת עול מלכות שמים והיינו באופן שיכולין לקרות ק"ש בעת עסקם במצוה זו וכמו שיבואר חייבים בתפילין ג"כ (אף שאפשר לאחר מכן לקיים מצות תפילין מ"מ מחויב לקבל עול מלכות שמים שלימה) ובק"ש חייבים משום דזמנה עוברת והיא מצוה מן התורה ובזה א"ש דהך ברייתא בעבודה דקתני פטור מתפילין היינו מהנחת תפילין כל היום פטור משום עוסק במצוה אבל בשעת ק"ש כיון דחייב בק"ש באפשר לעשות שתיהם מחויב בתפילין ג"כ משום מלכות שמים שלימה והיינו הא דהכל חייבים בתפילין כהנים כו' (וז"פ דק"ש ותפילין בשעת עבודה משכחת לה דאפשר לעשות שתיהם דהיינו בעת קבלת הדם בימין יניחו לו אחר תפילין ביד או בראש כמבואר בפוסקים עיין בדבריהם) ולכך קאמר הש"ס דה"א משום דש"י א"א משום חציצה. בזה פרשתי דברי התוספות דשם דגבי סוכה קאמר הש"ס דה"א הואיל ובשעת עבודה פטורי ק"ל דנהי דפטורי בשעת עבודה שלא בעידן עבודה חייבים ולמה לא קאמר כאן הך טעמא דה"א דפטורי אף שלא בשעת עבודה משום דבשעת עבודה פטורי קמ"ל. ובזה אתי שפיר דבאמת הא דפטורי בשעת עבודה משום עוסק במצוה אינו ענין לפטור אף בשעה שאינן עוסקין דא"כ בכל עוסק במצוה נמי נימא הכי והא דקאמר הש"ס טעם חציצה היינו בשעת ק"ש וא"כ כיון דאינה רק שעה אחת לא שייך לומר כיון דפטורי אם עבדו עבודה בשעה זו פטורי נמי אם לא עבדו. דמהכ"ת דדווקא בסוכה דמצותה כל היום ה"א כיון דא"א לקיים כל המצוה א"צ לקיים מקצתה אבל בזה דכל היום פטור בלאו הכי משום עוסק במצוה ולא חייבו חכמים העוסק במצוה במצות תפילין כל היום ובשעת ק"ש אף דפטור בשעת עבודה משום דא"א להניח תפילין משום חציצה מ"מ בלא עבד עבודה פשיטא דחייב וא"ש ודו"ק:

ודע דיש מקום דהבאת קרבן הוא דרבנן כגון הך מילתא דהאב מדיר בנו בנזיר וקאמר ר"ל כדי לחנכו במצות והקרבן שמביא הוא מדרבנן לר"ל דס"ל כדי לחנכו במצות עיין נזיר דף כ"ט וא"כ כיון דמצות הבאת קרבן הזה רק מדרבנן ועוסק במצוה דרבנן אינו פטור מן עשיית מצוה דבר תורה מטעמא דחציצה שייך. אמנם רבינו פסק דהלכה הוא בנזיר והארכתי בחידושי ואכ"מ:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף