מחצית השקל/אורח חיים/לח

מחצית השקל ‏ אורח חיים לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) אפי' כו' כ"מ בחולין דף ק"י דאמרי' התם רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולי אקלע לסורא במעלי יומא דכפורי כו' אייתיה לקמי' דר"ח כו' חזי' דלא מנח תפילין. א"כ מ"ט לא מנחת תפילין א"ל חולי מעים הוא כו':

מי שלבו ערום כו' ר"ל אע"ג שערותו מכוס' מ"מ לא יניח תפילין:

ועסי' צ"א וססי' ע"ד דמבואר דבק"ש אם ערותו מכוסה אף שלבו מגולה רשאי לקרות ק"ש אבל אסור להתפלל כה"ג וע"ש הטעם ומדמה הס"ח תפילין לתפלה:

(ב) (ס"ק ב) ואם כו' אלא בכדי שיחלוץ של ראש אפ"ה כו' מ"ע סי' כו' כצ"ל ורצ"ל אע"ג שא"א לו להעמיד את עצמו עד שיחלוץ גם של יד ל"ל בה בשעת הדחק דעיקר קפידא בשל ראש דאית ביה שי"ן אבל דל"ת וי' שברצועות לא חשיבי אותיות כמ"ש תוספת שבת דף ס"א ע"א ועוד דשל יד יכול לכסות:

(ג) (ס"ק ג) מוחי' כו' אין זריזות להזהר כו' כן צ"ל:

דלא כע"ת שהקשה א"כ ל"ל לטעם דהוי מצות עשה שהז"ג דהא אפי' אנשים שא"י להזהר אסור להניחן:

(ד) (ס"ק ד) מהרהור כו' ע"ש בב"י מה שכת' שהקשה דמנ"ל להמקשן להוכיח דס"ל בעל קרי אסור כו' דלמא הטעם משום הרהור. ותי' דס"ל דבשעת קריאת שמע אפשר להם להזהר שלא יהרהרו ולכך ס"ל הא דקתני מפני שרגילים בטומאה. ר"ל טומאה ישנה שכבר מסתמא ראו קרי. וע"ז קשי' למ"א ניהו דהמקשן הוי ס"ד דבשעת ק"ש ודאי אפשר להם להזהר מהרהור אבל התרצן דמשנה דחיישי' להרגל דבר עכ"ל ס"ל דגם בשעת ק"ש יש לחוש להרהור דא"א להרגל דבר בלי הרהור לפניו א"כ הל"ל בקיצור דהטעם משום הרהור:

(ה) (ס"ק ה) חייב משמע דחייב מיד אבל בי"ד סי' שפ"ח כ' אחר הנץ החמה כצ"ל וכוונתו להקשות דברי הרב"י אהדדי. והוא מחלוקת הראשונים דבפ' א"מ פסקי' כר' יהושע דאמר אבל שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין ומשני ושני בכלל מותר ופסק רב דאם הניח בשני אפי' באו פנים חדשות אינו חולץ וס"ל להרי"ף דהא דאמרי' בשני בכלל מותר אע"ג דאמר תחלה דאסור שני ימים היינו משום דבשני אמרי' מקצת היום ככלו וי"א דלילה לאו זמן תפילין אין הלילה עולה וצריך מקצת מן יום שני דהיינו אחר הנץ החמה:

וי"א דמ"מ הלילה עולה. וכ' הרב"י וז"ל דאף גב דלילה לאו זמן תפילין הוא מטעם שמא יישן בהם אבל מתסר נמי מטעם אבלות עכ"ל ולכן לא מתסר ביום שני כלל אפילו קודם הנץ החמה:

ומשמע דמניח לכתחלה כו'. הוא ענין בפני עצמו ואין לו המשך למ"ש לפני זה ור"ל דמשמע דמניח לכתחלה אפילו יש אצלו פנים חדשות בשעת הנחתן:

(ו) (ס"ק ו) פנים כו' לענין סוכה דאבל חייב בסוכה אע"ג דמצטער פטור מן הסוכה והיינו מטעם הנ"ל וכדלקמן סי' תר"מ סעיף ה' וע"ש:

(ז) (ס"ק ז) חתן כו' והאידנא שחייבים כו' אף דבזמן הש"ס היו פטורים משום דבעי כוונה והם אין יכולים לכוין משא"כ בזה"ז דבכל פעם בעו"ה אין אנו מכוונים מחוייב לקרות גם חתן וה"ה תפל':

הא דתני ר"ש כו' דבסוכה דף כ"ה ע"ב תניא חתן ושושביניו וכל בני החופה פטורין מן התפלה ומן התפילין (פירש"י מתפלה דבעי כוונה ומן התפילין דשכיח שכרות וקלות ראש) וחייבים בק"ש (פרש"י דמצות כוונתה אינו אלא פסוק ראשון. ויכולין ליישב דעתן שעה קטנה כדי לקרות פסוק ראשון) משום ר' שילא אמרו חתן פטור. ושושבינים וכל בני חופה חייבי' (פירש"י חתן פטור מק"ש דטריד. ושאר בני חופה חייבים. ול"ל להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה) וז"ל הרא"ש הני תנאי א"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה דלא כרש"י הנ"ל אלא דת"ק מחייב להו בק"ש משום דעיקר כוונתה בפסוק ראשון ובקל יוכל לכוין וליישב דעתו בפסוק א'. ור"ש סבר דחתן א"א לו לכוין דעתו כלל ור"ש לא קאמר דשושבינים ובני חופה חייבים אלא בק"ש. אבל בתפלה ותפילין מודה דפטורים ולא משום דעסיקי במצוה נינהו דא"כ אפי' מק"ש נמי לפטרו. א"ו לא מיקרי עוסקים במצוה והא דפטורי מתפלה לפי שמתוך שמחתן א"א להם לכוין להתפלל משום דשכיח בחופה שמחה וקלות ראש עכ"ל ופי' הב"ח דבריו דמ"ש ולא משום דעסיקו כו' דא"כ אפי' מק"ש כו' דאע"ג דכ' לעיל כיון דעיקר כוונה פסוק א' בקל יוכל לכוין מ"מ תיקשי לר"ש דפטור לחתן מק"ש. א"כ א"א דעוסקי במצוה מקרי גם הם יפטרו. דבשעה שהן קוראים ק"ש והחתן אינו קורא באותה שעה אין יכולין לשמח עם החתן א"ו דמה"ט לא מקרי עוסקי במצוה עכת"ד והעתקתי כל הנ"ל כי בזה יובנו כ"ד מ"א שבס"ק זה:

כיון שפטור ר"ל מה"ט לא הוי עדות שקר דהא בשעה זו לא חל עליו המצו' וכי בשבת וי"ט ולילה שקורין ק"ש בלי תפילין כיון דפטור באותו זמנים לא הוי עדות שקר:

ודוחק לו' בהא כו' דזהו דוחק ע"ש וצ"ל דבגמ' לא קאמר כו' אין כוונת מ"א במ"ש וצ"ל דבגמר' כו' ליישב דזה דברי רמ"א. דהא ע"כ רמ"א לא ס"ל כן דהא בתשו' שם כ' רמ"א בעצמו ליישב סוגי' הש"ס דהגמ' לא פטרן אלא כל היום אבל בשעת ק"ש חייבים וכהדוחק לו' שכ' מ"א אלא שמ"א בא ליישב מנהג העולם שכ' שם בתשו' שהמנהג שהחתן ושושבינים מניחים תפילין וע"כ צ"ל משום דהוי כמעיד ע"ש וע"כ צריך לחלק בין הכא לשבת ויום טוב ולילה אבל ליישב סוגית הש"ס צ"ל דבגמ' ל"ק כו' אלא בפ"א לכך לא הוי כמעיד עדות שקד בפסוק א'. ולא הוזכר מצות תפילין. אבל מלשון רש"י כו' שכ' דמצות צריכות כוונה כו' ויכולים ליישב כו' כנ"ל. דס"ל כדעת רש"י דהטעם כו' הל' מגומגם דודאי גם לרש"י טעם הני תנאי משום שא"י לכוין ולפי זה לדידן דבלא"ה אין מכוונים היו חייבים אלא ר"ל לדידן איכא טעם אחר לפטור אליביה דרש"י כיון דרש"י ס"ל דמקרי עוסקי מצו' אלא דהני תנאי ס"ל עוסקים במצות חייבים במצות. ולכך הוצרך לטעם שא"י לכוין א"כ לדידן דקי"ל כמ"ד עוסק במצוה פטור מן המצוה א"כ בלא טעם שא"י לכוין פטורים ואפי' בזמן הזה:

ובב"י סי' רל"ב כו' שכ' על דברי ת"ה הנ"ל שאין סברתו נ"ל. ופטורים מכולן ר"ל תפינין ק"ש ותפלה:

(ח) (ס"ק ח) ותגריה' כו' דמחזיראבידה כו' אע"פ שנוטל ע"ש. דתנן המודר הנא' מחבירו כו' ומחזיר לו אבדתו ובמקום שנוטלים שכר על השבת אבדה תפול הנאה להקדש. ואהא דתנן מחזיר ל"א פליגי רב אמי ורב אסי חד אמר דוקא כשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה דהא מחזיר לו דבר שהוא שלו ולא מקרי הנאה אבל כשנכסי בעל אבדה אסורים על המחזיר אסור להחזיר לו דקמהני בעל אבדה להחזיר פרוטה דר"י דלא בעי למיתב פרוטה לעני כיון דעוסק במצוה פטור ממצות צדקה וחד אמר אפי' נכסי בעל אבדה אסורים על המחזיר מותר דפריטי דר"י לא שכיחי ומבואר שם ברא"ש ור"ן דלמ"ד דמיירי דוקא בשנכסי מחזיר אסורין על בעל האבדה סיפא דקתני במקום שנוטלין כו' מיירי כשהמחזיר איש נכבד ואינו רוצה ליקח השכר מבעל האבדה אסור לעכבו לעצמו ולכך תפול להקדש מ"מ מבואר שם בסוגייא דסיפא ובמקום שנוטלים כו' ארישא קאי ומשמע דאין חילוק בין רישא לסיפא כ"א שתפול שכר להקדש א"א ה"ל לפלוגי בסיפא ולאשמועי' חדושא דבמקום שנוטלים שכר אפילו כשנכסי בעל אבדה אסורים על המחזיר מ"מ מותר להחזיר לו דכיון דנוטל שכר ליכא משום פרוטה דר"י דהא ל"מ עוסק במצוה (ושכר מותר ליטול כמבו' שם בר"ן כיון דאינו נוטל כ"א שכר בטלה א"כ לא משתכר כלום דהא נגד השכר בטל ממלאכתו ומפסיד סך זה ע"ש) א"ו דאפי' נוטל שכר מקרי עוסק במצוה:

ע' סי' תל"ג ס"ח. ר"ל דמבואר כן דא"צ לבדוק בגל מפני סכנת עקרב אע"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקים מ"מ חיישי' שמא תאבד לו מחט קודם הבדיקה ויחפוש אחריו אחר תשלום הבדיק' דאז כבר אינו עוסק במצוה אבל להא ל"ל שיחפש בשעת בדיקה דאז עוסק במצוה אף דמחפש גם אחר המחט מ"מ כיון דעיקר כוונת החיפוש משום מצות בדיקות חמץ מקרי עוסק במצוה וע"ש במ"א הביא ראיה מצדקה וה"ה התם בהשבת אבדה:

(ט) (ס"ק ט) זולת כו' הקשה כו' גם מק"ש דפטורים מכל המצות ואיך משכחת לה מ"ש להניחן בשעת ק"ש ותפלה:

ולכן חולק כו' כמ"ש בהגה"ה כו' אין הכונה בהאי חילוק רצה רמ"א ליישב קושייתו על הרב"י דז"א דבס' ד"מ לא תי' כלום. וגם אין תי' זה מספיק ליישב דברי הרב"י. דממ"נ אם צריך לטרוח פטור גם מק"ש. ואם א"צ לטרוח מלבד ק"ש אפי' כל היום חייב בתפילין וכל המצות אלא כוונת מ"א במ"ש ולכן חילק כו' שע"י שהקש' על הרב"י לכן חולק על דינו של הרב"י וכותב לפי הנראה לרמ"א שעולה מדעת הפוסקים אף שלא כ' רמ"א בלשון י"א כן דרכו וכמ"ש גם מ"א לעיל סי' ל"ג ס"ק ה' ע"ש:

למה השמיטה כו' ר"ל האי ברייתא דכותבי תפילין כו' פטורים כו' וכתב דהרמב"ם סמך עצמו על הירושלמי דקתני התם דת"ק מחייב לכותבי ספרים בק"ש אבל לא בתפלה ור"ח בן עקיבא מחייב להו אפילו בתפלה ולכן פסק כהירושלמי דהם רבים ע"ש:

והרב"י כתב שנמשך כו' כצ"ל שאפשר לקיים שתיהן כו' אבל המ"מ שהביא מ"א שבכתב דהרמב"ם ס"ל אפי' א"צ לטרוח א"ש פטור ע"כ לא ס"ל כן:

(י) (ס"ק י) צריך כו' וכן גבי חתן דפריך ולחדי בסכה כצ"ל ר"ל לקיים שמחת חתן בסוכה ואמאי אמרינן התם דחתן כו' פטור מן הסוכה. ומשני אין שמחה אלא בחופה:

(יב) (ס"ק י"ב) שאין דעתו כו' עמ"ש ס"ה במ"א סעיף קטן ו' דמה"ט אבל מיום שני ואילך חייב אע"ג דמצטער. דבעי ליתובי דעתי' וע"כ מיירי הכא בא"א לו ליישב דעתו:

(יג) (ס"ק יג) הקורא כו' אפשר דל"מ דהטור הביא בשם מכילת' דקורא בתור' פטור מתפילין. ורשב"א כתב דלא קיי"לן הכי דהא רבנן קשישי דתורתן אומנתן ומנחי תפילין כו' וחילק בעל העיטור דדוקא בקורא בתורה פטור אבל לא בתלמוד ואינהו בגמ' עסקינן. וכ' הטור דאין נראה לחלק דהא לענין ברכת התורה מקרא וגמרא חד דינא א"ל והרב"י כת' ליישב דבתורה שבכתב שנזכר בה יציאת מצרים כמה פעמים. ה"ה זוכר ע"י יציאת מצרים וא"ל זכרון אחר משא"כ כשעוסק בתלמוד מ"מ אין דברי בעה"ט נראים עכ"ל הרב"י והביא בשם הרר"י שכ' דמכילתא לא פטר קורא בתורה אלא מהנחתן כל היום אבל בשעת קריאת שמע ותפלה מודה דחייב וא"כ תו לא קשיא קושית רשב"א הנ"ל וכן פסק בש"ע ולכן כ' מ"א דרך אפשר לחלק גם בהנחתן כל היום בין תורה שבכתב לגמרא. כמו שמחלק הרב"י לבעל העיטור לענין הנחתן בשעת ק"ש ותפלה:

כל הפטור מק"ש פטור מן התפל' כצ"ל לענ"ד. דתנן התם מי שמתו מוטל לפניו פטור מן הק"ש ומן התפל' ומן התפילין והתו' לא גרסי מן התפלה וקתני סיפא נושאי המטה כו' את שלמטה צורך בהן פטורים ואת שאין למטה צורך בהן חייבים. אלו ואלו פטורים מן התפלה. וכתבו התוס' ד"ה אנו כו' דברישא במתו מוטל לפניו כ"ש דפטור מן התפלה ע"ש:

(ס"ה יד) בפני כו' וי"א בטור כו' כצ"ל:

זמנן לחלוץ (וכ' הרב"י דלפ"ז אינו אסור אלא כשחלצן סמוך לשקיעת החמה דאז זמן חליצתן כדלעיל סימן ל'. ולענ"ד דזהו דוקא למניחים כל היום אבל להמניחים דוקא בשעת ק"ש ותפלה האיסור הוא כשחלצן אחר קדושת ובא לציון כדלעיל סי' כ"ה סי"ג) אבל בש"ע פוסק כטעמו של רש"י דנראה כמזלזל בכבוד הרב במה שמגלה ראשו לפני רבו וכן אפי' כבר חלץ רבו אסור:

גם רבו אין לו כו' ר"ל דל"ח שיאמרו שהוא עבד אלא בדאיכא תרתי לריעותא שעושה מלאכה בזויה מלאכת עבד וגם אין לו תפילין בראשו דאין דרך עבדים להניח תפילין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.