כף החיים/אורח חיים/לח

כף החיים ‏ אורח חיים לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] חולה מעיים פטור מתפילין, הגהה אפילו אין לו צער ואפילו הולך בשווקים וברחובות פטור. ואסור להחמיר על עצמו, רק בשעת ק"ש ותפלה מותר אם יכול להעמיד עצמו בגוף נקי כמ"ש בסעי' ב', מ"א סק"א, סו"ב אות ב', ר"ז אות א', פרמ"ג א"א או' א', סידור בי"ע בדיני מי הם החייבים בתפילין אות א', קיצור ש"ע סי' יו"ד אות כ"ג, אבל בתשו' מ"ע סי' ס' משמע דאף שלא בשעת ק"ש ותפלה רשאי להניח כשיש לו שעת הכושר ובשעת דחקו חולצן ואם נאנס ולא חלץ של יד לא עביד איסורא, א"ר אות א', ועיין לקמן או' ה':

ב

ב) אדם שלובש מכנסים וערום מן המכנסים ולמעלה לא יניח תפילין מפני שלבו ערום, ס"ח סי' תשע"ד והביאו כנה"ג בהגה"ט סי ל"ז, מ"א בזה הסימן אות א', א"ר אות א', פרמ"ג א"א אות א', מחה"ש אות א', שתילי זיתים אות ב', פתחי עולם אות א', ואין בכלל זה מה שבית הצואר פתוח, פרמ"ג שם. פתחי עולם שם:

ג

ג) אדם שהוא שומע ואינו מדבר יניח תפילין, וכן המדבר ואינו שומע, ס"ח שם, והביאו כנה"ג שם, וכתב שמדבריו נראה בחרש שדברו חכמים שאינו שומע ואינו מדבר אינו מניח תפילין, וראיתי בקושטנטינה כמה מהם שהיו מניחים תפילין ולא מיחו בהם חכמים. ויראה דספר חסידים חיובא קאמר דהנהו חייבים בתפילין אבל חרש שדברו בו חכמים פטור מן התפילין כיון שהוא פטור מכל המצות ומיהו אם רוצה להניחן אין מוחין בידו עכ"ל, וכ"כ בשכנה"ג בזה הסי' אות ד', וכ"כ העו"ת. א"ר אות ח', ש"ץ דף מ' ע"ד, שתילי זתים אות ב':

ד

ד) סומא חייב בתפילין. פרמ"ג שם, פתחי עולה שם. ועיין מש"ל סי' טו"ב אות ב', ומ"ש ב"י בזה הסי' ומאמ"ר אות א':

ה

ה) [סעיף ב'] ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו וכו'. ואם אינו יכול להשמר שלא יפיח אלא בכדי שיחלוץ תש"ר מ"מ יניח ג"כ תפלה של יד ובשעת דוחקו שלא יוכל לחלצה איסורא לא עבד, ויחלוץ אי ממשיך אנסיה, פנים חדשות בשם הרמ"ע מפאנו סי' ס' והביאו כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ב, א"ר אות א', מחה"ש סק"ב, סידור בי"ע בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ב', שתילי זתים אות ג' פתחי עולם אות ג':

ה) מי שיודע שהאיסטומכה שלו מקולקלת ויודע בעצמו שיש אליו חולי מעיים או שלא ינצל מהפחה, ילבש תפילין לק"ש וברכותיה וח"י ברכות העמידה, ואחר שגמר יעמד ח"י יסירם תיכף, כף החיים סי' יו"ד אות כ"ח, ועיין לקמן בסי' ף' אות א', ועוד עיין בסי' ג"ן סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

ו

ו) שם יניח תפילין בין אהבה לק"ש ויברך. עיין לקמן סי' ס"ו סעי' ב' בהגהה ובסי' ף' ויתבאר לשם בס"ד:

ז

ז) [סעיף ג'] נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא, ואע"ג דקי"ל כר"ע דאמר לילה זמן תפילין הוא מ"מ שבת ויו"ט לאו זמן תפילין והו"ל מ"ע שהזמן גרמא, הרא"ש בהלק"ט הלכות תפילין סי' כ"ט, ב"י, לבוש, ט"ז סק"א, ועי"ש בהרא"ש שכתב עוד טעמים אחרים:

ח

ח) שם נשים ועבדים פטוריה מתפילין וכו'. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל, ועיין הטעם בסוד ע"ח של"ד פ"א, שער הכוו' בדרושי התפילין דרוש ה'. פע"ח שער התפילין פ"ז. עו"ת דף ל"א ע"א הנד"מ:

ט

ט) שם הגהה. ואם הנשים רוצים להחמיר על עצמן מוחין בידם, וכן הסכים הברכ"י אות א' יעו"ש ועיין להרב בית הילל ז"ל ביו"ד סי קפ"ב סק"ב שהביא משם תרגום יב"ע סדר תצא בפ' לא יהיה כלי גבר על אשה דמתרגם לא יהא גולין דציצית ותפילין דהינון תיקוני גבר על איתתא ע"כ, דש"מ דלא לבד שהיא פטורה מציצית ותפילין אלא דגם עוברת בלאו, והביאו פתח הדביר אות ב' יעו"ש. ועוד עיין בס' שומר אמונים פ' כי תצא בפ' לא יהיה כלי גבר על אשה שכתב וז"ל כלי גבר בא"ת ב"ש גי' זו תפילין שהן סוד עלמא דדכורא וכו' ואין ראיה ממיכל בת שאול שהיתה מנחת תפילין ע"כ. והביאו יפה ללב ז"ל אות ב' וכתב דמ"ש ואין ראיה ממיכל בת שאול וכו' אפש"ל דמיכל בת שאול היתה אשה חכמה וידעה בעצמה שהיתה לה נשמה מעלמא דדכורא ולכך ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עכ"ל. ועיין שער הגלגולים הקדמה ט' שכתב שאשה שמגולגל בה נשמת זכר א"א לה להתעבר אם לא ע"י זכות גדול שתתעבר בה איזה נשמת אשה נקבה אחרת בסוד עיבור וכו' יעו"ש ועיין מש"ל סי' טו"ב אות ה':

י

י) [סעיף ד'] המניח תפילין וכו'. הגהה ואם א"א לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם. והוא שידוע לו בודאי שא"א שלא יהרהר אבל מספק לא ימנע ממצות תפילין, מ"א סק"ד, ר"ז אות ד':

יא

יא) שם מוטב שלא להניחה עד יפנה מחשבתו וימשוך לבו ליראת שמים, ויסיח דעתו מכל דברי הבאי המפסידים גוף ונפש ויפנה לבו לקבל עליו עול מלכות שמים ביראה ובקדושה, לבוש, שתילי זיתים או' ז':

יב

יב) שם מוטב שלא להניחם. אבל עתיד ליתן את הדין על אשר כדבעי ליה למעבד לא עבד דמבעי ליה לאיניש ליתובי דעתיה ולדחות ההרהורים רעים מלבו בשתי ידים, וזאת תורת האדם בכל עת ובכל רגע וכ"ש בשעה שמניח תפילין ומתפלל, ועל אחת כמה וכמה חובה כפולה ומכופלת לדחות מעליו כל מיני מחשבות זרות והרהורים רעים לבל יערב קודש בחול וטמא בטהור שהרי זה דומה למערב צואה במאכל המלך כי לא לרצון יהיה אלא גם יחרה אף המלך מאד וחמתו תבער בו ובחמלת ה' על יצוריו שאינו דן אונס כרצון וקמי שמיא גליא שאין אדם שליט ברוח והרהורים באים לו לאדם מדעתו ושלא מדעתו וכבר אמרו רז"ל שהרהורי עבירה אין אדם ניצול מהם בכל יום ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ולא יענש אם יעמוד על המשמר ובכח יגבר איש לדחות מעליו המחשבות וההרהורים ולהחליף אותם טוב ברע (ואני מצאתי תועלת בחשוב הי"ג מידות מעמקא דליבא חזור חזור) אבל אם מאריך ברעתו מבלי שים לב ידאג מן הפרענות כי רבה היא אם לא ישוב בתשובה, חס"ל אות ב', ועיין מ"ש בסה"ק קול יעקב דרוש עה"ת פ' שופטים על פסוק לא תטע לך אשרה וכו' יעו"ש:

יג

יג) שם מוטב שלא להניחם. עיין בשכנה"ג אות ב' שכתב דזו סברה תמוהה הרבה דמפני ההרהור תבטל מצות תפילין וכו', ומהירושלמי שהביא לראיה דמפרש גוף נקי ממחשבה רעה אין ראיה דאפשר לפרש דמיירי שלא להניחם כל היום כאלישע בעל כנפים אבל לפטור ממצות תפילין בשעת ק"ש מפני ההרהור לא עכ"ד, והב"ד הש"ץ דף מ' ע"ד, והרב יפה ללב אות ג', ועי"ש ביפה ללב שתמה על בי"ע שבדיני מי הם החייבים בתפילין אות ה' הביא דברי מרן ומור"ם ז"ל ולא הביא סברת החולקים שהיא סברת השכנה"ג יעו"ש ולא ידעתי מה יש תמיהא בזה דהיא הנותנת דבשביל שסברה זו חולקת על סברת מרן ומור"ם ז"ל לא הביאה, ולענין דינא כבר כתב מרן ז"ל בב"י שצריך לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים כדי שיסיחו לבם מדברי הב"י המזיקים לגוף ולנפש ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים עכ"ד. ועיין מש"ל אות י"א ואות י"ב:

יד

יד) [סעיף ה'] אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין מכאן ואילך חייב וכו', משמע דביום שני חייב מיד משהגיע זמן הנחת תפילין וא"צ להמתין עד הנץ החמה, וכ"מ בב"י דאחר שהביא דברי הרא"ש והר"ן דס"ל דצריך להמתין מלהניח תפילין ביום שני עד הנץ החמה, כתב מרן ז"ל וז"ל אלא שמדברי הרי"ף נראה דלא מיתסר ביום שני כלל ואף הרמב"ם כתב כן עכ"ל. ומשמע דדעתו לפסוק כן כי כן דרכו בדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הולך אחר הרוב מהם, וכ"מ מדתירץ מרן ז"ל קושיית הר"ן על הרמב"ן ז"ל כאשר יעו"ש בב"י, וכן דעת הב"ח כאשר יעויין בדבריו ביו"ד סי' שפ"ח, ובזה הסי' וכ"נ דעת הש"ך ביו"ד סי' שפ"ח סק"א, וכ"כ שתילי זיתים אות ט', וכ"מ מדברי האר"י ז"ל בשער המצות פ' ויחי דאינו אסור אלא יום א' בלבד. ומ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' שפ"ח סעי' א' דביום שני מותר להניחם אחר הנץ החמה. לחומרא בעלמא כתב כן כדי לחוש לסברת הרא"ש והר"ז שם מפני שאפשר (ועיין עו"ת אות ו' ומ"א סק"ה ומאמ"ר אות ה' שהרגישו בקושיא זו) וממילא היכא דלא אפשר כגון דרוצה להתפלל עם הצבור ולא ימצא לו אם יתעכב עד הנץ החמה וצריך להתפלל בתפילין כמ"ש בסי' כ"ה העי' ד' ובדברינו לשם אות כ"ז יוכל להניחם משהגיע זמנם קודם הנץ החמה, ואף אם תמצא לומר דדעת מרן ז"ל לאסור קודם הנץ החמה הרי לך דברי הפוסקים שהביא הברכ"י סי' שצ"ז אות ג' דכתבו הא דקי"ל כדברי המיקל באבל אפי' בפוסקים ואפילו יחיד נגד הרבים יעו"ש וא"כ בנידון זה דהרמב"ם בהדיא לא אסר אלא יום ראשון בלבד כמ"ש בהלכת אבל פ"ד ה"ט, וכן פי' הב"ח דברי הרי"ף והסכים להורות כן כאשר יעו"ש בדבריו ובפרט שגם בדעת מרן ז"ל י"ל דלא החמיר אלא היכא דאפשר בכה"ג שרוצה להתפלל עם הצבור בציצית ותפילין וא"א לו אם יתעכב יש להקל:

טו

טו) שם אבל ביום ראשון אסור להניח וכו', ואם שמע שמועה קרובה דינא כיום קבורה דאסור להניח תפילין, ט"ז ביו"ד סי' שפ"ח סק"א. ש"ך שם. פרמ"ג במש"ז אות ג' א"ר אות ג', חכמת אדם כלל קס"ה אות י"ח, ש"ץ דף ל"ו ע"ג ודף קפ"ג ע"ג, זכ"ל חיו"ד בהל' אבל אות ת', סידור בי"ע בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ט', חס"ל אות ג' שתילי זיתים אות ט', קיצור ש"ע סי' רי"א אות ב', בן איש חי ז"ל פ' חיי שרה אות י"ב, ולענין יום שני של שמועה קרובה עיין מ"ש הש"ץ שם בשם שבט יהודה חי"ד סי' שפ"ח, ועיין מ"ש באות הקודם דה"ה לכאן:

טז

טז) שם אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין וכו' ואם מת ביום אחד ונקבר ביום אחר אסור להניח תפילין ביום הקבורה, א"ר אות ג', פרמ"ג שם וברכ"י אות ב' בזה הסי' וביו"ד סי' שכ"ח אות א' ובמחב"ר אות א' ודלא כמהריט"ץ בחידושי איזהו נשך דף י"ב ויעו"ש במחב"ר באורך, וכן בדגמ"ר בגליון הש"ך הנד"מ על סי' שפ"ח הביא דברי מהריט"ץ הנז' והשיג עליו יעו"ש, והביאו פת"ת שם אות א' וכתב שגם בשו"ת זכרון יצחק סי' ב' כתב משם אביו בעל משנת חכמים שהשיג על מהריט"ץ יעו"ש, וכ"כ ש"ץ דף ל"ו ע"ב ודף קפ"ג ע"א יעו"ש, זכ"ל שם, בי"ע שם אות ח', שע"ת אות ד', כס"א אות א'. וכ"כ הרח"פ בס' כף החיים סי' יו"ד אות ל"ז בשם כס"א ויד אבישלום סי' ל"ה ודרך החיים להגאון רבי יעקב מליסה ז"ל אות ח', חס"ל שם, קיצור ש"ע שם, וכתב שם בפאת השלחן וז"ל דלא כמ"ש בספר חיי אדם שיניחם בלא ברכה וכבר הגהתי שם בדבריו דהא איסורא איכא עכ"ל, וכ"כ בן איש חי ז"ל שם. ודלא כמאמ"ר אות ה' שהחזיק כסברת מהריט"ץ כאשר יעו"ש. ואם נקבר בלילה אסור להניח תפילין ביום שלאחריו, קיצור ש"ע שם:

יז

יז) שם אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין וכו'. ואם טעה והניחן חולץ אפילו באבילות דרבנן, הכי מוכח בגמרא ובדברי הפוסקים. מהריק"ש ז"ל בס' ערך לחם בי"ד סי' שפ"ח, פתה"ד או' ג', יפה ללב אות ד':

יח

חי) מי שמת לו מת ברגל דמתחיל למנות אחר הרגל, נסתפק הכנה"ג בי"ד סי' שפ"ח אי אסור בתפילין יום ראשון. וכתב דמסתברא דאסור יעוש"ב, אמנם הברכ"י חלק עליו וכתב דמותר להניח יעו"ש בזה הסי' אות ג' וביו"ד שם אות ב', וכ"כ הרב בית לחם יהודה בי"ד סי' שפ"ח והביאו המחב"ר אות ב', וכ"כ א"ר אות ג', וכ"כ הש"ץ שם, זכ"ל שם בי"ע שם או' י"א, חס"ל שם, (וכתב דאפילו בא"י וכ"ש בחו"ל), קיצור הש"ע שם, בן א"ח שם:

יט

יט) ביום שמועה רחוקה כיון דלא נתחייב באבילות אלא שעה אחת מותר בתפילין, כנה"ג, סידור בי"ע שם אות יו"ד:

כ

ך) אם שמע שמועה רחוקה והיה לבוש תפילין. כתוב ביו"ד סי' ת"ב סעי' ב' דא"צ לחולצן. וכתב הש"ץ דקפ"ג ע"ג ה"ד כשאפשר לו ליתובי דעתיה שלא יסיח דעתו מהם אבל אם א"א לו ובפרט בשעת הבכי וההספד צריך לחלוץ עכ"ל, והביאו הזכ"ל שם:

כא

כא) שם מכאן ואילך חייב וכו' יש שכתבו משם האר"י ז"ל דהאבל לא יניח תפילין דר"ת עיין בסי"ב אות ג' ובש"ץ דף ל"ו ע"ד, אמנם הרש"ש ז"ל בס' נה"ש דף י"ט ע"ב הנד"מ כתב דהרב האר"י ז"ל לא כתב כן וחייב להניח האבל שניהם דרש"י ור"ת יעו"ש שנתן טעם בסוד, וכ"כ הברכ"י אות ד' על הרש"ש ז"ל שהניח תפילין דר"ת בימי אבלו יעו"ש, והגם דביו"ד סי שפ"ח אות ג' כתב הברכ"י ז"ל דשב ואל תעשה עדיף כתב סידור בי"ע שם אות י"ב דמאחר דהשתא אינן בדידן נהיגי להניח דרש"י ודר"ת בתורת חיוב מדינא משום ספק כמ"ש החיד"א בספריו, ואיכא נמי גבן עדות נאמנה של הרש"ש ז"ל דלא נמצא בכתבי מהרח"ו ז"ל האמתיים שלא להניחם ולדעתו יש להניחם ועביד איהו עובדא להניחם בימי אבלו הכי נקטינן עכ"ל, וכ"כ החס"ל אות ג' דפה עה"ק ירושלים תוב"ב נתפשט המנהג אצל הבאים בסוד ה' ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל להניח שניהם כדברי מהרש"ש ז"ל וגם בט"ב בתפלת שחרית מניחים שתיהן בקהל חסידים במדרש בית אל יכב"ץ עכ"ל, ועיין מש"ל סי' ח"י אות ע"ז. וכתב בן א"ח ז"ל פ' חיי שרה אות י"ב דגם בעיר בגדא"ד יע"א נתפשט המנהג כהוראת רבינו הרש"ש ז"ל ודלא כמ"ש החיד"א ז"ל דשב ואל תעשה עדיף:

כב

כב) שם מכאן ואילך חייב אפי' באו פנים חדשות, משמע אפי' לכתחלה יכול להניחם בפנים חדשות, וכ"מ בטור וברי"ף וברמב"ם הלכות אבל פ"ט ה"ד ובשער המצות פ' ויחי דאינו אסור אלא יום א' בלבד אבל ביום שני חייב ואין חילוק בין אם באו פנים חדשות או לא, והמ"א כתב בסק"ה דאה באו פנים חדשות אינו מניח לכתחלה עד שילכו אלא שאם הניח אינו חולץ יעו"ש ונראה דבשעת ק"ש ותפלה אין לבטל בשביל זה מלהניח תפילין אבל בשאר היום יש להחמיר כהמ"א, וכמש"ל אות י"ד יעו"ש:

כג

כג) [סעיף ו'] בתשעה באב חייב בתפילין, עיין מ"ש הברכ"י בסי' תקנ"ה אות א' ושע"ת שם אות ב' ומ"ש אנן בעניותין בס"ד לעיל סי' ל"א אות ה' וסי' ח"י אות ט"ז ובזה הסי' אות כ"א:

כד

כד) [סעיף ז'] חתן ושושביניו וכל בני החופה פטורין וכו'. כתוב בתשו' הרמ"א סי' קל"ב דהאידנא שחייבין בק"ש ותפלה (כמ"ש סי' ע' ס"ג) חייבין גם בתפילין דהו"ל כאילו מעיד עדות שקר בעצמו עכ"ל יעו"ש. והביאו מ"א הק"ז, עט"ז אות ב', ועיין כנה"ג בהגב"י שהאריך בזה יעו"ש, וכתב העו"ת אות ח' וכן נתפשט המנהג בזה"ז בארצות אלו דחתן וכל בני החופה קורין ומתפללין, וכ"כ הברכ"י אות ה' דעתה במקומנו המנהג פשוט שהחתן ואביזריה מניחין בחופה מיום הראשון עד יום השביעי וכדברי מור"ם בתשו' עכ"נ, וכ"כ סידור בי"ע בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ט"ו אלא שכתב צריך שיזהרו שלא יהא שם שכרות וקלות ראש בשעה שהתפילין עליהן עכ"ד, ועכשיו נוהגין לילך שחרית לביה"כ להתפלל עם הצבור בטלית ותפילין כשאר העם ותע"ב:

כה

כה) [סעיף ח'] כותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם וכו'. דוקא אם הם לוקחים כדי להמציאם למכור למי שצריך להם אבל אם עושה כדי להשתכר לא מיקרי עוסק במצוה. מ"א סק"ח. ר"ז אות ז'. והיינו אם עושה דוקא כדי להשתכר אבל אם מתכוין הוא להמציאם אעפ"י שמכוין ג"כ אשכר עוסק במצוה מיקרי. פרמ"ג א"א אות ח'. שתילי זיתים אות ט"ו. פתחי עולם אות יו"ד:

כו

כו) שם בהגהה. ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת ק"ש ותפילה אז פטורין וכו' ודע דכל זה הוא דוקא לדעת מור"ם ז"ל שהקשה על מרן ז"ל בד"מ אות ב' ויצא לחלק כמ"ש כאן בהגהה וכמ"ש מ"א סק"ט וא"א ומחה"ש. וכ"כ מאמ"ר אות ט', אבל לדעת מרן ז"ל חייבים והא דלא כתב מור"ם ז"ל זה בשם וי"א כך דרכו בהרבה מקומות שאינו כותב וי"א אעפ"י שהוא חולק. כמ"ש מ"א סי' ל"ג סק"ה. ומחה"ש ומאמ"ר בזה הסי' אות ט', ועיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ג אות י"ד מ"ש טעם לזה, ועיין ברכ"י אות ז' מה שתירץ על דעת מרן ז"ל יעוש"ב:

כז

כז) שם בהגהה. דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת וכו' וכל זה מיירי שכבר התחיל לכתוב קודם שהגיע זמן ק"ש אבל משהגיע זמן ק"ש אסור להתחיל לכתוב כמ"ש סי' ע"ב סעי' ה', מ"א סק"י, ר"ז אות ז'. שתילי זיתים אות ט"ז, ואם התחילו קודם לכן או אפילו התחילו באיסור אין צריך להפסיק לקריאת שמע. ר"ז שם, וכל זה לסברת מור"ם ז"ל אבל לדעת מרן ז"ל חייב להפסיק כמו שכתוב באות הקודם:

כח

כח) שם בהגהה. אם צריך לטרוח אחר האחרת וכו' מבואר דמור"ם ז"ל נמשך אחר דעת הר"ן והג"א דס"ל דאעפ"י שאפשר לו לקיים שתיהם אינו חייב לטרוח בהכי ודלא כהתו' והרא"ש שכתבו דדוקא כשהוא בענין שאם יניחו תפילין או יקראו ק"ש או יקיימו אחת משאר המצות תבטל המצוה שהם עסוקיסם בה כגון שאדם אחד רוצה לפרוש בים או בשיירא עכשיו ורוצה לקנות תפילין או תכלת ואי אפשר לו להמתין עד שהסופר או התגר יקיים המצוה הבאה לידו וכו' כמ"ש בב"י אלא כל שצריך לטרוח אחר האחרת פטור ואעפ"י שאפשר לו לקיים שתיהן, וכן נרשם כאן בהגהת ש"ע הג"א בשם א"ז ור"ן פ' הישן דמשמע דפסק כוותייהוו. כ"כ מאמ"ר אות יו"ד. ומ"ש הלבוש עיין מ"ש עליו הברכ"י סוף אות ז'. ולדעת מרן ז"ל בכל גוונא כותבי תפילין וכו' חייבין בשעת ק"ש ותפלה להניח תפילין. כ"מ מסתמיות דבריו ז"ל וממש"ל אות כ"ו:

כט

כט) [סעיף ט'] מצעער וכו'. אפילו מפני הצינה. מ"א ס"ק י"א. סו"ב אות א'. ר"ז אות ח'. סידור בי"ע אות ו'. שתילי זיתים אות י"ח. ומיהו צריך להשתדל לחמם גופו או לילך למקום חם כדי שלא להתבטל ממצוה גדולה כזו:

ל

ל) שם ומי שאין דעתו מיושבת עליו וכו'. כתב ב"י בשם הר' מנוח אע"ג דבשאר מצות דאמרינן דמצטער איבעי ליה ליתוביה דעתיה. הכא שאני משום הסח הדעת עכ"ל. משמע מזה דאפילו אם אפשר לו ליתוביה דעתיה פטור אבל הב"ח כתב דאם אפשר לו ליתוביה דעתיה חייב. וכ"כ המ"א ס"ק י"ב. ר"ז אות ח'. שתילי זיתים אות ך' ועיין פרמ"ג א"א או' י"א ואו' י"ב:

לא

לא) שם פטור וכו' אבל אינו אסור, פרמ"ג שם אות י"ב. פתחי עולם אות י"ג. ועיין פתח הדביר אות ד' מ"ש בזה:

לב

לב) [סעיף י'] הקורא בתורה פטור מהנחת תפילין דכו'. כתב מ"א ס"ק י"ג וז"ל אבל העוסק בגמרא אפשר דלא מיפטר עב"י עכ"ל. והא דכתב בדרך אפשר מפני דבהע"ט לחלק יצא דהקורא בתורה פטור והעוסק בתלמוד חייב' והטור הקשה עליו. וב"י תירץ אלא שכתב דאין דברי בעל העיטור נראין. ל"ה כתב מ"א בדרך אפשר. מיהו מהר"מ פאפיר"ש זצ"ל בה' אור צדיקים ונקרא אור הישר ד"י ע"ג סעי' י"א כתב וז"ל בעסק התורה חייב להניח תפילין ומנודה לשמים אם אינו מניח ואין היסח הדעת כלל בלימודו ויניח של ר"ת שהם מסוגלים לשכל עכ"ל. ולפ"ז צריך לחלק כמו שחילק בעה"ע. וכ"כ יפה ללב ז"ל אות יו"ד יעו"ש. אמנם דעת מרן ז"ל נראה דאף העוסק בתלמוד פטור דהא כתב דאין דברי בעל העיטור נראין. וכ"כ מט"י אות א'. ברכ"י אות ז'. ר"ז אות ט'. ועיין מש"ל סי' ל"ז אות ח' וסי' כ"ה אות פ"ט:

לג

לג) [סעיף יא'] לא יחלוץ תפילין לפני רבו וכו'. בטור הביא דאם חלץ רבו תחלה מותר לחלוץ, מיהו מסתמיות דברי מרן ז"ל משמע דאפילו חלץ רבו תחלה אהור לחלוץ לפניו, וכ"מ בב"י, וכ"כ מ"א ס"ק י"ד. מטה יהודה אות ב', ברכ"י אות ח', מאמ"ר אות י"א, ועיין מש"ל הי' כ"ה אות צ"ג:

לד

לד) [סעיף יב'] היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת וכו'. תפילין קודמין, שהם חובת הגוף, ב"י בשם הרא"ש, מ"א ס"ק ט"ו, מיהו לדידן שאין מניחין רק בשעת ק"ש ותפלה אם אפשר בשאלה מזוזה קודמת דאי אפשר בשאלה, מ"א שם, מט"י אות ג', סו"ב אות ד', ר"ז אות י"א, ח"א כלל י"ד אות כ"ט, שתילי זיתים אות כ"ה, ופשיטא שקודמת מלקנות ציצית שאינו אלא חובת טלית, ח"א שם:

לה

לה) [סעיף יג'] מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין, עיין בדברי חמודוח על הלק"ט מהלכות תפילין אות קי"ח שהקשה על מרן ז"ל שהרי בטור יו"ד הי' של"ד הביא פלוגתא בזה וכתב דרב אלפס פסק לקולא וכן ההכים א"א הרא"ש ז"ל וכתב שם מרן ז"ל בב"י דכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות ת"ת משמע דדעתו לפסוק כן וכן שם בש"ע לא מנה זה באיסורי המנודה וא"כ דבריו סותרים זא"ז דבש"ע י"ד מתיר ובא"ח אהר יעו"ש וכן בשכנה"ג כאן אות י"ג הקשא קושיא זו על מרן ז"ל יעו"ש. וכן הקשה עו"ת אות ט"ו, מט"י אות ד'. ועיין מ"ש המחב"ר אות ו'. וכתב שם הרב דברי חמודות דגם במצורע נראה מדברי הרמב"ם פ"י מהלכות טומאת צרעת דמותר בהן עכ"ל. א"כ משמע דדעתו להתיר מנודה ומצורע בהנחת תפילין. וכ"כ הש"ך שם אות י"ב דהסכמת רוב הפו' המנודה מותר בתפילין והביאו שכנה"ג באות הנז' וכתב דה"ה המצורע דתרוייהו בהדי הדדי נשאלו בב"ה ואי נקטינן לקולה במנודה נקטינן ג"כ במצורע עכ"ד, וכ"כ א"ר אות ן', שתילי זיתים אות כ"ו, ועיין פרמ"ג במש"ז סוף אות ד' שכתב דמניחן בלא ברכה, וכן הסכים למעשה הרב שולחן גבוה אות כ"ד, וכ"כ החס"ל אות ד', והב"ד הרב יפה ללב ז"ל סוף אות ז'. וכן נראה עיקר משום סב"ל וכדי שלא לבטל ממצות תפילין. ועיין ביו"ד סי' של"ד סעי' י"ב איזהו מנודה שהוא אסור בדיני המנודה ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---