אליה רבה/אורח חיים/לח

אליה רבה ‏ אורח חיים לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אם מצטער וכו'. אבל מלשון הלבוש שכתב חולה משמע דתרתי קאמר חולה או מצטער אף שאינו חולה והיינו דסיים פטורים וכו' מפני שאין דעתן וכו' לשון רבים, דאי מחולה לבד קאמר הוה ליה למימר פטור שאין דעתו לשון יחיד. והשתא ניחא דהשמיט בסימן זה סעיף שלם מדברי שולחן ערוך זה לשונו, מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה פטור, מפני שאסור להסיח דעתו מהם, עד כאן לשונו. אלא נראה לי דסבירא ליה בסעיף זה כמו שכתב ומצטער וכו', ומכל מקום נראה דמודה נמי דחולה שאין לו צער חייב, מדכתב וחולי מעיים אפילו אינו מצטער וכו' משמע דשאר חולי דוקא מצטער בעינן, אלא דסבירא ליה דסתם חולי יש לו צער וסתמא כפירושו. כתב מגן אברהם דמצטער אפילו מפני הצינה פטור, והא דאין דעתו מיושבת היינו כשאי אפשר לו ליישב דעתו. וחולי מעיים אפילו הולך ברחובות ובשווקים פטור ואסור להחמיר על עצמו אם לא בשעת קריאת שמע ותפילה, עד כאן. אבל בתשובת מנחם עזריה סימן ס' משמע דאף שלא בשעת קריאת שמע ותפילה רשאי להניח כשיש לו שעת הכושר ובשעת דחקו חולצן ואם נאנס ולא חלץ של יד לא עביד איסורא. וכתבו האחרונים דהוא הדין מי שאינו יכול להישמר שלא יפיח, אלא בכדי שיחלוץ תפילה של ראש יניח גם כן של יד. כתב בספר חסידים סימן תר"ט אדם שלובש מכנסיים וערום מן המכנסיים ולמעלה לא יניח תפילין, מפני שלבו ערום ולא יברך, ולא יתכן שיהא ערום ומניח תפילין. אדם שהוא שומע ואינו מדבר יניח תפילין, וכן המדבר ואינו שומע, עד כאן לשונו. ולכאורה מה שכתב ולא יתכן וכו' הוא מיותר. ונראה דרצה לומר אף בענין שאין צריך לברך לא יתכן שיהא ערום ומניח תפילין. כתב כנסת הגדולה דחרש שאינו שומע ואינו מדבר פטור מן התפילין, שהוא פטור מכל המצוות, ומיהו אם רוצה להניחן אין מוחין בידו. כתב בית יוסף כתב הרא"ש דאיתא בספר עיתים דסומא פטור מתפילין דכתיב וראיתם אותו, והוא חולק עליו וכתב דליתא דוראיתם אותו בציצית הוא דכתיב, עד כאן. ולכן השמיטו השולחן ערוך אבל ראיתי שרבינו ירוחם פסק כספר עיתים וכן פסק בספר ברוך שאמר בשם הרא"ש. ועל קושיות הרא"ש אפשר לומר דספר עיתים למדו מפסוק וראו כל עמי הארץ דכתיב בתפילין כמו שכתב מעדני מלך דף צ"ו, וצריך עיון:

ב

[ב] מוחין בידם וכו'. כן כתב הר"מ. והקשה ארחות חיים ממיכל בת שאול שלא מיחו בה חכמים, ונדחק הבית יוסף והאחרונים לתרץ. ולי מסתבר דדורות אחרונים החמירו בזה כי ראו שאין הנשים בזמן הזה זריזות כל כך, לכן החמירו למחות בכולן שלא יצא תקלה ממנו:

ג

[ג] ביום ראשון וכו'. והוא הדין ביום שמועה קרובה, וכן כתב ט"ז וש"ך ליו"ד סימן שפ"ח. ואם שמע אחר שהתפלל ערבית דקיימא לן בסוף סימן שע"ה דאותו יום אינו עולה יש להסתפק אי מניח תפילין ביום שני שנקרא לו ראשון ומט"ז ביו"ד בסימן ת"ב סעיף י"א משמע לי דמניח תפילין ונראה דביום קבורה אין מניחין אף שמת אתמול כמו בשמועה קרובה דנמי דרבנן כמו ביום קבורה שמת אתמול, ובחידושי ר' יום טוב צהלין כתב דוקא ביום מיתה שהוא יום קבורה אין מניחין שהוא דאורייתא, והנראה לעניות דעתי עיקר וכן משמע בתשובת משאת בנימין סימן פ"ב וט"ז סימן שצ"ח עיין שם ודו"ק, וכן משמע קצת מט"ז כאן. ונראה דמי שמת לו מת ונקבר ביום טוב שמניח תפילין ביום ראשון שאחר יום טוב דהא כבר נהג דברים שבצינעה גם מנחמין ביום טוב כדלקמן סימן תקמ"ח. מי שנעשה אבל בחול המועד כתב מגן אברהם סימן תקמ"ח דמניח תפילין דהא לא חל אבילות בחול המועד:

ד

[ד] מכאן ואילך וכו'. פירוש ביום שני אחר הנץ החמה כדאיתא ביו"ד לכן צריכין לפרש דברי טור, וכן פירש הרא"ש וטור דברי הרי"ף הביאו הב"ח שם ודו"ק, ועולת תמיד ומגן אברהם תמהו בחינם עיין שם כי קיצרתי. ומגן אברהם כתב דאין מניח עד שילכו המנחמין חדשים ודו"ק, והב"ח וש"ך שם פסקו דאפילו קודם נץ החמה מותר ביום שני ובספרי ליו"ד יתבאר:

ה

[ה] פטורין משום וכו'. כתב לחם חמודות ונראה לי דדוקא במקום החופה דשם שכיח שכרות וקלות ראש, עד כאן. אבל בתשובת רמ"א סימן קל"ב כתב דנתפשט המנהג שקורין ומתפללין וחייבין בתפילין כיון שאין מניחין האידנא אלא בזמן קריאת שמע, עד כאן, משמע אף במקום החופה וכן משמע מתשובת הר"ש לוי וכנסת הגדולה, ומגן אברהם מקיל בזה:

ו

[ו] ותגרי תגריהם וכו'. פירש בדק הבית ותגרי תגריהם וכו' הקונים מן הסוחרים למכור על יד:

ז

[ז] יפנה לצד אחר וכו'. כתב מטה משה דאסור לחלוץ תפילין בפני ספר תורה אלא ילך עצמו לצדדין ויחלוץ:

ח

[ח] אסורין להניח וכו'. אבל בש"ך ליו"ד סימן של"ד ס"ק י"א פסק דמנודה מותר בתפילין והוא תמוה שלא להזכיר מדברי שולחן ערוך ולבוש דהכא דפסקו דאסור. מיהו לדינא נראה דגם בלחם חמודות דף ק' שיש להתיר בין במנודה בין במצורע, וכן משמע בבית יוסף שם וכן בספר כנסת הגדולה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.