יפה תואר על בראשית רבה/ח

יפה תואר על בראשית רבה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה ח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  

א  [עריכה]

ר"י פתח אחור וקדם צרתני. משום דחפץ לדרוש למה נברא האדם מאוחר מכל הנבראים כדי שאם לא יזכה יאמרו לו זבוב קדמך לכן דריש מקודם המקרא הזה לשאר ענינים:

אוכל שני עולמות. העוה"ז והעוה"ב. ומה דמצינו כי צדיקים רבים יש להם יסורים בעוה"ז. זה הוא בצדיקים שיש עון בידיהם והיסורים ממרקים עונותיהם. אבל צדיק גמור נוחל ב' העולמות. ואע"ג דעיקר תכלית הבריאה הוא העוה"ב. וכן אמר לקמן בפפ"ד כשהצדיקים מבקשים לישב בשלוה השטן מרקד ביניהם היינו אם יבקשו את טוב העוה"ז ואינם מסתפקים בטוב העוה"ב הנכון לפניהם. אבל אם אינם דואגים על טוב העוה"ז יחפוץ ה' כי יתענגו בשני העולמות:

דין וחשבון. פי' שיעמדו לפני הדין לתת חשבון על מעשיהם. וי"מ כי דין הוא פסק הדין כי בבואו ליתן חשבון על מעשיו יפרש חטאו וענשו הראוי בפיו. וכדאיתא בתנחומא על פסוק וביד כל אדם יחתום:

אנדרוגינוס. בכל מקום יתפרש אנדרוגינוס גוף אחד אשר בו זכרות ונקבות ופה יתפרש שני גופים גוף אחד זכר וגוף אחד נקבה. ורשב"ן באמרו דיו פרצופים בא לפרש את דברי ריב"א. וכן איתא בהדיא בערובין פ"ב א"ר ירמיה בר' אלעזר דיו פרצופין היו לו לאדם. ומה שנבראו בב' פרצופין הטעם כדי שיתאחדו בגוף אחד משא"כ בשאר בעלי חיים שהזכרים והנקבות יחיו נפרדים זה מזה:

גולם בראו. כל דבר שלא נגמרה מלאכתו נקרא גולם. וכן אדה"ר נברא מקודם גולם ואח"ז נחתכו ממנו אבריו. ומ"ש והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו זה ה ה גם אחר שנחתכו אבריו עד שסרח וכדאיתא בחגיגה פ"ב. והכוונה בזה כתב בעל מגן אבות שאיננו מדבר משיעור קומתו אך מגודל חכמתו כי השיג בחכמתו כל הנמצאים מסוף העולם ועד סופו. ומתחתית הארץ עד רום שמים וכיון שסרח נתמעטה השגתו. ויש לפרש עוד כי נאמר ע"ד המאמר הידוע האדם הוא עולם קטן כי בו נכלל ממה שנמצא בעולם השפל ובעולם העליונים והוא דמות לכל העולם. וגם הוא תכלית בריאת עולם השפל וגלגלי השמים וכמ"ש לקמן בפי"ב. וגם כי הוא שולט בכל הנמצאים בעולם השפל כי כל שת ה' תחת רגליו. ובתפלתו ישלוט גם בעליונים כמו יהושע שהעמיד את השמש. ומאז שסרח סרו ממנו גם אלו שלשה היתרונות כי נתמעטה דמותו הנעלה כאשר נתמעט שכלו. וכן נתמעטה תכליתו כי העליונים גבוהים ממנו בתכלית. וכן לא ישלוט עוד בעליונים בשביל חטאו:

דאמר ריש לקיש ורוח אלהים מרחפת וגו'. זו רוחו של מלך המשיח כצ"ל. וכן סובר ריש לקיש לעיל בפ"ב ודלא כדגרסינן בשוח"ט וכן נראה מתשובת הרשב"א סי' רפ"ד זו רוחו של אדה"ר. ואע"ג דביום ראשון כתיב שמים וארץ לפני ורוח אלהים ואיך אמר וקדם למעשה יום הראשון הלא שמים וארץ נבראו לפניו. יש לומר כי באמת רוחו של משיח לרב חשיבותה נבראת גם קודם שמים וארץ ורק בכתוב מזכיר את מקומה כי היתה מרחפת אחר בריאת שמים וארץ:

ב  [עריכה]

אף כאן כל מעשה של כל יום ויום היו שואלין כו'. זה ע"ד הכתוב שאל נא בהמות ותורך וגו' כי כל נברא לדעת ערכו צריך לדעת ערך הקודמים לו בבריאה. וא"כ הנבראים ביום ראשון אשר אין להם לשאול מן הקודמים לפניו צריך לשאל אל התורה והיא תגיד להם את ערכם. וממנה ידעו הכל. ובא פה ללמד לנו כי חידוש העולם מיש ואין אין לנו לדעת רק מהתורה. כי אם נחפוץ לדעת את ערך האדם הגבוה אז נדע מערך הנבראים לפניו בהמה ורמש וכן שרץ נפש חיה הנאמר ביום שלפניו. וכן ערך החי נדע מערך הצומח אשר נדע לפניו. וערך הצומח נדע מערך היסודות והדוממים אשר נבראו לפניו. אמנם אם נחפוץ לדעת את החומר הראשון מאין נברא זאת לא נדע רק מפי התורה האומרת לנו כי הוא נברא מהאין המוחלט:

ויומו של הקב"ה אלף שנים. זה רק ע"ד ההשאלה מלשון בני אדם כי הקב"ה אשר הוא למעלה מן הזמן גם אלף אלפי שנים יחשב כרגע אצלו. וע"ד לשון בני אדם יומו של הקב"ה הוא אלף שנים. והכתוב המדבר בלשון בני אדם ואומר ואהיה אצלו גו' יום יום הוא על אלפים שנה:

במה שהורשית התבונן. כלומר אע"ג דהושם גבול לחקירתך אבל במה שהורשית החוב עליך להתבונן:

ג  [עריכה]

במי נמלך. ע' ברש"י חומש על פסוק נעשה אדם והכוונה במחלקותם היא לדעת לאיזה תכלית נברא האדם. ר' לוי האומר כי במלאכת שמים וארץ נמלך מורה לנו כי תכלית בריאת האדם היא להראות כי העליונים קשורים בתחתונים. ויש להם התחברות אחרי אשר עינינו רואות באדם כי יש בו חלק הארץ וזה הגוף עם חלק הנפש אשר היא משמים. ונתקשרו בו שמים וארץ. ורשב"ן סובר כי בו נכלל כל חלקי העולם. גם חלקי הצומח וחלקי כל פרטי הנבראים כי האדם הוא עולם קטן. ובו נחזה כי כל חלקי הבריאה משולבים יחד. ור' אמי האומר בלבו נמלך שמעלת האדם הוא להיותו בעל בחירה ורצון ועז"א בלבו נמלך שיהיה עושה כל מעשיו בבחירתו ורצונו דבר התלוי בלב והיוצא מן הלב. ולא יעשה מעשיו על פי חוקי הטבע כשאר הנמצאים אשר לא יוכלו לשנות ולהחליף את תכונתם ומצבם:

ד  [עריכה]

ראה צדיקים ורשעים כו'. פי' כיון דהאדם נברא בעל בחירה לא ימלט אשר לא ימצאו גם רשעים בבני אדם. ואף כי ע"י הרשעים יאושרו הצדיקים שלא למדו ממעשיהם וכדלקמן פס"ג על פסוק אחות לבן הארמי ולכן הפליג והרחיק ממנו דרכי הרשעים ומעשיהם ושיתף בו מדת רחמים לתת להם מציאות בארץ וברא את האדם במדת הרחמים אף כי על פי מדת הדין ראוי היה שלא יברא ומביא את הכתוב כי יודע דרך צדיקים הטובים בהם בחר להשים נגד פניו. ודרך רשעים תאבד אף כי ידע גם אותם והם נתעבים לפניו אך אבדה מכנגד פניו וקיימם רק במדת הרחמים:

הודיע ה' דרך הצדיקים כו'. הנה יודע הוא הקל והודיע הוא ההפעיל. אבל רז"ל אשר המה היו קרובים אל לשון הקודש ידעו היטב כי לפעמים יתחלפו הבנינים וכמו שמצינו ושב בקל במקום והשיב בהפעיל. וכן ונשל בקל במקום ונישל בפיעל:

ה  [עריכה]

נעשה מלאכי השרת כתים כתים כו'. הענין הוא דהקב"ה בבריאת האדם שם כל חלקי הבונה והסותר כנגד פניו. ולכל חלק וחלק ממחשבותיו יקרא בשם מלאכי השרת הנקראים בשמות האלה. וכיון דהאמת עכבה את הבריאה בראשונה משום שכל האדם כוזב והוא כולו שקרים השליכו לארץ ונשאר חסד וצדק לבריאה ושלום לנגד. לכן הלך אחר הרוב וברא את האדם. ולא היה צריך עוד לשלח את השלום ג"כ מעל פניו כיון דהוא בטל ברוב. ויש להוסיף עוד בזה כי בא לחקור על הורדת הנפש ממקום קדוש משמים להתחבר בגוף אשר היא אז קרובה להפסד. וחסד אמר יברא שהוא גומל חסדים ולפ"ז תקנה שכרה במעשיה בשובה אל מקומה הראשון. תחת אשר עתה רק בחסד ניתן לה חלקה. אבל אמת אמר אל יברא ולא תרד משמים בשביל רבוי הכזבים אשר בארץ וכולו שקרים ועי"ז עוד תשחת הנפש בהתדבקה אל החומר. וצדק אמר יברא כי פה בעולם המעשה תקנה שלמותה בפעולותיה וזה שהוא עושה צדקות אשר הצדק הוא מבחר המעשים. ושלום אמר אל יברא דכולה קטטה והגוף יתקוטט תמיד עם הנפש ויסיתנה לחטוא מה עשה הקב"ה נטל אמת זו התורה והשליכו לארץ והיא תהיה משמרת לפניו להסתת היצר. והתורה היא רפואה שלמה וסם חיים לתאות הגוף. וכאשר שאלוהו מה"ש הלא קלון הוא לתורה היקרה לשבת בבני החומר עלולי הפשעים. השיב להם אדרבה זה הוא כבודה. כי אמת מארץ תצמח. כי מקום התורה הוא בבני אדם יושבי ארץ. וכמו שהשיב משה רבינו ע"ה למה"ש כדאיתא בפרק ר"ע:

כבר נעשה אדם. ולפ"ז הנו"ן מן נעשה איננו לרבים מדברים בעדם אבל הוא מבנין נפעל ואלהים אמר כבר נעשה ונברא אדם. אף כי יש בו חלקי הסותר שלא יברא:

ז  [עריכה]

המה היוצרים וגו'. פשטא דקרא בבני שלה בן יהודה מדבר. אבל זה כלל היה בידיהם כי דברי הימים לא נתנה אלא להדרש וכמ"ש בריש ספר ויקרא. ולכן רמיזא בהיוצרים על האנשים הצדיקים שנזכרו שם שהם תכלית היצירה. ועם המלך במלאכתו ישבו שם קאי על הקב"ה במצות העולם. ועם נפשותיהם נמלך כי בריאת כל העולם בעצמם היתה:

ח  [עריכה]

והן אומרים לו למוד מבוראך. והא דלא נתיעץ עם המלאכים בשאר הנבראים וגם אם נאמר דהמלאכים נבראו בחמישי עדיין יקשה למה לא נמלך בבריאת בהמה ורמש וחיתו ארץ שנבראו בששי. וי"ל כי דוקא בריאת אדם דחשובה היא צריכה המלכה. וגם אם נמלך בשאר הנבראים לא נכתב בקרא דהא הדרך ארץ בא ללמד רק לאדם:

ט  [עריכה]

נשאל לימים ראשונים. פירושו נשאל את המסורה והקבלה אשר באו לידינו מאז ומקדם מראשית בריאת העולם ואז נשמע כי לפנים אמרו אשר רק אל אחד ברא הכל:

אתה מוצא תשובה בצדה. והא דכתיב ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. כבר פירשו לקמן בפנ"ב כי התעו קאי על אומות העולם ע"ש והא דכתיב מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את מצרים לא קשה כלל שזה דברי הפלשתים והם טעו ברשויות רבות. והמקראות והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ולא כתיב יודע וכן כאשר נגלו אליו האלהים דהתם קאי על המלאכים וכן הבה נרדה ונבלה שם שפתם קאי על ה' ופמליא שלו וכן יתפרש אשר לו אלהים קרובים אליו ובאינך כדאיתא במדרש שם:

אמר להם לשעבר אדם נברא מן האדמה כו'. ויתפרשו הכתובים לפ"ז כמו מקרא מסורס בתחלה הוא הכתוב כ"ז ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו' ואח"ז הפסוק כ"ו ויאמר אלהים נעשה אדם אחרי אשר כבר נעשה אדם וכמו שמפרש לעיל. וזה לשעבר יהיה מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו כי לא יולד עוד איש בלי אשה ואיש ושותפת הקב"ה דנותן בו הנשמה:

י  [עריכה]

טעו מלאכי השרת כו'. רחוק מאד לומר שהמלאכים אשר נבראו לפני האדם ועמהם נמלך בעת בריאת האדם. וראו אותו שהוא גוף ובעל תכלית ואיך ימירו אותו במי שאינו גוף ולא כח בגוף. והראוי לומר כי על השפלים ידבר כי שם מלאך הוא משותף כמ"ש הרב ז"ל ויקראו הכל מה"ש שכולם נמצאו לעבודתו ית'. והכוונה שהשפלים חשבו אותו לאלוה. וכן נראה מתנחומא פ' פקודי דאיתא התם ראוהו ונתייראו מלפניו היו סבורים שהוא בראם ובאו להשתחוות לו וראה כל הבריות שברא הקב"ה כו' ושם נראה דמן בעלי החיים מדבר ואם נפרש על מה"ש ממש י"ל דטעו כיון שראוהו שעושה מעשיו ע"י בחירתו ורצונו וגם הוא שולט בכל העולם ואין מי שמוחה בידו וחשבוהו גם לנצחי טעו להשוותו לאלהים ולאמר לפניו קדוש. כיון שהפיל עליו הקב"ה תרדמה וראו שיש באדם ליאות ועייפות אשר איננו בבורא. וגם התרדמה הוא כעין מיתה המאבדת את עשתונותיו אז הכירו כי ממשלתו ומעשיו מוגבלים הם וידעו שהוא אדם. לא נצחי ולא קדוש:

יא  [עריכה]

זכר ונקוביו בראם. וקאי על הנקבים אשר זה הוא מפלאי היוצר וכדאמרינן וברא בו נקבים נקבים חלולים. ואע"ג דגם בבהמה נבראו נקבים אבל נקבי האדם נעשה בחכמה שלא יתבזה כבהמה כדאיתא לקמן בפי"ו שעשה נוי לתחתיתו כו' וכן דרשו בפ"ק דברכות ואל תשכחי כל גמוליו שעשה לו דדים במקום בינה. וגם י"ל כיון דיש בו בריות מלמעלה ומלמטה לכן אמר בצלם אלהים ברא אותו על הבריות מלמעלה שיש בו ועל הבריות דלמטה אמר זכר ונקוביו ובנקוביו מרומז מה שאוכל ושותה ופרה ורבה ומטיל גללים כבהמה ומיתה נרמז כיון דיש לו תולדות ע"כ הוא מת וכלה וכמו דאיתא לקמן בפי"ד:

עומד כמה"ש. אע"ג דאין למעלה לא עמידה ולא ישיבה וכן אמרינן בפרק אין דורשין מ"מ קרי עמידה לפי המראה אשר ראו הנביאים. וי"ל עוד כי עומד הכוונה שהוא עומד נצחי וקיים לעד כי יש שארית לנפשו והנה הארבעה אשר בו מלמטן. ג' הראשונות המה סבות אל הרביעית אל המיתה. דכיון דיש בו תמורה וחלוף מאכילה ושתיה והטלת גללים וכן בפריה ורביה [ובפרט לפי מ"ש הרמב"ם בהל' דעות שרוב בני אדם מתים מרוב תשמיש] לכן מיועד האדם למות. וכנגד זה מונה כי הוא עומד ונצחי בנפשו כבריות אשר למעלה. וזה יבוא לו מהשלשה המנויים אח"ז. כיון שהוא מדבר ועוסק בתורה וחכמה ויש בו דעת במושכלות ובסודות ה'. וגם הוא רואה ומבין מעצמו כל הצדדים האפשריים בידיעה המקובלת [וז"ש אלא מצדד] לכן נחלק לו המעלה הראשונה להיות עומד ונצחי:

יב  [עריכה]

יבוא צלמנו ודמותנו וירדה כו'. ודריש וירדו בדגת הים כי זה הוא ירידה לדגת הים ולכל בעלי חיים שאינם בצלמנו כדמותנו כי בשפל ישבו אבל האדם שנברא בצלם ובדמות הוא הרודה והמושל:

ר"י דמן כפר חנן כו'. הוא בא לתת טעם למה ימשול האדם בכל בעלי החיים. ובמה זכה לממשלה. ומשני בשביל שהוא נברא בצלם ודמות לכן ראוי הוא שימשול בשפלים ממנו. והנה שלשה אלה באו למנות שלש מעלות אשר על ידיהן נשגב האדם מכל ב"ח הא' מצד שהוא בעל בחירה. ולא כן שאר ב"ח רק ע"פ הטבע ילכו. וז"ש ר"ח אם זכה רדו. כי כל מעשיו הם בידו. אם לתקן או להשחית בבחירתו. והב' כי גם בצורתו ותבניתו שלם ונאה הוא מכל הבעלי חיים וע"ז אמר ר"י דכפר חנין את שהוא בצלמנו כו' כי הוא נעשה בדפוס מיוחד וכמ"ש רש"י בחומש. ונאה ושלם הוא מכל ב"ח. והג' מצד הנפש המשכלת אשר בו. וע"ז אמר ר"י דמן כפר חנן יבוא צלמנו ודמותנו כו' שבזה הוא דומה לעליונים וכמ"ש הרב ז"ל בפ"א ח"א שזה קאי על הנפש המשכלת. וזה הוא עיקר הטעם למה ימשול בב"ח כי אין נפש המשכלת בהם:

האיש מצווה כו'. הטעם מפני שהוא צריך לחזור אחר אבידתו ולא האבידה אחר בעליה כדלקמן בפי"ז. א"נ משום שיותר משהאיש רוצה לקחת אשה. האשה רוצה לקחת איש. לכן היא לא נצרכה לצוואה:

האיש כובש את האשה. וחובשה בבית שלא לרוץ בשווקים כי כל כבודה בת מלך פנימה:

יג  [עריכה]

נטל כוס של ברכה כו'. ודריש ויברך על ברכת חתנים. ומה שנאמר אח"ז פרו ורבו איננו מכלל ברכה אך אזהרה ומצוה הוא. ונוסח הברכה ע"כ איננו כנוסח אשר לפנינו כי בברכותינו מעורב הגלות והגאולה העתידה אבל ברכם שיתקיימו לארך ימים ויחיו בשמחה בנעימים:

מיכאל וגבריאל. שהם הנשלחים לרוב לפקח על צרכי בני אדם ואולי הכוונה בזה כי מיכאל הוא שר של שלג אשר בזה הוא הקור והלחות. וגבריאל הוא שר של אש אשר בזה הוא החום והיובש. וזה ידוע כי כל המזגה תצא ע"י ארבע איכיות הללו. ולכן בהזדווג אדם עם חוה היו צריכים לאיכיות האלה אשר במיכאל וגבריאל ועיין:

מצינו שהקב"ה כו'. וכיון שהקב"ה אשר לגדולתו אין חקר עוסק במצות אלה. מכ"ש שראוי ונכון לבשר ודם לדבק במדותיו וישפיל כבודו וגאונו לעשות החסדים גם עם השפלים ונקלים בעיניו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף