יפה תואר על בראשית רבה/ג

יפה תואר על בראשית רבה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה ג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

האורה נבראת תחלה. ויתפרשו הכתובים בראשית כלומר לפני בריאת שמים וארץ וקודם שהארץ היתה תהו ובהו וגו' ויאמר אלהים מראש יהי אור ויהי אור. ולפ"ז קדמה האורה לא לבד לפני שמים וארץ אבל גם לפני תהו ובהו וחשך. וצ"ל לדבריו דהאורה שנבראת ביום ראשון איננה המאורות הנבראים ביום הרביעי אבל אורה אחרת היא וגנזה הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא כדאיתא לקמן פי"א. ור"נ מפרש הכתובים כפשוטם כי בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור:

והנה. בעל מגלה עמוקות כתב כי האורה הוא הצורות. והעולם הוא החומר. ומחלקותם אם הצורה קודמת במעלה על החומר. או החומר באשר שהוא תמידי וקיים ולובש צורות ופושטן. לכן החומר קודם במעלה וזה דרך דרש אבל קרוב יותר לפרש כי האורה הוא העוה"ב ועולם הגמול והעולם הוא עולם הזה ועולם המעשה ומחלקותם הוא בזה. ר"י סובר כי העוה"ב אשר הוא התכלית בבריאה לכן הוא קודם במעלה ונברא תחלה ולזה אמר משל לבונה במקום אופל כו' פי' כיון דהעוה"ז הוא מקום אפל ותכליתו הוא אור העוה"ב לכן האור נברא תחלה. ור"נ סובר כיון דלא יזכה האדם לאור עוה"ב בלי מעשים טובים מקודם בעוה"ז לכן הסבה קודמת למסובבת וכמו שהפלטין קודם לנרות הבאים אחריו להדרו:

לידע איך הוא קובע כו'. לא שהקב"ה צריך לזה ח"ו וגם האורה לא נבראת רק לצרכי העולם. אבל כיון שבחפצו היה לברוא את האורה לעולם אמרינן מסתמא נהג כמנהג הבונים:

ב  [עריכה]

לא בעמל לא ביגיעה. אחרי כי במאמרו ברא הכל ולא במעשה לכן א"א לומר כי יש ליאות ועמל ואף כי זה מובן לכל מ"מ כיון שהוא היסוד והעיקר באמונה לכן ביאר דבריו להוציא מלב הטועים. ואולי בא לרמז בזה כי הבריאה לא היתה לא בפועל הטבע ולא בהכרח. וכאשר יחשבו הכופרים. אשר בהם שייך עמל ויגיעה. אבל העולם נברא ברצון ובחפץ הבורא. וברצון לא שייך עמל ויגיעה:

אלא ויהי אור. כיון דויהי מורה על צרה כדלקמן פמ"א. והאור הלא שמחה היא היה לו לכתוב והיה אור ומשני כבר היה כלומר כי באפס זמן נברא לכן כתיב ויהי ולא והיה כי והיה משמע על המשך זמן ולפ"ז ע"כ לא נהירא ליה התירוץ שאמר שם לכן כתיב ויהי משום שנגנזה:

ג  [עריכה]

רשב"י פתח כו'. פי' הדברים אף כי האור נגנז אח"ז מ"מ שמח ה' במענה פיו כי בעתו היה טוב:

ד  [עריכה]

מהיכן נבראת האורה. כיון שהאורה הזו איננה האור היוצא מהמאורות ונברא ביום הרביעי. אבל היא אורה שאינה נתפסת בחומר. לכן ישאל על מקורה שיצאה ממנו. ואומר כי היא היתה מזיו אלוה. וזו האורה נגנזה לע"ל כיון שהעולם לא היה כדאי להשתמש בה:

ה  [עריכה]

כנגד חמשה חומשי תורה. כי התורה נקרא אור כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור. ואמר על ס' בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו פי' שבו נזכר מעשה השמים והארץ. כי באמת אמרינן לעיל ואהיה אצלו אמון כי כלל התורה היתה כלי אומנתו בבריאת העולם. וזה שאמר יהי אור שה' גזר שהעולם יצא לאור המציאות. ועל ספר שמות אמר ויהי אור שהיה אור לישראל. ועל ספר ויקרא אמר וירא אלהים את האור כי טוב כי הוא מלא הלכות ואין בו ספורים כלל. ועל הלכות אמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם. ועל ספר במדבר אמר ויבדל שבו הבדיל בין יוצאי מצרים אשר בחשך הלכו לבין באי הארץ שראו אור החיים. ועל מ"ת ששנה בו דברים שיש בו הלכות הנאמרו כבר וגם חדשים אשר לא נאמרו בראשונה לכן אמר ע"ז ויקרא אלהים לאור יום כי אור ויום המה ג"כ כפולים להוראת האור. וזה על האור אשר כבר האיר בספרים הראשונים ועל אור החדש כתיב יום:

ו  [עריכה]

לא הוא אור ולא הוא יום. ולתירוץ קושיא זו מייתי הא דבסמוך ונמשך עד מאמר ר"י ור"ל ומפרשי כי ויקרא אינו על קריאת שמם בלתי על קריאת וקביעת זמן. כי לאור קבע הקב"ה זמנו לשמש ביום. ולחשך קצב הזמן לשמש בלילה. שמתחלה היו מתערבים בתחומיהם:

להאיר ביום אינה יכולה כו'. ופליג על האי טעמא דאמר לקמן שנגנזה בשביל הרשעים. ולפ"ז אנו צריכים לומר כי האור הזה נברא עתה לא בשביל שבעת הזאת היתה שעת הכושר לבריאתו ואח"ז נגנזה בשביל מעשי הרשעים וכדאמרינן לקמן. אבל הטעם הוא כיון שמימי הבריאה אין כל חדש ולא יוציא עוד הקב"ה יש מאין רק יש מיש לכן נברא בתחלת הבריאה בעת שהוציא הקב"ה הכל מאין ונגנז ואח"כ יוציאנו יש מיש:

שהיא מכהה ג"ח. ובריאת החמה מוכרחת היא לבשל הפירות וכדכתיב וממגד תבואות שמש. ואם תשמש יחד עם האור הזה תהיה כשרגא בטיהרא וגנאי הוא לה. כדאמרינן בפ' אלו טריפות. והתירוץ הזה היה יכול לומר גם על הלילה כי מכ"ש שיכהה גלגל הירח והכוכבים אך עדיפא מזה משני:

והיכן הוא כו'. פי' כיון דלא נגנזה בשביל הרשעים רק נגנזה שלא תכהה ג"ח מקשה לאיזה תכלית נבראת עתה ומשני כמו"ש למעלה:

מתוקנת לצדיקים כו'. וכיון דאור החמה יגבר שבעתים לא תכהה עוד בשביל האור הזה:

ולא שלשה הן. וחולק על מה דאמרינן לקמן פי"א כי האור הזה שמש גם בע"ש ובשבת:

ר' זעירא בריה דר"א דריש כו'. דקשה להם כי ויבדל נופל רק על דבר שנתערבו יחד כמו תערובות במשקים או בדברים דקים כמו עפר ואבק. ולא על אור וחשך שהם רק מציאות והעדר ובמקום שיש אור אין חשך. וגם במה שאמר וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו' משמע דהבדלה באה בשביל שהוא טוב ובאמת לא חפץ הקב"ה כי יהיה ערבוביא בעולמו גם בלי סבת הטוב וכמו שנאמר גם בדשא ועשב למינהו. לכן אמר ר"ז כי בא לרמז על הבדלה של מוצאי שבת שמבדילין בברכה בין האור והחשך בעת שיאותו לאורו ורואין אותו כי הוא טוב. וריב"ס מפרש כי הבדיל לו בשביל שהוא טוב. וכאלו כתיב ויבדל לאלהים כי ברכת הבדלה לא נזכרת כלל בכתוב. ורבנן אמרי שזה אינו נכון כי הקב"ה לא צריך כלל לאור הנברא ולכן מפרשי וירא אלהים את האור כי טוב ואין העולם כדאי להשתמש בו לכן ויבדל אלהים את האור לצדיקים. ור"י ורשב"ל מפרש ויבדל כהוראתו כי האור והחשך היו אדוקים זה בזה במחלוקת. והאחד בא בתחום השני. וירא אלהים את האור כי טוב וראוי הוא שישמש ביום ולא יבוא החשך בגבולו. לכן ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ויקרא לאור כי ישמש ביום ולחשך קרא לשמש בלילה:

ידעת שחר מקומו. [קרוב לומר כי מפרשי ידעת כמו יעדת המורה על קצב והגבלה. וישאלהו האם אתה הגבלת מקום לשחר. ומצינו רבות בתנ"ך השרש ידע בהוראת יעד וכמו בטרם אצרך בבטן ידעתיך (ירמיה א') הוא יעדתיך וכמ"ש ובטרם תצא מרחם הקדשתיך. ועוד רבות]:

אין הקב"ה מייחד שמו כו'. כי הוא אינו חפץ במפלתן של רשעים וברעתם. ואף כי הרעה מוכרחת מצד המקבלים אבל שמו איננו מיחד על זה וע' לקמן פי"ח סי' ז' ובמגילה פ"ק ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים. ואע"ג דמצינו בקצת מקומות שם ה' על הרעה. אבל שמה הא רק רעה זמנית אשר ממנה תצמח טובה נצחית:

ז  [עריכה]

מכאן שהיה סדר זמנים כו'. פי' בעולמות שבנה לפני זה והחריבן. וכמו שמביא מיד אח"ז. שם היה גם סדר זמנים וסרה בזה תלונת הרב בח"ב פ"ל. והנה רש"ט מביא שם הגירסא והיה ערב אין כתיב כאן. ולפ"ז יתפרש כי והיה משמע על הויה הנמשכת בזמן וכתיב ויהי שמורה שכבר היה וכמ"ש למעלה בסי' ב':

ח  [עריכה]

ר' ינאי כו'. כבר דברנו בזה למעלה בפ"א סימן ז':

לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים. אע"ג שכבר תארם באור. תארם ג"כ ביום ובקר כדי שיתוארו במציאת האור וזמניו ולהכרת שלמות צורותיהם. וי"ל עוד כי בג' בחינות יבדלו מעשי הצדיקים ממעשי הרשעים. הא' כי מעשיהם של צדיקים המה טובים ומעשיהם של רשעים רעים הם בעצמותם ולבחינה זו יתארם באור וחשך. הב' שהצדיקים יתבוננו וידקדקו במעשיהם לפי העת והזמן והרשעים כים נגרש ויעש מעשיהם בשרירות לבם. ולבחינה זו משוה אותם ליום ולילה שזמן ומעשה הצדיקים בהיר כיום. ומעשה הרשעים בלי הכרה ובלי השקפה כלילה. והג' שהצדיקים מוסיפים והולכים בטובתם והרשעים מתגברים ברעתם ולבחינה זו משוה את הצדיקים לבקר אשר ילך ויאור עד נכון היום. ומעשה הרשעים הוא כערב אשר אפילתו תתגבר עד חשכת הלילה:

ט  [עריכה]

נתאוה הקב"ה כו'. כי הוא סובר אשר עיקר הבריאה הם הצדיקים כדכתיב וצדיק יסוד עולם (וע' לקמן בפ' י"ב דיש חולקין ע"ז) ורק מפני הרשעים סילק שכינתו מהתחתונים כדלקמן פי"ט. וזה שאמר בהקמת המשכן אמר הקב"ה כאלו באותו יום בראתי את עולמי כי אז התחילה השותפות בתחתונים אשר התאוה הקב"ה בראשית הבריאה:

ראשון למע"ב. מ"ש רש"י שיום א' בשבת היה ור"ח ניסן ובניסן נברא העולם קשה דא"כ אתי דלא כר"א דאמר בר"ה בתשרי נברא העולם לכן צריך למחוק זה וכן ליתא ברש"י בפ' ר"ע בשבת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף