יפה תואר על בראשית רבה/ד

יפה תואר על בראשית רבה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה ד

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

בנוהג שבעולם כו'. באמת אין זה פלא ביצירה. כי אם יכול הקב"ה לברוא יש מאין מכ"ש שיוכל לעשות תקרה וכסוי ממים. אבל בא לספר לנו כי נחזה נפלאות ה' גם במעשיו אשר עשה יש מיש. וגם כאשר כבר ברא הכל את השמים ואת הארץ מהאפס המוחלט. עוד עשה פלא אשר בשר ודם לא יוכל לעשות כי עשה קירוי וכסוי ממים. וזה שאמר גם בספר שמות פ' כ"ה בו"ד משהוא בורא את התחתונים כו' וכן לקמן בריש פ"ז גבי ישרצו המים שרץ נפש חיה. ולפ"ז סובר כי השמים הוא במים לבד. ולא במים ודבר אחר וכמ"ד בפרקין אש ומים:

ב  [עריכה]

גלדה הטפה כו'.. שלפני זה לא היו שמים כלל אלא כל המים היו כאחד וכשאמר ה' יהי רקיע הוגלדה הטפה האמצעית שבמים אשר בארץ ונעשה הרקיע ולפ"ז חומר השמים וחומר הארץ אחד הוא. כיון שממים אשר בארץ נעשה הרקיע ודלא כהטבעיים האומרים כי חומר השמים הוא חומר חדש וכמ"ש ר"א לקמן בפי"ב כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים כו'. ומפרש בתוך המים בתוך ובאמצע המים [וע' ביומא דף ד' ע"ב דר"י תנא נאמר כאן בתוך כו']:

ונעשו השמים התחתונים כו'. ולפ"ז סובר כי ביום ראשון לא נברא רק האור כדאיתא לעיל והכתוב בראשית ברא אלהים את השמים וגו' לא בא לספר לנו סדר הבריאה וכמ"ש רש"י ז"ל. והרקיע אשר הוא השמים הנזכר ביום א' נברא ביום ב':

לחים היו ביום א'. וביום ב' לא נתחדש דבר רק נצטווה כי הרקיע יכנס בין מים למים ויבדל. ומ"ש יהי רקיע פי' כי יהיה לו הויה וז"ש יחזק הרקיע:

ג  [עריכה]

כחלל שבין הארץ לרקיע כו'. י"מ כמו שהמרחק מן הארץ לרקיע הוא ת"ק שנה כן הוא המרחק משטח זה עד קצה המים העליונים. וכן יש גלגלים רבים זה על גב זה. ושיעור המרחק בין גלגל לגלגל הוא ת"ק שנה. ובעל מגן אבות לשיטתו פי' כמו שהארץ הוא חומר עב ולמעלה הימנו הוא חומר דק. כך חומר השמים נפרד ממנו כי הרקיע הוא חלק עב שהוגלד ולמעלה מזה הוא חומר דק כמו הרוח הממלא הריקות בין הרקיע ובין המים העליונים אשר נשארו בתמונה הראשונה וז"ש כחלל שבין הארץ וכו':

וכשהוא אומר ובין המים אשר מעל לרקיע. כתב הראב"ע ואין זה סותר למה שאמרו ביבמות פ' מצות חליצה מעל רגלו ולא מעל דמעל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין רגלו. דהתם המי"ם של מעל רגלו משרת במקום מן וא"כ נשארה מלת על המורה עליו ממש שלא יהא דבר חוצץ בנתים. אבל הכא משרת המי"ם של מעל במקום צד ופאה וכמו בית אל מים והעי מקדם וכאלו אמר ויבדל אלהים בין המים אשר מצד המעל של הרקיע. ולא שעל הרקיע ממש:

ד  [עריכה]

תלוים במאמר. וכיון שתלוים במאמר ולא עליו ממש מסתברא כי יש גם מרחק רב ביניהם כמו שיש מרחק מן הארץ לרקיע:

אפשר המים העליונים כו'. הוא הודה שהקב"ה ברא את הכל מהאין בדרך פלא. אבל חשב כי מסר הכל אח"ז אל הטבע אשר הוא עושה ע"פ חוקיו הקצובים. וכיון דטבע המים הוא להיות נגרים ונוזלים שאלהו. איך לא יזל מגבוה. והראה לו כי כן חקי הטבע ולקח כלי מלא מים הנקוב מלמטה בנקבים קטנים ולמעלה יש נקב אחד גדול. ואם הנקב מלמעלה הוא פתוח אז יזלו המים מהנקבים למטה. לא כן אם יסתם היטב הנקב מלמעלה אז לא יזלו המים מהנקבים אשר למטה. והטעם בזה הוא מחוק הטבע. כי זה כלל גדול בטבע אשר אין ריקות בעולם. וכל מקום הוא מלא או בחומר או במים או באויר. והנה אם הנקב למעלה הוא פתוח אז יזלו המים מלמטה והכלי אשר יתרוקן מן המים יתמלא מן האויר השט למעלה מהכלי. אבל אם הנקב למעלה הוא סתום ואם יתרוקן הכלי לא ימצא האויר מקום לדחק ולבוא לתוך הכלי אז ישארו המים על מקומם כדי שלא ישאר מקום ריק בכלי. וזה אשר השיבו לו ר"מ גם אמת הוא כי הטבע שולט בכל לנגד עינינו אבל גם המים אשר מלמעלה אשר לא יזלו הוא מחוקי הטבע. ולקח הכלי מלא מים וכסה בטס של זהב וכסף ועוד מצא האויר מקום לבוא בסדקים ובחורים ונזלו המים וכאשר סתם באצבע לא מצא האויר מקום לבוא לכן לא נזלו המים ולכן גם מים העליונים אשר למעלה מהם גם אויר אין אשר ימלא מקום המים אם יורק. כי שמה קץ וגבול לעולם העשיה. לא ינועו ממקומם ולא יזלו למטה. כי אין אויר למלא הריקות אשר שמה. וזה שאמר אצבע של הקב"ה אשר שם קץ וגבול לכל דבר הממלא את עולם העשיה:

אפשר אותו. שכתוב בו כו' שאלתו היתה כיון דהקב"ה לא יוגבל במקום ואיך הושם לו גבול בין בדי הארון. במקום קטן כזה והשיבו כמו שהצל נאצל מהגוף לפעמים בגדלותו ולפעמים בקטנותו כן האציל הקב"ה משכינת כבודו אור נבדל להשפיע על מקום בדי הארון. ורחב"א הוסוף כי השפעתו והשגחתו נראית בכל מקום גם בין שערות ראש איש:

אפשר פלג אלהים. מלא מים מפרש פלג אלהים הוא מים העליונים ומשם יורד הגשם וכדעת ר"י לקמן בפי"ג סי' ח' וכן תרגם המתרגם וכן איתא בפ"ק דתענית מאי פלג אלהים מלא תנא כמין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יוצאין. לכן שאל למה לא יתמעטו המים שם. והביא לו ר"מ דמיון מזיעת האדם היוצאת תמיד ותתמלא שנית מקרבו כך מעין אלהים העומד בנס למעלה בשמים הגשמים היוצאים הם כזיעה אשר מקרבו יתמלא:

ה  [עריכה]

ומחמת הבריכה כו'. פי' כיון דהרקיע הוא כבריכה העוצר המים בקרבו והרקיע הוא של אש לכן מתחממים המים ומזעת. וכ"ה בפר"א:

שהוא מורידן במדה. זה אין לו קשר כלל למה שלפניו. וע' לקמן פי"ג דאחד דרש כי יגרע נטפי מים שממניען אלו את אלו וריב"ש אומר שהוא מוריד במדה. וגם פה חסר וצ"ל דר"י מביא לראיה דמעשה נסים הם מהכתוב כי יגרע נטפי מים שהקב"ה מונע הטפות המלוחות והמתוקות שלא תתערבנה יחד וריב"ש דחה ראיתו כי הכתוב זה בא ללמד לנו רק שהקב"ה מורידן במדה ופי' כי בר"ה נגזר על הגשם כמה ירדו באותה שנה. ויליף גז"ש כי יגרע מן ונגרע מערכך כמו ששם הוא בערך ומדה כן הכא:

כעוביה של ארץ כו'. משום דעסיק בקרא ויהי רקיע מביא הכא. וגם למ"ד כטס דורש רקיע מלשון טס וכדאיתא בפ"ק דירושלמי ברכות תרקיע עמו לשחקים תרקיע מלמד שהן עשויין כטס:

ו  [עריכה]

זה אחד מן המקראות כו'. כי גם במאורות ובחית הארץ ובארץ כתיב הפעל עשה וכן כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה ועל כולם השתאה איך שייך הפעל עשה על אומר ודברים והכתוב ויעש אלהים הוא אחד מהכתובים האלה. ואע"ג דבכתוב שהביא בדבר ה' שמים נעשו כתיב ג"כ הפעל עשה אבל שמה הוא בנפעל וקאי על הנבראים ולא על הפועל והבורא:

כי ערוך מאתמול תפתה. והגיהנם נקרא תפתה לפי שכל המתפתה ביצרו נופל בה כדאיתא בפ"ב דעירובין. וכיון דהגיהנם הוא רע לכן לא נאמר עליו כי טוב. והא דמדריש לקמן בפ"ט כי טוב מאוד זה הגיהנם. זה מדבר מעונש הרשעים אשר גם זה טוב לבני אדם ליסרם כי יצדקו. אבל בריאתו לא טוב הוא. כי טוב היה אשר לא ירשעו ולא יברא הגיהנם ליסרם. והטעם שביום ב' נברא הגיהנם כי אז נבראו המלאכים אשר משרתיו אש לוהט וגם בב' יצאה האש וליחכה את פני הרקיע כדאיתא לעיל. ולכן נברא אז גם אש של גיהנם:

לפי שלא נגמרה מלאכת המים. ואע"ג שנגמרה מלאכת הרקיע ביום ב' ולמה לא נאמר טוב על הרקיע מ"מ כיון שגם הרקיע הוא ממים כדאיתא לעיל. וכל שלא נגמרה מלאכת המים לא נגמרה גם מלאכת הרקיע בכללו:

לפיכך לא כתיב בהן. כי טוב והא דכתיב ביום שלישי כי טוב על יקוו המים. י"ל שהטוב קאי רק על ותראה היבשה שנמשכה מהם ולא על מלאכת המים:

משל למלך כו'. ויען שה' נקרא טוב כדכתיב טוב ה' לכל ולכן לא חפץ לכנות המים הרעים בכנוי טוב אשר הוא יכונה בו:

ודור אנוש. ע' לקמן פכ"ג בסופו:

ז  [עריכה]

אש ומים. כי הקמץ תחת השי"ן מושך אחריו אל"ף וכאלו כתיב שא מים ובחלוף אתוון יהיה שא אש (בשם ספר הפליאה):

בטל הקב"ה אש ומים כו'. פי' שלא תאמר שנברא השמים מהאין המוחלט. אבל נטל אש ומים אשר כבר נבראו ומהם עשה את השמים:

שמים כתיב. פי' המ"ם בחיר"ק מל' שומא והשי"ן והסי"ן מתחלפים [ובאמת גם שומת ב"ד הוא בשי"ן ימנית וכמ"ש גם התוי"ט בכתובות פרק י"א מ"ה בשם הרא"ם. וכ"ה דעת בעל מנחת שי בתהלים נ' אבל צדקו דברי היפ"ת וכמו שהוכחתי בספרי אור בוקר במו"ק דף ה']:

שהבריות משתוממים. וסובר כי השמים איננו מיסוד אש ומים אבל הוא גשם חמישי כדעת החוקרים ובני אדם אשר לא יבינו מה הוא. ישתוממו וישאלו כדעתם האם של אש או של מים הם:

הוא אתא וקם עליו כו'. וחולק על מה שלפניו וסובר כי הוא של מים. ונקרא שמים כמו שם מים והמ"ם האמצעי עומד במקום שנים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף