עץ יוסף על בראשית רבה/ג

עץ יוסף על בראשית רבה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה ג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

ר' יצחק פתח פתח דברך כו' ר' יצחק ס"ל כר"י האורה נבראת תחלה. ולהכי פתח בהאי פסוקא דמשמע שתחלת פתיחת פי ה' היה מאמר האורה. והיינו דקאמר בסמוך ע"כ דרש רבי יודן (ואפשר דצ"ל דרש ר' יצחק) אתא רבי פנחס וכו' דהנך אתו לסייע לרבי יהודה במה שאמר רבי שמואל בר רב יצחק מפתח פומך וכו' כלומר בפתיחת הפה שהיא תחלת המאמרות הוה לן נהורא (יפה תואר):

רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה לכל מעשה בראשית. ופירוש הפסוק בראשית בריאת שמים וארץ וגו' ויאמר אלהים יהי אור. כלו' קודם בריאת שמים וארץ וקודם שהיתה הארץ תהו ובהו אמר ה' יהי אור (יפה תואר):

האיך הוא קובע תימליוסים פי' יסודות דכיון דאיכא צורך אל בריאת האור אח"כ לצורך העולם. טוב לפני האלהים לבראותו מקודם עשות מעשהו. כמנהג העולם. ורבי נחמיה סובר דכיון דאין האורה לצורך בנין העולם אין ראוי להקדימו שנראה פועל בטל באותה שעה (יפה תואר). ור' נחמיה ע"כ לא ס"ל דבראשית נמי מאמר הוא אלא המאמרים מתחילים מן ויאמר אלהים יהי אור. ומפרש ליה לקרא פתח דבריך יאיר במאמר של ויהי אור הוא מאמר הראשון יאיר:

ופנסין לאנטרנ"א:

ב  [עריכה]

לא בעמל כו' שבדברו תכף נעשו שמים וארץ וכל המציאות כולם בכל יום ויום. ועיין באלשיך:

והיה אור שפירושו בעתיד. שאחר שאמר יהיה אור. הותחל האור להבראות. ובהמשך הזמן נברא אלא אמר ויהי אור בעבר שלא היה המשך הזמן בין הדבור והמעשה. וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו. משמע כבר נעשו מאליהן בלא עמל ובלא יגיעה:

ג  [עריכה]

רשב"י פתח שמחה כו' שבא לתת סיבה לקדימת האור. ופתח בהאי קרא ודרש שמחה לאיש זה הקב"ה. במענה פיו של מאמר הראשון ויאמר אלהים יהי אור. וכמ"ש אור צדיקים ישמח:

ודבר בעתו מה טוב בעת הראוי לו שיהיה ראשון לבריאה. היה שמחה לאיש במענה פיו של יהי אור. וזהו וירא אלהים את האור כי טוב. שהיה דבר בעתו והיה טוב:

לאיש זה הקב"ה מדכתיב לאיש הלמ"ד קמוצה שמורה על הידוע דקדק דבהקב"ה מדבר (יפה תואר):

ד  [עריכה]

מהיכן נבראת האורה האור הזה אינו אור המאורות הנזכר ברביעי. אלא אור הנברא תחלה לכל הדברים כדלעיל סי' א'. והוא אור הגנוז לצדיקים כדאי' לקמן פי"א. על כן שאל מהיכן נבראת האורה. דליכא למימר דהיא מאור העליון. איך יאמר יהי אור. שיורה על הויה חדשה:

א"ל מלמד פי' מאמרו יהי אור מלמד שנתעטף כו'. וכן צריך להיות מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. וכן גרס העקידה. והכי גרסינן בשוח"ט כיצד ברא הקב"ה את האורה. א"ל נתעטף בטלית לבנה והבהיק את העולם באורו. ור"ל שהשיבו שאורה זו אינה נתפסת בחומר. אלא מושפעת מאתו יתב'. ועל ידי שלא היה אותה האורה בעצמיות אור העליון. כי אם כדבר מתהוה מחדש כתיב יהי אור. שזה יתייחס בצד מה להויה:

בלחישה שאין לדבר במעשה בראשית בפרסום. ועוד לפי שזה המאמר יראה כגשמיות ח"ו. לכן אמרה בלחישה כדי שלא ישמעו ההמונים ויבינו הדברים כפשוטן:

מקרא מלא הוא ולא חשש הכתוב שלא יטעה שום אדם לחשוב דברים כפשוטן. כמו שהוא דרך הכתובים בתוארים ושאר הענינים:

מקרא מלא הוא ומתחלה לא ס"ד דהאי קרא אתא לאשמועינן הך מילתא. אבל כשידע הענין הבין שזה ענין הכתוב בבאור:

אילולא שדרשה רבי יצחק ברבים האי דרשא דרבי שמואל בר נחמן. לא היה אפשר לאומרה. אלא בלחישה. אלא שכבר הורה רבי יצחק. והשתא בעי מקודם שבאו ר"י ורשב"נ שחדשו ענין זה מה היו אומרים בדרוש הלז. ואמר ר"ב בשם ר"י שהיו אומרים שממקום כו'. והוו סברי שהעולם נברא תחלה כדעת רבי נחמיה לעיל. ולא ס"ד דעוטה אור כשלמה בבריאת האור קמיירי. אלא שפירושו שהשי"ת מעוטף באור כמו שמעוטף בשלמה ע"ד ונהורא עמיה שרא (אות אמת יפה תואר ועיין באלשיך):

מדרך הקדים וסיפא דקרא והארץ האירה מכבודו. וע"ז קאמר ואין כבודו אלא בית המקדש. אבל כבוד אלהי ישראל בא ע"כ בשכינה מיירי (יפה תואר):

ה  [עריכה]

ה' פעמים כתיב כו' דלא ה"ל למימר אלא ויאמר אלהים יהי אור ויהי כן וירא אלהים כי טוב ויבדל בינו ובין החשך ויקראהו יום. אלא שרמז לתורה שנקראת אור כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור. ואע"ג דאור קמא לגופא איצטריך. כיון דקצתן אור תורה נינהו ה"נ כולהו (יפה תואר):

שבו נתעסק הקב"ה שבו נזכר שנתעסק הקב"ה וברא את עולמו. ופי' יהי אור שיצא מהעדר להאור המציאות:

שבו יצאו ישראל פי' שבו סיפר יציאת מצרים מאפלה לאורה. והיינו ויהי אור שהיה אור לישראל (יפה תואר):

שהוא מלא הלכות רבות שכל הספר מתחילה ועד סוף הלכות ודינים. שהן מאירות עיניו של אדם. ולפיכך נכפלו בו ב' תוארים. אור. וכי טוב. לומר שאור זה טוב מאד מהראשונים. שבהראשונים יש בהם ספורים רבים שלא מענין המצות. וכן בספר במדבר יש ספורים רבים שלא מענין המצות (יפה תואר):

שהוא מבדיל פי' שבו נזכר ענין המרגלים וגזירת ה' עליהם שלא יכנסו לארץ. והיינו להבדיל בין האור ובין החשך. שהבדיל בין באי הארץ לאור באור החיים. ובין יוצאי מצרים להושיבם במחשכים (יפה תואר):

מלא הלכות רבות שהוא כולו אזהרות ומצות וביאור הראשונות:

והלא ספר ויקרא כו' ולפיכך נכפלו בו תוארים. אור וכי טוב. ובספר דברים יש בו ג"כ הלכות רבות למה לא נכפלו בו ב' תוארים. ומשני אף הוא. אותו פסוק הנאמר נגד ספר דברים נכפלו אור ויום. וכי לא היא היא. אלא כפלו להורות היתרון שיש בו הלכות רבות. וכלומר שאור זה בהיר מאד כאור יום (מתנות כהונה):

ו  [עריכה]

והלא ברביעי נבראו המאורות ואז נגנז האור הראשון:

אלא כאינש דאמר כו' כלומר כאדם האומר זה אני מכין לשבעת ימי המשתה אע"פ שאינו מספיק לכל ז' ימי המשתה כי אם ליום או יומים בהיותם מכלל השבעה ימים. וכן מה שכתוב כאור שבעת הימים היינו מקצת משבעה. ומ"ד זה פליג על המ"ד לקמן פרשה י"א ששמשה האורה כל ז' ימי בראשית. ולא יחוש לכיהוי גלגל חמה:

ימי אבלו של מתושלח ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. ומפרש בסדר עולם שבעת ימים אלו מה טיבן. אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שעכבו את הפורעניות. ושבשכר שנתאבלו עליו כראוי השפיע עליהן הקב"ה אורה ע"כ. וזהו שאמר הכתוב כאור שבעת הימים אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק (רש"י):

מנין שאין מברכין כו' דק"ל לשון ויבדל דלא שייך הבדלה אלא בדברי התערובות אבל האור פשיטא שיקיף החשך ובמקום החשך לא יהיה אור. לכן אמר רב זעירא שרמז להבדלה של מוצאי שבת שמבדילין בין אור לחשך. ולה"ק כי טוב שאין מברכין להבדיל בין אור לחשך אלא עד שיהנו לאורו וטובו. ומקודם זה אין לו שייכות ברכה (יפה תואר):

שיאותו פי' שיהנו:

מן הכא וירא ויבדל כשראה את האור כי טוב שנהנה ממנו. אז ויבדל. ומזה אנו למדים על הבדלה. (ועיין ירושלמי סוף פרק ח' דברכות):

ר"י בר"ס אמר הבדילו לו שההבדלה אינה כפשוטה שהוא הבדל המעורב אלא התיחדות לו יתברך. ונרמז באומרו ויבדל אלהים. ולה"ק וירא אלהים כי טוב שאינה ראויה שישתמש בה אלא הוא כמשה"כ ונהורא עמיה שרא והניח החשך לעולם (יפה תואר):

ורבנן אמרי הבדילו כו' שמה צורך לו יתברך לאור הנברא. לכן אמרו שהבדילה לצדיקים. ולה"ק וירא אלהים את האור כי טוב שאינה ראויה לעולם. ולכן הבדילו לצדיקים. וענין צדיקים נרמז ג"כ בכי טוב. כי אין טוב אלא צדיק כדאי' בפרק הממונה:

הבדלה ממש שהבדילה זה מזה כפשטות לשון של הבדלה. והוא שהבדילם ממה שהיו אדוקים במחלוקת. ולפ"ז הכי פירושו וירא אלהים את האור כי טוב הוא וראוי שהוא ישמש ביום ולא יכנס החשך בתחומו. ולכן הבדיל ביניהם וקבע תחומיהם זה ביום וזה בלילה (יפה תואר):

אסטרטוגין נציבי פלשתים תרגם יונתן אסטרטיגי פלישתאי:

מדיינין מריבין:

כך ויקרא אלהים כו' כי הו"ל למימר ויקרא אלהים את האור יום ואת החשך קרא לילה. ע"כ דורש מ"ש ויקרא היינו שקרא אותו ואמר לו אתה אור יום. ביום אתה שולט ויום יהיה תחומך. ולחשך קרא ואמר לו לילה פי' בלילה תהא שולט ולילה יהא תחומך. ומדהוצרך לומר להם כן. ראיה שהיו מדיינין זה עם זה:

המימיך צוית בקר פי' המימיך צוית לבוקר איזה מקומו. המימיך צוית לשחר הוא הלילה איזה מקומו כמו שצויתי אני:

אנא אמרי טעמא פי' אני מביא ראיה על דברי ר"י ור"ל מדכתיב עושה שלום בתר יוצר אור ובורא חושך דמשמע דבהם קא מיירי שכשבראם עשה שלום ביניהם שלא יתקוטטו. ואפשר דרבי תנחום פליג אר"י וקאמר אנא מהך קרא ילפינא (יפה תואר):

אין הקב"ה מייחד כו' הענין מבואר בעצמו שלמה שהוא יתברך הטוב והמטיב אינו שמח ברעת שום נברא ואפילו רשע. שאינו חפץ אלא לזכות את הבריות. ואם תהיה רעה לאיש אינו אלא מצד המקבלים ולהכרח הדין. ולכן לא ייחד שמו על חשך שהוא סימן רע והפסד:

ז  [עריכה]

יהי ערב אין כתיב פי' דה"ל למימר יהי ערב והיינו גזירת ה' יהיה מדת יום ומדת לילה בעולם. ואח"כ יאמר שכן היה. כמו שנא' בכל הדברים אלא דהינו טעמא לפי שכבר היה סדר זמנים קודם לכן ואינו דבר מחודש מעכשיו:

סדר זמנים היינו האלפים שנה שנבראת התורה קודם העולם ובאלפים שנה אלו היה בונה עולמות ומחריבן. (ועיין בענף):

דין הניין לי כו' אלו נאותין לי וטובים הם בעיני. ויתהון ואותן הראשונות לא היו נאותין לי:

טעמא דר' אבהו שאמר. שאמר הקב"ה דין הניין לי כו' היכן מרומז זה הלשון. מהכא וירא אלהים וגו' והנה טוב מאד. שפירושו מה שהוא הנה עכשיו הוא הטוב מאד ולא החילופים:

ח  [עריכה]

אלו מעשיהם של רשעים. רמז למעשיהם של רשעים שהמה תהו:

אלו מעשיהם של צדיקים. ומ"ש וירא אלהים את האור כי טוב. להכריע שחפץ במעשה הצדיקים כדלעיל סוף פ"ב:

בין האור ובין החשך בין מעשיהן כו'. שהחשך הוא אחד מתארי מעשה הרשעים:

בין מעשיהן של צדיקים כו'. שהבדיל מעשיהן של צדיקים ויחדם לעצמו. והרחיק ממנו מעשי הרשעים שאין חפצו בהם ע"ד לא יגורך רע או פי' שהבדיל בין מעשיהן של צדיקים כו' היינו מה שהודיע לנו גמול הצדיקים ועונש הרשעים. או פי' שהבדיל ביניהם צדיקים לג"ע והרשעים לגיהנם. אלה לחיי עולם. ואלה לחרפות עולם:

לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים שיתאחד במציאות האור וזמניו העונש של רשעים. שמשם שוקע וחשכה להם. וחשך של צדיקים שנהפך לבקר:

יום אחד שהיה לו לומר יום ראשון כדלקמן על כן דרש על יום הכפורים שבו נעשים ישראל גוי אחד כמלאכי השרת אגודה אחת ושלום ביניהם. והרשעים ע"י תשובה נעשים צדיקים. יום רצון יום חסד יום סליחה וכפרה. וכן אז מתאחד הרע בטוב להיות הכל כלו טוב כמו שאחז"ל דהשטן גימטריא שס"ד למימר דבכולא שתא אית ליה רשות לאסטוני וביום כפור לית ליה רשות לאסטוני. דהשנה הוא שס"ה ימים (נזר הקודש):

שבו נבראו ד' דברים מה שלא היה כן בשאר הימים שלא נברא בהם אלא ג' כדלקמן. וירמז לזה אות ד' דאחד (יפה תואר):

הרים סובר המדרש דהרים בריה בפני עצמה ואינו בכלל ארץ. וכמ"ש (תהילים צ ב) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל. וכן במשלי ח' בטרם הרים הטבעו ולפני גבעות חוללתי עד לא עשה ארץ וחוצות. ועיין לקמן סוף פ' י"א שחשב רק ג' דברים שנבראו ביום א' שמים וארץ ואורה. וא"כ יש לפרש שמים וארץ החדשה כמפו' בקרא כי כאשר השמים החדשים וארץ החדשה. והאור היינו אור הגנוזה לעתיד. וע"כ נקרא יום אחד שהוא מיוחד בדברים אלו שנבראו על העתיד:

היה הקב"ה אחד בעולמו שלא נברא עדיין אפילו המלאכים:

אתיא כר' יוחנן דאמר מיד בשני נבראו המלאכים. ובראשון נשגב שמו לבדו. אבל לרבי חנינא שלא נבראו המלאכים עד יום חמישי היה לו לכתוב יום אחד בשני ובשלישי וברביעי (מתנות כהונה):

הה"ד המקרה במים. וזה היתה מלאכתו ביום ב'. וכתיב בסיפא דקרא עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט:

ועוף יעופף וזו היתה מלאכתו ביום ה':

שלא נברא ביום א' כלום. פי' מן המלאכים:

מותח פושט:

ממדד פי' מישר ומותח עד כדי שיעור שמותחים מיכאל וגבריאל בצפון ובדרום (מתנות כהונה) ועיין מ"ש ע"ז בפרשה א':

ט  [עריכה]

מתחלת ברייתו שיום ראשון של בריאה עדיין לא היה ראשון לתכלית כוונתו ולזה לא נתקיימה עד שבנה המשכן ואז היה כיום ראשון לתכלית כוונת בריאת העולם ופרע אצל המשכן שנאמר ביום הראשון בה' הידיעה לרמוז על יום ראשון של בריאת עולם:

לעשות שותפות בתחתונים להצטרף ולהתחבר ולשכון ביניהם ולא עשה כן מפני הרשעים שגרמו לו לסלק שכינתו מרקיע לרקיע עד שבאו הצדיקים והורידוה זה אחר זה עד שהביאוה למשכן כדלקמן פ' י"ט. (יפה תואר):

מה נפשך אם לחשוב ימים של ז' ימי הבריאה. היה לו להשוות שמות החשבון שהתחיל באחד שהוא מספר יסודי אך מספר ראשון שני שלישי כולם נערכים וצרופים זה לזה ונקרא מספר סדורי:

אימתי פרע להם לאותן הימים של בריאה שכתב בהן שני שלישי כו' ולא אמר בראשון יום ראשון אלא אמר יום אחד (מתנות כהונה):

עשר עטרות כו' שבשביל חשיבותו כיום הבריאה נטל י' עטרות כנגד י' מאמרות שבהם נברא העולם (יפה תואר):

ראשון למעשה בראשית שיום אחד בשבת היה:

ראשון למלכים כדאיתא בריש מסכת ר"ה. או פירושו ר"ח ניסן נקרא מלך. והיה אז ר"ח ניסן (אסיפת אמרים):

ראשון לנשיאים לקרבן נשיאים בחנוכת המזבח:

ראשון לכהונה שעד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות והעבודה בבכורות. משהוקם המשכן נאסרו הבמות והעבודה בכהנים:

ראשון לשכינה שאז שרתה שכינה ביניהם בקביעות:

ראשון לברכה ברכת כהנים כדכתיב התם וישא אהרן את ידיו על העם ויברכם:

ראשון לעבודה עבודת צבור כגון תמידין ושאר קרבנות הבאים מתרומת הלשכה (רש"י):

לשחיטה בצפון רש"י לא גריס ליה דמ"ש לשנות עבודה זו משאר העבודות. ועוד שהרי לדברי הכל עולות הקריבו בני נח כמ"ש לקמן פ' כ"ב. וצריך להיות במקומו ראשון לאכילת קדשים. ועיין בפרק ר"ע ובסדר עולם:

לירידת האש על המזבח כדכתיב התם ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף