ילקוט אוצר הספרים/שבת/ד/א
תוד"ה אבל[עריכה]
תוד"ה אבל למטה כו'. כשהחפץ כו'. דבר זה הי' להם להתו' לפרש בתחלת הסוגיא כשהזכיר קלוטה כו' ולמה המתינו עד כאן, אמנם נראה שזהו להקדמה להקושיא שהקשו התו' תימא לר"י כו' שלולא הקדמה זו הי' אפשר לומר דתרוייהו לא סתרי אהדדי דבמקום דלא שייך קלוטה כו' כגון שהניח ע"ג עמוד העומד ברה"י או ברה"ר שאין כאן אויר מראשו עד למטה התם בעינן ד' על ד' ובמקום דשייך קלוטה אמרינן קלוטה כמו שהונחה ע"ג קרקע דאית בה דע"ד וידו נמי הפשוטה באויר אמרינן בה קלוטה כו' ולהכי חייב ולהכי הוכיחו התו' דבידו לא שייך קלוטה כו' רק דממאי דמחייבינן מטעם קלוטה כו' ומוכח דלא בעינן ד' על ד' דכמו שהונחה דמי אין הכוונה כמו שהונחה ע"ג קרקע רק כמו שהונחה במקום שהיא אע"ג דבאמת אינה מונחת חשבינן כמו שהונחה שם ולפירוש זה א"ש טפי דמחלקינן בקלוטה כו' בין למטה מי' ולמעלה מי' דזה מונח ברה"ר וזה מונח במקום פטור אבל אי אמרינן כמו שהונחה בקרקע מצד גוד אחית וחבוט רמי מ"ל למטה מ"ל למעלה וא"כ מוכח ממאי דסבר קלוטה כו' דלא בעינן ד' על ד' דהא באויר אין שם דע"ד ולהכי חייב נמי ביד אע"ג דאין בה דע"ד ואחרי הקדמה זו הקשו התו' אמאי דאמר דכ"ע אית להו קלוטה כמו שהונחה דמיא היינו כמו שהונחה שם באויר דאין שם דע"ד דלא בעינן הנחה ע"ג מקום דע"ד דא"כ ברייתא דמצרכה הנחה ע"ג מקום דע"ד מני וטפי הוי ניחא למימר דפליגי ג"כ בלמטה מי' בקלוטה כו' ואתיא ברייתא כרבנן, ותירצו דיותר ניחא למימר דבלמטה מי' ד"ה חייב מטעם קלוטה כו' כי היכי דתיתי מתניתין כרבנן ג"כ ולא נצטרך לומר ר"ע היא ולא כרבנן דמתני' עדיפא לי' מברייתא לאוקמא למתני' כרבנן.