יד מלאכי/כללי התלמוד/קנג
|
< הקודם · הבא > |
לא איתמר אלא כי פליגי לענין דינא אבל היכא דלא פליגי אלא בטעמא דמילתא לא ולהכי ביכא דמסתבר טעמיה דאביי טפי מרבא נקטינן טעמיה דאביי כן כתב הרב"י בי"ד סי' רכ"ח ד"ה ודע דבטעמא וכ"כ התוי"ט רפ"ט דנדרים (משנה א') ואני הדיוט לבי מהסס בזה הכלל דאשכחנא להרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק האשה שנפלו גבי והלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום דפליג אביי ורבא בטעמא וכתב דהלכתא כרבא וגם ה"ה בפרק כ"ב מה' אישות הלכה ב' כתב על זה וידוע דהלכה כרבא לגבי אביי וכן בפ' המפקיד לו. גבי שומר שמסר לשומר דפליגי אביי ורבא בטעמיה דר' יוחנן כתב עלה הרא"ש שם והלכתא כרבא דבכל דוכתא קי"ל כרבא לבד מיע"ל קג"ם וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והתוס' שם (לו: ד"ה את) וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' תנ"ט כדברי הרא"ש שם ע"ש וגם מרן גופיה בפרק ד' מה' תפילין הל' ט"ו תמה על הרמב"ם למה כתב טעם אביי דהא קי"ל דהלכה כרבא לגבי אביי ונתן טעם לזה ע"ש. הרי דאף היכא דפליגי בטעמא אית ליה הך כללא גם הלח"ם ספ"ט מה' שבועות (הלכה י"ד) תמה על הרמב"ם דיותר הו"ל לפסוק כטעמו של רבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי ולא כטעמו דאביי ע"ש: