יד מלאכי/כללי התלמוד/קנד
|
< הקודם · הבא > |
דוקא. ואף אם יראה וימצא איזה דין אחר חוץ מאלו דאיתותב רבא בר פלוגתיה מאיזו ברייתא, אפ"ה הלכתא כוותיה דרבא. דמדלא מנה אותו הש"ס בהדי יע"ל קג"ם, קם ליה לתלמודא דהלכה כרבא בהא ולא כההיא ברייתא דמינה איתותב. ובודאי איכא שום תנא דפליג עלה, אע"ג דלא אידכר ההוא תנא הכא. כן כתב הכ"מ פ"ה מה' איסורי מזבח הלכה ד' וכן מצאתי להרז"ה ר"פ החולץ שכתב דאף דמתני' דייקא דלא כרבא אנן אכללין סמכינן ואדרבא דיוקא דמתני' מדחייא וסמכינן על כללא דנקטי' דהלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם עש"ב וכ"כ שם הנ"י דף תס"ו א' בשם הריטב"א והר"ן בפ"ז דכתובות תק"י א'. ואחר זמן מצאתי להרב הגדול כמוהר"ר חנניה קאזיז זצ"ל בס' קנאת סופרים שלו שבשרש ט' כתב לדעת הרמב"ם זה הלשון וכיון דקי"ל כרבא לגבי אביי ממילא אדחייא ליה אותה ברייתא דקם ליה בתיובתא מינה וכו' ואפשר נמי דלא חש התלמוד לפרוקי ההיא תיובתא דרבא משום דבריר לן בכוליה תלמודא דהלכתא כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם וכו' ואין ללמוד ממנה לפסוק כמ"ד לוקין על לאו שבכללות כיון דבסוגיות אחרות שבגמרא לא חשו לה מכלל דקים להו דמשבשתא היא עכ"ד אלהים חיים. ולי אני בעניי נראה דיש ללמוד עוד כן לעניננו ממ"ש רשב"ם בפרק חזקת הבתים לב: גבי רבא ורב יוסף וז"ל ואע"ג דפסקינן הלכה כרב יוסף בשדה קנין[1] ומחצה מכלל דבכוליה גמ' הלכה כרבה ולא כרב יוסף והכא פסקינן הלכה כרב יוסף לא קשיא דהא בהך פלוגתא נמי פסקינן כרבה ע"כ. מבואר שפיר דאילו לא הוה פסקינן כרבה במקצת באותו הדין עצמו אע"ג דאיפסיקא הלכתא בהדיא כרב יוסף הוה קשיא לן הלכתא אהלכתא משום דכיון דנחתו למניינא ואמרו דבשדה קנין ומחצה הוא דהלכתא כרב יוסף משמע כאילו אמרו בפירוש דבכל התלמוד זולת אלו הלכתא כוותיה דרבה וכמ"ש רש"י ז"ל עצמו בפי' בגיטין עד: (ד"ה הלכתא) וכן נראה דעת התוס' ז"ל בפ' בתרא דמגילה כט: ד"ה והלכתא עיין שם. וה"נ ביע"ל קג"ם דכותה ועיין ספר לשון לימודים על הטורים בח"מ דף ל"ב ע"ב ולעד"ן לתת הכרח וטעם לדבריהם ז"ל דהא בקידושין שלא נמסרו לביאה איתות' רבא בפרק ב' דקדושין וכן ביאוש שלא מדעת איתותב גם כן בפרק אלו מציאות ואפילו הכי מני להו ביע"ל קג"ם אף דלא איצטריך, להורות לנו דאף היכא דאיתותב רבא באיזה דוכתא אחרינא בר מהני שיהא הלכה כרבא ולהכי מנח בהו סימנא משום דלית הלכתא כאביי אלא בהני כמ"ש הר"ן בפ"ב דקדושין תרמ"ה א' עיין שם. וכיוצא בזה ההכרח דכתיבנא מצאתי להר"ן ז"ל בפ' כ"ש גבי כלל דר"ל ור"י הבאתי דבריו בכלל הריש (כלל תקס"ח) קחנו משם ואע"ג שראיתי לבעל חזון נחום על ספר קדשים דף ק"ץ ע"א דקא מגמגם עליה דהאי כללא כבר אני בעניי עשיתי סמוכות מהני רבוואתא דאייתינא ולהם שומעין שאומרין כהלכה. ומדברי כולם נלמוד דכל היכא דנחתו למניינא והזכירו הדינים דקי"ל כההוא אמורא הוי כאילו פירשו דבכל שאר הדינים לית הלכתא כוותיה וכדמוכח בהדיא בחולין (בבלי/חולין/עז/א|עז.]] גבי ר"ל יע"ש ובפירש"י (ד"ה ואמאי) וע"ע כללי הריש גבי רבי יוחנן ור"ל (כלל תקס"ח) ורב אחא ורבינא (כלל תקס"ב) ובבני חיי דף קפ"ו ע"ג ובתוספות פרק זה בורר כד: ד"ה רבא ולפי זה יש לתמוה על הש"ך שבח"מ סי' מ"ו ס"ק קי"ז כתב דהא דאמרינן הלכתא בכוליה תלמודא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחיוורי היינו היכא דאין הוכחה מסוגיא דלא כוותיה אבל בדאיכא משמעות בגמרא דלא כוותיה לא פסקינן כוותיה דהא מדברי רש"י וכ"מ שהבאתי מוכח בבירור דכל היכא שהזכירו הדינים דהלכתא כוותיה ממילא דבכל שאר הש"ס לית הלכתא כוותיה אף בדאיכא הוכחה בש"ס כוותיה כמדובר אף הכי נמי כיון שהזכירו להדיא דבכל הש"ס הלכתא כמר בר רב אשי וכו' אף בדאיכא משמעות בגמ' דלא כוותיה פסקינן כוותיה ואע"ג דמצינו כמה דינים דלא עבדינן כמר בר רב אשי היינו בדאיפסיקא הלכתא בגמרא בהדיא דלא כוותיה אבל משום משמעות בעלמא לא פסקי' דלא כוותיה כן נלע"ד ועיין כנה"ג י"ד סי' נ"ו הגה' ב"י אות כ"ג שכתב דכל מקום דמר בר רב אשי פליג הרי הוא כמו שפסק התלמוד הלכה כמותו מחמת הכלל דהלכה כמר בר רב אשי בכל דוכחא בר מאודיתא ומיפך שבועה ע"ש וכן מצאתי תו להרי"ף בפרק ז"ב שכ' בשם ר' האי דכל היכא דלא איתמר לית הלכתא כמר בר רב אשי הלכתא כוותיה ומסתמא דעת הרמב"ם נמי הכי הוי דברוב דבריו נמשך אחר דעת הרי"ף רבו כידוע ועיין בכללי הפוסקים ובשו"ת חוט השני דף ט"ז א' וח"י א' וכן מצינו בכמה דינין שפסק הרמב"ם כמר בר רב אשי ואע"ג שמצאתי להרשב"א בחידושי יבמות דף קי"ח ד' שכתב דשמא לא ס"ל להרמב"ם הך כללא מ"מ לא מסתברא כן לשאר פוסקים והוא ז"ל נדחק בזה מפני שלא מצא טעם למה לא פסק כמר בר רב אשי שם אך מרן בב"י בא"ה סי' ה' ביאר טעמו ע"ש וע"ע בספר שמות בארץ דף כ"א ע"א:
- ↑ לפנינו ענין.