יד אפרים/אורח חיים/שסג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים שסג

שם בט"ז ס"ק ד' תיוהא קא חזינן בהך תיקון דמיחוי כו' כצ"ל:

שם ללחי ולא לצורת הפתח דהוי מחיצה כו' כצ"ל:

במגן אברהם ס"ק ה' עסי' ל"ד כצ"ל ר"ל שם בס"ק ל"ז הביא דברי התו' דצריך לחי אחר דהפס לא מהני ואף על גב שהפס הוא רחב הרבה ועומד מרוב' על הפרוץ דכיון שמופלג ג' ע"ש וכמבואר שם:

ט"ז ס"ק יג א"צ ליטול שום דבר לענין הכשר דבר זה שאנו עוסקים בו כמו בעקמומית שמה שנתעקם הוא פסול אלא שרואין מה שיש תוך עשרה כאילו אינו וכל זה אינו ענין לכאן שעושה קורה רחבה מלמעלה ומשוכה למטה ומ"מ פשוט כו' כצ"ל:

שם בס"ק זה למטה מיו"ד דוקא ר"ל דאף דהוה אמינ' של הב"י שכ' דאי במונחת למטה מי' אינו ר"ל דזה יהיה גורם ההיתר דפשיטא דז"א רק שהרב"י אמר דא"א לאוקמי כלל במונחת למטה מיו"ד דלגמרי אלא ר"ל שראשה למעלה רק שרחבה ונמשכת קצת למטה. אך מה שכת' הט"ז על הב"ח וחלילה לומר כו' נראה שהבין מה שכתב הב"ח דהקפידא הוא כו' היינו קפידא להתיר שאין מתירין אלא תוך י' והיינו כמ"ש הב"י בהוה אמינא דידיה כמש"ל ובאמת לית' דכוונת הב"ח מה שכתב דהקפידא הוא על הקפידא לאיסור ור"ל דהב"י מפרש דהרשב"א קמ"ל דמשוכה קצת למטה ג"כ כשר דלא תימ' שיש קפידא מה שמקצתה למטה מיו"ד שאין מותר אלא אם כן כולה למעלה מיו"ד וקמ"ל דאף בכה"ג נמי כשר וע"ז השיג הב"ח דהרשב"א מיירי מענין שהקורה עצמה רחבה יו"ד טפחים ודברי הט"ז צ"ע:

שם ולא כולה למעלה מיו"ד ואינו כן כו' שלא ניתן להכתב והעיק' שאין כאן ט"ס וכו' כצ"ל:

מ"א ס"ק כ"ז יש להעיר דין חצר אינו מעורבת וצריך כו' שבילים קטנים בין בית לבית וכו' וא"צ צ"ה מהאי טעמא נראה כו' כמ"ש ריש סי' שס"ד בפתוחים תחלה כצ"ל:

שם כדין הבא לחלוק כו' ר"ל כמבוא' בסי' שצ"ב ועיין לקמן ס"ק ל"ד ומ"ש המג"א אם אין המבוי רחב יו"ד אמות הוא ט"ס וצ"ל יות' מי' אמות דאם הוא רחב יות' מי' אמות צריך צ"ה דוקא ומ"ש המג"א דלא הוי אלא סילוק דיורין. ר"ל דכיון דמוקפות חומה אין כאן איסור טלטול רק מחמת שאינה מעוברת שמבואות העכו"ם פתוחים לשם וצריך לעשות שם תיקון לסלק הדיורין של העכו"ם וסגי בב' לחיין כמ"ש ומה"ט נמי א"צ תיקון בעקמימותו כיון דאמרינן שדינו כחצר אחד רק שיש כאן פילוש למקום שאינו מעורב אינו דומה למבוי עקום דשם איירי במפולש לר"ה וע"ז כת' המג"א דבפרזים דהוי כפתוח לכרמלית לא מהני שני לחיין כמ"ש וצריך צה"פ מצד אחד ומצידו השני לחי או קורה כמבואר לקמן סימן שס"ד וגם צריך תיקון בעקמומית שהרי בפרזים הוי כמבוי עקום שמפולש בשני צדדין לכרמלית דצריך ג"כ תיקון בעקמומית כמו אם היה מפולש לר"ה וע"ז כת' שצ"ע שאין נוהגין כן ולכן כת' הטעם דס"ל לרמ"א דאף בפרזים יש לתת עליהן דין חצר ואף על גב שאין להקל בשני לחיין כ"ש כדין חצר אלא יש לעשות צה"פ כדין מבוי מפולש דלעיל מ"מ לענין עקמומית דאין סמוך לר"ה אזלינן לקולא לתת עליו תורת חצר ומ"ש מהרי"ל בתשו' כו' ולכן צריך ב' פסין כו' ר"ל דמהרי"ל ס"ל דגם במוקף חומה אין לו דין חצר כ"א דין כרמלית לפי שהעכו"ם יש להם דריסת הרגל ואף על גב דגם מהרי"ל מודה דמהני ב' פסין או צה"פ לסלק הדיורין מ"מ כל כמה שלא סלקו הדיורין שיש עליו דין כרמלית ולא מהני היקף החומה לשווי' רה"י כחצר שאינ' מעורבת ותה"ד ומהרי"ו ס"ל דדינו כחצר ונ"מ לענין נשבר בשבת כמבואר בס"ס שס"ה וממילא דנ"מ גם לענין מבוי עקום. וע' מ"ש בקונטרס אחרון לשו"ת ב"ח החדשות סימן פ':

ט"ז ס"ק י"ט לקשור החבל מן הצד כו' כצ"ל:

שם ונ"ל כו'. יוצאין חפופין עד י"ט סמוך לקרקע אפשר שר"ל שהחפופין מתחיל סמוך לקרקע והולכים בגובה עד יו"ד טפחים. ואפשר שט"ס וצ"ל יוצאין חפופין י"ט עד סמוך לקרקע ובמשבצות זהב כת' שנראה להגיה עד ג"ט ע"ש:

שם במקום קנים של צה"פ וג"כ כו' כצ"ל:

במגן אברהם ס"ק ך"ז ומ"ש המג"א וע' שס"ד דבצד השני סגי בלחי בספר תוספות שבת נרחה מפרש דבריו דכאן צריך ב' פסים כמו חצר וים ע"ז הקשה מהד"מ דמשמע דצריך צה"פ וכ' דאפשר דוקא במבוי גמור קאמר המג"א דסגי בלחי אבל כאן בעי צה"פ עכ"ד ואין זה כוונת המג"א ולענ"ד דהמ"א דסובר דגם בזה סגי בלחי דאפילו אם יש לו דין חצר מ"מ פרצתו בעשר ואז צריך צה"פ ואם לאו סגי אם נשתיי' ד"ט במקום אחד או טפח מכאי כמבואר לעיל סעיף ב' וכאן בעיירות שלנו שגם ברוח רביעי יש בתים מזה ומזה סגי בהכי כשאין פרצה בעשר וא"צ רק לחי או קורה מחמת שיש עליהם דין מבוי וגם בדין מבוי לא מהני לחי או קורה אם הוא פרוץ יותר מעשר ומ"ש מהד"מ לא ידעי משמעות אך ראיתי שד"מ שתמה על הרשב"א שהביא הב"י וכ' דבחצר לא מהני צה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן אלא צריך ב' פסין מצד השני. ולענ"ד לק"מ על הרשב"א דמיירי כשאין שם פרצה במילואה ואינה בעשר רק שהיה מפולש משני צדדים לר"ה אשר שם ובכ"ג שפיר קאמר דצה"פ מחיצ' גמיר' היא ולא גרע ממבוי שהצד השני מותר בלחי או קור' ומ"ש בשם מהרי"ל בתשובות צ"ע דמהרי"ל סי' רס"ב והביאו הב"י דמפקפק דאפשר דלא סגי בלחי אחד היינו כשהוא מפולש למבואות עכו"ם ומטעם סילוק דיורון כמבואר בלשונו להדיא שם אבל מצד הכשר המבוי מודה דסגי בלחי אחד ע"ש. ע' בתוס' שכתבו בלחי או קור' מכאן ואף ע"ג דלחי לא מהני ברחב מי' יש לומר שעושה לחי רחב שימעט החלל מי' וצ"ל דאע"ג דמפולש לר"ה היינו י"ו אמה מ"מ המבוי עצמה אינה רחבה י"ו רק שלפני המבוי יש ר"ה מזה ומזה ומ"ש התוס' שם דף ו' ובדף נ"ט ועיין לעיל סימן שמ"ה ובתשו' הארכתי בענין זה:

שם ס"ק ל"א שפסק לסור' ברשתו' כו' לכאורה יש לומר דתיקון המבוי הוי היכר שלא יטלטל משם למקום השירטון וכ"כ באליה רבה אך לקמן סימן שס"ה סעיף ה' איתא לא ישב בראש המבוי וחפץ בידו וכו' משמע דאין זה היכר שלא יטלטל מר"ה לשם והא דאמרינן קורה משום היכר אין ר"ל שיהיה היכר שלא יטלטלה מן המבוי לר"ה כו' דהוי היכר דלא ליתי לטלטול' בר"ה גופה ע' ברש"י דף ג' ואמנם שם בסימן שס"ה ס"ק י"א כ' המג"א דאפשר צה"פ הוי היכר לענין הך חששא שלא יטלטל החפץ שנטל מידו לרה"י לתוך המבוי ואם כן גם כאן היה מועיל צה"פ וכמ"ש המג"א מהא דאמימר דעשה מחיצה גמורה ואפש' דלא היה יכול אמימר לעשות צה"פ נמוך שהיו צריכי' להשקות הגמלים דרך שם וכעין זה כתבו התו' בדף ק"ה גבי וליעבד צה"פ אפומה דשביל אתו גמלי כו' ע"ש ולכך פסק ברשתות שבקל יוכל לסלקו וכמ"ש הרב המגיד ז"ל ע"ש וצה"פ גבוה אין בו משום היכר כמ"ש המג"א שם ס"ק י"א בסימן שס"ה ולפי"ז מ"ש המג"א ולא מהני צה"פ היינו גבוה דוקא אבל צה"פ נמוך יש בו משום היכר לדעת המג"א גופיה שהבאתי וצ"ע:

שם בסעיף זה צורת הפתח אפילו אם הוא כו' כצ"ל:

בט"ז ס"ק כ"א דאינו מניח באלכסון אלא כנגד הקצר אלא דבעשר פליגי וקי"ל כרבא כו' כצ"ל:

בש"ע סעיף ל"א שם יש חצר מהלחי ולחוץ כו' כצ"ל:

מג"א ס"ק ל"ד זולתי בפתח אחד כל העיר כולה ניתרת במחיצות אלו שפתח ההוא כולי ויכול להכשיר חציו כצ"ל:

סעיף ל"ו בהג"ה ובזה התל הוי כמחיצה הלשון מגומגם ומבואר למעיין בב"י דהטור כ' שהוא במקום לחי וכתב הב"י דלפי דסגי בלחי נקט הכי אבל באמת המדרון עולה במקום מחיצה אבל עכ"פ אין נ"מ כאן אם הוי כלחי או כמחיצה וא"כ מה זה שמדייק ובזה התל הוי כמחיצה ומ"ש הב"י אבל התל ודאי שאם לא היה עולה אלא במקום לחי לא הוי מהני מידי כיון שאין בו מחיצות אלא טעמא משום דעולה במקום מחיצה דאמרינן גוד אסיק עכ"ל אין כוונתו דכאן בענין מבוי צריך הכשר לא הוי מהני מידי דמה"ת לא הוי מהני כיון דמבוי הכשרו בלחי ואף על גב דלחי גופיה משום מחיצה מ"מ התל שהוא גבוה עשרה כלחי הוא וגוד אסיק למה לי רק כוונתם דהתם איתא מדרון ותל וגבי תל אמרינן שאם זרק ונח על גבו חייב וע"ז קאמר הב"י דאם לא היה בתל מעלה אחרת רק שהוא כלחי לא הוי מהני מידי ר"ל לענין חיוב כמו שהביא שם לפני זה מדברי הש"ס והרמב"ם ואפשר שחסר בב"י וצ"ל לא הוה מהני מידי לחייב עלה וע"ז שפיר קאמר כיון שאין בו מחיצות ר"ל ואם כן מה בכך דנח על גביו שהרי אין שם מחיצות סביב אלא דאמרינן גוד אסיק כך נראה לכאורה פי' דברי הב"י ועכ"פ ל' הרמ"א שכ' ובזה כו' דמשמע דדוקא בזה אמרי' דהוי כמחיצה צ"ע וגם דהכא לא מיירי רק במדרון ולא בתל. ואע"ג דהטור נקט בלישניה שהתל עולה במקום לחי וכ' הב"י שלמדרון נמי קרי תל שהרי כמין תל עפר הוא מ"מ הטור מיירי גם מתל גמור ע"ש ונקט תל דכולל שניהם משא"כ כאן דלא מיירי מתל כלל ולמה שבק מדרון ונקט תל ולולי דמסתפינא הוה אמינא שט"ס נפל ברמ"א וצ"ל וכן ה"ה תל הוי כמחיצה והסופר טעה וכ' במקום כן ב"ז וגם הפריד שני ההי"ן של ה"ה ועל' בידו תיבת ובזה התל והוא טעות האפשר ומצוי. וכוונת דבריו סובבים כלפי מ"ש הב"י דבש"ס לא הוזכר תל לענין מבוי רק לענין זורק והטו' כ' תל גם לענין מבוי דס"ל דלא שנא והרמב"ם לא הזכירו רק לענין זורק ולא לענין שא"צ לחי ע"ש וכוון הרמ"א להביא הך דינא דהטו' לפי שהמחבר לא כ' רק לשון הרמב"ם שלא הזכיר רק מדרון ולא תל וע"ז כתב דה"ה תל הוו כמחיצה: ואמנם בד"מ הארוך איתא על דברי הטו' שהתל עולה במקום לחי וכ' ב"י ולא במקום לחי אלא עולה במקום מחיצה גמור' וכן מוכח מגמרא עכ"ל משמע שע"ז כיון ג"כ בהג"ה שהרי לא הזכיר בד"מ הך מלתא שכ' הב"י דאף שלא הוזכר תל רק מדרון סובר הטור ה"ה תל שנאמר שע"ז כוון בהג"ה ומ"מ לא רחוקה הוא לאמר שכאן בהג"ה בא לכתוב פסקי דינים וכ' הך מלתא דגם בתל א"צ לחי או קורה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.