אליה רבה/אורח חיים/שסג

אליה רבה ‏ אורח חיים שסג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] אינה רשות הרבים וכו'. ולענין כשזרק מרשות היחיד לרשות הרבים מחלק הט"ז בין פתוח לרשות הרבים שרבים דוחקין בתוכו שאינו חייב עיין שם, ומב"ח ומגן אברהם משמע דבכל ענין חייב ועיין ריש סימן שמ"ה:

ב

[ב] [לבוש] משהו מכאן וכו'. בשולחן ערוך כתב טפח מכאן דשיור דכותל גרע מפס במשהו והוא כתירוץ שני דתוס' עירובין דף י' ודעת הלבוש נראה כתירוץ ראשון שם דאף בכותל סגי במשהו וכן משמע בעבודת הקודש דף ו' וכדאי הרשב"א לסמוך על הכרעתו, ודלא כב"ח דהחמיר אפילו בפסין בטפח וסמך על רבי יהונתן וליתא דאף רבי יהונתן לא קאמר אלא בכותל וגם בכותל יש לומר דלאו דוקא נקט כמו שכתב בית יוסף דסגי במשהו:

ג

[ג] אין בפירצה ארבעה טפחים וכו'. ואפשר דמיירי שחצר רחב באמצע ובקצהו הוא קצר שאין במלואו רחב ארבעה טפחים אבל אם כל החצר פחות מארבעה טפחים אין צריך תיקון כמו שכתוב סעיף כ"א (מגן אברהם), ולא נהירא דהתם מיירי במבוי אבל בחצר צריך תיקון כמבואר בעירובין דף י"ב וכן משמע במרדכי ואגודה והגהות אלפסי שם. בצורת הפתח עיין סימן שס"ב סעיף י':

ד

[ד] [לבוש] כל שהוא. אפילו פחות מאצבע (בית יוסף):

ה

[ה] אם קשר אדם וכו'. מיירי שלא הודיעו אם כן ילך משם לכך בעיא קשור (מגן אברהם), ועיין סימן שס"ב ס"ק י"א:

ו

[ו] [לבוש] ודוקא בתיקון וכו'. ומלבושי יום טוב תירץ דשאני משתי רוחות ועיין ס"ק ב':

ז

[ז] לא מצי קאי וכו'. ואפילו אין הרוח מפילו אלא מנדו כמו שנתבאר ריש סימן שס"ב (מגן אברהם):

ח

[ח] רחוק וכו'. דאתי אוירא וכו' לכן אם הלחי רחב משלושה שרי הואיל והעומד מרובה על הפרוץ (ריא"ז), אבל דעת התוס' דאפילו הכי אסור (מגן אברהם) וצריך עיון:

ט

[ט] [לבוש] לפיכך וכו'. והט"ז חולק על רמ"א דבתרומת הדשן משמע דוקא בצורת הפתח דאין צריך רק קנה אחת מזה וקנה אחת סגי בכל שהוא ולא בלחי, ולא קשה מידי דלהבית יוסף גם בלחי סגי בכל שהוא כדלעיל, ומלבושי יום טוב כתב דהבית יוסף סבירא ליה דבכל לחי סגי בכל שהוא מכל מקום במחוי סיד מסתפק, ונראה לי דלרמ"א פשיטא ליה מהך דשברי שברים, עד כאן, בשיירי כנסת הגדולה מבואר דנוהגין אף בלחי דיותר יש להקל בסיד מחוי בלחי מצורת הפתח ושנוהגין בשניהם להקל, ופשוט שיהא הסיד עב קצת כחוט הסרבל. אבנים היוצאים מן הגדר לזו למעלה מזו פחות משלושה הוי לחי והוא שיהא בגבוה בין כולן עשרה טפחים (עבודת הקודש):

י

[י] [לבוש] אם גבלו וכו'. כן כתוב בבית יוסף ותמיהני שנעלם ממנו משנה סוף תמורה ויו"ד סימן קמ"ד דאפר עצי אשרה אסור בהנאה אם כן צריך לפזרו לרוח כמו העצים עצמן (ט"ז), ועיין סימן תקפ"ו סעיף ג' וצריך עיון, גם נראה לי דמצוות לאו ליהנות ניתנו ועצי אשירה גופיה דאסור דעומד לשריפה ועפר עומד לפזר לרוח מכל מקום:

יא

[יא] [לבוש] צורה ראשונה צורה שניה צורה שלישית צורה רביעית. ולחכמת שלמה צורה שלישית ליתא שכתב בפנים לכולי עלמא ליתא (מלבושי יום טוב), ועיין ט"ז ונחלת צבי:

יב

[יב] [לבוש] אילן שנטעו וכו'. והוא הדין גדל מעצמו (עבודת הקודש):

יג

[יג] כאילו סמכו וכו'. משמע דאם בפירוש לא סמכו עליו כגון שלא טלטלו בשבת שעברו על ידי לחי זו לא הוי לחי (מגן אברהם), ונראה לי דוקא שלא טלטלו בשבת העבר כלל שלא היה שם לחי אחר:

יד

[יד] [לבוש] דהוי הפרוץ מרובה וכו'. אם הדופן יותר מארבע ומסופקין אם עומד במחיצה על מחצה או מרובה על הפרוץ אם אינו כפרוץ מותר דספק דבריהם להקל ועוד שיש שני צדדין להקל שמא עומד מרובה ואם תאמר אינו מרובה יש לומר שמא כמוהו עבודת הקודש דף ה':

טו

[טו] ושוה מבפנים וכו'. אבל בתוס' דף ט' והרא"ש הכריחו דבכהאי גוונא לא הוי לחי דלא נקרא נראה מבחוץ אלא לעומדים לאחורי המבוי אבל באמת שהבית יוסף אינו מפרש כן לתוס' והרא"ש ומכל מקום החכמת שלמה פירש כן וכן נראה (מלבושי יום טוב):

טז

[טז] [לבוש] שכן הוא הדין בכל לחי וכו'. קשה מסימן שס"ה סעיף ד', וצריך לומר דמיירי הכא בפתוח לכרמלית וצריך עיון, ובשולחן ערוך כתב מגן אברהם דהא הצד השני קצר מזה ובגמרא מיירי שצד השני גם כן ארוך, עד כאן, ולכאורה בכל לחי צדו השני קצר ואפילו הכי מותר וצריך עיון:

יז

[יז] [לבוש] ואם רחב ארבע אמות וכו'. והוא הדין רצפו בלחיים פחות פחות משלושה משך ארבע אמות, ודוקא בשאין הלחי החיצון בולט כלום אבל כשבולט משהו חוץ למבוי מותר. היו רחוקים זה מזה שלושה טפחים משתמש עד חודו החיצון של לחי החיצון ואם עומד כל לחי וכו' (עבודת הקודש דף ו'):

יח

[יח] אם נעץ וכו'. דוקא כשנעץ תוך עובי הכותל ובולטים לחוץ אבל אצל הכותל מותר מטעם לחי (עולת שבת):

יט

[יט] כדי לקבל וכו'. כלומר אם המבוי רחבה עשר אמות צריך לקבל שמונה עשרה אריחין דהוא תשע אמות כמו שכתב סעיף כ"ה (עבודת הקודש). כתב בית יוסף וב"ח אם עשה מקש וקנים אף שבריאה כדי לקבל אריח אסור כיון דרוב מקש וקנים אינן בריאות מבוי מפולש משני צדדין שנתקן בצד אחד בצורת הפתח ומצד אחד לא היה שני צדי מבוי שוין אלא אחד קצר ושני ארוך בלחי סגי (רלב"ח ס"ו):

כ

[כ] טפח ולא בארכן שלושה טפחים וכו'. דאז הוי הקורה כלבוד כמו שכתב סעיף כ"ה וכן אם יש טפח הוי כקורה עיין שם:

כא

[כא] יש אומרים שצריך וכו'. כן פסקו הרמב"ם וסמ"ג וכן פסק בעבודת הקודש ובשלטי גיבורים משמע שכן דעת הרי"ף:

כב

[כב] ואינה נוגעת וכו'. אפילו מרוחק משני כתלים כגון שנעץ קנה כל שהוא באמצע המבוי להניח קורה עליה דאמרינן לבוד משני רוחות (פרק קמא דעירובין):

כג

[כג] ויש אומרים שצריך וכו'. כן כתוב בשולחן ערוך ובית יוסף, ולעניות דעתי לא פליג הנך יש אומרים אסברא ראשונה דאם יש בשניהם רוחב טפח מותר כל שיש ביניהם פחות משלושה אבל כשאין בשניהם אלא רוחב חצי טפח אז לא יהא ביניהם רק טפח כדי שיוכל להניח עליהם אריח שהוא טפח ומחצה דאז מונח אצבע אחת על כל קורה, ואף דאין צריך בקורה רק טפח מכל מקום הכא דבשני הקורות עצמן אין טפח וטפח ביניהם צריך שני קורות וכן נראה לי פירוש הטור ור' יהונתן וכן מוכח בעבודת הקודש דף ה' והוא ברור, גם הב"ח ואחרונים לא ירדו לזה, ומה שהחמיר הב"ח דבעינן דוקא שיהא בשניהם רוחב טפח ונוגעין זה בזה ממש לא משמע הכי בפוסקים וכן הנחלת צבי חולק עליו:

כד

[כד] בתוך טפח. ואפילו אם הם יחד ארבעה אם האויר שביניהם ארבעה טפחים לא מהני דעל כל פנים אין ראוי להניח אריח עליהן מה שאין כן בסעיף י"ד דראוי רק שאינו חזקים (מגן אברהם), ונראה לי שיש טעות סופר בדבריו וצריך לומר אם האויר שביניהם יותר מטפח לא מהני ודו"ק, מיהו כבר כתבתי להקל כל שיש בשניהם רוחב טפח אם אין ביניהם שלושה טפחים:

כה

[כה] ויש פוסלין וכו'. ונקטינן לחומרא (ב"ח):

כו

[כו] קורה רחבה וכו'. פירוש רחבה עשרה טפחים כיון דמשולשלת עשרה טפחים יוצאה מתורת קורה כמו במחצלת והוי מחיצה שתחתיו גדיים בוקעים בה ואסור כמו שכתב הרשב"א, קא משמע לן דמותר כיון שהקורה נראית ואין מכוסה במחצלת שם קורה עליה. ומה שכתב אפילו נמשכת עד למטה מעשרה וכו' היינו דהוה אמינא כיון שמשולשל למטה מעשרה מארץ אין תורת קורה עליה כדמסיק. ומה שתמה הט"ז על הרשב"א מסעיף י"ב נראה לי דלא קשה מידי דבמחיצה צריך יותר היכר מלחי:

כז

[כז] מרווחות וכו'. ובסיפא מצומצמת דאזלינן לחומרא:

כח

[כח] אלא בצורת הפתח וכו'. והרמב"ם דבפחות מארבע אמות דינן כחצר ואפשר דלאו דוקא נקט צורת הפתח (מגן אברהם), ונראה לי דגם ברחבה מעשר אמות ואילך דינו כחצר וסמך השולחן ערוך ולבוש אמה שכתב בסוף סעיף או בפס וכו' או בצורת הפתח וכן משמע בעבודת הקודש דף ד', גם אשתמיט למגן אברהם מה שכתוב בשולחן ערוך סעיף ל"ב:

כט

[כט] [לבוש] דלא שלטא וכו'. ואם הקורה רחבה ארבעה ובריאה לקבל מעזיבה מותרת ולא משום היכר אלא שפי התקרה יורד וסותם כל שאין פתח המבוי יותר מעשר, וכן נראה לי שאילו היתה רחבה שבעה אף שאינה בריאה כשרה שכל שרחבה ארבעה העין שולטת בו עבודת הקודש ד':

ל

[ל] בנין וכו'. והוא הדין עפר וצריך ליזהר כשנדרס ברגלים שלא ימעט מכשיעור:

לא

[לא] עד שיהיה פתוחים וכו'. השמיט הגהת רמ"א ואפילו כל חצירות פתוחות זו לזו ויש חולקין, עד כאן, ואולי טעמא משום דבית יוסף פסק כיש חולקין וסתמא כפירושו דאין פתוחות זו לזו (מלבושי יום טוב), ותימא על גדול שכמותו שלא ראה בסוף סעיף זה שכתב לבוש דברי רמ"א כהווייתן גם לדינא עיקר כסברא ראשונה כמו שכתב הב"ח וכן בבתים פתוחות זו לו, ובעבודת הקודש דף ד' אפילו עירב כל בית ובית צריך שיהא בו ארבע אמות על ארבע אמות או יותר:

לב

[לב] שיהא ארכו יתר וכו'. ואפילו כל שהוא (עבודת הקודש). איזה ארכו של מבוי דרך כניסתו ומה שאינו דרך כניסתו קאי רחבו ואף על פי שרחבו יותר מארכו (שם). הג"ה שכתב רמ"א כאן כתב הלבוש בסוף סימן זה ומלבושי יום טוב שגג בזה וסבור שהשמיטו להאריך והוא לחינם:

לג

[לג] שאין בו ארבעה וכו'. פירוש בפתחו אף שבתוכו רחב ארבעה (בית יוסף), וכן משמע מר"י דף צ"ב כתב ר"י דף פ"ח ודוקא במבוי אבל בחצר לעולם צריך תיקון ועיין ס"ק ג':

לד

[לד] [לבוש] שאחד מצדדיו וכו'. פירוש ששפתו גבוה עשרה ודוקא שיהא סמוך ממש לראש המבוי אבל אם הנהר רחוק מבתים עשר אמות צריך תיקון דאותו מקום הוי פרוץ, וכן באשפה מיירי שגבוה עשרה ומשמע בבית יוסף דאף שצד אחד ים וצד אחד אשפה וצד אחד סתים וצד אחד פתוח ברשות הרבים בלחי או קורה נמי מותר לסברא זו ולבוש דנקט שאחד מצדדיו נראה משום דלרבותא דיש אומרים דאפילו הכי צריכה תיקון. כתב אמונת שמואל סימן מ' עיר שחריץ עמוק עשר ורחב ארבע מקיפה הוי כמחיצה:

לה

[לה] ויש אומרים וכו'. וכן עיקר וכן פסק הב"ח וכתב מגן אברהם דוקא בים אבל בשאר נהרות לא חיישינן שיעלה שרטון אם לא שדרכו להתייבש בקיץ הרבה, ואם נקרשין בימות הגשמים בטלה המחיצה ואסור לטלטל והט"ז האריך דכיון שדרכן לקרוש אסורין לעולם ובש"ס מיירי בים שאין דרכן לקרוש, ועיין מגן אברהם סימן שס"ה ס"ק ט':

לו

[לו] [לבוש] ויטלטלו מן המבוי וכו'. זה לשון מלבושי יום טוב כן כתב בבית יוסף בשם המגיד אבל רש"י פירש יטלטלו במבוי עצמה והבית יוסף ולבוש אישתמיטתיה לפירוש רש"י, ולי נראה דהמגיד אינו מפרש שכל הצד הוא ים וגם לא ברוחב יותר מעשר ולכך לא חש לטלטל דבמבוי עצמה, עד כאן. ולי נראה דעת המגיד דאף שנשאר ביבשה מדרון בעומקי דהוי מחיצה כמו שכתב סוף סימן זה מכל מקום אסור שמא יטלטל ממבוי וכרמלית וכן משמע במגן אברהם, אלא דלמה שכתב דלמגיד לא מהני צורת הפתח או לחי או קורה רק מחיצה גמורה ולעניות דעתי מהני כיון שיש היכר לא אתא לטלטל:

לז

[לז] [לבוש] יותר מארבע אמות וכו'. ואפילו יש ברוחב אלכסון יותר מעשר מהני צורת הפתח אבל כשיעשה לחי בכל צד לא מהני אלא בפחות מעשר, כן משמע בב"ח, אבל הט"ז חולק דאפילו בפחות מעשר לא מהני לחיים כיון שאין עומדין בשוה וכן פסק הרלב"ח:

לח

[לח] שני פסין וכו'. דאפילו חצר אחד יכולין לחלק בכהאי גוונא (הרא"ש), כל העיר במבוי אחד שיש לחי בראשו שאין מערבין אותו לחצאין ואם יש פירצה בטל הכשירה אם רבים בוקעים בהם ואז יכול להכשיר חציה במחיצות ולערב אותה (בית יוסף שס"ד):

לט

[לט] פס ארוך ארבע אמות וכו'. דאין משך מבוי פחות מארבע אמות ומעתה אין אויר שמכאן ומכאן מבטלין שאין אויר מבטל כותלי המבוי (עבודת הקודש):

מ

[מ] ויש אומרים שאין וכו'. ומלבושי יום טוב וב"ח ומגן אברהם הסכימו לסברא ראשונה דאף בפחות מעשר יש לו דין עקום כמו שכתב בסימן שס"ד סעיף ג' וכמו שתמה בית יוסף, ומה שהאריך הט"ז לחלק אינו מוכרח, ומה שכתב עולת שבת דהטור מיירי היכי דלא בקעי רבים ליתא דאפילו במבוי עקומה משמע בש"ס דף ו' דבקעי רבים, ועוד הא כתבו מלבושי יום טוב וב"ח שמצאו גירסא בטור ונראה לי אפילו בפחות מעשר:

מא

[מא] עשר אמות וכו'. כן כתב רמ"א, ונראה לי דצריך לומר יותר מעשר וכן כתב ט"ז וכן כתבו הרא"ש וטור, ובזה ניחא מה שתמה מלבושי יום טוב על הלבוש דמה ענין שיעור עשר אמות לשיעור מבוי, ולעניות דעתי קאי אשיעור פירצת מבוי שהוא יותר מעשר:

מב

[מב] פתח רחב עשר וכו'. ולחי או קורה מתירין אותה ואויר שמן הפסין ולכותלין אין צריך כלום שהרי ניכר בעומד מרובה על הפרוץ (עבודת הקודש), ומשמע דהא דפס לא נחשב ללחי משום שהוא חוץ לעשר, אבל מגן אברהם כתב בשם תוס' טעם כיון שמופלג שלוש מן הכותל ועיין סעיף ו':

מג

[מג] דלא לישבוק וכו'. אבל מסתמא לא חיישינן שילכו בפתח קטן דלא ממעטא בהילוכו על ידי כך מה שאין כן בריש סימן דהוי מן הצד ומקצרן דרכן (ש"ס :

מד

[מד] [לבוש] שהיא רחב עשר וכו'. לא בשיעור זה נתלה אלא שניטל הלחי או קורה שלשם על ידי דעייל ונפיק בפתח זוטא:

מה

[מה] כאילו זקוף וכו'. ואם כל העיר מוקפת תל ואחר כך בנו בה בתים עיין סימן שנ"ח סעיף ב':

מו

[מו] [לבוש] מפני שאין בהם וכו'. ובתרומת הדשן סימן ע"ו כתב טעם כיון דרוב עיירות מוקפת חומה בישב ולבסוף הוקף וכו'. כתב מגן אברהם ס"ק כ"ז כיון דיש להם דין חצר לכן אין לנו חילוק בין מבוי עקום לשוה אפילו אין מוקף חומה דבחצר אין חילוק, עד כאן, ובסימן שס"ה ס"ק ד' כתב עיר המוקפת חומה ונפרץ בה פירצה בארבעה טפחים ובקעי בה רבים יש להחמיר דאין לו דין חצר וצריך תיקון:

מז

[מז] [לבוש] שני קנים וכו'. עמוד בכותל להמלט נידון משום קנה (מגן אברהם), אפילו בסיד מחוי סגי (תרומת הדשן), ועיין סעיף ז' הקנים יהיה מכוונים תחת החבל עיין סוף סימן שס"ב והחבל יכול לקשור למעלה בגג ואם יש גג מפסיק בין חבל לקנים צריך שיפתח נקב גדול בגג למעלה מהקנים בענין שיהיו מכוונים תחת החבל בלי הפסק (ט"ז ס"ק י"ח):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.