חיי אדם/ב/עא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

חיי אדם TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png עא

כלל עא
דין תיקון מבוי וחצר (סי' שס"ג)

א כבר בארנו במלאכת הוצאה דמקום שיש לו ג' מחיצות אע"פ שמדאורייתא מותר לטלטל בכולו מ"מ חכמים אסרו לטלטל בו עד שיעשה תיקון ברביעית אחד חצר ואחד מבוי:

ב והלכו חכמים בכ"א אחר תשמישן כיון שתשמישי החצר הוא בדבר צנוע ראוי לעשות לו מחיצות יותר סתום ממבוי שתשמישו אינו צנוע מפני שיש בו דיורים הרבה ולכן תיקנו שחצר שפרוץ במלואו מג"ט עד עשר אמות עושה בצד א' פס רחב ד' טפחים או אם ירצה לתקנו משני צידי הפרצה די בשני פסין שכל אחד משהו וקיי"ל דלחי משהו הוי מחיצה וא"כ הוא כאלו היה לו ד' מחיצות ואע"ג דלחי א' הוי מחיצה מ"מ הצריכו ב' לחיין מטעם שכתבנו כדי שיהי' יותר סתום או פס ד' (שס"ג):

ג היה שם מחיצה גמורה ונפרצה במלואה ונשתייר משני צדדי הפרצה משהו מכאן ומכאן לכתחלה יש לחוש לאיסור עד שישאר טפח דדוקא אם מעמיד שם לכתחלה סגי במשהו דיש היכר שהעמידו שם להתיר משא"כ בנשתייר ממילא אין היכר כ"כ. ומ"מ אם הוא לצורך נ"ל דיש לסמוך על דעת המקילין דגם בנשתייר סגי אפילו במשהו וה"ה אם נשתייר מן הכותל רחב ד"ט מצד א' [א] וכ"ז בחצר (שם):

ד אבל מבוי העמידו חכמים אדינא דבלחי אחד משהו סגי וכ"ש יותר ובלבד שלא יהיה רחב ד' אמות אם המבוי רחב יותר משמנה אמות דד"א הוי שיעור מבוי ואין כאן היכר כלל ולכן צריך לחי אחר ולהעמידו בצד האחר או שיעשנה מעט עב או דק מהבליט' כדי שיהיה ניכר שהוא לשם לחי דאע"ג דלחי משום מחיצה מ"מ היכר קצת בעינן אבל אם פתח המבוי רק ח' אמות וכ"ש בפחות אף בלא לחי אחר מותר דעכ"פ הוי פרוץ כעומד וקיי"ל דפרוץ כעומד מותר אבל אם העמידו לשם לחי דאית ליה קלא שתיקנו לחי למבוי אפילו רחב ד' אמות הוי לחי אבל סמכו עליו לא מהני (שם):

ה כל לחי ופס שאמרנו לא יהיה גבהו פחות מי' טפחים ויהיה חזק ומהודק שלא ינוד ברוח מצויה ולא יהיה רחוק מן הכותל ג' טפחים דאל"כ אתי אוירא דהאי גיסא ואויר הפתח ומבטלו [ב] ואפילו היה הלחי יותר מג' טפחים דל"ש לומר אתי אוירא ומבטלו כיון שהעומד מרובה מהאויר שבצד א' מ"מ י"א דצריך לחי אחר [ג] וצריך שלא יהיה גבוה מן הארץ ג"ט דכל מחיצה שהיא ג"ט מן הארץ לא נקראת מחיצה:

ו אפי' לא היה הלחי קנה שלם מחובר יחד אלא שברי שברים או אבני' או קורות היוצאים מן הגדר זו למעלה מזו בפחו' מג"ט הוי לחי. ואפילו לא העמיד אותו לשם לחי אלא שנזדמן לו שם מאיליו כשר ובלב' שיסמכו עליו מע"ש אבל לא סמכו עליו מע"ש כגון שהיה שם לחי אח' ונפל בשב' ובאים עכשיו לסמוך על זה לא. אבל אם לא היה שם לחי אחר מע"ש אעפ"י שלא סמכו עליו בפירוש כאלו סמכו עליו אבל אם בפירוש לא סמכו עליו כגון שלא טלטלו בשבת העבר ע"י לחי זו לא הוי לחי:

ז אפילו אם אינה נראית הלחי בחוץ ובפנים כגון שיש קצת בליטה בכותל ואותה בליטה נראית רק לאותן העומדין בפנים ולא להעומדים חוץ למבוי או שנראית להעומדים בחוץ נגד חלל המבוי ואינה נראית להעומדים בפנים כשר:

ח עוד יש חילוק בין מבוי לחצר דבחצר אין אוסר בה פרצה אלא ביותר מי' אמות או שנפרץ במילואו שלא נשארו גפופין מן הצדדין ואין חילוק אם נפרץ למקום דבקעו בו רבים או לא [ד] אבל במבוי אם נפרץ א' מהכתלים שבצד ארכו אם נשאר מן הכותל לצד ראשו פס רוחב ד' טפחים דזהו שיעור סוף מבוי (ר"ל דתחילת מבוי צריך שתהיה ארכו ד' אמות דוקא כדלקמן סי' ט' אך בזו שכבר היה עליו שם מבוי אלא שנפרצה סגי בפס ד"ט. ואם לא נשאר פס ד"ט א"כ הוי כתחלת מבוי וצריך שיעשה פס רחב ד' אמות וא"כ כיון שלא נתבטל שם פתח מן מבוי זה לכן אינו אוסר פרצה זו אא"כ ביותר מי' אמות דעד י' אמות נחשב לפתח. ומבוי לא נפסל בפתחים הרבה ואין לחוש שמא יקצרו בני רה"ר דרכם וילכו דרך פרצה זו וא"כ אין להם היכר של לחי דכיון שנשאר שם מבוי על משך זה לא נתבטל תורת לחי ופתח ממבוי זה. אבל אם לא נשאר פס ד' טפחים א"כ נתבטל תורת לחי ופתח ממבוי זה ובני מבוי יקצרו דרכם ללכת דרך הפרצה ולכן אפילו אין בפרצה רק ג' טפחים אוסר. ומ"מ אפי' בנשאר פס ד"ט דאינו אוסר עד י' אמות דוקא דלא בקעי בו רבים כגון שנפרץ למקום מקולקל בטיט וכ"ש אם נשתיירו מן היסודות דעכ"פ מעכב הילוך הרבים. אבל בלא"ה אוסר בפרצה ד"ט. ומבוי שנפרץ בראשו ממש דהיינו בכותל שבו הפתח אם מתוקן בקורה והקורה מונח מכותל לכותל אין צריך תיקון אבל אם יש שם אצל אחד מן הצדדים פס והקורה מונח על הפס ונפרץ שם בפס ד"ט צריך לחי אצל הפרצה דקורה על גבי מבוי בעינן ואינו דומה לנפרץ מצדו דלעיל דאוסר בפרצה ג' טפחים דשאני ראשו כיון דמבוי שאין פתוח בראשו א"צ תיקון אע"פ שבתוכו רחב הרבה (שס"ה במגן אברהם סק"ג ואע"ג שבסי' שס"ג כ' בש"ע דעה א' בסתם ג' טפחים כבר כתב בד"מ כדעת י"א והתימה שלא הגיה בש"ע):

ט בד"א דבחצר פרצתו בי"א אם אינו במלואו דוקא שהיה העומד הנשאר על כ"פ כמו הפרוץ אבל אם היה הפרוץ מרובה על העומד כל שהפרצה יותר מג"ט צריך לתקן בבנין או בצוה"פ דלעולם לא הוי רה"י עד שיהיה לו ג' מחיצות ואח"כ יכשיר רוח ד' (עה"ק ו' ע"ב):

י כל התיקונים שבארנו הוא דוקא כשהפתח או הפרצה עד עשר אמות שנחשב לפתח אבל אם הפרצה יותר מעשר אמות בין בחצר ובין במבוי ואפי' יש לה גפופין משני הצדדין לא מהכי עד שיעשה שם צוה"פ שבארנו דינו כלל מ"ח. ודע דלא נקרא מבוי להתירו בלחי או בקורה שנבאר לקמן אא"כ שיהיה ארכו עכ"פ ד' אמות מרווחים או יותר ויהיו פתוחים לתוכו עכ"פ ב' חצירות ולכל חצר ב' בתים לפחות ולא יהיה בכל פתח פחות מד' טפחים רחבו ושיהיו דיורים אוכלין בכל בית אע"פ שבאחד דר האב ובשני הבן והבן מקבל פרס מאביו כיון שאוכל בבית נדונים כשנים ואפילו באחד נכרי ובאחד ישראל ויהיה ארכו יותר על רחבו ואם חסר א' מאלו דינו כחצר ואינו מותר אלא בפס ד' או ב' לחיין או צוה"פ (שס"ג):

יא חצר שארכו יותר על רחבו דינו כמבוי וניתר בלחי וקורה אע"פ שאין חצירות ובתים פתוחים לתוכן הואיל ואינו קרוב לרה"ר אלא פתוח למבוי והמבוי לרה"ר (שם):

יב עוד יש חילוק בין חצר למבוי שהמבוי עקום כמין דלת כזה % דינו כאלו היה מפולש בעקמימות וצריך צורת הפתח בעקמומיתו ובב' ראשיו לכל אחד לחי או קורה או שיעשה צוה"פ לכל אחד משני ראשיו ובעקמומית יעשה לחי או קורה ואם הוא כמין ח' צוה"פ בשני עקמומית ולחי או קורה בב' ראשיו וכן אם יש מבוי גדול והרבה מבואות קטנים יוצאים מצדדים אפי' אינן מכוונות זה כנגד זה עוש' לכל שביל צוה"פ מצד א' ולחי או קורה מצד השני אבל בחצר שהוא עקום כמין ד' או ח' א"צ שום תיקון בעקמימותו [ה] (שס"ד):

יג ומתוך מה שבארנו יתבאר לנו שהעיירות שלנו שאין חצירות פתוחים לתוכו רק שבכל המבואות הבתים פתוחים לתוכה יש לה דין חצר. ומ"מ אם נפרצה למקום שרבים בוקעים בו כדלעיל סי' ח' צ"ע אם נדונין כחצר או כמביי וכיון דבקעי בו רבים דינו כדלעיל במבוי (סימן שס"ה במגן אברהם סק"ד) ואם העיר מוקף חומה ורוצים לתקן המבואות שדרים בה יהודים אם המבואות רחבים יותר מי' אמות במקום שרוצים להעמיד התיקון צריך צוה"פ דוקא שהרי אפילו בחצר כשפרוץ למקום האסור לה צריך צוה"פ אבל אם במקום שרוצין להעמיד התיקון אינו רחב מי' אמות אע"פ שהמבוי באמצע יותר מעשר אמות מ"מ הכל הולך אחר הפתח והמקום שמעמיד התיקון שם הוא הפתח וא"כ די בב' פסין משהוין כדין חצר וא"צ ג"כ לתקן בעקמומית דאין זה אלא סלוק דיורים היהודים מן הנכרים ואין כאן פרצה לרה"ר או לכרמלית כיון שמוקף חומה אבל אם אין חומה סביב א"כ לכ"ע פרוצה לכרמלית וצריך צוה"פ מצד א' ומצד השני כשאינו רחב מי"א סגי ב' פסין משהוין דממ"נ מותר בין שיהיה עליהם תורת חצר או מבוי ואם חצירות פתוחים לתוכה יש לה דין מבוי לגמרי כמו שבארנו [ו] (סי' שס"ג) ומ"מ נ"ל דגם אפי' עיר שאינו מוקף חומה ויש שם בתים וחצירות פתוחים למבואות כמו שהוא בק"ק ווילנא אעפ"כ אם אי אפשר לעשות תיקון בעקמומית יתקן רק בכל המבואות הפתוחות לרה"ר בצוה"פ כדין ובצד השני בלתי אף שא"א לעשות בעקמומית שום תיקון (וע' בנ"א):

יד נ"ל דב' לחיין צריך להעמידן זכ"ז ואם העמידן שלא מכוונים פסול אבל בצוה"פ אפי' באלכסון מהני. ומ"מ בשעת הדחק יש לסמוך גם בלחיין אף זה שלא כ"ז [ז]

טו [ח] מבוי או עיר שצדה א' נהר או ים אם שפת הנהר או ים משופע שבתוך שיפוע ד"א כבר גבוה י"ט א"כ נחשב המדרון הזה למחיצה וא"צ שום תיקון ואפי' כשהמים נרפשין שהרי אנו אין צריכין לעומק המים כיון שהמדרון עד המים גבוה י"ט אבל אם אין המדרון שיפוע כך אלא שבתוך ד"א אינה גבוה י"ט וא"כ נוח להלוך א"כ אין המדרון נחשב למחיצה ומ"מ עומק המים גופה נחשב למחיצה כיון שיש בעומקו י"ט אך כשנקרשין המים לא נחשב אז כמחיצה ודוקא בנהר שאין ספינות עוברות בתוכו דאל"כ כיון דהוי מחיצה הנעשה שלא ע"י אדם אתו רבים ומבטלו מחיצה וצ"ע [ט] וכשיש גשר על הנהר אף על פי שאינו רחב יותר מי"א א"כ הוי כפרצה דכיון דבקעו בה רבים דינו כדלעיל סימן ו' בפרצת מבוי [י] וצריך לעשות שם תיקון ואם דרך הנהר להתיבש בימות הקיץ אסור לטלטל בלא תיקון אפי' כשלא נתייבש דחיישינן שמא יתייבש ויסמכו עליו וכן כשנקרשין בחורף בטלה המחיצה. ומיהו משמע דוקא בדרכו להתייבש אזי אף בזמן שהוא מלא מים אסור דחיישי' שמא יתייבש ולאו אדעתא אבל מחמת שנקרש בימות החורף לא גזרינן דהכל נקרש בפעם א' (כן משמע במ"א וכ"כ בתשובת בשם שו"ת שב יעקב וכ"י) ונ"ל דדוקא שאין שפת הנהר עמוק י"ט לאחר שנתייבש אבל אם לאחר שנתייבש אפ"ה נשאר שפתו עמוק י"ט מותר לטלטל בלא תיקון כדלעיל ריש הסי' (שם):

טז וכ"ז דוקא שהנהר סמוך לבתים בתוך י' אמות אבל אם המדרון או הנהר רחוק יותר מי"א מן הבתים נמצא שפרוץ מצדו יותר מי"א וצריך לעולם תיקון מן הצד וכן אם הנהר המקיף אינו עמוק י"ט כדין בשפתו הסמוכה לבתים בתוך י"א אע"פ שמצד השני הוא עמוק י' לא מיבעי' שאם רחב יותר מי' אמות דפשיט' דאסור שהרי פרוץ מצדו אלא אפי' אינו רחב י"א אסור שמא יבא לטעות ויאמרו דמותר לטלטל במפולש בלא תיקון שלא יעלו על דעתם שההיתר מפני המדרון שמעבר הנהר ומיהו י"א דלא גזרינן [יא]

יז אם פתח המבוי רחב יותר מי' אמות וא"א או שאינו רוצה להטריח בעשיית צוה"פ יכול להעמיד קנים אצל כותל אחד פחות מג"ט מן הכותל וכן כל קנה מחבירו והוי כאלו היה הכל סתום ומכ"ש כשיעמיד פס שלם עד שיתמעט הפתח של מבוי מי"א ואע"ג דהמבוי נשאר רחב הרבה כיון שהפתח אינו רחב מי' אמות דינו כאלו היה כל המבוי רק י"א דצריך להעמיד שם לחי דפס זה לא מהני משום לחי שהרי לא נעשה לשם לחי ואין כאן היכר קצת דאע"ג דלחי הוי משום מחיצה מ"מ היכר קצת בעינן (ריש שס"ג סעיף ל"ג ל"ד):

יח עוד יש הכשר אחר למבוי הפתוח ברוח רביעית או אפי' המפולש מב' צדדים שיעשה צוה"פ מצד א' ודינו כסתום וברוח רביעית יניח קורה שרחבה טפח ע"ג הכתלים ואמנם כיון שאין מנהגינו לתקן בקורה לכן לא אכתוב פרטי דיניה והרוצה לעיין מבואר בסי' שס"ג [יב]

יט אע"פ שהקורה המונחת למעלה מעשרים אמה לא מהני דקורה משום היכר ולמעלה מעשרים אמה ליכא הכירא אבל צו"הפ ולחי מהני אפילו כשכותל מבוי גבוה יותר מכ' אמה דצו"הפ ולחי הוי כמחיצה גמורה:

כ מבוי שנפלו תיקוניו בשבת אם העיר אינו מוקף חומה אסור לטלטל בו דכיון דליכא מחיצות לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אבל אם העיר מוקף חומה כדין בלא פרצות רק שתיקנו המבואות לסלק דיורת היהודי' א"כ כיון שכל העיר דינו כחצר שהרי מוקפת חומה אע"פ שנפל עכשיו בשבת התיקון אמרינן הואיל והותר למקצת השבת הותר לכל השבת ואם היה קרוב לודאי שנכרים ישברוהו בשבת אסור לאחר שנשבר. ספק אם נשבר מע"ש או בשבת מותר דהוי ספק דרבנן ולקולא. וכבר בארנו בכלל אמירה לנכרי דמותר לומר לנכרי לתקן בשבת אע"ג דהוי מלאכה דאורייתא כדי שלא יבאו רבים לידי מכשול. דין המבוי ודין החצרות כשנשבר תיקון המבוי בשבת יתבאר בכלל שאחר זה סימן כ' (סימן שס"ה):

כא חצר שנפרץ בפרצה האוסר לכרמלית בשבת כיון שאין כאן מחיצות לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה (סי' תנ"ד):

כב רשות הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות י"א דבעינן ב' דלתות דדלת לא חשיבה כמחיצה גמורה וי"א דסגי בדלת א' ובצד השנייה או לחי או קורה וגם יש מחלוקת די"א דוקא אם ננעלת בלילה וי"א אע"פ שאינה ננעלת רק שיהיו ראוין לנעול שאם משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראוין לנעול ואחר שעשה התיקון דדלתות חשובה כולה כחצר א' ואין מבואותיה צריכין תיקון (שס"ד) ומ"מ לדידן לאותן הפוסקים דאין לנו בזמ"הז ר"הר כדלעיל כלל מ"ט סימן י"ג א"כ אין נפקא מינה בזה כן נ"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.