אלשיך/בראשית/לט

אלשיך בראשית לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויוסף הורד כו'. הנה למעלה נאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר כו' והנה אמרו רז"ל בב"ר אחיו לישמעאלים וישמעאלים לסוחרים וסוחרים למדינים ומדינים אל מצרים וקשה כי הלא מקרא מלא הוא מיד הישמעאלים. ועוד כי הנה אמרו רז"ל כי כשבא הקב"ה לתת תורה לישמעאלי' אמרו מה כתיב בה לא תגנוב והלא אומנותינו היא זאת שגנבנו את יוסף כו' והלא מקרא מלא הוא וימכרו את יוסף לישמעאלים ואיך גנבוהו. אך לזה נשית לב כי מפסוק זה נראה באומרו אשר הורידוהו שמה. כי הם אשר קנו אותו מאחיו להורידו מצרימה וא"כ היכן הם מדינים סוחרים וגם נדקדק ייתור אומרו אשר הורידוהו שמה אך הוא כי יש ישמעאלים שקנאוהו ולא הורידוה שמה ויש שהורידוהו ולא קנאוהו. והוא כי אחיו מכרוהו לישמעאלים ההולכים להוריד מצרימה והם מכרוהו לסוחרים שעברו בדרך ללכת מצרימה. והם למדינים שעמהם. וטרם הגיעם שמה. גנבוהו ישמעאלים אחרי' מהמדנים והורידוהו מצרימה ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. ואח"כ ירדו שמה מדינים. וערערו על הגזל בפני שופטי מצרים והוצרך פוטיפר לחזור לקנות מהמדינים בעליו. וזהו והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר. ומה שלא נאמר מכרו אותו לפוטיפר. אלא אל מצרים לפוטיפר. הוא מה שכתבנו שערערו מדינים לפני שרי מצרים והוצרך לקנותו מהמדינים על כן נאמר מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר וכו' שפחד פן יקומו עוד מערערים על כן קנאוהו שרי המלכות בשביל פוטיפר. וזהו אל מצרים לפוטיפר:

ב

ויהי ה' וגו'. ראוי לשים לב (א) אל אומרו ויהי בפסוק זה שלש רגלים. והיל"ל ויצליח בבית כו'. (ב) כי הלא מלת ויהי היא צרה. ואיך יאמר וי על היות ה' עם יוסף. ועל היות איש מצליח. (ג) אומרו ויהי בבית אדוניו המצרי מי לא ידע כי שם היה. (ד) אומרו וירא אדוניו כו'. שהיל"ל כי אשר הוא עושה ה' מצליח בידו שהוא נתינת טעם במה ראה כי ה' אתו במה שכל אשר הוא עושה ה' מצליח. (ה) אומרו וימצא יוסף חן וגו'. אם הוא גזרה על פסוק הקודם אינו תלוי בחן כ"א באשר ה' אתו. (ו) אומרו וישרת אותו כי הלא גם מתחלה היה משרת אותו. וצוה גם מה היא נפקותא ממציאת החן כי הלא דבר הוא. (ז) שהוא שגי הפכים. וישרת אותו ויפקידהו על ביתו. כי הפקיד נגיד לא ישרת. (ח) או' ויהי מאז כו' כי היה די יאמר אחר או' וכל יש לו נתן בידו ויברך כו' ומאליו יובן כי מאז הוא. וגם אומרו בגלל יוסף הוא מיותר. (ט) אומרו ולא ידע אתו מאומה הוא משולל הבנה ומה גם במלת אתו שהוא מיותר. (י) אומרו ויהי יוסף יפה תואר כו' האם לא היה יפה כ"א אחר שעזב כל אשר לו בידו וגם הוא נאמר לבלתי צורך ובלי טעם ואם הוא על מה שעתיד לומר ותשא אשת אדוניו כו' שלהיותו יפה תואר נשאה עיניה אליו לא היה לו להפסיק בפרשה פתוחה בנתים:

אמנם יצר על צרת יעקב וגם על צרת בניו ובני ביתו. שלישית על גלות שכינה אשר החילה לגלות מאז ירד יוסף. כמאמר ספר הזוהר שעל כן הוריד להיות מרכבה אליה וזה יאמר וי הי' שהיה ה' את יוסף בלבד ולא עם יעקב. כמ"ש ז"ל (תנחומא פ' ז') שסר ממנו לבלתי גלות מכירת יוסף כי שיתפו עמהם בגזור שלא לגלות הדבר. וגם וי שהיה איש אחד מצליח ולא אחיו ובית אביו רק בצרה גדולה יהודה מצד אחד ואחיו ובי' אביו מצד אחר וגם ויהי שהוא וי שהי' בהיות ה' עמו בבית אדוניו המצרי:

עוד יתכן ויהי ה' את יוסף כו' לומר ראו עתה כי לא כמחשבותינו מחשבותיו ית'. כי הלא אחי יוסף מכרוהו מצרימה לבלתי ירים ראש כמשפט מזל מצרים ולא שוה למו. כי הלא ויוסף הורד מצרימה והומר הוי שלו להיות איש חשוב ומצליח ולא היה לו וי רק היות ביד איש מצרי. וזהו ויהי בבית אדוניו המצרי ושמא תאמר אולי מזל אדוניו היה גורם לזה אמר נהפוך הוא כי הנה וירא אדוניו כי ה' אתו כו' ויפקידהו כו' ויהי מאז הפקיד אותו כו' ויברך ה' כו'. הנה כי אדרבה בשבילו היה בית המצרי מתברך באשר ה' אתו. או יאמר בשום לב אל מה שסתם תחלה. באומרו הורד מצרימה ולא אמר על ידי מי ואחר כך מפרש ואומר מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. ועוד מה ענין היי"ו של ויוסף. אך הנה ידענו מספר הזוהר כי ירידת יוסף מצרימה. היתה התחלת גלות מצרים והוא כי בחמלת ה' על עמו רצה תהיה שכינה עמהם ולא היה כלי להשרות עליו שכינה בגלות ההוא כיוסף וברוב חסדיו ית' הקדים השכינה לישראל:

ונבא אל הענין. והוא כי זה דרכו יתברך כי טרם מכה. יציץ יצמיח ישועה וכמאמרם ז"ל במדרש (פ' כ"ה) השבטים עסוקים למכור את יוסף. ויעקב עסוק בשקו וגו' והקב"ה עסוק להביא להם מלך המשיח והוא במה שסיפר מענין הביאו ית' את פרץ לעולם כי הוא צמח מלכות בית דוד ומשיח צדקנו והנה בהתימו לספר לידת פרץ והיה מקום לומר איך ע"י מי שגלגל מכירת יוסף מצרימה הוציא ית' ממנו גזע ישי לזה אמר אם ירד יוסף מצרימה אל יאשם יהודה אשר בעצתו נמכר כי הלא ויוסף הורד מצרימה כלומר מו השמים ואדרבה יש להחזיק לו טובה כמאמר יעקב מטרף בני עלית וזה רמז הוי"ו כי לא לבדו הורד כי גם השכינה כבי"כול ירדה בגלות עמו וזה אומר ויוסף כמוסיף על זולתו שירד ויוסף גם כן ולמה כדי להתחיל הגלות כי מיד ויקנהו פוטיפר וגו' מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה שהיה על ידם עם היות שהוריד מן השמים כמדובר. ושמא תאמר למה התחיל הגלות מיוסף לז"א ויהי ה' את יוסף שהוא כי הוצרך למה שהי מרכב' אל השכינה וזהו ויהי ה' שהוא שהגלות של שכינה אין זולת יוסף להיות ה' עמו כמוהו. והנה בזה היה טוב ליוסף שויהי איש מצליח אך אינו לכבוד ה'. כי הלא ויהי ה' הנזכר בבית אדוניו המצרי ואינו כבודו ית' תהיה שכינתו בבית אדון מצרי. ע"כ מה עשה הוא ית'. פקח עיני אדוניו. יכיר כי ה' עם יוסף. למען יפקידוהו על ביתו כו'. בתואר פקיד. וזהו וירא אדוניו וכו' ומה שראה שה' אתו ארז"ל (ב"ר פ"ו) שראה ממש אור שכינה על ראשו:

ויתכן ע"ד הפשט. כי למה שמזל מצרים מחייב שעבד לא ירים ראש שם על כן בראות גדול הצלחתו עודנו עבד לאדוניו המצרי אמר אין זה כי אם כח אלהי. ובזה יאמר ויהי איש מצליח כלו' נעשה איש מצליח ולא כתואר עבד כי אם כאיש חשוב עם היות בית אדוניו המצרי הפך מזל מצרים. ע"י כן וירא אדוניו כרואה בחוש כי ה' אתו. כי אין שודד מערכות זולתו ולא עוד כי אם שכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו ית' ממש. ולא ע"י מלאך או שרף או שליח כי הכיר בעניניו כי הצלחותיו מעשה אל"ים המה. או יאמר איך חשב כזאת על יוסף ואולי מזל אדוניו הוא מצליח ויד עבד כיד רבו לז"א הנה ראה כי וכל אשר הוא עושה וגו' שכל מה שאדון הנזכר עושה ה' מצליח בידו שליוסף. אך לא בהעשות ע"י אדוניו עצמו ואם מזלו היה העושה הלא נהפוך הוא הראוי אך אין זה כי אם שה' עם יוסף:

ד

וימצא יוסף חן כו'. הורה לנו הוא ית' חביבותו עם הצדיק כי כל מה שהיה מעלהו לגדולה היה מצליח אדוניו. והוא כי בתחלה היה איש מצליח כלומר שלא היתה הצלחתו יוצאת ממנו ולחוץ כי אם בעצמותו בידו בלבד אך לא בשאר נכסי אדוניו. והטעם כי הלא ויהי בבית אדוניו המצרי כלומר משרת הבית שהוא שפלות אך וירא אדוניו כי ה' אתו. וכל אשר הוא עושה ה' מצליח אך דוקא בידו שהוא במה שנוגע בידו אז אמר אולי למה שה' אתו ואינו כבודו ית' יהיה אהובו משרת הבית על כן אין בית אדוניו מתברכת. לכן וימצא יוסף חן בעיניו ויעלהו מלשרת הבית כי אם וישרת אותו שהוא את אדוניו לבדו כמזיגת הכוס לפניו וכיוצא שהוא שירות של חשיבות באמו' כי בשרת את אדוניו יבורך עצמו וממנו כל אשר לו ועדיין לא נתברך ביתו עד שהסירו מכל שירו' כי שמו אדון לביתו וזהו ויפקידהו על ביתו שהוא פקיד נגיד ועד שהעלהו מדרגה אחרת והוא וכל יש לו אפילו מה שאינו בביתו ובחומותיו נתן בידו אז שהשתרר על הכל בירך ה' את בית המצרי וזהו ויהי מאז הפקיד אותו בביתו וגם על כל אשר לו. מאז ויברך ה' את בית המצרי. ובראותו כך ויעזוב כל אשר כו' שסילק עצמו לגמרי מהכל ולא ידע שום דבר שיהיה אתו ולא ביד יוסף מאומה כ"א הלחם הוא אשתו כמ"ש ז"ל (ברכות דף מ"ב) שדברה תורה לשון נקיה אפי' אשתו שהוא הלחם שהזכיר היה עוזב ביד יוסף כי נאמן הוא ולא היה מקפיד תהיה אתו אלא מפני כי ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה לא בטח לבו בה מלישא עינים בו ולא שוה לו ויהי אחר הדברים האלה ותשא כו':

או יהיה המשך הכתובים קרוב לזה בדרך אחרת. והוא כי הורה ית' מה בין שפע הנמשך מקדושה לנמשך מהפכה כי הלא בהמשך שפע ברכת ה' לבא דרך השתלשלות אם יפגע בנתים באמצעי אשר איננו טהור יפסק השפע ויעדר ממקום החפץ. והוא כי הנה הוא יתב' היה עם יוסף. ויוסף היה תחת אדוניו המצרי אשר הוא טמא בגילולי מצרים ועל כן במשך שפע ברכה מאתו ית' אל הבית אשר שם יוסף. יפסיק בנתים כי הלא היה השפע יוצא מה' אל יוסף ומיוסף אל אדוניו שהוא אדון הבית ומאדוניו אל ביתו. וע"כ הלא יפסיק כי איזה הדרך ישתלשל שפע מאתו ית' דרך פוטיפר והוא טמא ע"כ מתחלה לא נתברך בית המצרי כ"א יוסף עצמו היה איש מצליח אך לא הבית אשר הוא שם והטעם כי הלא ויהי בבית אדוניו המצרי וע"כ לא יקבל הבית ברכה כי הוא תחת רשות המצרי וז"א ויהי בבית אדוניו אשר הוא מצרי כלומר הבלתי טהור והנה וירא אדוניו כי ה' אתו אך וכל אשר הוא עושה ה' מצליח אך דוקא מה שהוא בידו אך לא בית המצרי ולא חשב שהשתלשלותו מונע השפע כ"א על שהיה משרת הבית ואינו לפי כבודו באשר ה' אתו על כן אמר שישרת אותו שהוא כבוד ובראות כי לא הספיק אז אמר אתן לו גדולה וה' אשר אתו יברך ביתי וע"כ ויפקידהו בביתו וכו':

אמנם לא מחשבותיו מחשבתו ית' כ"א שעתה שיוסף אדון הבית אינו תחת רשות מצרי ועל כן דרך ישרה בלי הפסק תבא ברכת טוב אל הבית ואל כל אשר לו ביד יוסף וז"א ויהי מאז הפקיד כו' ויברך ה' את בית המצרי כלומר עם היות בית מצרי הטעם הוא בגלל יוסף למה שמתגלגלת הברכה בגלל יוסף ולא באמצעות פוטיפר ובהכירו אדוניו טעם הדבר אז ויעזוב לגמרי מתחת רשותו להחזיק השפע קדוש והשאר כבקודם:

והנה ארז"ל (ב"ר פ' פ"ו) כי לקחו לתשמיש ונסתרס ולפי דרכם אפשר לומר שנרמז בכתוב שאחר אומרו סריס פרעה רמז איך נעשה סריס והוא כי תחלה היה איש מצרי כלומר איש ולא סריס כשהישמעאלים הורידוהו שמה אך אחרי כן יוסף לבדו היה איש וזהו ויהי איש מצליח אך לא אדוניו כי לא יקרא עוד איש מצרי כי אם ויהי בבית אדוניו המצרי אך לא אמר האיש המצרי ועם כל זה וימצא חן בעיניו וישרת אותו אמר אחר שה' מצליח בידו אולי בשרתו אותי. אהיה מתרפא שאבורך וארפא אך לא שוה לו כ"א לביתו אחר שויפקידהו וכו':

עוד כוון כי הלא ג' דברים מחטיאים את האדם אחד העושר ורב טוב. כד"א וישמן ויבעט. (ב) היופי וכעובדא דשמעון הצדיק עם הנזיר. (ג) המסיתים מפתים אותו והנה שלש אלה היו ליוסף העושר כי הנה ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף שהיה הכל כשלו והב' כי ויהי יוסף יפה תואר כו'. והג' כי ויהי וגו' ותשא אשת כו' ותאמר כו' ועם כל זה וימאן כו' כי הנה אין זה רק במה שה' אתו כאמור:

ו

ויהי אחר כו'. ראוי לשית לב. (א) איזה יחס יש לדברים הקודמים אל ענין זה שיאמר ויהי אחר כו' ואם היא שלא נשאה עיניה אליו עד אחר עזבו כל אשר לו ביד יוסף איך עצרה כח להמתין כל כך. (ב) היתכן שאפילו עיניה לא נשאה עד הזמן ההיא. (ג) כי מלת וימאן מיותרת כי מאומרו ויאמר הן אדוני מאליו יובן שמיאן. (ד) ויאמר אל אשת אדוניו שהיל"ל ויאמר לה כי ידוע הוא שהיא אשת אדוניו. (ה) אומרו לא ידע אתי מה בבית שאם הוא שהכל מסר בידו הרי אומר בפירוש וכל יש לו נתן בידו ולא חשך ממני מאומה וכו'. ולמה יסתום בתחלה ואם הוא בענין תני והדר מפרש היל"ל כי כל אשר לו כו'. ולא וכל כו' כלומר דבר אחר נוסף על האומר מלבד אריכות לשון יותר מהצורך. (ו) כי נראה כעושה עיקר מהנוגע אל אדוניו יותר מהחטא בעצמו לה' שאומר כלאחר יד וחטאתי לאלהים בסוף מאמרו. (ז) אומרו ויהי כדברה אל יוסף כו'. שאם הכוונה לומר שהתמידה יום יום ולא שמע היה ראוי יאמר ותדבר אליו יום יום ולא שמע אך באומרו ויהי כדברה הוא משולל גזרה כי טבע לשון זה לא יצדק כ"א בצאת נפקותא כענין ויהי כאמרם אליו יום יום ויגידו להמן כו'. (ח) כפל אומרו לשכב אצלה להיות עמה. (ט) אומרו ויהי כהיום הזה מהראוי יאמר ויהי היום ויבא כו' כי אומרו הזה יראה כמורה באצבע ואיננו ומה גם עתה אומרו כהיום בכ"ף הדמיון והוא בלתי מובן וגם מה היא ה"א הידיעה שאמר כהיום. (י) אומרו מאנשי הבית שהוא מיותר. (יא) באומרו ותתפשהו בבגדו לאמר כי הוא בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת וגם היה לו לומר ותתפוש ולא ותתפשהו. (יב) אומרו ותאמר להם לאמר ראו כו'. כי אינו לאמר לאחרים וגם אומרו לצחק בנו כי אינו רק לצחק בה. (יג) באומרו ותדבר אליו כדברים האלה לאמר כי אינו לאמר לזולת. (יד) באומרו ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר. כי גם לאמר זה בלתי צודק וגם לא אמרה לו רק בא אלי לצחק בי ואיך אומר ששמע ממנה כדברים האלה עשה לי עבדך ומה גם למה שאמרו רז"ל שבשעה שהיתה משמשת עם בעלה שאמרה לו כדברים האלה עשה לי עבדך והלא לא אמרה רק בא אלי לצחק בי ויהי כהרימי קולי וגו' שמורה שלא אמרה שעשה לה דבר רק שבא לצחק בה והרימה קולה ונס החוצה:

אמנם יאמר ויהי אחר הדברים האלה כו' שהם שמהיות יוסף עבד עלה במעלת קו לקו עד גדר שאדוניו לא ידע אתו מה בבית. כי אם הלחם אשר הוא אוכל והן אמת כי טרם יעלה לגדולה גם שתתאוה ליופיו לא תערב אל לבה לאמר לו שכבה עמי לשתי סבות. (א) שאינו כבודה להזדקק אל עבד כי חרפה היא לה. ועוד (ב) כ"א יתגלה לא תוכל לאמר בא אלי העבד כי לא יאמינו כי ערב אל לבו עבד מקנת כסף לתועבה. עד שגדל מאד שאיננו גדול בבית ממנו נוסף על שויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. אז אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף כלומר כי עודנו בשפלות תת עיניה בו להורדת עינים נחשב לה אך אחר גדולתו נשיאות עינים הוא לה. וז"א אחר ותשא כו' כי עם היותה אשת אדוניו נשיאת עינים תחשב תת עיניה אל יוסף ועל כן ערבה אל לבה לאמר שכבה עמי שאם לא כן במה שהיא אשת אדוניו לא היתה תובעתו בפה משתי הסבות שאמרנו ולמ"ש ז"ל (סנהדרין דף ק"ט) שראתה באצטגנינות שיוצא לה ממנו גדולה וטעתה שלא היה רק מבתה יאמר שאחר הדברים האלה שראתה שעלה לגדולה רבה בקרב ימים נתנה אל לבה להביט אל האצטגנינות. לראות מה טיבו ותרא כי גדולה עומדת לה ממנו וזהו אחר כו'. ותשא אשת אדוניו את עיניה השמימה להביט בכוכבי השמים לבא ע"י כן אל יוסף ומאשר ראתה אז נמשך שותאמר שכבה עמי. שאל"כ אין ספק כי לא נמנעה מלישא עיניה אליו עד סוף שנה שהיה אצלה. ובשום לב אל אומרו את עיניה כי מלת את מיותרת יאמר מאמרם ז"ל כי ליבא ועינא סרסורי דעבירה עין רואה והלב חומד והאברים גומרים. ואין ספק כי היו עיניה ולבה אל יוסף וזהו רבוי האת על הלב גם הוא עם עיניה. ורצתה יגמרו אברים ותאמר שכבה עמי. אך הוא לא היו בו לא זה ולא זה על כן ויאמן וילפת בשומעו כשלשלת שעל התיבה:

והנה יוסף התנהג בחכמה והוא כי דרך אנשים בבא רשע או אשת כסילות לפתותו לדבר עבירה והוא לא כן ידמה כי יתן טענות נגד המפתה להשתיקו. אך לא זו הדרך להציל את נפשו מעשו' רע כי יקרה יהיה המפתה איש לשון שבשפת חלקות ישחית דברי הנפתה הנעימים וילכד ברשתו. אך אשר מוח לו בקדקדו לא יעשה כן כי אם מיד יחליט אומר למאן ולומר שלא יעשה בשום פנים גם כי ינוצח. ואחרי כן אם ירצה יסדר ג"כ טענות נגד המפתה וזה היה ענין יוסף. כי ראשונה החליט וימאן כמי שקושר עצמו בשלשלת ואח"כ אמר טענות הן אדוני כו'. והוא במה שידענו מרז"ל כי אותיות ה' ן' אין להן בת זוג כי כל אחת נפרדת:

ונבא אל הענין הנה ארז"ל (ב"ר פ' פ"ו) כי פוטיפר קנה את יוסף לתשמיש ומיד נסתרס כמאמרם על פסוק וזרע רשעים נכרת. ובזה יאמר ראשונה טענה גדולה והיא הלא לבל אטמא סריס הקב"ה את אדוני. וז"א אל אשת אדוניו הן אדוני כו' לומר כאותיות הן שהן נפרדות כן אדוני עמך נפרד. מבת זוג ופירש ואמר לא ידע אתי מה בבית כלומר לא ידע להיותו אתי מה בבית כי אין בית אלא אשה ואינו יודע ומשמש עם ביתו היא אשתו כי להיותו אתי איבד תשמישו עמך לבל יטמאני. כלומר ואיך אטמא אני את עצמי שהוא ודאי עון לפניו ית' מאשר סירס את אדוני. ואם תאמרי שלא אשכב עמך כדברך רק אהיה אצלך בקירו' בשר בלי הטמא אהיה כפוי טובה לאדוני. כי הנה וכל יש לונתן בידי עד גדר כי איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך כו' ואין צ"ל לתשמיש כ"א אפילו לידבק בך קירוב בלבד מנע ממני וזהו ולא חשך ממני כי אם אותך באשר את אשתו שהוא קירוב בשר בלבד שאם זה לא היה מונע ממני היינו שוים בכל וזה הוא לבלתי היות אצלך. כ"ש למה שאמרת לשכב עמך וזהו ואיך אעשה הרעה הגדולה שהוא תשמיש ממש וחטאתי לאל"ים שהוא ית' מנעני ממנו:

או יאמר ע"ד זה ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך ולא בלבד תשמיש שאין בו כי אם במה שאת אשתו שהוא קירוב בשר בעלמא. ואפילו זאת שהוא לשכב אצלך איך אעשה הרעה הגדולה הזאת להיות כפוי טובה. ומה שקראתיה גדולה הוא שמהיותי כפוי טובה לבשר ודם אבא להיות כפוי טובה לה'. כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' ה') הפה שאמר לא ידעתי את יוסף אמר לא ידעתי את ה' וזהו הן אדוני כו' ולא חשך כו'. ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת להיות כפוי טובה לבשר ודם שאם כה אעשה אהיה גם כפוי טובה לה'. וזהו וחטאתי לאל"ים כאשר נרמז באומרו וימאן בטעם שלשלת כאומר ברמז שהוא נותן שלשלת עון בצוארו:

או שעור הענין הן אדוני להיותו אתי למעני נסתרס ולא ידע מה בבית שע"כ היה ראוי ישנא אותי ולא בלבד לא שנאני כ"א אדרבה וכל יש כו'. עד כי איננו גדול כו'. באופן שאהיה כפוי טובה והן זאת רעה קטנה לחטא לבשר ודם כ"ש כי ואיך אעשה הרעה הגדולה בערך מה שוחטאתי לאלהים שהוא העיקר:

רות על פסוק חי ה' שכבי עד הבקר ארז"ל (סנהדרין דף ק"ט) א"ר ייסא ג' בא יצרן לתקפן ונזדרזו עליו כל אחד ואחד בשבועה ואלו הם יוסף ודוד ובועז יוסף דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. ר' חוניא בשם ר' אידי כלום קריא חסר וחטאתי לאל"ים וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא וחטאתי לאל"ים אם חטאתי אני עושה לאלי"ם ולא אלי"ם עושה הרעה הגדולה הזאת כו':

והנה דברים אלו סתומים וחתומים ומשוללי הבנה. אמנם הנה תחלה רצה ללמוד שהיה שם שבועה מייתור הכתוב שהיה די יאמר הרעה הגדולה. מאי הזאת אלא הם שני דברים א' הרעה הגדולה הוא השבועה. שמכלה מה שאין אש ומים מכלים ונזדעזע העולם כשנ' לא תשא וגם הזאת היא הזמה. ור' חוניא אמר כלום חסר מהכתוב שתצרך ללמוד מהייתור והרי במפורש הוא כי וחטאתי לה' אין כתיב כאן כו'. והוא בהקדים כי שעובר על מצות ה' אשר לא נשבע לקיימה בזמן ההוא שקודם מתן תורה עושה רעה בלבד יקרא. אך אם גם נשבע לקיימה ועבר עליה יקרא עושה רעה גדולה הקדמה שנית והוא כי כשנצטוו בני נח על העריות היה בשם אל"ים למ"ש בגמרא (שם דף נ"ח) ויצו ה' אלהים על האדם לאמר. ויצו זו ע"ג כי הואיל הלך אחרי צו לאמר אלו עריות כד"א לאמר הן ישלח איש את אשתו כו'. ועוד כי שם אל"ים מורה על הדין והרוגז:

ונבא אל הענין אמר אם כוונת הכתוב היתה שיחטא לה' למה לא תפס לשון התורה שאומר תמיד אשר חטא לה' יחטא לה' ומעולם לא נמצא חטא לאל"ים ומה גם לרז"ל שיוסף ידע כל התורה כאבותיו. וכשפירש ממנו היה בפרשת עגלה ערופה. אך אין זה רק על שנרמז על צווי עריות לבני נח שהיה בשם אל"ים. ונבא אל הענין והוא שהוקשה לו שמגדיל הענין באומרו הרעה הגדולה שמשמעו חטאה גדולה ואח"כ מקטינו באומרו וחטאתי לאל"ים חטא סתם. אך אמר הנה האל"ים בצוותו על הזמה לא השביענו לקיים ואני נשבעתי נמצאתי עושה את הרעה שתהיה גדולה. בעבור צווי ושבועה שבאין כאחד מה שהאלהים בצוותו לא עשאה גדולה. וזהו ולא אלהים עשה את הרעה הגדולה הזאת שהא כי לא השביענו כי עדיין לא ניתנה תורה:

ושיעור הכתוב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ע"י עברי השבועה כי נמצא שחטאתי לאל"ים שאם חטאתי אני עושה למדת אל"ים שאני עושה רבוי ברוגז במה שהגדלתי החטא ע"י מה שנשבעתי לקיום צוויו שעשיתי רבוי בחטא שבזה אני עושה לאל"ים שעשיתי הכנה להגדיל עון צוויו ואני עובר עליו. וזהו אני עושה לאלי"ם:

י

ויהי כדברה כו'. ראוי לשים לב אל אומרו כדברה בכ"ף הדמיון ולא אמר בדברה. ועוד יפלא איך ערב אל לבו לבא הביתה ביום שאין איש מאנשי הבית שם בבית ולא שת לבו. כי אז תחרץ ותחזק בו וגם לא היה לו להאמין עצמו כי הלא במסתרים במקום שאין אנשים יצרו של אדם מתגבר עליו ואוי מי יחיה וימלט נפשו ממנו בעתות כאל. ומה גם כי נדקדק באומרו הביתה בה"א הידיעה בסוף תיבה וה"א בראשה. שהוא להפליג בפנימיות כי היה בית לפנים מבית. ע"ד מאמרם ז"ל על פסוק ישובו רשעים לשאולה שהוא באמבטי התחתונה שבשאול. שהוא על היות ה"א בסוף תיבה ולמ"ד בראשה באופן כי ימצא יצרו און לו להתגבר. ואיך לא שת לבו גם לזאת וגם נשית לב אל אומרו כהיום הזה ולא אמר ויהי היום כי כ"ף הדמיון תורה שמדמה יום זה אל יום זולתו. ועוד אומרו הזה שלא יצדק רק על דבר שהונח לפני האדם ואיננו צודק ביום:

אמנם הנה דרך היצה"ר. לבא תחלה כהלך ואורח ואם יפיק רצונו פעם או שתים יעשה בעל הבית. וישתרר גם השתרר להחטיאו בע"כ כי קנהו בחזקה כי כבר החזיק בו כי טימאו ומה גם כי ימצא עזר כנגדו את העבירה עצמה כי עבירה גוררת עבירה. אך אם מהפעם הראשונה שיבא היצה"ר לפתות ולא יאבה לו ולא ישמע אליו אז יכנע ויותש כחו מלהחזיק בו. ואם עוד פעם ושתים תבא לפניו מציאות העבירה אשר היחל לפתותו בה ויעמוד נגדו לגעול בה ולדחותה. עוד לא ירים ראש יצרו כנגדו כי שמו תחת רגליו:

ונבא אל הענין והוא כי כדברים האלה קרה ליוסף כי על כן ערב אל לבו להסתר שם הביתה. מקום שאין אנשי הבית שם ולא שת לבו כי האורב עומד לו בחדר עם יצר סמוך. אך הנה ראה יוסף כי פעם א' התאכזר על יצרו ויכניעהו במאנו ואמר אליה הן אדוני כו'. ואשר התחכמה יום אחר יום כי לא שבה אל דבורה הראשון לומר לו שכבה עמי כי אם כדבור ההוא דומה לו בלבד יום יום והוא לא שמע אליה. ופירש איך היה בכ"ף הדמיון יום יום שהוא כי לא אמרה שכבה עמי כראשונה כי אם לשכב אצלה בלבד וזה היה יום אחד והיום האחר מיעטה ואמרה להיות עמה בבית ייחוד בלבד ולא שמע אליה גם לזה אז אמר בלבו הנה זאת הולכות ופוחתת בשאלתה יום יום משכבה עמי לשכב אצלה ומשכוב אצלה להיות עמה שהוא יחוד בלבד וראתה שגם לזה לא שמעתי אליה הנה כי יצרה הולך ורפא. א"כ עוד לא תשוב לדבר הראשון באופן שגם אם אעשה כהיום הזה האחרון שהוא להיות עמה בייחוד בעלמא. תתקרר דעתה ולא תשאל יותר על כן בזה בטח לבו ויהי כהיום הזה הנזכר שהוא יחוד להיות בזמן שאין מאנשי הבית שם אז ויבא הביתה כו' כאמור כי עד כה היתה הולכת ופוחתת שאלתה עד יחוד בלבד ולא שמע עתה ודאי כי בזה תתרצה ולא תשאל יותר והיא כיונה לצודו כי אז בהמצאה בייחוד עמה תהיה לה מקום לאחוז בו לומר שכבה עמי. וכן היה כי בראותה כי אין איש מאנשי הבית שם בבית אז בערה כאש יצרה ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי כו' ולא אמר ותתפוש בבגדו כי אם ותתפשהו כי כמעט תפשה אותו להודות לה והוא מאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ז) שגם נמתח קשתו ולא נצול לגמרי:

וזה ג"כ אחשוב נרמז בשתי ההי"ן יתרות של ותתפשהו ולא אמר ותתפוש ושל שכבה ולא אמר שכב כי תפשה אותו בצד מה וזהו ותתפשהו ומה היה שלא שוה לו צדקו ומה שרגלי חסידיו ישמור לבל תבא תקלה מתחת ידה לז"א בבגדו והוא כי גם שלא היתה עבירה בידו לומר שעבירה גוררת עבירה הלא מה שהיה מסלסל בשערו ומתנאה בבגדיו אשר לצדיק כמוהו יתייחס לאשמת דבר לשימצא בו השטן אחיזה לגרום לו הטיה מה וגם שפשט המקרא אינו זז ממקומו שתפסה בבגדו. גם זה כיון במה שלא אמר ותתפש כי אם ותתפשהו שמורה כי את עצמו תפס אך לא לגמרי חלילה רק קרה לו כרב עמרם חסידא (במסכת תענית דף כ"ב) שפד' הרביה ויתנה בעלייתו ויצרו הביאו לעלות ליזקק לה וישם הסולם והתחיל לעלות. ועודנו עולה במעלות אחז אחורנית אותו יצרו הטוב ויעמוד מרעיד כי היצר הרע לא נתנו לרדת והיצ"ט מעכבו מלעלות וירא כי לא יכול ליצרו צעק צעקה גדולה נורא בי עמרם ויתקבצו אליו המון עם ויאמרו אליו איה האש אמר להם אש יצרי בערה בי. ובמקום שאין אנשים לא הייתי יכול לו ואקרא עד באו אנשים. אמרו לו כסיפתינן א"ל מוטב אתבייש בעה"ז ולא בעה"ב והוא מאמר ר' יוחנן ב"ז לתלמידיו (ברכות דף כ"ח) יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו כו' כמבאור אצלנו בביאור ספר משלי שהיא כענין רב עמרם כי בהיותו בסתר במקום שאין אנשים משתדל היצה"ר להיות איש בכל מאמצי כחו. וקשה מאד לפרוש ממוראו ית'. עד יבואו אנשים וירא ויבוש מהם כאשר עשה רב עמרם. והנה על דרך זה היה ענין יוסף כי ראה עצמו בצער מתחולל כי יצרו הטוב מתחזק בידו והיצה"ר מטהו קצת. וירא פן יתפתה ויעשה רעה על כן נועץ בלבו לימצא עם אנשים. וירא כי לקרא שם יבאו אנשים יהיה לבוז הוא וגבורתו על כן בחר לו ללכת הוא החוצה מקום אשר אנשים שם כי אמר אם אתעכב אולי ימושני יצרי ולא אוכל להמלט. על כן מיד ויעזוב כו' וינס כו' ועשה כרב עמרם חסידא לצאת למקום שיש אנשים:

יד

ותקרא כו'. אמרה אוי לי אם אומר בא אלי העבד העברי כו'. כי יאמרו היתכן שערב אל לבו עבד איש מקנת כסף. והוא נער בן י"ח שנה לתפוס בגבירתו וגם עזיבת הבגד מוכיח שהוא תפשה בו, והניחו הוא על כן מה עשתה אמרה לאנשי ביתה שיתרעמו גם הם מיוסף שהיה חפץ לצחק בם וז"א ותאמר להם לאמר כי אמרה להם לאמר גם הם מתרעמים על בעלה לפני העם ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו וזהו אומרו במלשון רבים והוא כדי שיאמר הוא כי לא עלילה היא כי גם אנשי הבית אומרים עליו כך אלא שלא ערבו לבם להלשינו כי גדול הוא ושתקו עד כה שנפל בשחת גביר'. וכוונה למען יאמין בעלה באמור דמאן דעביד הא עביד הא כי זה דרכו ועל עזיבת הבגד שמורה שתפסה בו והניחה אמרה אל תתמהו איך לא ברח בבגדו. כי הנה בא אלי לשכב כי הייתי שוכבת לתומי ובא אלי לשכב עמי כלומר מוכן ערום שלא היה חסר רק לשכב עמי. ובראותי הדבר נחוץ והיה צריך יבואו פתאום להציל ע"כ ואקרא בקול גדול. וע"כ בראותו כי הרמותי קולי וימהרו לבא אנשים לא עצר כח ללבוש לגמרי שויעזוב בגדו כו' או יאמר כי לבל יאשימוהו עזב בגדו להפך האשם אל שתפסתי בו. עוד כיון בשנותה את טעמה שאמרה ואקרא בקול גדול ואח"כ אמרה כי הרמותי קולי ואקרא והוא כי אחרי אומרה ואקרא בקול גדול חששה פן יאמר לה הלא כאשר קראת לנו כבר היה בחוץ ואם כדבריך בבואו לשכב לשירפה אותך היה לך לצעוק ובקול גדול ולא אחרי כן ובקול בלתי גדול רק קריאה בעלמא לאנשי הבית ע"כ חזרה לתקן ואמרה הנה מיד קראתי בשם לאנשי ביתי אלא שהיה בקול גדול ודרך תיבות הקריאה בקול גדול שאין חיתוך האותיות מובן לנקראים מגודל רעם הקול על כן לא הבינותם ולא באתם והוא לא פחד וזהו ואקרא בקול גדול עד שאחר הקול גדול שבתי ואקרא שלא בקול גדול. כי אם באופן מובן לשומעים אז פחד ונס וזהו ויהי בשמעו כי הרימותי קולי אח"כ ולא בקול גדול רק ואקרא שהיא קריאה בנונית נשמעת אז בהחילי ויעזוב וגו' ולא שלחה אחרי אדוניו פן תראה כמפחדת ומבקשת להנצל כי אם ותנח כו' עד בא כו' ותדבר אליו כו' רצתה לינקם ממנו על כן רמזה לו שאנסה בפועל אלא שבחרה לשון ערומים והוא כי אומרה אלי הוא מיותר אך אמרה כדברים האלה היא מה שראוי לאמר שהוא כי בא עלי ממש אלא שמפני הכבוד אני אומרת אשר הבאת לנו לצחק בי אך לא עשה וז"א לאמר ומזה הבין בעלה שבא עליה ומכסה קלון שבא לעשות ולא עשה. וז"א ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו שמשמען לאמר כדברים האלה עשה בפועל ויחר אפו וז"א לאמר כי רצתה לאמר שעשה אלא שהטמינה ברמז וזהו לאמר כדברים האלה עשה או יאמר במה שכתבנו למעלה שאמרה לאנשי ביתה לאמר על עצמם הביא לנו איש עברי לצחק בנו שעל ידי כן יאמין לדבריה על עצמה אמר עתה כי כן עשתה היא שדברה לו כדברים האלה הנזכר על אנשי ביתה נתרעמו על שבא לצחק בם ואמרה כן כדי לאמר אח"כ בא אלי העבד כו' לצחק בי. שע"י כן יאמין לה וזהו ותדבר כו' ויהי כן שע"י ההקדמה ההיא. הטה אזן לדברי' וחרה אפו וזהו ויהי כשמוע את דברי אשתו אשר דברה אליו שהיו הקדמה כדי לאמר אח"כ כדברים האלה שהם של אנשי הבית עשה לי כו'. נתן צד האמנה ויחר אפו. ואחשבה כי יותר יתכן לומר כי אדרבה כשמוע את דברי אשתו שעשתה המצאה שקריית. כדי לאמר כדברים האלה כו'. שיאמנו דבריה בזה הכיר כי באה לעשות רגלים לשקרה. ויחר אפו עליה ולהיות כוסה קלון נתנו בית הסוהר. כאשר יבא ביאורו בס"ד:

כ

ויקח כו'. ראוי לשית לב (א) מה היא הקיחה הזאת. והיל"ל ויתן אדוניו את יוסף אל בית הסוהר כו'. וגם למה בחר במקום אסירי המלך. (ב) אומר ויהי שם כו' שהוא מיותר. (ג) אומר ויט אליו חסד אחר היותו ית' עמו מה צורך אל הטיית חסד. (ד) אומר ויתן חנו והי"לל ויתן לו חן כו'. (ה) אומר ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה. כן היל"ל על פיו היו עושים כי אומרו הוא היה עושה יראה שהוא היה עושה מעשיהם והוא משולל הבנה. (ו) אומרו אין שר בית הסוהר רואה וכו'. שאם הוא שלא היה מביט במעשה אשר יעשה יוסף כי מסר שררתו בידו. היה ראוי יאמר לשון מורה על השליטה בכל. ולא בלשון שלילות ראיה וגם אומרו מאומה הוא בלתי צודק והראוי יאמר הכל בידו. ואם חוזר אל הראיה שלא היה רואה מאומה. אין מלת בידו מתקשרת לזה וגם אומר באשר ה' אתו הרי נאמר למעלה. אומר וכל אשר הוא עושה ה' מצליח והוא נאמר לבלי צורך:

אמנם הנה אין ספק כי אם היה אדוני יוסף מאמין לדברי אשתו לא היה נותנו בבית הסוהר רק רודפו עד המיתו. אך מאשר ראה כי ה' אתו כמ"ש למעלה וירא אדוניו כי ה' אתו ומה גם לרז"ל (ב"ר פ' פ"ו) שאמרו שראה שכינה על ראשו על כן היה נכוה בשתי אשות אומר בלבו אוי לי אם אומר כי האמת עם אשתי וחטאתי לה' אשר עם יוסף ואוי לי אם לא אומר כי תהיה לי לחרפה שתצא שם רע על אשתי. ועל כן הפשיר הדבר ויתנהו בית הסוהר וגם זה ביראת אל"ים פן יענש לקחו בדברים טובים אל ייחר בעיני יוסף. ויענש אדוניו עליו. וזהו ויקח אדוני יוסף אותו. וגם כנותן מתנה אל האסורים. כי ייטב להם עמו וזהו ויתנהו אל בית הסוהר כי עמו היטיב. כי במקום אשר אסורי המלך היו אסורים שהוא בכבלים הוא לא היה אסור רק ויהי שם בבית הסוהר. הויה שם בלי מאסר ומה שנאמר (תהלים ק"ה) ענו בכבל רגליו היה אחר כך שלא ע"י אדוניו מקנאת הצלחתו וזהו אומרו ענו לשון רבים כאשר יבא לפנים:

או יאמר כי למה שהיה עם לבבו כי טוב יוסף וה' עמו והבית אשר הוא בו מתברך אמר גם שלכבוד אשתי לא אפטרנו מעונש ואתנהו בית הסהר. אך אעשה לבל יצא מגבולי ויהיה קרוב אלי. על כן מה עשה ויתנהו וגו' מקום אשר אסורי המלך אסורים שהוא בית שר הטבחים כי שם ביתו ויעשו השני דברים כאחד. וזהו ויהי שם בבית הסוהר. כי היו שם שהוא בביתו וגם הוא בבית הסוהר:

כא

ויהי ה' וגו'. הנה כתבנו למעלה כי ביאת יוסף מצרימה אמרו בספר הזוהר שהיה לשיהיה מרכבה אל השכינה בגלות מצרים שקדמה שם לישראל והנה בתחלה היתה במצרי' שהוא גלות בצד מה ועתה הוכפל הדבר שהית' בבית הסוהר עם יוסף ואינו כבוד כלפי שכינה. וזהו ויהי ה' את יוסף כלומ' והוא היות שכינה שם עם יוסף בבית הסהר. ואמר ראו נא חסידותו ית' כי יוסף היסב ע"י עשר טיפין שיצאו מאצבעותיו להיות עשר שנים בבי' הסהר כנודע מחכמי האמת נמצא כי הוא היסב היות שכינה בבית הסוהר שלא בכבודה וזהו ויהי שם בבית הסהר. ויהי ה' את יוסף בסוהר ההוא הרי כי עשה כבי"כול צער לה' ועכ"ז ה' הטה אליו חסד ויחן חנו וגו' שחנו של ה' שהיה לו עמו נתן בעיני שר בית הסהר:

כב

ויתן וגו'. הנה שר בית הסהר גדול מאוד. שאינו עושה מלאכת האסירה וההתרה בידיו רק משרתיו עושי רצונו והוא איש שר פקיד נגיד בית המלך. על פיו יצאו מבית הסהר. בהביא עניניהם אל המלך. ועל פיו יבאו וקרובה ישועתם לבא על ידו מאת המלך. כיד המלך הטובה עליו במתנתם מרובה כמנהג. אמר כי נתן כחו זו בידו עליהם. וזהו ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסורים וגו' והוא כי כל אשר עושים שם בין יוסף והאסורים. להוציא את כל אחד מהם משם ולתקן עיותם מאת המלך הוא שר בית הסהר היה עושה ומקיים כי לא ימרה את פי יוסף. ושמא תאמר במה היה מוצא חן להיות עושה ככל חפץ יוסף הלא הוא כי ראה כי לא במחיר היה מפקח על עניינם. כי הלא אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו של יוסף לאמר במעות אלו שבידו היה מפקח ומטיב להם. כי לא ראה מאומה בידו של יוסף. לא לעצמו ולא לשר בית הסהר ואיך היה עושה כל חפץ יוסף. לז"א באשר ה' אתו. שנית שאשר הוא עושה ה' מצליח שבכל מעשהו על האסירים. היה המלך מסכים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף