טעמא דקרא/במדבר/טו

טעמא דקרא במדבר טו

ב

י"ל טעם שנסמכה פ' נסכים מיד אחר מעשה דמרגלים (ועי' רש"י) משום שאמרו בשהש"ר פ"ד י"ב ג' (ע"ש במתנ"כ ובמהרז"ו) מהיכן היו ישראל מנסכין יין כל מ' שנה שהיו במדבר מהאשכול שהביאו המרגלים [דבק"צ לכו"ע קרבו נסכים במדבר כמש"כ רש"י ותו' בקדושין ל"ד א'] ולכן אחר מעשה דמרגלים שהביאו האשכול נאמר פ' נסכים.

ג

ועשיתם אשה וגו' מן הבקר או מן הצאן. הקדים בקר לצאן ואח"כ כתיב והקריב וגו' לכבש האחד או לאיל תעשה וגו' וכי תעשה בן בקר הקדים כבש ואח"כ איל ואח"כ בקר, ואח"כ כתיב שוב ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים וצריך טעם על שינוי הסדר בכל הפרשה. והנה מה שהקדים בתחלת הפרשה ובסופה פר ואח"כ איל ואח"כ כבש י"ל בפשוט משום דקי"ל בזבחים צ' א' פרים קודמין לאילים ואילים לכבשים וכבשים לשעירים, רק צריך טעם למה באמצע הפרשה הפך הסדר והקדים כבש ואחר כך איל ואח"כ בקר והנה במנחות דף צ"א מוקמינן קרא דאו לזבח לכבש האחד לחטאת מצורע וקרא דאו לאיל לאילו של אהרן ע"ש ולפ"ז א"ש דהקדים הכבש, דחטאת תמיד קודמת לכל העולות אפי' חטאת העוף לעולת בהמה כמבואר בזבחים צ' וכאן כולם אינם חטאת חוץ מזה דתנן במנחות פ"ח ב' דרק חטאת מצורע (שהוא כבש) טעון נסכים ולא שום חטאת, ומה שהקדים האיל לבקר משום דמיירי באילו של אהרן והוא היה קודם לפר העולה של יוה"כ שבא ג"כ עמו לפ"ד ר"א ביומא ע' א' (וע"ש בהגר"א דבירו' תני לי' בשם חכמים, ואף לפ"ד ר"ע שם י"ל דאגב דפתח בכבש נקט כל הסדר מלמטה למעלה, עי' תוס' יומא ע"ו א' ד"ה ובעשור).

ז

ויין לנסך שלישית ההין תקריב ריח ניחח לה'. בזבחים מ"א ב' מבואר דריח ניחח אתי לאפוקי אברים שצלאן והעלן וצ"ע מה שייך ביין צלאן והעלן ושמא אתי לאפוקי אם בישל היין תחלה עי' רמב"ם פ"ו מאי"מ ה"ט וצ"ע.

יד

וכי יגור אתכם גר וגו'. הא דהוצרך להשוות גר לישראל לענין נסכים כבר דרשו ע"ז חז"ל, ולפי פשוטו י"ל משום דכתיב אזרח וכ"מ שנא' אזרח הוצרך לכתוב גרים כמ"ש בסוכה כ"ח ב', ואזרח הוצרך לכתוב למעט גוים כמ"ש בתמורה ג' א'. והא דבאמת אין גוי מביא נסכים (עי' רמב"ם פ"ג ממעה"ק ה"ה) משום דאמרי' במנחות כ' א' דנסכים הוא משום כפרה ושמחה פירש"י אחר שנתכפר לו בדם מביא יין להראות שמחה ואין כוונת הגמ' כפרה ממש דאדרבה חטאת ואשם שבאין לכפרה אין טעונין נסכים אלא הכונה ריצוי דע"י שהקב"ה מתרצה לו ע"י הקרבן מראה שמחה וכיון דגוים לאו בני הרצאה נינהו כמ"ש בזבחים מ"ה ב' ל"ש שיביאו נסכים.

יח

בכתובות כ"ה א' ז' שכבשו וז' שחלקו נתחייבו בחלה [דכתיב בבאכם] ולא נתחייבו בתרומה, וצריך טעם למה החמירה תורה בחלה יותר מבתרומה, והטעם פשוט משום דתרו"מ חיוב על הקרקע וכ"ז שלא כבשו לגמרי עדיין לא קנו הקרקע לגמרי לכך אין חייב בתרו"מ וכן שמטה ויובלות החיוב על הקרקע אבל חלה אין החיוב על הקרקע שהרי גם פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייב בחלה מה"ת ולא בתרו"מ רק מדרבנן (עי' רמב"ם פ"א מתרומות הכ"ב) כי הלישה מחייבת וכיון שנכנסו לארץ ולשו מיד נתחייבו כיון שכבר באו לארץ.

יט, כ

והי' באכלכם מלחם הארץ וגו' ראשית עריסותיכם וגו'. ובעירובין פ"ג ב' ראשית עריסותיכם כדי עיסת המדבר עשירית האיפה. וקשה דהא כשבאו לא"י פסק המן וכאן כתב והי' באכלכם מלחם הארץ ואז לא הי' מן ואם ממה שנסתפקו ממן שבכליהם עד ט"ז ניסן כמ"ש בקדושין ל"ה ב' הרי אז לא הי' עריסתיכם עשירית האיפה שנסתפקו מעשירית האיפה אחת מ' יום. וצ"ל דעריסתיכם סימנא בעלמא קאמר דכשיעור עריסתיכם במן היום כן תפרישו אז מתבואת א"י.

כ, כא

ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה וגו' מראשית ערסתיכם תתנו לה' תרומה וגו'. פירש"י לפי שנא' ראשית ערסתכם יכול כולו ת"ל מראשית ולא כל ראשית וק' לכתוב בקרא קמא מראשית, עוד יל"ד למה בקמא כתיב ערסתכם חסר ובבתרא כתיב מלא. וי"ל ע"פ המשנה רפ"ג דחלה האשה כיון שנותנת המים מגבהת חלתה ובלבד שיהא שם חמשת רבעים קמח וע"ש בר"מ מבואר דצריך להתנות שיחול כשתעשה כולה גוש א' ואמרי' בירו' שם כיון שנותנת המים זו היא ראשית עריסותיכם ע"ש ומסתבר דאז יכול ליתן כל העיסה שנתבולל במים לחלה דהא איכא שירי' ניכרים כיון שחל אח"כ כשתעשה כולה גוש א' ואז איכא שירים, ועפ"ז מדויק הפסוקים דאם הוא ערסתכם חסר דהיינו שעדיין לא נרטבה כולה במים רק ה' רבעים יכול ליתן ראשית דהיינו כולה (וכדאי' בירו' כיון שנותנת המים זו היא ראשית עריסתכם) אבל אם הוא עריסתיכם מלא שכולה עיסה אז רק מראשית ולא כל ראשית.

כב

וכי תשגו ולא תעשו. לכאו' פרשה זו הו"ל לכתוב בפ' ויקרא אצל פרשת העלם דבר של צבור מה הדין בהעלם ע"ז ומה ענינה לכאן אצל מצות חלה, ובויק"ר פט"ו סי' ו' א"ר יוחנן למה נסמכה פרשת חלה לפרשת ע"ז לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאילו ביטל ע"ז וכל המבטל מצות חלה כאילו קיים ע"ז וד"ז צריך ביאור מה ענין חלה לע"ז. וי"ל משום שהעולם לא נברא אלא בזכות מצות חלה כמ"ש בב"ר פ"א סי' ד' וכשעובד ע"ז מגלה את ישראל מארצו כמ"ש בשבת ל"ג א' וא"י הוא מרכז העולם כמ"ש ביומא נ"ד ב' נמצא עוקר העולם ממרכזו ומחריבו נמצא אין העולם מתקיים אלא בזכות חלה וכנ"ל ולכך סמכה לחלה.

כו

גבי שעירי ע"ז כתיב גבי צבור ונסלח לכל עדת בנ"י ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה, נראה מה דהוצרך לומר דמכפר על גרים משום דמנין הרוב נחשב או ברוב שבטים או ברוב ישראל כמ"ש בהוריות ה' ונראה דאין הגרים משלימין להרוב כיון דכל שבט איקרי קהל עי' רמב"ם פי"ב משגגות, ולהכי הוצרך לאשמעינן דמ"מ מכפר גם על הגרים כי לכל העם בשגגה היינו כיון דלכולם הי' שגגה אחת ועי' בספרי זוטא דהגר מתכפר בשבט שגר שם. ולכך נמי הוצרך אח"כ גבי שעירת יחיד (בפסוק כ"ט) למכתב האזרח בבנ"י ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהי' לכם לעושה בשגגה משום דגבי צבור אין הגר מהמנין קמ"ל דהכא דינו כישראל ממש.

ל

מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף. מה שהזכיר כאן גר וסמכו למגדף י"ל משום שהמגדף בן הישראלית הי' גר כדפירש"י בפ' אמור.

לג

בילקוט ויקריבו אותו רי"א הביא חבילתו עמו. נראה דהטעם לשער אם יש בה השיעור דלעצים כדי לבשל ביצה קלה וצ"ל שהביאוהו אחר שבת שבשבת לא יכלו להביא החבילה.

*

בדעת זקנים מבעה"ת כתבו ולמה נסמכה פ' מקושש לפ' ציצית לפי שבשעה שחלל המקושש את השבת אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים כתוב בתפילין למען תהי' תורת ה' בפיך וצויתם שלא לנשאם בשבת ואלו הי' זה נושאם הי' נזכר ולא חלל את השבת אמר הקב"ה הריני קובע ומצוה להם מצוה א' שעל ידה יהו נזכרין מן המצות כמו במצות תפילין ותהי' נוהגת בשבת וזו היא מצות ציצית עכ"ל והוא מתדא"ר פכ"ו (ע"ש בשינוי קצת). והוא תמוה שהרי מקושש במזיד חלל דאל"ה לא היה נהרג וכן אמרו בספרי שהתרו בו ועדיין הוא מקושש. וי"ל על פי המדרש שהובא בתוס' ב"ב קי"ט ב' ד"ה אפי' (והוא בתרגום יונתן כאן) דמקושש לשם שמים נתכוין שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחויבין במצות עמד וחלל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים א"כ כל מה שחלל שבת הי' רק כדי שלא ישכחו ישראל מצות שבת ואילו הי' להם אות היו ממילא זוכרין כל המצות ולא הי' לו צורך לחלל שבת. ואפשר עוד דלכך כתיב ג"כ בפ' ציצית לדורותם דלא נימא דלא הוצרכה מצות ציצית אלא לאותו הדור שאין נכנסין בארץ שיש חשש שישכחו לכך אמרה תורה שהמצוה נוהגת גם לדורות [ועמש"כ לקמן בסמוך].

לח

על כנפי בגדיהם לדרתם. הא דאיצטריך למכתב הכא לדורותם (וכבר דרשו חז"ל ע"ז) י"ל דבא לרבות לימות המשיח דס"ד כיון דהתורה אמרה טעם המצוה למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי א"כ ס"ד דלעת"ל שיבטל שכחה כמ"ש בירמי' ל"ח הנה ימים באים וגו' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה א"צ למצות ציצית קמ"ל דגם לעת"ל ינהג. והר"ד וינטרויב שליט"א אמר דלדורותם בא לומר אף בזמן שאין תכלת צריך ציצית דהתכלת אין מעכב את הלבן (ובריש התכלת ילפא מדכתיב וראיתם אותו) ובזה מדויק מאד מש"כ תורה זה בין ועשו להם ציצית לבין ונתנו על ציצית ולא כתבתו בסוף משום דלא קאי אלא ארישא ודפח"ח, שו"ר באוה"ח [ועמש"כ בסה"ד הקודם].

הפטרת שלח

הפטרת שלח. עיין ביהושע פ"ב.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)