טעמא דקרא/אסתר/ו

טעמא דקרא אסתר ו

א

בלילה ההוא נדדה וגו'. מדרש אבא גוריון (פ"ו) שס"ו פעמים חבטו גבריאל לאחשורוש א"ל קום פרע טובה למי שעשה עמך טובה. ענין שס"ו פעמים הוא כדאמר במגילה ט"ו ב' אמר מאי דקמן דזימנתי' אסתר להמן דילמא עצה קשקלי עילוי דההוא גברא למיקטלי' הדר אמר א"כ לא הוה גברא דרחים לי דלא הוה מודע לי הדר אמר דילמא איכא אינש דעבד בי טיבותא ולא פרעתי' מש"ה מימנעי אנשי ולא מגלו לי, וזה כונת המדרש שגבריאל נתן בלבו שיתבונן בכל השנה שמא עשו לו טובה ולא פרע ומתחלה סבר שבשנה זו הי' ולפי שבשנה יש שס"ה יום ורביע חשיב לי' שס"ו והתבונן בכל יום שמא עשו לו טובה ולא פרעו וזהו שחבטו שס"ו פעמים היינו שלא נתן לו לישון עד שיתבונן בכולן אם עשו לו טובה וכשראה שבשנה זו לא קרה לו דבר כזה אמר להביא את ספר הזכרונות שמא קרה זה בשנים שעברו ואינו זוכר ובאמת זה הי' ה' שנים קודם דמעשה דבגתן ותרש הי' בשנת ז' למלכותו ומעשה דתליית המן בשנת י"ב כמפורש בפסוק.

ב

אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש. ולמעלה קורא לו בגתן, וי"ל שהדרך הי' אצלם כשהמלך ממנה א' למינוי חשוב משנה שמו וקורא לו שם אחר וזה הי' כעין תואר כבוד כמו שמצינו ביוסף אצל פרעה ובנבוכדנצר אצל דניאל חנני' מישאל ועזרי' וכן כאן כשלקח את אסתר שינה שמה מהדסה לאסתר עי' מגילה י"ג א' וכן המן כשעלה לגדולה שינו שמו מממוכן להמן וי"ל שגם בגתן הי' שמו בגתנא רק כשנתמנה לשומר הסף שינה שמו לבגתן ואחר שמרד ורצה להרוג את המלך הוריד לו את התואר כבוד דהיינו השם החדש והחזיר שמו בגתנא ולכן כתבו כן בספר הזכרונות.

ג

ויאמרו נערי המלך משרתיו לא נעשה עמו דבר. תיבת דבר מיותר וי"ל שאמרו לו הטובה הכי גדולה בשבילו שלא נעשה עמו דבר ונותנין לו ללמוד במנוחה אבל המלך לא הבין זה והבין שצריך לתת לו דבר ולכן שאל מי בחצר.

לא נעשה עמו דבר. ובמגילה ט"ז א' אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאין את המן. וצ"ע מנ"ל הא דילמא אמרו האמת שאם היו אומרים נעשה הי' שואלם מה נעשה, ועי' מהרש"א. וי"ל דקשיא להו מנא ידעו שלא נעשה ואולי כן נעשה והם לא ידעו מזה או שכחו שהרי גם אחשורוש עצמו שכח אם נעשה או לא ולכן שאלם וא"כ הול"ל אין אנו יודעים וע"כ שמה שאמרו לא נעשה עמו דבר הוא משום שרצו להקניט את המן, ואין לומר שאהבו את מרדכי שחזקת גוי שונא לישראל.

ו

מה לעשות באיש אשר המלך כו'. מה שלא אמר לו בפירוש מה לעשות למרדכי הוא כמש"כ בביאור הגר"א שאחר שמצא בספר הזכרונות שהוא חייב למרדכי חשב שבודאי ע"ז אסתר רוצה לבקש [כי ידע שנתגדלה בבית מרדכי אף שלא ידע שהיא קרובתו וגם מצינו שהיא בקשה לו שיושיב את מרדכי בחצר המלך כדאי' בילקוט פ' ומרדכי יושב] וחשב שלכך הזמינו גם את המן כי מסתמא גם הוא אוהבו של מרדכי ומסתמא שניהן רוצין לבקש עליו ולכן חשב שבזה יפטר ממנו עכשיו ואח"כ יאמר כבר נתתי לו ולכן לא אמר לו בהדיא למרדכי כי חשב שאז בודאי יבקש דבר גדול מאד, אולם הרשע הזה חשב שבודאי הכונה עליו ומה שלא אמר לו בפירוש עליך כי אז לא יהא לו נוח לבקש הרבה על עצמו ורצה שיחשוב שהוא על אחר. גם י"ל בע"א כי אחשורוש רצה שהמן יטעה לחשוב על עצמו כדי שיאמר הרבה ולכן לא א"ל בהדיא על מרדכי וכ"נ ממה שאמרו במדרש כשהזכיר המן את הכתר נשתנו פניו של אחשורוש שחשב שרוצה ליטול ממנו גם את הכתר אבל המן הרשע חשב שלכך אמר לו לאיש אשר המלך חפץ וגו' כי אם יאמר לו לעצמו יתבייש לבקש הרבה וכנ"ל.

למי יחפוץ המלך וגו'. אם הי' מתבונן היטב הי' מבין שאין הכונה אליו כי אם מכוין אליו יכול לשאלו להדיא מה אתה רוצה שיעשו לך ולמה צריך לשאול ברמז אלא שמרוב גאותו לא עלה בדעתו כלל שיכול להיות אדם אחר בעולם שרוצים לכבדו חוץ ממנו וע"כ הכונה אליו [ועמש"כ לעיל בסמוך].

ח

ואשר ניתן כתר מלכות בראשו. ילקוט (והוא ממדרש אבא גוריון) כיון שהזכיר את הכתר נשתנו פניו של המלך כשראה המן כך שוב לא הזכיר הכתר. כנראה שמתחלה המן חשש לכך ולכן לא אמר שיתנו כתר על ראשו רק אמר אשר ניתן כתר מלכות בראשו ויראה איך יעשה רושם על המלך ואם יראה שהמלך יקפיד יוכל להתנצל שלא כיון לתת הכתר ורק אמר הלבוש שהלבישו למלך ביום שלבש את הכתר ואם יראה שהמלך לא איכפת לו יבקש את הכתר.

י

ועשה כן למרדכי היהודי. במגילה ט"ז א' א"ל סגי לי' בחד דיסקרתא או בחד נהרא א"ל הא נמי הב לי' אל תפל דבר מכל אשר דברת. לכאו' מנ"ל לחז"ל שהתוכח אתו הא פשטי' דקרא משמע שמיד עשה כמש"כ ויקח המן וגו', ובפרט למש"כ הגר"א שאחשורוש חשב שמבקש לטובתו של מרדכי. וי"ל שחז"ל למדו זה מדהוצרך לומר לו אל תפל דבר מכלל שהתוכח אתו ולא רצה דאל"כ מהיכי תיתי שיפיל דבר, ומה שאמרו שא"ל סגי לי' בחד דיסקרתא או נהרא א"ל הא נמי הב לי' למדו זה ממש"כ מכל אשר דברת דתיבת מכל מיותר שלא דיבר אלא דבר א' מכלל שהיו שם עוד דיבורים שדיבר.

י, יא

מהר קח את הלבוש וגו' ויקח המן את הלבוש וגו'. ולא כתיב וימהר, וי"ל שמזה למדו חז"ל במגילה ט"ז א' דאשכח לרבנן דיתבי קמי' והי' צריך להמתין ע"ש (ועי' מהרש"א שם).

יא

ויקח המן את הלבוש. במגילה ט"ז א' תנא המן ספר של כפר קרצום הי' כ"ב שנה. יל"ע מנ"ל לחז"ל שהי' ספר כ"ב שנה. וי"ל ע"פ הגמ' בסנהדרין ק"ו ב' בלעם בר כמה הוי א"ל מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם בר ל"ג או בר ל"ד הוה ע"ש וס"ל להאי תנא דגם המן שהי' מאנשי דמים ומרמה לא חי יותר מל"ד שנה ומת בן ל"ד [ולא כמ"ש באסת"ר פ"י סי' ז' שהי' זקן], והנה המלך גדלו אחר שנשא את אסתר כדאמרי' בגמ' מאי אחר הדברים האלה אחר שהקדים הקב"ה רפואה למכה ואז הי' בשנת ז' למלכות אחשורוש ונתלה בשנת י"ב למלכותו כמפורש בפסוקים וא"כ ו' שנים הי' בגדולתו [ולא כמ"ד ממוכן זה המן רק כמ"ד זה דניאל], ובאסת"ר הנ"ל אי' שאביו הי' ספר ואין זה סותר לגמ' דידן שאז הי' עוזר לאביו לספר ואח"כ נעשה בעצמו ספר אמנם פחות מבן ו' לא יכול לעזור לספר דהוי כקוף (כמ"ש באו"ח סי' קנ"ט סי"א) ורק מבן ו' יכול לעזור לאביו וכשתוריד משנותיו שהיו ל"ד ו' שנים שהי' קטן כקוף וו' שנים שהי' בגדולתו שאז לא הי' ספר נשאר ממש כ"ב שנה (וע"ע לקמן ד"ה נראה שהמן).

ויקח המן את הלבוש. במגילה ט"ז א' תנא המן ספר של כפר קרצום הי' כ"ב שנה, הנה החשבון של כ"ב שנה כתבנו לעיל שמוכרח שהי' כ"ב שנה, וגם שהי' ספר מומחה זה מוכרח מהפסוקים [כמש"כ לקמן בד"ה וילבש את מרדכי], אבל צריך להבין מנ"ל לחז"ל שהי' בכפר קרצום. והנה המן בילדותו נתגדל בין היהודים וזה מוכח ממש"כ בתרגום שני שהלשין למלך כל מנהגי ישראל שנוהגין ע"ש באורך, וכפה"נ שהי' דר בארץ ישראל, ולכאו' היאך נתנו לו לדור בא"י ואין לומר שעשה עצמו גר שהרי אין מקבלין גרים מעמלק גם אין לומר שהי' גוי שאסור להושיב גוי בינינו כמ"ש רמב"ם פ"י מע"ז ה"ו וע"כ דקבל עליו ז' מצות והי' גר תושב וג"ת אין מושיבין אותו בספר אלא באמצע א"י (כמ"ש במס' גרים פ"ג ובספרי) וצריך במקום שאומנותו יוצאת כמ"ש שם ומדהוי ספר מומחה (כמו שהוכחנו לקמן) היינו במקום שפרנסתו יוצאת, וכנראה דכפר קרצום באמצע א"י הי' וע"כ שם הי' דר.

וילבש את מרדכי וגו'. בתחלה כתיב על יד איש משרי המלך וגו' והלבישו את האיש ולא כתיב והלביש משום שאינו דרך כבוד שהשר בעצמו ילבישנו וכן כתיב והרכיבוהו ולא וירכיבהו והיינו שאינו כבוד שהשר בעצמו ירכיבהו, אבל כאן כתיב וילבש וגו' וירכיבהו, ונ' דמזה למדו חז"ל במגילה ט"ז א' דאסתר אסרתינהו לכולהו בי באני וכו' והי' צריך בעצמו לספרו ולהרחיצו ולהלבישו וכן הרכיבהו בעצמו שכפף קומתו ועלה עליו כמ"ש שם בגמ'. וגם זה שאחז"ל שהמן היה ספר מוכרח דאטו מי לא הי' לו בן או עבד שיאמר לו לספר את מרדכי וע"כ שהיה צריך מומחה לתספורת לכבוד אחשורוש ומדסגרה אסתר לכל הספרים לא הי' מומחה וא"כ ע"כ שהוא הי' מומחה לכך.

וירכיבהו ברחוב העיר. במגילה ט"ז א' כי סליק בטש בי'. נראה דחז"ל דרשוהו מדכתיב ויספר להם המן את כל אשר קרהו ותיבת כל מיותר שלא קרהו אלא דבר א' שהוצרך להרכיב את מרדכי ולכך פירשו שקרהו עוד דבר דהיינו שבעט בו ושיבר עצמותיו. והא דהמן שאלו הכתיב בנפול אויבך אל תשמח היינו משום שהמן הכירו שהרי הי' עבדו וידע שמרדכי לא יעשה דבר שלא כהוגן ולכך השיבו מרדכי שעל רשע כמותך מצוה לנקום בו.

במגילה ט"ז א' כי סליק בעט בי' א"ל לא כתיב בכו בנפול אויבך אל תשמח א"ל ה"מ בישראל אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך. לכאו' מנ"ל לחז"ל זה. וי"ל ע"פ מש"כ לקמן בפסוק ויעשו בשונאיהם שיש מצוה להנקם בעמלק ולצערם מלבד המצוה להרגם ע"ש, והנה מרדכי שאמר לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא בודאי הי' כונתו כדי שהמן יהי' מוכרח להתכופף ויעלה עליו [וזה מוכח מדכתיב וירכיבהו] וא"כ בודאי בעט בו כדי להנקם ממנו ובודאי הודיעו שעושה כן כדי להנקם [שאם יחשוב שבלי כונה עשה כן אין זו נקמה] ומסתמא שאלו ע"ז והשיב לו ואתה על במותימו תדרוך.

אסת"ר פ"ט ס"ג כ"ב אלף תינוקות ישבו לפני מרדכי כשבא אליו המן. לכאו' אין אלו אלא דברי נביאות דמנ"ל דדוקא כ"ב אלף. וי"ל דהמד"ר לשיטתו לעיל בפ"ז סי' י"ג די"ח אלף ות"ק מישראל הלכו למשתה אחשורוש ומבואר דתושבי שושן היו י"ח אלף ות"ק [מלבד כמה מסיעתו של מרדכי שלא הלכו להמשתה כמש"כ לעיל בד"ה באסת"ר פ"ז, וע"ש שביארנו מנ"ל לחז"ל שהי' י"ח אלף], עכ"פ באלו י"ח אלף היו מחצה אנשים ומחצה נשים נמצא דבגברים היו ט' אלף, והנה בתרגום יונתן בפ' ויסעו וגו' כשש מאות אלף הגברים לבד מטף מתרגם לבד מטפלא חמשה לכל גברא ומבואר דבממוצע יש לכל א' ה' תינוקות, וא"כ לט' אלף יש מ"ה אלף תינוקות וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות נמצא הזכרים כ"ב אלף ומחצה וכיון דלא הגיע לכ"ג אלף קרי לי' כ"ב אלף [ואע"ג דאיכא עדיין מת"ק הנותרים ומסיעתו של מרדכי פרטא זוטא לא קחשיב כמ"ש בבכורות ה' א' ודו"ק].

יב

והמן נדחף אל ביתו. נדחף מי דחפו. וי"ל דאנשי שער המלך דחפוהו כשבא להחזיר את הסוס והלבוש לפי שהי' מלוכלך ממה ששפכה בתו עליו ואין לבא כך אל שער המלך וזהו דמסיים וחפוי ראש. מאאמו"ר שליט"א.

יג

אשר החילות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו. לנפל הראשון חסר ונפול תפול מלא, והכונה שאמרו לו שהחילות לנפל לפניו קצת כבר לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו נפילה מלאה ולא יהי' לך תקומה כלל [ולא כמו שהוא חשב שזה רק מקרה כמ"ש את כל אשר קרהו], וע"ז אמרו כל האומר דבר חכמה אפי' באוה"ע נקרא חכם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)