טורי אבן/ראש השנה/יב/א
תנא לירקות ולמעשרות. ק"ל מאי פסקא דתני סתמא ולמעשרו' ר"ה שלו תשרי ותני ירקות דרבנן והדר תנא מעשרות דאוריית' כדמסיק הא איכא מעשר אילן דר"ה שלו שבט כדא' לקמן והא מעשר תירוש נמי מה"ת וי"ל דתנא דברייתא אסיפא דמתני' סמיך דתנן בא' בשבט ר"ה לאילן והיינו למעשר אילן לענין חדש וישן ומ"ש ועני כדפי' במתני' ובע"כ למעשרות דברייתא דר"ה שלו תשרי אינו אלא של דגן בלבד ואני תמה על התוס' שכתבו מדתנן לירקות יותר משאר כל הפירות משמע דשאר כל הפירות מעשרן מדאורייתא והאי דיוקא ליתא דבכלל בא' בשבע ר"ה לאילן הוי נמי מעשר אילן ואין ענין מעשר אילן לתשרי וגם הברייתא דתני לירקו' דרבנן ולא תני פירות האילן נמי ה"ט וכדפי' ועוד בלא"ה י"ל מתני' דתנא ירקות מדרבנן לא פסיקא לי' למיתני פירות האילן דהא איכא זתים וענבים דפירות האילן הן ומעשר שלהם או של שמן ויין היוצא מהן לדעת הרמב"ן כמש"ל הוי מן התורה מש"ה לא תני להו אבל ירקות פסיקא דכולן מעשר שלהן דרבנן הוא מ"מ ק"ל אמאי שייר למיני קטניו' כאורז ודוחן ופרגין ושומשמין דר"ה שלהן תשרי כדא"ל האורז והדוחן כו' שהשרישו לפני ר"ה והני לאו בכלל ירקות הן כדאמרי' ירק בתר לקיטה הני כמאן כו' ושמא י"ל כיון דאיכא קצת מיני קטניו' שדרכן לזרוע לזרע ולירק כמו פול המצרי וכיוצא בו כדאמרי בכלל ולירקו' הוו דהא בזרעו לזרע דינם כירקו' לכ"ד אזלינן בהו בהו נמי בתר לקיטה וכיון דבזרע לירק דה"ל בכלל ירקו' דתני דר"ה שלהם תשרי משמע ממילא דהה"נ בזרען לזרע נמי ר"ה שלהן תשרי דמ"ש לזרע מלירק לענין ר"ה מש"ה לא חש למיתנינהו:
והא דמעשר ר"ה שלו תשרי פי' התו' לעיל (דף ח) גבי עשר תעשר בב' מעשרות הכתוב מדבר דנ"ל מדכתיב עשר תעשר כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה כדלקמן גבי לשמיטין ובת"י פי' דה"ט כדפי' רש"י בפ"ב דכתובות (דף כה) דלא נתחייבו ישראל במעשר עד שהתחילו למנות שמיטין א"כ מעשר בשמיטין תלה רחמנא ושמיטין הוי ר"ה תשרי. ועיין בשה"מ מש"כ ע"ז:
תנא דרבנן. פרש"י ואשמעינן דיום קבוע לו כ"ש דאורייתא וק"ל נהי דמכ"ש נפקא לן שיש לו יום קבוע אכתי לא ידעינן דתשרי קבוע לר"ה למעשר דגן דילמא שבט כמו לאילן מיהו י"ל דהא דשבט ר"ה לאילן לאו מצ"ע של שבט הוא שיום גורם לר"ה אלא מה"ט דכל שחנטו פירותיו קודם שבט בידוע שחנטו פירותיו על מימי שנה שעברה דהיינו קודם תשרי וכמש"ל בשם הר"ן. נמצא שעיקר ר"ה לאילן הוא תשרי ושבט אינו אלא גילוי מילתא בעלמא דאם חנטו קודם לו בידוע שגדלו על מימי שקודם תשרי ואם לאו גדלו על שלאחר תשרי ולפ"ז עיקר ר"ה לאילן נמי א' בתשרי ושבט אינו אלא גילוי מילתא בעלמא אם גדלו על מימי שקודם תשרי וכיון דאין לנו יום קבוע למעשרות אלא תשרי ממילא ידעינן דיום הקבוע למעשר דגן נמי א' בתשרי הוא והא גופי' דיש לו יום קבוע במכ"ש אתי מירקות:
אלא שמפי' רש"י לקמן גבי מה"מ דבתבוא' וזתים בתר שליש וגבי הואיל ויצאו רוב גשמי שנה משמע דשבט ר"ה לאילן מצ"ע הואיל וזמן חנטה הוא ולפי"ז קשיא מיהו לפרש"י נמי י"ל כיון דהא דשבט ר"ה לאילן בטעמא תליא מפני שהוא זמן חנטה וה"ט לא שייך גבי מעשר דגן ממילא ידעינן דר"ה שלו הוי שוה כירקות. ול"נ דה"פ תני דרבנן דר"ה שלו תשרי כ"ש מעשר דגן דאורייתא דר"ה שלו אינו אלא תשרי דאי ליכא במעשר של תורה תשרי לר"ה ה"ל לרבנן לקבוע בירק של דבריהם נמי אותו ר"ה הקבוע מה"ת בשל תורה דהא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון:
וליתני מעשר אחד מעשר בהמ' וא' מעשר דגן. ק"ל כיון דלמעשרו' ממעשר דגן דאורייתא איירי ה"ל לשנויי תרי גווני מעשר דהא תנן בפ"ק דמעשרות התבואה משימרח ואם אינו ממרח עד שיעמוד ערימה דכה"ג אמרי' בסמוך גבי ירקות ירק הנאגד משיאגד ושאינו נאגד משימלא את הכלי[1]:
- ↑ דבריו תמוהים מאוד דמלבד דלא שייך לשנוי הכי אלא אי הוה תני דגנים כדקתני ירקות אבל השתא דקתני מעשרות דמשמע תרי גווני מעשרו' איך שייך לומר דמשו' תרי גווני תבואה נקיט מעשרות לשון רבים. אבל בלו"ז ג"כ לק"מ דאין זה תרי מיני תבואה אלא הכ' הוה חד מינא. רק שאינו רוצה למרח כדמשמע לישנא ואא"מ. אבל גבי ירקות הוי שפיר תרי מיני כדמשמע לישנא ושאינו נאגד. דפירושי מין ירק דאין דרך לאגדו. ר"ל שהוא ממין שאין אוגדין אותו. תדע דאל"כ קשה מאי קאמר הש"ס תרי גווני ירק הלא ג' גווני איכא דהא מסיים שם. ואם אינו ממלא אה"כ משילקט כ"צ. כאשר הביאו התו'. א"ו כאשר פי' הרב מוה' ש"ש: קונטרס אחרון
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |