טורי אבן/ראש השנה/יא/ב

טורי אבן ראש השנה יא ב

דף י"א ע"ב

בתשרי עתידי' לגאל אתי' שופר שופר. ולר"י בניסן עתידין לגאל ונ"ל מליל שמורים כדמסיק וק"ל הא תני' בפ"ד דערובין (דף מ"ג) הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות וי"ט דאין (ב"ד) [צ"ל אליהו] בא בע"ש ועי"ט כדמפר' התם ואסור לשתות יין בימי החול והשתא אמאי אסור לשתות כל ימות החול אי לר"א לא יהי' אסור אלא בתשרי ולר"י בניסן לחוד ומסתבר לי בהא מילתא דב' קיצין איכא לביאת ב"ד כדאמ' ב"פ חלק (דף צ"ד) ריב"ל רמי כתיב בעתו וכתי' אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתו והאי דשמעתין מיירי מבעתו ובדלא זכו דלמר עתו בתשרי ולמר בניסן אבל בקץ דאחישנה ובדזכו אין זמן קבוע לדבר אלא כל יומא זימני' הוא וכדא"ל משיח התם לריב"ל היום אם בקולו תשמעו מש"ה בנדר ביום שב"ד בא אסור כל ימות החול ביין דילמא זכו וכל יומא זימני' הוא. ולא תיקשי לך דהא משמע לר"א דנ"ל דעתידין לגאל בתשרי היינו בי"ט של ר"ה שהוא בתשרי ויום תרועה דהא מתקעו בחודש שופר ומגז"ש דשופר שופר אתי' לי' הא וכן ר"י דאמ' בניסן עתידין לגאל היינו ליל ט"ו בניסן שהוא י"ט דהא מליל שמורי' דמיירי מליל יציאת מצרים דהוי בט"ו בניסן אתי' לי' הא והא יום שלפניהם ה"ל עי"ט. והא אמר התם דה"ט דמותר לשתות יין בשבתות וי"ט משום דכתיב הנני שולח לכם את אלי' הנביא לפני בא יום ה' דהיינו יום א' לפני ביאת ב"ד בא אלי' לבשר וכבר מובטח להם לישראל שאין אלי' לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח וא"כ א"א לב"ד לבא בא' בתשרי וט"ו בניסן שהן י"ט וי"ל דהיינו דווקא בקץ דאחישנה ובדזכו אבל בדלא זכו ובקץ דבעתו אפי' בעי"ט נמי בא אלי' ולא חייש לטורח דכיון דעתו הוא א"א להעביר מועד הקץ דהא מה"ט אפי' בדלא זכו אתי שלא להעביר המועד:

מ"מ תיקשי האי דפ"ד דערובין דקא פסיק ותני מותר לשתות יין בי"ט דאפי' י"ט של ר"ה ושל פסח לילה ראשונה במשמע ואמאי מותר דילמא עתו הוא ואפשר לאלי' לבא בעי"ט מיהו לר"י י"ל כיון דנ"ל מליל שמורי' אין ב"ד בא בעתו אלא בלילה והא דפסיק ותני דמותר לשתות בי"ט דאפי' א' של פסח במשמע בנדר בו בעצמו של יום ולא בלילה דמשום עתו לא חיישינן דאין עתו אלא בלילה והא כבר עבר לילה וב"ד לא בא ואי משום אחישנה ושמא יבא ב"ד עוד היום קודם לילה הא לא אפשר ביאת אלי' בעי"ט בקץ דאחישנה וכ"ת הא התם אתינן למישפט לאבעי' דאי יש תחומין למעלה מי' או לא ואמר' אי אין תחומין למעל' מי' אמאי מותר לשתות יין בש' וי"ט ודחי משום דלא אתי אלי' אתמול ופריך אי הכי כל יומא ויומא לישתרי דהא ל"א אלי' מאתמול אלא אמרי' לב"ד הגדול אתי ה"נ נימא לב"ד הג' אתי ומסיק דלא אתי אלי' בע"ש ועי"ט מפני הטורח וא"כ אמאי מותר בי"ט של פסח אפי' כי נדר בעצמו של יום נימא דילמא בעתו הוא בא וכבר בא ב"ד בלילה זו לב"ד הגדול וי"ל דודאי למאי דר"ל מעיקר' הא דמותר בשבתו' וי"ט היינו טעמא משום דלא אתי' אלי' מאתמול הא מדאסר בחול בע"כ הוא משום דחיישת לדילמא אתי לב"ד הגדול מאתמול ה"נ בש' וי"ט נמי ניחוש להכי אבל למאי דמסיק דה"ט דמותר בשוי"ט משום דאין אלי' בא לא בע"ש ועי"ט מפני הטורח מהשתא י"ל דל"ח לשמא כבר בא ב"ד קודם שנדר או קודם חלות הנדר דלשמא בא ל"ח אלא לשמא יבא אכתי היום קודם חשיכה והיא נדר ביום שב"ד בא ולא קאמר משעת ביאתו ואילך אלא ביום ביאתו דמשמע שנדר מתחילת היום הזה ואילך וחל עליו הנדר בו ביום אפילו קודם שבא וכה"ג משמע בפ"ג דגיטין (דף כח) לשמא מת ל"ח מש"ה בת ישראל שנישאת לכהן והלך בעלה. למדינות הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים אפ"ה לשמא ימות חיישינן והאומר לאשה ה"ז גיטך שעה אחלו קודם למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד וה"נ כיון שנדר ובא ביום של פסח מותר ביין בו ביום מיד דלמאי ניחוש דאי עתו הוא וכבר בא ב"ד בלילה הא לשמא בא ל"ח ולשמא יבא לא אפשר דבעתו א"א לו לבא ביום ולשלא בעתו ל"ח דהא אין אלי' בא בעי"ט אבל אם נדר בליל י"ט אסור באותו הלילה דילמא עתו הוא ועדיין יבא באותו הלילה דהא אפשר כיון שהוא עתו א"כ אפי' בנדר בליל א' של פסח מיירי וביום שב"ד בא ביום ממש ואפי' אם יבא בלילה אין חלות הנזירות עליו עד היום ומותר ביין אפי' ביום דלשמא בא ל"ח וכדפי':

מ"מ ק"ל כיון דלשמא בא ל"ח יהי' מותר ביין אפי' בנדר בחול ולא חיישי' לשמא יבא היום כיון דא"א לב"ד לבא היום אלא א"כ אלי' בא מאתמול והא בלא הא לא סגי וכיון דחיישית לשמא יבא ב"ד היום הא א"א לו לבא אלא א"כ תאמר שכבר בא אלי' מאתמול ולפ"ז חששא דשמא יבא היום דלגבי ב"ד ממילא ה"ל חששא דשמא בא כבר מאתמול לגבי אלי' דכיון דהא בלא הא לא אפשר והא אמרת דשמא בא ל"ח ושמא י"ל כיון דלא תלה נזירתו בביאת אלי' אלא בביאת ב"ד לחוד אע"ג דביאת זה בלא ביאת זה ל"א אנן בתר עיקר נזירתו אזלינן וכיון דלגבי ביאת ב"ד שתלה בו ה"ל חששא דשמא יבא הוא לא אזלינן להקל מה"ט דה"ל חששא דשמא בא לגבי אלי' כיון דלא תלי נזירתו בביאתו מ"מ ק"ל אם אי' דל"ח לשמא בא א"כ מ"ק התם דקאי אימת וקא נדר אלימא דקאי בחול כיון דחל עליו נזירות היכי אתי שבת וקא מפקע לי' ומש"ה מ"ל דקאי בשבת וי"ט וקא נדר ההוא יומא קא שרי אבל שאר שבתות וי"ט אסו' והשתא כיון דל"ח לשמא בא כל ש"ויט יהי' מותר דבשלמא בחול כל שעתא אמ' שמא יבא עוד היום אבל כל שבתות השנה למאי ניחוש אי לשמא בא הא לא חיישי' ולשמא יבא הא אי אפשר בשאר שבתות בין בעתו בין באחישנה לבד שבתות שבניסן לר"י בתשרי לר"א ובקץ דבעתו. א"ו לשמא בא נמי חיישי' מש"ה אסור בכל שוי"ט דשמא בא כבר בחול לב"ד הג' לבד מאותו שבת וי"ט דא"א עוד לבא היום ול"ד לשמא מת דפ"ג דגיטין דל"ח דש"ה דהעמד הבעל בחזקת חיי' אבל הכא מאי חזקה איכא הלכך לשמא בא נמי חיישי' וא"כ קשה הא דאמרן וי"ל הא דקאמר הריני נזיר ביום שב"ד בא האי ביום אעיקר נדר קאי ולא אחלות הנדר וה"ק ה"נ יום שב"ד בא כלומר אם יבא ביום יהי' נזיר אבל אם יבא בלילה אין מקבל עליו נזירות כלל הלכך אפי' אם נדר בליל א' של פסח מותר בליל י"ט זה וביומו דלמאי ניחש לה דהא בין בעתו בין שלא בעתו א"א שלא בעתו מעכב ביאת אליה מאתמול דא"א מפני הטורח בעתו הא א"א ביאת בן דוד אלא בליל יום זה ולא ביומו ולא ח"ע. נזירות כלל אם בא בלילה אבל אם הוא נדר ובא בחול אסור בכל יום טוב בימים ובלילות דשמא כבר בא ב"ד בחול וביו' ועי"ל דבין לר"א בין לר"י א"ש דאע"ג דילפי לטעמייהו מליל שמורי' ומתקעו לאו למימר דלגמרי דמי להו דאין ב"ד בא אלא בי"ט של ר"ה לר"א ביום תרועה ולר"י בליל שמורי' שהוא ליל יט"ר של פסח דווקא אלא בימים הסמוכים ליום תרועה לר"א והסמוך לליל שמורים לר"י ראוי לבא אבל בליל שמורים וביו' תרועה דווקא גופ' א"א דאין ביאת אלי' בעי"ט מפני הטורח והשתא ניחא דנקט ר"א בתשרי עתידין לגאל ור"י נקט בניסן אלמא כל החודש בין למר בין למר ראוי לביאת ב"ד מיהו יש לדחות דלעולם אין ראוי לביאת ב"ד לר"א אלא ביום תרועה ולר"י בליל שמורי' לחוד והאי דנקטי ניסן ותשרי אגב דמר נקט ברישא בתשרי נולדו אבות ומר בניסן דהתם דווקא הוא דהא מהני קראי דמייתי תלמודא למלתייהו לא שמעינן מיני' אלא למר בניסן ולמר בתשרי אבל בכמה בחודש לא שמעינן מינ' נקטי נמי גבי עתידין לגאול. החודש ולא יום מכוון מיהו למאי שהוכחתי למעלה דהא דבניסן נולדו אבות לר"א ובתשרי לר"י היינו בר"ח ניסן ותשרי דווקא א"כ אדרבה מוכח מכאן הא דנקטי ניסן ותשרי סתם ולא יום המכוון הוא משום הא עתידין לגאול וש"מ כדפרישת עי"ל דלכ"ע בי"ט א"א לב"ד לבא דהא התם לא איפשטא לן אי יש תחומין למעלה מעשרה ואי יש חתומין א"א לאלי' ולב"ד לבא בשבת כדאמ' התם א"כ קראי דחיק ומוקי אנפשי' דלאו דוקא בליל שמורים וביום תרועה ב"ד בא אלא כל החודש ראוי לביאתו מיהו זה ל"ק אלא לקצת מפרשי' דתחומי' די"ב מילין אסור מה"ת א"כ בע"כ קראי לאו דווקא אבל למאן דס"ל אין לתחומין עיקר מה"ת לגמרי אין זה קושי' כל כך דזמן קבוע לביאת ב"ד הוא מן השמים בי"ט ומכי אתי רבנן ותיקנו לאיסור תחומין ביאתו נדחה מיום הקבוע לו מן השמים לסמוך לו מלפניו ומלאחריו והשתא הא דנקטי ר"א ור"י בתשרי וניסן עתידין לגאול אע"ג דקראי דמייתי להו משמע דבי"ט עתידין לגאל מ"מ לבתר שתיקנו רבנן לאיסור תחומין בע"כ נדחה ביאתו מיום הקבוע לו כדפי' ועיין עוד בשה"מ:

[מהשמטות] דף יא בסוף ד"ה בתשרי עתידין לגאל כן צ"ל. מיהו בפ"ק דפסחים (ד' יג) גבי י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות ותלויות וטהורות כו' א"ל לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהר א"ל כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח ש"מ דא"א בשום ענין שיבא אליהו בע"ש ובעי"ט אפי' בקץ דבעתו. דאל"כ אכתי תקשה שמא בעתו הוא ויבא אליהו בעי"ט ויטהרם [עד כאן מהשמטות]:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף