ערוך לנר/ראש השנה/יא/ב

ערוך לנר ראש השנה יא ב

דף י"א ע"ב

בגמרא בר"ה בטלה עבודה מאבותינו. בהמשך הפסוקים ע"פ דרשה זו י"ל דהאחד נמשך מהאחר דר"ה הוא יום משפט לאלהי יעקב זה עדות ביהוסף שמו שנפקד מהקב"ה ביום זה והנס הגדול ביום זה שהוא לעדות השגחת הקב"ה ליראיו הוא מה שאמר יוסף שפת לא ידעתי אשמע כדאמרינן בסוטה (פ"ד) שאמרו עבדי פרעה אליו עבד שנמכר בעשרים כסף אתה ממליך עלינו והשיב פרעה שראוי לכך שיודע ע' לשונות ורצו לבחון אותו למחר נעשה נס שלמדו גבריאל ע' לשונות בלילה אחד ואין לך נס גדול מזה שאין לתלות בשום אופן בטבע וזה גרם שגם פרעה הוצרך לומר כן שפת לא ידעתי אשמע דשמיעה יש לו ב' פירושים שמיעת אוזן והבנת השכל יוסף אמר אשמע בלשון הבנה ופרעה אמר בלשון שמיעת אוזן כדאיתא שם שהיה חוק במצרים שלא ימלוך במצרים מי שלא יודע ע' לשון ופרעה לא ידע לה"ק ונתייר' שלא יעבירוהו המצריים ממלכות והשביע את יוסף שלא יגלה, ומזה מובן שהיה כ"כ מכניע עצמו נגד יוסף עד שאמר לו רק הכסא אגדל ממך והיינו מפני שהיה מתיירא שיגלה יוסף שלא הגון למלכות ויעבירוהו וזה היה הכל בהשגחה מהקב"ה שזה גרם שאמר הקב"ה הסירותי מסבל שכמו שמצאנו כשרוצה הקב"ה בעוה"ז להכניע אומה תחת ישראל מכניע אותם בתחלה תחת צדיק שגדול זכותו ואז יהיה מוכנעים גם לאינם ראויים לזה וכן היה בהמן שטרם עלה לגדולה נמכר למרדכי בפת לחם עד שאמר לו מרדכי רשע עבד למי ונכסים למי כדאיתא במגילה (דף ט"ז) והנה מצד הדין לא היו ישראל עדיין ראויין להגאל מעבדות מצרים שהקב"ה גזר עליהם עבדות ד' מאות שנה כדכתיב ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ולא נשתעבדו רק רד"ו והי' לשר מצרים תביעה ע"ז אכן קיי"ל אין עבד קונה עבד וע"י שנעשו כל מצרים עבדים ליוסף לא יכלו להיות אדונים לישראל להיותם להם כדין עבדים. ומה שנעשו עבדים ליוסף שהעביר אותם לערים להכניע אותם תחת ידו ופרעה עצמו הכניע אותם תחת יוסף שאמר לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו זה נגרם ממה שהוצרך פרעה לומר שפת לא ידעתי אשמע ששמע לה"ק מפי יוסף ולא הבין אותו וזה המשך הפסוקים ע"י שר"ה הוא יום משפט לאלהי יעקב הוציא לאור משפט יוסף להוציאו מבית האסורים ומזה נגרם שאמר יוסף שפת לא ידעתי אשמע שלמד שבעים לשונות להיות ראוי למושל במצרים ומזה נגרם שהוצרך גם פרעה לומר כן שפת לא ידעתי אשמע ומזה נגרם שהוא בעצמו המשיל ליוסף והכניע מצרים תחת ידו להיות לו עבדים ועל ידי זה על פי דין ומשפט אמר הקב"ה הסירותי מסבל שכמו לגאול ישראל אחר רד"ו שנים:

שם אתיא שופר שופר. ק"ק ולגמור שופר שופר מויהי קול השופר במ"ת שהוא סיון ועדיף שהוא קרא דתורה וי"ל דיליף תקיעת שופר מתקיעת שופר ובשופר של מ"ת לא כתיב לשון תקיעה או י"ל דעדיף ליליף מתקעו בחודש שופר דכתיב משפט לאלהי יעקב וגם הגאולה בא ע"י משפט כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם:

שם בניסן עתידין לגאול. הט"א הקשה ממה דאמרינן בערובין (דף מ"ג) הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות בשוי"ט אבל בימי החול לא ואמאי אסור בכל השנה לא יהיה אסור רק בתשרי לר"א ובניסן לר' יהושע. ולענ"ד י"ל דגאולה וביאת המשיח תרי מילי נינהו דכן מוכח במגילה (דף י"ז) מסדר ברכות שמו"ע דאמרינן שם וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין וכו'. והיכן מתרומם קרנם בירושלים וכיון שנבנית ירושלים בא דוד וכו' ע"ש. הרי שקיבוץ גליות קודם לביאת דוד. אכן לפ"ז כש"כ שיקשה למה יאסר הנזיר אם עדיין לא נתקבצו גליות ובלא"ה קשה כיון דאמרינן (שם) בשביעית עתידין ליגאל במוצאי שביעית בן דוד בא א"כ לא יאסר ביין רק במוצאי שביעית. אמנם בזוהר פ' שמות נראה להיפך שיתגלה משיח עוד בטרם נגאלו ישראל ומזה נראה שאין מבורר לנו מה ענין הגאולה שעליה פליגי ר"א ור"י מתי תהיה והוא הקץ שעליו נאמר הלא הוא כמוס עמדי:

שם ברש"י ד"ה ואזדו. נמצא כלים באחד בסיון. פי' ע"י שיום שירד המבול אינו מן המנין והחדשים אחד מלא ואחד חסר כמש"כ רש"י בחומש:

שם בא"ד. באחד בסיון. המהרש"א כתב דאין זה מדוקדק דהאיך מוכח מזה דמתחיל למנות השנה מתשרי דלמא מניסן ובאמת חדש השביעי כסליו היה כמו דס"ל ר' יהושע. ועוד דמתחלת דברי רש"י נראה דלא פסיקא ליה להוכיח מזה דמנין השנים מתשרי ע"ש. ולענ"ד אין כוונת רש"י להוכיח מזה דתשרי ר"ה שלא בא רק לפרש מה דקאמר ואזדו לטעמייהו ולזה קאמר כיון דבסדר עולם קאמר ר"א דחודש השביעי סיון היה לכן אזדא בזה לטעמיה דרק ר"א יכול לומר כן כיון דס"ל דבתשרי נברא העולם ומנין השנים מתשרי דאי לא הוה אזיל לטעמיה וה"ל ס"ל בניסן מתחיל מנין השנים היה צריך לכתוב באחת ושש מאות שנה לחודש השביעי וכן לר' יהושע אי לא הוי ס"ל בניסן נברא העולם לא היה יכול לומר דחודש השביעי כסליו הוי ולכן קאמר ואזדו לטעמייהו:

שם בתוס' ד"ה לילה. דכולהו מודו דמשומר מן המזיקין כדמוכח בע"פ. ק' דהרי רנב"י אמר שם הטעם דמשומר מן המזיקין. אבל רבא ורבינא אמרו טעמים אחרים ע"ש וא"כ אדרבה מדלא ניחא להו טעם דרנב"י דדרשה גמורה היא משמע דהם רצו ליתן טעם שאין בד' כוסות משום זוגות גם לר' יהושע ומזה משמע דר' יהושע לית ליה דרשה דמשומר מן המזיקים ומזה קשה גם על הטור וש"ע שהביאו דרשה זו והרי משמע הכא דר' יהושע דהלכה לגביה כר"א פליג ע"ז וגם רבינא ורבא דבתראי נינהו פליגי על זה. ואע"ג דלענין בתשרי נברא העולם פסקינן כר"א מ"מ אפשר דבשאר פלוגתות הלכה כר' יהושע ויש לומר דשם אמרינן רב יוסף אמר אמר לי יוסף שידא וכו' ומלכא לא אקרי מזיק ופי' רש"י ולא חיישינן לזוגות. ולכאורה לא משמע כן דהא אמר שם רב פפא אמר לי יוסף שידא בתרי וכו' הרי שאמר דחיישי לזוגות אלא י"ל דה"ק רב יוסף הטעם דמשומר מן המזיקין לא סגי להתיר לשתות ד' כוסות שהרי רק מן המזיקין משומר ומלכא לא איקרי מזיק ובזה א"ש דאמר לא איקרי מזיק ולא אמר בקיצור לא מזיק וכן לאיכא דאמרי דמלכא רשותא דידיה י"ל דה"ק דנגד מלכא אין שימור דמה דבעי עביד ולפ"ז י"ל דגם רבא ורבינא ס"ל דרשה דמשומר ובא מן המזיקין ומכ"מ הוצרכו טעמים שאין בד' כוסות משום זוגות מפני מה שאמר רב יוסף וא"ש פסק הטור ושו"ע וגם דברי התוספות אתין שפיר דעכ"פ מוכח מרנב"י דס"ל אליבא דר' יהושע כן ומרבא ורבינא אין ראיה דפליגי עליו בזה. ומה שכתבו התוס' תרתי שמעית מיניה יש לומר דשני פעמים כתיב שמורים דכתיב ליל שמורים וכו' שמורים לכל בנ"י לדורותם:

שם ד"ה יום. ואין הסדר כן. עיין במהרש"א שכתב ליישב זה דכוונת רש"י דשוקע ב"ב שעות אחרונות מן היום. ומה שכתב רש"י וכל היום הוא שוקע גרס וכל יום הוא שוקע. אכן לענ"ד אפילו ע"פ גירסתו אין הלשון משמע כן. אבל לענ"ד י"ל דכל מזל עולה י"ב שעות ויורד י"ב שעות דמשעה שכלה ירידתו מתחיל עלייתו ומשעה שעלה כולו מתחיל לשקוע וזה שכתב רש"י נמצא טלה עולה בשתי שעות אחרונות בלילה וכל היום הוא שוקע פי' כיון שכלה לעלות משהגיע אור היום מיד מתחיל לשקוע עד שכלה שקיעתו לסוף היום וס"ל לרש"י דדוקא ע"י המזל המושל בחדש רצה הקב"ה להביא הפורענות וכיון דבאייר כבר התחיל טלה לשקוע ושור היה המושל לא היה בא המבול לכן שינה הקב"ה והעלה כימה ביום דכן מצאנו באותו מזל שעולה ראשון בחודש הוא המושל באותו חדש דכן איתא במדרש שהוציא הקב"ה ישראל ממצרים בניסן להכניע מזל טלה שמושל בזה החודש ושהיו מצרים עובדים אותו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף