טורי אבן/מגילה/ה/ב

טורי אבן מגילה ה ב

דף ה' ע"ב

וכי פשיטא לי' מי שרי והא כתיב במג"ת. קשה לי מאי פריך הא איכא למ"ד בפ"ק דר"ה [דף יז] דבזמן שאין בהמ"ק קיים בטלה מג"ת ואע"ג דמסקינן הת' דהילכתא בטלה והילכתא לא בטלה קשי' הילכתא אהילכתא ל"ק הא בחנוכה ופורים הא בשאר יומי ובע"כ הא דפסק הילכתא דחנוכה ופורי' ל"ב היינו לאסור של זה בזה דאי ימי פורים עצמם י"ד לבני עיירות וט"ו לבני כרכים תקשה לך הלכה מכלל דפליגי הא כ"ע מודו דל"ב דהתם פריך למ"ד בטלה ממעשה דגזרו תענית בחנוכה בלוד בלוד ירד ר"א ורחץ ור"י וסיפר ומסיק שאני חנוכ' דמפרסמא ניסא כלומר דמה"ט כ"ע מודו דל"ב וא"כ כ"ש פורים דמפרסמא ניסא יותר דלכ"ע ל"ב ועוד דהא כל עיקר של פורים בגולה תיקנו שלא בזמן הבית וא"כ מאי הלכה דקאמר ובע"כ צ"ל על של זה בזה דמג"ת קאי האי הילכתא דל"ב וחנוכה דל"ש בי' של זה בזה אגב גררא דפורים נקט לה בהילכתא דל"ב אע"ג דצ"ל אשגרת לישנא הוא בכ"מ להזכיר חנוכה ופורי' ביחד כדתנן אין גוזרין תענית על הציבור בר"ח חנוכה ופורים ותנן נמי בר"ח חנוכה ופורי' מענות ומטפחות וכן בכמה מקומית תני להו בהדדי וכה"ג כתבו התוס' רפ"ג דמכות (דף יג) דקחשיב בין הלוקין גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אע"ג דחלוצה דרבנן היא ול"ש בה מלקות כלל מ"מ לא שביק תנא לאורחי' שכן דרכו לימנות לגרוש וחלוצה בכ"מ ביחד כ"ש הכא דאמת הוא דבחנוכה ל"ב מג"ת אלא דא"צ בזה הילכתא כיון דלא פליגא דמ"מ נקט לה באגב כאורחי' בכ"מ לשנותם יחד מ"מ מדאמר הילכתא דפורים ל"ב מגילת תענית ועל זה לזה קאי מכלל למ"ד בטלה של זה לזה שרי והשת' מאי ק"ל אדרבי דילמ' סבירא לי' כמאן דשרי של זה בזה בזה"ז והרי רבי בתר חורבן הוי ואפי' אם תדחק לומר דהגמ' רצה לאוקמי לדרבי כהילכתא מ"מ קשה מאי פרי' בתר הכי מדרב דלטי' להא גברא דהוי שדי כיתנא בפורי' וקס"ד דשל זה לזה הוי האיך אפשר לומר כן הא רב סבירא ליה הת' בפ"ק דר"ה דבטל מג"ת וא"כ לדידי' של זה לזה שרי וי"ל דהמ"ל ולטעמי' וכן דרך הגמ' בכ"מ דהמ"ל ולטעמיך ול"ק כמ"ש התוספ' בדוכתי טובא ועי"ל דלעולם של זה לזה לכ"ע ל"ב והשתא ניחא דפריך מהא דרבא אדרבי ורב והא דפסק הת' הילכתא דחנוכה ופורים ל"ב הלכה מכלל דפליגי אימים דלפניהם קאי וכדתניא התם הימים הללו הכתובים במגילת תענית אסורים בלפניהם ובלאחריהם משום דדברי סופרים צריך חיזוק ולמאן דאמר בטלה לפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים שרי ומסיק הילכתא חנוכה ופורים בלפניהם ל"ב אבל ק"ל על זה אס"ד לפניהם דפורים אסור כשחר הימים הכתובים במג"ת א"כ אמאי גזרו תליסר באדר לאסור בהפסד ותענית משום יום ניקנור כדאמרינן בספ"ב דתענית (דף יח) תיפוק לי' דהיה לפניו דפורים ואי משום דנ"מ לאסור יום י"ב משום יום דלפני ניקנור תיפוק ליה דיום י"ב יום טוריינוס הוא כדאמר התם ואע"ג דניקנור קדם לטוריינוס שהיה בימי מלכו' יון ומאפרכי יונים ואילו טריינוס בתר הכי הי' בימי מלכו' רומי כדמוכח להתם וככש"כ הר"ן שם מ"מ המסדר מג"ת לה"ל למיתני יום י"ג של ניקנור כיון דבימיו הי' שלא לצורך כיון דכבר גזרו על יום י"ב שלפניו משום טריינוס ומשום איהו גופי' נמי ל"צ דהוי ליה יום שלפני פורים וכה"ג פריך שם ספ"ב דתענית כ"ט נמי מ"א דה"ל יומא מקמי דאיתוקם תמידא ת"ל דה"ל יומא דבתר כ"ח אע"ג דיומא דאיתוקם תמידא הי' בזמן הבית ויום כ"ח הי' טובא בתר הכי בימי יהודה ב"ש תלמידו של ר"מ כדאמר התם בפ"ק דר"ה מ"מ לא הוי ליה למיתני מריש ירחא דניסן כיון דבימיו היה שלא לצורך וכמש"כ התו' שם וה"נ דכוותי' כיון דכבר גזרו על י"ב משום טריינוס תו ל"צ למיתני יום ניקנור לאסור י"ב משום יום שלפניו ואי משום דבטלה יום טיריינוס הואיל ונהרגו בו שמעי' ואחי' אחיו כדאמרי' התם הא לאחר שביטלו אפילו משום יום שלפני ניקנור שרו כדאמר ר"א התם השתא איהו גופי' בטלו משום יום שלפני ניקנור ניקום ונגזור א"ו מדגזרו על יום י"ג משום יום ניקנור דאין בו איסור משום יום שלפני פורים ש"מ דפורים אין אסור שלפניו מטעמא שכתבו התוס' שם בספ"ב דתענית משום דפורים דברי קבלה הוא וד"ק כד"ת דמי וא"צ חיזוק כדאמרינן שם בפ"ק דר"ה גבי צום גדלי' ה"ט וי"ל דאפילו את"ל דפורים דד"ק הוא וא"צ חיזוק לאסור יום י"ג משום לפניו מ"מ הנ"מ לפרזים דיום י"ד אסור להם מד"ק אבל המוקפין דאין אסור להם מד"ק אלא יום ט"ו אבל יום י"ד אינו אסור להם אלא משום מג"ת שאסרו של זה לזה וה"ל יום י"ד מד"ס דצריך חיזוק ואסור להם יום י"ג משום יום דלפני י"ד והשתא ניחא הא דגזרו על יום י"ג משום יום ניקנור משום פרזי' איצטריך דלדידהו יום י"ג אין לאסרו משום יום דלפני י"ד דיום י"ד לדידהו ה"ל ד"ק וא"צ חיזוק ואי לאו משום יום ניקנור י"ג שרי לדידהו והא דאפסיק' הילכתא דמ"גת ל"ב בלפניהם היינו דמוקפין דיום י"ד מד"ק שרי להו אלא משום מג"ת אסרוהו והא ודאי צ"ח דמד"ס הוא ואסור להו יום י"ג שלפניו אפי' בתר דבטלה מג"ת י"ג לדידהו באיסורא כדקאי קאי:

אלא לאסור את של זה בזה. מכאן ק' לי על פי' רש"י ספ"ב דתענית (דף יט) דשקל וטרי הגמ' התם אמתניתן דהכא דמקדימין מותרין בהספד ותענית אימת אלימא מבני חמיסר וקרו לי' בארביסר ומי שרי והא כתב במג"ת יו' י"ד בו ויום ט"ו בו יומא פוריא אינהון דלא למספד בהון וא"ר לא נצטרכא אלא לאסור של זה בזה ופי' רש"י בני חמיסר דהיינו כרכים המוקפי' חומה וקא קרו בארביסר כגון שהלך לכפר (צ"ל לעיר) וקרו עמהם דפרוז בן יומו נקרא פרוז ועל לאסור את של זה בזה פי' כגון בני ט"ו דקרו בי"ד ובני י"ד וט"ו משמע מפי' דלא לאסור את ש"ז בזה אלא בקרא את המגילה עמהם הא לאו הכי לא א"כ מאי פריך הכא ואי פשיטא ליה מי שרי הא ודאי שרי בארביסר לרבי כיון דלא קרא בו כ"א בט"ו גם למאי דמשני ה"מ בהו"ת אבל במלאכ' לא משמע אעפ"י שלא קרא היום אסור בהו"ת ובריש מכילתין הקשו עוד על פי' רש"י ומה שדחקו לרש"י לפרש כן נ"ל משום דלא ניחא לי' לפרש בני חמיסר וקרו בארביסר היינו בכרך שאין בו עשרה בטלני' וכדתנן במתניתן מקדימין ליום הכניסה וכגון שחל י"ד בב' ובה' דסבירא לי' דבכרך אע"פי שאין בו ע"ב אפ"ה קורין בט"ו וכשכ"ל בשם התוס' מ"מ ה"ל לפרש דכרכי' קורין בי"ד בחל ט"ו בשבת שמקדימין וקורין בע"ש שהוא י"ד כדתנן לעיל וכמש"כ שם וגדול' מזו נ"ל דבן כרך שהלך לעיר אע"פ שדעתו לחזו' כיון דה"ל פרוז ב"י א"נ בן עיר שהלך לכרך וה"ל מוקף בן יומו דאמרינן לקמן דקורא עמהם אסור בהספד ותענית ביום קריאתו וחייב בשמחה ובשלוח מנות בו ביום וכ"ש במתנות לאביונים שאפי' למקדימין ליום הכניסה א"נ משב' לע"ש גובין ומחלקין בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואו' למקרא מגילה כדאמרינן לעיל ול"ד למקדימין ליום הכניסה שאין נוהגין בכל הני אלא בזמנו דשאני התם דעיקר זמנם הוא י"ד אלא שחכמים הקילו על בני הכפרים להקדים ליום הכניסה מפני שמקדימין מים ומזון לבני הכרכים ודווקא בקריאה הקילו עליהם מה"ט אבל בשאר מילי דאין בהקדמה קולא אצלם הקדמה זו ל"ל לפיכך א"נ אלא בזמנו וכן במקדימין משבת לע"ש עיקר זמנה שבת הוא אלא משם גזירה דרבה שמא יעביר א"נ כדר"י מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה מש"ה א"צ להקדים אלא מתנות עניים בלבד אבל שאר הני מילי דלא שייך בהו ה"ט הא ודאי אין ראוי לעוקרם מזמנם לפיכך א"נ אלא בעיקר זמנ' אבל גבי בן עיר שהלך לכרך א"נ בן כרך שהלך לעיר כיון דגלי קרא דפרוז ב"י קרוי פרוז ומוקף ב"י קרוי מוקף פרח מני' מקומו לגמרי וחל עליו חובות המקו' שהו' שם לכ"ד ול"מ בהספד ותענית דבלא"ה ש"ז בזה אסו' וכן מתנות אביונים דנוהג עמהם דהא עיניהם של עניים נשואות במ"ק אלא אפי' משתה ושמחה ומשלוח מנות נמי נוהג עמהם דלגמרי פרח חובות מקומו ממנו וחל עליו חובת המקום שהוא שם לכל חצות היום וזה ברור:

ה"מ בהספד ותענית אבל במלאכ' יום א' ותו לא. ונ"ל דמה"ט החמירו בהספד ותענית ממלאכה דמשום דכל י"ט הכתובים במגילת תענית לא גזרו איסור מלאכה אלא בהספד ותענית לבד לפיכך ש"ז בזה מות' במלאכה אע"ג דביומו אסור במלאכה מן הכתוב היינו משום דחמיר שלהן עצמן נעשה הנס היו' לפיכך חמיר איסורם אבל של זה בזה שגזר לזה מפני ניסו של חבירו למוקפין בי"ד מפני הנס של עיירות ולעיירות בט"ו מפני הנס של מוקפין לא החמירו יותר משאר ימים הכתובים במגילת תענית:

אבל במלאכ' יום א'. משמע להאי שינויי דפורים אסור במלאכ' לעיירו' בי"ד ומוקפין בט"ו וק"ל הא בפ"ב (דף י"ו) תנן הי' כותבה דורשה ומגי' אם כיון לבו יצא וכתבו המפרשי' ירושלמי הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה והאי שינויא תקשה הא דהי' כותבה וי"ל דלגמ' דידן הי' כותבה מיירי בכפרים המקדימין ליום הכניסה דכ"ע דמקדימין מותרין בהספד ותענית ה"נ מותרין ביום קריאתן במלאכה וראיתי בירו' גופ' ויש שם ט"ס ואין להאריך כאן בהא דירושלמי זה:

חזקיה קרא בטברי' בארביסר ובחמיסר מספק' ליה כו'. וה"נ אמרינן לקמן רב אסי קרא מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר כו' וכתב הר"ן בשם הגאונים שבמידות חסידות נהגו כן שמדינא הולכים אחר רוב עיירות שאינן מוקפין חומה מימו' יהושע בן נון וקוראין בהן בי"ד ועוד שאפי' תאמר שהוא ספק שקול ה"ל ספק של דבריהם ולקולא נמצא פוטרו בשניה' ומבטל ממנו בוודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון ופטור בשני ואני תמה א"כ ל"ל למימר לחזקי' מספק' לי' לרבי פשיטא לי' דאפ"ת לרבי נמי מספקא לי' כיון דמדינא שרי ל"ל בה ואע"ג דלמאי דמסיק רבי בר חמיסר הוי אלמא לא מספק' לי' דאי מספקא לי' ה"ל למקרא בארביסר כדין ספק מוקף חומה אכתי תקשה הל"ל כדס"ד מעיקרא דרבי בארביסר קרי ואע"ג דלדידי' נמי ס"ל אפ"ה סגי לי מספקא לי' בהכי כדין ספק מוקף חומה והניח' לטעמא קמא שמדינא הולכי' אחר רוב עיירות בספיקא ה"ט ל"ש למימר גבי ספיקא דטברי' דבשלמא שאר עיירות דמספק' לן אי מוקף חומה הן מימו' יהושע בן נון או לא א"ל זיל בתר רוב עיירות אבל טברי' דספיקא דידה מט"א משום דחד גיסא דשודא ימא הוי ומספקא לי' אי זה חשיב הקיף תומה לענין מקרא מגילה כדמסיק ל"ש כאן לומר זיל בתר רובא אבל לטעמא דספיקא דדבריהם לקולא ה"ט שייך לומר נמי גבי טברי' וא"כ ל"ל למימר לרבי פשיטא לי' ואולי כיון דחזקי' קרי בי"ד ובט"ו ממידת חסידו' ה"ל לרבי נמי להחמיר אי ס"ד דמספקא לי' ומ"מ יש לדון בספיק' דטברי' כיון דל"ש בה טעמא דזיל בתר רוב עיירו' אי אזלינן בספיקא דידה לקולא דא"ל כיון דאסתר נאמר לקרו' ברוח הקודש ומדברי קבלה וה"ה שאר מצות הנוהגין בפורי' שהכל נאמר ברוח הקודש ומדברי קבלה הן דינן כשל תורה וספיקן לחומרא והרי גבי תשעה באב קיימ' לן כרבא ור"י דאמר בפ' ד' דפסחים (דף נד) דבין השמשות שלו אסור אלמא כיון דתשעה באב דב"ק הוא החמירו בספיקא כשל תודה הוא הדין נמי הכי גבי קריאת מגילה דהא כ"כ למעלה דמגילת אסתר הואיל ונאמר ברוח הקודש דינו כדברי קבלה לכ"ד וא"ל אפי' שמואל דא' התם תשעה באב בין השמשו' שלו מותר לאו למימרא דס"ל דשמואל דספק דד"ק כספיקא דרבנן דמי ולקולא אלא שמואל מיירי בזמן שאין שמד ואין גזי' המלכו' דרצו מתענין רצו אין מתענין כדאמ' בפ"ק דר"ה (דף יח) ואע"ג דאמר' התם אי הכי תשעה באב נמי ושני ר"פ שאני ת"ב הואיל והוכפלו בו צרו' דמש"ה תנן התם דשלוחים יוצאין על אב להודיע לבני הגולה מתי קידשו ב"ד את החודש משא"כ על תמוז וטבת משום דברצו תלי' מילתא איכא למימר דודאי מד"ק כל הד' צומות שווין בין לקולא בין לחומרא שהרי הקישן וכוללן הכתוב ביחד דכתיב כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וגו' ובזמן שאין שמד ט' באב נמי ברצו תלי' צום דידי' אלא מדרבנן החמירו בח"ב דאפילו אין שמד חייבין להתענות מה"ט דהואיל והוכפלו בו צרות וכיון דמדרבנן הוא ולא מדברי קבלה אזיל שמואל בספיקא לקולא ורבא ור"י דס"ל התם דתשעה באב בין השמשו' שלו אסור אע"ג דמדרבנן הוא וספיקו לקולא א"ל הואיל דביש שמד איסורו מד"ק לא פלוג רבנן וגזרו הא אטו הא דאי אזלת בספיקי לקולא באין שמד יזלזלו בספיקו אפי' ביש שמד ושמואל לא גזר הא אטו הא ומש"ה נקט שמואל תשעה באב לחוד ולא כל הד' צומות משום דבאינך אם אין חייבין להתענות אלא א"כ יש שמד וביש שמר חייבין להתענות בהן מדברי קבלה ואז בין השמשות שלהם אסור דספק דדברי קבלה לחומרא אבל תשעה באב דמ"ל בו חיוב תענית מדרבנן ולא מדברי קבלה באין שמד מש"ה אזיל שמואל בספק שלו להקל ובין השמשות שלו מותר ובהא דפי' ניחא לי' הא דפריך התם לרבא ור"י דס"ל תשעה באב בין השמשות שלו אסור מהא דתני' אין בין תשעה באב ליו"הכ אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר מאי ספיקו (יותר) [צ"ל מותר] לאו בין השמשו' ומשני לא לקביע' דירחא ואיכא למידק מכדי הא ספיקא והא ספיקא מ"ש בקביע' דירחא לרבא ור"י אזלינן לקולא ובספק דבין השמשות אזלין לחומרא ולמאי דפי' אתי שפיר דוודאי בזמן שיש שמד דחייבין להתענית מדברי קבל' תרווייהו לחומרא אזלינן וספיקו אסור אלא מיירי בזמן שאין שמד דאין צרי' להתענות מד"ק אלא מדרבנן ומדינא ספיקא להקל אלא דגזרינן אין שמד אטו יש שמד דספיקו להחמיר ובמילתא דשכיחא גזרו רבנן במילתא דלא שכיחא לא גזרו כדאמר' בכמה דוכתי הלכך על ספק בין השמשות דישנו בכל השנים ושכיחא גזרו אין שמד אטו יש שמד אבל ספיקא דקביעה דירחא דמיירי במהלך במדבר ואינו יודע מקביעא דירחא כמו שפי' התוס' התם דלא שכיח לא גזרו על ספיקא באין שמד אטו יש שמד ומ"מ אין לדקדק דספק דדברי קבלה לחומרא מהאי תוספתא שהביאו התוס' לעיל (דף ד) דטומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו ואנדרוגנוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו ואי ספיקו לקולא אפי' טומטום יוציא אפי' איש גמור דילמא איהו נמי זכר הוא אלא ש"מ ספיקו לחומרא הא לאו מילתא היא דלטעמיך דאפ"ת ספיקא לחומרא הא תינח הא דטומטום ואנדרוגנוס אינו מוציא את שאינו מינו דהיינו זכר גמור דילמא נקיב ת נינהו אבל הא דטומטום אינו מוציא אפי' אה מינו טומטום כמותו אמאי הא ה"ל ספק ספיקא ספק דילמא זה הטומטום המוציא זכר הוא ואת"ל דהוי נקיבה אכתי איכא ספיקא שמא גם השומע נמי נקיבה כמו המוציא והא כל ספק ספקא אפי' בשל תורה לקולא אזלינן אנא מה אית לך למימר מ"ט טומטו' אינו מוציא את מינו אע"ג דאיכא ס"ס להקל דלפעמי' מתהפך הספק ספיק' דטומטום זה לאידך גיסא כגון אם טומטום אחר בא להוציא את זה ותאמר נמי שמוציאו מחמת ס"ס ספק שמא המוציאו איש ואם תמצי לומר אשה שמא גם היוצא אשה הר הרי להוציא טומטום אחר אזלת להקל מחמת ספיקא שמא זכר הוא וה"ל ס"ס וכשטומטו' אחר בא להוציאו אתה מספקו בנקיב' וה"ל תרתי קולא דסתרי אהדדי ומ"ה [צ"ל לא] אמרינן כלל ס"ס זה וכמש"כ בחידושי ספ"ג דר"ה (דף כח) והבאתי ראי' לזה דכל כה"ג שהספק ספיקא יכול להתהפך לאידך גיסא להקל לאו ס"ס מיקרי וה"נ אפ"ת דדברי קבלה כדרבנן דמי וספיקא להקל אפ"ה טומטום א"מ אפי' את מינו דמאי אמרת דילמא המוציא זכר הוא זימנן דאשה בא להוציא את זה המוציא ואז תהפך הספק להקל ותאמר שיוצא דילמא הטומטום אשה ואי אזלת להקל שטומטום יוציא את מינו מחמת אידך ספיקא דילמא השומע נקיבה היא זימנין שזה שומע יוציא את איש מחמת ספק לאידך גיסא דילמא זכר הוא וה"ל ב' קולין דסתרן אהדדי וכמו בשל תורה כל שהספיקא יכולה להתהפך לאידך גיסא להקל לאו ס"ס מיקרי ה"נ בדרבנן דספיקא לקולא כל היכא שהספק יכול להתהפך לאידך גיסא לאו ספק מקרי כ"ש שא"מ אשה לטומטום מספיקא מה"ט דזמנין יוציא היא לאיש מספיקא דאידך גיסא מ"מ מסתבר לי דדברי קבלה כשל תורה דמי וספיקא להחמיר כיון דאל אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה אין לחלק ביניהן ודבר זה יתבאר הדק היטב במ"א:

לענין בתי ערי חומה לא מיבעי' לי' כי קמבע"ל לענין מקרא מגילה וכו'. הקשו התוס' לעיל (דף ג) גבי כרך שישב ולבס"ה נידון ככפר ולענין מ"מ איירי כדפי' לעיל ונ"ל מקרא דבית מושב עיר חומה דכתב רחמנא גבי בתי ערי אומה אלמא בתי ערי חומה ומ"מ לענין הקיף חומה כהדדי נינהו וכיון דהקיף ים לא חשיב חומה לגבי בתי עיר חומ' הוא הדין לגבי מקרא מגילה ומאי מספקא לי' ותי' התוס' דשאני טברי' כיון דחזינן דהיקף ים מהני כהיקף חומה לענין מגילה ג"כ דין הוא שיקראו המגילה בט"ו שהרי היקף של' קדמה לישיבה והוי בשאר היקף דמהני בבתי עיר חומה אבל ישב ולבסוף הוקף לא מצינו בשום מקים דחשיב חומה שלה וא"י מ"ק דהיכן מנינו דהיקף ים חשיב כהיקף חומה אדרבה לענין בתי ע"ח שוה לישב ולבסוף היקף דל"ח כהיקף חומה וכ"ת דהיקף ים חשיב כחומה לענין מצורע המשתלח חוץ לג' מחנות ודוקא מעיר חומה הוא משתלח ולא משאר ערים כדתנן בפ"ק דמס' כלים אבל ישב ולבסוף היקף א"צ שילוח דמנא לן לחלק בניהן לגבי שילוח כיון דדינם שוה לגבי עיר חומה דשניהם לא חשיבי כחומה ועוד הא תניא בת"כ גבי אבנים מנוגעות אתהן מחוץ לעיר ואין אדם חוץ לעיר אלא חוץ לעיר מוקף חומה בלבד ופי' התוס' בשם ר"י בפ"ט דערכין (דף לב) אע"ג דלא כתי' חומה גבי אדם מצורע דגמר' חוץ למחנה מושבו דכתיב גבי מצורע ממושב גבי עיר חומה וכיון דמיני' גמור הא ודאי אין ג"ש למחצה ומה דאינו חשיב כמוקף חומה לגבי בתי ערי חומה ה"ה דא"ת לגבי שילוח הילכך ישב ולבס"ה א"צ שילוח והר"ן תי' דהא דריב"ל פליג אדחזקי' דלריב"ל אינו נדון כחומה לענין מקרא מגילה אע"ג דמיכסי ומגני אלא מה שנידון חומה לענין בתי ערי חומה אלא שהקילו בסמוך ונראה כיון שחומת הכרך חומה גמורה וק"ל מהא דא' לעיל רבי בר ארביסר הוי ופריך והא טבריא מוקף חומה מימות יהושע בן נון הואי ומסיק אלא רבי בר חמיסר הוה ואע"ג דלחזקי' מבעי' לי' לרבי פשיטא לי' והשתא אמאי מסיק לרבי בר חמיסר הוי דה"ל דלא כחזקי' דמבעי לי' ולא כריב"ל הל"ל בר ארביסר הוה דה"ל מיהת כריב"ל. ועוד קשה לי למאי דמפ' הגמ' דה"ט דמבע"ל לחזקי' פרזים דמ"מ אי משום דמיגלי א' משום דלא מיגלי והיקף ים דמיגני כמק"ח חשיב והשתא לה"ט דמיגני אתיא כרבי דקרי בטבריא בט"ו לפי המסקנא דלעיל אבל לטעמא דמיגלי לא אתי' כרבי דחשיב לי' כמוקפין חומה מדקרא בט"ו ולא כריב"ל דלא חשיב מוקף חומה לענין מ"מ אלא מה דחשיב מוקף חומה לענין בתי ערי חומה דא"כ מ"א משים דמיגלי ת"ל בלא"ה ל"ח מק"ח לגבי מ"מ כמו דל"ח חומה לגבי בתי ערי חומ' מגזרת הכתוב ואפי' אם תדחוק לומר דה"ט דל"ח ים כמ"ח לענין בתי ערי חומה משו' דמיגלי מ"מ בע"כ פליג חזקי' אדר' עוד בפי' דפרזים דלר' משום דלא מיגני הוא אבל משום מגני ל"ל בה ולחזקי' מספקא לי' דילמא משום מיגלי הוא הל"ל דחזקי' מפרש נמי לפרזים משום דלא מיגני כרבי ומ"מ לא סגי לי' בקריאת ט"ו לחוד כרבי משום דמספק' לי' אי כרבי אי כריב"ל דישב ולבס"ה אינו כמק"ח לענין מגילה אע"ג דלא מיגלי ומיגני הואיל ול"ח גבי בתי ע"ח ה"ה לים אע"ג דמיגני כדמפ' רבי לפרזים אפ"ה אינו כמק"ח לענין מגילה כמו לענין בתי ע"ח ול"ל להגמ' לעשות מחלוקת חדש בניהו הא כל למעוטי במחלוקת עדיף טפי וכן דרך הגמ' בכ"מ:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף