רשב"א/מגילה/ה/ב

רשב"א מגילה ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא: ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז. פירוש: משום דאמרינן בפרק קמא דראש השנה (יח, ב) אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין, וכיון שכן בטלו להו חומרי תענית מינייהו כגון רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל. והוא הדין לאכילה, אלא דדילמא לא רצה לאכול לפי שנהגו שלא לאכול.

ובקש לעקור תשעה באב וכו'. הקשו בתוספות והיכי הוה סלקא דעתין דבקש לעקרו לגמרי, והא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין (עדיות פ"א מ"ה). והם תירצו דשמא לא רצה לעקור אלא חומרא דיש לו יותר משאר תעניות. עוד אמרו שלא רצה לעוקרו לגמרי, אלא לעוקרו מתשיעי ולקבעו בעשירי. ואינו מחוור בעיני כלל, דהא מתשובתו של רבי אבא בר זבדא אתה מכיר שאף רבי חנינא כך היה בלבו שבא רבי לעקרו לגמרי. אלא מסתברא דאין זה מבטל דברי בית דין חבירו, דאילו תקנה ראשונה בתנאי היתה, דהא קרי להו צום וקרי להו שמחה, דכתיב (זכריה ח, יט) צום החמישי וגו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, ודרשינן מיניה (ר"ה יח, ב) בזמן שיש שמד צום אין שמד ויש שלום שמחה אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין, ואפילו תשעה באב דאכולהו כתיב שמחה, והא דמחמרינן בתשעה באב הנהגת הדורות היתה הואיל והוכפלו בו צרות, וכדאיתא התם בראש השנה, והלכך אילו רצה רבי לעקרו לא מבטל דברי בית דין שגדול ממנו הוא. ואף על פי שבו היו השלוחין יוצאין ולא על השאר כדאיתא התם (בעמוד א) ואף על פי שנהגו להתענות אף בשאר, הואיל ולא קיבלו עליהם חומרא כתשעה באב ולא הוכפלו בהם צרות לא חששו להוציא שלוחים עליהם. כך נראה לי.

והא רבי בטבריא הוה וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא. קשיא לי והיכי מקשה הכין בהדיא וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא, דאדרבה אמרינן לקמן בסמוך סביב (ויקרא כה, לא) פרט לטבריא שימה חומתה, ולענין בית בבתי ערי חומה פשיטא דלאו מוקפת חומה היא. ועוד דבתר דפריק רבי בארביסר נטע אקשי ליה ומי פשיטא ליה לרבי דטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. ועוד קשיא לי היכי מתרץ ליה לרבי פשיטא ליה לחזקיה מספקא ליה. ומסתברא דהכי קאמר, והא רבי בטבריא הוה וטבריא מן המוקפות חומה מימות יהושע בן נון היא כדכתיב (יהושע יט, לה) וערי מבצר הצדים צר [ו]חמת (ו)רקת וכנרת וקיימא לן (לקמן ו, א) דרקת זו טבריא ומי נימא דסבירא ליה לרבי דין מוקפת הואיל וצדה אחד ים, ודרך קושיא ותירוץ בעי לברורי מאי דסבירא ליה בהא, ואמר ליה לא אדרבא סבירא ליה דמוקפת חשבינן לה וכי נטע בארביסר נטע, והדר אקשי ליה והא חזקיה מספקא ליה, וקא סלקא דעתא השתא דחזקיה משום ספיקה דצדה אחד ים ולענין בית בבתי ערי חומה נמי מספקא ליה, והכין נמי אמרינן בירושלמי (פ"א ה"א) חזקיה קרי לה בטבריא בי"ד ובט"ו דהוא חשש על הדא דתני רבי שמעון בן יוחאי ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה (ויקרא כה, כט) פרט לטבריא שהים חומתה. וליכא לפרש הכא דלענין קריאת המגילה בלבד קאמר דפשיטא ליה לרבי ומשום דמגנו, דאם כן מילתא דפשיטא ליה לרבי היכי מספקא ליה לחזקיה, אבל השתא ניחא דחזקיה סבירא לן דמספקא ליה משום דרבי שמעון בן יוחאי. כך נראה לי.

הכי גרסינן: רב אסי קרא בהוצל דבנימין בארביסר ובחמיסר וכו'. ואם תאמר אי הכי אנן נמי ניקרייה בארביסר ובחמיסר מספיקא. תירצו הגאונים ז"ל דאזלינן בתר רובא ורובא לאו מוקפין נינהו. ואם תאמר רב אסי נמי ולחזקיה למאי דקא סלקא דעתא מעיקרא ליזול בתר רובא. יש לומר דאינהו ודאי מידע ידעי דהוצל דבנימין וטבריא מוקפות חומה נינהו, אלא דמספקא להו אי הני קמאי נינהו אם לאו. וקשיא לי דאם כן מאי קא מקשה ומי מספקא ליה מילתא בטבריא והא כתיב (יהושע יט, לה) וערי מבצר וגו' וקיימא לן (לקמן ו, א) דרקת זו טבריא, ומאי קושיא דחזקיה נמי הכין סבירא ליה אלא דמספקא ליה אי היינו טבריא קמייתא או לא. יש לומר דמקשה הוא דטעי בה, דקא סלקא דעתיה דמשום דמספקא ליה עיקר טבריא קמייתא אי מוקפת אי לאו. והכין נמי משמע בירושלמי (פ"א ה"א) דגרסינן התם רבי יוחנן קרא לה בכנישתא דכפרה ואמר הדא היא עיקר טבריא קמייתא ולא חש להא דתני רבי שמעון בן יוחאי. ואי נמי איכא למימר דהכי קא מקשה, וקיימא לן דרקת זו טבריא דידן.

ובנמוקי הר"ם ב"ן נ"ר דחזקיה ורב אסי מנהג חסידות הוא דאדרבה מספיקא לא ליקרו כלל, דהוה ליה ספק בשל דבריהם ודברי קבלה כשל רבנן ולקולא, אלא לדברי הגאונים ז"ל קרו מדינא בי"ד דאזלינן בתר רובא אבל בט"ו מנהג חסידות, ולענין ברכה בראשון ולא בשני דבודאי דדבריהם מברכין אספק דדבריהם לא מברכינן.

ומסתברא לי דכל הני מילי בארץ ישראל שבזמן התקנה היו עריהם ידועות ומקובלות בידם אי זו היא עיר ואי זו כרך מפני שהיה להם לדעת מחמת דין בית בבתי ערי חומה ושלוח מצורעים, אבל כל בחוצה לארץ עיקר התקנה כך היתה שכל שיהא ספק בה לא יקראו אלא בי"ד בלבד, לפי שאף הם ודאי לא קים להו בכל מלכות אחשורוש בשבע ועשרים ומאה מדינה כל עיר ועיר שבהם אי זו מוקפת מימות יהושע ואי זו שאינה מוקפת, והם לא תקנו לשום מקום שני ימים אלא או ארביסר או חמיסר, וכדכתיב (אסתר ט, כא) להיות עושים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר וכיון דכתיב את שמע מינה לא היה שם שעשה שני ימים, כדאיתא בריש מכלתין (ב, ב), והלכך אף אנו כל שהוא ספק אין קורין אותה אלא בארבעה עשר, דעל כרחין כן התקינו כל ודאי מוקף שבחוצה לארץ בחמיסר כל ספק שבחוצה לארץ בארביסר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.